ב”ה
טבילת אדם וכלים בנהר הירדן ובכנרת
בשנים שחונות, הירדן מצטמצם מאד, כמו השנה ויש מקומות שאפשר לחצות אותו ברגל. ומכאן שבשנים ברוכות גשמים, כשהירדן רחב ועמוק, הרי המים הם לכאורה מי גשמים, מהפשרת שלגים של איזור החרמון. אמנם יש כמה מעיינות, אבל לפחות זה ספק אם רבו נוטפין על הזוחלין. האם אדם יכול לטבול בירדן בשנים אלו במקום שהירדן מתרחב?
עיקר מקורותיו של הירדן הם מימי מעיינות. אמנם מקור המעיינות הם מי הפשרת שלגי החרמון, אבל המים שיוצאים מן המעיינות הם מים שעברו כמה שנים מאז שחלחלו לאדמה עד שיצאו וודאי שיש לזה דין מעיין.
רוב המים של נחל חרמון הם ממעיינות הבניאס. בימות הגשמים מתערבים במים גם מי הפשרת שלגים ומים מאגן הניקוז שהוא כולל חלקים מצפון הגולן והשטח הישראלי של החרמון. כיוצא בזה נחל שניר-החצבני, נחל דן הוא בעיקרו מעיינות. אבל חלק מן השנה ודאי שיש שם מי גשמים ולא מי מעיינות.
במשנה מקוואות פ”ה מ”ג מבואר שיש בעיה כשמוסיפים מים שאינם מי מעיין למי מעיין ומטהר רק באשבורן:
מעין שהוא משוך כנדל ריבה עליו והמשיכו הרי הוא כמו שהיה היה עומד וריבה עליו והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו כל שהוא.
בפשטות אכן נאמר כאן שמעיין שריבו עליו מים שאובין מטהר רק באשבורן ולא כשזוחל. אבל כאן נחלקו הראשונים, וזה עיקר השיטות כפי שהובאו בבית יוסף (מועתק מספר שערי מקוואות):
שיטת הראב”ד דעיקר החילוק הוא דרבוי נוטפין על הזוחלין פוסלו מתורת זוחלין רק במקום שלא היתה זחילתו שם מקודם אבל במקום שהיתה זחילתו קודם כשר לטבול בו בזחילה אף ברבו נוטפין על הזוחלין דבמקום שהיה מהלך תחילה שם מעיין עליו וכל המים הבאין עליו הוו כזרועין בתוך המעיין ובטלין בו מפני שהן טפלין למעיין.[1]
שיטת המהרי”ק ראם רבו נוטפין על הזוחלין פסול לעולם אף במקומו הראשון שהיה זוחל מקודם וכל מאי דמכשרא מתניתין רק בנתוספו מים אך לא רבו על הזוחלין (ודעת הר”ש שם דמתניתין מיירי בהרחיב את חפירת המעיין ולא בהוסיף מים שאובין כלל ולדינא עולים דבריו כשיטת המהרי”ק).
ושיטת הרמב”ם איך שביארו בכס”מ ס”ט ממקואות והב”י לקמן דהעיקר תלוי שאם היה מעיין מושך מתחילה דהיינו במצב זחילה מטהר בזחילה אף אם רבו הנוטפין עליו ואף במקום שלא הגיעה זחילתו קודם רכל שהוא מושך חשיבי המים הבאים אליו כזרועים תוך המעיין ובטלים בו וכשלא היה המעיין מושך אם רבו נוטפין על הזוחלין פסול מלטהר בזחילה אף במקומו הראשון שהיה זוחל בו בתחילה.
מכל מקום מבואר שיש בעיה כשמוסיפים מים שאובין בתוך מעיין, ומטהר רק באשבורן ולא בזוחלין.
מדוע יש בעיה?
מעיקר הדין, מעיין שהוסיפו לתוכו מים שאובין הכל כשר. ואם כן גם כל מים שנכנסו לנהר הם מטהרים כמו מעיין, ע’ שו”ע סעיף טו:
מקוה שיש בו ארבעים סאה, ומעין כל שהוא, יכול לשאוב כל מה שירצה ליתן לתוכה והם כשרים, אף על פי שהם רבים על המים שהיו בתוכה תחלה….
ואם כן לא היתה צריכה להיות כאן בעיה. אבל כפי שנראה למעשה אין לטבול בנהרות כמ”ש בשו”ע סעיף ב’ ע’ להלן. שאלה זו שאל תרומת הדשן בתשובה רנ”ד (והביאו הט”ז בס”ק ג’):
ושמעתי מקשים מ”ש נוטפים דפוסלין זוחלין ברבייתן ומפקי להו מתורת זוחלין, ומים שאובין דפוסלין לגמרי המקוה ואפ”ה אם היה כבר מקוה שלם של מ’ סאה ונפלו לתוכו אפילו אלף סאין שאובין בבת אחת לא יפסלוהו?…
ולכן נראה לתרץ בטעם יפה כמו שהבנתי הדברים מדברי אשירי בהילכות מקוואות, דמייתי כמה משניות להוכיח דמקוה של מ’ סאים לא יפסלוהו אפילו אלף סאין שאובין. וכתב לבסוף דא”צ ראיה כ”כ דהסברא נותנת דכיון דיש כאן כבר מקוה שלם כל השאובין שיפלו לתוכו נעשו כולו זרועין בתוכו והרי הם כמחוברים דכשרים לטבול בהן. וכעין זה פרש”י פ’ כל שעה (פסחים לד ע”ב ד”ה מי החג) דהא דמים טמאים נטהרים ע”י השקה במקוה משום דהיינו זריעתן כמו חיטין שנטמאו וזרען בקרקע ונשרשו נטהרו.
ומהשתא יתיישב שפיר מ”ש שאובין דלא פסלי מקוה ברבייתן ונוטפין פסלי זוחלין ברבייתן. והיינו טעמא דפסול דשאובין הוא משום דתלושין הן ובאים ע”י תפיסת בני אדם, כדאיתא במרדכי בהלכות מקוואות ומייתי לה מתורת כהנים, ולהך פסול מהני זריעה דכשיפלו לתוך המקוה שלם יתחשבו כולם מחוברים. אבל פסול דנוטפין שאינם מטהרים ע”י זחילה אינו מטעם זה כלל, דנוטפים במקוה שלם חשיבי שפיר מחוברין ואין בהן תפיסת ידי אדם שהרי נטפו כך להיות מקוה בידי שמים, ואפ”ה אין מטהרין אלא באשבורן ולא ע”י זחילתן. אע”כ טעם אחר הוא מה שהוא או גזירת הכתוב ולהך פסול לא מהני זריעה, דזריעה לא מהני אלא לשוויה לתלוש מחובר.
תירוץ זה נכון אפילו אם נאמר שפסול שאובין הוא מן התורה. אבל אם נאמר שפסול שאובין הוא מדרבנן, אם כן יתכן שלגבי שאובין אפשר להוסיף כל מימות שבעולם, אבל לענין פסול זוחלין שהוא מן התורה אין עצה זו. אבל בפשטות ההסבר הוא כמו שכתב בית יוסף שזו גזירה משום חרדלית של גשמים. ע’ להלן ב”י בשם רא”ש. וע’ ט”ז ס”ק ג’ ובחזון איש מקוואות תניינא סימן ג’ אות טז[2].
אמנם עקרונית לגבי נהר, האם המים שזורמים בו הם מי מעיינות או גשמים, נדון בסוגיה נפרדת בגמ’ בכורות נה ע”ב:
תניא רבי מאיר אומר יובל שמו שנאמר והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולמה נקרא שמו פרת שמימיו פרים ורבים מסייע ליה לשמואל דאמר שמואל נהרא מכיפיה מיבריך ופליגא דרב דאמר רב אמי אמר רב מיטרא במערבא סהדא רבה פרת אבוה דשמואל עביד להו לבנאתיה מקוה ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי מקוה ביומי ניסן סבר לה כרב דאמר רב אמי אמר רב מיטרא במערבא סהדא רבה פרת שמא ירבו נוטפין על הזוחלין והוו להו מי גשמים רובא ומפצי ביומי תשרי ופליגא דידיה אדידיה דאמר שמואל אין המים נטהרים בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי.
אבוה דשמואל היה עושה לבנותיו מקואות בימי ניסן ולא נתן להם לטבול בנהר מחשש שמא רבו הנוטפין-מי גשמים, על הזוחלין-מי מעיין שמטהר בזוחלין. וכתב בית יוסף שלאו דוקא בימי ניסן אלא כל השנה חוץ מימי תשרי.
לרב ולאבוה דשמואל מי הנהר פרת הם מי גשמים בימי ניסן. ושמואל הראשון אומר שנהרא מכיפיה מבריך, כלומר מימיו תמיד מי מעיין (ע’ לשון בית יוסף להלן), ושמואל השני אומר שפרת לא מטהר בזוחלין, וסותר דידיה את דידיה.
בית יוסף:
ושמואל דאמר מכיפיה מיבריך סבר שאף על פי שאנו רואין שכשהגשמים יורדים הנהרות מתברכין עיקר ריבויין ממקורן הוא כדאמרינן בפרק סדר תעניות (תענית כה:) אין לך טפח יורד מלמעלה שאין תהום עולה לקראתו טפחיים ונמצא שלעולם זוחלים רבים על הנוטפים דהא לטפח של גשמים איכא טפחיים דמעין הילכך לשמואל על פי מימרא זו מותר לטבול בנהרות לעולם אפילו כשנראה לעין שנתרבו הרבה מחמת המטר.
להלכה פסק ר”ת, הובא בתוספות שבת סה ע”ב ד”ה דאמר שמואל:
ואור”ת דהילכתא כוותיה דשמואל ומייתי ראיה מפרק בתרא דבכורות (דף נה:) דתניא רבי מאיר אומר לא פרת שמו אלא יובל שמו ולמה נקרא שמו פרת שמימיו פרין ורבין ולאו דוקא נקט פרת דה”ה לכל נהרות והא דנקט פרת משום שהוא גדול מכל נהרות ולפי שהוא מא”י וקאמר התם מסייע ליה לשמואל דאמר נהרא מכיפיה מיתבריך ועל זה אנו סומכין לטבול בנהרות אפילו אם גדלו מאד.
אבל הרא”ש בהלכות מקוואות סימן י’ כתב:
ורבינו מאיר ז”ל היה אוסר וזה לשונו ולי נראה דאסור לטבול בנהרות דלא קי”ל כשמואל בהא דאמר נהרא מכיפיה מיבריך. דכיון דפליגא דידיה אדידיה שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן בההיא דאמר אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי דנהי דנהרא מכיפיה מיבריך לא עבדינן בהו עובדא גזירה משום חרדלית של גשמים דאי שרינן לטבול בנהרות יאמרו העולם דנוטפין מטהרין בזוחלין דסברי דרובן נוטפין ולא ידעי דנהרא מכיפיה מיבריך ואתי למישרי למיטבל בחרדלית של גשמים דהיינו זרם מי גשמים הזוחלין מדליו של הר. והנהו לא מטהרי בזוחלין דכולהו נוטפין נינהו.
ולפי זה כל מפל מים שמקורו מהפשרת שלגים וכיו”ב אי אפשר לטבול בו ולא בנחל שממשיך ממנו אלא אם כן מקורו במעיינות.
אמנם דעת הר”ן היא, שגם נהר כשרבו נוטפין על הזוחלין, מטהר במקום שהיה מהלך בו בתחילה ומקורו ממשנה פ”ה מ”ג הנ”ל לגבי מעיין המשוך כנדל שרבו עליו, המשך בית יוסף שם:
וכתב עוד הר”ן (שבת ל. ד”ה מיהו, נדרים מ:) על דברי הפוסקים כאבוה דשמואל מיהו איכא מאן דאמר דכי חיישינן לריבוי נוטפים על הזוחלין דוקא לטבול בהם במקום שלא היתה בהם זחילתו של נהר קודם לכן אבל במקום שהיתה זחילתו מתחלה אף על פי שעכשיו רבו נוטפים על הזוחלין מותר לטבול בו.
ומוכח לה מדתנן בפרק קמא דמקואות (מ”ז) מעין שמימיו מועטים שרבו עליו מים שאובים שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין לטהר בכל שהוא ומדקתני שוה למקוה לטהר באשבורן אלמא מקום יש בו שאינו מטהר בזוחלין שאין עליו דין מעין אלא הרי הוא כמקוה שצריך אשבורן והדר קתני ולמעין להטביל בכל שהוא ובודאי מדקתני דשוה למעין להטביל בכל שהוא הוא הדין דמטהר בזוחלין כיון דתורת מעין עליו וקשיא רישא אסיפא אלא ודאי הכי קאמר מעין זה שרבו עליו המים שאובים מקומות יש בו שתורת מקוה עליהם וצריך אשבורן והיינו אותם מקומות שהוא זוחל בהם עכשיו מחמת ריבוי הנוטפים ולא היה זוחל בו מתחלה ומקומות יש בו שלא נשתנה דינו מכמות שהוא אלא הרי הוא כמעין להטביל בו בכל שהוא והיינו אותו מקום שאפילו מתחלה היה זוחל בו למדנו מזו שיש מקום במעין שאפילו נתרבה מחמת נוטפין תורת מעין עליו והיינו מקום שהיה מהלך בו מתחלתו והכי איתא בתוספתא (מקואות פ”א ה”ז) דקתני התם מעין שמימיו מועטים וריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן ואינו מטהר בזוחלין אלא עד המקום שהיה יכול להלך מתחלתו.
בשו”ע סימן רא סעיף ב’ נפסק:
מי מעיין מטהרין אף בזוחלין (פירוש זוחלין נמשכים והולכים ואינן מכונסים); מי גשמים אין מטהרין אלא באשבורן (פירוש מקום עמוק שמתכנסים בו המים ונקרא אשבורן) ( אבל על ידי זחילה פסולין מן התורה) (ב”י בשם (מהרי”ק שורש קט”ו) אם הם לחוד בלא מעיין) היו הזוחלין מן המעיין מתערבים עם הנוטפים שהם מי גשמים, הרי הכל כמעיין לכל דבר; ואם רבו הנוטפים על הזוחלין, וכן אם רבו מי גשמים על מי הנהר, אינם מטהרים בזוחלין אלא באשבורן. לפיכך צריך להקיף מפץ (פי’ כעין מחצלת) וכיוצא בו באותו הנהר המעורב, עד שיקוו המים ויטבול בהם.
הגה: וכן נכון להורות ולהחמיר (מהרי”ק ות”ה שם ושאר אחרוני’ כתבו ויש להחמיר כשטת הר”ם ורא”ש וסייעתם); אבל יש מתירים לטבול בנהרות כל השנה, אף בשעת הגשמים והפשרת שלגים ורבו הנוטפים על הזוחלין, משום דעיקר גידול הנהר הוא ממקום מקורו (טור בשם ר”ת וב”י בשם רש”י וסה”ת וסמ”ג); וכן נהגו ברוב המקומות במקום שאין מקוה, ואין למחות ביד הנוהגין להקל כי יש להם על מי שיסמוכו (מהרי”ק ובת”ה שם ומהרי”ו סימן ע’ וב”ז סימן קנ”ד). מיהו יש ליזהר מלטבול בנהר המתהוה לגמרי ע”י גשמים, וכשאין גשמים פוסק לגמרי, אף על פי ששאר נהרות שופכים לתוכו בשעת הגשמים ומתהוה על ידן, מ”מ הואיל ופוסק לגמרי בשעה שאין גשם, אסור לטבול בו דרך זחילתו עד שיקוו המים שבתוכו (שם במהרי”ק); אבל בנהר שאינו פוסק, אף על פי שבשעת הגשמים מתרחב ומתפשט על כל גדותיו, מותר לטבול בו בכל מקום (ב”י לדעת המרדכי והאשירי והתוספות), לפי סברת המקילין ולפי מה שנהגו.
לגבי הכנרת, הרי זו משנה שעוסקת בדין הימים, והביאו בית יוסף וז”ל:
וכל הימים יש להם דין מעין לטהר בזחילה. משנה בפרק ח’ דפרה (מ”ח) ובפרק ה’ דמקואות (מ”ד) כל הימים כמקוה שנאמר (שם) ולמקוה המים קרא ימים דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר הים הגדול כמקוה לא נאמר ימים אלא שיש בו מיני ימים הרבה רבי יוסי אומר כל הימים מטהרין בזוחלין ופסולים לזבין ולמצורעים ולקדש מהן מי חטאת. ומשמע דהלכה כרבי יוסי וכן פסקו הרמב”ם (פ”ט הי”ב ובפירוש המשניות שם) והרא”ש ז”ל (הל’ מקואות סי’ יג).
[1] להבנת שיטת הראב”ד, ראה בויקיפדיה ערך “מכניקת הזורמים“: “מכניקת הזורמים היא ענף פיזיקלי מתחום מכניקת הרצף (ראו פירוט בהמשך) העוסק בחקר הזורמים (קרי: נוזלים וגזים, בהקשרים מסוימים אף פלזמה), תכונותיהם ובכוחות הפועלים עליהם. תורה זו מאפשרת להסיק מידע על תנועתם של הזורמים, הנקראת “זרימה”, ולהפיק יישומים חשובים רבים בתחומי הנדסת המים, הנדסת אווירונאוטיקה והנדסת המכונות. לענף תחומי משנה נוספים, כאשר העיקריים שבהם הם הידרודינמיקה החוקרת את תנועת הנוזלים, הידרוסטטיקה החוקרת את מאפייני הנוזלים הנמצאים במנוחה והאווירודינמיקה החוקרת את תנועתם של גזים.”
וראה ערך זרימה שכבתית (זרימה למינרית), וערך מספר ריינולדס. את התערובת בין הזרימות השונות שכתב הראב”ד, אפשר לחשב בדיוק על פי נוסחאות ומשוואות ריינולדס, המשמש בעיקר לחישוב זרימת אויר בכנפי מטוסים, במנהרות רוח.
[2] ז”ל שם: “אלא ודאי דשאני זוחלין דבעינן שיהי’ זחילתו כטבעת זחילת המעין אבל כל שרבו הנוטפין הוי זחילת נוטפין ואין כאן זחילת מעין אבל לענין משהו בעינן שיהי’ מחובר למעין והרי הוא מחבר למעין וזה כונת התה”ד ומ”מ במקום שהיה מהלך בתחלה חשיב המעין ובטלין בו כל המים הבאים עליו ונטפלין למימיו וכנתגדל המעין חשיב”.