ב”ה

גדרי לילה ביחוד

מהם החומרות לגבי יחוד בלילה?

יחוד אשה עם שנים או שלשה?

בשו”ע סי’ כב סעיף ה’ הביא הרמ”א חומרא לגבי לילה לגבי יחוד של שני כשרים עם אשה, למתירים, שהוי כמו דרך שצריך שלשה.

לא תתייחד אשה אחת, אפילו עם אנשים הרבה, עד שתהיה אשתו של אחד מהם שם. וכן לא יתייחד איש אחד, אפילו עם נשים הרבה. הגה: וי”א דאשה אחת מתייחדת עם שני אנשים כשרים, אם הוא בעיר (טור בשם הרא”ש). וסתם אנשים, כשרים הם (ר”ן פ”י יוחסין). אבל אם הם פרוצים, אפילו עם י’ אסור. וכל זה בעיר, אבל בשדה, או בלילה אפילו בעיר, בעינן שלשה. (ב”י בשם הראב”ד) אפילו בכשרים (גם זה טור בשם הרא”ש)…

ומקורו בראב”ד שהביא בבית יוסף כתב:

וכתב הראב”ד בספר בעלי הנפש (שער הפרישה צה ע”ג) שיש אומרים דכי אמרינן דאשה מתייחדת עם שני אנשים כשרים הני מילי ביום אבל בלילה לישן עמה בבית אחד עד שיהיו שם ג’ אנשים מפני שהוא דומה לדרך דאמרינן לא שנו אלא בעיר אבל בדרך עד שיהיו שלשה שמא יצטרך אחד מהם לנקביו ונמצא זה מתייחד עם הערוה והכי נמי חיישינן דילמא אדניים חד מינייהו אזיל חד ועביד איסורא ומסתברא כוותיה.[1]

וכן הביא בבית שמואל ס”ק ט’ שבלילה אסורים משום דחיישינן שמא ישן אחד מהם וישאר השני עמה. האם החשש הזה “אדניים חד מנייהו” קיים גם לגבי שומרים בלילה, לגבי היתר עם הרבה נשים, שמירת קטן שדינו יהיה שונה?

בדבר הלכה סימן ט’ סעיף יג כתב שמה שכתבו הפוסקים שבדרך צריך שלשה רק כשהולכים עם האשה לשומרה אבל בלאו הכי סגי בשנים, הוא גם בלילה. ולמד את זה משו”ת נודע ביהודה מ”ק אה”ע סימן סט בחשש פריצות אצל אשה שספק אם נתעברה מבעלה, ונסעה בעגלה באישון לילה, ושם הביא את היתר הבית שמועל שאם אין הולכים עמה לשומרה, גם בדרך מספיק שנים שאם ילך האחד, ילך השני עמו, ולכן לא איתרע חזקת כשרות שלה ולא עשתה שום דבר פריצות.

הרי שלא חוששים שמא ישן, אלא שלכאורה יש לומר שלילה כאן שכשנוסעים בעגלה, אינו שייך למה שכתב הראב”ד “אדניים”, שהרי אין חשש שירדם, ואם יעצור הרי אנשים יתעוררו, ולכן לא שייכת חומרת הראב”ד ללילה לגבי נדון הנודע ביהודה.

אבל לגבי הצורך בשלשה בלילה מחשש שמא ישן, מוכח שאם אכן כוונתם לישן אסור להתייחד גם עם שלשה.

 

ודבר זה מפורש בדרישה אבן העזר סימן כב:

ובשדה עם שלשה וכו’. ומה”ט כתב הראב”ד שגם בלילה אסור להתייחד עם ב’ אנשים דכמו שבשדה חיישינן שמא יצטרך אחד לנקביו ונמצא זה מתייחד עם הערוה הכי נמי חיישינן דילמא אדניים חד מינייהו אזיל אידך ועביד איסורא (אבל כשיש עמה שלשה אנשים ליכא למיחש שמא יישנו תרתי מינייהו דודאי יתכוונו האנשים להקיץ אלא שא”א שלא יהא ניים חד מינייהו לפרקים ולא חיישינן שיניימו תרתי בפעם א’ כמו שלא חיישינן שבדרך יצטרכו שנים מהם להטיל מים יחד וישאר אחד אצלה ולפ”ז כשלא יתכוונו להקיץ היה אסור ללון אפילו עם ג’ אנשים וקשה למנהגינו

 

וע’ תורת היחוד[2] פרק ח’ סעיף טז ובהערה כ’ שכתב שיש גרסא אחרת בבעלי הנפש (והובא בבעלי הנפש הוצאת מוסד הרב קוק): “אדנאים חד איתער חד” (בעלי הנפש ורשא תרמ”ב) הרי שמיירי כשכולם ישנים ובכל זאת מותר בשלשה, משום שמסתפי שמא יקיץ זה או זה. וכן הביא שם בשם בית שלמה. וע’ בספר גן נעול פרק ד’ סעיף לה שהביא פוסקים שלא למדו כך בראב”ד.

בספר תורת היחוד פרק ד’ סעיף יג כתב לגבי מכונית, אם נוסעים במקום וזמן שאין עוברים ושבים ונחשב כיחוד, שמותר בשני אנשים כשרים עם אשה אחת ובלילה צריך ג’ אנשים.

והוסיף בתורת היחוד פרק ג’ סעיף ז’ שאף בלילה לאחר השעה שבני אדם רגילים ללכת לישון אם אין חשש שאחד מהאנשים ירדם, כגון שבאו לביקור ועומדים לחזור לביתם לישן מותר להתיחד אף כשיש שם רק שני אנשים. וכ”כ בדבר הלכה וכן פסק הרב אלישיב.

אבל כתב בדבר הלכה סימן ט’ אות יז שההיתר בשלשה בלילה הוא אפילו אם כולם ישנים. וכן מוכח מהראב”ד שהוציא את דינו מחתן דהוא ישן בין אנשים והיינו שנים חוץ מהחתן, והיינו שמיירי שם לישון ביחד, שהרי שם מדובר על חתן שפרסה אשתו נדה שהוא ישן בין האנשים היא ישנה בין הנשים, אם כן מדובר כשהם ישנים. ועל זה כתב הראב”ד שיש אומרים שגם לגבי יחוד עם אשה אחרת, בלילה צריך שומר נוסף דומיא דדרך. וע”כ המדובר הוא כשכולם ישנים.

והרי בחתן כשפרסה אשתו נדה מביאים קטן וקטנה להיות אתם כמ”ש רמ”א ביו”ד סימן קצ”ב, ולא מקפידים שלא יישן, אף אם צריך שני חדרים. ולכאורה ביחוד של חתן שפרסה אשתו נדה חמור יותר, שהרי הוא ישן בין האנשים והיא בין הנשים וכתב הראב”ד בבעלי הנפש שצריך תרוייהו דוקא ולא סגי בחד מנייהו.[3] וא”כ יחוד זה חמור מיחוד של אשת איש שהיא מתייחדת עם שנים כשרים.

ע’ תורת היחוד פרק ח’ סעיף טז ובהערה כ’ שם (עמ’ קלח) שגם כן כתב שזה ברור שאף אם כולם ישנים, וזה על פי הגרסא בבעלי הנפש “אדנאים חד איתער חד” ולא כמו שהביא בית יוסף: “אדנאים חד אזיל אידך ועביד איסורא”. והיינו שיש חשש שמא יתעוררו. וכמ”ש זה מוכח ממה שהוכיח הראב”ד את דינו מהא דהוא ישן בין אנשים

אם כן עולה מתוך דברי הראב”ד על פי הנ”ל ששנים לא מספיק לחשש יחוד שמא אחד יישן, ובשלשה לא חיישינן, וע”כ שזה משום שבעוד שנים ישנים יש חשש לעבור עבירה כשאחד ישן ולא כשיש שלשה אז ודאי אחד יתעורר.[4]

ואם כן מותר לישון שלשה אנשים עם אשה באותה דירה (וע’ בדבר הלכה בהערה שם דעת הסוברים כן). וכן הדין כשיש שומרים, מותר אף לישון.

שומרים בלילה

השומרים המתירים ביחוד הם אשתו של אחד מהם, אשה שבעלה בעיר מותר להתיחד עם היא נמצאת בין הנשים (דבר הלכה סימן ח’ אות ב’) או שאחד האנשים אשתו משמרתו (וכ’ בדבר הלכה שאפילו אינה באותו חדר). ולדעת החזון איש גם אמו או בתו או אחותו שפיר הוי שמירה ומותר להתיחד עם אשה כשאמו או בתו או אחותו שם. ולפי אגרות משה, גם אשה ובתה מותר.[5]

וכתב בדבר הלכה סימן ח’ סעיף ז’ שפשוט שבלילה צריכים שומר נוסף על השומרים הנ”ל.

ופשוט דבדרך או בלילה צריבין שומר נוסף עם אחד מהשומרים הנזכרים בסעיפים הקודמים וכ”א בחזו”א מיהו באם עם בנה יש פוסקים שמשמע מהם שנוטים להקל אף בדרך או בלילה שתתייחד עם איש בלא שומר נוסף כ”מ מהפ”ת ומתשו’ הגרצ”ה שבעין יצחק ועיין בהגה”ה

איתא במשנה פ’ ע”ב: “ובזמן שאשתו עמו ישן עמהם בפונדקי מפני שאשתו משמרתו”, ולא כתוב שאשתו צריכה להיות ערה כל הלילה. (וע’ תוס’ שם על הגרסא במשנה). ע’ חוברת “יחוד”, (ר’ לייב טרופר עמוד יט סעיף 5) שכתב שבאשתו עמו ישנה מותר יחוד.

(חידוש אוצה”פ עמ’ קמ”א: בקטנה עד גיל שש שסגי בשומר אחד בלילה כי יתכן רק אונס וזה ישמע, והסכים לזה גריש”א.)

ומכל מקום לפי גרסת הבית יוסף בבעלי הנפש שגרס “והכי נמי חיישינן דילמא אדניים חד מינייהו אזיל חד ועביד איסורא” קשה, שאם כן משמע שכשהם ישנים יש איסור יחוד. ע’ אבני נזר אה”ע סימן רל”ב ס”ק ה’:

אך יש לעיין דהנה בדין לא תתייחד אשה עם שנים בלילה שמא ישן אחד, הקשה הפרישה דא”כ אם כולם ישנים יהי’ אסור אפי’ עם הרבה ותירץ דאיסור יחוד אין איסור רק מחשש אונס וכשיש אנשים אין חשש דכשיבוא לאונסה יקיצו.

אלא שכבר הוכיח בינת אדם (שער בית הנשים כלל יד) שהחשש הוא גם משום פיתוי (והזכרנו ענין זה בשיעורים קודמים):

ולכאורה נראה דהחשש משום אונס דהא אמרינן שם דף ל”ו באותה שעה של תמר ואמנון גזר דוד על יחוד פנויה והא התם באונס היה ואמנם לפי זה הא דאמרינן בקידושין אשה שבעלה בעיר אין חוששין משום יחוד וכתבו הרמב”ם והסמ”ג משום שאימת בעלה עליה ואי באונס מאי מהני אימת בעלה ומרש”י דכתב דמסתפי מבעל השתא אתי אין להוכיח דיש לומר דרצה לומר דהבועל מסתפי שמא יבא הבעל אך מדקאמר משום דנשים דעתן קלות ופירש רש”י ושתיהן נוחות להתפתות משמע ודאי דדוקא החשש משום שתתפתה ובאמת הכי משמע מקרא דילפינן כי יסיתך דמשמע דהטעם הוא משום הסתה ולפי זה נראה לי דהא דגזר דוד היינו משום שאם היה כבר האיסור יחוד אף בפנויה לא היה בא לידי אותו מעשה שהיה אסור לה להתיחד אם אמנון ולכן גזר.

ומלבד זה, הקשה גם הפרישה עצמו, שאם החשש לאונס הרי יספיק גם אחד נוסף ולא צריך עוד שומר שהרי אם יאנוס יתעורר חברו. ולכן כתב שהראב”ד דעה יחידה שחשש לפתוי ולכן צריך שלשה כדי שודאי יהיה אחד ער. אבל לרי”ף שלא הביא חומרא של דרך, והפוסקים שלא הביאו חומרא של לילה, ס”ל דלא חיישנן שמא תפותה אלא יבא עליה שלא לרצונה ובזה מספיק שומר אחד גם כשהוא ישן. ולכן לימד זכות על נשים שנוסעות עם עגלון שלוקחות עמם קטן או קטנה לדרך ואפילו בלילה.

וז”ל דרישה אבן העזר סימן כב:

מיהו קשה דאם כן למה כתב הראב”ד דבלילה צריכה שלשה גם קשה דלמה לא חיישינן דילמא יפתנה בלילה או בדרך עד שלא תלך עם השומר לעשות צרכיו ויבוא עליה. וי”ל דהראב”ד לחוד חייש לזה שמא יפתנה אבל שאר המחברים שלא הזכירו האי דינא דבלילה צריך שלשה ס”ל דלא חיישינן שמא תפותה היא אלא יבוא עליה שלא לרצונה אלא שחיישינן שהיא תכסה הדבר מפני הבושה אם כבר עבר זה ואנסה ומשום הכי בשומר אחד סגי וכמ”ש ודו”ק:

ולכאורה ע”כ צריך לומר שהגרסה הנכונה היא כמ”ש, שיש חשש שיתעורר, שהרי ראיתו מחתן מוכיחה שההיתר גם כשכולם ישנים.

והנה, בתורת היחוד כתב שיש שומרים שודאי גם בלילה לא צריך נוסף: כמו דין אשתו משמרתו שעל זה כתב המאירי בקידושין פ’ ע”ב:

ומכל מקום אף באשה אחת מותר בזמן שאשתו עמו בבית מפני שאשתו משמרתו ולא סוף דבר ביום ובבית שלה אלא אף בלילה בזמן שאדם ישן ובבית אחד כגון פונדקי הוא ישן עמהם הואיל ואשתו עמו בפונדקי שאשתו משמרתו ששנתה מתנדדת מאמתה של זו שאין האשה מתקנאה אלא בירך חברתה.

הרי שלדעת המאירי הטעם הוא משום ששנתה של זו מתנודדת. ואם כן הוא הדין סוג של שומר שהשגחתו היא בקפדנות, מספיק שומר אחד.

ובתורת היחוד חילק את השומרים לשני סוגים: הראשון הוא שומרים שמקפידים על זנות המתייחדים. ואלו הם: בעלה אשתו, נשים ששונאות זו את זו, בן השומר על אמו ובת השומרת על אביה, שכל אלו מועיל שמירתם גם בלילה בשומר אחד כיון שהם משגיחים על קרובם בקפדנות.

והסוג השני הוא סתם שומרים כמו שני אנשים כשאחר הוא כשר, והרי כל אחד שומר לחברו. וכן שלש נשים אין מקפידות זו על זו רק מפני שהן הרבה נשים חוששת אחת לחברתה, ילד מגיל חמש שנים ולמעלה או ילדה מגיל חמש שנים עד גיל אחד עשרה שכל אלו אין להם קפידא מיוחדת אם יבואו המתייחדים לידי עבירה ואין שמירתם אלא רק מפני שמחמת נוכחותם יתביישו המתיידים מהם, ועל כן לא סגי בשומר אחד בלילה.

אבל להתייחד עם אשה שאמא נמצאת, צריך שיהיה עוד אחד. כיון שאשה לא מקפידה על זנות בתה (תורת היחוד פרק ח’ סעי כב. ואם כן להיות בלילה מאוחר עם ארוסתו בבית הוריה, אם שניהם בבית וישנים זה מספיק. אבל אם רק אמה נמצאת לא מספיק.[6]

דברי נוסף כתב בתורת היחוד פרק ח’ הערה יד, שדעת הרב אלישיב שקטנים פחותים מגיל שבע שמונה אינם בגדר שומרים כשהם ישנים,, ואף שלא מצאנו בפוסקים הבדל בגיל הקטנים בין יום לבין לילה, הכריע שם כך כיון שבזמן הזה אין לילד דעת כ”כ שיתפוס בשכלו מה שמתרחש בסביבתו בעת קומו באמצע הלילה.

פתח פתוח בלילה

כתב בחכמת אדם כלל קכ”ו סעיף ז’:

והא דפתוח לרשות הרבים דמותר רק ביום ובתחילת הלילה כל זמן שלא כלה רגל מן השוק אבל ב’ או ג’ שעות בלילה שכל אחד יושב בביתו לא מהני פתח פתוח לרשות הרבים.

ולכאורה גם זה תלוי אם ההיתר הוא משום שיראו מרשות הרבים, ואז אכן זה רק בזמן שהעוברים ושבים רואים, או שמותר אף בסגור ולא נעול והחשש הוא שמא יכנס משהו פנימה, ואז יתכן שלא תלוי בשעות שמצוים ברשות הרבים, אלא תלוי במציאות החשש שמישהו יכנס.  וע’ דבר הלכה סימן ג’ סעיף יד שכתב:

ופ”פ לרה”ר דוקא ביום, ובלילה בשעות שעדיין יש עוברים ושבים במקום היחוד, ולשון החת”ס דבשעה שב”א נעורים מהני פ”פ לרשה”ר, ואפשר דהא והא חד שעורא הוא. ופ”א נשאל מרן החזו”א בזה לגבי דירה בעיר בני ברק ופסק דעד ערך שעה עשר בלילה נדון כפ”פ לרה”ר, ושם יה בית סגור ולא נעול.

והוסיף שם בסעיף טו: “ונראה דבעיר גדולה מותר כל הלילה כשהפתח פתוח ממש”. ואם יש אחד מבני הבית או דייר משנה שגר באותה דירה צריך לחזור בלילה ויש לו מפתח, מותר להתיחד בדירה גם בלילה אף שהיא נעולה.

וע’ בדבר הלכה הוספות חדשות עמ’ קפ”ה במכתב מהגרש”ז אוירבך שכתב על חלונות שיש במכונית (לגבי שאלה לקחת אשה שאחזוה צירי לידה לבית החולים:

דחשוב כפתוח לרשות הרבים ואפילו בלילה ובמקום דלא שכיחי אינשי, מ”מ אין לחשוש שיעצור את המכונית לעשות איסור דמסתמא הוא חושש ודאי ממכוניות אחרות אשר כרגיל הן מצויות בכל הכבישים והם הרי יכולים לראותם ואם משום החשש דשמא יפתנה ויעביר את המכונית למקום אחר הרי בכגון דא ליכא כלל איסור יחוד וכמו שמעיקר הדין מותרים איש ואשה לעמוד זמן רב על יד חלון הפוח לרשות הרבים אע”ג שהבית לגמרי סגור ויכול לדבר עם האשה כל מה שירצה וגם יכול לפתותה לעבור למקום סתר שהוא ממש באותו בית, והיינו משום דאזינן בתר השתא דליכא חששא וה”נ גם כאן וצ”ע.

ועי”ש מה שהשיב המחבר גיסו של הגרש”ז למכתבו ומחלק בין כבישים עירוניים ובין עירוניים. ובחוברת של טרופר עמ’ כג כתב בשם הרב אלישיב שכל מקום שעובר שם לכל הפחות אדם אחד כל 15 דקות בממוצע דינו כדין עיר (לענין יחוד של אשה עם שני כשרים או שלשה)

לגבי שאלה של אברך בן חו”ל שאשתו בבית חולים וחמותו באה לארץ ורוצה לישון בדירתו, ואמרתי שישאיר דלת לא נעולה, ויאמר לשומרים להכנס בלילה מידי פעם. מצאתי שכ”כ בדבר הלכה שכתב בהוספות חדשות לסימן ג’ סעיף ג’:

ולכאורה נראה דיש עוד אופן שמותר להתיחד כגון שמסר את מפתח דירתו לאחד משכניו ובקשו שיפתח ויכנס לפתע כמה פעמים במשך היום והלילה בלי שעה קבועה כדי להצילו מאיסור יחוד והלה באמת נכנס… אבל בלילה בעינן שיבקש משנים משכניו שיכנסו (מאותן שמצילין מאיסור יחוד).

לגבי אם האשה נעלה עצמה במנעול, אף אם יתכן מבחינה מעשית שלא תצטרך לפתוח כל הלילה, ע’ חזו”א קידושין מ”ה ס”ק ה’ והובא בדבר הלכה סי’ ו’ על סעיף יא עמ’ פ”ז שנראה שהסתפק בזה. וע’ מה שכתבו האחרונים לגבי חדרים פנימיים וחיצוניים ואכמ”ל.

ע’ בספר שער היחוד, דרכי אלישיב, סעיף ו’ סוף ס”ק ו’ עמ’ קמ”ו שנהגו להתיר כשהורים ישנים, להתיחד עם אשה. ודן שם מדין פ”פ.

את צנועים חכמה במאמר מספר המתייחדים עם אשה אחת” בהרחבה. וח”ה ע’ רפ

נספח

כתב עת: זרע יעקב, הלכות יחוד בנסיעה ברכב ובלילה

וכל זה לענין יחוד בעלמא. אבל לישן עמהם בחדר אחד בלילה, אסור אף עם אלף נשיםמה].

מה] מסגרת השלחן על קישו”ע (סי’ קנב ס”ק ח) בשם הפנ”י (בתוד”ה ר”ש אומר) וז”ל דבדרך לרש”י אסור עם ג’ נשים, וכן לישן עם ג’ נשים בפונדק בלילה אסור שמא תשקע אחת מהן בשינה כמש”כ הראב”ד ונמצא מתייחד עם ב’ נשים, או דלענין שינה בפונדק אפי’ טובא אסור עכ”ל. מדכתב דלענין שינה בפונדק אפי’ טובא אסור משמע דלישן עמהם שאני, וס”ל דלישן מביא יותר לידי קירבה לכן אסור לישן עם נשים הרבה לרש”י.

שו”ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימן סא

באיסור יחוד דשנים בלילה בעיר.

נשאלתי בשנה זו שדוחק גדול הוא למצא לשכור חדר לישן אם רשאים לשכור חדר אצל אשה זקנה אלמנה שהיא ישנה בחדר אחר סגור והם יהיו בחדר אחר ואין להם דריסת הרגל דרך חדרה דאולי אסור משום שבלילה אף בעיר צריך שלשה כדאיתא ברמ”א אה”ע סי’ כ”ב סעי’ ה’. והשבתי שאם היא שומרת דת ונשארה אלמנה בזקנותה שכבר פסקה מלראות דם נדה ואחר שטבלה מנדותה שראתה בפעם האחרון שאיסור היחוד הוא רק מדרבנן, והחשש שמא אחד יישן ואחד ייקץ ויבטח ע”ז שחברו ישן הוא רק ספק וספק דרבנן לקולא. ואולי גם דין דבדרך צריך שלשה שבגמ’ הוא רק בא”א או פנויה שהיא נדה שאיסור היחוד הוא מדאורייתא, אבל אף אם נחמיר בדרך שנימא שהגמ’ איירי גם בפנויה שאינו נדה, מ”מ בלילה בעיר מסתבר שיותר קיל דהא אפשר לו להקיץ את חברו ורק משום שבינו לבינו מתייחד עמה כדאיתא בב”ש סק”ט וזה חשש קטן וגם הא יתירא שמא גם חברו אינו ישן ונדמה כישן או שמא ייקץ ולכן יש להקל בפנויה שאינה נדה בשעת הדחק כזה. אבל אם נשארה אלמנה בזמן שהיתה עדין רואה דם שבאלמנותה הא לא טבלה או שלא היתה שומרת דת שאף שהיא עתה זקנה היא נדה כיון שלא טבלה על ראיתה האחרונה והוי איסור היחוד דאורייתא יש לאסור בשנים דספק דאורייתא לחומרא, משה פיינשטיין

שו”ת אגרות משה אבן העזר חלק ד סימן סה

כ. יחוד בלילה עם שלוש נשים.

בשלש נשים לרש”י ודעימיה בסוף קדושין דמותר להתייחד, אם הוא כדין אשה עם שני אנשים (בסעיף ה’) להמתירין שהוא רק ביום ולא בלילה ונצריך בלילה דוקא ארבע נשים דשמא תישן אחת, הנה לא ידוע לי בעניותי ראיה ע”ז מגמ’ ורבותינו הפוסקים. ומסברא אין למילף ג’ נשים משני אנשים דהא בג’ נשים ותישן אחת הרי יצטרך לבעול השתים שהוא זמן מרובה יותר מזמן שתי ביאות לפי הזמן שאיתא בסוטה (דף ד’ ע”א) דלר”ע הוא זמן סתירה כדי לצלות ביצה ולגומעה וכן נפסק ברמב”ם פ”א דסוטה ה”ב דהלכה כר”ע שלכן אף שני שיעורים כאלו הוא זמן מועט, דהא זמן ההוא הוא רק שיעור סתירה משום דנאסרה גם בהעראה ואפשר דלא הספיק יותר, אף שלפרוש אחר שהערה הוא דבר שלא מצוי, בין מצד הבועל כמפורש בסוטה דף ט’ ע”ב בשמשון על הקרא ותאלצהו שא”ר יצחק דבי ר’ אמי בשעת גמר ביאה נשמטה מתחתיו ופרש”י משום דאז תאות האדם מרובה, ובין מצד האשה כמפורש בכתובות דף נ”א ע”ב דאמר רבא כל שתחלתה באונס וסופה ברצון מותרת לבעלה ישראל מ”ט יצר אלבשה ופרש”י משום שהתאוה שלה בגמר ביאה הוא מרובה שקשה טובא לפרוש עד שנחשב זה כאונס ואיפסק כן ברמב”ם פ”א מא”ב ה”ט וכתב הטעם שמשהתחיל לבעול באונס אין בידה שלא תרצה שיצר האדם וטבעו כופה אותה לרצות, ולכן ודאי לא יפרוש מן הראשונה עד שיגמור הביאה ויצא השכ”ז =השכבת זרע= ממנו שאף איש בריא יצטרך לחכות קצת זמן עד שיוכל להתקשות, ולזמן גדול יירא שמא תיקץ האשה השלישית משנתה, ולכן לא יתחיל לבעול אף את אחת מהן שא”כ אף בלילה סגי בג’ נשים בעיר, שלכן כיון שלא נאמר בג’ נשים שאיכא חלוק בלילה מביום יש להתיר להמתירים יחוד עם ג’ נשים גם בלילה. אבל מ”מ כיון שאין ע”ז ראיה ברורה אין לסמוך ע”ז אלא בשעת הדחק, אף להסוברים כשיטת רש”י.

[1]  בעלי הנפש שער הפרישה סימן א’ וז”ל: וי”א דלענין יחוד אשה אחרת נמי בכי האי גוונא בעינן טפי, וכי אמרינן (קדושין פ ב) דאשה אחת מתייחדת עם שני אנשים כשרים הני מילי ביום, אבל בלילה לישן עמה בבית אחד אסור עד שיהיו שם שלשה כשרים, מפני שהוא דומה לדרך, דאמרינן (קדושין פא א) לא שנו אלא בעיר אבל בדרך עד שיהו שלשה שמא יצטרך אחד מהם לנקביו ונמצא זה מתיחד עם הערוה. והכא נמי חיישינן דילמא אדנאים חד מינייהו אזיל חד ועביד איסורא, ומסתברא כוותיה.

[2] הרב אסף אוחיון, אלעד.

[3]  וכ”כ רא”ש מסכת כתובות פרק א סימן ה: “הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים כתב הראב”ד ז”ל דתרוייהו דוקא שיהו אנשים ישנים עם החתן ונשים עם הכלה”. ולמעשה ע’ דבר הלכה סימן ו’ סעיף יא שכתב שמותר לבעל ואשתו לישון לבד בחדר אחד והשומרים בחדר אחר [אף שאין פתחיהם מכוונים] ובלבד שדלתות החדרים ישארו פתוחות קצת.

[4]  וכן משמע בתשובות שהביא בדבר הלכה, עמ’ קע”ה מדברי מלכיאל ח”ד סימן קב שההיתר בשומרים הוא אפילו אם הם ישנים.

[5] אגרות משה ד סד:

ונכון מה שאמר לך בנך ר’ מרדכי שליט”א בשמי שיחוד עם אמה ובתה ועם אמה ובת בתה או בת בנה פשוט שליכא איסור ויחוד עם שתי אחיות פשוט שאסור.

חותנך אוהבך בלו”נ, משה פיינשטיין.

[6]  וע’ דבר הלכה סימן ו’ הערה יא, בענין השאלה אם יכול אדם לגור עם אשתו וחמותו בבית. ולפי מה שכתבנו להלן מתורת יחוד יש לומר שבכהאי גוונא אשתו משמרתו וסגי באחד.