ח. היכר ציר ומזוזה לפתח חדר קטן

ב”ה כו אייר תשע”ח

היכר ציר למזוזה ופתח לחדר קטן

גמ’ מנחות לג ע”א:

ואמר רב יהודה אמר שמואל במזוזה הלך אחר היכר ציר מאי היכר ציר אמר רב אדא אבקתא היכי דמי כגון פיתחא דבין תרי בתי בין בי גברי לבי נשי.

רש”י שם:

אבקתא – אותו חור שבאיסקופה שציר הדלת סובב בו.

היכי דמי – האי הלך אחר היכר ציר דרב יהודה.

כגון פתחא דתרי בתי בי גברי ובי נשי – אדם שחולק ביתו חציו להילוך אנשים המחזרין בביתו וחציו לאשתו לעשות מלאכתה בהצנע ויש פתח בין זו לזו ופתח לכל בית לרה”ר ואמרי’ לקמן מזוזה דרך ימין לביאה ולא ליציאה והכא בפתח שבין זו לזו לא ידעינן הי ליחשוב ביאה והי ליחשוב יציאה אי יציאה מהאי להאי ואי מהאי להאי אלא הלך אחר חור שבסף שציר הדלת סובב בו ההוא צד שהחור בו חשיב בית ודרך ימין כשנכנסין בו נותנין מזוזה.

כלומר, הכניסה היא לתוך החדר שבו ציר הדלת קבוע בו. ויש אחרונים שבארו שזה החדר שהדלת נפתחת לתוכו. וכן כתב בחיי אדם כלל יח סעיף יח:

שני בתים שלכל א’ יש פתח לרשות הרבים ובמחיצה שביניהם יש גם כן פתח, אזלינן בתר היכר ציר, דהיינו לאותו בית שהדלת נפתח לתוכו, הוא הבית, ועושין בימין הכניסה שלו. ודוקא במקום ששני הבתים הן שוין בתשמישן. אבל אם אחד הוא עיקר תשמישו, לא אשגחינן בהיכר ציר. דאפילו הדלת נפתח לשני, מכל מקום, מקום שרוב תשמישו בו הוא הבית ונותנין בימין שלו.

החיי אדם מוסיף דזה דוקא במקום ששניהם שוים, אבל אם אחד עיקר הולכים אחריו. כלומר שהיכר ציר רק קובע את החדר העיקרי ולא את הצד של המזוזה. ולכן ברור שבית או חדר שהדלת שלו פונה כלפי חוץ והיכר ציר כלפי חוץ, המזוזה בימין הכניסה. (בדומה לכיתות לימוד שמטעמי בטיחות הדלת נפתחת כלפי חוץ, כדי שבשעת לחץ כשכולם מנסים לצאת בבת אחת לא יהיה מצב שאי אפשר לפתוח את הדלת בגלל הדוחק).

בשו”ע סימן רפ”ט סוף סעיף ב’:

וצריך לקבעה על ימין הנכנס. (ואין חילוק בין אם הוא אטר יד או לא) (מרדכי ה”ק). ואם קבעה משמאל, פסולה.

ובסעיף ג’:

מי שחולק ביתו לשנים, ובכל חלק פתח פתוח לרשות הרבים, ובמחיצה החולקת יש פתח מזה לזה, במקום שעושה החור שבסף שציר הדלת סובב בו ומעמיד שם הדלתות, הוא הבית, ובדרך ימין שנכנסים לו, קובעים אותה.

היינו שהיכר ציר רק קובע את החדר העיקרי. ולכן אם מדובר בדלת שנתפחת לשני צדדים וקבועה באמצע המזוזה, וכן בדלת מתקפלת לאמצע, אין היכר ציר ויש אומרים שיקבע באיזה מקום שירצה (חובת הדר פרק ח’ סעיף ה’).

וכתב הבית יוסף בשם מרדכי (הלכות קטנות תתקס”א ח, א):

וכתב המרדכי (סי’ תתקסא, ח ע”א) פירוש בעל הלכות גדולות האי ביתא בין גברי לנשי ואומר ר”י דוקא בין גברי לנשי ששניהם עיקר ושניהם פתוחים לרשות הרבים אבל מבית לחדר או לעליה שעיקר תשמישו ומוצאו ומובאו מבית לשם לא אזלינן בתר הכר ציר אלא יניחנו בחדר דלצרכו הוא עשוי ולהכי נקט מבי גברי לנשי וכן מצאתי אפילו אחד פתוח לרשות הרבים ואחד אינו פתוח לרשות הרבים כיון דעיקר תשמיש כניסה ויציאה דרך שם לא משגחינן בה בהיכר ציר עכ”ל:

(ומיד לאחר מכן מביא הבית יוסף את תשובת מהרי”ל המובאת להלן, ומוכח שאין מחלוקת ביניהם).

וכן כתב הש”ך בסימן רפ”ט ס”ק ו’ שהולכים אחר עיקר תשמיש ולא שמים לב להיכר ציר:

יש פתח מזה לזה. ואינו ידוע איזה חשוב כניסה או יציאה הלכך אזלינן בתר היכר ציר וכתב העט”ז ופתח שנכנסים בו מן הבית לבית החורף שלנו נ”ל שעושין המזוזה בימין הכניסה שנכנסין מן הבית לבית החורף דעיקר תשמיש שלנו הוא בבתי החורף שלנו ולא משגחינן בהו בהיכר ציר כלל דבין הציר היא מבחוץ בין היא מבפנים עושין המזוזה בימין הכניסה עכ”ל ופשוט הוא

כלומר, שהיכר ציר אינו דין בפני עצמו אלא הוא קובע את המקום העיקרי, ואם כן הכניסה היא אליו. ונפ”מ מהגדרה זו, למקומות ציבורייים שנוהגים שהדלת נפתחת החוצה, וכן היכר ציר לא יועיל לחייב חדר שהוא פטור משום שאין בו ד’ על ד’.

וכל זה כששני החדרים הם פתוחים לרשות הרבים ולכן יש ספק איזה העיקרי. אבל אם אחד אינו פתוח, ודאי שהכניסה אליו היא המחייבת ונותן בימין הכניסה (ואם החדר העיקרי הוא החיצוני ולא הפנימי, האם גם אז המזוזה מימין הכניסה לפנימי, ע’ חובת הדר פרק ח’ הערה ו’ בארכות).

וכן כתב הט”ז בסימן רפ”ט ס”ק ד’:

ובכל חלק פתח כו’. דבזה יש ספק איזה מהם ימין לביאה או ליציאה על כן אזלינן בתר היכר ציר ומזה יש ללמוד במזוזה שעושה בפתח הפתוח מבית לחצר אם יש לילך אחר ימין של הנכנס (לבית) [לחצר] או אחר ימין הנכנס מחצר לבית והדין הוא כך אם החצר סתום מכל צדדיו בלי פתח רק מבית לתוכו אז הוה החצר כמו חדר ולא אכפת לן בהיכר ציר הדלת דאפי’ אם היה היכר ציר בתוך הבית אזלינן בתר ימין הנכנס מבית לחצר ושם עושה המזוזה אבל אם יש פתח מחצר למבוי אחר או לרה”ר מלבד פתח הבית לתוכה אז אזלינן בתר היכר ציר דבאיזה צד דיש היכר ציר הפתח נחשב כמו בית ואזלינן בתר ימין הנכנס לתוכו

וכן הביא מתשובות המהרי”ל, וראה מה שהאריך על תשובות המהרי”ל בספר המזוזה במילואים סימן כד אות ז’ עמ’ תלד.

אך מה אם החדר הפנימי אין בו ד’ על ד’? האם הפתח יתחייב משום כניסה מהפטור אל החייב ואם כן תהיה המזוזה משמאל הנכנס לקטן?

דוגמה: מטבח צר שאין בו ד’ אמות על ד’ אמות, היכן ישים את המזוזה בכניסה למטבח?

בשו”ע סימן רפ”ו סעיף יג כתוב שבית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור ממזוזה. וכתב שם רע”א:

ד”א על ד”א פטור. דהיינו דמצד עצמותו פטור ממזוזה אבל בחדר שלפנים מחדר (שקורין קעמערכי) שיוצאים מחדר הגדול לחדר הקעמערכי הפתח ההוא חייב במזוזה מצד הגדול שיוצאים ממנו דרך פתח זו לחדר קטן ויהא נידון חדר קטן כאויר דמ”מ חייב כאלו יוצא מפתח זו לשוק כנלע”ד בעזה”י:

כלומר, החדר הקטן הוא כמו אויר, ומקום שממנו נכנסים לחדר הגדול, וחייבים משום כניסה לחדר הגדול^[1] ואם כן לכאורה ישים מזוזה מצד ימין של הנכנס לחדר הגדול מצד החדר הפטור.

אלא שע’ בחוט השני סי’ רפ”ו סעיף יג, שכתב שהבנת החזון איש היא שאכן לרע”א צריך לשים את המזוזה בצד ימין של הנכנס אל הגדר הגדול. אבל לדעתו גם רע”א אומר שצריך לשים מימין לכוון החדר הקטן, בימין ליוצא.

וע’ בשלטי גיבורים על רי”ף סוף הלכות מזוזה שכתב כרע”א:

לשון ריא”ז נהנ”ה ונראה בעיני שאם היה ארוך וקצר ויש בו כשיעור ארבע אמות על ארבע אמות חייב וכן נראה בעיני שאם היה בית גדול פתוח לבית קטן שאין בו ארבע אמות בין שהיה היכר ציר לצד הבית הגדול בין שהיה היכר ציר לצד הבית הקטן חייב במזוזה שפתחו של גדול הוא נחשב והרי הוא כבית הפתוח לרשות הרבים או לגינה שהוא חייב במזוזה ואפילו אם היה היכר ציר מבחוץ כמבואר בקונטרס הראיות.

ומשמע בשלטי גיבורים כהבנת החזון איש ברע”א.

לכאורה מדברי רע”א מוכח (עבודת שלמה קונטרס שערי איש סימן רפ”ו יג) שלא כמו שכתב בפתחי תשובה שם אות יא, שחדרים קטנים בבית חייבים במזוזה אם ראויים לתשמישם, ז”ל פתחי תשובה:

בס’ חמודי דניאל כ”י נראה דוקא בית דירה צריך דוקא שיהא ד”א על ד”א אבל בית שער ומרפסת וגינה אפי’ לית בהו ד’ על ד’ חייבין ועוד נראה במי שיש לו בית גדול ויש לו חדרים קטנים להניח שם חפצים דחייבים במזוזה ע”כ:

ולפי רע”א צריך לשים את המזוזה בכניסה מהקטן לגדול, והחמודי דניאל מחייב לשים מהגדול לקטן כי אין פטור ד’ על ד’ בחדר שבתוך הבית.

אבל יתכן ליישב כמו שכתב בקונטרס שערי איש, שרע”א מדבר במקום שלא ראוי למילתיה ולא משתמשים. אבל אם ראוי למילתיה ומשתמשים הרי זה כמו בית האוצר שחייב לדעת כמה פוסקים גם כשאין בו ד’ על ד’ (וע’ חיי אדם כלל טו הלכה יב שכתב שחייבים ‘אם יש להם שיעור בית'”.

אבל כתב הגר”ח קנייבסקי בפירושו על מסכת מזוזה סוף אות מב, על דברי החמודי דניאל:

אך מה שהביא הפ”ת בשם חמודי דניאל דכל חדר קטן שבבית חיוב אעפ שאין בו דע”ד ומשמע דטעמו משום ראוי להשתמש אגב הבית אין נראה כן מדברי כל האחרונים הנ”ל (וכ”כ בתומ”צ הנ”ל) יכן מדברי הרמבם ל”מ כן וכבר כתבני בזה בסי י”ד בס”ד.

וכן כתב בספר הלכתא מבי דינא, בד”ץ הרב קרליץ, שמשמע שבאחרונים לא קבלו את דעתו של החמודי דניאל, אף שבפתחי תשובה הביאו ללא חולק. וכן כתב הגרע”י בשו”ת יחווה דעת חלק ד’ סימן נא.

ולכאורה יש להוכיח כמו רע”א, (כ”כ בשו”ת בנין ציון צט), משו”ע רפ”ו סעיף י’ לגבי בית המדרש שפטור ממזוזה, אבל אם היה לבית המדרש פתח לבית, חייב במזוזה:

בית המדרש פטור מהמזוזה. ואם יש בו פתח שרגיל לצאת בו לביתו, חייב במזוזה באותו פתח. וי”א שבית המדרש חייב במזוזה, ונכון לחוש לדבריהם, אבל לא יברך עליה.

אבל ניתן גם להוכיח הפוך, שהרי אם אינו רגיל לצאת בו לביתו פטור מן המזוזה, ומדוע לא יתחייב כאילו היה אויר ואם כן זה כניסה לבית?

מכל מקום, כתוב בקונטרס הלכתא מבי דינא, שלא תמיד לרע”א הופכים את הכוון של המזוזה. שהרי ודאי שלא נאמר שבית הכסא, כיון שהוא פטור ממזוזה, הרי הפתח יהיה פתח החדר שממנו נכנסים לבית הכסא וישים מזוזה משמאל לכניסה (וכיון שהמזוזה מחוץ לדלת אין בעיה של נקיות). משום שודאי שפתח בית הכסא משמש בעיקרו כניסה לבית הכסא ולא כניסה לחדר, ולכן ודאי שפטור לגמרי ממזוזה.

וכן כתב החזון איש בסימן קס”ט אות ב’ על דברי רע”א:

יש לקיים דינו של הגרע”א ולומר דבית שיש בו דע”ד חשיב טפי ושדינן לה להאי פתחא בתר חדר החיצון החשוב, אבל בחדר ביה”כ אין הדין כן שהרי שימוש ביה”כ חשיב דירה כדמוכח יומא י”א ב’ דב”ש ממעט משום שאינן דירה וביה”כ ממעט מפני שאין עשוי לכבוד אבל דירה הוא וכיון דדירתו חשובה הפתח מתיחס אליו ולא לבית החיצון ולא דמי לגינה וגם אין מפסיד מה שאין בו דע”ד כיון דראוי לתשמישו והלכך לעולם פתת ביה”כ פטור מן המזוזה.

רק מה שכתב החזון איש שאף אם אין בו ד’ על ד’ מ”מ ראוי לתשמישו והיה נחשב לשיעור, זה מ”ש הפת”ש בשם חמודי דניאל, וכתבו האחרונים שזה לא מקובל למעשה.

ובדין חדר ארונות לפי רע”א, ע’ קונטרס המזוזה בבית ברוך, שחדר ארונות פטור גם לפי רע”א. בסימן רפ”ו סעיף יג אות קנד:

חדר קטן מאד שבעיקרו אינו משמש לכניסה ויציאה אלא להולכה והבאה לתליית בגדים וכדומה אע”ג שיש בו מקום לעמידת אדם ודאי פטור ממזוזה לכו”ע ואף אם נפתח לבית גדול אין מקום לחייב בימין לגדול

אלא שלפי זה גם במטבח שאין בו ד’ על ד’, הרי ברור שהפתח הוא כניסה למטבח ואי אפשר להגדיר אותו ככניסה לחדר, ולכאורה גם לפי רע”א יהיה פטור (וכן ראיתי בשם חידושים וביאורים הלכות מזוזה סימן ה’ ס”ק ב’, הביאו ב’הלכתא מבי דינא’).

ובשו”ת בנין ציון סימן צט, כתב לגבי חדר שיש בו כדי לרבע ד’ אמות, אבל אין בו רוחב ד’ שיש לקבוע בו שתי מזוזות:

אבל זה דוקא בחדר קטן שפטור בודאי מן המזוזה אכן בנדון השאלה שהחדר אין בו ד’ על ד’ אבל יש בו לרבע ד’ על ד’ בזה יש לדון אחר שלפי דעת הרמב”ם שפסק הש”ע כמותו (סי’ רפ”ו סי”ג) חדר כזה חייב במזוזה ולפי דעת הרא”ש פטור ולפי מה שכתב הש”ך שם גם דעת רבינו ירוחם כהרא”ש ולכן יש לחוש לדעת הראש לקבוע מזוזה בלא ברכה ע”ש.

והנה הנפקותא שבין דעת הרמב”ם לדעת הרא”ש שהמציא הש”ך לענין ברכה היא בנדון דידן בחיוב מזוזה דאורייתא דלדעת הרמב”ם שהחדר קטן חייב במזוזה צריך לקבוע המזוזה בימין כניסה לחדר קטן ולהרא”ש דהחיוב הוא משום חדר גדול לבד כיון שהחדר קטן פטור צריך לקבעה בצד שכנגד שהוא הימין של כניסה מן ח”ק לח”ג =חדר קטן לחדר גדול= ואם שינה לדעת זה או לדעת זה פסולה דמזוזה שקבעה בשמאל פסולה כמבואר בפוסקים. ואף שהט”ז בא”ח (סי’ תרל”ד) העלה שאין פלוגתא כלל ושגם דעת הרמב”ם כדעת הרא”ש וחולק על הרא”ש שהבין דעת הרמב”ם שחולק עליו מכ”מ מי יכריע נגד הרא”ש והפוסקים בכוונת הרמב”ם וכן בין דעת הרמב”ם לדעת הרא”ש בחיוב מזוזה דאורייתא

ולכן לענ”ד לצאת ב’ השיטות צריך לקבוע בפתח זה שבין ח”ג לח”ק ב’ מזוזות אחת בימין הכניסה מן הח”ק לח”ג ואחת בצד שכנגד בימין הכניסה מן הח”ג לח”ק ואין לחוש בזה משום בל תוסיף כשעושה ב’ מזוזות בפתח א’ כיון דממנ”פ רק אחת מהן כשרה לכל אחת מהשיטות א”כ ליכא בל תוסיף כמו במניח ב’ זוגי תפילין של רש”י ור”ת כאחד שאין בזה משום ב”ת =בל תוסיף= כיון דרק א’ מהן כשר… וכן עשיתי מעשה בביתי ובאשר שדבר חדש הוא שלא ראיתי בפוסקים לעשות ב’ מזוזות בפתח א’ מספק העלתי פסק זה על ספר לשמוע דעת חכמים. הקטן יעקב.

וכן בשו”ת שאילת יעב”ץ מתאר את ביתו בחדר שבו שם שתי מזוזות. אבל בספר המזוזה פרק ו’ סעיף ו כתב שאין מן הראוי לנהוג כן, ובמקורות אות נד הביא בשם ספר מזוזות ביתך רפ”ט שעה”צ מה בשם החזון איש, ושו”ת מנחת יצחק א’ ט’, חלקת יעקב יו”ד קס”ב, דבר יהושע ב, ג-יב, שבט הלוי ג’ קנ, ח’ קסט, שלא לעשות שתי מזוזות.

השלמות:

רמב”ם פרק ו’ הלכות מזוזה:

הלכה יא

פתח שבין בית המדרש או בין בית הכנסת וביתו אם רגיל לצאת ולבוא באותו הפתח חייב במזוזה, פתח שבין שני בתים הולכין אחר הציר של דלת מקום שהציר נראה עמו שם קובעים את המזוזה.

הלכה יב

והיכן קובעים את המזוזה בתוך חלל של פתח בטפח הסמוך לחוץ בתחלת שליש העליון של גובה השער, ואם קבעה למעלה מזה כשרה, והוא שירחיקנה מן המשקוף טפח וצריך לקובעה על ימין הנכנס לבית ואם קבעה משמאל פסולה, ובית של שותפין חייב במזוזה.

וצריך עיון שכתב דין היכר ציר ולא הזכיר מה שכתוב בגמרא שזה מיירי רק כששני החדרים פתוחים לרשות הרבים.

ועוד יש לשים לב, שעדיין הרמב”ם לא כתב שמזוזה שמים בימין הנכנס. ולכאורה נראה שהיכר ציר חשוב יותר מאשר ימין הנכנס, וצ”ע.

מנהג חב”ד בהיכר ציר – אפילו בתוך הבית כשאין פתחים לרשות הרבים. ראה חיפוש “מנהג חב”ד בהיכר ציר” באוצר החכמה. ראה קובץ הערות וביאורים תתעט עמ’ 53

נספח:

בדברי החמודי דניאל שאם פחות מד’ על ד’ הראוי לתשמישו, חייב, ע’ פניני הלכה בש”ס מתיבתא סוכה ג’ ע”ב:

[על בית שאין בו ד’ על ד’] חיוב מזוזה במרפסת שאין בה ד’ אמות על ד’ אמות בגמרא מבואר שבית שאין בו ד’ אמות על ד’ אמות אינו חשוב בית לכמה ענינים ואחד מהם הוא שאין ראוי לעשותו עיבור בין שתי עיירות שנאמר שכיון שיש רצף של בתים בין העיירות הרי כולן עיר אחת וכיון שבית זה שאין בו ד’ אמות על ד’ אמות אינו נחשב לבית אין בכוחו לעשות רצף של בתים בין העיירות

ואמרו בגמרא שאפילו כבורגנים אין מחשיבים אותו ובביאור ענין בורגנים כתבו הריטב”א והרא”ה בסוגייתנו וכן כתב מדעתו בעל הנודע ביהודה (דגול מרבבה סי’ שצח ס”ו) שבורגנים הם בתים של שומרים שאין בהם ד’ אמות על ד’ אמות ובתים אלו כן יכולים לעשות שתי עיירות לעיר אחת כיון שהם כן נחשבים לבתים אף שאין בהם ד’ אמות על ד’ אמות וטעם הדבר הוא שדווקא בבית שתשמישו לגור שם יומם ולילה אי אפשר להחשיבו כדירה אלא אם כן יש בו ד’ אמות על ד’ אמות אבל בורגנים שהיא דירת שומר הרי היא ראויה למה שהיא משמשת גם אם אין בה ד’ אמות על ד’ אמות ושם בית עליה גם באופן זה ולכן יכולה היא להיות עיבור בין שתי עיירות גם אם אין בה ד’ אמות על ד’ אמות.

והוכיח מכאן הרש”ש כדברי החמודי דניאל (הובאו בפתחי תשובה יו”ד סי’ רפו ס”ק יא) שכתב לענין מזוזה שדווקא בית דירה צריך להיות בו ד’ אמות על ד’ אמות כדי שיתחייב במזוזה אבל בית שער ומרפסת וגינה שהם משמשים לתשמישיהם גם כשאין בהם ד’ אמות על ד’ אמות הרי הם חייבים במזוזה גם כשאין בהם ד’ אמות על ד’ אמות אך המהרש”ק (קנאת סופרים סי’ קיח) תמה על החמודי דניאל וכתב שסברתו הפוכה, שהרי בית שער ומרפסת וגינה שאינם מקום דיורים כל כך יש יותר סברא לפטור אותם ממזוזה וודאי אין להחמיר בהם ולחייבם במזוזה גם כשאין בהם ד’ אמות על ד’ אמות.

אך באמת דברי החמודי דניאל מבוארים בראשונים בסוגייתנו וכמבואר שדווקא כיון שתשמישיהם של המקומות הללו מועט יותר אין צריך לתשמיש זה ד’ אמות על ד’ אמות וגם בפחות משיעור זה הרי הם ראויים לתשמישיהם וחייבים במזוזה ולמעשה נחלקו הפוסקים בדבר שרע”א יו”ד סי’ רפו סי”ג ועוד אחרונים הכריעו שלא כחמודי דניאל ומהר”ם שיק יו”ד סי’ רפז ועוד אחרונים הכריעו כדברי החמודי דניאל ונפקא מינה מזה גם לענין מקום נתינת המזוזה בפתח המרפסת שהנה הדין הוא לתת את המזוזה בימין הנכנס לבית (יו”ד סי’ רפט ס”ב) ונחלקו הפוסקים בדין מרפסת שיש בה ד’ אמות על ד’ אמות אם צריך לתת את המזוזה בימין הנכנס למרפסת או בימין הנכנס מהמרפסת לבית עיקר המחלוקת היא לענין חצר שדעת הבית מאיר יו”ד סי’ רפט ס”ג שמקום המזוזה הוא בימין הנכנס מחצר לבית וראייתו היא מלשון בני האדם שכאשר הולכים לחצר הם אומרים הריני יוצא לחצר ואינם אומרים הריני נכנס לחצר ואם כן מוכח שהחצר אינה חדר פנימי אלא חדר חיצוני וממנה נכנסים לבית ולא להיפך אך דעת הט”ז שם סק”ד ומהרי”ל שגם חצר הרי היא כחדר פנימי מחמת תשמישיה שאינם כתשמישי רשות הרבים ומקום קביעת המזוזה הוא בימין הנכנס מהבית לחצר וכן נוגעת מחלוקתם לענין מרפסת דדעת החזו”א יו”ד סי’ קסח ס”ק ה ו היא שצריך לקבוע את המזוזה בימין הנכנס מהמרפסת לבית כדעת הבית מאיר אך דעת רוב הפוסקים ראה חובת הדר פ”ח ס”ק ו מנחת יצחק ח”א סי’ ח ומנחת אלעזר ח”ב סי’ מ להכריע כדעת הט”ז שמקום המזוזה הוא בימין הכניסה מהבית למרפסת

1. וצריך עיון על רע”א, מגמ’ מנחות לג ע”ב, בסוגית קיטוניות, שם משמע במחלוקת רב ושמואל עם רבה ורב יוסף, במזוזה מבית לגינה דרך בית שער, שיש צד שפטור לגמרי, כיון שהפתח משום גינה. ולא אומרים שממילא הופך להיות פתח הבית ויתחייב משום הבית. אח”כ מצאתי שהחזון איש ביו”ד קסח אות ה’ הקשה כן על רע”א. ↑