ב”ה
צירוף סל לחלה
הקדמה:
בשעור זה נברר שאלה בהלכות חלה: כשאופים בתבניות בודדות ואין שעור חלה בעיסה אלא שאופים עוד, האם ניתן לצרף את הכל לחלה, או שאין זה יכול להצטרף כיון שכל תבנית עומדת בפני עצמה ואינה יכולה להצטרף?
יש להקדים, שיש שני סוגי צירוף, א. צירוף עיסות שאין בהם שיעור כדי שיתחייב להפריש חלה מכולן. ב. צירוף כדי שיהיה מן המוקף כפי שבכל תרומה צריך להפריש מן המוקף, שהכל יהיה לפניו. ע’ רמב”ם ביכורים ה, יג:
החלה נקראת תרומה לפיכך אינה ניטלת אלא מן המוקף כתרומה ואינה ניטלת מן הטהור על הטמא לכתחלה.
אמנם נחלקו הראשונים (ע’ משפטי ארץ חלה פרק ה’ סעיף כא ובהערות שם) אם כדי שיהיה מן המוקף החתיכות צריכות לגעת זו בזו, אבל להלכה נפסק בשו”ע יורה דעה שכה, ב:
אם יש בכל עיסה כשיעור, ורוצה להפריש מזו על זו, אין צריך לא צירוף כלי ולא נגיעה, אלא כיון ששתיהן לפניו מפרישין מזו על זו.
אופן צירוף החלה:
משנה מסכת חלה פרק ב’ משנה ד’:
העושה עיסתו קבים ונגעו זה בזה פטורים מן החלה עד שישוכו רבי אליעזר אומר אף הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה:
את שיטת רבי אליעזר מבאר חדושי הר”ן פסחים מח, ב:
ור’ אליעזר קאמר שאף בסל מצרפן משום דכתי’ והיה באכלכם מלחם הארץ דמשמע דמן הלחם נמי מפרישין אותה וכ”ש שהתנור מצרפן וקרוב לעיסה יותר מן הסל.
ולכאורה אותם הכללים שיש בצירוף של עיסות יש גם בצירוף של סל, וראה בסוף השיעור נפ”מ בזה.
וכתב הרמב”ם בפירוש המשנה שם:
ואמרו ונגעו זה בזה, ר”ל בעת האפיה נגעו הככרות זה בזה, אינן חייבין בחלה עד שיתחברו זה לזה חבור שלם. ור’ אליעזר אומר אפילו לש את הכעכין אחת אחת ואפאן והוציא את כולן מן התנור אחת אחת ונתנן בכלי אחד אע”פ שלא נדבקו זו בזו הרי זה חייב להפריש מהן חלה אחרי האפיה, וכך ביארו בתלמוד ואמרו אפילו כעכין דאין נושכות זו בזו הסל מצרפן לחלה. והלכה כר’ אליעזר.
שו”ע סימן שכ”ד סעיף א’:
סעיף א
שתי עיסות שאין בשום אחת כשיעור, אם נוגעות זו בזו עד שנדבקים מעט זו בזו, מצטרפים, אם הם ממין הראוי להצטרף, כפי מה שנתבאר בסימן שכ”ד. ואם אינם נדבקים, והם בסל אחד, הסל מצרפן ואפילו אחר שנאפה ונעשה פת. ואם נתנם על טבלא שאין לה לבזבז, אינם מצטרפים. הגה: ולכן כשמצרפם בכלי יזהר שלא יצא שום דבר למעלה מדופני הכלי, דהיינו שיהא כל ככר אחד או עיסה למעלה מדופני הכלי (טור). ויש מי שאומר שאם מכסה הפת במפה חשוב כמו כלי לצרפן.
וכן בשו”ע או”ח סימן תנ”ז סעיף א’:
מפני שצריך לדקדק בשיעור העיסה שלא להרבות בה משום חשש חימוץ, ומוטב שימעט בה, לכן טוב לקרב העיסות יחד בשעת הפרשת חלה שישיקו זו בזו, דשמא יש בהם שלא היה בה כשיעור. ואם אי אפשר להפריש חלה בעודה עיסה מפני המהירות, יפרישנה אחר אפייה מיד, שיתן כל המצות בסל והסל מצרפם לחלה; וזהו הדרך היותר נכון. הגה: ואם היה בו שיעור חלה ושכח להפריש, יפריש אחר כך ואפילו צירוף סל לא צריך.
צירוף הסל אם כן אינו רק כשהם בבצק אלא גם לאחר האפיה, כך מבואר במשנה הנ”ל וברמב”ם ובשו”ע. ולכן שאלתנו לגבי צירוף לאחר אפיה שבכל עיסה בפני עצמה לא היה שעור.
לכאורה צירוף הסל הוא כשאינם נדבקים אבל הם נוגעים זה בזה. אבל אם אינם נוגעים זה בזה אין צירוף. וכן כתב בית יוסף סימן שכ”ה:
ומדברי סמ”ג (עשין קמא רב ע”ד) בשם ר”י נראה דצירוף סל לא מהני אלא אם הם נוגעים זה בזה:
אלא שזו מחלוקת הראשונים אם בסל צריך שיגעו זה בזה או שאין צריך שיגעו זה בזה. לדעת הגר”א בשו”ע יו”ד שכה ס”ק ג’ זו מחלוקת בבלי וירושלמי, שלבבלי אין צריכות לגעת כשהן בסל, ולדעת הירושלמי צריכות לגעת, והלכה כבבלי.
ע’ ערוך השלחן סימן שכ”ה סעיף ג’:
קיי”ל כר”א דאמר בפ”ב דחלה [מ”ד] דהרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה [פסחים מ”ח ב] ולכן אף אם אפה עיסה שאין בה שיעור חלה ואח”כ אפה עוד עיסה שאין בה שיעור ונתנם בסל אחד מצטרפין יחד לחלה וכתבו הסמ”ג כעשין [קמ”א] והרא”ש בה’ חלה [סי’ ד’] דמ”מ נגיעה זל”ז צריך גם בסל ע”ש [וכ”כ הב”י והגר”א סק”ג] ויש מי שחולק בזה ואינו עיקר [עי’ ט”ז א”ח סי’ תנ”ז סק”ב]:
וזה לשון הט”ז בס”ק ב’ שם:
וכ’ מו”ח ז”ל לכאורה משמע מל’ רבינו דצירוף סל מהני אפי’ אם אינן נוגעים גם בי”ד סי’ שכ”ה כ’ בסתם הסל מצרפן אבל בסמ”ק הלכות חמץ כתב דוקא שיגעו יחד וכ”כ התו’ בפ’ א”ע דף מ”ו בד”ה הואיל ומדברי הרא”ש בה’ חלה נראה שהסכים לזה שכ’ וז”ל ר”א לא בעי נשיכה אבל נגיעה בכלי בעי כו’ וצ”ל דרבינו קיצר בזה עכ”ל וז”ל התו’ פ’ א”ע שם מיהו נ”ל דאם נתונה לסל בעי’ נמי נגיעה בהדדי משום נטילת חלה מן המוקף כו’ עכ”ל וא”כ דלא הצריכו הנגיעה אלא דליהוי מן המוקף אבל משום צירוף שיעור חלה די בצירוף ע”י סל אפי’ לא נגעו בהדדי ע”כ יפה עשו הטור והש”ע שלא הצריכו כאן נגיעה דאנן קי”ל לא בעי’ מן המוקף כמ”ש רמ”א בי”ד סי’ שכ”ג דעיסה שנתחייב עם חלה זו יכול לפטור שלא מן המוקף…
אלא ששאלתנו קשה יותר: האם מועיל צירוף סל כשהם בתבניות נפרדות, וזה יותר מאשר מצב שאין נוגעין אחד בשני.
שאלות הנוגעת לשאלה הנ”ל:
- האם אפשר לצרף ביחד על ידי כיסוי מפה או הכנסה בכלי של תבניות עם מאפה, האם ביחד יתחייבו.
- האם ניתן יהיה לצרף ביחד דברים הנמצאים בשקיות ניילון. או חבילות מצות ארוזות כל אחד בנפרד שאי אפשר לפתוח ולהכניס לכלי אחד.
- האם גם ארון או מקרר יכול לשמש לצירוף כלי?
והנה, לשון המשנה ברורה בסימן תנ”ז סעיף א’ הנ”ל ס”ק ז:
בסל – ואם סל גדול צריך לקרבם שיגעו זה בזה אכן אם יש בכל עיסה שיעור חלה דפסק הרמ”א לקמיה דא”צ צירוף סל ה”ה נגיעה להדדי לא צריך בין כשהם מונחים בסל בין כשהם מונחים בבית דהבית מצרפן ויכול להפריש מזה על זה וזהו דוקא כשהם מונחים בלא כלים אבל אם הם מונחים בכלים צריך לקרב הכלים להדדי ויהיו פתוחים למעלה [דאם הם סתומים אפילו הם מקורבים לא מהני] וכ”ז כשיש בכל עיסה שיעור חלה אבל אם אין בכל עיסה שיעור חלה וצריכינן לצירוף אין להקל אף שהכלים פתוחים ומקורבים להדדי אא”כ יניחם בתוך סל אחד או שיכסה עליהם במפה ועיין בה”ל:
מה שכתב המשנה ברורה שיש צירוף בבית, זה לגבי מן המוקף ולא כשאין בכל אחת שיעור חלה. פשטות סוף דברי המשנה ברורה משמע שאם אין כשעור יכול להכניס את הכלים לתוך סל ולכסות במפה. אבל יתכן שכוונתו שצריך להוציא מתוך הכלים, שהרי בתחילת הס”ק כתב שצריך לקרבם שיגעו זה בזה.
וע’ דרך אמונה הלכות בכורים פרק ו’ הלכה ט”ז בביאור הלכה ד”ה ואין התנור, שהביא בשם אביו הסטייפלר שלמד במשנה ברורה שזה מצטרף גם אם לא יוציא מהכלים. ובשם חמיו הגר”ש אלישיב שליט”א כתב שכיסוי ניילון הוא בטל ולא נחשב.
ובערוך השלחן סימן תנ”ז סעיף ד’ כתב:
ולפ”ז אצלינו שאין אופין שיעור חלה בכל עיסה יזהרו מאד לצרפן כולן בכלי אחת ולא בשני כלים ואם אין נכנסין בכלי אחת יסמוך השני כלים זל”ז ויפרוש סדין על שני הכלים ויטול חלה אחת על הכל ויזהרו ליטול חלה מיד ולא להניח עד ערב פסח דשמא ישכח וביו”ט אסור להפריש וגם שלא יבא לידי קלקול וכך עושים הנשים הצנועות:
וע”ע בדרך אמונה בבאור הלכה בשם הרב אלישיב ששקיות ניילון לא חוצצות. אבל בשמירת שבת כהלכתה פרק מב הערה לט כתב בשם הגרש”ז אוירבך שאינם מצטרפים, עיי”ש. וע”ש עוד בהערה לגבי צירוף בסל אם צריך נגיעה.
ובשם הגרש”ז אוירבך שם כתב שמקרר לא חשיב כמפה אחרת מפני שתפקידו רק כאיחסון לקירור ויתכן גם שנחשב כמחובר לקרקע.
ולפי זה צריך עיון לגבי צירוף של ארון מקרר או מקפיא. לגבי תנור מפורש שאינו מצרף. ע’ דרך אמונה שם בביאור הלכה ד”ה ואין התנור מצרפן לחלה (בכורים פרק ו’ הלכה טז). ובמשפטי ארץ הלכות חלה פרק ב’ סעיף טז כתב שכלי הקובע בקיר או ברצפה שאינו עומד להזזה ספק אם מצרף ויש אומרים שאפשר להקל. וכן כלי גדול שיש בנפחו ארבעים סאה (48 ס”מ X 48 ס”מ X 144 ס”מ) לללצספק אם מצרף ולכן ארון שיש לו נפח כזה ספק אם מצרף וכן כתב שם במשפטי ארץ שמקרר או מקפיא אם נפחם גדול יותר מהנ”ל ספק אם מצרפים, ואם נפחם פחות הם מצרפים, וכן תנור ספק אם מצרף.
ובהליכות שלמה מועדי השנה, אדר, פרק יט סעיף יט כתב שארון ומקרר לא מצרף מינים שונים משום שמקפיד. והוסיף שם בדבר הלכה:
ולענין מקרר יש להסתפק גם בבצקות או עוגות ממין אחר אם המקרר חשיב כפריסת מפה עליהם לצרפן לחיוב חלה אם אין ככל אחר כשיעור מפני שמקרר תפקירו רק כאיחסון לקירור ולא לטלטל ממקום למקום וגם אפשר לחשיב נמי כמחובר לקרקע הואיל ושימושו רק במחובר ולכן טוב להפריש ככה”ג בלא כרכה.
ואם כן כשאופים בבית עוגות בשתי פעמים שונות אבל העוגות ביחד, ספק אם חייבים בחלה אם נמצאים בארון או במקפיא. וכן בשמחה כשמביאים עוגות ממקומות שונים ספק אם מתחייבים כששמים אותם בארגז או בארון וכו’[1]. וע’ הערה 40 במשפטי ארץ, שאף אם זה סוגי בצקים שונים באופן שלגבי בצקים יש קפידא ואינם מצטרפים, יש לומר שלאחר אפיה מועיל גם צירוף כזה כיון שאינו מקפיד על הנגיעה. (אבל צריך עיון, שהרי הנגיעה עצמה לא לעיכובא בהפרשה, ואם כן גם לגבי חיוב מאי נפ”מ בכך שלא מקפיד על נגיעה). וזה תלוי בתירוצים השונים בר”ש משאנץ שם, ע’ בהערה שם. וע’ שש”כ פרק מב הערה מג בזה בשם הגרש”ז.
מכל מקום בסעיף י’ שם כתב בשש”כ שאם מקפיד לא מצטרף. וע’ בהערה שם שאף אם הקפידא היא אחר האפיה אינו מצרף. ומה שלא מקפיד כשנותן לפני האורחים על מגש אחד סוגים שונים אינו נחשב שאינו מקפיד. ולפי זה ברוב המקרים אין ספק. (אבל במקרה שבבית אופים אותה עוגה בשתי “נגלות” אכן יש להפריש).
ומקור הדין בהקפדה הוא, בשו”ע סי’ שכו א:
שתי עיסות שיש בשתיהן שיעור החייב בחלה, ואין באחת מהן כשיעור, ונגעו זו בזו ונשכו זו את זו, אם היו של שנים, אפילו הם ממין אחד, פטורים מן החלה, שסתם שנים מקפידים. …היו שניהם של איש אחד, אם היו ממין אחד כפי מה שנתבאר בסימן שכ”ד, מצטרפין וחייבים בחלה. ואם משני מינים היו, אין מצטרפין, שסתם אחד אינו מקפיד. ואם היה מקפיד שלא תגע עיסה זו בזו ולא תתערב, אפי’ היו מין אחד אין מצטרפות. ואם האחת פת קיבר והאחת פת נאה, אפילו הן של אדם אחד, מסתמא מקפיד ואינו מצטרף.
הגה: וה”ה שתי עיסות שיש באחת כרכום ובשנית אין בה. וכל זה שאין שיעור בכל אחת, אבל אם יש בהן שיעור, מפריש מאחת על חבירתה אם הן של אדם אחד (ת”ה סימן קפ”ט).
לכאורה לפי דברי הרמ”א שתי עיסות של שני טעמים לא מצטרפים. אבל צריך עיון האם הוא הדין גם בצירוף סל, שתי עוגות של שני טעמים לא מצטרפים, או שצירוף סל הוא גדר אחר?
כתב בית מאיר אורח חיים סימן תנז לגבי קמח מצות:
היכי דהנדוכים צריכים להיות כשיעור כדי להפריש חלה בברכה. יראה לי שאפילו אם כבר עשו ממקצתו הנידך כמו עיסה נילוש בשומן ובשמי’ לצורך גרימזיל אינו דומה לדין דסי’ שכ”ו בהג”ה סעי’ א’ בעיסה שבאחת כו’ ובאח’ לא שאינו מצטרף כי כל זה לא נאמר אלא בעיסות שהצירוף יהי’ ע”י נגיעה ונשיכה אבל בנאפה כבר ולענין צ”ס לענ”ד אין בזה קפידא ודאי בהנגיעה ומצטרפים שפיר וק”ל:
לדעתו צירוף סל הוא שונה, והסל מצרף אפילו אם מקפיד על התערובת. וכן משמע במקור חיים סי’ תנז ס”ק א’ שכותב שאפשר לצרף גם חמץ ומצה. וע’ במשפטי ארץ חלה פרק ב’ הערה 32 שהסביר את שיטתו, שצירףך סל שנעשה אחר אפיה נלמד מ”לחם הארץ” (כמובאר בר”ן פסחים מח ע”ב[2]) והוא סוג צירוף אחר, לא משום שנחשב כאחד ובזה לא נ”מ מה שמקפיד שלא יתערבו.
ולכן במשפטי ארץ שם בסעי יג לא הכריע בסעיף אם מיני מאפה שונים מצטרפים. אבל בהליכות שלמה, מועדי שנה, אדר, פרק תשעה עשר סעיף יט כתב:
יט עוגות מסוגים שונים שהניחם יחד כאדון או במקרר כפי שמצוי במשלוחי מנות אינם מתחייבים ע”י כך כחלה כדין מינים שמקפידים על תערובתן.
וגדר מקפיד על תערובתן, כתב שם בדבר הלכה אות לא:
דנהי דאף אם בשעת לישת העיסה מקפידין על תערובן מ”מ אם לאחר האפיה אין קפידא הסל מצרפן, מ”מ עוגות שונים חשיבי כמקפיד על תערובתן גם לאחר האפיה דלא סגי להצטרף במה שאין מקפידים בהגשת מיני המאפה לאורחים יחד על צלחת אחת ואפילו אם הם מעורבים בסל אחד שכל שצורותיהם שונות וגם חלוקים קצת בטעם, מסתבר דמה שמניחים אותן יחד הוא רק מפני שסומכים על זה שהם ניכרים, ואכתי חשיב כמקפיד על תערובתן, ולא אמרו אלא בדליכא שום קפידא שלא לערבבן יחד ואז הוא דחישב שאינו מקפיד וכמין אחד.
[1] וכתב דרך אמונה הלכות ביכורים פרק ו ס”ק קמב: “מי שעושה שמחה ושלחו לו מיודעיו מיני מתיקה שקורין לעקי”ך אף על פי שאין בהן שיעור חלה יש לחוש שיצטרפו אצלו ולכן יזהר לצרפן בכלי ויטול מהן חלה בלי ברכה וגם צריך ליטול מכל א’ ולא מא’ על השני אא”כ הם מבעה”ב א’ ואם יש לו לעקי”ך שלו שלא הפריש ממנו יצרפם יחד ויקח משלו על האחרים”. ונראה שהטעם שצריך להפריש מכל אחד, הוא מחשש שמא בעה”ב שאפה את זה הפריש כבר חלה, ואם כן הרי”ז מפטור על החיוב. וכן כתב הגרש”ז אוירבך בהליכות שלמה, מועדי שנה, אדר פרק יט בדבר הלכה לא.
[2] חדושי הר”ן פסחים מח, ב: “ור’ אליעזר קאמר שאף בסל מצרפן משום דכתי’ והיה באכלכם מלחם הארץ דמשמע דמן הלחם נמי מפרישין אותה”.