ב”ה
בענין מחילה וחזקה בהיזק ראיה ודין חזקה בחלונות בכלל
להלן נוכיח שבהלכות שכנים יש שני סוגים של חזקה שניתן לדון עליהם: א. במקום שמזיק כתוצאה משימוש בזכויתיו שלו, אלא שגורם לחברו נזק, כמו דיני הרחקות מכותל, משרה וירק וכיו”ב. ב. שימושים שעושה בגוף הקרקע של חברו, כגון המעמיד סולם בחצר חברו, או נעיצת קורות.
את החילוקים הללו נבדוק בנושאים הבאים: א. כשאנו דנים על זמן החזקה, שנחלקו הראשונים אם היא לאלתר או בטענה ולאחר ג’ שנים. ב. בנדון על מי להביא ראיה. ג. כשאנו מחלקים בין חצר ובין חלון.
ועוד: האם דין חצר היום הוא כמו בזמן הגמ’ לענין היזק ראיה, לכאורה נראה שזה תלוי בחילוקי הראשונים בין חצר לבין חלון שנדון להלן, ואולי דין החצר היום הוא כמו חלון. וכן בחזון איש סימן יב ס”ק ג’ ד”ה ואפילו אחד, וע’ להלן.
זמן החזקה
בנזיקין הביא הטור שלש דעות: ע’ טור סימן קנג סכ”ד (ע’ צ”ח ע”ב) בשם רשב”ם שלחזקת תשמישים בראשי קורות אין צריך ג’ שנים אבל טענה צריך. ובשם הגאונים כל הדברים אין צריך ג’ שנים משום שזה משום מחילה. “וכיון שרואה אותו משתמש בשלו ושותק לאלתר הוי חזקה אפילו בלא טענה.”, והדעה השלישית היא דעת רבנו תם שסובר שצריך ג’ שנים וטענה. ע’ רמב”ם הלכות שכנים פרק ח’ הלכה א’ וראב”ד. וע’ מגיד משנה שדעת החולקים יתבאר פרק יא.
וע’ רמב”ם פרק י”א הלכה ד’ “כל ההרחקות האמורות בפרקים של מעלה אם לא הרחיק וראה חבירו ושתק הרי זה מחל ואינו יכול לחזור ולהצריכו ולהרחיקו, והוא שיראה ממנו שמחל כגון שסייע עמו מיד או שאמר לו לעשות או שראהו שעשה בצדו בלא הרחקה ושתק ולא הקפיד על זה זכה, שכל המחזיק בנזק זכה בו כמו שביארנו”. וראב”ד שם חלק עליו וכתב “א”א תמה אני ראה ושתק למה מיד הלא אף מושיט לו צרורות אומרים לו יגע וסתום”.
וכתב במגיד משנה שם “דעת המחבר בזה כדעת הגאונים שכתבו שהשעבודים נקנין בשתיקה ומדין סבלנות. ותיכך שראה היזקו ונודע לו ושתק הויא חזקה ולא אמרו חזקת שלש שנים וטענת מכר או מחחילה אלא בגוף הקרקע ולזה נראה שהסכים הרמב”ן ז”ל אבל רבותינו הצרפתים כתבו שאין שום חזקה מועילה אלא בחזקת שלש ובטענת מכר או מילה וזה דעת הרב רבינו יונה ז”ל וכן דעת הרשב”א ז”ל ואפשר שזו היא דעת הר”א ז”ל שכתב בהשגות וכו'”.
הגדרת לאלתר: ע’ סימן קנ”ג בסמ”ע ובקצות.
ובשו”ע: )1ע’ לגבי סולם ונעיצת קורות, בסימן קנ”ג סעיף טז שכתב שי”א שבעי ג”ש וטענה. וכתב שי”ח בכל חזקות אלו – ולא הכריע אלא הביא דעה זו. )2סימן קמ”ב סעיף ג’ הביא המחבר מחלוקת בפתיחת חלון לחצר – מחלוקת אם יש חזקה בהיזק ראיה בכלל (אבל לא מחלוקת אם מיד או ג’ שנים. והביא את זה משום ששם עדיין לא מיירי בהיזק ראיה אלא בחזקה שנוצרה בסיוע המערער. )3סימן קנ”ג סעיף ב’ לגבי זיז הביא הרמ”א מחלוקת – ולא הכריע. )4סימן קנ”ג סעיף ו’ לגבי מזחלה -רמ”א הביא מחלוקת ולא הכריע. )5סימן קנ”ד סעיף ז’ לגבי חלון לחצר – הביא הרמ”א מחלוקת אם צריך חזקה ג’ שנים. )6ההכרעה: סימן קנ”ה סעיף לה. “כל ההרחקות שאמרנו אם לא הרחיק וראה חבירו ושתק ה”ז מחל…” וע”ז הכריע הרמ”א שלא בעי ג”ש. )7וע’ סימן קנ”ד סעיף יב, שם לכ”ע מיד הוי חזקה, אבל המחלוקת אם צריך טענה.
וע’ סמ”ע סימן קנ”ג ס”ק לב שעמד על כל המקרים שבהם ראה הרמ”א צורך להדגיש שיש מחלקות ומדוע את ההכרעה השאיר רק בסימן קנ”ה? ובאר את ההבדל: שיש כאן שני סוגים של הרחקות ושימושים: שיטת בעלי התוס’ היא לומר שבחזקת תשמישים צריך ג’ שנים. ויתכן שיש הבדל בין הרחקת גפת, או סולם או משרה וירק לבין סולם בחצר חברו או נעיצת קורות, ובמילים אחרות: יש הבדל בין חזקה לנזיקין שצריך להרחיק, אבל את כל השימושים הוא עושה בחצר שלו, ובין חזקת תשמישים שהוא משתמש בשל חברו. ולדעת הסמ”ע הכרעת הרמ”א אמורה רק לגבי המשתמש בשלו וגורם נזק לשכן, אבל אינו נהנה שום דבר מחצר חבירו.
וע’ נתיבות סימן קנ”ג ס”ק יג שג”כ חילק מעין זה ובעיקר שיש הבדל בין הרחקות שאדם עושה בשלו ובין כשמחזיק בשל חברו. וחילוק זה אינו מקובל על הרמב”ם, שהרי בפרק ח’ הלכות א-ג דן על מחילה גם בזיז, ולאלתר, אף שמדובר על קנין בחצר חברו.
על מי להביא ראיה?
גם מענין זה מוכח שיש שני סוגים לדיני השכנים: דברים שאדם עושה בשלו ודברים שאדם עושה בשל חברו. ע’ שו”ע סימן קנ”ה סעיף מג שכשיש ויכוח בין המזיק לניזק על היזק להביא ראיה. ולעיל בסימן קנ”ג סעיף יז, שהמחזיק הוא צריך להביא ראיה שחזקתו מועילה? וכתב הנתיבות בסימן קנ”ג שהחילוק הוא בין אם עושה את הדבר בשלו או עושה את הדבר בשל חברו.
וע’ נתיבות הנ”ל שהוכיח את זה מלשון הרמב”ם שבהלכה ד’ בפרק יא כתב “כל ההרחקות” וכתב שהמחזיק צריך להוכיח עיי”ש. ואילו בהלכה ו’ כתב הרמב”ם שעל הניזק להביא ראיה. אלא שההבדל הוא בין אם עושה את הדבר ברשותו לבין אם עושה את הדבר ברשות חברו.
בהבדל שבין חצר לבין חלון לגבי חזקה:
נפסק בשו”ע סימן קנ”ז ס”א ברמ”א שמחילה לא מועילה בהיזק ראיה של כותל בחצר אא”כ יש עדים שמחלו זה לזה. * וע’ סמ”ע שכתב בס”ק ד’ שאין צריך קנין ושלא כקוטרא לעיל קנ”ה סעיף מד ויבואר להלן – מה מועיל הקנין.
לעיל בסימן קנ”ז סעיף ז’ כתב המחבר שחזקה בהיזק ראיה מועילה. (וזה כמובן תלוי במחלוקת הראשונים אם המדובר בחלון שיש בו היזק ראיה או לא).
ויש לברר מה ההבדל בין היזק ראיה בחצר והיזק ראיה של חלון. האם אמנם משום שבחצר זה חמור יותר משום שזה כמו קוטרא ובית הכסא, ולהלן נראה שיש הבדלים בין ההסברים של הרא”ש, השו”ע והרמב”ם. ויש לברר האם יש הבדלים למעשה בין ההסברים.
ע’ ברא”ש בפרק א’ סימן ב’ ושם כתב שני טעמים: א. שאין חזקה במקום שהמזיק הוא גם ניזוק. (כלומר, אין ראיה מהשתיקה כמ”ש הרא”ש). ב. חלון אינו היזק תדיר אבל בחצר הרי זה כקוטרא ובית הכסא.
וברמב”ם ע’ פרק ב’ הלכה יד כתב: “חצר השותפין שיש בה דין חלוקה, או שחלקוה ברצונם אף על פי שאין בה חלוקה יש לכל אחד מהן לכוף את חבירו לבנות הכותל באמצע כדי שלא יראהו חבירו בשעה שמשתמש בחלקו, שהיזק ראייה היזק הוא ואין לו חזקה בחצר, אלא אף על פי שעמדו כך שנים רבות בלא מחיצה כופהו לעשות מחיצה בכל עת שירצה”. ובפרק ז’ הלכה ו’ לגבי חלון כתב הרמב”ם: “הרי שפתח חלון לחצר חבירו ומחל לו בעל החצר או שגילה דעתו שהניחו כגון שבא וסייע עמו, או שידע הנזק ולא ערער, הרי זה החזיק בחלון ואינו יכול אחר כך לחזור ולערער עליו לסתום, וכיצד דינה של חלון זה שהניחה לפתחה אם ראשו של אדם יכול ליכנס ממנה או שהיתה למטה מארבע אמות אף על פי שאין ראשו נכנס ממנה אין בעל החצר יכול לבנות כנגדה או מצדיה אלא אם כן הרחיק ארבע אמות כמו שביארנו. מה הטעם לרמב”ם שחזקה לא מועילה בחצר אבל מועילה בחלון?
הטעם כתב המגיד משנה בפ”ב הי”ד, משום שממילא הן מזיקין זה את זה בלא עשיית שום מעשה, ולפיכך איןלהם חזקה בעמדתן. אבל אם עשו מעשה כגון פותח חלונות על חצר חברו יש לו חזקה. האם זה חולק על הטעמים שכתב הרא”ש?
לכאורה מצאנו חילוק לדעת הרמב”ם: ע’ פרק ה’ הלכה ז’ לגבי חנות מול פתח חצר, שאסור אף שמותר חלון מול חלון ברשות הרבים. “שזה הזק קבוע תמיד שהרי בני רשות הרבים עוברים ושבים וזה יושב בחנותו כל יום ומביט בפתח חברו“. הרי שיש חילוק בין היזק קבוע או היזק שאינו קבוע.
וכן יש לדייק מלשון הרמב”ם בפרק י”א הלכה ו’ שכתב דין קוטרא ובית הכסא, “וכן היזק ראיה במקום שצריך מחיצה כופהו לעשות מחיצה בכל עת שירצה כמו שבארנו”. וכוונתו של הרמב”ם שאין חזקה לאלו. “…ולמה שינו נזקים אלו משאר נזקין לפי שאין דעתו של אדם סובלת נזק מאלו וחזקתו שאינו מוחל שהיזקו היזק קבוע, ואם קנו מידו שמחל בנזקים אלו אינו יכול לחזור בו”. ולכאורה אכן הרמב”ם דימה את כותל חצר לקוטרא ובית הכסא.
מאידך, לפירושו הראשון של הרא”ש אין זה דומה לקוטרא ובית הכסא. אלא שרק אין הוכחה משתיקה. ולפי זה מחילה מפורשת תועיל גם בחצר, מה שאין כן לדעת התירוץ השני ברא”ש ולדעת הרמב”ם.
מאידך יש לומר בדעת הרמב”ם הסבר אחר כל פי לשונו של הרמב”ם בפרק ז’ הלכה ו’: “החזיק בחלון” ולא “החזיק בנזק” ולכאורה יש הבדל בין אם החזקה היא למעשה ההיזק או לחלון עצמו. ואולי לרמב”ם החזקה כשהיא מועילה היא אם זה לעצם החלון. ולא להיזק שנובע ממנו. אמנם טעם המחאה של בעל החצר הוא משום חשש היזק ראיה, אבל כשיש חזקה הרי הטעם הוא משום שהחזקה הוא לעצם מעשה פתיחת החלון. ואולי זה הפשט במגיד משנה בפרק ב’ הלכה יד שכתב שיש הבדל בין אם מזיקין זה את זה בלא מעשה או במעשה. ובמילים אחרות: חזקה על חלון אינה חזקה לנזיקין, אלא חזקת תשמישים (וע’ א”ת ערך חזקת תשמישים כרך י’ עמ’ תיא). ואם כן הרי זה החילוק שהביא המחבר בסימן קנ”ד סעיף ח’ שרק בעושה מעשה יש חזקה אבל בלא מעשה אין חזקה.
ובסמ”ע שם ס”ק כג כתב שטעם המחבר אינו כרא”ש, והיינו כמ”ש שאלו טעמים שונים. וטעם זה שכתב המ”מ הוא העולה מפשט הרמב”ם. וע’ נתיבות ס”ק יב, שיש נפ”מ בין הרא”ש לבין טעם השו”ע לגבי חזקה בין גג לחצר ששם זה ממילא בלא מעשה. האם מועילה חזקה. וכ”כ בקצות סימן קנ”ד ס”ק ב’.
ויש לבדוק לאור זה גם בעית חזקה בחלון מול חלון ובזיז, ואכמ”ל.
הסוגיות שהכריחו את הרמב”ם לומר שיש חזקה להיזק ראיה: (ע’ משפט שלמה סימן ל”ז אות ב’…
מחילה בהיזק ראיה:
וכתב הרא”ש: שאם יש עדים שמחלו זה לזה, מועיל ולא דומה לקרע כסותי ושבור כדי שיכול לחזור בו ששאני הכא שיש תביעת ממון ביניהם שנתחייב כל אחד לחבירו לסייעו בבנין הכותל והוי כמו שנתחייב לומנה ומחל לו עליו שזכה במחילתו בלא קנין. שתי נקודות צריך לברר ברא”ש: א. האם לדעתו בקוטרא ובית הכסא מועילה מחילה או לא. ב. מדוע שאלת שבור כדי לא עומדת בכל נזיקין שמועיל בהם מחילה.
לגבי מחילה בקוטרא ובית הכסא, ע’ ברא”ש בפ”ב סימן יח שהביא שתי דעות בענין זה האם קנין מועיל או שאפילו קנין אינו מועיל. ודעת הרמב”ם שקנין מועיל.
בדברי הרא”ש שהוי כמו שבור כדי, צריך עיון מה ההבדל בין זה לבין נזיקין אחרים שמועילה בהם חזקה ולא הוי כמו שבור את כדי? יש לומר שבשאר נזיקין אדם משתמש בזכויות שלו בקרקע, אלא שחברו יכול למחות בו. ובמחילה ממילא ההיתר הוא לשימוש רגיל ברשות. אבל כאן ההיתר הוא להיזק ראיה להזיק ולראות. כאן הוא מתיר לו תשמיש וכאן מתיר לו את הראיה. ולכן רק כאן הרי זה דומה לשבור את כדי. וע’ חזון איש ב”ב סימן יא אות ה’.
סיכום ענין מחילה: שיטת הרמב”ן דף נט שלא מועילה מחילה בכלל, שיטת הרא”ש שמועילה מחילה ומשמע גם בלא קנין. ודעת הרמב”ם שצריך קנין בקוטרא ובית הכסא (האם יועיל גם בחצר?, לכאורה בקנין ודאי שיועיל).
עוד בדברי הרא”ש (פ”א סימן ב’):
ובמה שכתב הרא”ש שאינו יכול לחזור ממחילה לבנות את הכותל משום שהוי כמו שנתחייב לו מנה ומחל לו עליו שזכה במחילתו בלא קנין. אבל דבר זה מקשה דוקא: אם כן בנזיקין שמועילה מחילה איך נעשה קנין? והרי זה זכות לעשות דבר להבא, והרי מחילה שייכת רק לחיוב קיים? וצריך לומר שמחילה בדבר שלהבא הוא רשות לקנות, ואם השאלה היא איך נעשה הקנין, ע’ קצות החושן ס”ק ג’ שהקנין נעשה בתחילת השתמשות. ואף אם אכילת פירות אינה קונה, צריך לומר שכיון שזה כל מה שנקנה, כ”ע מודים שלענין זה הוי קנין.
בחלונות, לדעות שמיירי בהיזק ראיה בהשואה לשאר נזיקין: האם שלש שנים או מיד. זמן החזקה על חלונות ע’ קצות החושן סימן קנג ס”ק א’ ואם דומה לשאר נזיקין. וע’ חזון איש ב”ב סימן יא סק”ו ומשפט שלמה ע’ רל”ח.
במה יש חזקה ובמה אין חזקה, זמן החזקה אם לאלתר או ג’ שנים, או ל’ יום. דיני ממונות, ח”ב ע’ שצ”ב.
ד. האם מועילה חזקה בחלון מול חלון, שיטת הרמ”ה שמועיל, וע’ ע”ז בספר תורת המשפט ע’ 164
ה. הגדרת מחילה: שתיקה אם היא מחילה, ע’ תורת המשפט, יועזר אריאל, עמ’ 193
ההבדל בין ניזק לבד וכשהוא גם מזיק וגם ניזק: חזון איש סימן א’ ס”ק ו’ ד”ה היכי. כשאחד מזיק ואחד אינו מזיק: א”ת ע’ תרע”ה לגבי היזק ראיה בין גג לחצר.
רא”ש פרק א’ סימן ב’ חזקה בחלונות: ע’ בסוגיה נ”ח ע”ב וע’ רא”ש שם סימן עג. זמן החזקה על חלונות ע’ קצות החושן סימן קנג ס”ק א’ ואם דומה לשאר נזיקין. וע’ חזון איש ב”ב סימן יא סק”ו ומשפט שלמה ע’ רל”ח.
ושם מחלוקת ראשונים אם מדובר בחלון שיש בו היזק ראיה או בחלון שאין בו היזק ראיה (וע’ בירור הלכה שם). רי”ף בתשובה שהובאה בראשונים נ”ח ע”ב, ע’ רמב”ן ורשב”א, נימוקי יוסף (לב ע”א באלפס). שכל שיש היזק ראיה אין חזקה.
אבל שיטת הר”י מגאש, רבנו יונה והרא”ש שהמדובר הוא בחלון שיש בו היזק ראיה ואינו דומה חלון זה להיזק ראיה בחצר.
טור סימן קנ”ד (ק”ב ע”ב בדפוס ישן) “ובעיקר חזקת חלון…”. רמב”ם שכנים פרק ז’ הלכות ה-ז שו”ע סימן קנ”ד סעיפים ו-ז, י-יא ובנושאי כלים.
האם חזקה לענין זה היא חזקת שלש שנים או חזקה מידית. ע’ גם ברמ”א סימן קנ”ג סעיף ב’. סימן קנ”ה סעיף לה ורמ”א שם.
חזקה בהיזק ראיה: במה יש חזקה ובמה אין חזקה, זמן החזקה אם לאלתר או ג’ שנים, או ל’ יום. דיני ממונות, ח”ב ע’ שצ”ב. משפט שלמה סימן לז בענין הז”ר דחצרות חלונות וגגות, בביאור שיטת הרמב”ם והשו”ע סימן קנ”ה סל”ו וקנ”ד ס”ח. חזקת חלונות בחורבה בחצר ובגג רעפים משפט שלמה סימן לח. האם מועילה חזקה בחלון מול חלון, שיטת הרמ”ה שמועיל, וע’ ע”ז בספר תורת המשפט ע’ 164
יד. חזקה ומחילה לנזיקין. רמב”ן בגמ’ כ”ג ע”א. דיני ממונות, ח”ב ע’ שפב. בעשן אפילו שתק אינו מועיל, ודוקא בדבר קבוע, וצ”ב מה הדין ב”מנגל”, אם אפשר למחות על העשן והריח ואם שתיקה היתה מחילה. דיני ממונות, ח”ב ע’ שפ”ג. “מדריך להלכות שכנים” פרק יח שאלה יט, סיכום. פתחי החושן פרק יג סעיף כה. סעיף כו שם בענין דברים שלא מועילה עליהם חזקה. שתיקה אם היא מחילה: ע’ תורת המשפט, יועזר אריאל, עמ’ 193
דיני חלונות בזמן הזה: (הקטע להלן הובא לעיל לגבי תוקף מנהג המדינה) האם מועיל מנהג לגבי פתיחת חלונות כיום: ע’ מנחת צבי סימן ג’ אות ד’. תרומת הדשן שמ”ב שכל דבר שרבים מצורפים יחדי צריכים למיזל בתר מנהגא דאי מצרכתא להו למיזל בתר דין תורה בכל דבר לעולם תהא מריבה ביניהם הובא במנחת צבי הקדמה להצעת תקנות בתים משותפים על פי תורה, בסוף הספר. מראי מקומות הרב גדעון עמוד 2 חלון מול חלון בזמן הזה: ע’ תורת המשפט, יועזר אריאל, ע’ 161ושם עמ’ 163אם דיני חלון הוא איסור או ממון (יד רמ”ה ב”ב ס’, ותלוי אם מועילה חזקה בחלון מול חלון) משכנות ישראל סימן לד אוסר כיום לתכנן ולפתוח חלונות. אבן המשפט, מאסף תורני כולל קרלין סטולין סימן כא בענין הרחקת חלון כנגד חלון ופתח כנגד פתח, עמ’ שנ”ד. אבן המשפט, מאסף תורני כולל קרלין סטולין סימן יב בדין פתיחת חלון על מרפסת חברו, וסילוק היזק ראיה בחלון על ידי סתימה, ע’ שסב. אבן המשפט, מאסף תורני כולל קרלין סטולין סי’ כג בענין חזקת אורה.
ביאור המחלוקת בדין חלונות, שערי יצחק סימן ה’ אות ט’. ע’ רא”ש פ”א סימן כ’. וע’ כס”מ פ”ב הי”ב שהוכיח ששיטת הרמב”ם שאין יכולים לסתום את החלונות. וזה שלא כמו שכתב הרא”ש בדעת הרמב”ם לגבי חלונות.
שיטת הרמב”ם בזיז, ע’ אבן האזל וע’ משפט שלמה עמ’ רמ.