ב”ה
בענין מקלקל באיסור דרבנן
כל המקלקלים פטורים, ע’ רמב”ם פרק א’ הלכות שבת הלכה יז וכן החופר גומה ואינו צריך אלא לעפרה הוא מקלקל, רמב”ם שם וגמ’ ע”ג ע”ב שאפילו לר’ יהודה פטור משום מקלקל.
גמ’ קמ”ו ע”א שובר אדם את החבית. וכתב רש”י “דאין במקלקל שום איסור בשבת”. וכתב הר”ן (ס”א ע”ב באלפס): “ולא נהירא דנהי דכל המקלקלין פטורין איסור מיכא איכא אלא היינו טעמא דכיון דבעלמא מקלקל פטור אבל אסור הכא משום צורך שבת שרי לכתחלה”. וע’ חזון איש סימן נ”א ס”ק ח’ שתמה מה צריך טעם מקלקל הרי כאן אין שום מלאכה לשיטת רש”י שאין סותר בכלים. ואף אם יש סותר עיקר ההיתר אינו משום מקלקל אלא שבכלים אין שם סותר על זה כלל כמו ותמות שבכלים שמפקיע וחותך, עיי”ש.
ע’ סימן שי”ד סעיף א’ לגבי חבית, ובמ”ב ס”ק ז’ כתב שאסור לשברה “מטעם סתירה, ואף בדעלמא קי”ל דסותר אינו חיב אלא כשהוא על מנת לבנות, דאל”ה וקלקל הוא מדרבנן מיהו אסור.”
וע’ מגן אברהם שי”ד סעיף א’ שמדינא אין איסור אפילו בכותל ובחבית גדולה כיון דאין מתכוין ומקלקל, אבל תרומת הדשן כתב כדי לקיים המנהג. וכן בגר”א בסוף ההגהה כאן משמע שמקבל את זה שדבר שאין מכוין ומקלקל מותר.
וכתב בתהלה לדוד שי”ד ס”ק ג’ שהדבר צריך עיון שהרי בסימן של”ז ס”ק א’ אוסר בגדולים אף דהוי מקלקל והמ”א רמז לשם. ולכן כתב שגם המ”א אינו מתיר אלא המוסיף. (ובסופו כתב שלפי זה צ”ע דברי הדגמ”ר בסי’ ש”מ לגבי עוגיות.)
וע’ מ”א סימן של”ז ס”ק בסיומו שהפנה למ”ש בשי”ד ובסימן שי”ד כתב שאולי זה רק בשדה שאסור לגרור ולא בבית עיי”ש וע’ נתיב חיים.
וכתב בביאור הלכה שאף שמדעת רש”י משמע דבמקלקל שהוא לצורך שבת מותר לכתחילה, תוס’ ורא”ש ור”ן פליגי עליה (מ”א). ונפ”מ מזה גם לענין שאר מלאכות, ואפשר דגם רש”י מודה בשאר מלאכות. וכתב שכן מוכח ברמב”ם פ”א הלכה ג’ והלכה יז שמקלקל פטור אבל אסור בכל המלאכות. וכתב המ”ב בביאור הלכה שלא מצינו שום שבות שיהיה מותר על ידי ישראל משום שהוא צורך שבת, “וע”כ פשוט דאין להקל בזה כלל”.
(ודעת התוס’ דגם בעשית כלי קטן חייב משום בונה ולכן פרשו דוקא במוסתקי).
החילוק שניתן לומר לרש”י בין סותר למלאכות אחרות, שבמלאכות אחרות שאינם מלאכות של סתירה, מקלקל הוא חסרון במלאכת מחשבת. אבל במלאכה של סותר וקורע, מה שצריך על מנת לתקן הוא במהות המלאכה ובלא תיקון אין זו מלאכה כלל ולכן יתכן שסברא זו שייכת רק במלאכה זו כמ”ש המ”ב (וע’ בנין שבת מלאכת תופר עמ’ קע”ד מהרב עזריאל אוירבך. ולכן גם ראשונים שסוברים שיש איסור דאוריתא בבנין וסתירה של כלי קטן, מכל מקום התירו לשבור את החבית. וסברא דומה כתבו התוס’ שבת ע”ג ע”ב ד”ה וצריך לעצים לגבי קוצר שבלא צריך לעצים אינו מלאכה כלל גם אם משאצל”ג חייב.
ובמ”ב שי”ד ס”ק יא משמע שמדינא מקלקל במלאכה שאצל”ג ואין מתכוין וכלאחר יד, מותר. וסברא זו כתב הדגול מרבבה בסימן ש”מ התיר על פי זה לאכול עוגיות שיש עליהם אותיות משום שהוא אינו מתכוין ומקלקל כלאחר יד באיסור דרבנן. ואף שהוא פסיק רישיה. ומשנה ברורה שם ס”ק יז כתב שיש לסמוך עליו כשאינו שובר במקום האותיות בידו רק בפיו דרך אכילה.
ובמ”ב שי”ח סעיף יא בבאור הלכה ד”ה הקוץ, כתב שמקלקל מותר במלאכה שאין צריכה לגופה ובמקום צער ולכן מותר להוציא קוץ על ידי מחט, אף שיש חשש דילמא חביל. אם כן גם כן מדובר באין מכוין במשאצל”ג ומקלקל.
וכבר הערנו בזה מדברי הרמ”א בסימן של”ז שאוסר לכבד במכבדות, אף שזה מקלקל ובדרבנן כלאחר יד ומשצל”ג. וע’ חלקת יעקב קי”ג ד”ה בש”ה.
וע’ ט”ז סימן של”ז אות ג’ למה אסור לגרור מטה הרי זה מקלקל.
וכן בסוף סימן ש”כ שאוסר המחבר לנגב ידיו הצבועות במפה אף שהוא מקלקל. וע’ מ”ב שיש מקילין משום שזה דרך לכלוך וכתב שיש לסמוך עליהם היכא דאי אפשר לו ליזהר בזה.
וצריך לעשות חילוקים כמ”ש בשעור על פסיק רישיה דרבנן, וכיון שאין מדמים בשבותים, אם כן קשה לדמות כאן מילתא למילתא.
לסיכום: שיטת רש”י שמקלקל מותר לצורך שבת, ובאיסור דרבנן. הראשונים חולקים על רש”י וסוברים שאין להתיר וטעם ההיתר הוא אחר. ממ”א משמע שיש סברא להתיר בכל אין מכוין ומקלקל, אלא שם היתר זה אינו ברור בגלל פסק המחבר בסימן של”ז ובסימן ש”כ. מ”מ בדגמ”ר כתב שאין להחמיר במקלקל כלאחר יד בדרבנן. וצריך לומר שזה דרבנן שלא יכול לבא לאיסור תורה. כיון שלא שייך כאן מוחק על מנת לכתוב. אבל אם הדרבנן הוא שיוכל לבא לאיסור תורה נראה שאין להקל וכמ”ש חילוק זה בשעור לגבי פסיק רישיה דרבנן.
בהגדרת התיקון, ע’ רמב”ם פרק א’ הי”ז שכתב “דרך השחתה”. לפי זה כל שאינו דרך השחתה אסור. וע’ במשנה ברורה בביאור הלכה סימן ש”מ ד”ה המוחק שגם לגבי סותר וגם לגבי מוחק, כל שיש תועלת כל שהיא הרי זה נחשב לתיקון. ע”ש: “הואיל דאיירינן בדיני מחיקה…”
אלא שעל פי הסוגיה בדף קו יש מחלוקת ר’ יהודה ור’ שמעון במקום שהתיקון אינו במקום הקלקול. ולר’ שמעון מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב, ומשום כך תיקון חיצוני אינו תיקון ולכן מחייב במקלקל בחבורה ובהבערה, ע’ רש”י שם. וע’ רמב”ם פרק א’ הלכה יח שכל המקלקל על מנת לתקן חייב כיצד, הרי שסתר כדי לבנות במקומו. ובפשטות נראה דס”ל שאינ חייב אלא אם זה במקומו, וכן כתב המ”ב סימן ש”מ סוף ד”ה במשקין, ורק כך הוי תיקון.
דוגמא: ע’ מ”א ש”ח ס”ק קכד וט”ז שי”ג ס”ק ה’ שאין לסלק את החלון על ידי עכו”ם כיון שזה איסור דאוריתא, כלומר הוי סותר על מנת לבנות כדי שיכנס אויר. כ”כ הט”ז. וע’ בנין שבת בדין קורע על מנת לתפור, ע’ קכ”א שזה מחלוקת בין האחרונים בדעת הרמב”ם האם צריך לבנות במקומו או די שלא יהיה השחתה.
ולכן לר”ש שמלאכה שאין צריכה לגופה פטור, צריך להיות קורע על מנת לתקן בגוף הדבר הנקרע. ולפי זה צריך עיון האם פתיחה של שקית אוכל יש לה דין של מתקן או מקלקל. ולפי פרי חדש שהביא בבנין שבת פרק יז שם ע’ קכג הרי אסור וכ”כ בשו”ת קנה בושם. ע’ הלכה ורפואה כרך ה’ עמ’ מד-מט מהרב משה הרשלר
מקלקל ומלאכה שאין צריכה לגופה ג”כ אסור ע’ש באה”ל שט”ז ס”ח סוף ד”ה והחובל.