כא. תקופות ושנת חמה

ב"ה שעור כא

שנת החמה ותקופות השנה

הקדמה: ע' עלה יונה במאמר הראשון הביא מאבן עזרא שמות יב ב: "אין ללבנה שנה כלל כאשר אין לשמש חדש כלל". בגלל מספר הימים הדומה בין שנת חמה ולבנה, לכן אנו מונים שנה ללבנה, וכן מחלקים את שנת החמה כביכול לפי חודשים אף שאין משמעות לחודשים אלא יש משמעות לעונות השנה. לשנת הלבנה אין משמעות מבחינת עונות השנה. הערבים שהם מונים רק ללבנה, צום הרמדן שלהם נע במשך השנים על פני עונות השנה. לעומת זה לשנת החמה, היינו סיבוב שלם של כדור הארץ מסביב לחמה, הוא הגורם לשינוי בעונות השנה. כיון שכדור הארץ מסתובב כשצירו נטוי כלפי כוכב הצפון לכן הזוית שקרני השמש פוגעות בארץ משתנה, ובקיץ השמש נמצאת כמעט מעלינו, ובחורף היא יותר נוטה ומשום כך חוזק הקרנים שעוברות דרך האטמוספירה מוחלשות יותר. מבחינת המרחק מכדור הארץ, השמש דוקא קרובה יותר לכדרו הארץ בקיץ ובחורף, יותר מאשר בקיץ ובאביב. (ראה מצגת ב- Microsoft Encartaמצגת בערך ECLIPTIC

על התקופה ראה שר שלום עמ' 142 תקופת אביב מתחילה ביום השויון האביבי, תקופת הקיץ מתחילה ביום הארוך ביותר, הסתיו מתחיל ביום השיון הסתוי, ותקופת החורף מתחילה ביום הקצר ביותר. התקופה היתה חשובה ביותר בזמן שקדשו את החודש על פי הראיה, והתקופה היתה קובעת אם לעבר את ניסן, דהיינו שפסח יצא בתקופת האביב.

התקופות אינן שוות באורכן משום שמסלול כדור הארץ סביב השמש הוא מסלול אליפטי ולא עגול. ראה שר שלום עמ' 143

רמב"ם הלכות קדוש החדש פרק ט' הלכה א' שנת החמה יש מחכמי ישראל שהוא אומר שהיא שלוש מאות חמישה ושישים יום ורביע יום, שהוא שש שעות; ויש מהם שהוא אומר שהוא פחות מרביע היום. וכן חכמי יוון ופרס, יש ביניהם מחלוקת בדבר זה.

כוונת הרמב"ם לתקופת שמואל ותקופת רב אדא. תקופת שמואל מבוססת על מידת השנה בלוח היוליאני (שהתקין יוליוס קיסר בשנת 46 לפני הספירה) ולפיו אורך השנה הוא 365 יום ועוד 6 שעות. את השעות הנוספות הוסיפו כל ארבע שנים בחודש פברואר. החשבון לפי רב אדא הוא מידת השנה הממוצעת בלוח העברי.

תקופת רב אדא אינה נזכרת בתלמוד ואף לא בדברי הגאונים (שר שלום ע' 150). הרמב"ם אינו מזכיר את התקופות בשם תקופת שמואל ותקופת רב אדא. וכתב הרמב"ם בסוף פרק י"ז הלכה כד: וטעם כל אלו החשבונות ומפני מה מוסיפים מנין זה ומפני מה גורעין, והיאך נודע כל דבר ודבר מאלו הדברים, והראיה על כל דבר ודבר, היא חכמת התקופות והגימטריות שחברו בה חכמי יון ספרים הרבה והם הנמצאים עכשיו ביד החכמים, אבל הספרים שחברו חכמי ישראל שהיו בימי הנביאים מבני יששכר לא הגיעו אלינו, ומאחר שכל אלו הדברים בראיות ברורות הם שאין בהם דופי ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם, אין חוששין למחבר בין שחברו אותו נביאים בין שחברו אותם גוים, שכל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמתתו בראיות שאין בהם דופי אין סומכין על זה האיש שאמרו או שלמדו אלא על הראייה שנתגלתה והטעם שנודע.

מידת השנה בלוח העברי לפי רב אדא מבוססת על חלוקה של 235 חודשי הירח שבמחזור לבנה ל-.19 אורך השנה הוא 365 יום 5 שעות 55 דקות ועוד 25.5 שניות בערך לפי תקופת רב אדעא. אורך השנה לפי התוכנים היא 365 יום 5 שעות 48 דקות 46 שניות. אורך השנה בלוח הגריאוגוריאני הוא 365 יום 5 שעות 49 דקות 12 שניות.

ראה את חלוקת השנה לפי השיטות הנ"ל בטבלה בדף מראי המקומות. חשבון התקופות שמובא בלוח השנה הוא החשבון לפי תקופת שמואל שאינה מדוייקת.

הסטיה שיש בתקופת שמואל (לפי שמואל לפני אלפיים שנה תקופת ניסן נפלה ביום השויון האביבי, ומאז הוא מתאחרת בשיעור של 3 ימים כל 400 שנה. אך יש סטיה גם בתקופת רב אדא, שהיא יום אחד בכל מאתיים שנה, ולהלן נסביר.

וראה להלן על ברכת החמה.

רמב"ם פרק ט' הלכה ב' מי שהוא אומר שהיא שלוש מאות וחמישה ושישים יום ורביע יום, יישאר מכל מחזור של תשע עשרה שנה, שעה אחת וארבע מאות וחמישה ושמונים חלקים, כמו שאמרנו. ויהיה בין תקופה לתקופה, אחד ותשעים יום ושבע שעות וחצי שעה; ומשתדע תקופה אחת באיזה יום באיזו שעה היא, תתחיל למנות ממנה לתקופה השנייה שאחריה, ומן השנייה לשלישית, עד סוף העולם.

פרק י' הלכה א' שנת החמה למי שהוא אומר שהיא פחות מרביע מחכמי ישראל, אומר שהיא שלוש מאות חמישה ושישים יום וחמש שעות ותשע מאות שבעה ותשעים חלקים ושמונה וארבעים רגע; והרגע, אחד משישה ושבעים בחלק. ולפי חשבון זה, תהיה תוספת שנת החמה על שנת הלבנה עשרה ימים ואחת ועשרים שעה ומאה ואחד ועשרים חלק ושמונה וארבעים רגע–סימן להן י' כ"א קכ"א מ"ח. ולא תמצא תוספת במחזור של תשע עשרה שנה כלל, אלא בכל מחזור מהם ישלמו שני החמה עם שני הלבנה הפשוטות והמעוברות.

פרק י' הלכה ב' בין כל תקופה ותקופה לפי חשבון זה, אחד ותשעים יום ושבע שעות וחמש מאות ותשעה עשר חלקים ואחד ושלושים רגע סימן להם צ"א ז' תקי"ט ל"א. וכשתדע תקופה מן התקופות אימתיי הייתה, תחשב מאותו רגע מניין זה, ותדע תקופה שאחריה, על הדרך שביארנו בתקופת השנה שהיא רביע.

התקופות: מספר "השמים מספרים" עמ' :171 הארץ מקיפה את השמש במסילתה במשך שנה שלימה. אילו הציר – כלומר הקו הדמיוני המקשר את הקוטב הצפוני עם הדרומי היה תמיד ניצב למסילת ההקפה בזווית ישרה ולא מוטה, היתה השמש עומדת יום-יום בצהריים בניצב מעל לקו-המשוה ושולחת משם קרניים בזוית ישרה על הרצועה של קו המשוה, שם לא היו רואים צל כלל, כי קרניים ניצבות אינן מטילות צל כלל. בארצנו היתה השמש חוזרת יום-יום למעמדה ברקיע הדרומי בגובה מסויים, בלי לשנותו. משום כך היתה מחממת יום-יום במידה שווה את ארצנו ולא היו כלל עונות השנה, לא אצלנו ולא בשום מקום אחר בכדוה"א, כי בכל מקום ומקום היתה השמש מופיעה יום יום בגובה אחד. היא היתה זורחת במזרח ושוקעת במערב, אורך היום היה בכל מקום 12שעות וכן אורך הלילה. (מצב זה של שויון היום והלילה היה כנראה עד זמן המבול שאז תמיד היתה עונה אחת בלבד והיא האביב, אבל לאחר המבול כנראה שינה הקב"ה את מצב זוית כדוה"א. (כך מובא במד"ר בראשית פר' נח. עמ' 38צד שמאל ועיין בעץ יוסף שם).

אולם ציר הסיבוב של כדוה"א אינו ניצב למסלול ההקפה שלו מסביב לשמש אלא סוטה מן הניצב ב- 23.5מעלות, ודבר זה קובע את התהוות עונות השנה ואת השינויים באורך היום והלילה, אבל הציר שומר על כיוונו – הקוטב הצפוני פונה תמיד לעבר כוכב הצפון שאינו משנה את מעמדו, על כן חלים שינויים במעמד הארץ כלפי השמש. לפעמים נוטה הקוטב הצפוני לעבר השמש ולפעמים הוא פונה מן השמש אל החלל חוצה, אך במצב הציר לא חל שום שינוי. הוא מקביל תמיד לעצמו. גם הסיבה השנייה – הקפת – כדוה"א את השמש – חשובה היא – אילו היה ציר סיבוב הארץ סוטה ,מן הניצב, כפי שהוא סוטה באמת אך כדוה"א היה מסתובב רק סביב צירו ולא היה מקיף את השמש שלמה גם במשך שנה אחת הקפה אז לא היו העונות מתחלפות. בכ"מ היתה שוררת עונה אחת בכל חודשי השנה. אילו נטה ציר הסיבוב תמיד לעבר השמש היה אצלנו קיץ בלתי פוסק, ואילו פנה מן השמש אל עבר החלל היה אצלנו חורף כל השנה בגלל הקפת כדוה"א משתנה מעמד הקטבים ביחס לשמש, וזו הסיבה לחילופי העונות.

שיטת התוכנים: על פי מדידת הזמנים של ימינו, זמן הקפת כדור הארץ את השמש: 365יום + 5 שעות + 48דקות + 46 שניות.

לפי זה יש הבדל בין חישוב אורך השנה לפי רב אדא וחישוב אורך השנה לפי הידוע כיום שהוא 6.5 דקות. הפרש זה מצטבר ליום אחד כל 218שנים. וראה להלן.

שיטת הרמב"ם: פרק יא הלכה ז': העיקרים שצריך אדם לידע תחילה לכל חשבונות האצטגנינות, בין לדרכי חשבון הראייה, בין לשאר דברים אלו הם: הגלגל, מוחלק בשלוש מאות ושישים מעלות; כל מזל ומזל שלושים מעלות, וההתחלה מתחילת מזל טלה. וכל מעלה ומעלה, שישים חלקים; וכל חלק וחלק, שישים שנייות; וכל שנייה ושנייה, שישים שלישייות. וכן תדקדק החשבון, ותחלק כל זמן שתרצה.

על מהלך השמש כתב הרמב"ם בפרק יב הלכה א': מהלך השמש האמצעי ביום אחד שהוא ארבע ועשרים שעות, תשעה וחמישים חלקים ושמונה שנייות–סימנם נ"ט ח'. נמצא מהלכה בעשרה ימים, תשע מעלות ואחד וחמישים חלקים ושלוש ועשרים שנייות–סימנם ט' נ"א כ"ג. ובסוף ההלכה כתב הרמב"ם: …ומהלכה לשנה סדורה, שלוש מאות ושמונה וארבעים מעלות וחמישה וחמישים חלקים וחמש עשרה שנייות סימנן שמ"ח נ"ה ט"ו.

לפי זה יוצא שמישת שנת החמה המדוייקת לדעת הרמב"ם היא 365יום + 5שעות + 48דקות ועוד 49-1/2 שניות שאז סובבת השמש את כל 360מעלות הגלגל וההפרש בינו לבין התוכנים הוא ב 3-1/2שניות ! ( 365שנים לאחר הרמב"ם העמיד קופרניקוס את מידת שנת החמה על שיעור גדול בעשרים שניות מהשעור הנכון).

למעשה:

יש הבדל גדול בין התוכנים לבין ההלכה משום שלפי התוכנים השנה מתחלקת לארבעה חלקים שאינם שוים (ראה טבלה).

בדברים הקשורים להלכה אנו מודדים את התקופות לפי שמואל, כנראה בגלל קלות החישוב. אבל לגבי עיבור השנה שצריך לעבר כדי שפסח יהיה בחודש האביב, החשבון הוא חשבון של רב אדא. וכך כתב הרמב"ם בהלכות קידוש החדוש פרק י' הלכה ו-ז: ומראין לי הדברים, שעל חשבון תקופה זו היו סומכין לעניין עיבור השנה בעת שבית דין הגדול מצוי, שהן מעברין מפני הזמן, או מפני הצורך–לפי שחשבון זה, הוא האמת יותר מן הראשון, והוא קרוב מדברים שנתבארו באצטגנינות, יותר מן החשבון הראשון שהייתה בו שנת החמה שלוש מאות וחמישה ושישים יום ורביע יום. וחשבון שתי התקופות האלו שביארנו דרכם, הכול בקירוב הוא, ובמהלך השמש האמצעי, לא במקומה האמיתי; אבל במקום השמש האמיתי תהיה תקופת ניסן בזמנים אלו, בכמו שני ימים קודם שתי התקופות שיוצאין בחשבון זה, בין בחשבון מי שמחשב רביע יום גמור, בין למי שמחשב לפחות מרביע יום.

על ההבדל בחישוב של התקופות כתב הכוזרי במאמר רביעי אות כט: "אמר החבר: כבר העירותיך על ידיעתם במבטים הברורים בראיית מדעם בתקופת לבנה, אשר היא כ"ט י"ב תשצ"ג, מקובל מבית דוד ולא נשתבש, ותקופת חמה הברורה, אשר היו בה נזהרים שלא יפול פסח אלא אחר תקופת ניסן, וכמו שאמרו קצתם: כד חזית דמשכא תקופת טבת עד שיתסר בניסן עברה לההיא שתא, כדי שלא יפול פסח ברביעית החורף, והאלהים צוה והזהיר שמור את חדש האביב. והתקופה הנוהגת אצל ההמון איננה ברורה, אבל היא על דרך הקרוב בחלוקת השנה על ארבעת רביעים, כל רביע צ"א יום ושבע שעות ומחצה, ויש שיפול פסח בחשבונה ברביעית החורף, וכבר טענו על היהודים וחשבו כי עיקר תורתם אבד, ושאינם על שורש אחד, בעבור שיפול להם פסח קודם הכנס פרק האביב כפי חשבונם בתקופה שהיא בפרהסיא, ולא שמו לב אל תקופת חמה הברורה האמתית שהיא בצנעא בלתי מפורסמת, ושעל חשבונה לא יפול פסח בשום פנים אלא עד שתחול השמש בראש טלה ואפילו יום אחד. ולא אירע בזה שום שבוש מכמה אלפי שנים, והוא חשבון דבק למביט אלבתאני והוא הברור שבקבועים והאמתי שבהם. ואיך יתכן מדע תקופת חמה ותקופת לבנה מדוקדקת וברורה אלא מחכמת התכונה על האמת ועל הברור. וכבר הקדמנו מסוד נולד קודם חצות וזולת זה. ונשאר עדין מן החכמה המיוחדת בענין הזה ספר הנקרא פרקי רבי אליעזר בן הורקנוס, בו מדת הארץ וכל אחד מהגלגלים וטבעי הכוכבים והמזלות, והצורות ובתיהם, וטובתם ורעתם, ועלייתם וירידתם, ונשיאותם ושפלותם, ומשך תנועתם, והוא מחכמי המשנה המפורסמים. ושמואל מחכמי הגמרא שאמר: נהירין לי שבילי דרקיעא כשבילי דנהרדעא. ולא התעסקו בו אלא לענין התורה, כי לא ישלם בירור הליכת הירח והתחלפות הליכתו, לברר עת התחברו עם השמש והוא המולד, ועת הסתרו קודם המולד ואחריו, אלא ברוב חכמת התכונה. וכן ידיעת התקופות הארבע על בירור לא תשלם אלא בידיעת השפל רום והגבוה רום והעליות על התחלפם. ומי שטרח בזה אי אפשר שלא יתגלגלו עמו שאר חכמות הכוכבים והגלגלים, אבל מה שימצא להם מן החכמה הטבעית ממה שנגדר בתוך דבריהם בדרך המקרה, לא בכונה ללמד החכמה ההיא, פליאות ותמיהות. ומה יחשב לבך שהיה לחכמיהם מן הספרים בחכמה עצמה."

אבל ישנה בעיה אחרת בלוח העברי: החל ממחזור רס"ז כל שנה שמינית של המחזור, פסח יוצא לאחר חודש האביב. החל ממחזר רע"ב פסח יחול לאחר חודש האביב גם בשנה ה- 19למחזור. החל ממחזור רצ"ד יחול פסח אחרי חודש האביב גם בשנה ה- 11למחזור והחל ממחזור ש"י יחול פסח אחרי חודש האביב גם בשנה ה- 3למחזור. כלומר שהיום שאנו במחזור ש"ד, פסח חל שלש פעמים לאחר חדש האביב (ראה שר שלום עמ' :)151

מידת השנה הממוצעת בלוח העברי גדולה בשעור של 6-1/2דקות ממידת שנת השמש הידועה לנו כל פי מדידות התוכנים בימינו. הפרש זה מצטבר לשעור של קצת יותר מ 4-1/2ימים בכל אלף שנה. לפי זה מתרחק חג הפסח מחדש האביב בשעור של יום אחד בכל 218שנה. חודש האביב מתחיל ביום השויון האביבי, יום תקופת ניסן האסטרונומית. בלוח הגריגוריאני תקופת ניסן ב- 21למרץ. וחודש האביב הוא בין 21למרץ ל 20באפריל. במחזור של 19שנים, החל ממחזור רס"ז פסח חורג מחודש האביב ובשנה ה-8 למחזור חל ב- 22באפריל. החל ממחזור רע"ב פסח יחול אחרי חודש האביב גם בשנה ה- 19למחזור. החל ממחזור ש"י יחול פסח אחרי חודש האביב גם בשנה ה- 3למחזור. (ראה שם שלום ע' .)151 וראה שם כמה הצעות לתיקון הלוח, שינוי סדר השנים המעוברות, או הכנסת מחזור של י"א שנים. אבל כמובן כל זמן שאין סנהדרין ולא מקדשים על פי הראיה אין אפשרות לתקן את הלוח באופן שיהיה מקובל על כל ישראל.

אבל יש להדגיש: ההבדל הוא רק לפי חשבון התקופות של התוכנים שבה תקופת ניסן היא ב- 21במרץ. אבל קיים הבדל נוסף בין חישוב רב אדא לתוכנים, לא רק באורך השנה אלא גם באורך התקופה. התקופות לפי התוכנים הם אינן שוות. והטעם הוא כיון שמסלול כדור הארץ הוא אליפטי ולא עגול. ראה טבלה הלקוחה מספר השמים מספרים הרצ"ב. ועוד: תחילת תקופת ניסן הרמב"ם כתב בפרק ט' הלכה ג' שהיא השעה והחלק שבו תכנס השמש תחילת מזל טלה. וצ"ע האם זה אמנם יום השויון. ומכל מקום לפי חשבון רב אדא לא יצא פסח לאחר חודש האביב כיון שלפי רב אדא תקפות ניסן היא ב 27-28במרץ (ראה טבלה). ולכאורה חשבון רב אדא הוא בחשבון התקופות מאז בריאת העולם.

חשיבות הלכתית לידיעת התקופות: א. בענין ברכת החמה. שהיא נעשית אחת ל- 28שנים והברכה בדיוק ביום ובשעה שמתחילה תקופת ניסן ביום רביעי בשעה 0 לפי חשבון של תקופת שמואל שבעצם אינה מדוייקת. בגמ' ברכות נ"ט ע"ב נאמר שהרואה חמה בתקופתה, לבנה בגבורתה וכוכבים במסילותם ומזלון כסדרן אומר ברוך עושה מעשה בראשית. "ואימתי הוי אמר אביי כל כ"ח שנין והדר מחזרו ונפלה תקופת ניסן בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע". וכתב רש"י שם: "שבתאי, פירוש, זהו שם שעה ראשונה של ליל רביעי שבאותה שעה נתלו המאורות. ויש לנו 7שעות שהן חוזרות חלילה, ושמותיהם שצ"מ חנכ"ל שפרושם הוא: שבתאי, צדק,, מאדים, חמה, נוגה, כוכב, לבנה. ד ברכת החמה הקרובה היא ביום רביעי יד בניסן תשס"ט, (וזה תמיד יוצא ב-8 באפריל וראה שר שלום, עמ' .)145

ב. שאילת גשמים בחו"ל שהאי ביום ה- 60לתקופת תשרי, על פי גמ' תענית י' ע"א. וכתב בית יוסף סימן קי"ז בשם אבודרהם. ובתשב"ץ ח"ג סי' קכ"ג כתב סימן להתחלה בחו"ל: "כב"ן שאל", היינו, כ"ב נואימברו שאל גשמים. התאריך של הבית יוסף הוא התאריך היוליאני. בית יוסף אורח חיים סימן קיז: "וכתב ה"ר דוד אבודרהם (עמ' קי) ויום ס' יבוא בכ"ב מנובימברי אם היה אותו פיברי"ר מכ"ח יום אבל אם היה פיברי"ר מכ"ט יום תהיה השאלה בכ"ג נובימברי כי תקופת תשרי לעולם שבעה ימים קודם אקטוברי". ובימינו יש להוסיף 13יום למ"ש בית יוסף.

ג. מנה שלא לשתות מים בשעת התקופה משום סכנה. וע' ש"ך סימן קט"ז שנוהגים העולם להניח ברזל על כל המשקים וכו'. וע"ע מ"א סי' ר"ו ס"ק ח' בשם ספר חסידים שאם ברך על מים ושמע שיש מת בעיר ישתהה מעט מן המים ושישפוך השאר, ואם אמר לו שהתקופה נופלת ימתין מעט עד שעברה התקופה וכו'. ובבית יסוף סימן תנ,ה כתב "ובמרדכי משמע שכל מים שהיו תלוש בשעת התקופה כל ששותה מהם או לשב בהם ואוכל אפילו אחר כמה ימים הם מזיקים".

וראה דברים נוספים ב"עלה יונה" במאמר הראשון אות ג' על הסבר המהרש"א בתענית כח ע"ב על ישוב הסתירה אם העיר הובקעה בשבעה עשר בתמוז, או בתשעה בו כמו שכתבו בירמיה לט,ב. ואומר הבבבלי שכאן בבית ראשון (בתשעה) וכאן בבית שני. אבל בירושלמי כתוב שקלקול חשבונות כתוב כאן. פכתבו התוספות שמתוך טרדתם טעו ולא רצה הפסוק לשנות מכו שהיו סבורים. וזה תמוה, אם זו שגיאה מדוע נכתבה? וכתב המהרש"א שלחשבון חודשי החמה המתחיל מתקופת תמוז, שבו האומות מחריבי הבית היו מונים, ואולי גם חלק מהיהודים שהיו עובדי שמש, אכן היה זה בתשעה בתמוז, אבל לפי חודשי הלבנה זה היה בי"ז בתמוז.

דבר נוסף הביא שם מספר עבור קדמון על מה שמופיע בין תעניו צדיקים, שעה בטבת. ובסוף מגילת תענית כתוב "לא כתבו רבותינו על מה" וכן בשו"ע או"ח סימן תק"פ כתוב שלא נודע איזו צרה היתה בו. וזה תמוה. ויש ראשונים שאומרים שזה יום שמת בו עזרא הסופר, אבל אם כן מה העלימו. והביא הרב מרצבך ז"ל שט' טבת לחודשי הלבנה היה בתחילת חשבון ומנין שנותיהם בשנה א' של האומות וחל בכ"ה בדצמבר, ומובן שעל ידי זה נשפך דם רב בישראל, וד"ל.

הלוח הלועזי:

בלוח הלועזי, אורך השנה לפי היוליאני הוא כמו שמואל, 365ימים ו-6 שעות. כיון שכל שנה נוסף רבע יום לכן כל שנה רביעית היא עם תוספת של יום בחודש פברואר. ולפי הלוח הגראוגוריאני הוא 365יום 5שעות 49דקות ו- 12שניות. ההבדל של 11דקות, ברבות הימים הצטבר לימים. בסוף המאה ה- 16חשבו ומצאו שתקופת האביב נעתקה מיום 21במרץ ל- 11במרץ. לכן הנהיג האפיפיור גריגוריוס ה- 13לוח מתוקן הנקרא לוח גריאוגריאני. הוא בטל את 10הימים שהצטברו עד ימיו בזה שממחרת ה- 4באוקטובר 1582עברו ליום ה- 15בו. בזה תיקן את העבר. לגבי העתיד קבע שבכל 400שנה יהיו רק 97שנים "כבושות" ונקבע הכלל: שנות המאות שאינן מתחלקות ל 400יהיו מעתה פשוטות. השנים ,2200 .2100 ,1900 ,1800 ,1700שלפי הלוח היוליאני הם מעוברות, יהיו בלוח הגיגוריאני פשוטות. אבל ,2000 ,1600הם כבושות (מעוברות) גם לפי הלוח הגריאוגוריאני.

על הלוח היוליני והגראוגוריני, מתוך "השמים מספרים" ע' :218 הלוח הנוצרי שונה הוא מהלוח העברי ומהלוח המוסלמי בכך, שהנוצרים אינם מתיחסים כלל לירח אלא מונים את השנה שלהם עפ"י השמש בלבד. תחילת היממה שלהם היא שעה 12:00בלילה, (בעוד שאצלנו היממה מתחילה כבר מ-18:00 בערב). הלוח הראשון שלהם היה הלוח הנוצרי של הרומאים חקדמונים שמנו את השנה שלהם עפ"י השמש, ואז ידעו שימות החמה הם רק 365יום ולא יותר. ראש השנה שלהם היה קבוע ב- 1במרס שהוא יום שויון יום ולילה. אך מכיוון שבמציאות, השנה שלהם שהם קבעו אותה 365יום, היא קצרה מהשנה האסטרונומית שהיא 365יום + 5שעות + 48דק' + 46שניות, עובדה זו גרמה להם לשיבושים רבים בלוח, ולכן הוצרכו לתקן את חלוח שלהם פעמים רבות. הלוח היוליאני – בימי יוליוס קיסר, קיסר רומי, בשנת 3713ליצירה 481 שנה לפני הספירה למנינם( נוצר שיבוש גדול בלוח, לכן קבע יוליוס קיסר את אורך חשנה ההיא ל- 445יום במקום 365יום, ומכאן ולהבא מחזור של 4שנים, מהן 3שנים של 365יום, ואחת מהן מעוברת ביום אחד ז"א 366יום, הסיבה לכך היתה כי לדעתו אורך השנה הוא 365יום + 6שעות. ולא כפי שהיה נהוג עד אז שאורך השנה היה רק 365יום. אך גם הוא טעה כי חמעיאות והמדע הוכיחו שאורך השנה האמיתית הוא 365יום + 5שעות + 48דק' ו 46שניות, לכן גם לאחר תיקון זה עדיין נמשכו השיבושים ושוב חיח עורך לתקן את הלוח מספר פעמים.

הלוח חגריגוריאני – לאחר שהכנסיה הקתולית ראתה את כל השיבושים הללו, החליטה לגשת ולערוך תיקונים בלוח, כדי למנוע באופן מוחלט את השיבושים הללו שלא יחזרו על עצמם. למשימה זו נרתמו שני אפיפיורים, האחד חוא סיכסטוס הרביעי, אשר היה אוהב יהודים ואשר התחיל במשימה זו ולא חעליח לסיימה, והשני הוא הרשע, שונא היהודים גריגור ה-8

תיקון הלוח; בשנת 5342לבריאה ( 1582למנינם) ניגש גריגור לתיקון הלוח, דבר ראשון שעשה הוא ביטול 10ימים מהלוח, וזאת בגלל שהצטברו בלוח היוליאני ימים מיותרים, אז מצאו שתקופת האביב נעתקה ממקומה מ- 12במרץ ל- 11במרץ. לכן הוא ביטל 10ימים ודילג בלוח מ- 4באוקטובר ל- 15בו. כצוצאה מהדילוג של 11יום שעשה גריגור, נעשה הפרש בין הלוח היוליאני ללוח ההגיריאוגיאני של 11יום. אמנם רוב מדינות העולם נוהגות כיום לפי הלוח הגריאוגוריאני ורק מעטות נוגהגות לפי הלוח היולאיני.

גויגור הועיד וועדה של 5קתולים אדוקים, 4חשמנים מאיטליה ומספרד, ומתמטיקאי אחד מבמברג נכנראה כדי לתת לוועדה צביון מדעי. (גריגור הרשע, שהיה תומך נלהב של "הישועים", קיבל הצעות מצדדים רבים, וההצעות האלה השפיעו לא מעט על הלוח "המתוקן". הוועדה קיבלה את אורך השנה האסטרונומית, שהיתה אז נחלת רבים, והוא 365יום, 5שעות, 48דק' ו-46 שניות, וקבעה כי במחזור של 400שנה תהיינה 303שנים בנות 365יום ח-97 שנים בנות שנים בנות 366יום. ע"כ יש לעבר כל שנה רביעית עד 96שנים, ומהמאות לעבר רק את אלה המתחלקות ב- .4שנה בלוח היוליאני שמחלקים אותה ב- 4ויש לה שארית 0הרי זו שנה כבושה (מעוברת). שארית גדולה מ- 0מצביעה על כמות רבעי היום החסרים, ולכן אותה שנה אינה מעוברת. החודש שנקבע לעיבור הוא פברואר. והטעם לכך הוא כי מלפנים (עד שנת 1563למנינם) היו מתחילים את שנתם מחודש מרס שהוא זמן האביב, ולא מינואר, וחודש פברואר היה בסוף השנה, לכן היו מתקנים אותו גורעים ומוסיפים כדי שיחול 1במרס בזמנו, ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה. החשבון הזה הוא מדוייק די צורכו, רק פעם ב 4000שנה (לדעת אחרים ב- 10000שנה) יש צורך לתקן את האביב ביום אחד.