ב”ה
סוגי העיסות לחיוב חלה
דיון זה נוגע לסוגי העיסות השונים אם חייבים בחלה, האם עוגה בחושה חייבת בחלה, האם סופגניה חייבת בחלה, האם חביתיה, לחוח תימני, וופל בלגי, שקידי מרק, בייגל אמריקאי (שמבושל ואחר כך אפוי), אטריות, מלוואח מטוגן, מופלאטה (עשויה במחבת) קרפלאך, פסטה וכיוצא באלו, האם חייבים בחלה.
שנינו ב משנה חלה א, ד:
…הסופגנין והדובשנין והאסקריטין וחלת המשרת והמדומע פטורין מן החלה.
המשנה אינה מסבירה מה טעם הפטור. האם הפטור הוא משום החומרים המרכיבים את הסופגנין והדובשנין, שיתכן שהם תוספת דבש או שמן לעיסה, או שטעם הפטור הוא משום שלדברים אלו יש סוג עיסה שונה – בלילה רכה ולכן אינה עיסה ולכן פטורה, או משום שצורת האפיה אינה הצורה הרגילה, אם היא בתנור או בטבון או במחבת. ויתכן שלא רק צורת האפיה אלא גם צורת הלחם, “תוריתא דנהמא” היא קובעת.
למרות שלכאורה משמעות המשנה שיש חשיבות אם זה עשוי בדבש או תבלינים, להלכה לא הוזכר שיש נפ”מ מכך לגבי חלה[1]. וע’ רמב”ם ביכורים ו, יב:
עיסה שנילושה ביין או שמן או דבש או מים רותחים או שנתן לתוכה תבלין או הרתיח המים והשליך הקמח לתוכו ולשו, אם אפאה בין בתנור בין בקרקע בין על המחבת והמרחשת בין שהדביק את הבצק במחבת ובמרחשת ואח”כ הרתיחן באש מלמטה עד שנאפת הפת, בין שהרתיחה ואח”כ הדביק הבצק כל אלו חייבין בחלה, אבל העושה עיסה ליבשה בחמה בלבד או לבשלה בקדרה הרי היא פטורה מן החלה שאין מעשה חמה לחם…
ברור מדברי הרמב”ם שאין נפ”מ איך העיסה נילושה, היא חייבת אם היא נאפתה בין בתנור ובין במחבת חייבת בחלה. הבדל יוכל להיות לענין ברכה, אם המוציא או מזונות, ואף שהדבר קשור לסוגיתנו, לא נעסוק בכך. להלן נבאר את המקור בסוגיה לגבי חלה ושיטות הראשונים בה.
בתורה נאמר גם “וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה'” וגם “רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ”. יש חיוב הפרשת חלה מהעיסה, ויש חיוב מהלחם. האם ההפרשה מהעיסה כשלעצמה מחייבת גם אם לא תהיה צורת לחם בסוף, למשל בצק המיועד לאיטריות, האם יתחייב בחלה? והאם חיוב הפרשה מלחם הוא אף אם זה לא היה עיסה אלא בלול כמו עוגה בחושה? או האם צריך שני תנאים, גם שיהיה עיסה וגם שתהיה אפיה בסוף ולא בישול או כיוצא בזה?
המשנה בהמשך הפרק, משנה חלה א, ה:
עיסה שתחלתה סופגנין וסופה סופגנין פטורה מן החלה תחלתה עיסה וסופה סופגנין תחלתה סופגנין וסופה עיסה חייבין בחלה וכן הקנובקאות חייבות.
נחלקו הראשונים בפירוש משנה זו מהו תחילתו סופגנין, ולהלן נסביר.
באשר לסופו סופגנין, עוסקת בזה הסוגיה פסחים לז, א:
תנו רבנן הסופגנין והדובשנין ואיסקריטין וחלת המסרת והמדומע פטורים מן החלה מאי חלת המסרת אמר רבי יהושע בן לוי זה חלוט[2] של בעלי בתים אמר ריש לקיש הללו מעשה אילפס הן ורבי יוחנן אמר מעשה אילפס חייבין והללו שעשאן בחמה.
(חלת המסרת היא העושיה במחבת, ‘מסרת’ היא תרגום מחבת[3]) לריש לקיש, זה הנעשה באלפס, ולרבי יוחנן זה הנעשה בחמה. להלן אומרת הגמרא שגם לריש לקיש אם הרתיח את האלפס ולבסוף הדביק, חייב, ופטור רק כשהדביק ולבסוף הרתיח.
ואומרים שם תוספות פסחים לז, ב ד”ה דכולי עלמא:
ואומר ר”י דעל ידי משקה מודה ר’ יוחנן דמעשה אילפס פטור’ ואין מברך עליו המוציא כדמוכח בירושלמי דמסכת חלה בפרק קמא דחלה אמר ר’ יוחנן כל שהאור מהלך תחתיו חייב בחלה ומברכין עליו המוציא ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח ריש לקיש אמר אינו חייב בחלה ואין מברכין עליו המוציא ואין אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח ואמר ר’ יוחנן ובלבד שיהא על ידי משקין.
שלרבי יוחנן מעשה אלפס חייב בחלה רק אם זה יבש ולא במשקין.
וכן ירושלמי חלה א, ג:
רבי יוסי אמר חורי (רבי יוסי אמר) רבי יוחנן [אמר] כל שהאור מהלך תחתיו חייב בחלה ואומר עליו המוציא לחם מן הארץ ויוצא בו ידי חובתו בפסח רבי שמעון [בן לקיש] אמר כל שהאור מהלך תחתיו אינו חייב בחל’ ואין אומרין עליו המוציא לחם מן הארץ ואין אדם יוצא בו י”ח בפסח. א”ל ר’ יוחנן ובלבד ע”י משקה.
ופירש פני משה חלה א, ד:
ועוד אמר ר’ יוסי חורי עוד דבר אחר דפליגי ביה דר’ יוחנן אמר כל שהאור מהלך תחתיו כלומר שאינו נאפה בתנור אלא במחבת והאור מהלך תחתיו אעפ”כ חייב בחלה וכו’ ור”ש בן לקיש פוטר:
א”ל ר’ יוחנן ובלבד ע”י משקה. כלומר אפי’ לדבריך שאתה פוטר ובלבד אם נעשו ע”י משקה או מיין או משמן וכיוצא בו או ממים רותחין שניתנו בהן והאור מהלך תחתיהן:
אם כן, סופו סופגנין שפוטר, היינו שנתבשל במשקין, או שנעשה בשמש. לרוב הראשונים הלכה כרבי יוחנן שמעשה אלפס חייבים אלא אם כן
אבל פשטות השו”ע שכ”ט סעיף א’ מוכח שיש גם גדר של סופו סופגנין, ונראה שמדובר בדבר שאין עליו תוריתא דנהמא:
אין חיוב חלה אלא בלחם. לפיכך הסופגנין, דהיינו רכים העשויים כספוג, והדובשנין והאיסקריטים, והם מטוגנים בדבש, פטורים מן החלה.
ובסעיף ג’ גם כן מופיע הסופגנין בנפרד משאר הדברים:
עיסה שבלילתה עבה, וגלגלה על דעת לבשלה או לטגנה או לעשותה סופגנין או ליבשה בחמה…
אבל נראה שצריך שלא יהיה לזה תוריתא דנהמא, כמו טריטא, ע’ להלן,@ ע’ ברא”ש המובא להלן, ובמ”ש לגבי חביתיות.
מהו תחילתו סופגנין?
כתבו תוספות פסחים לז, ב ד”ה דכולי עלמא:
ואומר רבינו תם דדווקא בבלילתו רכה פליגי דר’ יוחנן סבר אפייתו באילפס עושהו לחם וחייב בחלה ור”ל סבר אין עושהו לחם ופטור אבל בלילתו עבה כולי עלמא מודו דחייב בחלה אפי’ על ידי משקה דהא חיוב חלה הוי משעת גלגול כדמוכח בכמה דוכתי וכן משמע במס’ חלה (פ”א מ”ה) דתנן עיסה שתחלתה וסופה סופגנין פטורה מן החלה תחלתה סופגנין וסופה עיסה תחלתה עיסה וסופה סופגנין חייבת בחלה.
לשיטת רבנו תם, פטור רק אם בלילתו רכה וגם סופו רך. אבל אם סופו קשה, אפילו אם עשאו באלפס חייב בחלה (“סיר פלא”). אבל עיסה עבה, חייב אפילו אם אח”כ בשלה בשמן, “דהא חיוב חלה הוי משעת גלגול”.
אם כן לשיטת רבנו תם, מה שפטור בחלה, צריך שתי הגדרות, גם לעיסה וגם לאפיה. אם הוא עיסה קשה בשעת גלגול, חייב בחלה. וגם אם זה עיסה רכה, אם היא נאפית בתנור חייבת.
כלומר שלחיוב בחלה די באחת ההגדרות, או של עיסה או של לחם.
לשיטתו של ר”ת אפשר לומר שכל עיסה כבר מוגדרת כלחם, או שלשיטתו די בסופה לחם. מלשון הטור והשו”ע “אין חיוב חלה אלא בלחם” משמע שאם עיסה חייבת היא כבר נקראת לחם.
לעומת זה שיטת הר”ש משאנץ היא שדי בסופה שאינה ממש אפיה כדי לפטור אף אם בתחילתה היתה עיסה ממש, טור יורה דעה הלכות חלה סימן שכט:
אין חיוב חלה אלא בלחם דכתיב (במדבר ט”ו) באכלכם מלחם הארץ לפיכך הסופגנין העשויין כספוג רכיכים רכים והדובשנים והסקריטין והן מטוגנין בדבש פטורים מן החלה.
…ועיסה שבלילתה עבה שבשלה במים או טגנה בשמן כתב ר”ת שחייבת דכבר נתחייב בשעת גילגול ור”ש כתב דאפי’ העושה עיסה גמורה אם דעתו לבשלה או לטגנה פטורה אבל אם בשלה ולא היה בדעתו לבשלה אלא לשה סתם ואח”כ נמלך לבשל חייבת וכ”כ הרמב”ם שהכל הולך אחר דעת האדם.
לדעת הר”ש פירוש המשנה “תחילתה עיסה וסופה סופגנין” הוא שבתחילה כוונתו לסופגנין, אף שהבצק אינו בצק שהוא כסופגנין.
וכן דעת הרמב”ם, שזה תלוי בדעתו, רמב”ם ביכורים ו, יג:
עיסה שלשה תחלה לעשותה מעשה חמה והשלימה לעשותה פת, או שהתחיל בה לאפות פת והשלימה לעשות מעשה חמה, וכן קלי שלשו לאפותו פת חייבין בחלה.
אלא שיש להעיר, שהרמב”ם כתב את פירוש המשנה, אבל במשנה תורה לא הוזכרה בכלל[4].
דעת הרמב”ם (הל’ בכורים פרק ו’ הלכה יג), הר”ש (חלה פ”א מ”ה), הרמב”ן (הל’ חלה כו ע”ב) והרא”ש (סימן טז) שהם מפרשים “עיסה שתחילתה” היינו מחשבתו בשעת הגלגול, אם לאפות או לבשל במשקין או בחמה. ו”סופה” היינו מה שנעשה בפועל. ודעת רבנו תם היא שתחחילתה סופגנין אין זה תלוי במחשבתו אלא אם תחילה עיסה רכה וסופה רכה פטורה. אבל לרבנו תם, אם תחילתה עיסה עבה, אף שדעתו בהמשך לעשות “סופגנין” היינו אפוי בשמן, או באלפס כשהדביק ובסוף הרתיח, או לאפות בחמה, חייב.
סיכום המחלוקת בטור יורה דעה הלכות חלה סימן שכט:
אין חיוב חלה אלא בלחם דכתיב (במדבר ט”ו) באכלכם מלחם הארץ לפיכך הסופגנין העשויין כספוג רכיכים רכים והדובשנים והסקריטין והן מטוגנין בדבש פטורים מן החלה.
ועיסה שבלילתה רכה ובשלה במים או טגנה בשמן פטורה אבל אם אפאה בתנור או אפאה במחבת בלא שמן והרתיח תחילה ואח”כ הדביק בו העיסה לכ”ע חייבת אבל אם הדביק ולבסוף הרתיח בזה פליגי רשב”ל פוטר ור”י מחייב ור”ח פוסק כרשב”ל ורב אלפס כר”י וכן הוא מסקנת א”א הרא”ש ז”ל ובלבד שלא ע”י משקין.
ועיסה שבלילתה עבה שבשלה במים או טגנה בשמן כתב ר”ת שחייבת דכבר נתחייב בשעת גילגול ור”ש כתב דאפי’ העושה עיסה גמורה אם דעתו לבשלה או לטגנה פטורה אבל אם בשלה ולא היה בדעתו לבשלה אלא לשה סתם ואח”כ נמלך לבשל חייבת וכ”כ הרמב”ם שהכל הולך אחר דעת האדם כיצד העושה עיסה ותחלתו וסופו על דעת סופגנין פטורה גלגלה על דעת עיסה ונמלך לעשותה סופגנין חייבת שכבר נתחייבה משעת גילגול גלגלה על דעת סופגנין ונמלך שלא לעשות סופגנין אלא עיסה סתם חייבת וכן מסקנת א”א הרא”ש ז”ל.
נפסק גם בשו”ע יורה דעה שכט:
סעיף א: אין חיוב חלה אלא בלחם. לפיכך הסופגנין, דהיינו רכים העשויים כספוג, והדובשנין והאיסקריטים, והם מטוגנים בדבש, פטורים מן החלה.
סעיף ב’: עיסה שבלילתה רכה ואפאה בתנור או במחבת, בין שהרתיח ואחר כך הדביק, בין שהדביק ואח”כ הרתיח, חייבת בחלה ובלבד שלא על ידי משקה.
סעיף ג: עיסה שבלילתה עבה, וגלגלה על דעת לבשלה או לטגנה או לעשותה סופגנין או ליבשה בחמה, ועשה כן, פטורה. גלגלה לעשות ממנה לחם, ונמלך לבשלה או לטגנה או לעשותה סופגנין או ליבשה בחמה, חייבת, שכבר נתחייבה משעת גלגול. גלגלה על דעת סופגנין וכיוצא בהן, ונמלך לעשותה לחם, חייבת.
היינו כשיטת רבנו תם. אבל הש”ך חשש גם לדעת רבנו תם, ש”ך יורה דעה סימן שכט ס”ק ד:
פטורה. דכיון דגלגלה ע”ד לבשלה לא חל עליה חובת חלה דבתר דעתו אזלינן מיהו הרבה פוסקים חולקים דהיכא דבלילתה עבה אפי’ גלגלה ע”ד לבשלה חייבת בחלה דמיד נתחייבה משעת גלגול כדאיתא בב”י לכן יש להחמיר להפריש חלה בלא ברכה או לאפות מעט ממנה שע”י כן תתחייב כולה בחלה וכדבסעיף שאחר זה וכמו שכתב הרא”ש וטור ופוסקים בשם מהר”ם ע”ש:
עוד פרט בהגדרת לחם לגבי חלה, עולה מתוך הסוגיה בברכות לז, ב:
טרוקנין חייבין בחלה וכי אתא רבין אמר רבי יוחנן טרוקנין פטורין מן החלה מאי טרוקנין אמר אביי כובא דארעא ואמר אביי טריתא פטורה מן החלה מאי טריתא איכא דאמרי גביל מרתח ואיכא דאמרי נהמא דהנדקא ואיכא דאמרי לחם העשוי לכותח.
ובהגהות הגר”א תיקן בדברי רבי יוחנן “טרוקנין חייבין”.
רש”י ברכות לז, ב:
כובא דארעא – עושה מקום חלל בכירה, ונותן בתוכו מים וקמח, כמו שעושין באלפס.
גביל מרתח – נותנים קמח ומים בכלי, ובוחשין בכף, ושופכין על הכירה כשהיא נסקת.
לרש”י טרוקנין חייב, וטריטא פטורה. ברא”ש אנו רואים שטעם הפטור בטריטא משום שאין עליו תורת לחם: רא”ש מסכת ברכות פרק ו סימן יא:
כי אתא רבין אמר רבי יוחנן טרוקנין חייבים בחלה ה”ג ולא גרסינן פטורין והכי איתא בירושלמי רבי יוחנן אמר טרוקנין חייבין בחלה ואומר עליהם המוציא ואדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח אף על גב דבלילתו רכה וגובלא בעלמא הוי מכל מקום הוי כמו תחלתו סופגנים וסופו עיסה שחייב בחלה
אבל דבר שתחלתו סופגנין וסופו סופגנין כגון שבלילתו רכה ונטגן בשמן פטור מן החלה ואין מברכין עליו המוציא מאי טרוקנין אמר אביי כובא דארעא.
ואמר אביי טריתא פטורה מן החלה ולא דמי לטרוקנין דאף על פי שבלילתה רכה אופין אותה בגומא שבכירה כמו שפירש”י דנעשה לחם אבל מירתח גביל שופכין אותו על הכירה ומתפשט ואין תורת לחם עליו.
משמע שיש פטור לא רק בעיסה שבישל או עשה בחמה אלא יש גם סופגנין שמשמעותו שאין על זה תוריתא דנהמא (לפי משפטי ארץ חבתיות) זה גם כן פטור, כפשט המשנה. וכן משמע בשו”ע יורה דעה שכט, ג כפי שכתבנו לעיל.
ולפי זה יש לנו עוד פירוש בסופו סופגנין, היינו מה שאין עליו תוריתא דנהמא.
עוד הלכה שמקורה בירושלמי[5], והובאה כאן בראשונים ובפוסקים, והביאה דרך אמונה הלכות ביכורים פרק ו ס”ק צח:
ואם דעתו הי’ לאפות ממנה מעט ואפאה אפי’ אין באותו מעט שיעור חלה כולה מתחייבת על ידו ומברך עליה ואין נ”מ אם הי’ דעתו כן מתחלת הלישה או שנמלך אח”כ בזה שמיד שהסכים בדעתו כן מתחייבת
ולכן עוגה בחושה, חייבים בחלה לדעת הש”ך. וכן לדעת רבנו תם גם סופגניות שנעשות מבצק, אלא שמבושלות בשמן עמוק, לרבנו תם אף אם דעתו היתה לכך פטור, אבל לר”ש חייב. כמו עוגות בחושות לסוגיהם גם פנקייק ווופל בלגי חייב בהפרשת חלה, בבלילה רכה אין להפריש קודם האפיה רק אחרי האפיה.
חבתיות פטורים מהפרשת חלה כיוון שהם רכים ודקים מאוד אין בהם תורת לחם, אבל פנקייק אם הם יותר עבים מפרישים מהם חלה בלי ברכה ואם הם מאוד עבים וכן וופל בלגי כשהוא מאוד עבה מפרישים חלה בברכה.
החביתיות לכאורה הם הטריטא שפטורה כמו שכתב הרא”ש שאין עליה תורת לחם.
אבל הרב מלמד בפניני הלכה כתב שחביתיות חייבות בחלה, לדעתו יש להן תוריתא דנהמא:
אמנם לעיתים שופכים את העיסה הנוזלית לתוך סיר או תבנית או מחבת, ושם בהדרגה היא הופכת למאפה, כדוגמת חביתיות. וכיוון שיש להן צורה של לחם, היינו צורה של מאפה – חובה להפריש מהן חלה, ואם יקבעו עליהן סעודה, יברכו עליהן ‘המוציא’ וברכת המזון.
לדעתו תוריתא דנהמא, היינו “צורה של לחם, היינו צורה של מאפה”. לכן כתב בהמשך:
וכן דין פנקייק, לחוח, בלינצ’ס, וופל בלגי וכיוצא בהם, שהואיל ויש להם צורת לחם, היינו צורת מאפה, כלומר שיש להם עובי שנוצר מתפיחה של אפייה, חייבים בחלה,
וכתב במשפטי ארץ, חלה פרק א’ הלכה ב’:
מיני מאפה שנאפו בתנור הרי הם חייבים בחלה, בין אם הבצק היה מוצק ובין אם היה בלילה רכה. לכן עוגות טורט שנעשות מבלילה רכה, חייבות בהפרשת חלה
לגבי חיוב המוציא, האם חייב בחלה, זה דיון בפנ”ע, וע’ תורת אמך בברכות לז ע”ב בסיכום השיטות.
מ”מ לגבי חיוב המוציא על בלילה עבה שבישל, יש שתי דעות בשו”ע אם יש להשוות לחלה, ע’ שו”ע אורח חיים קסח, יג:
אפילו דבר שבלילתו (פירוש לישת הקמח במים) עבה, אם בשלה או טגנה אין מברך עליה המוציא, אפילו שיש עליה תוריתא דנהמא ואפילו נתחייבה בחלה, דברכת המוציא אינו הולך אלא אחר שעת אפייה; ויש חולקין ואומרים דכל שתחילת העיסה עבה, אפילו ריככה אח”כ במים ועשאה סופגנין (פירוש עיסה שלשוה ועשאוה כמין ספוג) ובשלה במים או טגנה בשמן, מברך עליהם המוציא (ונהגו להקל), וירא שמים יצא ידי שניהם, ולא יאכל אלא ע”י שיברך על לחם אחר תחלה. הגה: וכל זה לא מיירי אלא בדאית בי’ לאחר אפיה תואר לחם (לשון הטור והפוסקים), אבל אי לית ביה תואר לחם כגון לאקשי”ן שקורין ורומזלי”ך, לכ”ע אין מברכין עליהם המוציא ולא ג’ ברכות, דלא מיקרי לחם; אבל פשטיד”א וקרעפלי”ך מקרי תואר לחם (מרדכי פרק כל שעה) ואין לאכלם אלא אם כן בירך על שאר הפת תחלה. וכל זה לא מיירי אלא בעיסה שאין בה שמן ודבש וכיוצא בו, אלא שמטוגן בהן, אבל אם נילוש בהן כבר נתבאר דינו אצל פת הבאה בכיסנין.
משפטי ארץ, חלה פרק א’ הלכה ב’:
מיני מאפה שנאפו בתנור הרי הם חייבים בחלה, בין אם הבצק היה מוצק ובין אם היה בלילה רכה. לכן עוגות טורט שנעשות מבלילה רכה, חייבות בהפרשת חלה.
כמו כן אם אפו או טיגנו על גבי האש, בסיר או במחבת, או בכלי אחר והאפיה או הטיגון היו בלי נוזלים או רק עם מעט נוזלים או שמן שלא ידבק המאפה לכלי, הרי זה נחשב לאפיה וחייבים בהפרשת חלה אך חביתיות דקות אינן חייבות בהפרשת חלה אף שמטוגנות בלי שמן או עם מעט שמן, כיון שאין להם “תואר לחם” שהן דקות ורכות. ויש לדון שגם עלי וופלה אינם חייבים בהפרשת חלה כיון שהם דקים ואווריריים.
מיני טורט וכ’ שעיסתם בלילה רכה, יש להפריש חלה רק אחרי האפיה, לאחר שנאפה כראוי, ולא מועלה ההפרשה מהבלילה או מתחילת האפיה.
לסיכום:
סופגניה שעשויה בשמן, מחלוקת ר”י ור”ת. לפי השו”ע אינה חייבת בחלה כיון שדעתו היתה לשם כך, והש”ך אומר שצריך להפריש לחומרא כר”ת.
חביתיה, כתב במשפטי ארץ שפטור אף שעושה אותה במחבת עם מעט שמן. אבל בפניני הלכה כתב שחייב.
לחוח תימני, פטור מחלה כדין טריטא. ע’ הלכות הארץ, הרב יואל פרידמן,
וופל בלגי, יש הטוענים שנחשב שסופו סופגנין.
שקידי מרק, מסתבר שאם עשוי בשמן ולא אפוי שדינו כדין הסופגניה
בייגל אמריקאי (שמבושל ואחר כך אפוי), יש אומרים שפטור מחלה בגלל שזה סופגנין.
אטריות, אם הם מבושלות, כיון שהיה עיסה קשה, מחלוקת ר”י ור”ת, ולדעת השו”ע פטורות והש”ך כאמור מחמיר. וכן הפסטה.
מלוואח מטוגן, מופלאטה (עשויה במחבת), אם זה כמות שמן שרק מיועדת למנוע הדבקה, חייבים בחלה.
קרפלאך, כדין הסופגניות שהרי נאפה במים.
וראה סיכום של הרב יואל פרידמן בספר הלכות הארץ ע’ 106, על מאכלים שונים לפי סדר א”ב.
הסבר למדני של השיטות של ר”ת ור”ש ע’ ספר חלה כהלכתה
[1] אבל עיין ערוך השולחן שכט, ו..
[2] מבושל. של בעלי בתים שדרכן לתת את הבצק במים רותחים.
[3] ויקרא ב, ה (פרשת ויקרא): וְאִם מִנְחָה עַל הַמַּחֲבַת קָרְבָּנֶךָ סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן מַצָּה תִהְיֶה, תרגום אונקלוס ויקרא ב, ה (פרשת ויקרא): “ואם מנחתא על מסריתא קורבנך סלתא דפילא במשח פטיר תהי”.
[4] ועיין ערוך השלחן יורה דעה סימן שכט סעיף ח: “והרמב”ם כיון שפסק כר”י ממילא דאין המשנה כפשוטה ולכן לא כתבה בחבורו וגם רבותינו בעלי התוס’ חולקים שם בזה דר”ת פסק כר”ל ור”י פסק כר’ יוחנן ע”ש בתוס’ ד”ה דכ”ע”.
[5] הובא בהלכות קטנות לרא”ש (מנחות) הלכות חלה סימן ב: “ואמר נמי בירושלמי (שם) חדא איתתא שאלה לרבי מנא כגון דאנא בעינא למיעבד אצותי איטרא מהו דנסיבנא מינה ותהא פטורה מן החלה. אמר לה אסור שמא תמלך לעשות עיסה פירוש אצותי היינו עיסה כדמתרגמינן (במדבר טו) ראשית עריסותיכם איצוותכון ואשה זו לשה לעשות איטרא הוא כעין סופגנין ואיסקריטין. ושאלה באותו מקצת שהיא רגילה לאפות שלא בדרך איטרא אם יכולה לאוכלו בלא חלה. ואסר לה שמא תימלך על כולה או על כדי שיעור חלה. וה”ה לעיסת כותח אם לקח ממנה מעט כדי לאפותה נתחייבת כל העיסה”.