ב"ה שעור יח
המולד
רמב"ם הלכות קדוש החודש פרק א':
הלכה א': "חודשי השנה, הם חודשי הלבנה, שנאמר "עולת חודש בחודשו" (במדבר כח,יד), ונאמר "החודש הזה לכם, ראש חודשים" (שמות יב,ב). כך אמרו חכמים, הראה לו הקדוש ברוך הוא למשה במראה הנבואה דמות לבנה, ואמר לו, כזה ראה, וקדש. ושנים שאנו מחשבין, הן שני החמה, שנאמר "שמור את חודש האביב" (דברים טז,א)".
השנה שלנו מורכבת משנים עשר חדש של לבנה, אבל השנה אצלינו צריכה להיות שנת חמה, משום שמור את חודש האביב (אצל הערבים נהוג רק חודשי לבנה, ואכן החגים שלהם נעים על פני תקופות השנה, משום ההפרש בין אורך שנת לבנה לאורך שנת חמה הוא קרוב לאחד עשר יום.
ע' רמב"ם פרק ו' הלכה ד: "שנה של לבנה, אם תהיה שנים עשר חודש מחודשים אלו, יהיה כללה שלוש מאות וארבעה וחמישים יום ושמונה שעות ושמונה מאות ושישה ושבעים חלקים; ואם תהיה מעוברת ותהיה השנה שלושה עשר חודש, יהיה כללה שלוש מאות שלושה ושמונים יום ואחת ועשרים שעות וחמש מאות תשעה ושמונים חלקים. ושנת החמה, היא שלוש מאות חמישה ושישים יום ושש שעות. נמצא תוספת שנת החמה על שנת הלבנה, עשרה ימים ואחת ועשרים שעות ומאתיים וארבעה חלקים."
אם כן יש הפרש של כאחד עשר יום בין שנת החמה לשנת הלבנה. ולכן שנה שלנו קצרה משנת החמה. לכן בא חודש העיבור וכדלהלן.
אנו מעברים 7 שנים במחזור של 19 שנים, וע' עז ברמב"ם הלכות קידוש החודש פרק ו' הלכה יא.
(אמנם יש להעיר, שבלוח כיום עדיין חסר לנו חודש עיבור. משום שבתדירות הולכת וגוברת, יוצא פסח לאחר חדש האביב (יום השוויון האביבי – יום תקופת ניסן האסטרונומי – בו מתחיל חדש האביב נמצא קבוע בלוח האזרחי, בין 21למרץ ל 23בו (בימינו 21במרץ) ולפי זה חודש האביב האסטרונומי, בו צריך לחול ט"ו ניסן, הוא בין 21למרץ ל 20באפריל. בשנה השמינית למחזור, פסח הוא לאחר חדש האביב. למשל בשנת תשס"ה שהיא שנה שמינית למחזור, ט"ו ניסן יהיה ביום 24לאפריל. במחזור שלנו יש 3 שנים שבהם פסח לאחר חודש האביב. ובקצב ממוצע של אחת ל- 216שנים תתווסף כל פעם עוד שנה במחזור שבה יחול פסח לאחר האביב. וראה שר שלום עמ' ,151 וראה שם ד"ה לחודש האביב על כך שלעיבור השנה יש משמעות חקלאית ולכן אין להקפיד אם שנה אחת מתאחר, וע' ספר על השמינית של לוינגר.)
אורך חדש הלבנה הוא כ"ט שעות י"ב דקות ותשצ"ג חלקים. ( 44דקות וחלק אחד 1/18בדקה) החלקים הם 1/1080משום שזהו מספר שמתחלק היטב לצרכים של החישובים. ראה רמב"ם פרק ו' הלכות קידוש החדש הלכה ב: "היום והלילה, ארבע ועשרים שעות בכל זמן, שתים עשרה ביום, ושתים עשרה בלילה. והשעה, מחולקת לאלף ושמונים חלקים; ולמה חלקו השעה למניין זה, לפי שמניין זה יש בו חצי ורביע ושמין ושליש ושתות ותשיע וחומש ועישור, והרבה חלקים יש לכל אלו השמות."
ולהלכה הובא חשבון כט יב תשצ"ג, בש"ך סימן ש"ה ס"ק יב בהלכות פדיון הבן, שיש לפדות את הבן אחר זמן זה אפילו אם מבחינת הימים כבר עבר חודש מהלידה: ױמיהו היכא דחל יום ל"א ביום תענית צבור יש לראות אם הגיע הבן לכ"ט י"ב תשצ"ג קודם יום התענית שהוא יום ל' יש לפדותו ביום ל' אחר כ"ט י"ב תשצ"ג כדלקמן סוף ס"ק י"ט )ואפשר לומר דמשום סעודה לחוד לא מקדמינן לפדות ביום ל'( ואם לאו אז יש לפדותו בליל ל"א של יום התענית. וכן כתב הש"ך שם בס"ק יט: ואם לא הגיע מבן חדש ומעלה עד הגיע השבת אז פודין אותו ביום א' והארכתי בתשו' בס"ד בראיות ברורות שכן פסק בספר יראים ע"כ ודבריו נכונים שכן מבואר בספר יראים סי' שנ"ג וממאי דאיתא בש"ס ופוסקים סתם ל' יום אין ראיה דהכי אשכחן טובי בש"ס ופוסקים ל' יום שהוא חדש כדלעיל סי' קפ"ט ס"ק ל' וגם מדברי מהרא"י והמחבר יש לפרש כן אלא שאין נוהגין לפדות עד יום ל"א והיינו היכא דאפשר אבל היכא דכלו כ"ט י"ב תשצ"ג קודם השבת יש לפדותו ביום ו' ומהרא"י והמחבר דקאמרי אם חל יום ל"א בשבת היינו סוף כ"ט י"ב תשצ"ג ודו"ק:
אלא שאם החלוקה היא ל 1080רק בגלל אפשרויות החלוקה. בדיקה קצרה תגלה שקם המספר 360הוא מתחלק לכל המספרים חוץ מ- .7ואם כן מה העדיפו את המספר? 1080 בשם הרב מנת, על פרופסור גרמני שמתכתב עם אביו בנושאים אלו, שאמר ששעור זה של תתר"ף הוא משום שכל תחליף של שבר אחר שיהיה שוה ל 793/1080לא יתן מספר שלם של השבר. אלא שכבר כתב כן בספר בינה לעיתים והובא בספר השמים מספרים עמ' 104
איך אפשר לדעת בדיוק את שעור זה של כ"ט י"ב תשצ"ג? את זה ניתן להבין על ידי הסבר של ליקוי ירח וליקוי חמה. ראה על פי ספר השמים מספרים עמ' 19-22 וכיון שליקוי חמה מלא יתכן רק בזמן המולד וליקוי לבנה מלא יתכן רק בזמן המילוי, הרי שניתן לחלק את הזמן שבין ליקוי אחד לשני למספר החדשים והתשובה תהיה אורך החודש המדוייק (שר שלום עמ' .)132 אלא שהחישוב הוא יותר מסובך, משום שצריך לחשב את הממוצע שהרי אוך החודש האמיתי אינו קבוע.
ראה תוכנת Encarta ערך moonעל מהלך הירח בזמן המולד.
רמב"ם פרק ו' הלכה ג': "משיתקבץ הירח והחמה לפי חשבון זה, עד שיתקבצו פעם שנייה במהלכם האמצעי, תשעה ועשרים יום ושתים עשרה שעות מיום שלושים מתחילת לילו, ושבע מאות ושלושה ותשעים חלקים משעת שלוש עשרה–וזה הוא הזמן שבין כל מולד ומולד, וזה הוא חודשה של לבנה."
מתי ניתן לראות את הלבנה? בגמרא ר"ה דף כ' ע"ב מובא: אמר רבי זירא אמר רב נחמן: עשרים וארבעה שעי מכסי סיהרא. לדידן – שית מעתיקא ותמני סרי מחדתא, לדידהו – שית מחדתא ותמני סרי מעתיקא. למאי נפקא מינה? אמר רב אשי: לאכחושי סהדי. אלא שזה קשה מאוד כיון שמבחינה מעשית הלבנה נראית רק לאחר כ-18 שעות מהמולד לאחר שהירח מתרחק מהשמש וניתן לראות חלק מן המואר שבו. וע' השמים מספרים עמ' 44.
את חישובי המולד אנו מתחילים מחודש תשרי שלפני בריאת העולם. לפי ישוב למפרע מהמולד הראשון שאחרי בריאת העולם, חל המולד ההוא אור ליום שני, חמש שעורת ו- 204חלקים לאחר שקיעת החמה, והוא הנקרא מולד בהר"ד, כלומר, יום ב' שעה ה' ור"ד חלקים. על פי אותו מולד מחשבים אנו את המולדות, על ידי הוספת כט יום י"ב שעות ותשצ"ג חלקים לכל חודש וחודש.
מולד אמיתי ומולד ממוצע: על פי שר שלום ע' " 133המולד האמיתי". המולד האמיתי הוא זמן התקבצות הירח עם השמש וכדור הארץ בקו אחד.
החישובים שלנו הם על פי הולד הממוצע. ולכן יתכן שיש הבדל גדול ביניהם, למשל אנו השנה עכשיו בכח אייר תשס"ג, מחר בבוקר, שבת, עם הזריחה יש ליקוי חמה מלא שיראה אצלינו בחלקו האחרון עם הזריחה. כלומר שזהו זמן המולד האמיתי. אבל המולד שהכריזו עליו ולפי הלוחות הוא בשעה ז', כלומר ב- 1בלילה. הרי הפרש של כ- 5שעות בין מולד ממוצע למולד אמיתי.
המולד הוא הממוצע משום שמשך הזמן שחולף ממולד למולד אינו קבוע. המנימילי הוא 29יום 6.5 שעות. והמכסימום הוא 29ימים ו- 19.5שעות. וכך אומר רבן גמליאל לחכמים, ר"ה כ"ה ע"א: "תניא אמר להם רבן גמליאל לחכמים כך מקובלני מבית אבי אבא פעמים שבא בארוכה ופעמים שבא בקצרה. אמר רבי יוחנן מאי טעמא דבי רבי דכתיב (תהלים קד) עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו שמש הוא דידע מבואו ירח לא ידע מבואו. רבי חייא חזייא לסיהרא דהוה קאי בצפרא דעשרים ותשעה שקל קלא פתק ביה אמר לאורתא בעינן לקדושי בך ואת קיימת הכא זיל איכסי אמר ליה רבי לרבי חייא זיל לעין טב וקדשיה לירחא ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקים." וע' רש"י שם
חישוב המולד האמיתי הוא הנקרא סוד העיבור, כפי שמבאר הרמב"ם בהלכות קידוש החודש פרק יא הלכות א-ה
הטעמים שהלל הנשיא בנה את הלוח על פי המולד הממוצע ולא המולד האמיתי, ע' השמים מספרים עמ' 51 שמשום שכדי ליצור לוח קבוע לתקופה של אלפי שנים קשה מאד לעשות אותו על פי המולד האמיתי אף שהוא יותר מדוייק.
הלכה א: לפי שאמרנו בהלכות אלו, שבית דין היו מחשבין בדקדוק ויודעים א ייראה הירח או לא ייראה, ידענו שכל מי שרוחו נכונה וליבו תאב לדברי החכמות ולעמוד על הסודות, יתאווה לידע אותם הדרכים שמחשבין בהם–עד שיידע אדם אם ייראה הירח בליל זה, או לא ייראה.
הלכה ב': ודרכי החשבון, יש בהם מחלוקות גדולות בין חכמי הגויים הקדמוני שחקרו על חשבון התקופות והגימטרייות. ואנשים חכמים גדולים נשתבשו בהם, ונתעלמו מהם דברים ונולדו להם ספקות; ויש מי שמדקדק הרבה, ולא פגע בדרך הנכונה בחשבון ראיית הירח, אלא צלל במים אדירים, והעלה חרס בידו.
הלכה ג': ולפי אורך הימים ורוב הבדיקות והחקירות, נודע למקצת החכמים דרכי חשבון זה; ועוד שיש לנו בעיקרים אלו, קבלות מפי החכמים וראיות שלא נכתבו בספרים הידועים לכול. ומפני כל אלו הדברים, כשר בעיניי לבאר דרכי חשבון זה, כדי שיהיה נכון למי שמלאו ליבו לקורבה אל המלאכה, לעשות אותה.
הלכה ד': ואל יהיו דרכים אלו קלים בעיניך, מפני שאין אנו צריכין להם בזמן הזה: שאלו הדרכים, דרכים רחוקים ועמוקים הם; והוא סוד העיבור שהיו החכמים הגדולים יודעים אותו, ואינן מוסרין אותו לכל אדם אלא לסמוכים נבונים. אבל זה החשבון בזמן שאין שם בית דין לקבוע על הראייה שאנו מחשבין בו היום, אפילו תינוקות של בית רבן מגיעין עד סופו, בשלושה ארבעה ימים.
על פי זה יש להבין את הלכה א' בפרק ו' הלכות קידוש החדש: "בזמן שעושין על הראייה, היו מחשבין ויודעין שעה שיתקבץ בה הירח עם החמה בדקדוק הרבה, כדרך שהאצטגנינין עושין, כדי לידע אם ייראה הירח או לא ייראה. ותחילת אותו החשבון, הוא החשבון שמחשבין בקירוב ויודעין שעת קיבוצם בלא דקדוק; ושעת קיבוצם בלא דקדוק אלא במהלכם האמצעי, הוא הנקרא מולד. ועיקרי החשבון שמחשבין בזמן שאין שם בית דין שיקבעו על הראייה, והוא חשבון שאנו מחשבין היום–הוא הנקרא עיבור; ואלו הן:"
דהיינו: בשעה שעושים על פי ראיה צריך לחשב את הזמנים בדיוק כדי שיוכלו להכחיש את העדים. אבל בזמן החשבון, החשבון הוא חשבון הממוצע.
גם בזמן שקדשו על פי הראיה היה צורך לפעמים לעשות חשבון ממוצע כפי שמבואר בגמ' ר"ה כ"ה ע"א: "תנו רבנן פעם אחת נתקשרו שמים בעבים ונראית דמות לבנה בעשרים ותשעה לחדש כסבורים העם לומר ראש חדש ובקשו בית דין לקדשו. אמר להם רבן גמליאל כך מקובלני מבית אבי אבא אין חדושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה ושבעים ושלשה חלקים. ואותו היום מתה אמו של בן זזא והספידה רבן גמליאל הספד גדול. לא מפני שראויה לכך אלא כדי שידעו העם שלא קידשו בית דין את החדש."
(אבל צ"ע מדוע לא קדשו את החודש על פי המולד האמיתי ולא על פי המולד הממוצע).
ע' עלה יונה עמ' לא, הרב מרצבך נשאל על פי דברי התפארת ישראל ב"שבילי דרקיע" שכותב: "אמנם דבר פשוט הוא, שמאחר ששעת המולד היא שיראה קרן אור הראשון של הלבנה, אם כן אין שעת המולד בכל מקום על הארץ שווה, דלא בכל מקום בארץ יתראה הקרן הראשון של הלבנה בזמן ורגע אחד בשווה, אלא הכל לפי מעמד המקום מול הלבנה, ומה שיתראה שמה ממנה, אבל מפני שבזמן המקדש קידשו הסנהדרין החדש בירושלם לכן זכר למקדש נחשוב גם עתה חשבון המולד כפי שהוא בירושלם עיר הקדש תובב"א"
והשאלה היתה, אם כן לדברים אחרים שתלוים במולד, כמו סוף זמן קידוש לבנה הרי צריך לחשב את הפרשי השעות. כלומר בלונדון לאחר שעתיים, בארצות הברית בשבע שעות וכו' ואם כן יהודי הגולה מרויחים זמן לקידוש הלבנה.
וכתב הרב מרצבך, שזו טעות. שהרי זמן המולד: ה"קיבוץ" וזמן המילוי האמיתי לא תלויים בסיבוב כדור הארץ, וזה אותו זמן בכל מקום, אלא שלאחד זה יום ולאחד זה לילה. ויצא אם כן בהפך ממה ששאל השואל: אם שעת המולד חלה בירושלם בחצות ליל ראשון (ליל מוצאי שבת) וכן אם מילוי לבנה או סוף זמן הקידוש חלים בזמן כזה, הרי באירופה המערבית צריכים לומר שהמולד חל כבר שעתיים לפני חצות הלילה ואמריקה היו צאיכים לדון שסוף הזמן הוא כבר אחרי הצהרים בשבת, דהיינו בדיוק בזמן שזה בארץ ישראל.
וכתב שם באות ב' שלא כך נהגו כל גדולי ההוראה שבאירופה. ממהרי"ל עד חתם סופר. אלא לא התחשבו בשינוי הזמנים כנ"ל. ונהגו שאם בליל מוצאי שבת הוא זמן סוף ברכת הלבנה, הרי בכל מקום בעולם הוא בליל מוצאי שבת אף אם באמת זה צריך להיות מוקדם יותר וכמ"ש. וטעם הדבר הסבר שם שזה משום שגם חישוב המולד שלנו הוא הממוצע, ולכןאין לכל אדם ולכל מקום לעשות חשבונות עמוקים מתי נתמלאה הלבנה בדיוק (וכמו שהבאתי לעיל מהמולד היום שברור שהמולד האמיתי מרוחק כ- 5שעות מהמולד המחושב).
אמנם כתב המהרי"ל, שאם נראה ליקוי ירח ברגע זה לעין כל, שהוא שעת המילוי, אין לברך אחרי רגע זה שהרי כבר יודע כל אדם שהלבנה התחילה להחסר. אך מן הסתם יש להתחשב רק על חשבוננו חשבן המולד השוה הממוצע. וע' רמ"א בסימן תכ"ו שהביא בשם מהרי"ל שאין לקדש אלא עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג. ראה בנספח את תשובת מהרי"ל
ומה שכתב הרמב"ם בפרק א' הלכה א' שהראה למשה רבנו במראה הנבואה, זו דעת הרמב"ם, אבל דעת הרמב"ן בריש פרשת וירא שהראהו ממש, כפי שאומרים חז"ל שהראהו באצבע ממש.
וע' רש"י בפרשת החודש הזה לכם: רש"י על שמות פרק יב פסוק ב: "הזה – נתקשה משה על מולד הלבנה באיזו שיעור תראה ותהיה ראויה לקדש והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע ואמר לו כזה ראה וקדש. וכיצד הראהו והלא לא היה מדבר עמו אלא ביום שנא' )לעיל ז( ויהי ביום דבר ה' )ויקרא ז( ביום צותו )במדבר טו( מן היום אשר צוה ה' והלאה אלא סמוך לשקיעת החמה נאמרה לו פרשה זו והראהו עם חשכה"
ספר גור אריה על שמות פרק יב פסוק ב: באיזה שיעור שתראה שתהיה ראויה לקדש. דברי תימה הן דמה שעור לדבר, דאם נראה כל שהוא ממנה ראויה לקדש, ואולי דעתו הוא כך, דחשבון ראיית הירח הוסד על ארץ ישראל, וכמה תהיה גדולה כאן עד שאפשר לקדש אותו, כי אפשר שתהיה נראה בקצות המערב שהוא קרוב אל הירח – ואינו נראה כלל בארץ ישראל, ואנו בעינן ראיית ארץ ישראל, ולפיכך אומר כמה שיעור שתראה שידוע שנראה בארץ ישראל, כי כל חשבון הוסד על ארץ ישראל. אבל אין נראה שפירוש המכילתא כך, דאם כן יהיה לכל מקום ומקום שיעור מיוחד לפי מה שהוא קרוב או רחוק מארץ ישראל ומן המערב. אמנם בירושלמי מצאתי דיש שיעור לקדוש הירח, דקאמר התם )ר"ה פ"ב סוף הלכה ד( שאין מקדשין הירח עד שנראה בה כשעורה. ואם תאמר הוי ליה לומר על פה שעור הירח כשעורה שאז ראויה לקדש, דזה אין קשיא, כיון דשעור שעורה אינו אלא למראית העין, ולא לפי האמת, אין לומר דשיעורה כשיעור שעורה, ופשוט:
וע' ביתר אריכות הסבר זה של מהר"ל אבל לא בשמו, בספר תורת השבת והמועד, הרב גורן, עמ' 173-5 אלא שעל פי המציאות כפי שנתבאר אין הבדל ברוחב קרן הירח הנראית בשעת המולד במקומות שונים בעולם אלא בזמן שהיא נראית שם.
לסיום: ע' רמב"ם סוף פרק יז הלכות קידוש החודש שהספרים שהיו לנו בזמן הנביאים אינם, ולכן סמך על ספרי חכמי יון, משום "שכל דבר שנתגלה עמו ונודעה אמיתתו בראיות שאין בהם דופי אנו סומכין על זה האיש שאמרו רו שלמדו על הראיה שנתגלתה והטעם שנודע".
נספח:
ראה ספר הלכות קידוש החודש על פי הרמב"ם, י.י. איידלר, עמ' 669 שהביא מספר כפתור ופרח, שלולא מסתפינא מהאבן עזרא בפרשת אמור, היה אומר שמה שלא נקבע ראש חודש תמיד ביום המולד, ואף שאנו בקיאין בקביעא דירחא, הוא לפי שראש חודש אינו תלוי ברגע המולד שהוא דבוק שני המאורות במקום אחד… אלא שהוא תלוי אל עת התחלת ראיית הירח החגש באופן עיר אלוקים ירושלים וארצו.
תשובות חתם סופר קובץ תשובות סימן כו הוי יודע שקלקלתינו תקנתינו, כל זמן שהי' הלבבות שלימים בחכמה ומדע, הי' חושבים חשבון דק ועמוק ההוא ושוקלים במאזני צדק רגע המולד האמיתי, אף על פי שהי' מקדשים עפ"י הראיה, מכל מקום לא זזו מחשבונם, כמ"ש וביאר היטב רמב"ם בהלכות קדוש החודש, וכמו שאמרו חז"ל פ"ק דסנהדרין [י"ח ע"ב] רבנן אחושבנייהו סמכו – מעתה חסרנו כל והחכמה התחילה להשתכח מישראל, עמדו חכמי הדורות ותקנו חשבון קל ואיננו אמיתי אלא בקרוב, כי אי אפשר למסור החשבון הצדק ההוא לכל אדם, ע"כ תקנו חשבון וקראוהו חשבון אמצעי, ועל ידי זה החשבון חשבו הם עד סוף ימות עולם, וקדשו כל המועדות העתידים להיות כדי שיהי' מקודשים מבית דין מומחים, ואף על פי שהחשבון אינו מדוקדק, סמכו על מה שאמר הכתוב אשר תקראו אותם מקראי קודש, אתם חסר כתיב, קרי ביה אתם אפילו מזידים [ר"ה כ"ה ע"א], וע"י זה החשבון תקנו כולי גולה, וזהו המסור בידינו ומפיו אנו חיים. ובכל זאת אין אנו מרחיקים ומדחים כל הבא ללמדו דודאי תורה היא וללמוד הוא צריך, ומכל שכן הרוצה להעמיק יותר בקדוש החודש לרמב"ם ז"ל ישכיל ויבין קצת מפלאי הבורא יתברך ועוצם חכמתו, ובהתבונן בהם יגבה לבו בדרכי ה' בלי ספק, כמ"ש פתח דברינו, אך אין אנו ערבאין לכך, כי עסקינו בהווית דאביי ורבא, ולא באנו עתה אלא לרוות צמאון התלמידים המבקשים תפקידם ובחפשם בספרים לא מצאו ידיהם בבה"מ, יש קצרו ויש האריכו, וכיון שלא השיגו לידע חשבון האמצעי וטעמו על בריו, לא יבואו לראות ולהבין חכמה היותר פנימי והוא חשבון האמיתי, ומי שלא נמסרו לו מפתחות החיצונות בהי עייל.
עיבור שנה: רמב"ם הלכות קדוש החודש פרק א' הלכה ג': הלבנה נסתרת בכל חודש וחודש, ואינה נראית כמו שני ימים או פחות או יותר, כמו יום אחד קודם שתדבק בשמש בסוף החודש, וכמו יום אחד אחר שתדבק בשמש ותיראה במערב בערב. ובליל שתיראה בערב אחר שנסתרה, הוא תחילת החודש; ומונין מאותו היום תשעה ועשרים יום. ואם ייראה הירח ליל שלושים, יהיה יום שלושים ראש החודש; ואם לא ייראה, יהיה ראש החודש יום אחד ושלושים, ויהיה יום שלושים מחודש שעבר. ואין נזקקין לירח בליל אחד ושלושים, בין שנראה בין שלא נראה, שאין לך חודש לבנה, יותר על שלושים יום.
שו"ת מהרי"ל סימן יט וברכת לבנה עד י"ו מן המולד מנינן, כדאיתא בתשב"ץ +תשב"ץ קטן סי' פ"ז+ ובא"ח +טור או"ח סי' תכ"ו+ ופשוט הוא, כי הטעם הוא משום דאמרי' פרק היו בודקין +סנהדרין מ"א, ב' – מ"ב, א'+ עד שתתמלא פגימתו ומפרשי נהרדעי כי נפיא +עגולה במילואתה, רש"י+ וא"כ במילוי תליא מילתא, ולאו דווקא ט"ו וי"ו אלא חצי כ"ט י"ב תשצ"ג זהו מלאתו, כנ"ל +וכ"כ לקמן בסי' קנ"ה וכן בשו"ת מהר"י ווייל סי' קנ"ט בשמו. ועיין ביאור הלכה סי' תכ"ו ד"ה ולא ובתשובת ר"צ אורנשטיין בישועות יעקב או"ח סי' תכ"ו.+ ולע"ד נר' אם היה לקוי לבנה שאנו רואים ניגוד אמתי אמצעות הלקות, שאין +בודאי שאין, ב"י+ לברך אח"כ, אבל סתמא סמכינן אחשבונינו שמסרו לנו רבותינו שהוא מולד השוה, אפי' אם היה לקוי חמה שהוא מולד אמתי קודם לשלנו +לשלנו או אחריו, מ', מי' ה' וב"י+ מברך אחריו, כי רבינו משה מיימון +פ"ז דקידוש החדש ה"ז, ועיין ד"מ או"ח סי' תכ"ו אות א'+ כתב שרבותינו כוונו לפגוע באמתי ע"י הדחיי', ואין להאריך מזה. אע"ג דאם כן היה לנו לילך אחר קביעות ר"ח, לא היא דחזינן כמה פעמים דמולד אמתי קודם ר"ח, אך הם כוונו וידעו דקדוק החשבון ופוגעים לפעמים באמתי, כי אין הניגודים והחיבורים האמתיים שוה כדילפינן משמש ידע מבואו ולא ירח +ר"ה כ"ה, א'+ על כן אין לסמוך אלא על חשבונינו השוה, אי לא דחזינן נגוד האמתי ע"י הלקות כדפי' +עיין לקמן סי' קנ"ה.+ ושלום אחיך יעקב הלוי
שנתון המשפט העברי כרך יח-יט תשנ"ב-נד, דוד הנשקה, יסודו המשפטי של המושג 'אומה': בין הרמב"ם לרמב"ן, עמ' 177