בענין פלג מנחה וסוף זמן מנחה
משנה ברכות כ"ו ע"א, וע' ע"ב מחלוקת רבי יוסי ברבי חנינא אמר תפילות אבות תקנום ור' יהושע בן לוי אמר כנגד תמידים תקנום. ואומרת הגמ': "…ותניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד חצות ורבי יהודה אומר עד ארבע שעות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד ארבע שעות. ומפני מה אמרו תפלת המנחה עד הערב שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב רבי יהודה אומר עד פלג המנחה שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד פלג המנחה. ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה".
ובגמ' כ"ז ע"א: "השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד".
וכן נפסק בשו"ע סימן רל"ג סעיף א': "מי שהתפלל תפלת המנחה לאחר ו' שעות ומחצה ולמעלה, יצא. ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן, ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י"א שעות חסר רביע. הגה: ומשערי' שעות אלו לפי ענין היום, ואף אם היום ארוך משערינן לי"ב שעות והם נקראים שעות זמניות, וכן כל מקום ששיערו חכמים בשעות, משערינן לשעות אלו (רמב"ם בפי' המשנה בפ"ק דברכות), ואסיקנא, דעבד כמר, עבד; ודעבד כמר, עבד; והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו, שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה, שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה; ואם עושה כר' יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה, צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה; ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת מנחה עד הלילה, אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה; ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה, יצא. ובשעת הדחק, יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה. הגה: ולדידן במדינות אלו שנוהגין להתפלל ערבית מפלג המנחה, אין לו להתפלל מנחה אחר כך; ובדיעבד או בשעת הדחק, יצא אם מתפלל מנחה עד הלילה דהיינו עד צאת הכוכבים (בית יוסף בשם אהל מועד ורשב"א)."
כמה נקודות יש לברר בסוגיה זו:
א. האם פלג מנחה לשיטת ר' יהודה הוא לילה, או שזה רק זמן תפילה? ב. האם ההכרעה לעשות כתרתי דסתרי היא מדין ספק דרבנן לקולא, או שאדם יכול להחליט כמי ההלכה לפיה ינהג? ג. אופן חישוב פלג מנחה, מתי מתחיל היום לענין זה. ד. תפילת מנחה עד הערב, מתי הערב? האם זה שקיעה או צאת הכוכבים?
לשאלה א' האם מפלג מנחה לר' יהודה זה לילה? הנפ"מ היא האם לגבי קריאת שמע גם כן סבר ר' יהודה שיוצא ידי חובה. וכשמתפלל מעריב מוקדם האם צריך לחזור ולקרא ק"ש לאחר צאת הכוכבים.
שיטת ר"ת בתוס' ברכות ב' ע"ב שמפלג מנחה מועיל גם לגבי קריאת שמע. וכתב שם שקריאת שמע של בית הכנסת עיקר וק"י כר' יהודה.
וכתב על זה השאגת אריה סימן ג': "ואני תמה דהרי הא דקאמר השתא דלא איתמר הלכתא דעבד כמר עבד, היינו משום דכיון דתפלה דרבנן אזלינן בספיקה להקל, אבל קריאת שמע דהוי מן התורה כיון דמספקא לן מספיקא אית לן למיזל לחומרא, דקי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא וכדאמרין בפ' מי שמתו (כא, א) א"ר יהוד' אמר שמואל ספק קרא ק"ש ספק לא קרא אינו חוזר וקורא, מ"ט ק"ש דרבנן ור"א אמר ספק קרא ספק לא קרא חוזר וקורא מ"ט ק"ש דאורייתא, ופסקו הפוסקים כר"א, ומספיקא חוזר וקורא לחומרא. וה"נ בפלוגתא דר"י ורבנן דקאמר הגמ' דלא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר והו"ל ספיקא לגבי ק"ש, אית לן למיזל לחומרא ואין יוצא ידי חובת ק"ש עד צאת הכוכבים, דלמא הלכה כרבנן דזמן מנחה הוי עד הערב, ואין זמן ערבית מתחיל אלא משעת צה"כ ואילך: ונ"ל דהתוס' לטעמייהו אזלי, דס"ל דהלכה כמ"ד ק"ש דרבנן וכמש"כ בשמם למעלה סימן א', ואית לן למיזל בספיקא לקולא. ואיכא למימר דר"ת נמי הכי ס"ל."
ודעת התוס' היא בסוטה ל"ב ע"א ד"ה קריאת שמע, וע' עינים למשפט ברכות כ"א ע"א. וע' משנה ברורה רל"ג ס"ק ה' שכתב שלגבי קריאת שמע לכו"ע הוא רק מצאת הכוכבים. וע' שו"ע סימן רל"ה סעיף א' שאם הציבור מקדימים לקרות ק"ש מבעוד יום יקרא ק"ש עמהם וכשיגיע זמן יקרא ק"ש בלא ברכות. (ואיך אפשר לברך ברכות על ק"ש לפני הזמן, ע' לעיל שעור ו' בענין קריאת שמע בדעת ר"ת.
ובענין דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד, מה פירוש ההכרעה, (ע' בקהלות יעקב ברכות סימן א', ולהלן בדרכו) הרא"ש בפ"א סימן א' כתב: "ומיהו קצת קשה דלענין תפלת המנחה עבדינן כרבנן ומתפללין פעמים תפלת המנחה אחר פלג המנחה ולענין ק"ש חשבי' ליה לילה כמו ר' יהודה והוי כמו שדרה וגלגולת תרי קולי דסתרי אהדדי (ערובין דף ז א) והא דאמרי' לקמן דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ה"פ לא אפסיק הלכתא לא כרבי יהודה ולא כרבנן מי שירצה ]לעשות[ (יעשה) הכל כרבי יהודה או הכל כרבנן ולא שיתפוס קולא של שניהם וי"ל דלענין תפלה הקלו ולא נהירא לי מה שהביא רבינו תם ז"ל ראיה מתפלת המנחה שהיא עד פלג המנחה. דתפלות כנגד תמידים תקנום ותמיד היה קרב והולך עד פלג המנחה אבל לענין ק"ש לאו זמן שכיבה הוא".
וראיתו משדרדה וגוגולת, היא בערובין ז' ע"א: "אמר רב שיזבי כי לא עבדינן כחומרי דבי תרי היכא דסתרי אהדדי כגון שדרה וגולגולת. דתנן השדרה והגולגולת שחסרו וכמה חסרון בשדרה. בית שמאי אומרים שתי חוליות ובית הלל אומרים חוליא אחת. ובגולגולת בית שמאי אומרים כמלא מקדח ובית הלל אומרים כדי שינטל מן החי וימות. ואמר רב יהודה אמר שמואל וכן לענין טריפה. אבל היכא דלא סתרי אהדדי עבדינן."
אבל המאירי כתב שאין לעשות תרתי דסתרי והביא ראיה אחרת:
"מה שכתבנו שמסוף י"א פחות רביע עד שקיעת החמה מי שהתפלל בו מנחה יצא ומי שהתפלל בו ערבית יצא באמת כך יצא לנו ממה שאמרו דעבד כר' יהודה עבד דעבד כרבנן עבד כלומר דעבד כר' יהודה להתפלל בו תפלת הערב עבד דעבד כרבנן להתפלל בו תפלת מנחה עבד ומ"מ כתבו הגאונים שאין לאדם אחר להתפלל מנחה וערבית בזמן זה מה נפשך אם יום אין לילה אם לילה אין [יום] ויש אומרים ששעה ורביע זה משמש ליום ולילה לענין תפלה ובדיעבד ואם התפלל בו מנחה וערבית יצא ונראה כדעת ראשון ומ"מ הרי מוסיפים לומר שאם התפלל בו פעם אחת מנחה שוב לא יתפלל בה ערבית שכבר קבלו עליו ביום וכן בהפך ולמדו מכאן שמאחר שאנו נוהגים להתפלל מנחה בערב אין לנו להתפלל תפלת ערבית בפלג המנחה ואותם שהיו מתפללים של שבת בערב שבת לא היו מאחרין מנחה לעולם עד זמן זה ואיני נסכם לדעת זה כלל אלא ביום אחד אין ראוי לו להתפלל בו מנחה וערבית אבל מיום ליום אין לחוש כלל ואין כאן משום תרתי דסתרן אהדדי דבדרבנן לא חיישי' והרי זה כשני שבילים אחד טמא ואחד טהור שהלכו שני בני אדם זה באחת וזה באחרת שאם באו לישאל בבת אחת שניהם טמאים ובזה אחר זה שניהם טהורים ומ"מ דוקא לתפלה אבל לק"ש לא יקרא בתחום חמה לעולם כמו שביארנו בפרק ראשון."
מדוע הרא"ש מדמה את זה לשני שבילים והמאירי מדמה לשדרה וגולגולת, למאירי בשני ימים יכול לעשות פעם כר' יהודה ופעם כרבנן, והטעם משום שזה כמו שני שבילים שבאו לישאל לא בבת אחת. אבל הרא"ש מדמה לשדרה וגוגולת.
ויש נפ"מ בין הרא"ש לבין המאירי, שלמאירי בשני ימים אין חשש של תרתי דסתרי. אבל לרא"ש ודאי שיש שהרי גם בשדרה וגוגולת המדובר בשני מקרים שונים אלא באדם אחד, וודאי ששני ימים לא גרע משדרה וגוגולת.
ובכלל, מדוע בשני שבילים לא חוששים לתרתי דסתרי ובשדרה וגולגולת חוששים?
ובאר בקהלות יעקב שם: "והשתא הא דאמרינן לענין מפלג המנחה ולמעלה דעביד כמר עביד, פרש לה המאירי ז"ל שהוא מדין המבואר שם בפ' לפני אידיהן דבל סופרים הלך אחר המיקל והוא ע"פ הכלל דסספק דבנן לקולא, וכון שהספק התירו חכמים ה"ז דומה ממש לב' שבילים שספקיו טהור ולא איכפת לן אי לאח"ז נוהג היתר לצד השי דשני הצדדים הם ספק והספק רחמנא שריה וה"נ בספק דרבנן דאת הספק התירו חכמים ורק בגוונא דבב"א אסורר וזה ג"כ אינו אלא מדרבנן. ולא דמי נד"ד דפלג המנחה לשדרה וגוגולת דהתם שהוא דינא דאורייתא לאו מכח ספק הותר לעשות כדעת המתיר אלא שחלה ההוראה בתור הכרעה וכנ"ל והכרעה לשני צדדים תתכן. ודעת הרא"ש היא שגם כאן זוהי הכרעה. ולכן דימה את זה לשדרה וגוגולת, וכאן נתנו חכמים רשות לכל אחד שיכול לסמוך על הוראת דמר ודמר בתור הכרעה כדרך דבדאוריתא יכול התלמיד לסמוך. וע"ע בקהלות יעקב שם ואכמ"ל.
וכתב בשולחן ערוך אורח חיים סימן רסז סעיף ב: מקדימין להתפלל ערבית יותר מבימות החול, ובפלג המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפלת ערבית ולאכול מיד (וע"ל סי' רל"ג כיצד משערין שיעור פלג המנחה). ובמשנה ברורה סימן רסז ס"ק ג: ובפלג וכו' – משמע מדברי המ"א דאפילו הנוהגין להתפלל מעריב בזמנה מותרים להתפלל בליל שבת מבע"י ובלבד שיהיה מפלג המנחה ואילך דכיון דמצותה להוסיף מחול על הקודש וכבר קבל שבת עליו יכול לסמוך על דעת הסוברים דהוי כלילה לענין תפלה אך הנוהג כן יזהר עכ"פ בע"ש להתפלל מנחה קודם פלג המנחה כדי שלא יהיה תרתי דסתרי אהדדי ]היינו דלדעת ר' יהודה בגמרא זמן מנחה נמשך רק עד פלג המנחה ומשם ואילך הוא זמן תפלת ערבית ולדעת רבנן זמן מנחה הוא עד סוף היום וזמן מעריב הוא בערב[ וי"א דבצבור יש להקל להתפלל מעריב מבע"י אף אם התפלל מנחה אחר פלג המנחה ונ"ל שאין לסמוך על זה רק כשהוא מתפלל מעריב עכ"פ בבין השמשות ובשעת הדחק אבל לא כשהוא עדיין ודאי יום וק"ש יחזור ויקרא כשהוא ודאי לילה ועיין בבה"ל:
ומשמע שבערב שבת יש להקל משום תוספת שבת. אבל יש לומר גם כן שבערב שבת סומכים על המאירי שאין זה תרתי דסתרי אם עושה בשני ימים שונים.
לגבי אופן חישוב פלג המנחה, לשיטת מ"א שהיום מתחיל בעה"ש ונגמר בצאת הכוכבים יש 72דקות בין שקיעה לצאת הכוכבים. שהוא הילוך ד' מילין, אם נחלק יום שווה שיש בו הילוך 40 מיל (עשר פרסאות) לעשר. ופלג מנחה לפי זה הוא שעה ורבע קודם, היינו 75 דקות לפני צאת הכוכבים, היינו שלש (!) דקות לפני השקיעה (הערת מ"ב בבאה"ל סימן רס"א סעיף ב' ד"ה להקדים. וזה הגיוני לפי שיטת ר"ת שבין השמשות מתחיל כדי הילוך ג' מילין ורבע אחרי שקיעה שלנו (מ"ב רס"א ס"ק כ') ואז יש זמן רב לתוספת שבת. אבל לדידן שמתחילת שקיעה שלעיננו הוא ספק לילה, ע"כ צריך לחשב היום מנץ עד שקיעה, ואז שעה ורבע קודם הוא אכן הרבה יותר מוקדם. וזו ראיה שלשיטתנו ע"כ לא יתכן כמ"א. ע' באר חיים עמ' כג. וכתב שם שגם הנוהגים לחשב סוף זמן קריאת שמע כשיטת המ"א, לענין פלג מנחה מחלקים את היום מזריחה עד שקיעה. והסברא היא משום שאם כשיטת ר"ת, הרי יוצא שפלג מנחה הוא רק כשלש דקות קודם השקיעה. ואם נסבור כשיטת הגאונים, לא יתכן שפלג מנחה הוא כ"כ מאוחר. ולכן פרשו התוס' אחרת.
מנחה קטנה לאחר השקיעה: ע' ברכות כ"ו ע"א מחלוקת ר' יהודה ורבנן לגבי תפילת המנחה. אם היא עד הערב או עד פלג מנחה. ובגמ' כ"ז ע"א השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. אלא שלא יהיה תרתי דסתרי, וע' תוס' ריש ברכות. וע' שו"ע סימן רל"ג סעיף א'. וע' רבנו יונה (יח ע"א באלפס) שאין לומר שעד הערב היינו עד צאת הכוכבים אלא עד השקיעה והוכיח מזריקת הדם שפסולה לאחר השקיעה. וע' תוס' זבחים נו ע"א ד"ה מנין שכ"כ. והביא דעת ר"ת ששקיעה היא תחילת שקיעה ו"משתשקע" היינו סוף שקיעה. וע' שאגת אריה סימן יז הוכיח כראשונים הסוברים שזמן מנחה הוא עד צאת הכוכבים. וע' סידור יסודי ישורון עמ' 743 משנה ברורה סימן רל"ג ס"ק יד, שער הציון ס"ק יח הביא הדעות האוסרות אף שאנו מתפללים מעריב רק אחר צאת הכוכבים. הערה: המ"ב שהתיר אחר שקיעה הוא לשיטת ר"ת, ולכן כתב שרק עד רבע שעה קודם צאת כל הכוכבים.