ב”ה
הקדמה לנושא כשרות המוצרים
בנושא הכשרות יש הרבה חוסר בהירות. חוסר הידיעה עלול לגרום לאחת משתי תוצאות: או שהמסקנה תהיה שצריך להחמיר בכל דבר בהכשר המהודר ביותר, או שאי אפשר לעמוד בכך וצריך להתספק בהכשר המינימלי. יש חשיבות לדעת את היסודות כדי לדעת מתי להחמיר ומתי ניתן להקל. לא פעם עומדים בפני מצב לא נעים שבו מתארחים אצל אנשים שאינם שומרים על אותה רמת כשרות המקובלת עלי. על מה צריך להקפיד במצבים כאלו ובמה אפשר להסתפק בפחות? אמנם בדרך כלל יוסיף דעת יוסיף מכאוב, אך להתעלם מהדברים אין זו הדרך הנכונה.
כתב השל”ה מסכת שבועות פרק נר מצוה:
צא. ועל זה שמעתי, ביאור המאמר בברכות פרק קמא (ח א), אמר רבי חייא משמיה דעולא, גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים, דאילו גבי ירא שמים כתיב (עפ”י תהלים קיב, א) ‘אשרי ירא ה”, ואילו גבי נהנה מיגיעו כתיב (שם קכח, ב) ‘יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך’, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, עד כאן. וכבר הקושיא מפורסמת, דעל כרחך הנהנה מיגיע כפו הוא גם כן ירא שמים, דאם לא כן, איך יהיה הוא עדיף מירא שמים, מאחר שהוא חוטא, אף שנהנה מיגיע כפו. אלא על כרחך צריך לומר שהוא גם כן ירא שמים, אם כן מאי רבותא דהוא גדול. אלא ירא שמים קורא בכאן מי שהוא מחמיר ומטריף, אבל גדול ממנו מי שמייגע בתורה ולומד עד שנתברר לו שמותר באכילה, וזהו הנהנה מיגיע כפו, כי ידיו רב לו בתורה. אז אשריו בעולם הזה שהוא נהנה מאכילה, וטוב לו לעולם הבא שעסק בתורה, וקל להבין.
לכן מצד אחד, יוסיף דעת יוסיף מכאוב, אבל מאידך זה נותן הבנה לגבי מה צריך להחמיר ומה
כמובן, כמו בכל דבר יש דברים שיש מקום להחמיר בהם, אם אלו מחלוקות בהלכה, או יש דברים שיש מקום להחמיר יותר משום שאינם נוגעים רק לדיני דרבנן כמו חשש אבקת חלב אלא לדאורייתא כמו בכל מה שקשור לתעשיית הבשר וכו’.
מן הבעיות שנדון עליהם:
- הבעיות מבחינת התכולה של המוצרים, ולהלן נסקור את הבעיות. גם כשכתוב שזה ללא תוספות או שזה לדוגמה 100% נס קפה, ודאי שזה מכיל חומר נגד התגיישות, ולולא זה זה היה הופך לגוש אחרי זמן קצר. החוק עד כמות מסויימת אינו מחייב לציין (לדוגמה, בגבינה שבארץ לא מצויין עליה שום תוספת, כשהיא משווקת בארה”ב מצויינים עליה כמה מרכיבים).
- שאלות של הפרשת תרומות ומעשרות (הפרשות ציבוריות, התקלות[1]), בישול עכו”ם (בבית, במסעדות, עובד זר, במלונות), מעשה שבת (במפעלים, מסעדות) וכיו”ב
- בעיות בתעשיית הבשר דגים (מהם סנפיר וקשקשת, תולעים בדגים)
החלב (חלב עכו”ם, תוצרי חלב, גבינות, נחלב בשבת, חלב טריפות ועוד), הבדל עקרוני בין בעיות בחלב עכו”ם ובין שאלות של תוצרי גבינה (גבינה זה לכ”ע גזירת חכמים שגם כשבטל הטעם לא בטלה תקנה[2])
יין (ייצור היין, יין שנגע בו מחלל שבת).
- חשש תולעים וירקות גוש קטיף (הידור או חובה). ושאלת הביטול בתולעים.
- נאמנות על כשרות והשגחה על תהליך הייצור. שאלת הנאמנות על הכשרות (מתי עד אחד נאמן, האם אדם המביא כיבוד לארוע נחשב לעד אחד הנאמן) ואופן ההשגחה (המעשה בפיצה האט בקניון ירושלים, השגחה על מסעדה במוצאי שבת).
- שאלת ביטול איסורים (מה נחשב לביטול איסורים לכתחילה, מה בטל ומה לא בטל, גדרי מעמיד, נותן טעם וכו’) , מתי אפשר לסמוך על ביטול ומתי לא.
- נעסוק גם בנושאי שעטנז (הגדרת שעטנז, ריפוד, באילו בגדים יש חשש), מכונות גילוח (האם יש מכונות כשרות ושאינן כשרות), ועוד.
- כשרות תרופות, לכל השנה ולפסח.
תעשית המזון היום מורכבת ומשתמשת באלפי תוספי מזון. דברים אלו לא היו קיימים בזמן התזונה התבססה על המוצאים הבסיסיים. השימוש בצבעי מאכל גורם להרבה שאלות של כשרות (ראה חוברת מספרי E הכשרים ולא כשרים). אחד הדברים שהתעשיה המודרנית לא מפסיקה לפתח הוא את עמידות ואורך חיי המדף של המוצרים.
כל עקרת בית יודעת שמיונז ביתי לא מחזיק מעמד יותר מכמה ימים, לאחר מכן השמן נפרד מהביצה. לעומת זה מיונז שנקנה בחנות יש אורך חיים ארוך במיוחד, ואפילו לא בקירור לפי שהוא נפתח.
בגלידה ביתית לאחר כמה ימים נוצרים גבישי קרח, מה שלא קיים בחבילת גלידה הנקנית בחנות. העוגות בחנות מחזיקות מעמד כחודשיים וטעמן כטרי. אפילו הלחם הצהל”י באופן פלא מחזיק מעמד “טרי” יחסית באופן שלא יכול להיות קיים בלחם שנאפה בבית.
כל הדברים הללו הם תוצר של תוספי מזון שהתעשיה מפתחת. לרוב החומרים אין אנו מודעים בכלל, לדוגמה: נס קפה שכפי שרשום על הקופסה שהוא עשוי 100% קפה, מכיל חומרים מונעי גיבוש ולולא הם נס הקפה היה הופך לגוש זמן קצר לאחר פתיחת הקופסה.
דוגמא: ברכיבים של סוכריות ללא סוכר שנמצאת לפנינו כתוב: “רכיבים ממתיקים (איזומלט, סוכרלוז) שמן צמחי, חומרי טעם וריח (טבעיים ודמוי טבעיים) צבעי מאכל 141-E 171-E c160-E, מתחלב 471-E, מלח.” הדבר היחיד שמובן לנו במרכיבים של הסוכריה הוא דוקא המלח. שאר החומרים לא נתונים להבנה להדיוט. ממתקים אחרים עשירים בדברים נוספים: חומרים מייצבים, חומרי מחזקי טעם ומשמרים ועוד ועוד.
כיוצא בה בתעשית המשקאות הקלים והחריפים: חלק מן המשקאות הקלים מכילים אחוזים בודדים של פרי, ואף על פי כן בדרך פלא הם “סמיכים”. דבר זה מושג באמצעות שימוש בגליצרין שהוא מיוצר משומן מן החי או שמן צמחי. בתעשיית המזון הוא משמש כחומר הלחה וכמסמיך וממתיק, ומסומן במספר E: “E422” הגליצרין נמצא בכל השומנים החשובים שנפוצים בעולם החי והוא תוצאה של פירוק אותם שומנים[3].
הגליצריד המיוצר משומנים, הוא נוזל מתוך שמשמש גם להמתקה. הגליצרידים, הם תרכובות של גליצרין וחומצה שומנית ותפקידם הוא בעיקר במערכת התיווך שבין שומנים המזון לבין המים (אמולסיפייר). ללא תווך זה לא יוכלו המים לחדור אל תוככי השומנים. בנוכחותו הסוכר שבממתקים אינו נוטה להתגבש ולכן מוארכים ימי המדף שלו הוא משמש חומר ממס לחומרים שונים ולכן משמש בתעשית התרופות, ומאידך הוא עצמו מסיס במים. (שימוש נוסף הוא חומר הנפץ הנוזלי ניטרוגליצרין שהוא תרכובת של גליצרול וחומצה חנקתית. זהו רעיונו של אלפרד נובל, אך זוהי כבר אינה שאלה של מאכלות אסורים.
רשימה של קבוצות מספרי E:
המספרים מגדירים את החומרים, משמשים לציון התכולה, במשרד הבריאות יש הגבלות לכמויות שניתן להכניס מכל אחד בסוגים שונים של מזון.
מבחינה הלכתית הם מתחלקים לכמה סוגים, דברים שעשויים לטעם, דבר המעמיד, דבר שאינו נותן טעם כלל, דבר שהשתנה, וכיו”ב שכל סוג טעון דיון בפני עצמו, ועל כולם דיון בשאלת ביטול איסור לכתחילה, במידה ויש ביטול בדברים אלו.
רשימה של תוספים:
E100–E199 צבעי מאכל – Colours
E200–E299 חומרים משמרים – Preservatives
E300–E399 מעכבי חמצון – Antioxidants
E400–E499 חומרים מתחלבים – Emulsifiers
חומרים מייצבים – Stabilisers
חומרים מסמיכים – Thickeners
חומרים מחזקי טעם – Flavour enhancers
עמילנים ששונו – Modified starches
E500–E599 מווסתי חומציות – Acidity regulators
E600–E699 משפרי טעם
חומרי קרישה – gelling agents
חומרים מונעי התגיישות – Anticaking agents
חומרי הלחה – Humectants
חומרים לטיפול בקמח – Raising agents
E600–E699 חומרים מגבירי חוזק – Firming agents
חומרי הקצפה – Foaming agents
חומרי הזגה – Glazing agents
חומרי הדף – Propellants
E900–E999 חומרי המתקה (ממתיקים) – Sweeteners
חומרי מילוי – Bulking agents
אנזימים – Enzymes
חומרים מונעי קצף – Antifoaming agents
בשאלת התכולה של המוצרים, כאן אנו נכנסים גם לשאלות של ביטול איסורים, והרי ידוע שכל איסור בטל בשישים, ראה אנצקלופדיה תלמודית ערך בטול בשישים:
באיסורי תורה. איסור שנתערב בהיתר, מין בשאינו מינו, באופן שהאיסור מתפשט בתוך ההיתר ונותן בו טעם, כגון שנתערב לח בלח, או שנתבשלו [עמוד עו טור 1] ביחד, בין להסוברים שהטעם של האיסור אסור מן התורה ובין להסוברים שמן התורה בטל ברוב ומדרבנן הוא שאסרו את הטעם המתפשט, אם יש בהיתר פי ששים נגד האיסור, הכל מותר, שכך ידוע להם לחכמים שבשיעור זה פוסק הטעם. ואף על פי שיש איסורים שטעמם פוסק להתפשט בפחות מששים, השוו חכמים מדותיהם והצריכו לעולם ששים.
וע”ע בטול איסורים:
דברים שאינם מתבטלים. על הדברים שאין להם ביטול מחמת חשיבותם ע”ע בריה, דבר חשוב, דבר שבמנין, חתיכה הראויה להתכבד. על הדברים שאינם מתבטלים מחמת היכר טעמם, כחם או מראיתם ע”ע מילתא דעבידא לטעמא, דבר המעמיד, חזותא. על מה שאינו מתבטל מחמת שיש לו היתר לאחר זמן ע”ע דבר שיש לו מתירין.
השאלה העיקרית היא משום ביטול איסור לכתחילה. ע’ שו”ע יורה דעה צט, ה
אין מבטלין איסור לכתחלה. ואפילו נפל לתוך היתר שאין בו שיעור לבטלו, אין מוסיפין עליו היתר כדי לבטלו. עבר וביטלו, או שריבה עליו, אם בשוגג, מותר. ואם במזיד, אסור למבטל עצמו, אם הוא שלו, וכן למי שנתבטל בשבילו. (ואסורים למכרו גם כן לישראל אחר, שלא יהנו ממה שבטלו) (ארוך כלל כ”ד). ולשאר כל אדם, מותר.
וע’ ש”ך שם שהביא מחלוקת אם איסור זה הוא מן התורה או מדרבנן.
ע’ ספר כושרות ע’ 243 ובהערה 19
מאידך יש דברים שהם שאלות של ביטול היתר בהיתר, כמו שאלת השוקולד המריר, שנעשה במכונות שיש בהם שאריות של חלב:
עיין שו”ע יו”ד סימן צ”ט סעיף ו’, לגבי חלב שנפל למים ונתבטל בשישים ואח”כ מן המים לקדירה של בשר מותר אע”פ שאין בבשר ס’ נגד החלב, שהרי נתבטל במים:
כזית חלב שנפל למים ונתבטל בס’, ואח”כ נפל מן המים לקדירה של בשר, מותר, אע”פ שאין בבשר ס’ נגד החלב, שהרי נתבטל במים וכל כיוצא בזה.
וע’ ש”ך ס”ק כ”ב:
ואח”כ נפל מן המים כו’ – ובת”ח כלל פ”ה די”א כ’ דאפילו לכתחלה מותר ליתן המים לקדרה של בשר כיון דכבר נתבטל
ובשו”ת רע”א סימן ר”ז רצה לומר שמותר לערב חלב שאין בו בנותן טעם בבשר לכתחילה משום שכל זמן שאין נותן טעם אין בו שום איסור וכל איסור בשר בחלב נוצר רק על ידי נתינת הטעם.
כל הדברים שמוכנסים היום למוצרים, הם חומרים נותני טעם, מייצבים, משמרים וכו’ וכולם מוכנסים בכוונה וכולם שייכים לאחד הכללים שלעיל שנדון בהם אי”ה.
צריך לדון גם על דברים שמוכנים למוצר בתהליך הייצור אף שבסופו של דבר הוא מוצאים ממנו, אבל יתכן שיש שאריות מזעריות במוצר. למשל חומרים המיועדים להבהרת של יין ובירה (ראה כשרות המשקאות ע’ לג, חומרים שהם בנטוניט, ג’לטין, חלבון ביצה וכו’). או חמרים שנמשחים על תבניות כדי למנוע הדבקות המאפה, האם יש בעית ביטול לכתחילה.
אבל יש דברים שבטלים, ולא מוכנסים לשם אחד מהדברים הללו:
- ביטול חלב טריפה בחלב רגיל. עד לשנים האחרונות היה מקובל, גם בכשרויות מהדרין לסמוך על ביטול, כיון שודאי יש פרות חולבות שעברו נתוח שמטריף אותן וממילא חלבן אסור. כיום בעיה זו לא קיימת משום שקיים פקוח על הנתוחים ודווח לתנובה עליהם.
כיוצא בזה לגבי חלב שנחלב בשבת באיסור. אמנם כיום גם רפתות שאינם “שומרות שבת” משתמשות ברובן בעובדים זרים, תיאלנדים וכיו”ב, אבל סומכים על כך שהמיעוט שנעשה באיסור בטל.
במשחטות בודקים את הסכין רק לאחר שחיטת כמות גדולה של עופות. אם הסכין נמצאת טרפה, האם ניתן לסמוך על ביטול של העופות שנשחטו, שהרי אין זו בריה לפי המבואר בשו”ע סימן קי. האם ניתן לכחילה לסמוך על דברים אלו או שיש בזה משום ביטול איסור לכתחילה?
ישנם חומרים המוכנסים תוך כדי הכנת המוצר, כמו חומרים לעכל חומרים אורגניים, כמו בעיבוד הג’לטין (למתירים), או בחומרים מונעי קצף וכיו”ב שאחר כך יש שיטות להוציא אותם, האם לגבי שאריות יש לחוש מדין ביטול איסור לכתחילה.
האם מותר לעשות ריבה וכיוצא בזה מפירות שיש בהם מעוט נגועים ולסמוך על ביטול איסור לכתחילה? והרי לא שמענו שבודקים את כל הענבים לפני סחיטת היין מחרקים או את כל הפירות והתותים לפני עשיית הריבה? כנ”ל לרסק תותים לגלידת תות כשהם לא נבדקו כראוי קודם.
האם מותר לטחון קטניות שידוע שהן נגועות? ע’ בפוסקים שדנו בזה לגבי פסח. ע’ חוות דעת. גם בקמח, ע’ בספר של הרב ויא שודאי נשארים תולעים שאפשר לראות בשמש גם לאחר ניפוי בנפות דקות. גם שם מוכרחים לסמוך על ביטול.
בעית בתבניות אלומניות שמשוחות בחומר שיש ספק על כשרותו, או שודאי לא כשר, אלא שזו מעט מן המעט וודאי בטל, האם מותר להשתמש בהן לכתחילה.
- שאלת השוקולד המריר המכיל שאריות חלב.
מתוך שיעור על ביטול איסור לכתחילה:
שו”ע יו”ד סימן צ”ט סעיף ה’:
אין מבטלין איסור לכתחלה. ואפילו נפל לתוך היתר שאין בו שיעור לבטלו, אין מוסיפין עליו היתר כדי לבטלו. עבר וביטלו, או שריבה עליו, אם בשוגג, מותר. ואם במזיד, אסור למבטל עצמו, אם הוא שלו, וכן למי שנתבטל בשבילו. (ואסורים למכרו גם כן לישראל אחר, שלא יהנו ממה שבטלו) (ארוך כלל כ”ד). ולשאר כל אדם, מותר.
כשאין כוונה לבטל מותר: ע’ רמב”ם על חמאה של עכו”ם שמתירים אם בשלה משום שאז אם יש צחצוחי חלב הם בטלו במיעוטם.
רמב”ם מאכלות אסורות ג, טו – טז
החמאה של עכו”ם מקצת הגאונים התירוה שהרי לא גזרו על החמאה וחלב הטמאה אינו עומד, ומקצת הגאונים אסרוה מפני צחצוחי חלב שישאר בה, שהרי הקום שבחמאה אינו מעורב עם החמאה כדי שיבטל במיעוטו, וכל חלב שלהן חוששין לו שמא עירבו בו חלב בהמה טמאה.
הלכה טז
יראה לי שאם לקח חמאה מן העכו”ם ובשלה עד שהלכו להן צחצוחי חלב הרי זו מותרת, שאם תאמר נתערבו עמן ונתבשלו כולן בטלו במיעוטם, אבל החמאה שבשלו אותה עכו”ם אסורה משום גיעולי עכו”ם כמו שיתבאר.
השגת הראב”ד: יראה לי שאם לקח חמאה מן העכו”ם ובשלה עד שהלכו להם צחצוחי חלב. א”א הכל הבל ורעות רוח שכל האיסורין שנוהגין בגבינה נוהגין בחמאה, ומה שכתב שהלך האיסור ונתמעט ונתבטל, כמה מכוער הדבר שנקנה מהם חשש איסור מפני בטולו ברוב.
ומשמע שלכתחילה מותר לבשל ואף שלכאורה מבטל לכתחילה, יש לומר שכיון שאין כוונתו לבטל מותר. וכן כתב הש”ך סימן קט”ו ס”ק כח, על דברי הרמ”א שבחמאה מותר לבשלה לכתחילה, שכיון שאין כוונתו לבטלה מותר, ועוד כתב כיון שהוא ספק ולכן מותר לבשלה לכתחילה. (ונדון זה נדון בשעור על מוצרי חלב). ולכן גם מותר לחמם דבש עם שאריות של דבורים, כדי לסנן אותו.
כיוצא בזה בנדון השוקולד המריר, שמיצרים אותו במכונות עם שאריות של חלב. והרי אין כוונה לבטל לכתחילה כיון שאין צריך את זה בכלל (מה גם שיתכן שבשר בחלב כזה מותר לכתחילה לבטל, גם משום שזה היתר בהיתר ועוד)
שו”ע יורה דעה פד, יג
דבש שנפלו בו נמלים, יחממנו עד שיהיה ניתך, ויסננו.
ש”ך יורה דעה סימן פד ס”ק לח
ויסננו. ואין זה משום מבטל איסור לכתחלה שאסור כדלקמן סימן צ”ט שאין כוונתינו אלא לתקן הדבש כ”כ הא”ח:
אמנם ע’ ט”ז סימן קלז ס”ק ד’ ובסימן צ”ט ס”ק ז’ כתב שהיתר זה הוא רק בא”א בענין אחר, אבל ע’ פמ”ג במ”ז סימן צ”ט שכל שיש טירחא בענין אחר אין זה מבטל איסור לכתחילה.
אבל נודע ביהודה כתב שמותר רק להוסיף ולהרבות אבל לא לערב את האיסור לכתחילה. ע’ נוב”ק סימן כ”ו ומהד”ת יו”ד סימן נו. וכן כתב רע”א בתשובה סימן ע”ז שרק היכא שניכר במעשיו שרוצה להפריד את האיסור מן ההיתר אז מותר אבל היכא שעל ידי מעשיו מתערב האיסור יותר עם ההיתר אסור. (מתוך נתיבות הכשרות תשנ”א ע’ סא).
ובחלק גדול מהמקרים שבהם אנו דנים על ביטול איסור לכתחילה אנו דנים על ביטול בלא כוונת ביטול. כשאין כוונה לבטל מותר למשל בתעשית הריבות, יינות בתהליך הסחיטה וכיו”ב, ע’ דרכי כשרות המזון ע’ 166
ועוד נדון על מה שכתב בשו”ת שבט הלוי ח”ט קנד:
…הא רבו הסוברים דבספק איסור אין דין אין מבטלין איסור לכתחלה כמש”כ הש”ך סי’ פ”ד וסי’ צ”ב וסי’ קי”ד ועוד, ובפרט בבטול לח בלח דלכו”ע דין אין מבטלין רק מדרבנן.
ועיין שו”ת באהלה של תורה סימן טו במסקנות בסוף אות ד’, שהרב אריאל מסיק שאין משום ביטול איסור לכתחילה כאשר הדבר נעשה שלא מתוך כוונה לבטל את האיסור אלא כדי לשפר את אכותו של המוצר או בגלל אילוצים כלכליים, וצ”ב.
שו”ת באהלה של תורה ח”א סי’ טו במסקנות:
מותר לבטל איסור לכתחילה כאשר הדבר נעשה שלא מתוך כוונה לבטל את האיסור אלא כדי לשפר את איכותו של המוצר או בגלל אילוצים כלכליים
[1] ראה “פנקס פיקוח מעשרות בישורון” של הרב מרדכי עמנואל.
[2] במשנה ע”ז ב’ ה’ שאל רבי ישמעאל את רבי יהושע מפני מה אסרו גבינת גויים, ולבסוף ” השיאו לדבר אחר אמר לו ישמעאל אחי היאך אתה קורא (שיר /השירים/ א’) כי טובים דודיך מיין או כי טובים דודייך אמר לו כי טובים דודייך אמר לו אין הדבר כן שהרי חבירו מלמד עליו לריח שמניך טובים:
[3] באחד מאתרי הכשרות מצאתי אזהרה לגבי קנית לחם בחו”ל: “יש להיזהר מלצרוך לחם ארוז הנמכר ברשתות השיווק. שכן רוב סוגי הלחמים הללו מכיל חומרים משפרי אפיה ושומרי טריות שאינם כשרים. יש לשים לב במיוחד ל”אמולסיפייר” המסומן ב- 471-E, שהוא מיוצר משומן מן החי (חזיר).”