אכילת מעשר שני בירושלים ירושלים – גדר לפני ה'
רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ב הלכה א "מעשר שני נאכל לבעליו לפנים מחומת ירושלים שנאמר ואכלת לפני י"י אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם וגו', ונוהג בפני הבית ושלא בפני הבית אבל אינו נאכל בירושלים אלא בפני הבית שנאמר מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך, מפי השמועה למדו מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית אף מעשר שני לא יאכל אלא בפני הבית."
כתוב בתורה בכמה מקומות שיש לאכול מעשר שני וקדשים קלים "לפני ה'".
בתורה נאמר בפרשת ראה יב טז "לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דבנך ותירשך… כי אם לפני ה' אלוהיך תאכלנו במקום אשר יבחר ה'"
ועוד מספר פסוקים:
דברים פרק יב: (ו) והבאתם שמה עלתיכם וזבחיכם ואת מעשרתיכם ואת תרומת ידכם ונדריכם ונדבתיכם ובכרת בקרכם וצאנכם: (ז) ואכלתם שם לפני ידוד אלהיכם ושמחתם בכל משלח ידכם אתם ובתיכם אשר ברכך ידוד אלהיך:
דברים פרק יד: (כב) עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה: (כג) ואכלת לפני ידוד אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך למען תלמד ליראה את ידוד אלהיך כל הימים:
דברים פרק טו: (יט) כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לידוד אלהיך לא תעבד בבכר שורך ולא תגז בכור צאנך: (כ) לפני ידוד אלהיך תאכלנו שנה בשנה במקום אשר יבחר ידוד אתה וביתך:
האם לפני ה' הכוונה ירושלים או שיש דינים נוספים בזה? לכאורה מצאנו במשניות גדר של חומה שהוא הפירוש לפני ה':
משנה מכות פרק ג,ג האוכל בכורים עד שלא קרא עליהן, קדשי קדשים חוץ לקלעים, קדשים קלים ומעשר שני חוץ לחומה, השובר את העצם בפסח הטהור, הרי זה לוקה ארבעים. אבל המותיר בטהור והשובר בטמא, אינו לוקה ארבעים. משנה זבחים פרק יד,ח באו לירושלים נאסרו הבמות, ולא היה להם עוד התר, והיא היתה נחלה. קדשי קדשים, נאכלים לפנים מן הקלעים. קדשים קלים ומעשר שני לפנים מן החומה.
וע' ברמב"ם פרק ב' הלכות מעשר שני שהרמב"ם מדבר על חומות בהלכה א, בהלכה ה' והלכה ו', אבל בהלכה ט' הרמב"ם מדבר על מחיצות: "מעשר שני שנכנס לירושלים, אפילו של דמאי–אסור להוציאו משם, שכבר קלטוהו מחיצות; וכן פירות הנלקחין בכסף מעשר, שנאמר "ואכלת שם לפני ה' אלוהיך" (דברים יד,כו)."
מדוע רק בהלכה זו הרמב"ם מדבר על מחיצות ולא על חומות? ובהלכות בית הבחירה פרק ו' הלכה טו: "לפיכך מקריבין הקרבנות כולן, אף על פי שאין שם בית מצוי; ואוכלין קודשי קודשים בכל העזרה, אף על פי שהיא חרבה ואינה מוקפת במחיצה; ואוכלין קודשים קלים ומעשר שני בכל ירושלים, אף על פי שאין שם חומה: שקדושה ראשונה קידשה לשעתה, וקידשה לעתיד לבוא."
ע"כ, כפי שנוכיח להלן, כשהרמב"ם מדבר על חומות הכוונה היא לציון מקום ולא דין חומה לעצמה. ורק כשזה דין בקליטה של מעשר ושם המחיצות בדוקא קולטות, שם כתב הרמב"ם מחיצות ולא חומות משום שאין זה ציון מקום. אבל צריך עיון עדין להסביר את הדברים.
מצאנו שבענין זה יש לחומות ירושלים יש משמעות הלכתית. קדשים קלים ומעשר שני נאכלים תוך לחומה כמבואר במשנה מכות י"ז ע"א, וכן החומה קולטת מעשר שני שנכנס שלא יוכל להפדות יותר. וכן כל האוכל מחוץ לחומה לוקה, עיי"ש מכות י"ז. מנין דין זה שהדבר תלוי במחיצות?
אם כן, לכאורה יש דין במחיצות, שיש לאכול תוך המחיצות, עיין גמ' ב"מ נ"ג ע"ב "דנפול מחיצות" וע' תוס' שם שכתבו שהיינו רוב מחיצות. וברש"י שם על דברי הגמ' "מחיצות לאכול דאורייתא מחיצה לקלוט דרבנן" כתב: "מחיצה שנאמר בתורה לא הוזכרה אלא לאכול בתוכה" היינו יש דין מחיצה בתורה. והיכן הוזכרה מחיצה בתורה? ע"כ שבזה מתקיים גדר לפני ה'. וקים להו לחז"ל שבתוך החומה מתקיים גדר לפני ה'.
יתר על כן מצאנו בפירוש המשניות לרמב"ם בסוכה שלגבי דין לולב שלולב ניטל במקדש שבעה, היינו כל ירושלים. וכתב הערוך לנר דף מא ובביכורי יעקב סימן תרנ"ח ס"ק א' שיש להחמיר בעיר העתיקה בכל חומרי לולב ביום א' ויש ליכוין לקיים ספק מצוה דאוריתא שמא יעבור על בל תוסיף או בל תגרע. וכן יש מקפידים בלולב בירושלים כל שבעה בחג הסוכות את חומרי לולב מן התורה ע"פ רמב"ם זה. וכן כתב הרב שכטר ב"ארץ צבי".
רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ו' הלכה ט"ז וקושית הראב"ד ממ"ש "ואם אין מקדש ירקבו":
לפיכך מקריבין הקרבנות כולן אע"פ שאין שם בית בנוי, ואוכלין קדשי קדשים בכל העזרה אע"פ שהיא חריבה ואינה מוקפת במחיצה ואוכלין קדשים קלים ומעשר שני בכל ירושלים אף על פי שאין שם חומות שהקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא.
וקשה יותר שהרי הרמב"ם הביא דין זה בפרק ו' הלכות מעשר שני הלכה טז:
"מעשר שני, בטיל ברוב. באי זה מעשר אמרו, במעשר שנכנס לירושלים ויצא, ונפלו מחיצות–שהרי אין שם מחיצות להחזירו לשם, ואי אפשר לפדותו מאחר שנכנס: ואף על פי שאין בו שווה פרוטה, ונמצא דבר שאין לו מתירין, ובטיל ברוב כמו שביארנו בהלכות איסורי מאכלות."
(ע' משנה למלך, וצ"ע כוונתו ועיין אבן האזל בשם בנין ציון.)
ומכל מקום לכאורה הרי כאן יש סתירה לכל מה שאמרנו: שהרי מעשר שני וקדשים קלים נאכלין גם כשאין חומה, ואיך דבר זה מסתדר עם כל מה שהבאנו לעיל שצריך חומה? ועוד, שהרי כתב הרמב"ם בפירוש שמעשר שני אינו נאכל אלא בפני הבית, והבאנו לשונו לעיל? וא"כ איך נאכל אע"פ שאין בית? פתרון לשאלה זו יש בטור יו"ד סימן של"א (רע"ב ע"ב): שם כתב שההיקש לבכור הוא שצריך שיהיה מזבח. וא"כ גדר לפני ה' הוא מזבח. והביאו משנה למלך בהלכות בית הבחירה שם. וכן בשיטה מקובצת ב"מ שם בשם תוס' שאנץ:
"דנפיל מחיצות. ואם תאמר והא אמרינן בפרק שני דשבועות דאוכלין קדשים קלים ומעשר שני אף על פי שאין חומה דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה וכו' וכן משמע נמי בפרק אלו הן הלוקין דלמאן דאמר קדשה מעלה אדם בזמן הזה במעשר שני ואוכלן בירושלים. ויש לומר דהכא כמאן דאמר לא קדשה לעתיד לבא ואף על גב דכל זמן שבית המקדש קיים דמסתבר דכל הקדשות קיימות אפילו למאן דאמר לא קדשה לעתיד לבא כמו למאן דאמר קדשה לאחר חורבן יש לפרש דנפיל מחיצה כגון דחרב הבית.
(אבל בתוס' ב"מ נג ע"ב ד"ה דנפול משמע שהמדובר הוא במחיצות ממש, שהרי דברו שם על נפלו רוב מחיצות. וכן נראה מריטב"א ב"מ נג ע"ב (תנב) שכתב שגם בזמן הזה אין מחיצות קולטות, שלא כרמב"ם הל' מעשר שני פ"ב ה"ד -וראה מקורות וציונים של רמב"ם פרנקל שם, שדעת ר"י היא כן. ועיין סמ"ג שהביא דעת ר"י במ"ע קל"ו (ע' ר' עמודה שניה).)
וכן כתב בפירוש בכפות תמרים סוכה ל"ד ע"ב ( 101בסוף העמוד). וכן כתב בספר עיר הקדש והמקדש ח"א עמוד סב. וע"ע תוס' זבחים ס' ע"ב. ולכן מובן הדין שאם נפגם המזבח אין אוכלין קדשים קלים, משום שחסר בגדר לפני ה'.
ואכן גם בפסוקים בכמה מקומות ברור שלפני ה' זהו מזבח "ושחט את בן הבקר לפני ה'" וכן "והניף אותם תנופה לפני ה'" או בפרשת סוטה כתוב כמה פעמים לפני ה': "והעמיד את האשה לפני ה'" וע"כ הכוונה למזבח.
והראב"ד. הביא את הגמ' בבבא מציעא "דנפול מחיצות", כראיה שבטלה קדושה, בהשגתו הידועה בהלכות בית הבחירה:
"א"א סברת עצמו היא זו ולא ידעתי מאין לו ובכמה מקומות במשנה אם אין מקדש ירקב ובגמ' אמרו דנפול מחיצות אלמא למ"ד קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא לא חלק בין מקדש לירושלים לשאר א"י ולא עוד אלא שאני אומר שאפילו לרבי יוסי דאמר קדושה שנייה קדשה לעתיד לבא לא אמר אלא לשאר א"י אבל לירושלים ולמקדש לא אמר לפי שהיה יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידים להשתנות ולהתקדש קידוש אחר עולמי בכבוד י"י לעולם כך נגלה לי מסוד ה' ליראיו לפיכך הנכנס עתה שם אין בו כרת."
על פי זה יש להבין גם את מחלוקת הרמב"ם והראב"ד יא הלכות מעשר שני הלכה ד' שהרמב"ם כתב לגבי וידוי מעשר "ובין בפני הבית בין שלא בפני הבית חייב לבער ולהתוודות". וכתב ע"ז הראב"ד "א"א זה שבוש שהוידוי אינו אלא בפני ד' ואין לפני ד' אלא בבית". לדעת הרמב"ם נראה שכוונתו כמו במעשר שני, שאמנם לומדים מבכור שאינו תלוי אלא בבית, אבל גם בזמן הזה אוכלים מע"ש, והיינו כשיש מזבח. ולכן דין וידוי הוא גם כשאין בית. (אלא שלכאורה יוצא מזה חדוש: שבזמן הזה כשאין גם מזבח לא צריך להתוודות. אבל הראב"ד הבין שצריך בית ממש, ולכן חלק על הרמב"ם גם לגבי וידוי מעשר. וזה שלא כדברי הרדב"ז על הרמב"ם שם (שהבין שלא צריך דוקא מקדש שהרי כתב הרמב"ם שודוי בכל מקום יצא).
מדוע אם כן מעשר שני לא נאכל בירושלים בזמן הזה, הרי קדושת המקדש קיימת. אמנם חיוב תרומות ומעשרות בזמן הזה הוא מדרבנן, כמו שכתב הרמב"ם בהלכות תרומות פרק א' הלכה כו, משום שצריך שרוב ישראל יהיו בארץ ישראל, אבל מדרבנן נאכל בירושלים? האם רק דין הטומאה הוא מונע מלאכול מעשר שני? עיין רמב"ם הלכות מעשר שני פרק ב' שמשום ההיקש לבכור שאינו נאכל אלא בפני הבית ע' רמב"ם לעיל שהבאנו בתחילת הענין.
א"כ דין אכילה שייך לדין בית עצמו.
ועיין מכות יט ע"א בהיקש לבכור, שה"א לחלק בין בכור למעשר הוא משום שבכור טעון מתן דמים ואמורים לגבי מזבח, "ת"ל ואכלת שם לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגניך ותירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך". אם כן יש לומר שגדר ההיקש בין מעשר לבכור אינו רק גזירת הכתוב שאין מעשר נוהג אלא בפני הבית, אלא שגדר לפני ה' שאמור בפסוק שווה בבכור ובמעשר, ובשניהם תלוי בבית. אם כן תוך החומה הוא גדר לפני ה' שכתוב בפסוק ואינו דין בפני עצמו.
ויש להוסיף יתר על כן: מעשר שני שהיה לפני ה', יש בו חלות חדשה: שהרי הדין הוא שאסור לאכול מעשר שני מחוץ לחומת ירושלים שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך וכ'. אלא שדין זה הוא רק במעשר שני שנכנס כבר לירושלים, אבל אם לא נכנס אינו בכלל האיסור, ע' מכות י"ט ע"ב "מעשר שני מאימתי חייבין עליו, משיראה פני החומה. וראה רמב"ם הלכות מעשר שני פרק ב' הלכה ו'. ואיסור אכילה מחוץ לחומה לרמב"ם יש מכת מרדות, וכתב הריטב"א במכות שם (ע' רי במהד' מה"ק) שזה נלמד מאיסור עשה של לפני ה' תאכלנו או משום דכתיב וצרת הכסף. מכל מקום מוכח שקליטת מחיצות ירושלים גורמת לחלות דין של מעשר שני וכאילו עכשיו הושלמה הקדושה של מעשר שני, והיינו שעכשיו יש כאן חלות דין של לפני ה'.
אלא שיש דין נוסף במעשר שני שצריך עיון: אסור גם בזמן הזה לפדות מעשר שני בירושלים. עיין רמב"ם הלכות מעשר שני פ"ב הלכה ד'. ודין זה קשה: אם אין דין לפני ה' כשחרב הבית, א"כ מדוע כיום יש דין של קליטת מחיצות וחלות דין על המעשר שני שגם בזמן הזה אי אפשר לפדות בירושלים ומעשר שני שנכנס לתוך ירושלים דינו שירקב. ואכן יש ראשונים שחולקים על זה: דעת ר"י שהובא בסמ"ג עשין קל"ו. ואמנם דין קליטת מחיצות בכלל הוא מדרבנן, אבל דין הפדיה בירושלים שאין פודין הוא לכאורה מן התורה. ומ"מ בין מדאוריתא או מדבנן מדוע אין פודים בזמן הזה מעשר שני בירושלים?
ונראה להסביר: יש גדר "לפני ה'" ולגבי אכילה כתוב בפסוק לפני ה'. אבל לגבי פדיה נאמר בפסוק "וכי ירחק ממך המקום". וגם אם אין גדר של לפני ה' בזמן הזה, אבל גדר "מקום" וקדושת מקום הרי קדשה לעתיד לבא, וא"כ איסור פדיה במקום קיים גם בזמן הזה משום שאין זה תלוי בגדרי "לפני ה'" אלא תלוי בגדר ריחוק מקום וקירוב מקום.
ועל פי זה אין מקום לחומרא להחמיר בירושלים לנהוג בלולב את חומרות של שבעה ימים בתוך החומות.
אלא שעדין קשה לפי מה שכתבנו: אם גדר לפני ה' הוא רק במקום שיש מזבח וכפי שכ' לעיל, מדוע צריך לימוד של מעשר מבכור, והרי במעשר שני עצמו כתוב "לפני ה'"? אלא שיתכן להוסיף על פי הרמב"ם לגבי וידוי מעשר: כיון שכתב הרמב"ם שם שוידוי רק לכתחילה במקדש, ובדיעבד בכל מקום, יש לומר שאכן גדר לפני ה' הוא בכל מקום כשיש בית מקדש. אלא שבמעשר יש דין ריחוק מקום, או אם כבר נכנס לירושלים, יש איסור כמ"ש בגמ' מכות הנ"ל שלומדים מ"לא תוכל לאכול בשעריך". אלא עכשיו מובן גם מדוע צריך לימוד של מעשר מבכור, והרי אם כתוב לפני ה', א"כ ודאי שהכוונה היא בירושלים בזמן שיש מזבח, ולפי מה שכתבנו לכאורה קשה. אלא יש לומר דכיון שיש גדר לפני ה' בכל א"י כמו לגבי וידוי מעשר, אולי גם במעשר שני גדר לפני ה' כולל יותר מאשר בירושלים? לכן צריך לימוד מבכור שגדר לפני ה' הוא דוקא לפנים מן החומה.
ומכל מקום גדר החומה הוא אינו גדר עצמי ודין בחומה, שהרי מקריבין אע"פ שאין בית ואין חומה, אלא כל זה הוא גדר ב"לפני ה'".