ב”ה
חלב עכו”ם, חמאת עכו”ם, אבקת חלב ומחמצות
בעיות הכשרות של חלב נוגעות לנושאים שונים בדרגות חומרה שונות: גזירת גבינת עכו”ם, כולל את המוצרים שבתעשיה המודרנית מייצרים ממי הגבינה. החששות שחז”ל חששו בחלב עכו”ם, שאלת החלב שחלבו גוי אצל ישראל וכיו”ב. בעית אבקת החלב. ייצור הגבינה כיום ממחמצות שמקורן בחלב עכו”ם. שאלת החלב שנחלב בשבת, בעית החלב שנחלב בפסח מבהמות שאוכלות חמץ. וכן בעית החלב שנחלב מעדר שיש בו בהמות טריפה, שעברו ניתוח קסרי או ניתוחים להיפוך קיבה. על רוב השאלות הנ”ל נכתב במרוכז בחוברת “נתיב החלב” של תנובה שערך הרב זאב וייטמן, בתשרי תשס”ג.
חלב עכו”ם:[1]
איסור חלב עכו”ם מפורש במשנה ע”ז ל”ה ע”ב:
ואלו דברים של עובדי כוכבים אסורין ואין איסורן איסור הנאה: חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו, והפת והשמן שלהן. רבי ובית דינו התירו השמן. והשלקות, וכבשין שדרכן לתת לתוכן יין וחומץ, וטרית טרופה, וציר שאין בה דגה כלבית שוטטת בו, והחילק, וקורט של חלתית, ומלח שלקונדית – הרי אלו אסורין ואין איסורן איסור הנאה.
בטעם האיסור יש מן האמוראים שאמרו שהוא משום חשש חלב בהמה טמאה, ולא שחששו שמא החליפו הגוי בחלב טמא, שהרי אין מראיהם דומה, שהטהור לבן והטמא ירוק, אלא שחששו שמא עירב בו חלב טמא, כדי להרבות שיעורו, או שלא נזהר הגוי שלא ישאר בכלי שחולב בו חלב טמא, ואינו ניכר כמראהו כיון שהוא מועט. ויש מן האמוראים שפירשו הטעם משום גילוי – שמשקה שנתגלה אסור לשתותו, שמא שתה ממנו נחש והטיל בו ארס ואין הגוים נזהרים ממנו, ואף על פי שבשאר משקים של גוים לא גזרו משום גילוי, הרי זה לפי שמקפידים על נקיונם, אבל חלב שלרוב אינו נאכל כמות שהוא, וגם מסננים אותו, אף על נקיונו אינם מקפידים (לשון אנצקלופדיה תלמודית ערך חלב של עכו”ם)
איסור זה הוא איסור דרבנן, ע’ ש”ך סימן קי”ח ס”ק ח’ שזה דרבנן משום שהולכים אחר הרוב ומין במינו בטל או משום שרוב החלב הוא כשר. והחזון איש יו”ד סימן מא כתב שחשש עירוב חלב טמא הוא חשש רחוק.
וע’ שו”ע יו”ד סימן קט”ו סעיף א’ שנפסק שזה משום שמא ערב דבר טמא. ואם ישראל עומד בתחילת החליבה מותר:
חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו, אסור, שמא עירב בו חלב טמא. היה חולב בביתו וישראל יושב מבחוץ, אם ידוע שאין לו דבר טמא בעדרו, מותר, אפילו אין הישראל יכול לראותו בשעה שהוא חולב.
והוסיף הרמ”א שלכתחילה יהיה היהודי בשעת תחילת החליבה ויראה שאין בכלי שחולבים בו דבר טמא. וע’ עוד ברמ”א על שפחות שלנו שיש להקל. ודבר זה נוגע היום להרבה משקים המעסיקים פועלים זרים.
שאלה מעניינת בנושא זה של ישראל רואהו, היא האם מועילה השגחה דרך מערכות צילומי וידאו. האם ניתן להשגיח על החלב דרך מקום מרכזי שניתן לראות בו במצלמות איטנרנט את המחלבות השונות. ראה נתיב החלב שם עמ’ 54. ובפרט שמועיל גם בישראל יושב מבחוץ ויכול לראות אם יעמוד, משום שהגוי מירתת ולא יחלוב את הטמאה, ודאי שבצילומי וידאו יהיה לו חשש שמא ישראל רואהו. ושאלה נוספת בזה האם הפיקוח של החוק מספיק לזה, באגרות משה יו”ד ח”א סי’ מו וסימן מט מיקל בזה, ואחרונים אחרים מחמירים. ויש לצרף כאן גם את שיש מקילים במקום שאין בכלל דבר טמא במושב. ע’ בזה בנתיב החלב שם. וע’ עוד בשו”ע סימן קטו סעיף א’ קולות במקום שאין חלב טמא נמצא.
ואכן זו שאלה עקרונית, האם החלב נאסר משום חשש שמא ערבו או שזה כבר בגדר של גזירה שאסור אף אם בטל הטעם כפי שכתב הרמב”ם בהלכות ממרים פרק ב’ הלכה ב’? כתב הרדב”ז בתשובה (אלף קמז) חלק ד’ סימן עה:
שאלה עוד שאלת חלב שחלבו עכו”ם ואין ישראל רואהו ואין שם דבר טמא שיודע זה בבירור כגון שאין במקום לא גמל ולא חמור נקבה או כגון שהיה העדר בתוך הדיר ובדק ולא היה שם דבר טמא ויצא והביא לו הנכרי חלב מאותו הדיר אבל לא היה יכול לראותו חולב כלל השאלה אם גזרת החלב שחלבו עכו”ם הויא כגזרת גבינת הנכרים דפסקו שאפי’ במקום שמעמידין אותו בשרף אפ”ה אסור משום כיון שגזרו גזרו וכן בחלב או דילמא לא:
תשובה הדבר ברור כי הגבינה נאסרה במנין מהנך טעמי דאמרינן בגמרא אבל לא כן בחלב שחלבו נכרי שאסרו אותו משום חשש דבר טמא. תדע שאם היה יושב בצד העדר במקום שאם היה עומד היה יכול לראותו אעפ”י שיש בעדרו דבר טמא מותר ואם גזרה כללית היתה לא הוי מתירין כה”ג וכן נראה מדברי כל הפוסקים.
על פי דברי הרדב”ז אכן במקום שאין דבר טמא אין איסור. וע’ תחומין כ”ג מאמר על מדיניות הרבנות הראשית בנושא זה, כתב הרב בקשי דורון שלא נתקבל היתר זה של הרדב”ז:
…בשו”ת הרדב”ז (סי’ אלף קמז) ובתשב”ץ (ח”ד סי’ לב) כתבו, שהאיסור הוא רק מחשש תערובת; ובמקום שאין בהמות טמאות, ואין חשש לעירוב – חלב שחלבו נכרי מותר. דבריהם הובאו להלכה בפרי-חדש (יו”ד קטו,ו), והעיד שכך “מצאתי המנהג פשוט פה אמסטרדם, וכן נהגתי אני גם כן”, שלא לחשוש לחלב נכרי במקום שלא מצוי חלב טמא. רוב הפוסקים חלקו עליו בזה, וכתבו שגם במקום שאין כל חשש עירוב חלב טמא, נאסר חלב שחלבו נכרי ואין ישראל רואהו בגזירה, דוגמת גבינת עכו”ם שנאסרה בכל מצב,גם אם בטל טעם הגזירה. הלכה למעשה כתב הרב חיד”א בברכי-יוסף (יו”ד קטו,א) שהמנהג בכל גלילות טורקיה וארץ הצבי לאסור חלב עכו”ם, גם כשאין כל חשש עירוב חלב טמא. וכן כתבו האחרונים,שברוב המקומות נהגו להחמיר. בחתם-סופר (יו”ד סי’ קז) הוסיף שלמנהג זה יש דין של נדר, שאיסורו מדאורייתא ולא רק מגזירת חכמים.
ולכאורה אפשר לומר סברא נוספת להקל גם במקום שיש שם דבר טמא אלא שכמות החלב שניתן להפיק ממנו, אף אם ערב הרי זה בטל ברוב. וצ”ע בסוגיה האם החשש לתערובת הוא כשיש רוב טמא או למ”ד שמין במינו לא בטל, ואם כן לדידן יהיה יותר קל. ולא מצאתי בפוסקים סברא זו בנתיים.
אלא שבכל זאת התיר את זה הגרמ”פ, וכתב באגרות משה חיו”ד א’ סימן מז:
ולכן בחלב שאסרו רק בחלבו עכו”ם ואין ישראל רואהו יש להתיר גם בישראל יודעין ידיעה ברורה דהוי כראיה. וזה שאם יערבו יענשו ויצטרכו לסגור העסק שלהם שהוא הרוחה של כמה אלפים והממשלה משגחת אליהם הוא ודאי ידיעה ברורה שהיא כראיה שלא היה בכלל איסורם. וזה הוא גם לכו”ע דאין טעם לחלוק בזה ולכן הרוצה לסמוך ולהקל יש לו טעם גדול ורשאי וכמו שמקילין בזה הרוב בנ”א שומרי תורה וגם הרבה רבנים וח”ו לומר שעושין שלא כדין. אבל מ”מ לבעלי נפש מן הראוי להחמיר ואין בזה משום יוהרא וכך אני נוהג להחמיר לעצמי אבל מי שרוצה להקל הוא עושה כדינא ואין להחשיבו כמזלזל באיסורין.
בדבריו עונה הגרמ”פ גם על השאלה האם זו גזירה שלא בטלה אף שבטל הטעם, וכתב שהיא ידיעה ברורה “שלא היה בכלל איסורם”. הגרמ”פ מתיר לא מטעם הרדב”ז, אלא משום שידיעה ברורה הוי כראיה (כעין סברת אבני מילואים על עדות בחופה על כלה מכוסה).
וכתב באגרות משה שכן נוהגין רוב בנ”א שומרי תורה והרבה רבנים. ובח”ב סימן ל”ה כתב שיש לישיבות להחמיר בזה ולקנות חלב ישראל. וכתב הרב ויטמן, (התפרסם ב”נתיב החלב” של תנובה תשנ”ז) שכדעת הגרמ”פ נוהגים למעשה כל גופי הכשרות המרכזיים בצפון אמריקה. ועוד כתב הרב ויטמן שם, שאמנם כיום אין חשש לעירוב חלב טמא, אבל יש חשש לעירוב חלב של בהמות שנעשו בהם נתוחים באופן שמטריף אותם, ולכן מבחינה זו ספק אם ההיתרים שנאמרו שייכים, אם מביאים בחשבון סברא זו לאסור במקום חלב טמא (אמנם בארץ כל הניתוחים נעשים תחת השגחה שלא יטריף את הבהמה. וידוע שהרב צבי שכטר מחמיר ולא שותה חלב בארה”ב בכלל מחשש שמא אין שישים כנגד חלב הטריפות) אמנם נראה שלא גזרו על זה, ולכן יתכן להקל וצ”ע.
מתוך אתר הכשרות של תנובה http://www.kashrut-tnuva.co.il/faq.php
האם יש בעיית חלב נכרים בחלב שנחלב ע”י פועל לא יהודי ברפת שבעליה הינו יהודי?
הרמ”א ביו”ד קט”ו ס”א כתב שיש להקל בשפחות החולבות בבית ישראל. על סמך זה נהגו הכל להתיר חלב שנחלב בבית יהודי ע”י פועל נכרי.
לדעת הגרי”ש אלישיב הדבר נכון רק כשמדובר ביהודי שומר תורה ומצוות, שהגוי ירא לערב בחלבו חלב אסור, אך כשמדובר ביהודי שאינו שומר תורה ומצוות יש צורך בהשגחה על החליבה למרות שהפרות שייכות ליהודי.
אלא שגם הגרי”ש אלישיב הסתפק בהשגחה של פעם עד פעמיים בשבוע (בהתאם לדעה המקילה ביותר בנושא השגחה על חלב ישראל), מכיוון שנתברר שכל פועל ירא מאוד מלערב חלב זר בחלב בעל הבית מכיוון שבעל הבית מקפיד מאוד על איכות חלבו ומקפיד מאוד שלא יערבו בו חלב זר והקפדה זו יוצרת מירתת שמספיק מבחינת השגחה לצורך חלב ישראל (בנוסף לעובדה שאין לפועל כל סיבה לעשות זאת, שהרי אינו מקבל שכר לפי כמות החלב אלא בקבלנות על כל חליבה).
בתנובה מקפידים על חומרתו זו של הגרי”ש אלישיב וכל תוצרת המהדרין של תנובה עומדת בדרישותיו אלו להגדרת חלב ישראל.
לגבי חלב שנחלב ע”י יהודי שאינו שומר תורה ומצוות מסכימים חשובי הפוסקים שאין לגביו גזרת חלב נכרים ואם ישראל חולב את החלב שלו החלב נחשב לחלב ישראל, גם אם מדובר בישראל שאינו שומר תורה ומצוות.
אבקת חלב[2]:
מה הדין באבקת חלב של עכו”ם? (ובאבקת חלב של עילית לפי מה ששמעתי מהרב זכריה בן שלמה בשם הרב אושפיזאי ז”ל, שמשגיח של עילית בחו”ל עומד בתחילת יום החליבה. אם כן יתכן שמעיקר הדין אין הם משתמשים בהיתר של אבקת חלב נכרים, אלא שגם לדבריו אם יש מחסור הם משתמשים באבקת חלב תוצרת חוץ. לכאורה יש לדמות שאלה זו לשאלת החמאה. נחלקו בזה החזון איש והרב פראנק. החזון איש, יו”ד סימן מ”א אות ד’ (וע’ גם סימן מ”ג בס”ק ד’) אוסר משום שאפשר לייבש גם חלב טמא, ולכן לא דומה למתירין חמאה של גוי
אבל הרב פראנק בתשובה, הר צבי יו”ד סימן קג-קד שהתיר:
ע”ד אבקת חלב תוצרת אמריקא. נשאלתי, ע”ד אבקת חלב הבאה מאמעריקא ונעשה בבתי חרושת שלהם מחלב שנחלב ואין ישראל רואהו, אם זה כשר לאכילת ישראל, או לא. לכאורה למוד ערוך הוא בדברי הרמ”א (יו”ד סימן קטו סוף סעיף א) שכתב חלב של עכו”ם שנאסרה אינו מועיל אם יעשו אח”כ גבינות או חמאה ממנה אלא נשארת באיסורה וכל מה וא”כ גם אבקת חלב בכלל, ואסור באכילה לבר ישראל. אבל כד נעיין נמצא שהש”ך (ס”ק מח) מחלק בדבר ומוסיף על דברי הרמ”א שזהו דוקא בסתם חלב, אבל כשאנו יודעים שדעת העכו”ם היתה לעשות גבינות מחלב מותר לישראל לעשות אח”כ ממנה גבינות כמוש”כ הרמ”א עצמו לקמן (סוף סעיף ב), דכל שבדעת העכו”ם להקפיא את החלב אין חשש שיערב בתוך החלב דבר טמא ולכן מותר לישראל לעשות גבינה מחלב זה. ולפ”ז באבקת חלב אף דמיגרע גרע מצד שגם גמר עשייתה הוא ע”י עכו”ם, מ”מ זיל בתר טעמא דמצד החלב הרי היא עומדת להקפיא ובידוע שאינו מערב בחלב טמא, ומצד תעשיית האבקה ע”י הגוי הרי אין זה בכלל גזרה דגבינה שנאסרה ע”י מעשה הגוי. ולכאורה לשון הרמב”ם (פ”ג מהל’ מא”ס הט”ו) שכתב בשם מקצת גאונים המתירים חמאה של גויים דהוא משום שלא גזרו על החמאה, מלשון זה נראה דבגזירתם על הגבינה לא נכללו כל תוצרת החלב אלא אמרינן דדוקא גבינה דגזרו גזרו, ואין למדין מזה על שאר דברים הנעשים מחלב. וא”כ כשם שאין חמאה בכל גזירה דגבינה ה”ה אבקת חלב נמי אין בה משום גזירה דגבינה.
והחזון איש (יו”ד הלכות מאכלי עכו”ם סימן מ”א ס”ק ד’ עיי”ש) אינו מסכים לחלק בין חלב לבין אבקת חלב ולדעתו אבקת חלב דינה כחלב. מצד שני משמע שהחזו”א מסכים לדעת הפרי חדש שבכל מקום בו ברור ופשוט שאין חשש ערוב חלב טמא כגון במקומות בהם יש פיקוח ממשלתי, יש מקום להקל.
ועל זה כתב בשו”ת חלקת יעקב יו”ד סימן לה:
והנה סיפר לי הרב הה”ג ר’ משה סאלאווייטשיק, נכד הר”ח, שהוא שאל להחזו”א ע”ז שאומרי’ עליו שהתיר חלב עכו”ם, והשיב בזה הלשון מה עוד יאמרו עלי, בקרוב יאמרו עלי שאני מתיר ח”ו גם א”א – והעיד לפני איש מהימן ביותר, ששאל לחזון איש על השמנת (סמעטענע) של עכו”ם, ואסר לו בפירוש. וגם העיד לפני עוד איש אחר מהימן ביותר שאסר בהוראתו חלב עכו”ם אף לקטן בן ה’ שנים. וכנראה מה שכתב בספרו הנ”ל, הוא רק בדרך שקלא וטרי’ וכלשונו שם יש מקום לומר. ובאמת לא הביא לן שם שום חדשות, דמי לא יודע מדעת הפר”ח דחלב לא נאסר במנין, והשד”ח (מערכת חלב) הנ”ל מביא בארוכה כל השיטות בפרטיות שהרבה סוברים דנאסר במנין, והרבה סוברים דלא. אבל עובדא דמלתא אין מי שיכחיש, דמדור דורות בכל המקומות ואף בערי ספרד (חוץ מאיזה מקומות בספרד וכמבואר בשד”ח הנ”ל) אנו נוהגין לאיסור, ועל זה כתב שפיר החת”ס (סמן ק”ז הנ”ל) דנמצא קולו חומרו, דיש חשש נדר דאורייתא, ומזה לא נגע החזו”א כלל בספרו (גם י”ל, דכל השקלא וטריא קאי רק על האבקת חלב דלא היתה בכלל הגזירה דנאסר במנין).[3]
וע’ רמ”א סוף סעיף א’ שכתב שאף אם עשה הישראל גבינה או חמאה מחלב עכו”ם נשאר באיסורו. אבל הש”ך כתב שאם מדובר בחלב שדעת העובד כוכבים היה לעשות גבינות מהחלב, מותר לישראל לעשות גבינה מהחלב. וכתב הרב פראנק שכיון שבית חרושת עובד בתנאי שזה חלב פרה, מותר. ולא חוששים לתערובת. (הנחה זו צריכה בדיקה כיום שמערבים ואפילו מחליפים מרכיבי חלב בזולים יותר (ע’ אצ. לכשרות). בתחליפי חלב של תינוקות, יש מרכיבים נוספים, ואם אין הכשר והתינוק צריך דוקא אבקה זו שיש חשש כשרות עליה, יש להשתמש בכלים מיוחדים, ולתת רק ע”פ צורך בפקודת רופא. וע’ אנצ. לכשרות, מן החי, עמוד קע”ו. הליכות שדה 94. ספר בישולי נוכרים פרק תשיעי סעיף ט.
למעשה הרבנות מתירה אבקת חלב, אבל כל מוצר שמכיל חלב ניגר אינה מתירה חלב עכו”ם משום שגם בחו”ל יש מתירים רק משום שאין להשיג חלב אחר. עיין על מדיניות הרבנות במאמרו של הרב בקשי דורון בתחומין כג עמ’ 464 וכתב:
אף החזון-איש (יו”ד מא,ד) שחלק עקרונית על דברי הר-צבי, לא יצא לאסור גבינות, וכתב מכתב שלא לפרסם איסור על הגבינות, כיון שלא היה בנמצא אז גבינות בהכשר.
דין חמאה של גויים:
מצוי יותר חמאה של גויים בעוגיות המכילות חמאה: כתב רמב”ם פ”ג הלכות מאכלות אסורות הט”ו:
החמאה של גויים מקצת הגאונים התירוה, שהרי לא גזרו על החמאה, וחלב הטמאה אינו עומד; ומקצת הגאונים אסרוה, מפני ציחצוחי חלב שיישאר בה, שהרי הקוס שבחמאה אינו מעורב עם החמאה כדי שייבטל במיעוטו, וכל חלב שלהן חוששין לו, שמא עירב בו חלב טמאה.
וע’ שו”ע יו”ד קט”ו סעיף ג’ שכתב שאין מוחין לאנשים שנוהגין בו היתר. אלא שלגבי עוגיות המכילות חמאת עכו”ם יש סברא נוספת להקיל: שכתב הרמב”ם שם: ייראה לי שאם לקח חמאה מן הגויים ובישלה עד שהלכו להן ציחצוחי חלב, הרי זו מותרת שאם תאמר נתערבו עימה ונתבשלו הכול, בטלו במיעוטן; אבל החמאה שבישלו אותה גויים, אסורה משום גיעולי גויים, כמו שיתבאר.
ובשו”ע כתב שבמקום שאין מנהג, אם בשלו הרי זה מותר. וא”כ יש עוד צד להקיל בעוגיות כאלו. ועיין ערוך השלחן סימן קט”ו סעיף כז שהביא בשם חכ”א שיש שמזייפים, וכתב שגם הוא שמע שיש שמזייפים לכן הנוהגים היתר בחמאה צריכם עכ”פ לידע בבירור שאין בזה זיוף ותערובת איסור. וכן כתב הראשון לציון הרב ניסים, הובא באנציקלופדיה מזון מן החי עמוד קע”א. ושם כתב בשם ספר נתיבי עם, לר”א אבורביע, שמזה ארבעים שנה נוהגים איסור בירושלים בחמאה. ובדרכי תשובה מביא מה שהוחלט באסיפת רבנים בשנת תרס”א, שהיו שם ע”ב רבנים והחליטו לשנות את המנהג שנהגו היתר בחמאה. וע’ א”ת ערך חלב גוי.
מדיניות הרבנות בנושא חלב נכרי – ראה מאמר מהרב בקשי דורון בתחומין כג.
מראי מקומות נוספים: בנתיב החלב, תנובה, עורך הרב זאב ויטמן. הליכות שדה 97 112
נספח מתוך אתר הכשרות של תנובה (על המחמצות בגבינות נדון בשעור הבא):
מחמצות כדי לייצר גבינות או תוצרת ניגרת )לבן, אשל ויוגורט( יש צורך להוסיף לחלב מחמצת. המחמצת שהינה תרבית חיידקים )או בלשון ההלכה חלב חמוץ( נחשבת לדבר המעמיד או לדבר דעבידא לטעמא דלא בטיל, כיוון שהיא הגורמת לגיבון ע”י תהליך החמצת החלב באופן מועיל ומבוקר – תהליך הכרחי בייצור גבינות ותוצרת ניגרת.
המחמצות מיוצרות בחו”ל כאשר שיטת הגידול היא ריבוי חיידקים מזן מסויים ומוגדר, באופן סטרילי ומבוקר על גבי מצע גידול המכיל גם אבקת חלב נכרים או אבקת מי גבינה או מרכיבים אחרים (לקטוז, חלבונים וכו’) המופקים מחלב או ממי גבינה של נכרים. כדי להתיר את השימוש במחמצות אלו לתוצרת מהדרין נהוג היה ע”י כל ועדי הכשרות בארץ ובעולם להוסיף מחמצות אלו תחילה לחלב ישראל, וחלב ישראל זה משמש להחמצת חלב ישראל נוסף, וכך שלוש פעמים, ורק אז השתמשו בחלב השלישי להחמצת החלב שיועד לייצור תוצרת מהדרין. אלא ששיטה זו בודאי איננה שיטה ראויה לכתחילה, מכיוון שהב”י עליו מתבססים בהיתר זה (יו”ד בסוף סימן קטו), מתיר זאת רק בדיעבד לאחר שכבר עבר שלוש פעמים והעמיד חלב ישראל בחלב שהוחמץ בתחילתו מחלב נכרים חמוץ. וז”ל בית יוסף: כתב רבינו ירוחם בנ”ה ח”ה (מה ע”ד) בעל העיטור (ח”ב הלכות ביעור חמץ קכו ע”ג) פירש הא דתניא (חולין ד.) חמצן של עוברי עבירה מותר מיד מפני שמחליפין פירוש מפני שמחליפין את השאור וע”י תערובת הוא ומותר אבל חמצן של כותים אסור עד לאחר שלשה אפיות כדקתני התם (תוספתא פסחים פ”ב ה”א) של נחתומין לאחר ג’ שבתות מפני שמבטל הוא עכ”ל ויש ללמוד מכאן למי שעבר והעמיד חלב בחלב חמוץ של גוים ולקח חלב זה והעמיד בו אחר ומהאחר אחר שמותר ליקח מחלב שלישי זה ולהעמיד בו חלב אחר ואוכלו דלאחר שלש פעמים כבר כלה חלב של גוים:
אחד ממפעליו החשובים של הרב יחזקאל דאום זצ”ל – רבה הראשון של תנובה – היה לייצר מחמצות אלו בחו”ל – לצורך כל תוצרת המהדרין – בהשגחה מיוחדת ועל בסיס חלב ישראל בלבד, ובכך הצעיד את כשרות החלב ותוצרתו צעד משמעותי קדימה.
מפעל זה נמשך ואף הורחב בהשקעה רבה מאד למחמצות נוספות, ואין ספק שהשימוש במחמצות אלו בכל תוצרת המהדרין נותן לתנובה יתרון משמעותי בכשרות על כל שאר המחלבות המיצרות תוצרת מהדרין. ייצור מחמצות אלו נעשה תחת השגחה צמודה על מנת לוודא שאכן כל שלבי הייצור נעשים רק על בסיס חומרי גלם כשרים למהדרין ולאחר הכשרה. לעומת זאת, בתוצרת כשרה בכשרות רגילה יש עדיין שימוש במחמצות שיוצרו על בסיס אבקת חלב נכרים.
יש פוסקים שלדעתם גם המחמירים באיסור חלב נכרים או אבקת חלב נכרים אינם צריכים לחשוש לאיסור בגבינה או יוגורט שהועמדו במחמצת שגדלה על בסיס חלב נכרים, מכיוון שבשימוש כזה אין איסור משום חלב נכרים (ראה במהרי”ט צהלון בסימן פ”א שלדעתו במחמצת לא שייך החשש הקיים בחלב נכרים שמא מדובר בחלב טמא, שכן הדבר המעמיד שבמחמצת אינו יכול להעשות מחלב טמא, שהרי חלב טמא אינו עומד וק”ו אינו מעמיד, וראה עוד בחקרי לב בחיו”ד סי’ קלט שכתב על בסיס הירושלמי שמותר להעמיד במחמצת נכרים. ולדעתו, אישתמיט למרן הב”י דברי הירושלמי הזה ולכן החמיר להתיר רק לאחר שלוש העברות). בכל אופן לגבי תוצרת מהדרין ודאי אין להסתמך על קולא זו, וגם אם המחמצת הינה הבעייה הכשרותית היחידה שיש במוצר הוא מסומן בכשרות רגילה בלבד.
ספר “כשרות” במה לבירור ועיון בנושא הכשרות עמ’ 283 “כשרות החלב” הרב לוי יצחק הלפרין בגדרי רוב בשאלת חלב מבהמות טריפה, כשאין שישים. ושם עמ’ 398 מהרב דב לנדאו במאמר “חילול ה’ ובל תשחית בהכשרת כלים”, פסקה בענין חלב של שבת שההוראה שלא לקחת חלב ממחללי שבתות לא התקבלה בין פוסקי הדורות, והקילו לקחת חלב מיהודי אף אינו שומר תורה ומצוות. וע”ש על אבקת חלב.
נספח מתוך כתבת תחקיר בעתון הארץ 17/12/06
“ביוגורט יופלה בטעם עוגת פרג, למשל, ספרנו לא פחות מ-28 רכיבים שונים, בהם פחמות אמוניום (שמשמש גם בתעשיית הצבעים והצמר), סודיום פוספט, החומר המשמר בי-סולפיט, חומצת מאכל, חומר מגביר חוזק, מייצבים ממקור צמחי כמו פקטין ודבק גרעיני חרוב וצבעי מאכל (ראו טבלה בעמ’ 11 לפירוט מלא של כל הרכיבים במוצר).”
מתוך אתר הכשרות של תנובה http://www.kashrut-tnuva.co.il/faq.php
האם יש בעיית חלב נכרים בחלב שנחלב ע”י פועל לא יהודי ברפת שבעליה הינו יהודי?
הרמ”א ביו”ד קט”ו ס”א כתב שיש להקל בשפחות החולבות בבית ישראל. על סמך זה נהגו הכל להתיר חלב שנחלב בבית יהודי ע”י פועל נכרי.
לדעת הגרי”ש אלישיב הדבר נכון רק כשמדובר ביהודי שומר תורה ומצוות, שהגוי ירא לערב בחלבו חלב אסור, אך כשמדובר ביהודי שאינו שומר תורה ומצוות יש צורך בהשגחה על החליבה למרות שהפרות שייכות ליהודי.
אלא שגם הגרי”ש אלישיב הסתפק בהשגחה של פעם עד פעמיים בשבוע (בהתאם לדעה המקילה ביותר בנושא השגחה על חלב ישראל), מכיוון שנתברר שכל פועל ירא מאוד מלערב חלב זר בחלב בעל הבית מכיוון שבעל הבית מקפיד מאוד על איכות חלבו ומקפיד מאוד שלא יערבו בו חלב זר והקפדה זו יוצרת מירתת שמספיק מבחינת השגחה לצורך חלב ישראל (בנוסף לעובדה שאין לפועל כל סיבה לעשות זאת, שהרי אינו מקבל שכר לפי כמות החלב אלא בקבלנות על כל חליבה).
בתנובה מקפידים על חומרתו זו של הגרי”ש אלישיב וכל תוצרת המהדרין של תנובה עומדת בדרישותיו אלו להגדרת חלב ישראל.
לגבי חלב שנחלב ע”י יהודי שאינו שומר תורה ומצוות מסכימים חשובי הפוסקים שאין לגביו גזרת חלב נכרים ואם ישראל חולב את החלב שלו החלב נחשב לחלב ישראל, גם אם מדובר בישראל שאינו שומר תורה ומצוות.
מייל מדני וולף:
מי שלא שמע יש למו”ר רב שכטר חומרא מופלגת (רק נוהג לעצמו ולא לאחרים, נדמה לי שאמר שאפילו בני משפחתו אינם נוהגים כמותו) שכיון שהרבה חלב מתערבב ביחד הרי יש וודאות (מתורת הסיכויים) כמעט מוחלטת שיש יותר מאחד בששים חלב טריפה.
[1] ע’ גם בחוברות בנתיב החלב, וע’ הליכות שדה אלול תשנ”ח חוברת 112
[2] אבקת החלב היא אבקה לבנה כקמח שבהוספתה למים נהפכת לחלב רגיל מייצרים אותה בשתי שיטות ע”י אידוי המים מחלב מפוסטר לתרכיז בואקום וייבוש התרכיז לאבקה בשיטת רולד שבה החלב מועבר מעל גלילים מחוממים דרכם מועבר אויר חם והחלב מתייבש בשכבה דקה הנטחנת לאבקה כקמח או ע”י שיטת ספריי שבה החלב מרוסס בלחץ דרך פיות צרות בטיפות זעירות כעין ערפל למיכל גדול כמגדל בו יש וואקום ובטמפרטורה נמוכה ואוויר חם המים מתאדים מיד והאבקה נושרת על רצפת המיכל ומצטברת שם שיטה אחרת מוטל החלב המאודה על פלאטה מחוררת ומסתובבת וע”י הכוח הצנטריפוגאלי מותזות טיפות הערפל לתוך סילון של אויר חם הטמפראטורה באיזור האיבוק אינה גבוהה מ60-70 מע”צ באופן שהחלבונים אינם נפגמים והאבקה מסיסה במים לגמרי אבקת האיבוק כולאת הרבה אוויר שעשוי לפגום בשומן ע”י חימצונו לפיכך מייצרים אבקה זו עפ”ר מחלב כחוש (אנציקלופדיה לכשרות המזון מזון מן החי ע’ קעה.
[3] וע’ מה שכתב על זה הרב יוסף אפרתי, חליבת נכרי ומומר, חוברת “נתיב החלב” עמ’ 31. והביא שם בשם הקהילות יעקב בקריינא דאיגרתא ח”ב סימן קכג על זה שהחזון איש הקיל בזמן המלחמה לחלושים מבני הישיבה שהדבר היה נחוץ לבריאותם.