ב"ה
מולד בהר"ד
המחלוקת אם בתשרי נברא העולם או בניסן נברא העולם גמ' ר"ה י' ע"ב. ואומרת הגמרא שלשנים ואדם מונים מתשרי ולתקופות מונים מניסן. הראיה שפסקינן כר' יהושע היא מהגמ' ברכות דף נט ע"ב ששם ראינו שברכת החמה היא בניסן, וברכת החמה פירושה הוא שביום זה חזרה החמה למקומה לאחר 28 שנים, כלומר למקום שבו נתלתה בזמן הבריאה, דהיינו בתחילת יום רביעי מתחילה תקופת ניסן. (הרואה חמה בתקופתה אומר: ברוך עושה בראשית חמה בתקופתה היינו כשהיא במקום שהיא חוזרת שם לתחילת היקפה, הוא שעת תליית המאורות, (טור תנד) שמאז התחילה להקיף ולשמש, והוא כל עשרים ושמנה שנה ביום תקופת ניסן, שאז התקופה תקופת מר שמואל בתחילת ליל רביעי.) מכאן ראיה שבניסן נברא העולם, משפסקינן שבניסן היא ברכת החמה, ולא בתשרי, (וכתבו התוספות בראש השנה דף כז ע"א ד"ה זה היום, שבניסן עלה במחשבה ליבראות ובתשרי נברא)
רמב"ם הלכות קדוש החדש פרק ו' הלכות ה-ח: כשתשליך ימי חודש הלבנה שבעה שבעה, שהם ימי השבוע, יישאר יום אחד ושתים עשרה שעות ושבע מאות ושלושה ותשעים חלקים, סימן להם א' י"ב תשצ"ג וזו היא שארית חודש הלבנה. וכן כשתשליך ימי שנת הלבנה שבעה שבעה, אם שנה פשוטה היא, יישאר ממנה ארבעה ימים ושמונה שעות ושמונה מאות ושישה ושבעים חלקים, סימן להן ד' ח' תתע"ו וזו היא שארית שנה פשוטה; ואם שנה מעוברת היא, תהיה שאריתה חמישה ימים ואחת ועשרים שעות וחמש מאות תשעה ושמונים חלקים, סימן להם ה' כ"א תקפ"ט.
כשיהיה עימך ידוע מולד חודש מן החודשים, ותוסיף עליו א' י"ב תשצ"ג, ייצא מולד חודש שאחריו, ותדע באי זה יום מימי השבוע ובאי זו שעה ובכמה חלקים יהיה. כיצד, הרי שהיה מולד ניסן באחד בשבת בחמש שעות ביום ומאה ושבעה חלקים, סימן להם א' ה' ק"ז. כשתוסיף עליו שארית חודש הלבנה, והוא א' י"ב תשצ"ג, ייצא מולד אייר בליל שלישי חמש שעות בלילה ותשע מאות חלקים, סימן להם ג' ה' תת"ק. ועל דרך זו, עד סוף העולם, חודש אחר חודש. וכן כשיהיה עימך ידוע מולד שנה זו, ותוסיף שאריתה על ימי המולד, אם פשוטה היא שארית הפשוטה, ואם מעוברת היא שארית המעוברת ייצא לך מולד שנה שלאחריה. וכן שנה אחר שנה, עד סוף העולם. והמולד הראשון שממנו תתחיל, הוא מולד שהיה בשנה הראשונה של יצירה, והוא היה בליל שני חמש שעות בלילה ומאתיים וארבעה חלקים, סימן להם ב' ה' ר"ד; וממנו הוא תחילת החשבון.
השעון של המולדות הוא תמיד מתחיל בשעה 6 בערב שלנו והיא שעת אפס. ומכאן מתחילה ספירה של 24 שעות. וכל הזמנים מכוונים לשעון זה.
אם אנו מתחילים את ספירת השנים ממולד בהר"ד הרי יש לנו שנה אחת שלא היתה. ויש מקומות שלא נהגו למנות שנה זו, ולעיתים זה פתרון לסתירות שקיימות במנין השנים. ראה בית יוסף סימן של"א: ושמיטה היא בשנת פ"ח לר"י ולרש"י בשנת פ"ט (לשון הטור). טעות סופר הוא שהרי בספר חשן משפט סימן ס"ז )סע' ט( כתב רבינו ובחשבון שנת שביעית איכא פלוגתא לר"י )תוס' ע"ז ט: ד"ה האי( היתה בשנת פ"ח ולרש"י )שם ד"ה נטפי חדא( בשנת פ"ז והוא עיקר עכ"ל ודברי הרא"ש בפרק קמא דעבודה זרה )סי' ז( כדבריו בחשן משפט ואפשר לומר שמה שכתב שם פ"ז ופ"ח ומה שכתב כאן פ"ח ופ"ט הכל אחד אלא שמה שכתב הרא"ש וכן מה שכתב בחשן משפט הוא לפי המונים שנות העולם ממולד וי"ד ומה שכתב כאן הוא לפי המונים שנות העולם ממולד בהר"ד.
מהו מקור לזמן בהר"ד?
ע' במפרש להלכה ח', שהאדם הראשון נוצר בתחילת שעה שלישית. דהיינו ביום ו' אחר ב' שעות. ומולד תשרי שנה ראשונה היה וי"ד. וכשתוריד מיום זה את שארית השנה הפשוטה דהיינו ד"ח תתע"ו, תקבל בהר"ד. ולכן מולד זה נקרא גם מולד תוהו, דהיינו שנה לפני בריאת העולם. וכל זה בהנחה שהמולד הראשון היה ממש בזמן בראית אדם הראשון, וזה משום שהתחלת העולם עם סדר הזמנים הוא מבריאת האדם. וכתבו התוספות ר"ה ח' ע"א: אלא זהו הטעם לפי שהמונה מבריאת העולם לא מונה ר"ה עד יום ששי שנברא אדם הראשון ובשעה תשיעית נצטווה כדאמר פרק אחד דיני ממונות )סנהדרין ד' לח:( ומסתמא אז קדש החדש ומשקדש החדש ע"כ היה המולד ו' שעות קודם דשית שעי מכסי סיהרא ונמצא המולד בתחילת שעה ט"ו דהיא שעה שלישית של יום וסימן וי"ד פי' ביום ו' בסוף שעה י"ד היה המולד מאחר שלא היה ר"ה עד יום ו' שקידש אדם הראשון החדש נמצא שנברא העולם בכ"ה באלול ואותה שנה של תוהו שמונין משום דיום אחד בשנה חשוב שנה. טעם אחר לחשבון בהר"ד: כתב הגר"א בחו"מ סימן ס"ז בהשמטות, שכיון שבשנת המבול לפי דעת חלק מחז"ל לא שמשו המאורות הרי שצריך להוריד את העודף של שנה אחת, וממילא כאילו המולד הראשון היה בהר"ד. שהרי אנו מדלגים שנה. וע' השמים מספרים עמ' 89 שמביא כבר ראשונים שכתבו ש"אל תסמוך עליו כי דברים ריקים הם".
דברי רבנו בחיי בראשית א,ב, על פי רמ"ז משם מ"ב אותיות: ויש לך לדעת כי יש בידינו קבלה בפסוק זה של בראשית שממנו יוצא שם בן מ"ב המיוחס למדת הדין עד בי"ת של בהו אך ע"י צרופים רבים, ואם תאיר עיני הלב תמצא בו המנין של בהר"ד שזכרתי למעלה והוא רשום בפרשה ואותיותיו ארבעתם בין כל אות ואות מ"ב אותיות, והמשכיל יבין יוכל להבחין כי אין זה דרך מקרה אבל הוא מופת גמור על חדוש העולם כי בטרם הרים יולדו ולא היה בהר"ד היה מדת דינו של עולם במקום בהר"ד פועל באין כלי ומוציא כלי למעשהו וזהו מבואמוציא כלי למעשהו וזהו מבוא אם בניסן נברא העולם: כתב בספר העיבור לבעל האבודרהם: "כי מסורת בידינו מאבותינו שחמה ולבנה נבראו בתחילת ליל רביע בסוף חודש אדר ולא הדביקה הלבנה לחמה עד ט' שעות ותרמ"ב חלקים מליל רביעי והמולד הראשון היה מולד ניסן היה בט' שעות ותרמ"ב חלקים מליל רביעי והסימן ד'ט' תרמ"ב".
לדעת שו"ת מהר"ל בן-חביב סי' קס"ג על מולד בהר"ד נודע לנו מצד הנבואה או מפי הקבלה. אך בספר מאור עיניים פ"ב הוכיח בכמה ראיות שסימן זה לא היה מקובל אצלם כלל, אלא כשתיקן ר' הלל הנשיא בשנת תר"ע לשטרות את הקביעות שלנו לפי חשבון המולדות האמצעיים, יצא ממילא מן המאוחר אל המוקדם שמולד אדם היה וי"ד ומולד תהו בהר"ד, ושוב נתנו טעמים למה היה וי"ד ובהר"ד. ועיין בחזון-איש הל' ערלה סי' טז (לא מצאתי בנתיים) שכתב שאפילו הסוברים שהחשבון שלנו בכלל הוא הלכה למשה מסיני (זוהי דעת הרמב"ם) לא נתכוונו שפרטי החשבון עם בהר"ד כהתחלתו היא הלכה למשה מסיני, אלא שנמסרה הרשות מהלכה למשה מסיני לחכמים לעשות חשבון קבוע שעל פיו יסודרו השנים ויתאימו שנות החמה והלבנה, ועל יסוד זה קבע ותיקן ר' הלל הנשיא את חשבוננו.
מחזור השנים: סימן השנה: ע' השמים מספרים עמ' .147חכמי העיבור נהגו לסמן כל שנ בשלש אותיות: האות הראשונה הוא היום שיחול בו ראש השנה. האות השניה היא ש' או ח' או כ'. דהיינו או שלימה או חסרה משום שר' אליעזר שמותי, ואין הלכה כמותו, עיין בבא-מציעה נט'. וכן עיין שבת קל' ונידה ז': ושם הובאו מחלוקת רש"י תוס' מה זה שמותי).
השנים המעוברות הם גו"ח אדז"ט. ע' רמב"ם פרק ו' הלכה יא: נמצא במחזור שהוא כזה החדשים כולם חדשי הלבנה והשנים שני החמה, והשבע שנים המעוברות שבכל מחזור ומחזור לפי חשבון זה הם שנה שלישית מן המחזור וששית ושמינית ושנת אחת עשרה ושנת ארבע עשרה ושנת שבע עשרה ושנת תשע עשרה, סימן להם גו"ח י"א י"ד י"ז י"ט.
ביאור הטבלה. בעית עגול רב נחשון גאון. האם כל עגול של י"ג מחזורים של י"ט (רמ"ז שנים) חוזרים בדיוק לנקודת ההתחלה? כתב המשנה ברורה סימן תכז: ועיין סדר הקביעות בטור והנה בטור סידר הקביעות שכל י"ג מחזורים קביעותם שוה והוא מה שקראו הלבוש עיגול דרב נחשון גאון אך הלבוש כתב ע"ז המון המעברים חושבים י"ג מחזורים בשוה אבל כשתדקדק היטב תמצא שאינו כן עכ"ל וכן העתיק בהגהת ב"א מספר יסוד עולם מאמר רביעי פרק יו"ד בסופו כי מה שסוברים שכל הי"ג מחזורים הם בשוה הוא רק ברוב השנים אבל לא בכולם ולכן אין לסמוך על עיגול זה של י"ג מחזורות עכ"ל ע"ש באריכות וכן בפר"ח השיג על הטור ופירש השנים האיך עולה לפי חשבון וכמ"ש בספר תקון יששכר והזהיר מאוד מאוד שלא לשמוע לסדר הקביעות של הטור על שנים ידועות ע"ש וכן מצאתי עוד בשאר ספרים אך לעניננו אין שום נ"מ מזה כי על שנים שעברו עד הנה מה דהוה הוה וגם באמת כבר נתקן באיזה מקומות בלוח של הטור גופא כפי מה שהגיה הפר"ח ועל שנת תרס"ב תרס"ג תש"ז תש"ח כתבתי לקמן איך הוא הקביעות באמת עי"ש ויתר השנים משך רב כמעט עד שנת תתמ"ז כתובות בלוח הטור כהוגן כפי מה שנראה מפר"ח שלא הגיה עליו [אם לא שימצא עוד איזה קלקול בדפוס וכמו שראיתי בפר"ח כתוב שם על שנת תתקנ"ג סימן בח"ג והוא טה"ד וצ"ל זח"ג וכן על שנת תשמ"ג כתוב בדפוס לעמבערג בש"ז והוא טה"ד וצ"ל ז"ש כמו בטור והוא זש"ג אח"כ מצאתי כן בדפוס ישן] ואין לנו לדאוג כ"כ יותר כי בודאי בעת ההיא וגם הרבה קודם יהיה הגאולה ונקדש ע"פ הראיה:
וכתב באבני נזר או"ח סימן שט"ו: ב"ה יום ב' בראשית אס"ח תרס"ב לפ"ק. שלום לכבוד אהובי ידידי הרב וכו' מו"ה אהרן מנחם מענדיל שליט"א בק"ק ראדזמין:
א( מכתבו הגיעני ותוכן דבריו שאף שעל פי החשבון הדבר נכון שיקבע ראש השנה הבא עלינו לטובה תרס"ג ביום ה'. מכל מקום עדיין צריך עיון דאם כן נסתר הכלל השגור בכל מעשי הלוחות הבנוים על יסוד עיגול של ר' נחשון גאון. ואחריו הגאון בעל הטורים. שבכל י"ג מחזורים חוזר חלילה לקביעות הראשון:
ב( והנה כבר כתב הפר"ח דיסוד זה אינו מדוקדק שכתבו קצת מעברים. אך בל יחשוב שבא לחלוק על ר' נחשון גאון כי מעולם לא עלה זה על דעת ר' נחשון גאון. ונפלאתי על מעלתו. ובטח ראה העיגול של ר' נחשון גאון בלבוש. ושם הביא בשמו קביעות י"ג מחזורים. ואחר כך כתב הלבוש וזה לשונו המון מן המעברים קראוהו עיגול ואמרו שכן חוזר הקביעות של השנים לעולם בל כשתדקדק היטב תמצא שאינו כן כו' עיין שם. הנה מבואר שר' נחשון גאון בעצמו לא קראוהו עיגול ולא אמר שכן חוזר הקביעות לעולם רק המון מן המעברים ואינו כן:
ג( ובאמת הדבר פשוט כשתכפול י"ג פעמים ב' ט"ז תקצ"ה העודף מכל מחזור יעלו לשבועים שלמים פחות תתק"ה חלקים. ועל כן רובא דרובא לא משתנה קביעות ראש השנה. אך ברבות הימים כשיתקבצו חלקים עד שיגיע המולד קרוב לחצות היום ישיב המולד זקן לאחר י"ג מחזורים לעולמיו. וזה פשוט לבר בי רב דחד יומא. ומה שעשה ר"נ גאון הקביעות על י"ג מחזורים היינו שברוב השנים יכולין לסמוך על קביעות הזה לעולם כשידע רק שהמולד אינו קרוב לחצות. אבל לא עשה זה לכלל ולא קראוהו עיגול כמבואר בלבוש הנ"ל:
נספח:
בספר "יערות דבש" לר' יהונתן אייבשיץ (חלק א' עמ' ז') תירץ הרב באופן אחר קושיה זו, וגם קושיה נוספת תירץ באותו מקום בדברי הגמ' במס' ר"ה ניב.) שלעניין מנין השנים מונים מתשרי ואילו לתקופות יוה"כ. אבל תדע שהתו' (ר"ה כז.) הקשו: ר"א הקליר יסד בפיוט ר"ה: "אופד מאז לשפט היום", משמע דאדם נברא בר"ה שהוא ר"ח תשרי, ובפיוט של חג הפסח יסד: "עתותי קיץ וחורף בניסן נברא", והיינו כר"י דבניסן נברא העולם, והתו' נכנסו בדחוקים ע"ש. אבל צריך להבין ג"כ מ"ש בגמ' (ר"ה יב.) דמונין לשנים ושנות אדם מתשרי כר"א, אבל לתקופה מונין מניסן, ויש להבין בממ"נ, אי בתשרי נברא ימנו הכל מתשרי, ואי בניסן, ימנו הכל מניסן! אבל הענין כך, כי בודאי הענין הענין מה שאמרו דבתחילת הבריאה בניסן או בתשרי, הכוונה: אי תליית המאורות היתה בראש מזל טלה או בראש מזל מאזנים, ומבואר במדרש רבה פ' בראשית (פ"י ד) כי קודם חטא אדה"ר היו המאורות גלגלים הולכים במהירות למאוד, ואח"כ הולכים במתינות למאוד בקלקול החטא, ובוה יובן כי המאורות נתלו בתחלת ליל ד' במזל טלה, כי הוא ראש למזלות, ולכן ניסן ראשון לחדשים, וגם ראוי שבו יתחילו המאורות להלך ומשם יקחו דרכם, אך איחרו לסבב גלגל המזלות בהילוכן ממערב למזרח, עד שכאשר הגיע יום חששי אחר חצות הגיעו המאורות למזל מאזנים שהוא תשרי, ובזה יובן כי לתקופה, שהוא תחלת מנין תליית המאורות, מונין מניסן. וכן יסד הקליר "עתותי קיץ וחורף". שהוא תלוי בסיבוב מזלות בניסן נעשו. כי שם תליית מאורות. אבל אדם שהיה ביום ו' היה בתשרי. כי כבר הגיעה בו ביום החמה למאזנים לבנה. ולכך לשנות אדם מונין מתשרי. כי באמת היה ביום ו' תשרי. כי החמה ווהלבנה הביאו למאזנים וכן יסד ההקליר (פייט לר"ה) "אופד מאז לשפט היום", כי זה נעשה בתשרי ביום ו', וזהו ברור ואמת ומה עמקו מחשבות חז"ל ואיש בער לא ידע.
והנה מולד הלבנה שבאה בנקודת מזל מאזנים, היה בשעה ט' ביום ו', ולכן אמרו (סנהדרין לח:) בט' נצטוו ופירשו על קידוש החודש (שם איתא: תשיעית נצטווה שלא לאכול מן האילן), כי אז היה מולד הלבנה, ולא שייך שית שעי מכסי סיהרא, כי בגן עדן ובפרט קודם חטא – היה האויר מצוחצח וקשת הראות בהיר בשחקים והיו תיכף נראים ויכול לקדש, והיה אז ר"ה הואיל והמולד היה בו ביום. וא"כ אם תחשוב מן תחלת ליל ד' שנתלו המאורות עד ט' שעות ביום הששי, הלכו המאורות כל י"א שעות וחצי מזל, וששה מזלות-מראש מזל טלה עד ראש מזל מאזנים – הלכו בס"ט שעות שהוא בשעה ט', ואז חטא אדה"ר, אבל כבר נאמר במדרש (ילק"ש ח"א רמז טז) שלא נתקללו ולא תלה חסרון עד מוצאי שבת כנודע, וא"כ אם כל מזל הולך בי"א שעות וחצי, שליש מזל מאזנים הולך קרוב לד' שעות, וא"כ קרוב לשעה א' בליל הכנסת כלה, הגיעו המאורות בשליש מזל מאזנים, שהוא עכשיו שליש חודש תשרי, וכבר נודע, כי בתחלת שבת עשה אדה"ר תשובה, ואז נתקבלה תשובתו, ונקראת שבת תשובה, כמבואר בתקונים וכן במדרשים וב"ר פכ"ב ופדר"א פי"ט ו-כ') כי שבת הליצה בעדו, ולכך שר אדה"ר מזמור שיר ליום השבת, וקב"ה נעתר לו והושיט לו ימינו והטה אליו חסד, וא"כ היה זה בשליש מזל מאזנים, עכשיו שהמאורות הולכים לאט לאט ואינם מגיעים לשליש מזל עד י' בחודש. ולכך בי' לחדש יוה"כ. כי אז כשהיו מאורות בשליש מזל מאזנים. נתקבלה תשובתו של אדה"ר. ומה שהיה אז תיכף ורצוף שעה שלשה וארבעה. עכשיו הוא בימים עשרה, ולכך יוה"כ מוכן לסליחה, וכן היה בחטא העגל, שהוא מעין חטא אדם הראשון כנודע, וג"כ נתבשרו בסליחה ביוה"כ ונקרא שבת שבתון, כי היה אז שבת תשובה:
המולד הראשון – מולד וי"ד כידוע שהמאורות נבראו ביום הרביעי ליצירה שהוא כח' לחודש ואת פעולתם וסיבוביהם החלו למעשה ביום רביעי בשעת יצירתם. ומאז ועד יום שישי בבוקר הם שימשו והיו מרוחקים האחד מהשני מספר מעלות כפי שהם 62שעות לפני המולד בזמנו ואז לאחר 62מולד זה התרחש עפ"י קבלת חז"ל בתחילת השעה השלישית של היום, דהיינו לאחר 14שעות משקיעת החמה של סוף היום החמישי ו- 62שעות משעת יצירתם ותחילת שימושם, ומולד זה נקרא מולד וי"ד דהיינו שעת המולד היתה בשעה 8:00בבוקר יום השישי.
וכן כותב ר' עובדיה בפירושו על הרמב"ם בהלכות ק"ה פרק ו' סעיף ח: "והמולד הראשון אשר ממנו התחיל וכו', דע שאדם הראשון היתה בריאתו בתחילת שעה שלישית מיום ששי מששת ימי בראשית שהרי אמרו ז"ל (סנהדרין לח:) בראשונה צבר את עפרו, בשניה גבלו, בשלישית יצרו וכו', ולפי שקדם לבריאתו מששת ימי בראשית חמישה ימים וארבע עשרה שעות מיום שישי הוצרכנו לידע החודש שאלו הימים והשעות ממנו וכן מולד השנה שזה החודש" (רמב"ם הלכ' ק"ה פרק ו' סעיף ח'). ובאוצר הגאונים על ר"ה דף טז מובא שם בשם רב יוסף גאון שהקב"ה כיוון שיושלם מולדה עם בריאת האדם שהוא סוף כל היצירה, ובשעה שנברא נשלם העולם ולא נחסר ממנו בריאה, ושעה ב' של היום היא יד' מתחילת הלילה. ואילו התוס' שם הסבירו שכשנצטוה אדם הראשון על המצוות בשעה התשיעית של היום קידש מיד את החודש והיות והלבנה נראית רק 6שעות אחר ה מולד הרי שהמולד היה 6שעות קודם לכן היינו וי"ד.
כעת לאחר שמצאנו את המולד הראשון לבריאת העולם. שהוא מולד וי"ד. יש באפשרותינו כעת לחשב מולדות בדרך פשוטה אפילו בלא מולד נתון. אך עלינו לזכור שמולד וי"ד נוצר בשנה הראשונה לבריאה כששנה זו מנתה בסה"כ 5 ימים, ולכן בחישובנו נצטרך לקזז מידי פעם את ה- -1חודשים ו, -/4לכן כדי למנוע סיבוכים מיותרים, השתמשו רבותינו בשיטה שגם היום מקובלת מאוד במדע והיא החישוב לאחור (אקסטרפולציה). בשיטה זו מחשבים לאחור את המולד הראשון הדמיוני, אשר היה צריך להתרחש, אילו העולם היה נברא בראשית השנה ולא בסופה כאמור לעיל. מולד דמיוני זה, הנקרא מולד תוהו, נבדל בדיוק ב -12חודש מהמולד הראשון האמיתי. כמובן שחישוב זה בנוי כך, שאילו הירח היה אמנם מתחיל את מהלכו במולד תוהו, הרי לאחר 12חודש בדיוק היה מגיע למולד הראשון האמיתי שהוא מולד וי"ד. מולד דמיוני זה יוצא בבהר"ד, דהיינוי יום ב' שעה 23:11ו- 6חלקים.
ב) טעם נוסף שמתחילים מבהר"ד ולא מוי"ד הוא לפי שיום אחד בשנה ימים מכ"ה באלול ועד תשרי, ולכן מתחילים לחשוב 5חשוב שנה, והרי עברו ממולד תשרי שלפני הבריאה. שנת "תוהו". והיות ומולד חודש אחד מתרחק ממולד חודש שני יום אחד וי"ב שעות. לפי שהמהלך האמצעי של הלבנה בחודש הוא: כט – יב – תשצ"ג, וכ"ח ימים כלים בארבעה שבועות – יוצא שמולד שנה מחבירתה מתרחק 4ימים 8שעות ותתע"ו חלקים (ד – ח – תתע"ו). כשנסיר ממולד וי"ד היתרון של ד – ח – תתע"ו יצא לנו בהר"ד, כלומר אילו היתה הלבנה משמשת בשנת תהו היה מולדה בהר"ד. (תוספות דף ח', אנצקלופדיה תלמודית דף שעה בשם המאור ע"ז שם, ס' העיבור שער ג' ועוד). וכעין זה כתב המפרש להרמב"ם בפרק ו' הל' ח' בהל' ק"ה שלא יתכן שנשליך אלו החמישה ימים ו -14שעות מן המנין ולא נשגיח עליהן.
ג) טעם נוסף שמתחילים מבהר"ד ולא מוי"ד, לפי ששנת המבול לא שמשו בה המאורות ומכיון שלמנין השנים נחשבת אף אותה שנה, אנו צריכים להסיר ממולד וי"ד את היתרון של שנה אחת, דהיינו ד – ח – תתע"ו, ויצא לנו בהר"ד (שם בשם ביאור הגר"א לחו"מ בהשמטות לסימן ס"ז). המעניין הוא שהגר"א לא התייחס כלל לטענה דלעיל המובאת בשם התוספות ושאר הפוסקים האומרים שישנם חמישה ימים מסוף השנה הראשונה שיש להתחשב בהם, לפיכך מפחיתים מוי"ד את שארית השנה ומגיעים לבהר"ד, אלא הגר"א הביא טעם אחר הקשור למבול, ולענ"ד נראה לומר שטעמו של הגר"א שלא התייחס לטענה דלעיל משום שהעיקר בבריאה הוא יום השישי שבו נברא האדם, נזר הבריאה שאז היה א' בתשרי תחילת השנה ואז בשעה 14מהיום היה המולד, לפיכך העיקר במניין השנים לשיטת הגר"א הוא יום השישי שעה 14ומשתמשים בבהר"ד רק מהטעמים שהמאורות לא שימשו בשנת המבול. ואכן בעיון בדברי הגר"א נראית ביקורתו של הגר"א על השיטה של התוספות, וז"ל: אלא נ"ל כי גם חשבוננו לבריאת עולם שהוא יצירת אדם הראשון, אלא משום שאמרו שנת המבול לא שימשו המאורות, אבל למניין חושבים אותם בכלל שנים ולפיכך צריך לחשוב המולד לאחור ד-ח-תתע"ו קודם. ובזה ניחא מה שנתקשו כל המפרשים דל"ל למיחשב משנת תוהו שלא היו המאורות כלל ודחקו משום אותן חמישה ימים שקודם לאדם וכתבו הם עצמם שזה דוחק גדול דמאי נ"מ מזה ליחשב מהיצירה וכו' עכ"ל. יש סוברים שבהר"ד הוא מולד השנה שלאחר שנת היצירה, שלדעתם ביום רביעי שניתלו בו המאורות היה מולד הלבנה ביום רביעי עשרים שעות ות"ח חלקים נד – כ – ת"ח) נוסיף עליהם עוד ד-ח-תתע"ו היתרונות של מולדות שנה אחת, ויצא לנו המולד של תשרי בשנה שלאחריה בהר"ד. ושם בשם מגילת ר' אביתר הובאה באוצר הגאונים ר"ה שם עמ' 15 ועוד, ורן כתב במפרש על הרמב"ם חל' ק"ח פרק ו' חל' ח).
חשבון זה של בהר"ד כמולד תשרי הראשון מתאים להסוברים שבתשרי נברא העולם (שיטת ר' אליעזר) אבל להסוברים שבניסן נברא העולם, נחלקו הראשונים: דעת התוס' (ר"ה ח:) היא שהמולדות וי"ד ובהר"ד הם מולדות ניסן, אך רוב הראשונים שהם: ס' העיבור, הסמ"ג עשין מז, המפרש לקיה"ח פ"י ה"א ועוד סוברים שאפילו לדיעה זו נשל ר' יהושע) שבניסן נברא העולם, מולד בהר"ד הוא של תשרי שמלפני חצי שנה, לפי שמולד ניסן של שנת היצירה היה בליל ד – ט – תרמ"ב, וכשנסיר מזה למפרע יתרון המולדות של ששה חודשים שהם ב – ד – תל"ח, יצא שמולד תשרי של תהו היה בהר"ד.
צילומים: לוח הטור, מספר השמים מספרים ע' .150רמב"ם הלכות קידוש החדש פרק ו'. טור סימן תכ"ח
נספח: ראה ספר הלכות קידוש החודש על פי הרמב"ם, איידלר, עמ' 234