ב”ה
ג. פתח פתוח לרשות הרבים
בסוגיה בקידושין פא, א, לכאורה משמע שהיתר פתח פתוח דומה להיתר בעלה בעיר (ע’ להלן, נפ”מ לשיטת רש”י לכתחילה, נפ”מ כשליבו גס בה):
אמר רבה בעלה בעיר אין חוששין משום ייחוד אמר רב יוסף פתח פתוח לרשות הרבים אין חוששין משום ייחוד רב ביבי איקלע לבי רב יוסף בתר דכרך ריפתא אמר להו שקולי דרגא מתותי ביבי והא אמר רבה בעלה בעיר אין חוששין משום ייחוד שאני רב ביבי דשושבינתיה הואי וגייסא ביה.
הגמ’ כאן כורכת היתר פתח פתוח עם היתר בעלה בעיר, וזה מוגדש משום שהמעשה של רב ביבי לא מובא לאחר ההיתר של בעלה בעיר, אלא לאחר ההיתר של פתח פתוח. ומשמע שיש קשר ביניהם, ולהלן נדון במשמעות ונפ”מ מכך.
רש”י קידושין פא, א ד”ה בעלה בעיר:
בעלה בעיר אין חוששין לה משום יחוד – להלקות דמסתפי מבעל השתא אתי.
ולגבי בעלה בעיר כתבו התוספות שם שמשמע מרש”י שלא חוששים להלקות, ומשמע שלדעת רש”י איסור גם כשבעלה בעיר.
אבל הרמב”ם הסביר אחרת את הטעם: רמב”ם איסורי ביאה כב, יב
אשת איש שהיה בעלה בעיר אינה חוששת לייחוד, מפני שאימת בעלה עליה, ואם היה זה גס בה כגון שגדלה עמו או שהיתה קרובתו לא יתייחד עמה ואף על פי שבעלה בעיר, וכן כל המתייחד עם אשה והיה הפתח פתוח לרשות הרבים אין חוששין משום ייחוד.
משמע ברמב”ם שההיתר הוא מפני “שאימת בעלה עליה” ולא מחשש שמא יבוא כמו שרש”י פירש. וגם הוא כלל את שני הדינים הללו ביחד. ואם כן גם פתח פתוח לרשות הרבים זה משום החשש. ולרש”י משמע שהיתר בעלה בעיר הוא רק בדיעבד, האם לשיטתו גם בפתח פתוח כך?
ובשו”ע נפסק לגבי פתח פתוח, שו”ע אבן העזר הלכות אישות סימן כב סעיף ט:
בית שפתחו פתוח לרשות הרבים, אין חשש להתייחד שם עם ערוה.
בבאר הגולה ס”ק צ. ג”ז ציין רק לרמב”ם:
ג”ז שם ברמב”ם ממימרא דרב יוסף שם:
ע’ דבר הלכה אות א’ מדוע באר הגולה ציין כמקור את הרמב”ם ולא את הגמרא. משום שבגמרא איתא לגבי מימרא דרבה שם “בעלה בעיר אין חוששין משום יחוד” ופרש”י שם שאין חוששין להלקות, כמ”ש לעיל, ודייקו התוספות שם דלרש”י אסור יש אם בעלה בעיר, לכן מציין כאן באר הגולה את הרמב”ם.
ובאמת בערוך השולחן אבן העזר סימן כב סעיף ו דימה היתר פתח פתוח לבעלה בעיר וכתב “אין איסור בדיעבד”
אשה שבעלה בעיר אין חוששין להתייחד עמה מפני שאימת בעלה עליה וי”א דלכתחלה אסור [רש”י] ואם היה זה גס בה כגון שנתגדלו ביחד או שהיא קרובתו או שיש להם איזה הכרה ע”י ענייני מסחר וכיוצא אסורים להתייחד אפילו בכה”ג כשבעלה בעיר וכ”ש אם בעלה קינא לה ממנו כן אם יש פתח פתוח לרה”ר ואינה נעולה אין איסור בדיעבד ביחוד ואם גס בה או קינא לה ממנו אסורים להתייחד כמ”ש:
ובאמת בשו”ת ציץ אליעזר חלק ו סימן מ – קונ’ איסורי יחוד פרק יא תמה עליו:
ותמוה מאין לקח זה לומר דכו”ע מודים דבפ”פ לרה”ר יש מיהת איסור לכתחילה ורק בדיעבד אין איסור, הרי בטור ושו”ע כתוב בהדיא בלשון דאין חשש להתייחד שם עם הערוה, ולשון זה של אין חשש משמע שמותר אפילו לכתחילה.
אבל פשטות דעת כל הפוסקים שהיתר של פתח פתוח הוא היתר לכתחילה.
כתב בעזר מקודש על שו”ע אבן העזר סימן כב סעיף ט:
אודות יחוד כשפתח פתוח לרשות הרבים שאין זה יחוד יש מקום לומר שבחינת פתח פתוח היינו כשאין דלת שם והוא פתוח היטב נראה נגלה בעליל לעין כל עובר משא”כ כשיש דלת גם שאיננו נעול היה מקום לומר שכיון שעל פי הרוב הרוב מרגישים פתיחת הדלת בראיה או בשמיעה אינו מרתת וסובר שכשירגיש פתיחה יתרחק אך אם באנו לומר כן גם פתח בלי דלתין לא היה מועיל שהיה מקום חשש אשתמוטי לקרן זוית שאיננו נראה לעין העובר לפני הפתח… אלא ודאי לא פלוג חז”ל וכל שיש צד מרתת אין חשש תמיד.
מה הדין בסגור ולא נעול, כתב שו”ת הרשב”א אלף רנא (והובא בבית יוסף אה”ע סימן יא):
ולענין מה שאמרת באשת כהן שנכנסה בחצר המטרה עם הכתב בחקירה והגיפו הדלתות. מי חיישינן כדאמרינן בירושלמי תרעא טריק סוטה.
…והגפת דלתות שאמרת אין זה יחוד עד שיהא בית נעול דתרעא טריק בירושלמי שער נעול במנעול משמע. וכדמשמע התם בירושלמי בפרק המדיר דגרסי’ התם תרעא טריק סוטה מוגף צריכה. וטעמא כל שאינו במנעול ירא הוא שמא יכנס אחר שלא ברשות וכענין ההוא עובדא דפרק בתרא דעבודה זרה (דף ס”ט) ביין נסך.
פשטות דברי הרשב”א משמע שיחוד זה רק כשהבית נעול, ולא כשאינו נעול. אלא שצ”ב מה שכתב הרשב”א “והגפת דלתות שאמרת אין זה יחוד עד שיהיה בית נעול דתרעא טריק בירושלמי שער נעול במנעול משמע” האם כוונתו לאיסור יחוד או רק לגבי סוטה. או שגם לגבי איסור יחוד דידן הפירוש דוקא נעול.
אבל כתב שו”ת רבי עקיבא איגר מהדורה קמא סימן ק:
אבל באמת זהו ליתא כדמוכח מהש”ס דדייקא פ”פ לרה”ר =פתח פתוח לרשות הרבים= הוא דאין בה משום יחוד ואיכא למידק מיניה הא פתח סתום אפילו אינו נעול והוא פונה לרה”ר או פתוח לחצר, והוא עמה ביחוד בהבית הוי יחוד…
וע’ פתחי תשובה אבן העזר סימן כב ס”ק ח שהביא את רע”א ובית מאיר והוסיף מדברהם: “ומה דאיתא בתשוב’ הרשב”א סי’ אלף רנ”א דאין יחוד עד שיהא הבית נעול במנעל ט”ס היא ע”ש”
אלא שצ”ב מה שכתב הרשב”א “והגפת דלתות שאמרת אין זה יחוד עד שיהיה בית נעול דתרעא טריק בירושלמי שער נעול במנעול משמע” האם כוונתו לאיסור יחוד או רק לגבי סוטה. או שגם לגבי איסור יחוד דידן הפירוש דוקא נעול.
ולרוב האחרונים מותר אם סגור ולא נעול. ע’ דבר הלכה סימן ג’ אות ב’. ושם הביא שהחזון איש התיר סגור ולא נעול. ובהערה שם אות ו’ הביא את לשון החזון איש: “והיה נראה לפ”ז דפ”פ ברה”ר איירי אפילו הוא בטוח שאין אדם נכנס אצלו, שאין לו שום מכיר וריע ואין אדם נכנס אליו דאימת רבים עליו בטבע אפי’ באופן זה” ואמנם שם התיר בצירוף הא דבעלה בעיר, אבל כתב שם בדבר הלכה שבשנותיו האחרונות התיר גם בלא בעלה בעיר. (אלא השאלה היא לאיזה רשות הרבים זה פתוח.)
דבר הלכה סימן ג’ אות ב’:
פתוח פירושו שלא נעול במנעול אף שהדלת סגורה (רשב”א, רדב”ז, מבי”ט, ר”י בספר היראה, בנין ציון, מהרש”ם, וכ”נ בדעת המאירי, וכן משמע מהלבוש, וכן נראה דפסק מרן החזו”א, וכן נוטה דעת מרן שליט”א בספרו דובב מישרים, וכן פסק מו”ר זצוק”ל, וכן משמע בחכמ”א).
וי”א דפתוח פי’ כפשוטו, אבל סגור ולא נעול הוי יחוד (הגרע”א, והגאון ב”מ הובאו בפת”ת, וכתב עליהם אכן ראיתי ברדב”ז לא כותם, ושע”י לכאורה משמע נמי דלא ס”ל כותם, והבית שלמה סובר כרע”א והגב”מ ז”ל).
וגם לדעה קמייתא שאין לשום אדם רשות להכנס שם, אף בסגור ולא נעול הוי יחוד.
בשו”ת בנין ציון סימן קל”ח הוכיח מגמ’ שיש איסור גם בלא סגירת דבלתות, מגילה יד, א הגמרא מוכיח שדבורה היתה נביאה:
דבורה דכתיב ודבורה אשה נביאה אשת לפידות מאי אשת לפידות שהיתה עושה פתילות למקדש והיא יושבת תחת תמר מאי שנא תחת תומר אמר רבי שמעון בן אבשלום משום יחוד.
שם הביא א הגמרא וכתב בזה:
…ופירש רש”י שהוא גבוה ואין לו צל ואין אדם יכול להתיחד שם עמה כמו בבית עכ”ל ודרך דרוש אמרתי למה הקדים שהיתה אשת לפידות דלכאורה קשה מה חשש יחוד היה דהרי אמרינן בקידושין (דף פ”א) בעלה בעיר אין שם יחוד דאשה בעלה משמרה אבל י”ל דאיתא בתנא דבי אליהו (הובא בילקוט) אשת לפידות שהיתה עושה לפידות והיתה שולחת את בעלה להביאם לביהמ”ק בשילה עכ”ל פירוש שעל ידי זה נקראת אשת לפידות שבעלה נקרא לפידות על שם שילוחו ולכן כיון דהרבה פעמים לא הי’ הבעל בעיר שישבה שם הוצרכה ליש[1]ב תחת תומר משום יחוד וזהו מה דאמר הפסוק ופירש הגמרא מפני שהיתה אשת לפידות שהלך לפעמים לשילה היא ישבה תחת תומר לדון מפני היחוד
אכן אי אמרינן דרק בדלת נעול מקרי יחוד למה לה לישב תחת תומר הרי תחת שאר אילן שענפיו מרובים ויש לו צל ג”כ אין יחוד ועוד דאפילו בבית היתה יכולה לדון בלא סגירת דלת אלא ע”כ דכל שנתכסה מן העין אפילו אינו סגור עד שאי אפשר לשום אדם לבא לשם ג”כ מקרי יחוד.
וסיים להלכה שתלוי רק אם אנשים יכולים להכנס לשם:
שהכל תלוי אם מתיראים בכל עת שיבא אדם לשם דבפתח הפתוח לרה”ר לעולם מתיראים אבל בבית הפתוח לחצר פעמים מתיראים ופעמים לא כפי ענין הדיורים שם ולכן כללא כייל לנקוט פתח פתוח לרה”ר דבזה לעולם אין ייחוד וכמו כן ודאי שייך ייחוד אפילו בלא סגירת דלת בחדר בעלי’ דומיא דסוכה כמו שכתב רש”י במקום שאין דיורים בבית וכדומה אבל בחדר שבכל רגע יכול לבא אדם לשם אין ייחוד בלא דלת סגור וא”צ להגי’ בדברי הרשב”א שהרי החצר מטרה הי’ פתוח ליוצאים ובאים אע”פ שהגיפו הדלתות כמש”כ הרשב”א שם שאינה נחבשת ביד הכותב אדרבא מתירא מן המלך שמא תזעק ויתפש עלי’ עכ”ל הרי שהי’ אפשר לאחרים לבא לשם אם תזעק לתפשו לכן כתב שאין יחוד בלא סגירת הדלת שמתירא בלא סגירה שמא יכנוס שם אדם אפילו שלא ברשות ואפילו לא תזעוק ועל כן כל כה”ג שמתיראים המתיחדים שיבא אדם לשם בלא נטילת רשות לא נקרא יחוד בלא סגירת הדלת, כנלענ”ד, הקטן יעקב.
וכיון שזה תלוי בחשש שמא יכנסו אנשים מובן מה שכתב בשו”ת דובב מישרים סימן ה’ בסופו שאם בעה”ב וכל ב”ב יש להם מפתחות ובכל עת שרוצה ליכנס לבית אינו מוכרח לקשקש בפעמון ויכול ליכנס בלי שום מפריע הוי כפתח סגור ואינו נעול שמותר לדעת הרשב”א. וכן הביא בדבר הלכה סימן ג’ סעיף ג’:
להמתירים סגור ולא נעול, ה”ה נעול היכא שאפשר לפותחו מבחוץ על ידי מפתח ואותו מפתח נמצא ביד בני הבית או דיורים אחרים מאותן שמצילין מיחוד כשהם בפנים והם יכולים לפתוח ולכנוס בכל עת שירצו דכ”ז דינו כפוח לרה”ר, ונאמר לי שכן פסק מרן החזון איש למעשה.
וראה מה שהביא בדבר הלכה שם בס”ק ו’ מהחזון איש:
דכתב בחזו”א קדושין סי’ מ”ה סק”א באמצע הדברים כמו דמותר בפתח לרה”ר אע”ג דבידו לנעול הדלת לא חיישינן שינעול ע”כ מזה משמע לכאורה דהיתר פתח לרה”ר היינו אף בסגור ולכן כתב דלא חיישינן שינעול דאל”כ הו”ל לומר דלא חיישינן שיסגור ופעם פנו בשאלה למדן החזו”א אם מותר להתייחד עם אשה שבעלה רוב היום בעבודתו בעיר והרבה פעמים מחוץ לעיר בדירה בקומה שני’ שהכניסה אלי’ היתה דרך מרפסת ארוכה ששימשה לעוד כמה דירות אבל היא היתה הקצונית במרפסת כך ששאר השכנים לא היו עוברים בעליתם ובירידתם ע”י פתחה וכן לא היו עוד דיורים לדירה הזאת שיש לחוש שיכנסו פתאום.
והנני מעתיק אות באות את תשובת מרן מכי”ק מכתבו הגיעני הדעת נוטה דכל שאפשר לחוש לנכנסים בכל שעה אין זה מקום סתר והי’ נראה לפ”ז דפ”פ ברה”ר איירי אפי’ הוא בטוח שאין אדם נכנס אצלו שאין לו שום מכיר וריע ואין אדם נכנס אליו דאימת רבים עליו בטבע אפי’ באופן זה…
ולפ”ז בעלה בעיר איירי ג”כ אפי’ בשעות שאין לחוש בטבע שיבוא מ”מ אימת בעלה עלה והלכך בצירוף שניהם שיש לחוש לנכנס ובעלה בעיר יש להקל עכל”ק כונתו בלחוש לנכנסים היינו שכנים או מישהו אחר מהרחוב ובשנותיו האחרונות הקל גם בלי הצירוף של בעלה בעיר, וכן מוכיחות העובדות דלהלן.
וכיון שהיתר פתח פתוח הוא מחשש שמשהו יכנס, כתב בדבר הלכה, שפתח פתוח מועיל לדעת לכל הבית:
ט דעת הבית מאיר משמע דפתוח לרה”ר אין היתר רק במקום שהעוברים ושבים יכולים לראות מבחוץ כשיביטו בפתח עיין הגהות ט’ י”ג וי”ט ולפי”ז אין היתר אלא בחדר שבו הפתח ולא בחדר הפנימי וכן בית הפתוח לחצר והחצר פתוח לרה”ר בסעיף ו אין היתר אלא במקום שהעוברים ושבים יוכלו בהיותם ברה”ר לראות את הנעשה בבית וק סובר הבית שלמה ודעת הכנה”ג והב”צ משמע דגם בחדר הפנימי שרי להתיחד משום שמפחדים שמא יכנום אדם לפנים וכן סוברים עזרמ קודש והמהרש”ם
האם חלון פתוח יחשב כמו פתח פתוח?
כתב הנוב”י קמא אבהע”ז סימן ע”א בתתוך דבריו שם שגם אם יש חלון הפתוח לרשוה”ר אין בו משום יחוד והוי פ”פ לרשה”ר.
ולכאורה הרי כל זה נכון לרע”א שפ”פ היינו משום שרואים, אבל לדידן שהחשש שמא יכנס, א”כ מה מועיל חלון. אבל בכל זאת כך פוסק הנוב”י, שאין בזה משום יחוד. וכן כתב מהרש”ם במפתחות לתשובה הביאו בציץ אליעזר ח”ו תשובה מ’ פרק יא ס”ק ח’. ומסתבר כאן כיון שרואים מירתת ולא יעשה כן בפרהסיא.
ונדון זה של חדר שיש בו חלון פתוח עיין בתשובת הרשב”א הנ”ל (אלף רנ”א), שכתב שרק בנעול הוי יחוד (הוו”ד בדבר הלכה עמוד כז), והביא ראיה “כההוא עובדא דע”ז (דף ס”ט ודף ע’)”. מכאן אנו לומדים שיש לדמות יחוד לסוגיא בעבודה זרה:
וז”ל המשנה עבודה זרה סא, א:
מתני’ המטהר יינו של עובד כוכבים ונותנו ברשותו (ובבית) +מסורת הש”ס [בבית]+ הפתוח לרשות הרבים בעיר שיש בה עובדי כוכבים וישראלים מותר…
ובגמ’ שם:
אמר רב יוסף וחלון כרה”ר דמי ואשפה כרה”ר דמי ודיקלא כרה”ר דמי פסיק רישיה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי מאן דאסר למה ליה דסליק התם ומאן דשרי זימנא דאבדה ליה בהמה וסליק לעיוני בתרה:
וכתב רש”י עבודה זרה סא, א ד”ה וחלון כרה”ר:
וחלון כרה”ר דמי – אפילו בית פתוח לחצר וחלון פתוח לחצר ברה”ר כנגד פתח הבית כמאן דפתוח לרה”ר דמי לשון אחר חלון של ישראל פתוח כנגד פתח הבית כרה”ר דמי וכן עיקר.
ועיין דבר הלכה סימן ג’ סעיף י”ב על חלון מול חלון בקומות העליונות.
ולכן גם במכונית שיש לה חלונות ואפשר לראות מבחוץ זה בגדר פתח פתוח. וע’ תורת היחוד פרק ה’ סעיף ו’ שכ”כ אפילו בלילה אם המכונית נמצאת ברוב או בכביש שלעיתים קרובות (דהיינו בממוצע כל עשר דקות[2]) עוברים שם כלי רכב, ובתנאי שאשר לראות לתוכה מבחוץ. אבל אם חלונות המכונית אינם שקופים ואי אפשר לראות אף אחד מהם אסור להתייחד שם עם אשה. וכן כתב במנחת שלמה סימן צ”א אות כא, (אלא שלא ציין את הזמן של עשר דקות, ולכאורה משך הזמן תלוי בשעור היחוד כדי צלית ביצה וכמ”ש בשעור קודם. אבל בספר תורת היחוד פרק ה’ סעיף ו בהערות אות ז כתב בשם הרב אלישיב שאם כל עשר דקות עובר רכב הרי זה זמן שמרתתי המתייחדים שמא באמצע מעשיהם יעבור שם מישהו כיון שלעתים קרובות מצוי הוא שיעברו שם בני אדם), וז”ל הגרש”ז במנחת שלמה:
אך יש לדון דאפשר שגם בכה”ג דאין בעלה בעיר מ”מ אפשר דיש לסמוך בכגון דא על החלונות שיש במכונית דחשוב כפתוח לרה”ר ואפי’ בלילה ובמקום דלא שכיחי אינשי מ”מ אין לחשוש שיעצור את המכונית לעשות איסור דמסתמא הוא חושש ודאי ממכוניות אחרות אשר כרגיל הן מצויות בכל הכבישים והם הרי יכולים לראותם ואם משום החשש דשמא יפתנה ויעביר את המכונית למקום אחר הרי בכגון דא ליכא כלל איסור יחוד וכמו שמעיקר הדין מותרים איש ואשה לעמוד זמן רב על יד חלון הפתוח לרה”ר אע”ג שהבית לגמרי סגור ויכול לדבר עם האשה כל מה שירצה וגם יכול לפתותה לעבור למקום סתר שהוא ממש באותו בית, והיינו משום דאזלינן בתר השתא דליכא חששא וה”נ גם כאן וצ”ע, ונא לעיין בזה.
ואגב מוכח מדברי הגרש”ז, שבחלון הנחשב כפתח פתוח, מותר אף אם בשאר החדר יש אפשרות להתייחד. ושלא כמו שכתב בספר תורת היחוד פרק ה’ סעיף ה’ שצריך לראות את אחד מן המתייחדים בכל אחת מפינות החדר. ובהערה שם כתב שלמד את זה מדברי העזר מקודש, וכן דעת הגריש”א שליט”א. ולפמ”ש אין זה כדברי הגרש”ז אוירבך זצ”ל. ובדבר הלכה מחמיר בזה בסימן ג’ סעיף יג.
לעיל הבאנו דבר הלכה סימן ג’ בהערה ו’ במכתב מהחזון איש שהטעם לפתח פתוח הוא לא רק כשיש חשש שיכנס אלא כשישנה אפשרות להכנס. והחשש שמא יכנס משהו גם בלא רשות ואפילו אם אין לו מכר בעיר. והטעם הוא משום שאימה זו עליו. ואם זה מקום שמשהו יכול להכנס מדי פעם, אין צריך היתר פ”פ אלא אין זה מקום סתר.
וחידושו של החזון איש לפי דבר הלכה שיש היתר משום שאינו מקום סתר ואין צריך להיתר פ”פ. ויש מקום שהוא מקום סתר אלא יש היתר של פתח פתוח, וזה אף אם בפועל לא רגילים להכנס. ועיין ספר דבר היחוד פרק ד’ שהסביר את הדברים לפי חזון איש, וכתב שאם הפתח פתוח ליד רשוה”ר ממש, הרי היתר פ”פ אפילו אם אין רגילות שמשהו יכנס. ואם אינו ליד רשה”ר ממש, צריך שתהיה אפשרות שמשהו יכנס מידי פעם.
ועיין חכמת אדם כלל קכ”ו סעיף ז’ שמסתפק אם פתוח למקום שיש בו ג’ בני אדם, ועוד כתב שהיינו ביום כ”ז שלא כלה רגל מן השוק, ועיין להלן.
לדעת החכמת אדם בבינת אדם כלל קכ”ו אות יח, אין גדר פ”פ כשפתוח לחצר. ובסעיף ז’ כתב שאם פתוח לחצר שיש בה ג’ בני אדם צ”ע אם נחשב לרשות הרבים. ומרש”י קידושין פ”א ד”ה איפכא אפשר ללמוד שפ”פ זה כשיש לו חשש שמא יכנס עוד אדם. אבל הח”א למד משם ההיפך ממה שרב כהנא אסר. וראה הכרעת דבר הלכה סימן ג’ אות ה’ שאפילו פתוח לחצר. ושם פסק בסעיף ו’ שאפילו לחדר מדרגות הוי פ”פ ואפילו בדירה עליונה. וז”ל בסעיף ו’ שם:
ו בית יחידי בחצר המוקף מחיצות גבוהות באופן שהעומד מעבר למחיצות אינו יכול לראות בבית ופתח הדירה פתוח לחצר ופתח החצר פתוח לדה”ר דינו כפתוח לדה”ד, וה”ה כשהפתחים סגורים ולא נעולים לדיעה קמייתא בסעיף ב’ דסגור ולא נעול דינו כפתוח לרה”ר. ולפי”ז דירה בקומה העליונה הפתוחה לחדר המדרגות וחדר המדרגות פתוח למטה לרה”ר דינו כפתוח לרה”ר.
מחלוקת האחרונים בפתח פתוח וליבו גס בה, ע’ שו”ע סימן כב בח”מ אות יג שאסר. ומקור האיסור הוא בגמרא לגבי בעלה בעיר, ועוד יידון, וט”ז שם חולק על זה. ודבר זה תלוי במה שפתחנו לגבי משמעות הסוגיה שיש להשוות בין היתר פתח פתוח והיתר בעלה בעיר, וע’ דבר הלכה סימן ג’ אות יט שכתב:
יחוד עם אשה שלבו גס בה כגןו קרובתו או שנתגדלה עמו, אסור אפילו בפתח פתוח לרשות הרבים, ויש מתירים.
ולפי מה שנאמר לעיל, אם מתירים פתוח סגור ולא נעול מחשש שאנשים יכולים להכנס, אם כן כל הבית מותר ולא רק מול הפתח. אבל אם מתירים רק משום חלון הפונה לרשות הרבים, הרי ההיתר הוא רק מול החלון.
[2] אבל צריך עיון, שהרי אם יש חשש שמשהו יעבור שם מדוע צריך זמן כל עשר דקות. והרי גם בפתח פתוח מדובר רק על חשש שמשהו יכנס ואין צריך שמשהו יכנס כל עשר דקות. וע’ שאילת שלמה, חלק ג’ סימן סא כתב הרב אבינר בשם הרב אוירבך מטבריה, שאין זה משנה אם עובר שם רכב “כל רבע שעה חצי שעה או יותר”.