ו. דין המזוזות וראשי כתלים

ב”ה

שעור ו’ – דין המזוזות

דין הדלתות נידון בשעור הקודם. בשעור זה נעסוק בדין המזוזות, האם יש צורך לחיוב במזוזה שיהיה מזוזות עץ או חומר אחר ולא די בראשי הכתלים, או שגם ראשי הכתלים נחשבים למזוזה.

רמב”ם הלכות מזוזה פרק ו’ הלכה א’:

עשרה תנאין יש בבית ואחר כך יתחייב הדר בו לעשות לו מזוזה, ואם חסר תנאי אחד מהן פטור מן המזוזה ואלו הן: שיהיה בו ארבע אמות על ארבע אמות או יתר, ושתהיינה לו שתי מזוזות, ויהיה לו משקוף , ותהיה לו תקרה, ויהיו לו דלתות, ויהיה השער גבוה עשרה טפחים או יותר, ויהיה הבית חול, ויהיה עשוי לדירת אדם, ועשוי לדירת כבוד, ועשוי לדירת קבע.

השגת הראב”ד: עשרה תנאים כו’ עד ויהיו לו דלתות. כתב הראב”ד ז”ל שיהיו לו דלתות לא נאמר אלא משום היכר ציר ובשער שבין שני בתים שיש לשניהם יציאה מכאן ומכאן ואין ניכרת ביאתה לשער האמצעי אלא בהיכר ציר שבו ולפיכך אמר לו קבע דשי ברישא עכ”ל.

הרי שצריך גם מזוזה וגם משקוף לחייב. וכן בטור סימן רפ”ז וכן בשו”ע רפ”ז סעיף א’: “אין הפתח חייב במזוזה אלא אם כן יש לו שתי מזוזות ומשקוף”.

האם ראשי הכתלים יכולים להיות במקום מזוזה? כלומר בפתח שרחב, לכל רוח אחת של החדר, האם הקצה של שני הכתלים הנגדיים יכולים להיות המזוזות? לפי רש”י במנחות הרי זה הפשט בגמרא שם לד ע”א:

אמר אמימר האי פיתחא דאקרנא חייב במזוזה אמר ליה רב אשי לאמימר והא לית ליה פצימין א”ל עדי פצימי

וכתב רש”י שם:

דאקרנא – בקרן זוית של בית.

והא אין לה פצימין – מזוזות אלא ראשי הכתלים.

עדי – הרי כלומר אלו ראשי הכתלים הן הן פצימין.

אבל יש לומר שפתחא דאקרנא, מדובר שהפתח “אוכל” משני הצדדים והוא בקרן זוית, כך שהפתח הוא ראש הכותל הצר, כמו בציור הסמוך. מה שאין כן באכסדרה, המזוזות הם שטח האורך של הכותל.

כך ביאר רש”י ד”ה דאקרנא שפתחא דאקרנא הוא פתח בקרן זוית והחידוש הוא שהיינו אומרים שכיון שראשי הכתלים אינם מכוונים זה כנגד זה אלא כל אחד מהם יש כנגדו אויר אינם נחשבים פצימין וחידש אמימר שאף על פי כן זה נחשב צורת הפתח. כן כתב החזון איש סי’ קע”ב אות ב’.

אולם הרא”ש הל’ מזוזה סי’ יד ביאר שפתחא דאקרנא היינו שהפתח ממלא את כל הצד המזרחי ומגיע מצפון לדרום והחידוש הוא שהכתלים בצפון ובדרום משמשים כפצימין אף על פי שאינם נראים כפצימין אלא נראה שכותלי הבית נמשכים עד שם כלומר שסוף הקיר נחשב פצים.

וז”ל הרא”ש שם:

פיתחא דאקרנא כגון שהפתח ממלא כל מזרח ומגיע מצפון לדרום. והא לית ליה פצימין אלא כותלי הבית של צפון ודרום. עדי פצימין באמת אף על פי שאין נראין כפצימין אלא כותלי הבית שנמשכין עד שם מכל מקום פצימין הן.

וכתב על זה החזון איש הלכות מזוזה קעב אות ב’:

ויש לתמוה על מה שכתוב ברא”ש ה’ מזוזה סי’ י”ד כגון שהפתח ממלא כל מזרח ומגיע מצפון לדרום כו’ ודין זה תמוה מאד, ואין דרכו של הרא”ש לחלוק על פרש”י ולא לבאר למה נטה מפרש”י ולא לבאר למה נטה מפרש”י, ואולי כוונתו ג”כ בפתח הקרן וכמו שפרש”י וזהו לשון דאקרנתא.

אבל יותר קשה, שהרי הגמרא במנחות לג ע”ב אומרת שאכסדרה פטורה ממזוזה:

אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא אכסדרה פטורה מן המזוזה לפי שאין לה פצימין הא יש לה פצימין חייב לחיזוק תקרה הוא דעבידי הכי קאמר אף על פי שיש לה פצימין פטורה שאין עשויין אלא לחיזוק לתקרה

ופרש”י:

אכסדרה – שלשה דפנות סתומות בלא פתח והרביעית פתוחה לגמרי מתחת אבל למעלה יש דופן מעט המחזיק את הסכך.

הואיל ואין לה פצימין – אוישריא”ש ואותה פתיחה לא פתח הוא.

הא יש לה פצימין חייבין – בתמיה ואמאי חיזוק לתקרה הוא דעבידי הפצימין ולא לשום פתח.

אלא לחזוק תקרה – שלא תפול.

ואם כן כשיש רק שלשה כתלים והרביעי פרוץ לגמרי פטור ממזוזה, וכן הרמב”ם לעיל פסק כן. ואילו לדעת הרא”ש כאן נאמר שחייב במזוזה. אלא אם כן נאמר כחזון איש שגם דעת הרא”ש על קרן זוית, אבל לא משמע כך ברש”י.

ובפרישה סימן רפ”ז אות ג’ כתב, שמיירי כשיש דלת שהיא במקום המחיצה הרביעית, דאם לא כן, קשה מאי שנא מאכסדרה.כלומר שבאכסדרה אין דלתות ולכן פטורה, אבל פתתחא דאקרנא שיש רק ראשי הכתלים, יש דלת. ולכאורה כל זה הוא לשיטת הרמב”ם שצריך דלת כדי לחייב במזוזה^[1], ולפי זה לפוסקים כראב”ד שאין צריך דלת, צריך ליישב מאי שנא מאכסדרה. וצריך לומר שהם יסבירו את פתחא דאקרנא כרש”י.

ועיין בחזו”א יו”ד סי’ קע”א ס”ק ה’ שדעתו שדלת בלא צורת הפתח לא מהני כלל. וכתב אמנם העומד לנגדנו דברי הפרישה דתירץ בקושיא הנ”ל דמיירי בדאיכא דלת. וכתב החזון איש: “אמנם זה אינו, שהרי בהאי פתחא דאקרנתא פריך בגמ’ והא לית ליה פצימין ומשני עדי פצימין, הרי דבעינן פצימין ודלת מאן דכר שמיה”.

לכן כתב החזו”א אלא נראה כונת הפרישה דהיכי דאיכא דלת הרי נעשו ראשי הכותלים לשם פצימין ואף שאין הפצימין ניכרין מפני שהם שוין בבנין כל הכותל מ”מ חשיב פצימין ומיירי ג”כ בדאיכא סף העליון עכ”ל

ולכן אדרבה החזון איש הוכיח מגמרא זו שדלת לבד לא מועילה.

ואולי יש לומר שפטור אכסדרה לשיטות של צריך דלת, אינו משום צורת הפתח שפוטרת אלא משום שאכסדרה אינה נחשבת בית דירה, כיון שאינה מיועדת לדירה, כן כתב בספר יד הקטנה על הלכות מזוזה אות ה’. אלא שדברים אלו מפורשים בירושלמי סוטה פרק ח’ ה”ד, לגבי החוזרים מעורכי המלחמה:

אשר בנה בית. אין לי אלא אשר בנה. לקח ירש ניתן לו במתנה מניין. תלמוד לומר האיש מי האיש. מניין הבונה בית התבן בית הבקר בית העצים בית האוצרות מניין תלמוד לומר אשר בנה מכל מקום. יכול הבונה בית שער ואכסדרה ומרפסת יהא חוזר תלמוד לומר בית. מה בית מיוחד שהוא בית דירה יצאו אלו שאינן בית דירה

הרי מפורש שאכסדרא אינה בית דירה, ולכן מסתבר שגם לענין מזוזה זה הפטור וכמ”ש יד הקטנה.

וכן בעירובין עב ע”ב לגבי חיוב בערובי חצרות:

תנו רבנן מי שיש לו בית שער אכסדרה ומרפסת בחצר חבירו הרי זה אין אוסר עליו (את) בית התבן (ואת) בית הבקר בית העצים ובית האוצרות הרי זה אוסר עליו רבי יהודה אומר אינו אוסר אלא מקום דירה בלבד.

ואמנם אין צריך את תירוץ הפרישה לפי הסבר זה, אבל דינו ודאי נכון, שאם יש דלתות שוב זה הופך להיות בית דירה.

אלא שצריך עיון מדוע דין זה של פתחי שימאי ופתחא דאקרנא ולא דין ראשי כתלים, לא הובאו בשו”ע, וע’ בנו”כ סימן רפ”ז.

אם ראשי כתלים נחשבים כמזוזה, כדעת הרא”ש, ודאי שאם יש פתח באמצע הכותל שראשי הכתלים נחשבים למזוזה. וכן מוכח מהסבר רש”י בהסבר פתחי שימאי בגמ’ מנחות לג ע”ב

ואמר רבא הני פיתחי שימאי פטורין מן המזוזה מאי פיתחי שימאי פליגי בה רב ריחומי ואבא יוסי חד אמר דלית להו תקרה וחד אמר דלית להו שקופי

רש”י שם:

פיתחי שימאי – מקולקלין ואשמים כמו זקן אשמאי דאמרינן בקדושין (דף לב:).

תקרה – אסקופה עליונה.

שקפי – מזוזות ל”א תקרה שאין הבית מקורה, שקפי אסקופה עליונה.

פצימין – עמודים.

ובמסכת עירובין דף יא ע”א, שם מובאת מימרא זו, כתב רש”י:

פיתחי שימאי – פתחין שוממין, לישנא אחרינא: פתחים מקולקלין שמחוסרין תיקון, כמו זקן אשמאי חסר מתורה.

שיקפי – מזוזות שנחלצו אבניהם מכאן ומכאן, אבן יוצאת ואבן נכנסת, ואין זו צורת פתח.

תיקרה – שאין כלום בנין למעלה מן הפתח, אלא כל הכותל חלוק כפתחה עד ראשו /בדפוס וילנא יש במקום זה שרטוט/, וצורת פתח שאמרו – קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן.

הרי שלדעת רש”י יש פטור ממזוזה רק אם יש אבן נכנסת ואבן יוצאת. אבל אם הקיר ישר, ודאי חייב במזוזה לשיטתו (וכ”כ חזון איש שם). ואם כן לכאורה מאי שנא מאכסדררא? ע”כ צריך לומר כמ”ש שאין זו בית דירה או כמו שכתב הפרישה, שיש הבדל אם יש דלתות או אין דלתות.

הרמב”ם פסק את “פתחי שימאי”, כפירוש בגמרא שאין לו תקרה, ופסק הרמב”ם בפרק ו’ הלכה ה’: “בית שאין לו תקרה פטור מן המזוזה” וע’ בית יוסף רפ”ז שכך פסק הרמב”ם את מימרת פתחי שימאי.

את דין האכסדרה הרמב”ם פסק בפ”ו הלכה ג’:

אכסדרה והוא המקום שיש לו שלשה כתלים ותקרה אף על פי שיש לה שני פצימין ברוח רביעית פטורה מן המזוזה, מפני שהפצימין להעמיד התקרה הם עשויים ולא משום מזוזות נעשו, וכן התקרה שאין לה כתלים אלא עומדת על עמודים מכאן ומכאן אף על פי שהיא כתבנית בית פטורה לפי שאין לה מזוזות, שאלו העמודים להעמיד התקרה הן עשויין.

אם כן, משמע שאי אפשר להחשיב את ראשי הכתלים למזוזות, אלא צריך מזוזה ממש כתוספת לבנין, לצורך הפתח. ולרמב”ם ע”כ מיירי כשיש דלתות, שאם לא כן ודאי שפטור שהרי לרמב”ם צריך דלת כדי לחייב במזוזה. וע”כ שלשיטת הרמב”ם ראשי הכתלים לא נחשבים למזוזה.

אבל הבית יוסף כתב בסימן רפ”ז לגבי מחלוקת רבי מאיר וחכמים אם יש רק מזוזה בצד ימין אם חייב או פטור ממזוזה:

והרי”ף כתב כל סוגיא זו (הל’ מזוזה ו.) ולא הכריע הלכה כדברי מי אבל הרמב”ם פסק הלכה כחכמים שכתב (שם ה”א) שאין הבית חייב במזוזה עד שיהיו לו שתי מזוזות והשמיט ההיא דפתחא דאקדנא ואפשר דטעמא משום דממילא משמע שראשי הכותלים הם חשובים מזוזות:

לדעתו גם לרמב”ם ודאי ראשי הכתלים נחשבים למזוזה.

סיכום הלכה מספר חובת הדר פ”ז סעיף ו’:

פתח שאין לו מזוזות בולטות אלא ראשי הכתלים הן המזוזות אם הכתלים סוגרים חלק מרוח הפתח נדונין כמזוזות וכן אם הפתח בקרן זוית אבל אם אין הכתלים סוגרים כלום מרוח הפתח יקבע בלא ברכה היו ראשי הכתלים משמשים ככתלי בית אחר אינן נדונין במזוזות.

וחזון איש קע”ב ב’ ד”ה והנה, כתב שאם הדופן פרוצה לגמרי, כנדון הרא”ש, יקבע בלא ברכה, וזה מ”ש כאן שאין אין הכתלים סוגרים כלום וכו’.

ואם יש מזוזה רק בצד אחד ובצד שני יש כותל, האם חייב במזוזה? בגמ’ מנחות לד ע”א:

רב פפא איקלע לבי מר שמואל חזא ההוא פיתחא דלא הוה ליה אלא פצים אחד משמאלא ועבידא ליה מזוזה א”ל כמאן כר”מ אימר דאמר ר”מ מימין משמאל מי אמר

גם דין זה לא הובא בשו”ע אלא הובא בטור סימן רפ”ז:

פתח שאין בו אלא מזוזה א’ כגון שמצד האחד עובר הכותל להלאה מהפתח כזה אם המזוזה מצד ימיני חייב ואם היא מצד שמאלי פטור ואם הפתח ממלא כל הריוח כזה חייב שכותלי הבית שמן הצדדין חשובין כמזוזות.

וע’ ש”ך סימן רפ”ז ס”ק א’ שהביא את דעת הרא”ש וטור דאפילו אין לא אלא מזוזה אחת בצד ימין, חייבת, אלא שכתב שנראה שיקבענה בלא ברכה.

דבר נוסף כתב בנודע ביהודה מה”ת יו”ד קפ”ד:

אשר שאל במרתף שפתחו הוא על שטח הארץ והמזוזות והמשקוף וגם הדלת הכל שוכבים על שטח הארץ כנהוג בקצת מרתפים שבתוך החדר אם הוא חייב במזוזה: ידע שדלת כזה אין בו שייכות מזוזה והמזוזות באופן זה אינם נקראים מזוזות ובתורה כתיב על מזוזות.

מקורות נוספים:

אם ראשי הכתלים נחשבים למזוזה, ע’ ספר המזוזה ע’ קלח; שבט הלוי ח”ב קנז; מבית לוי, קובץ בעניני יו”ד ע’ 288; חזון איש יו”ד קע”א אות ה’, קע”ב אות ב; אגור באהלך פרק כא עמ’ רסא.

1. אבל בשבט הלוי ח”ב קנז, כתב שאפשר להבין את הפרישה אחרת: כשיש דלת, גם לפוסקים שלא צריך דלת, יש חיוב במזוזה משום ראשי הכתלים באכסדרה. (ובעצם כ”כ החזון איש) ועוד הביא בשם מקדש מעט, שאם יש דלת אין לזה דין אכסדרה וממילא ראשי הכתלים יחשבו למזוזה. וכתב שנפ”מ לדידן, שלא סוברים כרמב”ם שצריך דלתות (שו”ע רפ”ו סעיף טו בדעה ראשונה), אם יש אכסדרה שרוח רביעית סגורה בוילון או אופן אחר, אין לה דין אכסדרה ותתחייב במזוזה, ע”ש. ↑