ג. השלמה שעור מיל ועלות השחר

ב”ה

השלמה לשעור מיל, ואורך עלות השחר

אורך עלות השחר עד הזריחה הוא ד’ מילין לרוב הדעות. ולר’ יהודה הוא הילוך חמשה מילין, ע’ פסחים צ”ד ע”א.

שעור המיל:

שעור מיל נפ”מ לענין חמץ, ע’ שו”ע או”ח תנ”ט לגבי אפית מצות. וכן בשו”ע יו”ד סימן ס”ט לענין מליחת בשר, שיעור שהיה במלח.

בשעור הקודם נדונה שיטת תרומת הדשן ששעור מיל הוא 18דקות, והוכחנו ששיטתו כשיטת ר”ת. והחשבון לשיטתו הוא 720דקות שזה 12שעות לחלק לארבעים מיל שזהו הילוך יב שעות. כ”כ נדונה שיטת הגר”א ששעור מיל הוא 22.5דקות והחשבון הוא מנץ החמה עד שקיעה שיש 32מיל והחשבון הוא של 720דקות לחלק ל- 32וזהו שעור מיל.

שתי שיטות נוספות: רמב”ם בפרוש המשניות ברכות פ”א מ”א: “ועמוד השחר הוא האור הנוצץ בפאת מזרח קודם עלות השמש בכדי שעה וחומש שעה מן השעות הזמניות”. ומבואר: שעה וחומש הוא 72דקות. והינו שעור מיל, הוא 18דקות לחשבון ארבעה מילין מעלות השחר לנץ. אבל בפרוש המשניות בפסחים כתב הרמב”ם לגבי שעור חימוץ שהוא שעור מיל: “ושעורו כדי שיהלך אדם ברגליו הליכה בינונית מיל אחד והוא שעור מן הזמן שהוא שני חומשי שעה משעות ההשויה”. היינו הילוך מיל הוא 24דקות. וזה יתכן רק אם סובר שמעלות השחר עד נץ יש חמשה מיל כשיטת עולא. ולכן נשאר לחלק את היום שהוא 720דקות, מנץ החמה עד שקיעה לשלושים ולכן מקבלים 24דקות.

והסתירה כפולה, (ראה ספר באר חיים סימן א’): פסק כאן שיש חמשה מילין מעלות השחר עד זריחה. ועוד, שחשבון של 12שעות הוא מזריחה עד שקיעה.

וע’ מהלך הגמ’ ע”פ גר”א בספר באר חיים, וישוב הסתירה השניה. וכתב שלר’ יהודה יש ארבעה מילין ועוד ארבעה בערב, מלבד ארבעים מיל מזריחה עד שקיעה, וס”ה 48מיל. וכשמחלקים 12שעות, מזריחה עד שקיעה לארבעים, הרי 18דקות של הילוך מיל. ועולא ורבה ממ”ח חולקים על ר’ יהודה, וסוברים שיש חמשה מילין מעלות השחר לזריחה, וכן משקיעה עד צה”כ, ומנץ עד שקיעה יש 30מיל, ולכן חילק 720מזריחה עד שקיעהה לשלשים מיל, ולכן קבל 24 דקות.

שעור עלות השחר עד הזריחה:

האם כל השנה הזמן שווה, או שהאורך הוא יחסי ליום (ע’ טבלה בספר באר חיים, לגר”א בפי’ שני: עשירית מאורך של זריחה עד שקיעה, לתרומת הדשן ולגר”א בפי’ ראשון: שמינית. לרמב”ם פ”ג פסחים והגר”ז: שישית.

וכתב המשנה ברורה, בביאור הלכה סימן רסא: שהוא ג’ מילין ורביע – עיין בפמ”ג דהד’ מילין הם שעות שוות ולא זמניות א”כ לפ”ז אפילו בתקופת תמוז ג”כ השעור הזה אמנם בספר מנחת כהן דעתו להלכה דאפי’ לשיטת ר”ת הארבעה מילין הם זמניות ובימי הקיץ מאריך יותר ולא נאמרו דברי הגמרא רק בזמן ניסן ותשרי שהימים והלילות שוין משא”כ בשאר ימים משתנה הענין לפי הזמן ]אך למעשה מסיק שם שאין לסמוך על סברא זו רק להחמיר וכגון במוצ”ש ולא להקל[ וכן משמע ממה שכתב המ”א בשם מהרי”ל דלענין קבלת שבת פשיטא דאזלינן בכל יום אחר שעותיו ]ר”ל שמתחלק הזמן דמעמוד השחר עד צה”כ שבתוכו נכלל הזמן דד’ מילין ג”כ אחר שעותיו[ וכן הוא גם דעת הגר”א בבאורו דכל שעורי הגמרא בין דד’ מילין שהוא עד צאת כל הכוכבים לשיטתו ובין דג’ רבעי מיל שהוא זמן בה”ש הכל הוא בזמן ניסן ותשרי משא”כ בזמן אחר משתנה לפי הזמן ובימי הקיץ הבה”ש מאריך הרבה יותר וכן כתב הגר”א עוד דשיעורי הגמרא לא נאמר רק באופק בבל אבל במדינותינו שנוטין לצד צפון הבה”ש מאריך תמיד יותר וכ”כ ספר מנחת כהן ומי הוא בזמנינו שיוכל לכוין הזמן בצמצום ע”כ במוצ”ש יש ליזהר מאד אפילו לדעת הגאונים והגר”א שלא לעשות מלאכה עד שיראו הג’ כוכבים בינונים שזהו הסימן המובהק ללילה הנאמר בגמ’ בכמה מקומות ]בברכות ב’ ע”א ופסחים ב’ ע”א ומגילה כ’ ע”ב[ וקודם לכן לא הוי לילה ודאי וסימן זה שייך בכל מקום ובכל זמן אך מפני שאין אנו בקיאין בבינונים צריך קטנים וכדלקמיה ועיין בסימן רצ”ג מה שכתבנו אודות הכסיף העליון ושוה לתחתון מה ששייך ג”כ לענין מוצ”ש. ולדעת ר”ת צריך להמתין במוצ”ש מלעשות מלאכה עד זמן ד’ מילין שהוא עכ”פ שיעור שעה וחומש מעת התחלת השקיעה שלדעתו אז זמן יציאת ג’ כוכבים בינונים ונכון לכתחלה לצאת דעת ר”ת וכל הני רבוותא המחזיקים בשיטתו שלא לעשות מלאכה במוצ”ש עד שיושלם השעור דד’ מילין ועיין מה שכתבנו לקמן בסימן רצ”ג בבה”ל ד”ה עד בסוף הדבור מש”כ שם. ולענין שעות זמניות בימים הארוכים נראה דאם רואה שהכסיף העליון ושוה לתחתון דהיינו שנשקע האודם מן כל כפת הרקיע בצד המערבי ויש ג”כ ג’ כוכבים א”צ להחמיר להמתין על שעות זמניות בימים הארוכים אפילו לדעת ר”ת ]דהא אלו שני הסימנים ג”כ נאמר בגמרא ]שבת ל”ה[ על זמן הלילה ואיתא ג”כ שם בגמ’ דאביי הוי מסתכל על סימנא דהכסיף ע”ש בגמרא ומשמע דבסימן זה לבד היה מסתפק ונהי דאין אנו בקיאין כ”כ כמותם עכ”פ בהצטרף ג”כ סימן הכוכבים בודאי שוב אין לנו להחמיר יותר ומוטב לנו לומר שאין אנו בקיאין בחשבון האופקים שמשתנה החמה בתהלוכותיה לפי המקום והזמן וע”כ אין אנו יודעין היטב חשבון הד’ מילין שהוא רק סימן אחד ויש לנו במה לתלות משנאמר שאנו טועין באלו השני סימנים[: