ויצא

ב”ה

פרשת ויצא – ארבע מלכויות

כח, יב: והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו – הראהו בחלום הנבואה כי כל הנעשה בארץ נעשה על ידי המלאכים והכל בגזרת עליון עליהם, כי מלאכי אלהים אשר שלח ה’ להתהלך בארץ לא יעשו קטנה או גדולה עד שובם להתיצב על אדון כל הארץ לאמר לפניו התהלכנו בארץ והנה יושבת בשלוה או מלאה חרב ודם, והוא יצוה עליהם לשוב לרדת בארץ ולעשות דברו:

והראהו כי הוא יתברך נצב על הסלם ומבטיחו ליעקב בהבטחה גדולה, להודיע שהוא לא יהיה ביד המלאכים אבל יהיה חלק ה’ ויהיה עמו תמיד, כמו שאמר והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, כי מעלתו גדולה משאר הצדיקים שנאמר בהם (תהלים צא יא) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך:

ועל דעת רבי אליעזר הגדול (פרקי דר”א לה) היתה זאת המראה כענין בין הבתרים לאברם, כי הראהו ממשלת ארבע מלכיות ומעלתם וירידתם, וזה טעם “מלאכי אלהים” כמו שנאמר בדניאל (י כ, יג) שר מלכות יון, ושר מלכות פרס, והבטיחו כי הוא יתעלה יהיה עמו בכל אשר ילך ביניהם וישמרנו ויצילנו מידם. אמרו (שם בפדר”א) הראה לו הקב”ה ארבע מלכיות מושלן ואבדן, הראהו שר מלכות בבל עולה שבעים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות מדי עולה חמישים ושנים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות יון עולה מאה ושמונים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות אדום עולה ואינו יורד, אמר לו יעקב אך אל שאול תורד (ישעיה יד טו), אמר לו הקב”ה אם תגביה כנשר וגו’ (עובדיה א ד):

“לפי מדרש זה ולפי פרשן זה, פירוש החלום ושיברו אינו אלא תמונת ההיסטוריה האנושית, עלייתם וירידתם של עמים ותרבויותיהם עד סוף כל הדורות… שלא ליעקב האיש היוצא מבית יצחק ידובר בחלום הזה, כי אם אל יעקב – ישראל, אל האומה הנודדת מארצה ומהלכת מדור לדור בין עמי ענק, גולה מארץ לארץ וחוזה בעלייתם ובירידתם של עמים וממלכות… את ירידתה של רומא אשר אותה לא חזה עוד הדרשן החי בתקופת שלטון הרומיים…” (נחמה לייבוביץ).

ומה שכתב הרמב”ן שחלום יעקב הוא כענין ברית בין הבתרים לאברהם, כוונתו על פי מה שכתב הרמב”ן בברית בין הבתרים טו, יב:

(יב) והנה אימה חשכה גדולה נופלת – דרשו בו רמז לשעבוד ארבע גליות, כי מצא הנביא בנפשו אימה, ואחר כך בא בחשכה, ואחר כך גדלה החשכה, ואחר כך הרגיש כאלו היא נופלת עליו, כמשא כבד תכבד ממנו. אמרו (ב”ר מד יז) אימה זו בבל. חשכה זו מדי, שהחשיכה עיניהם של ישראל בצום ובתענית, גדולה זו מלכות אנטיוכס, נופלת עליו זו אדום:

והיה הענין הזה לאברהם, כי כשהקב”ה כרת עמו ברית לתת הארץ לזרעו לאחזת עולם אמר לו כמשייר במתנתו, שארבע גליות ישתעבדו בבניו וימשלו בארצם, וזה בעל מנת אם יחטאו לפניו. ואחרי כן הודיעו בבאור גלות אחרת שיגלו תחלה, שהוא גלות מצרים, שכבר נענש בו כאשר פירשתי (לעיל יב י):

בספר דניאל פרק ז’ מובאות ארבע חיות שהם מרמזות לארבע מלכיות:

(א) בִּשְׁנַת חֲדָה לְבֵלְאשַׁצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל דָּנִיֵּאל חֵלֶם חֲזָה וְחֶזְוֵי רֵאשֵׁהּ עַל מִשְׁכְּבֵהּ בֵּאדַיִן חֶלְמָא כְתַב רֵאשׁ מִלִּין אֲמַר:

(ב) עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוִי עִם לֵילְיָא וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָּא מְגִיחָן לְיַמָּא רַבָּא:

(ג) וְאַרְבַּע חֵיוָן רַבְרְבָן סָלְקָן מִן יַמָּא שָׁנְיָן דָּא מִן דָּא:

(ד) קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה וְגַפִּין דִּי נְשַׁר לַהּ חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי מְּרִיטוּ גפיה גַפַּהּ וּנְטִילַת מִן אַרְעָא וְעַל רַגְלַיִן כֶּאֱנָשׁ הֳקִימַת וּלְבַב אֱנָשׁ יְהִיב לַהּ:

(ה) וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרִי תִנְיָנָה דָּמְיָה לְדֹב וְלִשְׂטַר חַד הֳקִמַת וּתְלָת עִלְעִין בְּפֻמַּהּ בֵּין שניה שִׁנַּהּ וְכֵן אָמְרִין לַהּ קוּמִי אֲכֻלִי בְּשַׂר שַׂגִּיא:

(ו) בָּאתַר דְּנָה חָזֵה הֲוֵית וַאֲרוּ אָחֳרִי כִּנְמַר וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע דִּי עוֹף עַל גביה גַּבַּהּ וְאַרְבְּעָה רֵאשִׁין לְחֵיוְתָא וְשָׁלְטָן יְהִיב לַהּ:

(ז) בָּאתַר דְּנָה חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ חֵיוָה רביעיה רְבִיעָאָה דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָא וְשִׁנַּיִן דִּי פַרְזֶל לַהּ רַבְרְבָן אָכְלָה וּמַדֱּקָה וּשְׁאָרָא ברגליה בְּרַגְלַהּ רָפְסָה וְהִיא מְשַׁנְּיָה מִן כָּל חֵיוָתָא דִּי קדמיה קָדָמַהּ וְקַרְנַיִן עֲשַׂר לַהּ:

במדרשים בכמה מקומות נמצא ענין זה של ארבע מלכיות, בבראשית רבה פרשה ב:

ר”ש בן לקיש פתר קריא בגליות, והארץ היתה תהו זה גלות בבל שנאמר (ירמיה ד) ראיתי את הארץ והנה תהו, ובהו זה גלות מדי (אסתר ו) ויבהילו להביא את המן, וחושך זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן שהיתה אומרת להם, כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל, על פני תהום זה גלות ממלכת הרשעה שאין להם חקר כמו התהום מה התהום הזה אין לו חקר אף הרשעים כן, ורוח אלהים מרחפת זה רוחו של מלך המשיח, היאך מה דאת אמר (ישעיה יא) ונחה עליו רוח ה’, באיזו זכות ממשמשת ובאה, המרחפת על פני המים בזכות התשובה שנמשלה כמים, שנאמר (איכה ב) שפכי כמים לבך.

לפי מדרש זה, כבר בבריאת העולם מרומז מה שעתיד לעבור העולם, ארבע שלבים של מלכיות שונות. ולכל אחת יש מטרה שלשמה היא נבראה ועמה עם ישראל צריך להתמודד, כל אחת מן המלכויות מסמלת חסרון שיש בעולם. המהר”ל בנר מצוה (עמוד טז) מאריך ומסביר את ההתמודדות שיש עם כל אחת מן המלכויות:

וזה, כי מלכות הראשון הוא מלכות בבל היתה מבקשת החשיבות להיות חשוב על כל, וכמו שאמר דניאל (דניאל ב, לח) אנת הוא רישא דדהבא, כלומר שהוא ראש בחשיבות היותר. וזה שהיה מבקש הגבהתו על הכל, וכמו שראה אותו דניאל חיה ראשונה, דומה לארי. כי ארי הוא החשוב בחיות, כמו שאמרו: (חגיגה יג, ב) דאמר מר מלך שבחיות ארי. ולא היה מבקש רק החשיבות היותר גדול, ולכך ראה שיש לה (דניאל ז, ד) גדפין דנשר שהנשר עוף השמים פורח למעלה למעלה:

אבל המלכות השנית אמר עליה: (שם ב, לב) חדוה ודרעוהי די כסף. כי המלכות הזה היה אוהב לאסוף העושר, ואוהב כסף לא ישבע כסף:

והמלכות הג’ ראה אותו (שם ב, לט) נחושת, על ידי שהיה עז וזריז לילך ולכבוש ארצות למרחוק, ולכך מלכותו שהיה תקיף ועז כמו נחושת שהוא עז, וקראו אותו נמר שהוא עז פנים:

והרביעי, כוחו היה על ההשחתה, ולפיכך נמשל (שם ב, מ) לברזל אשר הוא מחתך ומשחית הכל:

ולפי זה מלכות שניה הוא כנגד כח גופני שהוא באדם, ומלכות יון כנגד כח השכלי שבאדם. ותבין כי מלכות שניה לא היה כונתו רק ליטול מהם עולם הזה, להרוג ולאבד אותם מגופן וליטול מהם עולם הזה הגופני. ומלכות שלישית לא היתה מבקשת רק ליטול מהם התורה השכלית, ולכך ראה אותו דניאל כמו הנמר שהוא עז. ולכך היה נוהג במדה זאת במלכותו, כי העז פנים הוא עומד כנגד אחר ומתנגד לו ואינו רוצה שיהיה לאחר שום מעלה, רק הוא עומד בעזותו נגדו. ולכך המלכות הזה היתה עומדת כנגד ישראל בעזות, ולא רצו שיהיו שומרים דת שלהם, כמו שהוא מנהג העז שהוא מעיז כנגד אחר. ואין עושה דבר זה שיהיה גדול וחשוב כמו שהיה מדה זאת למלכות הראשון, ולא שהוא עושה כדי שיהיה הכל תחת רשותו, רק שהוא עומד נגד אחר ומתנגד לו שלא יהיה לכשנגדו שום מעלה, וכך מלכות יון. ולא היה להם תועלת מה, רק כמו עז פנים שאינו נהנה בעזותו רק מה שהוא מתנגד אל אחר. ולפיכך כשם שמלכות ראשון ראה אותו נבוכדנצר הרשע רישא דדהבא על שם החשיבות כמו שאמר לו דניאל (דניאל ב, לח) אנת הוא רישא דדהבא, וראה מלכות שניה שהיא כסף, (שם ב, לב) וכבר אמרנו מפני שהיה כל ענינו לאסוף ולקבץ העושר כמו שהתבאר, וכך בשביל העזות שיש במלכות שלישית ראה מלכות שלישית של נחושת מפני שהיא עזה שנאמר (ישעיה מח, ד) ומצחך נחושה:

והאריך הרמב”ן ברעיון ארבע מלכויות בספר במדבר כד,כ בפרשת בלק (הקטע לא נמצא במהדרת פרויקט השו”ת):

כי הארבע מלכויות שראה דניאל, כולן עומדות בזו אחר זו, כל אחת גוברת על הקודמת ותופסת המלכות ממנה. וכל אחת ממשכת בישראל שיעבוד וגלות בימי מלכותה. ולכן הראה דניאל בחלומו כי ישתעבדו בניו הכשדים, ואחריהם יתפסו הפרסיים המלכות וישתעבדו בנו, ואחריהם במקומם היוונים, ואחר כך יגברו הרומיים ויתפסו המלכות וישתעבדו בנו עד עת קץ, כי לא תיפסק מלכותם רק ביד הגואל… אבל אם יהיו בעולם מלכויות אחרות בימי ארבע אלה, לא ימנם הכתוב ולא ראם דניאך, ואין צורך לו כלל בראייתם… ולכך בכל מקום שאנו, גם בישמעאל, גם מהודו ועד כוש, בגלות רומי אנחנו, עד שתאבד זכרה ונגאל ממנה.

באותו מקום מתווכח הרמב”ן עם האבן עזרא, האם המלכות הרביעית היא מלכות אדום או מלכות ישמעאל:

ורבי אברהם נשתבש בזה והכניס בזה מלכות ישמעאל כי נפל פחדם עליו וטען איך לא תמנה מלכות גדולה ועצומה כמוה. וזאת הטענה מחסרון דעת כי הארבע מלכיות שראה דניאל כולן עומדות בזו אחר זו כל אחת גוברת על הקודמת ותופסת המלכות ממנה, וכל אחת ממשכת בישראל שעבוד וגלות בימי מלכותה, ולכך הראה דניאל בחלומו כי ישתעבדו בניו הכשדים ואחריהם יתפסו הפרסיים המלכות וישתעבדו בנו ואחריהם במקומם היונים, ואחר כך יגברו הרומיים ויתפסו המלוכת וישתעבדו בנו עד עת קץ, כי לא תפסק מלכותם רק ביד הגואל. והה גלותינו כימי ארבע מלכיות אבל אם יהיו בעולם מלכיות אחרות בימי ארבע אלה לא ימנם הכתוב ולא ראם דניאל ואין לו צורך כלל בראייתם לידיעת הגאולה. והנה בימי פרס ויון וגם היום יש בעולם מלכיות גדולות מלבד רומי וישמעאל כאנשי הודו וכוש והרומנא והתרתר וזולתם ואם כן יחשוב מלכיות רבות, וידוע כי רומי הגלתנו בימי אספסינוס וטיטוס לא ישמעאלים ולכן בכל מקום שאנו גם בישמעאל גם מהודו ועד כוש בגלות רומי אנחנו, עד שתאבד זכרה ונגאל ממנה. ומי יודע ואולי תאבד עוד מלכות ישמעאל קודם המשיח, אבל החיה הרביעית היא אשר הגלתנו כמו שאמר וְקַרְנָא דִכֵּן עָבְדָה קְרָב עִם קַדִּישִׁין וְיָכְלָה לְהוֹן, ותמשוך בנו גלותה עד המשיח דכתיב עַד דִּי אֲתָה עַתִּיק יוֹמַיָּא וְדִינָא יְהִב לְקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין וְזִמְנָא מְטָה וּמַלְכוּתָא הֶחֱסִנוּ קַדִּישִׁין (דניאל פרק ז’ כב).

דברים אלו מביא הרמב”ן במבוא לספר הגאולה שם אומר הרמב”ן את המקור לרעיון ארבע המלכויות, באמרו:

במראה הראשון בשנה אחת לבלשאצר (דניאל ז’ 1), ראה דניאל ארבע חיות, ונתפרש לו כי הם ארבעה מלכי אומות. הראשונה כאריה, היא מלכות בבל. השניה כדב, היא מלכות פרס. השלישית כנמר, היא מלכות יון. הרביעית – ‘דחילה, ואימתני תקיפא’, היא רומי (דניאל ז’ 1-7). וראב”ע סובר כי החיה הרביעית היא מלכות ישמעאל, אבל זה לא יתכן מכמה טעמים. וכלל הדבר, כי הכתוב מונה רק המלכויות התופסות אחת מחברתה. אבל אם היו בעולם מלכויות אחרות בימי המלכויות האלה, לא הראה צורתם לדניאל. לכן בכל מקום שאנו בגלות היום, היא גלות רומי, ואין לנו עמידה ממנה עד בוא המשיח.

אגב, למהר”ל בנר מצוה תשובה אחרת על ענין ישמעאל:

ויש בני אדם שואלים, והיכן רמז מלכות ישמעאל שהיא מלכות רבתא ותקיפא. ותשובת שאלה זאת מה שלא זכר מלכות ישמעאל, כי לא יחשב הכתוב רק המלכות שקבלו מלכות קדישין עליונים, שירשו מלכות ישראל וכוחם,^[1] והם אלו ד’ מלכיות, ואם לא שבטל מלכות ישראל לא הגיע להם המלכות. אבל מלכות ישמעאל לא ירש כחו מן מלכות ישראל, כי כחו ותוקפו נתן לו השם יתברך בפני עצמו בשביל שהיה מזרע אברהם, והשם יתברך אמר (בראשית יז, כ) ולישמעאל שמעתיך. והנה נתן השם יתברך כח ותוקף לישמעאל בפני עצמו, ומזה אין מדבר כאשר מזכיר אלו ד’ מלכיות, רק אשר ירשו כח ותוקפם של ישראל ובסוף יחזרו הם המלכות לישראל. ויותר נראה לומר כי ישמעאל הוא בכלל מלכות פרס, והוא בכלל מלכות שניה. ואף על גב שאמרו ומלכות אחרי הוא פרס, לא כתיב פרס בפירוש בכתוב אלא ר”ל כי פרס הוא בכלל מלכות תנינא:

ולסיום, הקטע שמביא הרמב”ן מפרקי דר’ אליעזר ומתאים למהלך הרמב”ן שמעשה אבות סימן לבנים:

ומצאתי עוד מפורש בפרקי רבי אליעזר הגדול (פרק לה), אמר בן שבעים ושבע שנה היה יעקב בצאתו מבית אביו, והיתה הבאר מהלכת לפניו מבאר שבע ועד הר המוריה מהלך שני ימים, והגיע לשם בחצי היום וכו’, אמר לו הקב”ה, יעקב, הלחם בצקלונך והבאר לפניך לאכול ולשתות ולשכב במקום הזה, אמר לפניו, רבון כל העולמים, עד עכשיו יש לשמש ירידות מעלות חמשים ואני שוכב במקום הזה, ובלא עתו בא השמש ממערב, והביט יעקב וראה את השמש בא במערב, וילן שם כי בא השמש, לקח יעקב שתים עשרה אבנים מאבני המזבח שנעקד עליו יצחק אביו ושם אותם מראשותיו, להודיעו שעתידין לעמוד ממנו שנים עשר שבטים. ונעשו כלן אבן אחת, להודיעו שכלן עתידים להיות גוי אחד בארץ, שנאמר (ש”ב ז כג) ומי כעמך ישראל גוי אחד:

השכים יעקב בבקר בפחד גדול ואמר ביתו של הקב”ה במקום הזה, שנאמר ויירא ויאמר מה נורא המקום, מכאן אתה למד שכל המתפלל בירושלם כאלו מתפלל לפני כסא הכבוד, ששער שמים הוא פתוח לשמוע תפלתן של ישראל, שנאמר וזה שער השמים. ושב יעקב ללקט האבנים ומצא אותן כלן אבן אחת, ושם אותה מצבה בתוך המקום, וירד לו שמן מן השמים ויצק עליה, שנאמר ויצוק שמן על ראשה. מה עשה הקב”ה, נטל רגל ימינו וטבע את האבן עד עמקי תהומות ועשה אותה סניף לארץ כאדם שהוא נותן סניף לכיפה, לפיכך נקראת אבן שתיה ששם הוא טבור הארץ, ומשם נפתחה הארץ, ועליה היכל ה’ עומד, שנאמר והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים, ומשם נשא רגליו וכהרף עין בא לחרן, עד כאן:

הוספות:

בברית בין הבתרים:התור והגוזל לא בתר. ומבאר רש”י: “לפי שהאומות נמשלו לפרים ואילים ושעירים, שנאמ’ ‘סבבוני פרים רבים’ וגו’ ואומר: ‘האיל אשר ראית בעל קרנים מלך פרס’ )דניאל ח’ כ( ואומר ‘הצפיר השעיר מלך יוון’, וישראל נמשלו לבני יונה, שנאמר ‘יונתי בחגווי הסלע’, לפיכך בתר הבהמות רמז שיהיו האומות כלים והולכים. ” רד”ק מזהה רמזים אחרים: “באמרו עגלה רמז לגלות ראשון שהיא גלות מצרים שנקראו עגלה כמו שאומר: עגלה יפה-פיה מצרים… ועז ואיל אמר על גלות בבל ועל גלות רומי שאנחנו בו היום שהוא מלכות רביעית, ואיל הם מדי ופרס…”

1. תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ו עמוד א

   קסרי וירושלים, אם יאמר לך אדם: חרבו שתיהן – אל תאמן, ישבו שתיהן – אל תאמן. חרבה קסרי וישבה ירושלים, חרבה ירושלים וישבה קסרי – תאמן. שנאמר (יחזקאל כ”ו) אמלאה החרבה: אם מליאה זו – חרבה זו. אם מליאה זו חרבה זו. רב נחמן בר יצחק אמר מהכא: (בראשית כ”ה) ולאם מלאם יאמץ. ↑