ב"ה שעור יא
סוף זמן מנחה
מתי סוף זמן תפילת מנחה, בשקיעת החמה או בצאת הכוכבים, האם בדיעבד אפשר להתפלל מנחה לאחר שקיעה, והאם זמן תפילת ערבית מתחיל בסוף זמן מנחה?
ע' ברכות כ"ו ע"א מחלוקת ר' יהודה ורבנן לגבי תפילת המנחה. אם היא עד הערב או עד פלג מנחה. ובגמ' כ"ז ע"א השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. אלא שלא יהיה תרתי דסתרי. וע' שו"ע סימן רל"ג סעיף א'.
וע' הסבר ערוך השלחן על זה שלא נפסקה הלכה דיחיד ורבים הלכה כרבים. ועוד, וכי ר' יהודה ורבנן נחלקו עד מתי היתה הקרבת תמיד של בין הערביים? אלא שלר' יהודה הולכים אחר זמן ההקרבה המעשי, שלא אחרו מפלג מנחה כיון שיש עוד להקטיר קטורת ומנחה וניסוך היין והשיר. ודעת רבנן שעד הערב כיון שאם התאחר הלא מותר להקריבו עד הערב. ואם כן אין כאן מחלוקת שאפשר לומר שהלכה כאחד מהם.
וכתב ערוך השלחן שזו משמעות הרמב"ם בפרק ג' הלכות תפילה הלכה ג'.ד: הא למדת שזמן מנחה גדולה, משש שעות ומחצה עד תשע שעות ומחצה; וזמן מנחה קטנה, מתשע שעות ומחצה עד שיישאר מן היום שעה ורביע. ויש לו להתפלל אותה, עד שתשקע החמה. (וע' רמב"ם שבת פרק ה' הלכה ד' שמשתשקע החמה הוא בין השמשות).
ואם כן לדעת הרמב"ם עיקר זמנה של מנחה הוא לפני פלג מנחה. וכתב ערוך השלחן "הירא את דבר ה' יתאמץ להתפלל מקודם ובפרט לשיטת הרמב"ם". ולפי זה דעת הרמב"ם שסוף זמן תפילת מנחה אינו תחילת זמן מעריב.
וכתב ערוך השלחן בסעיף ט' לתמוה על זה שהרמב"ם כתב שזמן מנחה הוא עד שקיעה, וכן מפורש בזבחים שדם נפסל בשקיעה, ואילו בשו"ע כתוב עד הלילה, ומשמע שעד צאת הכוכבים. ויתכן שהקלו בין השמשות כיון שתפילה דרבנן.
וע' רבנו יונה תחילת פרק רביעי דף יח ע"א באלפס שהדגיש שמנחה עד שקיעה ולא עד צאת הכוכבים.
אבל רש"י ברכות על המשנה בדף כו ע"א כתב "עד הערב: עד חשכה" וע' מנחת כהן מאמר שני פרק י' ושאגת אריה סימן יז הבינו שהכוונה היא עד צאת הכוכבים. וע' עוד ראשונים שכתבו כן, הביאם בספר הזמנים בהלכה פרק לג הערה .26וכן מסקנת שאגת אריה בתשובה יז, שזמן מנחה הוא עד צאת הכוכבים.
וכן לכאורה משמע ברש"י שמות יב,ו בפסוק "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערביים" וכתב רש"י: "בין הערבים – משש שעות ולמעלה קרוי בין הערבים שהשמש נוטה לבית מבואו לערוב ולשון בין הערבים נראה בעיני אותן שעות שבין עריבת היום לעריבת הלילה עריבת היום בתחלת שבע שעות מכי ינטו צללי ערב ועריבת הלילה בתחילת הלילה. ערב לשון נשף וחשך כמו (ישעי' כד) ערבה כל שמחה" ומשמע שזמן שחיטה הוא עד הלילה ממש, וודאי שגם זמן מנחה הוא כל זמן זה.
(וע' אבן עזרא, והביאו רמב"ן: "ור"א השיב מן הכתוב שאמר (להלן ל ח) ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים, כי שם כתוב יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר (להלן כז כא), ועוד מן הכתוב בפסח עצמו שם תזבח את הפסח בערב כבא השמש מועד צאתך ממצרים (דברים טז ו), כי בבא השמש שקיעת החמה ואין זה תשובה על הרב, שכבר אמרו רבותינו (ברכות ט) בערב אתה זובח, כבא השמש אתה אוכל, מועד צאתך ממצרים אתה שורף וכבר כתב הרב זה" ולכאורה לפי דעת אבן עזרא זמן שחיטת הפסח הוא לאחר שקיעה!)
אבל פשטות הראשונים היא שזמן מנחה עד חשיכה היינו שקיעה. וכתב מנחת כהן שלפי זה ע"כ צריך לומר שהם מדדו שעות זמניות כשיטת הגר"א מזריחה עד שקיעה. משום שאם עד צאת הכוכבים כשיטת ר"ת, הרי כל ההבדל בין ר' יהודה ורבנן היה של זמן של שלש דקות, כפי שהסברנו בשעורים קודמים וזה לא יתכן.
וכתב במנחת כהן שם שאף אם נפסוק כר"ת מכל מקום זמן מנחה הוא עד שקיעה ולא יותר כיון שדם נפסל בשקיעה.
וע' רבנו יונה (יח ע"א באלפס) שאין לומר שעד הערב היינו עד צאת הכוכבים אלא עד השקיעה והוכיח מזריקת הדם שפסולה לאחר השקיעה. וע' תוס' זבחים נו ע"א ד"ה מנין שכ"כ. והביא דעת ר"ת ששקיעה היא תחילת שקיעה ו"משתשקע" היינו סוף שקיעה. וע' שאגת אריה סימן יז הוכיח כראשונים הסוברים שזמן מנחה הוא עד צאת הכוכבים. וע' סידור יסודי ישורון עמ' 743 משנה ברורה סימן רל"ג ס"ק יד, שער הציון ס"ק יח הביא הדעות האוסרות אף שאנו מתפללים מעריב רק אחר צאת הכוכבים. הערה: המ"ב שהתיר אחר שקיעה הוא לשיטת ר"ת, ולכן כתב שרק עד רבע שעה קודם צאת כל הכוכבים.
וכתב הרמ"א בסעיף ב' "ובדיעבד או שעת הדחק יצא אם מתפלל מנחה עד הלילה דהיינו עד צאת הכוכבים" ודעת המנחת כהן שכל זה רק אם נפרש "עד הערב" עד צאת הכוכבים. אבל לסוברים עד השקיעה לא יתפלל אף בדיעבד לאחר השקיעה. וכתב הגר"א ראיה שעד צאת הכוכבים זמן מנחה: "דהא לכ"ע סיום המנחה עד התחלת ערבית ממ"ש דעבד וכו'".
(וע' ערוך השלחן סעיף ט' שהמחבר והטור שכתבו שזמן מנחה עד הלילה, אף שבין השמשות הוא ספק, מכל מקום יש לומר שבתפילה דרבנן הקילו.
וכתב המנחת כהן שלסוברים בחישוב היום כשיטת תרומת הדשן ששעות זמניות הם מעלות השחר עד צאת הכוכבים, ע"כ שסוברים שזמן מנחה הוא עד צאת הכוכבים, שאם לא כן, הרי לר' יהודה מנחה עד שלש דקות לפני שקיעה וזה לא יתכן. ואם ציבור מקילים להתפלל מנחה אחרי שקיעה עד צאת הכוכבים, הרי ע"כ שסוברים כמו תרומת הדשן ומגן אברהם, שאם סוברים כגר"א, הרי יוצא שמחלוקת ר' יהודה ורבנן היא ביותר משעתים וחצי, מפלג מנחה עד צאת הכוכבים וזה לא יתכן שמחלוקתם היא כל כך.
ולכן תמה המנחת כהן על הלבוש, שסובר כתרומת הדשן, וכתב שנהגו להתפלל מנחה עד הלילה.
וע' מ"ב ס"ק יד שבאר אחרת את הרמ"א, וכשיטת ר"ת: שלאו דוקא על צאת הכוכבים אלא עד בין השמשות. וכוונתו לשיטת ר"ת, שצאת הכוכבים הוא מהלך ארבעה מילין לאחר שקיעה. ולכן לדעת זה יום עד בין השמשות. אלא שכתב שלכתחילה יתפלל מנחה לפני שקיעה ממש. ומוכח שאף שעדיין לר"ת זה יום לכל דבר, מכל מקום לכתחילה זמן מנחה הוא רק עד השקיעה. והסברא נראית משום שדם נפסל בשקיעה, וזמן התמיד הוא עד השקיעה ולא מאוחר מהשקיעה גם לשיטתר"ת, וכפי שהבאנו לעיל ממנחת כהן.
ואותה מחלוקת קיימת גם לגבי תפילת נעילה: כתב הטור תרכג: "ומאריכין בסליחות וברחמים עד שיגיע זמן תפלת נעילה וזמנה סמוך לשקיעת החמה כשהחמה בראש האילנות ויש ליזהר שלא יאחרו להתפלל אותה בלילה אלא סמוך לשקיעת החמה בענין שיסיימו אותה עם צאת הכוכבים."
אבל המחבר בשו"ע כתב: "זמן תפילת הנעילה כשהחמה בראש האילנות כדי שישלים אותה סמוך לשקיעת החמה".
וכתב המנחת כהן שזו אותה מחלוקת אם מנחה היא עד שקיעה או עד צאת הכוכבים.
וכן כתב המשנה ברורה לגבי תפילת נעילה, שם ס"ק ב': "(ב) כשהחמה בראש האילנות – הוא איזה זמן קודם תחלת השקיעה ומה שכתב שישלים סמוך לשקיעת החמה היינו סוף שקיעה שהוא צאת הכוכבים וסמוך לזה היינו מעט זמן קודם צה"כ וי"א שיכולין להאריך ולהמשיך בתפלת נעילה גם בלילה ואע"פ שהעיקר כסברא הראשונה מ"מ עכשיו שנוהגין כסברא אחרונה אין למחות בידם ומ"מ צריכין עכ"פ ליזהר ולהתחיל בעוד היום גדול וגם יזהר לומר החרוז היום יפנה השמש יבוא ויפנה קודם הערב שמש דאל"כ הוא כדובר שקרים לפני ד'"
גם כאן פירש המשנה ברורה את הסעיף כשיטת רבנו תם. וכוונת השולחן ערוך עד שקיעה הינו סוף שקיעה של ר"ת.
ומכאן צריך לדון מתי זמן תפילת מעריב, לדעת ר' יהודה עד פלג מנחה תפילת מנחה ומיד תפילת מעריב, כפי שמשמע בגמ' כ"ז ע"א מהא שהגמ' מוכיחה מרב מצלי של שבת בערב שבת שהלכה כר' יהודה. ואם כן האם לרבנן זמן תפילת מעריב הוא מיד לאחר השקיעה?
ע' רבנו יונה יח ע"ב באלפס ד"ה ורבי יאשיה שכתב בשם רבנו האי גאון, "כין שכבר נהגו העולם להתפלל מנחה עד שקיעת החמה אין לו להתפלל ערבית אלא משקיעת החמה ואילך". ומשמע שמיד לאחר שקיעה זמן תפילת ערבית. וכן הביא בשם רב האי גאון במרדכי בפרק תפילת השחר: "כתב רב האי גאון שזה לא היה עושה רבי יאשיה שהיה מתפלל של מו"ש בשבת אלא למצוה שהיה לו להחשיך לדבר מצוה כגון על עסקי המת אבל בשלא לדבר מצוה אין ראוי להתפלל דכיון שכבר נהגו העולם להתפלל מנחה עם שקיעת החמה אין לו להתפלל ערבית אלא משקיעת החמה ואילך עכ"ל."
אלא שדבר זה קשה, שהרי ק"ש של ערבית זה רק מצאת הכוכבים, דהיינו משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן. ולר' יוחנן צריך לסמוך גאולה לתפילה גם בלילה, וא"כ צריך לקרא ק"ש קודם, ואיך יתכן שזמן תפילה קודם? אלא שקושי זה הוא גם לדעת רבי יהודה שתפילת ערבית היא מפלג מנחה. וע"כ צריך לומר שהמדובר הוא רק בשעת הדחק ואכן לא יסמוך גאולה לתפילה. ובשעת הדחק יכול להתפלל מוקדם אף שאין עדיין זמן קריאת שמע.
וראה את הדיון בשאגת אריה אם זמן תמיד עד שקיעה. וע' הזמנים בהלכה פרק לג.
למעשה לגבי תפילת מנחה: וע' אישי ישראל פרק כ"ז ס"ק יג בשם אור לציון ח"א סימן כ' וח"ב סי' טו שעד 13.5דקות לאחר השקיעה יכול להתפלל במנין. וע' מ"ב רל"ג ס"ק יד ובשער הציון אות יט, כא להקל בשעת הדחק זמן מועט לאחר השקיעה.
לברור נוסף:
א. כל הנ"ל על פי הנחת מנחת כהן שאם תפילת מנחה עד שקיעה, משום שדם נפסל עד שקיעה, היינו אפילו אם נאמר כשיטת רבנו תם, ועדיין זה יום, מכל מקום זמן מנחה עבר. ויש לברר האם דבר זה נכון, ומדוע לא נאמר שלשיטת ר"ת גם לענין קרבנות הזמן הוא עד שקיעה של ר"ת?
ב. לברר דין זריקת דם לאחר שקיעה, על פי שאגת אריה סימן יז. האם דם נפסל בשקיעה הוא מן התורה או מדרבנן?
ג. לברר היטב שוב את טענות המנחת כהן בקשר לחישוב שעות זמניות בקשר לזמן מנחה.