ב”ה
ברכות קריאת שמע
בשעור הקודם דברנו על הקשר שבין קריאת שמע ומצות תלמוד תורה. הבאנו את דברי רבנו יונה בהבנת מ”ד שקריאת שמע דרבנן, שפירוש דברי הגמרא על הפסוק “ודברת בם”, למ”ד שק”ש דרבנן: “ההוא בדברי תורה כתיב”, שאין הכוונה שהפסוק מדבר על מצות תלמוד תורה, אלא מצות הקריאה פעמים ביום היא של דברי תורה. ואם כן “קריאת שמע דרבנן” אין פירושה שלא צריך לקרוא בוקר וערב, אלא המצוה היא לקרא דברי תורה בשובכך ובקומך.
ובדעת הירושלמי הבאנו, שגם אם קריאת שמע דאורייתא, עיקרה מצות תלמוד תורה. ירושלמי ברכות פרק א’ הלכה ב’:
רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין… . טעמיה דרשב”י זה שינון וזה שינון ואין מבטל שינון מפני שינון.
וכתב הגר”א וייס שהבבלי והירושלמי לטעמייהו בכמה מקומות. א. בענין פטור נשים מקריאת שמע בבלי ברכות דף כ’ ע”ב הפטור הוא משום שזו מצות עשה שהזמן גרמא, על המשנה שנשים פטורות מקריאת שמע, שואלת הגמרא:
קריאת שמע פשיטא מצות עשה שהזמן גרמא הוא וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות מהו דתימא הואיל ואית בה מלכות שמים קמשמע לן.
ואילו בירושלמי ברכות פרק ג’ הלכה ג’ כתב שהטעם שנשים פטורות משום שפטורות מתלמוד תורה:
מתני’ נשים ועבדים וקטנים פטורין מק”ש ומן התפילין וחייבין בתפלה ובמזוזה ובבה”מ: גמ’ נשים מניין [דברים יא יט] ולמדתם אותם את בניכם את בניכם ולא את בנותיכם.
והרי בבלי לומד מפסוק זה שנשים פטורות מתלמוד תורה. אם כן הירושלמי לומד שעינה של מצות קריאת שמע הוא לימוד מסודר פעמיים ביום.
ובקריאת שמע יש לא רק קבלת מלכות שמים ויחוד ה’ אלא גם מצוה נוספת של קריאת שמע שיש בה יסוד של תלמוד תורה.
והרי בקריאת שמע לכאורה יוצאים ידי חובה בשתי מצוות שונות: מצות יחוד ה’ ומצות קריאת שמע, כמ”ש הרמב”ם בספר המצוות לרמב”ם מצות עשה ב:
והמצוה השניה היא הצווי שצונו באמונת היחוד והוא שנאמין כי פועל המציאות וסבתו הראשונה אחד והוא אמרו יתעלה שמע ישראל י”י אלהינו י”י אחד. וברוב המדרשות תמצאם יאמרו על מנת ליחד את שמי על מנת ליחדני ורבים כאלה. רוצים בזה המאמר שהוא אמנם הוציאנו מן העבדות ועשה עמנו מה שעשה מן החסד והטוב על מנת שנאמין היחוד כי אנחנו חייבים בזה. והרבה שיאמרו מצות יחוד. ויקראו גם כן זאת המצוה מלכות. כי הם יאמרו (ברכות יג א) כדי לקבל עליו עול מלכות שמים. רוצים לומר להודות ביחוד ולהאמינו:
וממה שהביא את הגמרא בברכות יג שמקדימים שמע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים ואחר כך עול מצוות, אם כן זו קריאת שמע. ע’ ברכות יג, א:
אמר רבי יהושע בן קרחה למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך מקבל עליו עול מצות.
ומאידך יש מצוה נוספת של קריאת שמע, ע’ ספר המצוות לרמב”ם מצות עשה י:
והמצוה העשירית היא שצונו לקרוא קריאת שמע בכל יום ערבית ושחרית והוא אמרו יתעלה (פ’ שמע) ודברת בם בשבתך בביתך וגו’ ובשכבך ובקומך.
ולכן יתכן שמצות קריאת שמע יש בה גם יסוד של תלמוד תורה.
וכן משמע, שיש ביסוד קריאת שמע גם תלמוד תורה, מדברי הר”ן על הגמרא בנדרים ח’ ע”א על דברי רב גידל אמר רב: “האומר אשכים ואשנה פרק זה אשנה מסכתא זו נדר גדול נדר לאלהי ישראל” והחידוש הוא שחלה שבועה כיון דאי פטר נפשיה בקריאת שמע שחרית וערבית, וז”ל הר”ן נדרים ח, א:
הא קמ”ל דכיון דאי בעי פטר נפשיה וכו’ – מסתברא לי דלאו דווקא דבהכי מיפטר שהרי חייב כל אדם ללמוד תמיד יום ולילה כפי כחו ואמרינן בפ”ק דקדושין (דף ל) ת”ר ושננתם שיהו דברי תורה מחודדין בפיך שאם ישאלך אדם דבר שלא תגמגם ותאמר לו וכו’, וק”ש שחרית וערבית לא סגי להכי אלא מכאן נראה לי ראיה למה שכתבתי בפרק שבועות שתים בתרא דכל מידי דאתא מדרשא אף על פי שהוא מן התורה כיון דליתיה מפורש בקרא בהדיא שבועה חלה עליו והכא הכי קאמרינן כיון דאי בעי פטר נפשיה ממאי דכתיב בקרא בהדיא דהיינו בשכבך ובקומך בקרית שמע שחרית וערבית מש”ה חלה שבועה עליה לגמרי אפילו לקרבן.
ולכאורה גם לבבלי נראה שבקריאת שמע יש גם מענין תלמוד תורה, ולכן בגמ’ ברכות יא, ב:
אמר רב יהודה אמר שמואל השכים לשנות עד שלא קרא קריאת שמע צריך לברך משקרא קריאת שמע אינו צריך לברך שכבר נפטר באהבה רבה.
משמע שברכת אהבה רבה היא בעצם ברכת התורה.
וכן בגמ’ ברכות טז, ב
אמר רבי אלעזר מאי דכתיב כן אברכך בחיי בשמך אשא כפי כן אברכך בחיי זו קריאת שמע בשמך אשא כפי זו תפלה.
וכתב מהרש”א שם בחידושי אגדות:
כן אברכך בחיי זו ק”ש כו’. דעיקר ק”ש על לימוד התורה שחייב אדם בכל יום כדאמרינן במנחות (דף צט:) וברכותיה אהבה רבה כו’ ואמת ויציב כו’ מוכיחין כן ולפי שהתורה היא חיינו כמ”ש כי הוא חייך וגו’ אמר כן אברכך בדבר שהוא חיי דהיינו התורה ובשמך אשא כפי זו תפלה כמו נשא לבבנו אל כפים אל אל וגו’ דהיינו ובשמך שתמלא בקשתנו בשביל שמך הגדול ולא למעננו.
אלא שזה מביא לדון במהות ברכות קריאת שמע. האם הן ברכת המצוות של קריאת שמע, או זה ברכות כמו גדר תפילה, ואינן קשורות לברכת המצוות של קריאת שמע.
ומצאנו בזה מחלוקת ראשונים: רש”י בתחילת ברכות כותב:
עד סוף האשמורה הראשונה – שליש הלילה, כדמפרש בגמרא, (/ברכות/ דף ג א) ומשם ואילך עבר זמן, דלא מקרי תו זמן שכיבה, ולא קרינן ביה בשכבך, ומקמי הכי נמי לאו זמן שכיבה, לפיכך הקורא קודם לכן – לא יצא ידי חובתו, אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת, – כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה, והכי תניא בברייתא בברכות ירושלמי, ולפיכך, חובה עלינו לקרותה משתחשך, ובקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מטתו – יצא.
לדעת רש”י בקריאת שמע שאומרים בערבית כשמתפללים קודם שקיעה יוצאים ידי חובת הברכה. ולכן צריך לחזור ולומר רק קריאת שמע.
וע’ שו”ת הרשב”א חלק א סימן מז, שמקשה על רש”י:
אם כן תמה הוא שאם כן למה קורין אותה בברכותיה דהא אכתי לא מטא זמנה ועברינן משום בל תשא?… ומה שתמהת אם כן היאך אנו קורין אותה בברכותיה? אל תתמה. דברכות של קרית /קריאת/ שמע אינן ברכות של קרית שמע ממש כברכת התורה וכברכת המצות. שאם כן היה לנו לברך לקרוא את שמע כמו שמברכין על קריאת התורה ועל קריאת המגלה. אלא ברכותיהן שנתקנו בפני עצמן. אלא שתקנו לאומרן לפני קרית שמע ולאחריו וכן הסכימו הגאונים ז”ל. ולפיכך מי שקרא קרית שמע בלא ברכותיה חוזר ואומר ברכותיה בפני עצמן ואין בכך כלום.
לרש”י ורשב”א ברכות קריאת שמע אינם ברכת המצות, אלא גדר של שבח ותפילה, ולכן לא קשורות לזמן קריאת שמע דוקא. אבל ברמב”ם משמע אחרת. הרמב”ם כתב בהלכות ברכות פרק א’ הלכה טז, שעונה אמן אחר ברכת עצמו אחר ברכה שהיא סוף. והוסיף בהלכה יז שם:
ולמה לא יענה אמן אחר אהבת עולם מפני שהיא סוף ברכות ראשונות של קריאת שמע וכן כל כיוצא בה מברכות שמברכין אותן תחלה לדבר כגון ברכות שמברכין לפני קריאת מגילה והדלקת נר חנוכה, למען לא יפסיק באמן בין ברכה ובין הדבר שבירך עליו.
כלומר, לדעת הרמב”ם ברכות קריאת שמע הן ברכת המצוות, ולכן אי אפשר לענות אמן אחר הברכה. הרי שנחלקו הרשב”א והרמב”ם אם ברכות קריאת שמע הן ברכת המצות או ענין של תפילה.
שאלה זו נוגעת גם לאמירת “אל מלך נאמן” לפני קריאת שמע, כפי שכתב חדושי הרמב”ן ברכות יא,ב
כבר היה מנהג בעיירות לומר בין אהבת עולם לק”ש אל מלך נאמן, ובילדותי נתקשה עלי, לפי שהדבר ידוע שאהבת עולם ברכת המצוה היא לק”ש, שכל המצות כולן טעונות הן ברכה עובר לעשייתן, וכן בהלל וכן במגלה וכן בקריאת התורה, וכ”ש [ק”ש], וזהו שאמרנו בהשכים אחר שקרא א”צ לברך שכבר נפטר באהבה רבה, דברכת שנון תורה היא, אלא שתיקנו בק”ש שתים לפניה מפני שזמנה תלוי ביצירת האור ובעריבתו, אבל ברכת יוצר אור ומעריב ערבים ברכת השבח הן, כדמוכח (מגילה כ”ד ב’) בפלוגתא דכל שלא ראה מאורות מימיו אינו פורס על שמע וכדפרישית לעיל, וברכת אהבת עולם ברכת המצוה לחובת קריאה של שמע… וכיון שזו ברכת המצוה היא הדבר ברור בכל שמברך על המצות או על הפירות ועונה אמן אחרי עצמו בין ברכה למצוה שהוא טועה גמור.
וכן משמע ברא”ש מסכת ברכות פרק א סימן א, שלקריאת שמע יש ברכת המצוות קודם:
וכן כתב הריב”א והרי”ץ גיאת ז”ל וכן כתב רב עמרם ז”ל [נ”א ומחמת זה כתב] שצריך לברך אקב”ו על קריאת שמע כשהוא קורא לפני מטתו. מתוך דבריהם משמע שאדם יוצא ידי חובתו מתוך אותה קריאה.
ולכן אם רוצה לצאת ידי חובת קריאת שמע בקריאת שמע על המטה, צריך לברך קודם ברכת המצוות לדעה זו.
וכן מהמאירי מבואר שברכות קריאת שמע הן ברכות השבח, ראה בית הבחירה למאירי ברכות יא,ב:
שאין השמע מעכב את הברכות שאם לא היה יודע את שמע והיה יודע את הברכות או שלא היה יודע כלום על פה והיה בידו מחזור שהברכות כתובות בו ולא שמע אף הוא מברכן שאין ברכות אלו בדין שאר ברכות המצות שאומר אשר קדשנו וכו’ וצונו וכו’ שאם לא קיים את המצוה תהא הברכה לבטלה אלא ברכות אלו עיקרן לעצמן נתקנו ראשונה למציאות היום והאור ושניה לחיוב תורה אלא שמאחר שנתקנו יסדום לפני שמע והפקיעו בהם מלברך אשר קדשנו וכו’ וצונו לקרוא את שמע ומ”מ מי שלא ידע הברכות וידע את שמע מברך לפני קריאתה אשר קדשנו וכו’ לקרוא את שמע והרי הן כברכות מלכיות זכרונות שופרות שהן ברכות לעצמן ואין מעכבות את התקיעות ולא התקיעות מעכבות אותן אלא שאחר שנתקנו יסדו עליהן ברכת שופר כל אחת לסימן אחד…
וכן בבית יוסף אורח חיים סימן מו:
נראה מהירושלמי שכתבתי בסמוך שהיה מנהגם בציבור לקרות קריאת שמע בזמנה ואח”כ חוזרים וקורין אותה עם ברכותיה ואף על פי שבתחלה קראוה כולה והטעם לפי שאינו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרוא את שמע אלא ברכות השבח הן וגדולה מזו ומזו מצאתי להרשב”א בתשובה (ח”א סי’ מז ושיט) וזה לשונו הא דתנן (שם.) היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא מסתברא דחוזר ואומר ברכות בפני עצמן ואף על פי שאינו קורא ק”ש שהברכות לא נתקנו על ק”ש תדע שהרי אינו מברך על ק”ש.
וזו גם מחלוקת הרמ”א והמחבר, בש”ע הלכות קריאת שמע סימן נט סעיף ד:
ולא יענה אמן אחר סיום הבוחר בעמו ישראל באהבה, משום דהוי הפסק (ועיין לקמן סי’ ס”א).
אבל הרמ”א חולק, סימן סא סעיף ג כתב הרמ”א:
ויש שכתבו דכל הקורא קריאת שמע ביחיד יאמר: אל מלך נאמן שמע וגו’, כי ג’ תיבות אלו משלימין המנין של רמ”ח, והוא במקום אמן שיש לענות אחר ברוך הבוחר בעמו ישראל באהבה, וכן נוהגין. ונראה לי מכל מקום כשקורא עם הצבור לא יאמר אמ”נ, רק יאמר אמן אחר הש”צ כשמסיים הברכה, וכן נוהגין ונכון הוא.
זה נוגע לשאלה נוספת, האם מי שאיחר את זמן קריאת שמע יכול לומר קריאת שמע בברכותיה?
כתב השו”ע בסימן נ”ח סעיף ו’:
אף על פי שזמנה נמשך עד סוף השעה הג’, אם עברה שעה ג’ ולא קראה קורא אותה בברכותיה כל שעה ד’ שהוא שליש היום, ואין לו שכר כקורא בזמנה. ואם עברה שעה ד’ ולא קראה, קוראה בלא ברכותיה כל היום.
וכתב משנה ברורה סימן נח ס”ק כה
(כה) שעה ד’ – דברכות אינם שייכים לק”ש דאע”פ שנתקנו קודם ק”ש מ”מ לאו ברכת ק”ש היא שהרי אינו מברך אקב”ו לקרות שמע והרי הם כמו תפילה ולפיכך דינם כמו תפילת השחר שהוא רק עד שליש היום:
וכתב באור הלכה סימן נח סעיף ו ד”ה קוראה בלא, להכריע שבנאנס קורא בברכות עד חצות:
קוראה בלא ברכותי’ – עיין במ”ב ואף שדעת הפר”ח כדעת הרמב”ם שלא נתן קבע לברכות כבר פסקו רוב האחרונים וכמעט כולן כדעת הרא”ש והטור והשו”ע ועיין בתשובת משכנות יעקב בסי’ ע”ז שדעתו נוטה להכריע בדיעבד עד חצות כמו גבי תפלה דקי”ל לקמן בסימן פ”ט שאם עבר הזמן תפלה אעפ”כ מתפלל עד חצות[1] עיין שם. ואפשר שיש לסמוך ע”ז לענין אם היה לו אונס שלא היה יכול לקרות הברכות עד ד’ שעות כי מצאתי בספר מהרי”ל הלכות תפילה שכתב בשם מהר”ש שהמנהג להקל בנאנס שלא להפסיד הברכות.
סיכום הדברים בפסקי תשובות אורח חיים סימן נט אות ה
ומנהג הספרדים שלא לענות ‘אמן’ גם אחר ברכת יוצר המאורות, וכן בשני ברכות שלפני ק”ש דערבית, והוא על פי דברי הב”י ושו”ע הכא לחשוש לשיטות הראשונים הסוברים ששני ברכות ק”ש שלפניה הרי המה כברכת המצוה של קריאת שמע, אלא שלכתחילה מקפידים לומר סיום הברכות יחד עם הש”ץ כדי לא ליכנס למחלוקת הפוסקים בזה.
ומנהג האשכנזים על פי הרא”ש וסייעתו והכרעת הרמ”א (הכא, ובסימן ס”א סעי’ ג’) לענות ‘אמן’ אחר ברכות ק”ש, אלא שלענין ברכת ‘אהבה רבה’ חוששים לכתחילה לדיעות הסוברים שאין להפסיק בינה לקריאת שמע, ונוהגים בדברי השל”ה לסיים אותה יחד עם הש”ץ, אבל אם סיימה קודם, ושומע הש”ץ או אחד מהקהל לסיימה, עונה ‘אמן’.
אלא שמה שפסק המחבר שלא לענות אמן אחר הבוחר בעמו ישראל באהבה, ומשמע שזה משום שברכה זו היא ברכת המצוות, צריך לומר לדעת המחבר שאין זה רק ברכת המצות, שהרי בסימן ס סעיף ב:
קרא ק”ש בלא ברכה יצא י”ח ק”ש וחוזר וקורא הברכות בלא ק”ש. ונ”ל שטוב לחזור ולקרות ק”ש עם הברכות.
הרי שגם למחבר אין זו ברכת המצוות ממש אלא יש בזה ענין של שבח, ונראה שבשבח הזה חז”ל גם פטרו את הצורך בברכת המצות, וכמו שכתב המאירי שהבאנו לעיל: “אלא שמאחר שנתקנו יסדום לפני שמע והפקיעו בהם מלברך אשר קדשנו וכו’ וצונו לקרוא את שמע”.
נספח:
ברכות קריאת שמע בשעה מאוחרת / הרב יהודה עמיטל דף קשר גליון 231 (מדף קשר שנה א’ גליון ב)
שאלה: האם ניתן לומר את ברכות קריאת-שמע אחרי שעה רביעית למי שנאנס ולא יכול היה להתפלל קודם?
תשובה: בשולחן ערוך (אורח חיים סימן נ”ח סעיף ו’) הכריע כדעת הרא”ש דאם עברה שעה רביעית – קוראה בלא ברכותיה. המשנה ברורה (סעיף קטן כ”ו) מוסיף שאם בירך – הוי ברכה לבטלה.
יש מהאחרונים שתמהו על המחבר שנמשך אחר דעת הרא”ש ולא אחר הרמב”ם שסבירא ליה (הלכות קריאת שמע פרק א’ הלכה י”ג) שקורא אותה בברכותיה כל היום, אך נראה שאין לזוז מפסק המחבר.
אולם בבאור הלכה (שם ד”ה קוראה) מובאים דברי המשכנות יעקב (סימן ע”ז) שבדיעבד עד חצות כמו בתפילה, וטעמו שהרי זמן קריאת שמע עד סוף שלוש שעות ואף על פי כן פוסקים דמברך כל שעה רביעית והיינו משום דהברכות אינן שייכות לקריאת שמע, דאף על פי שנתקנו קודם קריאת שמע מכל מקום לאו ברכות קריאת שמע הן והרי הן כמו תפילה ולפיכך דינם כמו תפילת השחר שהיא עד שליש היום, וכן כתב שם במשנה ברורה (סעיף קטן כ”ה).
והרי לגבי תפילה נפסק בשולחן ערוך (סימן פ”ט סעיף א’) דעד חצות אף על פי שאין לו שכר כתפילה בזמנה – שכר תפילה מיהא איכא, כלומר שיצא ידי חובת תפילה, ואם כן גם לגבי ברכות קריאת שמע יכול לברך עד חצות.
ועיין בבאור הלכה (שם) שכתב שאפשר שיש לסמוך על זה לענין אם נאנס. ובתשובות ארץ צבי (סימן כ”א) להגרא”צ פרומר ז”ל ראש ישיבת חכמי לובלין, ראיתי שמכריע גם כן לברך עד חצות, ומסיים שם: “שאין שום סברא להחמיר בברכת קריאת שמע יותר מבתפילה”. על כן נראה שחיילים שבגלל תפקידיהם הצבאיים נאנסו ולא יכלו לקרוא קריאת שמע בברכותיה עד שעה רביעית – יש להם על מי לסמוך לברך עד חצות.
[1] לגבי תפילה נפסק בשולחן ערוך (סימן פ”ט סעיף א’) דעד חצות אף על פי שאין לו שכר כתפילה בזמנה – שכר תפילה מיהא איכא, כלומר שיצא ידי חובת תפילה, ואם כן גם לגבי ברכות קריאת שמע יכול לברך עד חצות. וכתב א”מ ז”ל בעלון שבות א’ גליון ב’: ובתשובות ארץ צבי (סימן כ”א) להגרא”צ פרומר ז”ל ראש ישיבת חכמי לובלין, ראיתי שמכריע גם כן לברך עד חצות, ומסיים שם: “שאין שום סברא להחמיר בברכת קריאת שמע יותר מבתפילה”. על כן נראה שחיילים שבגלל תפקידיהם הצבאיים נאנסו ולא יכלו לקרוא קריאת שמע בברכותיה עד שעה רביעית – יש להם על מי לסמוך לברך עד חצות.