ב”ה
מלכות בית דוד
רמב”ם מלכים א, ז:
….כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות, והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם, שנאמר כסאך יהיה נכון עד עולם, ולא זכה אלא לכשרים שנאמר אם ישמרו בניך בריתי, אף על פי שלא זכה אלא לכשרים לא תכרת המלוכה מזרע דוד לעולם, הקדוש ברוך הוא הבטיחו בכך שנאמר אם יעזבו בניו תורתי ובמשפטי לא ילכון ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם וחסדי לא אפיר מעמו.
הלכה ח
נביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל, והיה אותו המלך הולך בדרך התורה והמצוה ונלחם מלחמות ה’, הרי זה מלך וכל מצות המלכות נוהגות בו, אף על פי שעיקר המלכות לדוד ויהיה מבניו מלך, שהרי אחיה השילוני העמיד ירבעם ואמר לו והיה אם שמוע תשמע את כל אשר אצוך ובניתי לך בית נאמן כאשר בניתי לדוד וגו’, ואמר לו אחיה ולבנו אתן שבט אחד למען היות ניר לדוד עבדי כל הימים לפני בירושלים.
הלכה ט
מלכי בית דוד הם העומדים לעולם שנאמר כסאך יהיה נכון עד עולם, אבל אם יעמוד מלך משאר ישראל תפסק המלכות מביתו, שהרי נאמר לירבעם אך לא כל הימים.
השגת הראב”ד: אבל אם יעמוד מלך משאר ישראל תפסק המלכות וכו’. א”א זה סותר מה שאמר למעלה ולא המלכות בלבד וכו’, א”ו כן הוא אילו היה ירבעם מלך כשר ובניו כשרים לא היתה מלכות פוסקת מזרעו אבל היתה שניה למלכות בית דוד כגון, קיסר ופלג קיסר.
את ההלכה האחרונה נצטרך להסביר, מה גדר המלכים משאר ישראל לאחר שנבחר בית דוד.
ובספר המצוות לרמב”ם מצות לא תעשה שסב, הרמב”ם מנסח את הדברים ביתר תוקף:
אמנם המלכות לבד כבר ידעת מכתובי ספרי הנבואה שזכה בה דוד. ובביאור אמרו (קה”ר רפ”ז וכעי”ז יומא עב ב) כתר מלכות זכה בו דוד. וכן זרעו אחריו עד סוף כל הדורות. אין מלך למי שיאמין תורת משה רבינו ע”ה אדון כל הנביאים אלא מזרע דוד ומזרע שלמה לבד. וכל מי שהוא מזולת זה הזרע הנכבד לעניין מלכות נכרי קרינן ביה כמו שכל מי שהוא מזולת זרע אהרן לענין עבודה זר קרינן ביה. וזה מבואר אין ספק בו.
וראה פירוש המשנה לרמב”ם מסכת סנהדרין פרק י משנה א ד”ה היסוד השנים עשר ימות המשיח:
ומכלל היסוד הזה שאין מלך לישראל אלא מדוד ומזרע שלמה דוקא. וכל החולק בענין המשפחה הזו הרי זה כפר בה’ ובדברי נביאיו.
יש לשים לב שהרמב”ם בספר המצוות ובפירוש המשנה אומר שהמלכות מזרע שלמה. ואכן יש דגש שזה לא מזרע אחר של דוד.
יסוד לדברים יש במכילתא דרבי ישמעאל בא – מסכתא דפסחא פרשה א שמשווה את בחירת בית דוד לבחירת ארץ ישראל וירושלים:
עד שלא נבחרה ירושלם היתה כל ארץ ישראל כשרה למזבחות משנבחרה ירושלם יצאת ארץ ישראל שנאמר השמר לך פן תעלה עולותך בכל המקום אשר תראה כי אם במקום אשר יבחר ה’ אלהיך (דברים יב יד) עד שלא נבחר בית עולמים היתה ירושלם ראויה לשכינה משנבחר בית עולמים יצאת ירושלם שנאמר כי בחר ה’ בציון וגו’ ואומר זאת מנוחתי עדי עד (תהלים קלב יג – יד) עד שלא נבחר אהרן היו כל ישראל כשרים לכהונה משנבחר אהרן יצאו כל ישראל שנאמר ברית מלח עולם הוא לפני ה’ (במדבר יח יט) ואומר והיתה לו ולזרעו אחריו (במדבר כה יג) עד שלא נבחר דוד היו כל ישראל כשרים למלכות משנבחר דוד יצאו כל ישראל שנאמר הלא לכם לדעת כי יי’ אלהי ישראל נתן הממלכה לדוד וגו’ (דברי הימים ב’ יג ה)
וע’ גרי”ז על התורה פרשת שופטים שבין ההבדלים בין בית דוד ושאר ישראל, שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, וע’ רש”י סנהדרין דף קא ע”ב, שזה הלכה למשה מסיני, אם כן הבחירה היא בחירה מן התורה, שרק לבית דוד המלכות[1]. והבחירה לא בדוד אישית אלא לבית דוד וזה כמו בחירת המקדש שלאחר שנבחר נפסלו כל המקומות האחרים, כך כשדוד נבחר נפסלו שאר ישראל למלוכה, אלא אם כן נבחר על פי נביא. כל חילוקי הדינים בין מלכי ישראל ומלכי בית דוד הם בגלל בחירה זו. “בע”כ דהבחירה עצמה היא דין בעצם החפצא של מלכות כמו מקדש וירושלים”
הקשר שבין בחירת דוד ובחירת ירושלים, רואים בפסוקים:
מלכים א ח, טז
מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וָאֶבְחַר בְּדָוִד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל
מלכים א יא, לב
וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד יִהְיֶה לּוֹ לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל:
מלכים א טו, ד
כִּי לְמַעַן דָּוִד נָתַן ה’ אֱלֹהָיו לוֹ נִיר בִּירוּשָׁלִָם לְהָקִים אֶת בְּנוֹ אַחֲרָיו וּלְהַעֲמִיד אֶת יְרוּשָׁלִָם.
הרי שיש קשר בין בחירת דוד ובחירת ירושלים, ודבר זה בא לידי ביטוי גם בברכת המזון כמ”ש הרמב”ם ברכות ב, ד:
הלכה ד
ברכה שלישית פותח בה רחם יי’ אלהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך, או נחמנו יי’ אלהינו בירושלים עירך וחותם בה בונה ירושלים או מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים, ולפיכך נקראת ברכה זו נחמה, וכל מי שלא אמר מלכות בית דוד בברכה זו לא יצא ידי חובתו מפני שהיא ענין הברכה שאין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד[2].
וכן בתפילת שמונה עשרה, אף שש ברכה מיוחדת “את צמח דוד”, אנו מזכירים גם בברכת “ולירושלים עירך… וכסא דוד מהרה לתוכה תכין”.
והטעם לצירוף מלכות לבנין ירושלים
ספר אבודרהם ברכת הלחם, זימון, ברכת המזון:
אומר במדרש כי בימי רחבעם מאסו ישראל בשלשה דברים במלכות שמים ובמלכות בית דוד ובבית המקדש שנאמר[3] אין לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי כמשמעו. לאוהליך ישראל אל תקרי לאוהליך אלא לאלהיך עתה ראה ביתך דוד זה בית המקדש. ואינן נגאלין עד שיבקשו שלשתן שנאמר אחר ישובו בית ישראל ובקשו את ה’ אלהיהם זה מלכות שמים ואת דוד מלכם כמשמעו ופחדו אל ה’ ואל טובו באחרים הימים זה בית המקדש כד”א ההר הטוב הזה והלבנון ועל זה תקנו להזכיר שלשתן בברכת המזון. ועל הבית הגדול והקדוש ומלכות בית דוד משיחך הרי שתים בברכת בונה ירושלים. ובברכת הטוב והמטיב מזכיר מלכות שמים כלומר אנו מאסנו בשלשתן ונתחרטנו בהם
ובחידושי הגרי”ז עה”ת, על פרק מזמור שיר חנוכת הבית כתב על זה, והביא גם את הגמרא בבבא קמא צז, ב:
ת”ר איזהו מטבע של ירושלים דוד ושלמה מצד אחד וירושלים עיר הקודש מצד אחר
והטעם להטבעה זו, כתב דרשות המהרי”ט /ר’ יוסף טראני/ פרשת וירא – דרוש שני
ובמטבע של ירושלם דוד ושלמה מצד אחד וירושלם עיר הקודש מצד אחד (בבא קמא צז, ב), נראה שכל מלכי בית דוד כך היו טובעים, וטעמא להורות שדוד נבחר למלכות, כשם שירושלים נבחרה לקדושה, כדכתיב (מלכים א ט, טז) כי לא בחרתי בעיר ואבחר בדוד שקילס הכתוב זה בזה, ולשלמה גם כן היתה ההבטחה דכתיב (שמואל ב, ז, יג) הוא יבנה בית לשמי וכוננתי את כסא ממלכתו עד עולם, הרי שנפלו שאר בני דוד מן המלכות, ולהורות זה היו טובעים דוד ושלמה מצד אחד וירושלם עיר הקודש מצד אחד:
וכן להלן ברמב”ם, בהלכה י:
אין מושחין מלכי ישראל בשמן המשחה אלא בשמן אפרסמון, ואין ממנין אותן בירושלים לעולם אלא מלך ישראל מזרע דוד, ואין מושחין אלא זרע דוד.
משמע שיש דין מיוחד על ירושלים שאין ממנים בה אלא מזרע דוד.
וכן הדברים מודגשים כשהרמב”ם מדבר על מלך המשיח, שהוא יהיה מבית דוד:
רמב”ם מלכים יא, א:
המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות, ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה, וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה’ אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו’ אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו’ והביאך ה’,
מחלוקת בין הרמב”ם לבין הרמב”ן בטעם האיסור להמליך מלך שאינו מבית דוד:
רמב”ם מלכים יא, ד:
ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה’, הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי. ואם לא הצליח עד כה או נהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים שנאמר ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהן ולברר וללבן עד עת קץ כי עוד למועד…
האיסור להמליך מלך שאינו מבית דוד, כתב הרמב”ן שהיא בגלל שאסור לעבור על “צוואת הזקן” רמב”ן בראשית מט, י (פרשת ויחי):
ולפי דעתי היו המלכים המולכים על ישראל משאר השבטים אחרי דוד עוברים על דעת אביהם ומעבירים נחלה, והם היו סומכים על דבר אחיה השילוני הנביא שמשח לירבעם ואמר ואענה את זרע דוד למען זאת אך לא כל הימים (מ”א יא לט). וכאשר האריכו ישראל להמליך עליהם משאר השבטים מלך אחר מלך ולא היו חוזרים אל מלכות יהודה עברו על צוואת הזקן ונענשו בהם, וכמו שאמר הושע (ח ד) הם המליכו ולא ממני:
אבל לפי הרמב”ם שהבאנו לעיל משמע שזה איסור דאורייתא של “לא תוכל לתת עליך איש נוכרי”.[4]
לרמב”ם החיוב להמליך דוקא ממלכי בית דוד זה מדברי נביאים (וע’ מ”ש לעיל בשם הגרי”ז) ולא פסוק לא יסור שבט מיהודה, והסיבה, יש לומר כמ”ש הרמב”ם בפיהמ”ש בפרק גיד הנשה שכל מה שאנו עושים הוא רק ממתן תורה ולא מדברים שנכתבו לפני מתן תורה, ואנו חייבים בברית בגלל שנאמר ביום השמיני ימול בשר ערלתו ולא מהציווי לאברהם.
ואף על פי כן הרמב”ם רואה באופן חיובי מלכות ישראל, גם אם היא שלא מבית דוד. אף על פי שעיקר המלכות מבית דוד כמו שכתב הרמב”ם, הרמב”ם מתייחס בחיוב לכל מלכות מישראל, רמב”ם מגילה וחנוכה ג, א:
וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני.
וע’ רמב”ם תשובה ט, ב:
אבל ימות המשיח הוא העולם הזה ועולם כמנהגו הולך אלא שהמלכות תחזור לישראל, וכבר אמרו חכמים הראשונים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד.
ולכן חשב הרמב”ם על בן כוזיבא שהוא מלך המשיח, ע’ הלכות מלכים שם. ע’ רמב”ם מלכים יא, ג:
ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך, שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות, כיון שנהרג נודע להם שאינו, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת.
הרי שאף שעיקר המלכות לבית דוד, וזה איסור דאוריתא למנות מלך שאינו מבית דוד, בכל זאת רואה הרמב”ם באופן חיובי כל מלכות ישראל, וגם במלכות חשמונאי, שכנראה מלכות הגונה היתה שם רק שישים שנה (ראה ר”י קטן במאמרו בהמעין טבת תש”ע) רואה מעלה בבית חשמונאי שמלכו “יתר על מאתים שנה עד החורבן” אף שרובן לא היו הגונים.
ואם כן צריך הסבר מה שכתב הרמב”ם שהובא לעיל: “נביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל, והיה אותו המלך הולך בדרך התורה והמצוה ונלחם מלחמות ה’, הרי זה מלך וכל מצות המלכות נוהגות בו, אף על פי שעיקר המלכות לדוד ויהיה מבניו מלך”.
וכתב הרב ארי יצחק שבט במאמר בהמעין:
למרות כל האמור, יש ללמד זכות גדולה על המכבים בנושא. בספר המקבים א’ מוכח כמה פעמים שבני מתתיהו הקפידו לא להגדיר את ממשלתם כמלכות: “בחרנו בך (=יונתן) היום להיות לנו לשר ולראש…” (ספר המקבים א, ט). בהמשך מוזכר שיונתן שופט את העם (שם, ט, עג), ששמעון נבחר לנשיא (שם, יג, ח) ושהוא שליט הארץ (שם, יד, יז), הכל חוץ מ’מלך’. אף במטבעות של יוחנן הורקנוס בדור הבא, עדיין מופיע התואר: “כהן גדול וראש חבר היהודים”, ויש בכך בריחה מוחלטת מתואר המלוכה. כלומר, לעומת דברי התוכחה של הרמב”ם (מ”לא תוכל לתת עליך איש נכרי”) והרמב”ן (מ”לא יסור שבט מיהודה”), המציאות היתה כנראה שבני מתתיהו דווקא נמנעו מלהכתיר את עצמם כמלכים. הרגישות לנושא עולה גם ממה שכתוב “וכי היהודים והכהנים נאותו להיות להם שמעון לנשיא ולכהן גדול לעולם עד אשר יקום נביא אמת” (שם, יד, מא), כלומר הם הגדירו בפירוש ששלטונם הוא זמני עד שיבוא נביא וימשח את המלך המשיח מבית דוד. רק בדורות מאוחרים העיזו צאצאי החשמונאים הרשעים (יש אומרים אריסטובולוס אך אחרים טוענים אלכסנדר ינאי) לקחת לעצמם את תואר המלכות.
אלא שכבר הוכחנו בשיעורים הראשונים שלכל הנהגה יש דין מלכות, ולכן אין זה משנה מתי בית חשמונאי התחילו לקרא בשם מלך.
ונראה שכך יש להסביר את דברי הרמב”ם בדין מלך שהומלך משאר שבטי ישראל, “הרי זה מלך וכל מצות המלכות נוהגות בו” הכוונה כמו שכתבנו בשיעור הראשון, שיש שני גדרים במלכות, יש מלכות בית דוד שהיא מהות של מלכות ולזה יש משיחה בשמן המשחה, ויש מלכות של הנהגה, כפי שכותב הרמב”ם על יהושע שהיה מלך, בתחילת פרק א’, שזו ההנהגה וכמו שכתב הרב קוק במשפט כהן קמג. ולזה כותב הרמב”ם שהרי זה מלך וכל מצות המלכות נוהגות בו. ולכן הבדל גם כן לגבי שמן המשחה, שמלכי ישראל נמשחים בשמן אפרסמון.
לדעת חסדי דוד מלך שאינו מבית דוד יוכל למלוך רק ע”פ נביא. חסדי דוד (סנהדרין ד) אומר שגם מלך שאינו מבית דוד אם התמנה ע”פ נביא יש לו דין מלך, אך שלא ע”י נביא אינו מלך (מלכות דוד היא מלכות כי מונתה ע”י נביא). ומלכי ישראל שבסוף בית שני נהגו בהם כבוד כמלכים אע”פ שמעקר הדין אין להם דין מלך.
נספחים:
בענין הבדל במשיחת שמן המשחה שרק לבית דוד ושאר מלכים בשמן אפרסמון:
ביצחק יקרא, חידושי הש”ס סימן ז’, הרב אביגדור נבנצל שליט”א
א גרסינן בברכות מח ב תניא ר’ אליעזר אומר כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בברכת ירושלים לא יצא ידי חובתו נחום הזקן אומר צריך שיזכור בה ברית רבי יוסי אומר צריך שיזכור בה תורה ע”כ ושמעתי ממו”ר הגאון ר’ יוסף שלמה כהנמן זצ”ל דאין הפירוש שצריך להודות בברהמ”ז גם על ברית ותורה דמאיזה טעם יצטרך להודות עליהם בברכת המזון אלא דצריך להודות על ארץ ישראל שיחודה הוא שהיא נקנית רק ע”י ברית ותורה ולפ”ז נראה דה”ה מלכות בית דוד בבונה ירושלים אינה תפילה בפני עצמה על חידוש מלכות בית דוד דלמה יתפלל על זה בברכת המזון אלא היא בכלל התפילה על ירושלים רחם נא וכו’ ומדכרינן דירושלים מיוחדת בכך שאינה מקבלת מלכות אחרת אלא מלכות בית דוד בלבדי והיינו טעמא דאמרינן מלכות בית דוד בבונה ירושלים ולא בברכת הארץ דאין זה רק מפני שדוד בנה ירושלים וגם תיקן ברכת בונה ירושלים כדאיתא בברכות שם אלא מפני שירושלים מיוחדת למלכי בית דוד יותר משאר א”י וירושלים קרויה נחלה זבחים קיט א ונצח ברכות נח א ועל כן היא הראויה למלכות שהיא נחלה נצחית שהיא מלכות בית דוד והיינו טעמא דבשמונה עשרה אף דאמרינן ברכה מיוחדת אצמיחת קרן דוד מ”מ כללינן לה למנהגנו נמי בבונה ירושלים ויסוד הדברים הוא ברמב”ם שכתב פ”א מהלי מלכים ה”י דאין ממנין בירושלים לעולם אלא מלך מורע דוד ומקורו טהור מן הפסוק שהביא שם הל’ ח למען היות ניר לדויד עבדי כל הימים לפני בירושלים מל”א יא לוך ואף דאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה אולי שאני ירושלים דנאמר לנו מפי מרע”ה דשייך גדר מקום אשר יבחר ואתי נביא וקמגלי לן גדרי בחירתהל ואולי להכי מצי נביא לאסהודי דמקריבין אע”פ שאין בית היינו דגם זה הוא בכלל הגילוי מה הם גדרי בחירתה של ירושלים כדאיתא בזבחים סב א אבל בראב”ד הלכי בית הבחירה פ”ו הי”ד מוכח דאין זו עדות על הדין אלא עדות על המציאות מה כיוונו בשעה שקידשו הבית בזמן שלמה המלך אם התכוונו לקדש לעולם או רק עד שיחרב א”נ אין זה ציווי אלא הודעת הקב”ה דרק מלכות בית דוד תצליח בירושלים וממילא אין נראה לחכמים להעמיד שם מלך אחר.
איתא בקרא (הושע ג:ה): “אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה’ אלהיהם ואת דוד מלכם”, ומהאי קרא ילפינן יסוד גדול בענייננו, דהא חזינן דאיכא קשר הדוק בין בקשת ה’ ובקשת מלכות בית דוד.
[1] וע’ גרי”ז בתהילים על מזמור שיר – הקשר שבין דוד וירושלים, ובחירת דוד ובחירת ירושלים.
וראה את הרב נבנצל בספר ביצחק יקרא, על הש”ס סימן ז’ כעי”ז
[2] וע’ בכורי ארץ ברכות סימן כז.
[3] מלכים א יב, טז: וַיַּרְא כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו:
[4] וע’ דרשות הר”ן סוף דרשה ז’ שחולק על דברי הרמב”ן. וכתב שם: “ולפי הנמצא לרבותינו ז”ל במדרשים, יש להם דעת אחרת, והוא שזאת ההבטחה לא תתחיל רק אחרי ביאת הגואל, ויבטיחנו כי אף על פי שתיפסק המלכות ממשפחתו בזמן הזה, אחר ביאת המשיח לא תיפסק מזרעו לעולם. ויהיה עד כי יבא שילה, כמו בזמן שיבא שילה. וזה מוזכר בבראשית רבה (ויחי על הכתוב שם מט ח) ובילמדנו (מדרש תנחומא שם), אמרו שם לא יסור שבט מיהודה, זה כסא מלכות, שנאמר (תהלים מה ז) כסאך אלהים עולם ועד, ומחוקק מבין רגליו, כשיבא אותו שכתוב בו (ישעיה כח ג) ברגלים תרמסנה עטרת גאות וגו’, עד כי יבא שילה, כשיבא מי שהמלכות שלו, ולו יקהת עמים, כשיבא מי שמקהה שיני כל אומות העולם, שנאמר (מיכה ז טז) ישימו יד על פה ואזניהם תחרשנה. הנה מוכח מדבריהם שזו ההבטחה אינה מתחלת, רק אחרי ביאת הגואל.”
וראה עמוד הימיני (יב ה)