ב”ה
מדי מים אלקטרוניים[1]
מהו מד מים אלקטרוני? (ראה הערה), מדי מים אלקטרוניים משדרים אוטומטית את נתוני הצריכה. בדרך כלל השידור הוא למַקלט הנמצא בסמיכות מקום יחסית, ומשם, באמצעות תקשורת מגוונת, המידע עובר למחשבי החברה ספקית המים. יש למונה זה הרבה יתרונות, ראה הערה.
עקרונית, בכל מד מים האלקטרוני יש איזשהו ‘חיישן זרימה’ היודע בדרך כלשהי מהי כמות המים שנצרכה. בצד החיישן יש תמיד שבב (צ’יפ, ג’וק) אלקטרוני הקולט מידע זה. פריט נוסף הוא המנגנון ה’פולט החוצה’ את המידע, בצג ו/או בשידור, לפי תכנון ותיכנות של המוצר (הרב רוזן).
השאלות לגבי שבת הן:
א. מה הם האיסורים ההלכתיים הכרוכים הכרוכים בשימוש במדי מים דיגיטליים? האם יש איסור ברישום דיגיטלי[2]?
ב. האם השפעת פתיחת הברז על סיבוב השעון וכדומה ועל כל הפעולות הנגזרות כתוצאה מכך נחשבות כ’כוח ראשון’, או שהשפעות המים הזורמים לאחר פתיחת הברז דינן כ’כוח שני’?
ג. האם כל הפעולות הדיגיטליות הנגזרות כתוצאה מסיבוב השעון וכדומה נידונות כ’פסיק רישא דניחא ליה’ או שמא דינם כ’פסיק רישא דלא ניחא ליה’ בדבר שאינו מתכוון?
ישנם כמה סוגים של מדי מים. יש סוג שהוא תוספת למונה המכני, והוא “רושם” ברישום דגיטלי את הזרימה כל 100 ליטר.
ההיתר של מונה זה, כתב הרב רוזן שההיתר דומה מאד להיתר פתיחת דלת מקרר, או חלון בחדר ממוזג שבו האדם משפיע בעקיפין על ההפעלה החשמלית המחודשת. ואפילו אלו שמחמירים בדלת מקרר, מקילים במזגן משום שזה לא פעולה בגוף המכשיר, והוא הדין לענין המים.
סוג שני של מד מים לפי הרב רוזן:
מד-מים ‘אוקטב’ 1. תיאור
במד-מים זה אין כלל חלקים נעים. חישת הזרימה נעשית ברצף תמידי, ולא בהשלמת סיבוב של דיסק וכד’. בגוף המד, בתוך המים, יש שני גלי אולטרה-סאונד הנשלחים מדי שניה זה כנגד זה, כשהם מרוחקים סנטימטרים ספורים זה מזה. גל אחד תמיד בכיוון זרימת המים ומשנהו – בכיוון הנגדי. כשאין זרימת מים כלל שני הגלים המנוגדים שוים במהירותם וההפרש ביניהם הוא אפס. כשיש זרימת מים היא משפיעה על מהירות הגל בכיוון הזרימה, וההפרש בין מהירות שני הגלים מתורגם לכמות המים העוברת באותה שניה. מידע דגיטאלי זה נקלט בשבב האלקטרוני, כאמור ברציפות, בין אם היתה זרימה ובין אם לאו.
מבחינה אלקטרונית, זרימת מים כתוצאה מפתיחת ברז ע”י האדם לא סוגרת שום מעגל, אלא רק משנה את התדר של הגל הנמצא כל הזמן. בשיטה זו לא נוצר שום ‘אות’ כמו בסיבוב הדיסק במד-מים ‘דיאלוג’, שתואר לעיל.
מד-מים זה קיימת תצוגה דגיטאלית המתחלפת במירווחים של 100 ליטר.
ההיתר העיקרי של מד מים זה, אף שכל הזמן יש שינוי אלקטרוני, על פי יסוד שעסקנו בו הרבה, היתר הגרש”ז אוירבך לענין שינוי זרם בשבת. כל הזמן יש פעולה ופתיחת ברז אינה גורמת להפעלה חשמלית כל שהיא אלא לשינוי בזרם. בנוסף, הרישום נעשה כל 100 ליטר, כך ששייך כאן ההיתרים הנוספים העוסקים באינו מיכוין. זה אינו פסיק רישיה בנוסף לשקולים נוספים כדלהלן.
יש סוג נוסף של מונה, שבו הרישום בשבב האלקטרוני נעשה כל 10 ליטר, כך שקרוב לודאי שאדם שמשתמש בכמות גדולה של מים, שמפעיל רישום כזה. אמנם צריך עיון מה האיסור ברישום כזה, שבנוסף הוא גם דבר שאינו מתקיים ומשתנה מיד. חברת ‘ארד דליה’ משווקת גם מד-מים זה הקרוי ‘אינטרפרטר’. מד זה קיבל אישור מכון ‘צומת’ אך ורק כמונה ‘עורפי’, ולא להתקינו כמד אחרון לחיוב הצרכן.
ההיתרים למדי המים הללו מבוססים על כך שזה גרמא, כח שני, ספק פסיק רישא שבזה המשנה ברורה פסק לקולא[3], יסוד של אינו מתכוין כלל שדברנו עליו בשיעורים על המבוא של הרב נויבירט לספר שמירת שבת כהלכתה, ועל פסיק רישא דלא ניחא ליה בתרי דרבנן שהמשנה ברורה מיקל.
כבר בשנת תשנ”ד הגרש”ז אויערבאך זצוק”ל כבר הספיק להישאל מארה”ב, כשנה לפני הסתלקותו, אודות מד המים הדיגיטלי. תשובתו (שהתפרסמה בקובץ ‘עטרת-שלמה’ שבהוצאת המכון, קובץ ט, עמודים יג-יד; ובקובץ ‘ישורון’, קובץ טו, עמודים קלד-קלה) הייתה להיתר, מכמה טעמים, וביניהם שאם כפי שתואר במכתב השאלה מטרת המדידה היא רק כדי לדעת כמה יהיה חייב הצרכן לשלם, הרי זה גרמא של ‘פסיק רישא’ דלא ניחא ליה, ולדעתו אין בזה שום מלאכה דאורייתא, וגם אם אדם יעשה את זה ממש בידיים לכל היותר איסורו רק מדרבנן, וגרמא בדרבנן מותר. היה מי שניסה לטעון בשעתו, כי לא יתכן שתשובת הגרשז”א התייחסה למדי מים דיגיטליים, שכן אלה לא היו אז בעולם, אבל כפי האמור, הוא אף כתב על זה. (מתוך אספקלריה, “על משמר השבת” אדר ב’ תשפ”ב). וז”ל הגרש”ז אוירבך שם:
אם המטרה היא רק כדי לדעת כמה חייב לשלם הרי זה גרמא של פס”ר דלא ניח”ל כיון שזה לא כדי שיכנסו מים חדשים רק צורך של המידה.
נקודה אחת שרצוני לברר כאן, והיא דבר שלא נדון בשעורים קודמים בפירוש: האם היתר של דבר שאינו פסיק רישיה, נכון גם במקום שודאי יעבור על איסור בסופו של תהליך. כלומר כשעושה מספר פעמים את אותו דבר שכל אחד אינו פסיק רישיה, אבל בצירוף ודאי תגרם פעולה האסורה. נראה שזו גמרא מפורשת, עירובין ק ע”ב:
אמר רמי בר אבא אמר רב אסי: אסור לאדם שיהלך על גבי עשבים בשבת, משום שנאמר ואץ ברגלים חוטא. תני חדא: מותר לילך על גבי עשבים בשבת, ותניא אידך: אסור. לא קשיא; הא – בלחים, הא – ביבשים… והאידנא דקיימא לן כרבי שמעון – כולהו שרי.
הרי שמותר להלך על עשבים בשבת, למרות שאמנם כל פסיעה אינה פסיק רישיה, אבל בצירוף כל ההליכה ודאי יתלוש עשבים.
כך פסק ב’שמירת שבת כהלכתה (שמירת שבת כהלכתה, מהדורת תש”ע, במבוא להלכות שבת פרק א’ סעיף טז הערה נו, ובפרק כו סעיף יט בהערה סז) הביא בשם הגרש”ז אויערבאך זצ”ל שאם אדם עושה פעולה מסוימת פעמים רבות, אף אם ברור שבחלק מהפעמים תיעשה מלאכה, אין זה ‘פסיק רישיה’, אם אין פעולה אחת שבה בוודאות תתבצע מלאכה. על פי זה התיר ללכת בשבת על דשא ארוך, אף שבוודאי בכמה מהצעדים תולש דשא[4].
הרב ווזנר, שבט הלוי יא סד לגבי מדי מים אלקטרוניים:
הנה לקבוע הלכה למעשה קשה לפני שרואים ולומדים פעולה זאת ע”י פתיחת הברז וזרימת המים וגדרי מלאכה וגרמא בזה, ועד אז הרני כותב רק הצדדים שיש לדון בזה, עיין חולין ט”ז ע”א לענין שוחט בגלגל של מים, דאם הוא לוקח הדבר המעכב את המים ושחט בכח ראשון נקרא עשית גברא, ומכאן ואילך הפעולה ע”י זרימת המים עצמם והו”ל רק גרמא, ונפסק להלכה ביו”ד סי’ ז’, ואם הגלגל רחוק ממקום הפתיחה אינו כח גברא כלל ועיין בתבו”ש שם, ועיין ג”כ סנהדרין ע”ז ע”א לענין רציחה ובתוס’ שם, וחולין שם רש”י ד”ה אבל.
וא”כ ראשית עלינו לדון אם פעולת הרשימה נעשית ברגע הראשון, או ע”י זרימת מים אח”כ, וגם לענין מלאכת שבת פשוט דלא הוי מלאכה כדרכה מגדר חיוב, אלא רק שלא כדרך כתיבה, ובצירוף דין כח השני י”ל דיצא גם מאיסור דרבנן.
ולולא דמסתפינא, היות הפותח אינו מתחשב לגמרי בענין כתיבה הנעשית מרחוק, גם לו יהא אפילו בגדר פס”ר בדרבנן דפליגי רבינו התה”ד והמג”א או”ח סי’ שי”ד, מכ”מ כאן הו”ל גם שלא בדרך מלאכה, וגרמא בעלמא, [ובודאי גרמא דגרמא], וי”ל אולי דשייך בכזה מש”כ רבינו הה”מ פי”ב מהל’ שבת ה”ב, ופ”י מהל’ שבת הל’ י”ז דיש הרבה מלאכות בשבת אם נעשות שלא בכוונה אינם בגדר מלאכה כלל ועדיפי מפס”ר שלא ניחא וכה”ג עש”ה, ועיין מה שרמזתי בח”ג שבה”ל סי’ צ”ז, ובח”ז סי’ ל”א ואכ”מ.
הגמרא שהביא לגבי כח שני היא חולין טז ע”א
אמר מר: השוחט במוכני – שחיטתו כשרה. והתניא: שחיטתו פסולה! ל”ק: הא בסרנא דפחרא, הא בסרנא דמיא. ואיבעית אימא: הא והא בסרנא דמיא, ולא קשיא: הא בכח ראשון, הא בכח שני, וכי הא דאמר רב פפא: האי מאן דכפתיה לחבריה ואשקיל עליה בידקא דמיא ומית – חייב, מ”ט? גירי דידיה הוא דאהני ביה; וה”מ בכח ראשון, אבל בכח שני גרמא בעלמא הוא.
רש”י שם:
בסרנא דפחרא – גלגל של יוצרים של חרס ויש להם מוכני שמגלגלין בו כשחוקקין את הכלי.
פחרא – חרס וחבירו בדניאל (ב) בחלומו של נבוכדנצר חסף די פחר.
סרנא דפחרא – שחיטתו כשרה שאדם מגלגלו.
דמיא – שחיטתו פסולה שהמים מגלגלין אותו ואין שחיטה זו מכח אדם ותנן לקמן /חולין/ (דף לא) נפלה ושחטה שחיטתו פסולה דכתיב וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל כו’.
בכח ראשון – מיד כשנטל הדף המעכב את המים והתחיל לגלגל ובתחלת גלגולו שחט מכח אדם שנטל הדף.
בכח שני – לאחר שגלגלו המים את הגלגל פעם ראשונה ושניה.
דכפתיה – קשרו.
דאשקיל עליה בידקא דמיא – שהפנה המים לעבור עליו וניערוהו.
חייב – דהרגו ממש באותן המים והן הן כלי זיינו ולא הוי גרמא.
בכח ראשון – שקשרו סמוך לשפת המים וכיון שנקב נקב בשפת המים מיד באו המים לפיו.
אבל בכח שני – שקשרו ברחוק והמים הלכו שם אף על פי שהוא נקב הנקב והפכו לשם פטור דגרמא בעלמא הוא.
מה שכתב שפתיחת הברז היא כח שני, כיוצא בזה כתב ב שו”ת הר צבי אורח חיים א סימן קפח בתשובה על שימוש בדוד שמש בשבת:
אולם נראה שבנ”ד יש להקל משום שיש בזה עוד קולא שכל הבישול כאן הוא רק גרמא שכניסת המים הקרים לתוך הדוד אין זה כח ראשון כי בכח ראשון יוצאים תחילה המים החמים ובמקומם נכנסים מים קרים, ומכיון דלא הוי כח ראשון אלא כח שני הוי גרמא, כדאיתא בחולין האי מאן דאשקיל אחברי’ בידקא דמיא ומית חייב מ”ט דגירי דידיה הוא וה”מ בכח ראשון אבל כח שני גרמא בעלמא הוא, ופרש”י שם בל”א שהמים היוצאים אח”כ הוי כח שני
ובספר חוט שני (הרב ניסים קרליץ) יום טוב ע’ שלד כתב בענין מדי המים:
השתמשות בשבת במים כשיש שעון אלקטרוני:
דירות שמותקן בהם שעון מים שנרשמים בו כמות המים שהשתמש הצרכן ומותקן בו שעון דיגיטלי המופעל ע”י חשמל שמתחלפים בו המספרים לפי כמות המים שעוברים בו. והשאלה האם יש עצה להשתמש במים בשבת.
עיין מש”כ בחוט שני שבת (ח”ד עמ’ קפה) וז”ל: מודד חום אלקטרוני אין להשתמש בזה בשבת אא”כ יש חשש סכנה עכ”ל והיינו כיון שכל רגע מתחלפים בו המספרים הרי זה מעשה ואסור בשבת.
וה”ה לשעון המים הדיגיטלי אם הוא עשוי שבכל פתיחת ברז המים ישנה תזוזה של המספרים בשעון, הוי כעושה מעשה בשבת ואסור לפתוח בשבת את ברזי המים.
אמנם באופן שמתחלפים המספרים רק כל מאה ליטר מים או קוב מים וכיו”ב, כיון שאין זה פסיק רישא שעל ידי פתיחת ברז זו יתחלף המספרים ואף אם המספרים בשעון עומדים בגבול ההתחלפות של המספרים מ”מ אין זה פסיק רישא שע”י פתיחת מים זו יתחלף המספרים וכן אפשר שאדם אחר יפתח את המים ועל ידו יתחלפו המספרים ועל כן אין זה פסיק רישא ומותר. ורק אם המספרים משתנים בכל עת ההשתמשות במים הוי כמו מודד חום דיגיטלי ואסור.
כאמור, לא קיימים שעוני מים שיש בהם מספרים דיגיטליים שמשתנים כל הזמן, כך שגם לדעתו אין חשש.
גישת העבודה של רבני המכון המדעי טכנולוגי לבעיות הלכה שבבית וגן ירושלים, ובראשם ראש המכון המנוח הגרל”י הלפרין זצוק”ל – הייתה “שלא לסמוך על הסברות האפשריות להקל מעיקר הדין, אלא לחתור לפתרונות שיאפשרו את השימוש במדי המים לכתחילה ללא כל פקפוקים, וברוך ה’ עלה בידם להביא לידי פתרונות מלאים ומהודרים” (מתוך אספקליה שם).
באספקליה שם דימה את הפתרונות שלהם לאדם שאוכל “גפילטע פיש” לעומת האוכל דג עם עצמות שיש בעיות של בורר, אף שפותר אותם:
במשך השנים פיתח המכון פתרונות שונים עבור מדי המים הדיגיטליים. הצד השווה שבהם שכולם, ללא יוצא מן הכלל, הינם מהודרים בתכלית ההידור. עם זאת יש ביניהם הבדל, שחלקם הינם בגדר ‘גפילטע פיש’, ואילו אחרים הם כמו אכילת דג עם עצמות לפי כל כללי ההלכה המוצקים. וכמו במשל, בשום אופן לא ניתן לומר כי מדי המים שהם כמו ‘גפילטע פיש’ מהודרים יותר.
אבל אף על פי כן, בסיכום הדברים בעלון אספקלריה, כותבים שבמד שלהם, אין כתיבה בצג בכלל בשבת, ויש שבב המכיל לוח שנה עברי (שעונים אלו נמצאים בישוב נריה[5]) המודיע “שבת שלום” או “חג שמח”, ובאשר לרישום הפנימי, זה נעשה כל מאה ליטר, וכאמור לעיל, אלא שלפי הפוסקים הנ”ל ומכון צומת, היתר זה נכון גם לגבי הרישום.
[1] (מתוך אתר אינסלטלציה בישראל) עד היום נעשה שימוש במד מים מכני שמדד את צריכת המים במטר מעוקב, וקריאת המונה נעשתה באופן ידני על ידי נציגי חברת המים. מד המים הדיגיטלי דומה אמנם במראהו למד המים המכני אך התצוגה של מדידת המים היא בספרות דיגיטליות. חשוב מכך – מד מים דיגיטלי מצויד בחיישן אלקטרוני למדידת הצריכה, הקולט את המידע ומעביר אותו בצורה אוטומטית לרשות המים המפעילה. העברת המידע על ידי החיישן נעשית בזמנים קבועים, בהתאם למה שמתוכנת מראש במערכת.
ישנם שני סוגים של מד מים דיגיטלי, הנבדלים זה מזה בשיטת קריאת הנתונים: עמודי תשדורת או מערכת קריאה. בשיטה הראשונה ישנם עמודי תשדורת הממוקמים מדי כמה מאות מטרים. התשדורת האלחוטית של נתוני צריכת המים מועברת ממד המים למרכז הבקרה דרך אותם עמודי תשדורת.
בשיטה השנייה, התשדורת מועברת בצורה דומה, אך במקום להיות מועברת דרך עמודים סטטיים היא מועברת על ידי רכב נוסע, המצויד במערכות לקליטת התשדורת האלחוטית, מה שמאפשר לאסוף נתונים משטח גדול תוך זמן קצר יחסית.
היתרונות של מד מים דיגיטלי המעבר למד מים דיגיטלי טומן בחובו כמה יתרונות מרכזיים וחשובים:
מניעה של גנבת מים – מכיוון שמד המים הדיגיטלי משדר מידע למוקד החברה באופן רציף, הוא מאתר באופן מיידי כל שינוי בכיוון זרימת המים, מדווח על כל תזוזה של המונה ממקומו וכן יודע לזהות הצמדה של מגנט למד המים. כיוון שכך, החברה מזהה מיד אפשרות לגנבת מים ומטפלת בכך. מדידה מדויקת – מד מים דיגיטלי מאפשר מדידה מדויקת של זרימת המים, כולל ברזים מטפטפים שהמד המכני לא היה מסוגל לקלוט את הזרימה האטית והחלשה שלהם. פרט זה אמנם משחק לידי תאגיד המים המקומי, שיכול לגבות מכם יותר כסף, אך אם תהיו עירניים לצריכת המים שלכם תוכלו לאתר בעצמכם נזילות ולתקן את התקלות. איתור נזילות סמויות – בזכות המדידה המדויקת של צריכת המים, מדי המים הדיגיטליים מסוגלים לאתר תקלות ונזילות בצנרת בזמן אמת, מה שחוסך כסך רב לצרכני הקצה, כלומר לנו. חיסכון בכוח אדם – בתים המצוידים במונה מים מכני זוכים לביקור קבוע של בעלי מקצוע מטעם תאגיד המים המקומי שמגיעים לבדוק את קריאת המונה. המונה האלקטרוני שולח את הנתונים היישר למרכז הבקרה של החברה ומאפשר חיסכון גדול בכוח אדם. על פניו, היינו מצפים שחיסכון זה יוביל לירידה במחיר המים, אך אלה ציפיות לא ראליות ולא מציאותיות ועדיף לוותר עליהם כבר עכשיו. תיעוד המידע – כמו כל מערכת ממוחשבת אחרת, המידע שאוסף המד הדיגיטלי נשמר לזמן רב, בהתאם להגדרות תאגיד המים, מה שמאפשר בדיקה של שינויים בצריכת המים ובתעריפי החיוב לאורך זמן.
[2] ע’ באתר של ארגון משמרת השבת, שם טוענים שרישום דגיטלי הוא איסור: “מתבצעת בפועל הכנסת זרם חשמל במעגלים רבים שהוא לא היה בהם קודם, (או שהיה ‘זרם זליגה’ חסר משמעות), כפי שכתב החזון איש במכתבו שבחשמל יש מלאכת בונה בגלל שהוא הופך את החוט “ממוות לחיים” כך גם כאן הופכים המעגלים החשמליים שבכרטיס ממוות לחיים, וכתוצאה מכך מתעורר גם המכשיר עצמו ‘ממוות לחיים’.”
[3] מבוא לשש”כ פ”א סעיף טז.
[4] וראה על פסיק רישיה בפעולה מצטברת מה שכתב הרב אליעזר טויק, אמונת עתיך 124 (תשע”ט), עמ’ 77-80. וראה חוט שני שבת ח”א קונטרס מלאכת מחשבת אות ח’ עמ’ 179, ובאורות ההלכה של הרב בן שלמה עמ’ 470 טען שזה מחלוקת אחרונים. ושם העיר על הדימוי למהלך על גבי עשבים: ” לכאורה היה מקום להחמיר במקרה של מוני המים יותר מאשר במקרה שעליו דיבר הגרש”ז אויערבאך, כי בשונה מהליכה על דשא שבה כל צעד לא קשור לצעד הקודם מבחינת הסיכוי לתלוש, במונה המים כל פעולה מקרבת את רגע המעבר של הלד מול החיישן (והרישום החשמלי) ומסייעת להגעת הפעולה שבסוף תבצע את הרישום.” וראה שם הוכחתו מהמשנה הראשונה בשבת.
[5] כתב לי חתני דובי שחור נ”י: יש מדי מים בשתי רמות כשרות. שלנו ברמה היותר גבוהה, כאשר בשבת המנייה היא אנלוגית ולא אלקטרונית. ובמוצ”ש הספירה האנלוגית נוספת לדיגיטלית.