ב"ה
זמן "משיכיר את חברו" ו"משיכיר בין תכלת ללבן"
משנה ברכות ט' ע"ב: "מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן. רבי אליעז אומר בין תכלת לכרתי. >וגומרה< עד הנץ החמה. רבי יהושע אומר עד שלש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות. הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה" ובגמ' שם: "מאי בין תכלת ללבן אילימא בין גבבא דעמרא חיורא לגבבא דעמרא דתכלת הא בליליא נמי מידע ידעי אלא בין תכלת שבה ללבן שבה. תניא רבי מאיר אומר משיכיר בין זאב לכלב רבי עקיבא אומר בין חמור לערוד ואחרים אומרים משיראה את חברו רחוק ארבע אמות ויכירנו. אמר רב הונא הלכה כאחרים. אמר אביי לתפילין כאחרים לקריאת שמע כותיקין דאמר רבי יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה. תניא נמי הכי ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום".
וכתב בית יוסף בסימן נ"ח לגבי קריאת שמע: "מאימתי זמנה משיראה חבירו הרגיל עמו וכו'. שם במשנה (ט:) מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן רבי אליעזר אומר בין תכלת לכרתי ובגמרא תניא בי מאיר אומר משיכיר בין זאב לכלב וכו' אחרים אומרים משיראה את חבירו רחוק ארבעה אמות ויכירנו אמר רב הונא הלכה כאחרים ואמרינן בירושלמי (פ"א ה"ב) משיראה את חבירו וכו' במה אנן קיימין אי ברגיל אפילו ברחוק טפי חכים ביה ואי בשאינו רגיל אפילו בקרוב לגביה לא חכים ביה תפתר ברגיל ואינו רגיל כהדין אכסניא דאתי לקיצין וכתבוהו התוספות (ד"ה אחרים) והרא"ש (ריש סי' י) וזהו שכתב רבינו משיראה חבירו הרגיל עמו קצת מרחוק ארבע אמות ויכירנו"
ויש לברר: האם שעור משיכיר את חברו הוא זמן משיכיר בין תכלת ללבן, או שיש הבדל בין שני השעורים הללו. ויש לברר מה הפרש הזמן בין שעורים אלו לבין עלות השחר. ועוד: אולי יתכן לומר שהשעורים זהים וזהו שיעור של זמן עלות השחר. ולפי זה גם המחלוקת אם יכיר בין תכלת ללבן או משיכיר בין חמור לערוד, היא מחלוקת לגבי זמן עלות השחר.
המדובר כאן הוא לגבי מצות תפילין ולגבי מצות קריאת שמע. דוקא לגבי מצות ציצית לא נזכר בגמ' זמן הקיום שהוא משיכיר בין תכלת ללבן, וע' להלן.
ולגבי קריאת שמע, הרי לכאורה זה תלוי בזמן שכיבה וזמן קימה, ע' בסוגיה ח' ע"ב בשם ר"ע שפעמים שאדם קורא ק"ש שתי פעמים ביום אחת קודם הנץ החמה ואחת לאחר הנץ החמה ויוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה וכו'. ואם כן זמן ק"ש הוא מנץ החמה ולא משיכיר? ע' תוס' שם ד"ה לעולם שכתבו שאכן זה סותר ותרי תנאי אליבא דר"ע. וע"ש תירוץ שני שלפיו זמן ק"ש גם לבריתא הנ"ל הוא מוקדם יותר.
מכל מקום יש לשאול: אמנם יש לברר לגבי זמן קריאת שמע, האם זה תלוי בחלות שם יום או לילה, או שזה תלוי בזמן שכיבה או זמן קימה, ע"פ סוגיה ח' ע"ב. אבל מדוע זה תלוי במשיכיר את חברו? ואולי צריך לומר שזמן קריאת שמע משיכיר זהו דין דרבנן ולא דין דאוריתא.
וע' תוס' יומא ל"ז ע"ב שכתבו לגבי זמן קריאת שמע, האם זה מנץ החמה כפי שמשמע בגמ' ביומא מהליני המלכה שעשתה נברשת "בשעה שהחמה זורחת ניצוצות יוצאין ממנה והכל יודעין שהגיע זמן קריאת שמע" ואילו בגמ' ברכות נאמר שהלכה כותיקין? ועל זה כתבו התוס': "ואומר ר"י דוותיקין נמי מודו דזמנה עד ג' שעות אע"פ שהיו ממהרין לקרותה עם הנץ החמה וכן משמע בפ' מי שמתו )שם דף כה:( דקאמר אפילו תימא ר' יהושע דילמא כוותיקין כו' משמע בהדיא שהם סוברים כרבי יהושע ואביי נמי לא נקט לק"ש כוותיקין אלא לומר דאע"ג דהלכה כאחרים לק"ש צריך לאחרו מעט עד סמוך להנץ כוותיקין כדי לסמוך גאולה לתפלה ומן הדין זמן ק"ש מתחיל כאחרים ונמשך זמנה עד ג' שעות כרבי יהושע אלא שוותיקין מקדימין למצות ומשכימין לקרותה קודם הנץ כדי שתהא תפלה ביום אחר הנץ כדכתיב (תהלים עב) ייראוך עם שמש שהוא אחר זריחת השמש ומן הדין היה להקדימה כאחרים שאז הוא זמן קימה וכן לתפילין כדקאמר התם לתפלה כאחרים פירוש לתפילין שאז הוא זמן קימה ותו לא חיישינן שמא יפיח בהן אלא שמאחרין ק"ש מעט עד סמוך להנץ כדי לסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום".
ומשמע מתוך דברי התוס' שכתבו "ומן הדין היה להקדימה כאחרים שאז הוא זמן קימה", שדברי אחרים שהזמן משיכיר את חברו זה זמן קימה וזה אותו זמן. וע' רשב"א ח' ע"ב שמשמע שזמן קימה הוא זמן עלות השחר. ולדבריו קשה האם אין זה סותר לזמן משיכיר. ובמאירי על משנה זו שזמן קריאת שמע משיכיר כתב: "זהו מה שנזכר במשנה זו בדיו זה ובגמ' חדשו בק"ש של שחרית זמנים אחרים והם שבסוגיא הנוכרת למעלה בסמוך ייעדו בה משיעלה עמוד השחר ובסוגיא הבאה על משנה זו ייעדו בה תכף לנץ החמה ופסק הדברים שהמשכים לצאת לדרך למקום שלא יוכל לכוין דעתו כשילך בדרך כגון דרך של סכנה התירו לו לקרות לכתחלה משיעלה עמוד השחר הואיל וזמן קימה הוא לקצת בני אדם וזהו זמן ראשון אבל עיקר הזמן הוא משתהא אורת היום שולטת עד שיכיר בין תכלת ללבן וזהו זמן שני וכן המשכים בדרך שאינו של סכנה אחר שיכול לכוון דעתו אינו קורא עד זמן זה".
ולגבי השאלה האם משיכיר את חברו ושעור משיכיר בין תכלת ללבן, האם זה שעור זמן אחד או שאלו שני זמנים, כתב בית יוסף אורח חיים סימן נח: "ומה שכתבו הרא"ש והרשב"א דתחלת זמן קריאה הוא משיכיר בין תכלת ללבן נראה דלא פליגא על מה שפסק ה"ר יונה כאחרים דאמרי משיראה את חבירו ברחוק ארבע אמות ויכירנו דשניהם שיעור אחד הוא כדאמרינן בירושלמי (שם ה"ב) אלא שמדברי הרשב"א גבי הא דאמר אביי לתפילין כאחרים נראה דלאו שיעור אחד נינהו"
ולגבי ציצית, כתב הרמב"ם בהלכות ציצית פרק ג' הלכה ח': "ומאימתי יברך על הציצית, משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה"
ובית יוסף בסימן יח כתב שלא מצא כן בשום מקום שזמן ציצית הוא משיכיר. ובפשטות נראה שהרי כל ענין משיכיר בין תכלת ללבן הרי מקורו הוא בציצית.
אלא ששאלה זו תלויה בהסבר הגמ' ט' ע"ב שאומרת: "בין תכלת שבה ללבן שבה" וכתב רש"י: "גיזת צמר שצבעה תכלת ויש בה מקומות שלא עלה שם הצבע יפה".
אבל הרמב"ם בפירוש המשניות כתב: "בין תכלת שבציצית ללבן שבה", הרי שזה מדבר על הציצית עצמה. ולרמב"ם אם כן מבואר פשטות מקורו שבציצית הזמן הוא משיכיר.
אבל ראבי"ה מגילה סימן תק"ע כתב שזמן ציצית לכתחילה הוא מעלות השחר: "וכלן שעשו משעלה עמוד השחר כשר. נראה דאף על גב דמשמע דלכתחלה בעינן עד הנץ החמה הני מילי בהני דכתיב בהו יום בהדיא, אבל היכא דלא כתיב אלא וראיתם אותם בראיה תליא מילתא ומעמוד השחר כשר לכתחילה וכן עמא דבר." ולכן ציצית לדעתו מעמוד השחר לכתחילה."
ולהלכה יש בדבר מחלוקת. בשו"ע או"ח סימן יח סעיף ג': "מאימתי מברך על הציצית בשחר משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה" וכתב רמ"א: "ואם לבשו מעלות השחר ואילך י"א דמברך עליו וכן נוהגין, ואם לבשו קודם לכן כגון בסליחות לא יברך עליו וכשיאיר היום ימשמש בו ויברך".
סיוע שזמן מצות הציצית הוא משיכיר, הוא במנחות מ"ג ע"ב:
"ורבנן האי (במדבר טו) וראיתם אותו מאי עבדי ליה מיבעי להו לכדתניא וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה בו ואיזו זו זו קרית שמע דתנן מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן. ותניא אידך וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת הסמוכה לה ואיזו זו זו מצות כלאים דכתיב (דברים כב) לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו גדילים תעשה לך." "צמר ופשתים יחדו גדילים תעשה לך. תניא אידך וראיתם אותו וזכרתם א כל מצות ה' כיון שנתחייב אדם במצוה זו נתחייב בכל מצות כולן ורבי שמעון היא דאמר מצות עשה שהזמן גרמא היא. תניא אידך וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' שקולה מצוה זו כנגד כל המצות כולן."
בפשטות הרי אם כן כל המצות זמנן ביחד. אבל על פי פירוש רש"י שם הרי הזמן הוא מעלות השחר.
וכן שעור זה לגבי זמן הנחת תפילין: ע' שו"ע סימן ל' סעיף א', משיראה את חברו בריחוק ד' אמות ויכירנו וכן זמן קריאת שמע לכתחילה, עיין סימן נ"ח סעיף א' ומ"ב שם, משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת בריחוק ד' אמות ויכירנו. ושעור זמן זה הוא משיכיר בין תכלת ללבן. כן דעת הרמב"ן במלחמות בתחילת ברכות וכן למעשה פסק המ"ב יח,יט, ונח,ב שהם שעור אחד, שלא כדעת הפר"ח והפמ"ג.
השעור למעשה: אין לנו מקור לשיעור זמן זה בדקות או בשעות, ורק ע"פ המציאות או על פי המנהג. וע' ספר הזמנים בהלכה פרק כג עמוד רי"א הדעות בזה. וכתב בספר התפילה כהלכתה עמ' סח בהערה ט* "בעולת תמיד להגר"ש הומינר זצ"ל שבירושלים שלש שיטות בזמן זה: 52דקות, 50דקות ו- 40דקות לאחר עה"ש (ע' גם כה"ח יח,יח), וידוע שמרן הגרי"י קנייבסקי והגר"מ פיינשטיין נהג לצאת למרפסת כולל חזו"א לבדוק אם הגיע הזמן. ובשו"ת אג"מ או"ח ח"ד, ו' שלמעשה יש לנהוג 35דקות ולא לפני 40דקות לפני הנץ. ובקצור דיני א"י ומנהגיה (להגרימ"ט) שמנהג א"י כגאוני הספרדים הראשונים – שעה ]רגילה[ בין בחורף בין בקיץ." ובפרי מגדים סימן נ"ח כתב שזה כ- 6דקות לאחר הנץ, ולא נהגו כן. ולמעשה כתב שם בספר תפילה כהלכתה שעלות השחר היא 50דקות לפני הנץ. ובספר הזמנים בהלכה כתב שמנהג בבני ברק 45דקות לפני הנץ. ובירושלים 52דקות לפני הנץ. וע"ע בספר זמני ההלכה למעשה, מנת, חלק ב' עמ' מח בענין קביעת זמן מישכיר את חברו.