ב"ה וידאו
כשרות בשר מלאכותי[1]
הקדמה (רייזמן):
- שנים רבות עוסקים מדענים ברחבי העולם במציאת דרכי ייצור "בשר" שאינו מן החי. אוכלוסיית העולם שהתרבתה, הרגלי צריכת הבשר שגדלו, ולעומתם כמות בעלי החיים שקטנה ושטחי המרעה שהצטמצמו, תרמו להתפתחות חסרת תקדים במחקר זה ולשגשוג תעשיית מאכלים עם טעם "בשר" המיוצרים מהצומח. תעשייה זו זוכה לתמיכת ארגוני הגנת הסביבה, המעלים על נס את הנזקים הנגרמים לכדור הארץ כתוצאה מפליטת גזי חממה הנוצרים בתהליכי ייצור בתעשיית הבשר.
בחודש מנחם אב תשע"ג נתבשרנו על דרך חדשה ומפתיעה לייצור בשר. בתום מחקר של עשר שנים, קבוצת מדענים בהולנד, בראשות הפיזיולוג פרופ' מארק פוסט, מאוניברסיטת מאסטריכט, הצליחה לייצר "בשר" מתאי גזע שהוצאו מרקמת השריר של צוואר הפרה.[1]
תאי גזע[2] נבדלים מתאים אחרים ביכולתם להתפתח וליצור רקמות חדשות. החוקרים הוציאו תאי גזע מרקמת השריר של צוואר הפרה, "הלעיטו" אותם בשומנים, בסוכרים ובחלבונים והניחו אותם על מצע אצות ים הגורם להם לגירוי המביא להתרבותם. לאחר שנוצרו בתנאי מעבדה רקמות שריר רבות, הוכנה "קציצת בשר" מהרקמות הללו בתוספת חומרי טעם וריח. מדעני הקבוצה גם הודיעו כי בעתיד ינסו להכין "קציצה" מתאים רגילים, ולא רק מתאי גזע, וכך ניתן יהיה להשתמש בתאים שנלקחו מאברים שומניים שונים בגוף הפרה ולהקנות לבשר המשובט טעם זהה לטעמו של בשר אמיתי.
תגלית מרעישה זו, אשר הוצגה קבל עם ועולם במעמד רב רושם וזכתה לתהודה בינלאומית, מעוררת מגוון שאלות הלכתיות בנושאים רבים, ונבקש לעסוק בהן להלן.
כמובן הדיון כרוך בהבנה של התהליך, ובדיון עדכני המתאים למחקר ולנסיונות החדשניים להביא את התוצאות לתעשיה.
השאלות ההלכתיות שבשר כזה מעורר, א. האם זה בשר או אינו בשר, האם מה שגדל מתא הגזע הראשוני הוא שונה מתא המקור וצריך לדון על גדרי ביטול איסורים שהרי התא הראשוני הוא מבשר אסור (אם אכן כך), שאלה זה וזה גורם, ביטול איסורים לכתחילה, דבר המעמיד, דבר העשוי לטעם, ב. האם בכלל התא הראשוני הוא דבר שאסור באכילה שהרי הוא בלתי נראה. ג. הכלל שכל היוצא מהטמא הוא טמא ד. האם ניתן לדמות את זה לבשר שנעשה על ידי נס, ובגמ' ובמפרשים מצאנו דיון מעין זה. ה. האם ניתן לדמות את זה לדבר שנשתנה, כמו ג'לטין שנחלקו בו הפוסקים אם הוא מותר או אסור. ו. שאלת מקור התא, גם אם הוא מבהמה כשרה, הרי התא הבודד לא "הוכשר" כדין הכשרת בשר.
וכן יש לדון על שאלת מראית עין, האם מותר לאכול את בשר בחלב, האם יהיה מותר לעשות צ'יזבורגר מבשר כזה?
א. האם זה בשר או אינו בשר?
האם מה שגדל מתא הגזע הראשוני הוא שונה מתא המקור וצריך לדון על גדרי ביטול איסורים שהרי התא הראשוני הוא מבשר אסור (אם אכן כך), שאלה זה וזה גורם, ביטול איסורים לכתחילה, דבר המעמיד, דבר העשוי לטעם, ישנה מחלוקת יסודית בשאלה האם התאים מתרבים ואז האיסור במידה והוא קיים גדל או שהם גורם אחד בתערובת מתוך גורמים רבים שיוצרים את המוצר הסופי.
דעת הרב אשר וייס (נאמר בשיעור) שזה בשר גמור, כיון שנראה כמו בשר ויש לו טעם של בשר. לשיטתו של הרב וייס, הבשר המתורבת הוא בשרי לכל דבר. "כפי שתוספות גורס לגבי חיטה שיורדת בעבים מדרך נס עדיין נחשבת חיטה כשרה למנחות, אף על פי שכתוב בגמרא שהמנחה צריכה להגיע 'ממושבותיכם', חיטה שמגיעה בין בדרך נס ובין בדרך הטבע עדיין נחשבת חיטה. כך בשר שגדל בתנאי מעבדה מתאי גזע ולא בדרכו הטבעית נחשב כבשר לכל דבר".
על זה כתב הרב ויטמן, בתחומין מב:
לעומת זאת לי נראה פשוט, שלמרות שייתכן מאוד ויהיה לבשר המיוצר במעבדה דין בשר לעניין שמחה ועונג יו"ט, לא יהיה לו דין בשר לעניין בשר וחלב.
ראשית, מבחינה עובדתית בשר המיוצר במעבדה איננו דומה לבשר כי חסר בו מרכיב מרכזי מאוד שיש בכל בשר והוא הדם. כמו"כ, חסרים בו מרכיבים נוספים שיש בבשר כמו עצמות. לכן הקביעה שמראהו, טעמו ומרקמו, הינם כבשר, ושעליה מתבססת המסקנה שהוא נחשב לבשר, איננה מתאימה למציאות העובדתית.
גם אם היו מצליחים לפתח בשר זהה לגמרי לנתח בשר המופק מבעל חיים שנשחט זה לא ייקרא בשר, מכיוון שהגדרת בשר אלו רקמות השריר והשומן של בעל חיים שנשחט. כל מה שייוצר מבלי לשחוט בעל חיים איננו בשר, מכיוון שמקורו של הבשר הינו תמיד מבעל חיים – בעל נפש – בעל דם, ועל כך מעידים פסוקים מפורשים בתורה: "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו" (בראשית ט,ד). "רק חזק לבלתי אכל הדם, כי הדם הוא הנפש, ולא תאכל הנפש עם הבשר" (דברים יב,כג). בבשר יש נפש שהיא הדם, ומה שמופק במעבדה ולא מבעל חיים בעל נפש ודם איננו מוגדר כבשר.
ב. הלכות ביטול בייצור הבשר:
בהנחה שהתא הראשוני הוא בשר, ומה שנוצר אינו בשר, האם ניתן לדבר על ביטול של התא המקורי?
הרב רייזמן במאמר בתחומין לד נוקט שמה שמתרבה אינו שייך למקור אלא הוא דבר אחר ויש לדון בו על פי הלכות ביטול.
הרב צבי רייזמן (במאמרו הנ"ל) מתיר בשר מתורבת, בין היתר משום שהתא הראשוני מתחלק ומתרבה ומתבטל ברוב התאים החדשים שהתרבו ממנו, והתוספת מרובה על העיקר פי כמה וכמה.
כמו כן הר"צ רייזמן מניח שמכיון שמוסיפים שומנים וחומרים נוספים ומגדלים את התאים על מצע של אצות, כל החומרים הנוספים האחרים הם הרוב והאיסור בטל בהם. אולם הנחה זו אינה מדויקת. צודק הר"י שפיץ הטוען שהחומרים האחרים רק מאפשרים לתאי הגזע להתרבות. המוצר הסופי הוא תוצר ישיר של התאים הראשוניים, האסורים, והם המרכיבים הבלעדיים שלו. לכן המוצר הסופי אסור כמותם. כן טוען הרב אריאל.
אם זה שייך להלכות ביטול, הרי יש לדון כאן לגבי איסור ביטול איסור לכתחילה. לגבי ביטול איסור לכתחילה, בזמנו דנו בשיעורים על כשרות על כמה וכמה היתרים: אם זה נדון כספק איסור, הרי בספק איסור יש פוסקים האומרים שאין איסור לבטל לכתחילה, כתב הרב רייזמן:
א. אין כוונתו לביטול האיסור. בשו"ע (יו"ד פד,יג) נפסק: "דבש שנפלו בו נמלים, יחממנו עד שיהיה ניתך, ויסננו". וביאר הבית-יוסף בשם ארחות-חיים (מאכלות אסורות סי' מב): "ואין כאן משום מבטל איסור, שאין כוונתינו אלא לתקן הדבש", וכן הובא להלכה בט"ז (שם,יח) ובש"ך (שם,לח). בשדי-חמד (כללים, מערכת אל"ף, ס"ק עט) הסביר שאין אומרים בזה פסיק רישיה, ומתחשבים בכוונתו של האדם, שכן "פסיק רישיה לא אסור רק במעשה איסור, אבל ביטול אינו מעשה איסור, רק מסברא אמרינן דאסור לעשות השתדלות כדי להתיר מה שאסרה תורה. הא אם אינו עושה מעשה כדי להתיר האיסור רק כדי לתקן ההיתר, ומשום דהאיסור ממילא ניתר – לא מסתבר לאסור לתקן ההיתר". בענייננו, ברור שנתינת התא עם החומרים המותרים אינה נעשית כדי לבטלו, אלא כדי לקיים את התא ולגרום להתרבותו. המדענים שייצרו את הבשר המשובט לא עירבו את התא בחומרים אחרים כדי שהבשר יהיה כשר, אלא מפני שזוהי דרך ייצורו של הבשר. על כן, אין הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה, ובמה שממילא מתבטל האיסור אין כל איסור.
ב. איסור שנתערב על ידי נכרי. לדעת הרדב"ז (ח"ג סי' תתקעח), אם האיסור נתערב על ידי נכרי, אסור לישראל לקנותו, ונחשב הדבר לביטול איסור לכתחילה, שכן "בשעה שלוקחו מן העכו"ם – כאילו מבטלו לכתחילה". ברם, בדרכי-תשובה (יו"ד קח,כ) כתב שבשו"ת בית-יצחק (יו"ד ח"א סי' קמב,ח) חלק על הרדב"ז, ולדעתו קניית איסור שנתערב על ידי עכו"ם אינה נחשבת כביטול איסור לכתחילה ומותר לאכול את התערובת. וכן נקט לדינא הנודע-ביהודה (תנינא יו"ד סי' נו): "יי"ש של נכרי, אם ידוע שיש בו ששים אפילו לבסוף – כל מה שנעשה אצל נכרי דיעבד הוא, ובטל בששים". עולה אפוא שאם הבשר המשובט יוצר על ידי נכרי, לדעת הבית-יצחק והנודע-ביהודה מותר לאוכלו.
ג. ביטול ספק איסור לכתחילה. השדי-חמד (כללים, מערכת אל"ף, ס"ק פ) כתב: "דווקא בודאי איסור אין מבטלין, אבל ספק איסור מותר לבטל". בנדון דידן, שיש בו כמה ספקות ופנים להיתר, אין מניעה בביטול התא לכתחילה.
מחמת שלוש סיבות אלה נראה שאין בייצור הבשר המשובט משום ביטול איסור לכתחילה – שהרי עירובו של האיסור בהיתר לא נעשה כדי לבטל את האיסור, אלא כדי לקיים את התא ולגרום להכפלתו; וכן העירוב נעשה על ידי נכרי; ויש גם לצרף את הספקות הנותרים שעמדנו עליהם לעיל, שהרי מותר לבטל לכתחילה ספק איסור.
לעומת זה הרב אריאל בתחומין לו, כותב:
לענ"ד כל הדיון של ביטול ברוב לא רלבנטי לענייננו, כי האיסור עצמו מתרבה, וכל היוצא ממנו אסור כמוהו, ואין כאן ביטול בדבר אחר. אמנם הר"צ רייזמן מניח שמכיון שמוסיפים שומנים וחומרים נוספים ומגדלים את התאים על מצע של אצות, כל החומרים הנוספים האחרים הם הרוב, והאיסור בטל בהם. אולם הנחה זו אינה מדויקת. צודק הר"י שפיץ הטוען שהחומרים האחרים רק מאפשרים לתאי הגזע להתרבות. המוצר הסופי הוא תוצר ישיר של התאים הראשוניים, האסורים, והם המרכיבים הבלעדיים שלו. לכן המוצר הסופי אסור כמותם".
הרב יעקב אריאל דן באחד הפרקים בזה מדין גידולי טבל:
המשנה תרומות ט,ו:
הטבל גידוליו מותרין בדבר שזרעו כלה, אבל בדבר שאין זרעו כלה גדולי גדולין אסורין. איזהו דבר שאין זרעו כלה – כגון הלוף והשום והבצלים.
וכן פסק הרמב"ם מעשר ו,ו:
הזורע את הטבל… אם צמח אין מחייבין אותו לעקור והגידולין חולין, ואם היה דבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין אסורין עד שלש גרנות והרביעי מותר.
בשר מתורבת דומה לכאורה לטבל שזרעו כלה שגידוליו מותרין.
וכותב הרב אריאל, שיש לחלק. בגידולי טבל לא כל הגידול נוצר מכוח הזרע הראשון, הקרקע היא שמוסיפה כוח גידול משלה והזרע שמשתרש בקרקע מתבטל בה ונוצר זרע חדש, ופנים חדשות באו לכאן, לכן י"ל שההיתר מעלה את האיסור. משא"כ בבשר מתורבת. כל ההתרבות נוצרת מיניה וביה בלבד, ולכן אין בכוחה לבטל את העיקר. אדרבה מכיון שכל ההתרבות היא רק מכוח העיקר – דינה כעיקר.
וליתר הסבר. גדרה של זריעה הוא התמזגותם של הזרעים בקרקע והתבטלותם בה. ומכאן למדו דין השקה כמבואר בפסחים לד,ב ואכמ"ל.
ג. האם בכלל התא הראשוני הוא דבר שאסור באכילה שהרי הוא בלתי נראה.
יש מי שטוען כי כשאנו דנים על תא גזע אחד – הרי שאין אנו דנים על הבשר בכללותו שמורכב מתאי גזע רבים, אלא אנו רואים כאילו תא גזע אחד נפרד מהגוף, וזהותו אינה תלויה בהגדרת הגוף. ברם נראה שאין לראות את תא הגזע כעצם לעצמו אלא כחלק מהגוף, ואם הגדרת הגוף היא כבשר – תא הגזע הוא בשר, ואם הוא 'מיא בעלמא' – גם תא הגזע הוא מיא בעלמא.
כתב הרב רייזמן:
מצאנו בכמה מדיני התורה כי איסורי התורה לא נאמרו בדבר שאינו נראה ואינו מורגש בחושי האדם. כך כתב ערוך-השולחן (יו"ד פד,לו) שתולעים שאינן נראות לעין אלא דרך מיקרוסקופ אינן אסורות באכילה, "דלא אסרה תורה במה שאין העין שולטת בו, דלא ניתנה תורה למלאכים". מסיבה זו גם התיר הרש"ז אוירבך לשתות בפסח ממימי הכינרת, "דלא ניתנו איסורי התורה אלא על פי חושי האדם" (הליכות-שלמה, מועדים ח"א, ניסן ד,ה).[9]
בעניינים אלו – באיסורי תולעים וחמץ בפסח – מסתמא יש לאיסור טעם, ובכל זאת הוא אינו אסור באכילה כיוון שאינו נראה לעין. גם בענייננו אפוא, אף אם נאמר שתא הגזע נותן טעם בתערובת לאיסור, מאחר שהוא אינו נראה כלל לעין האדם, אין בו כל איסור, כשם שאין איסור תולעים וחמץ בדברים שאינם נראים לעין האדם.
ראה מאמר בהמעין טבת תשע"ו הביא הרב ד"ר חנוך קאהן את דברי הגרש"ז אוירבך שלפי דבריו אין לדמה את זה לדברים זעירים שאין בהם איסור:
במנחת שלמה (תנינא סי' ק) דן הגרש"ז "בדבר הנדסה גנטית", וכתב שאם מעבירים תאים או שאר חומרים שאינם נראים בעין רגילה, "כיון שאנשים מטפלים בחלקיקים האלה ומעבירים אותם ממין אחד לשני – הרי זה חשיב ממש כנראה לעיניים, ולא דמי כלל לתולעים שאינם נראים". דהיינו שההתעסקות עם חומר מיקרוסקופי מחשיבה אותו לדבר העומד בפני עצמו, מה שאין כן אם החומר היה עובר בצורה טבעית בלא התעסקות החוקרים. הרי שלפי דבריו יש להסיק שכל עוד ההעברה הייתה של תאי בשר גמשום סברת "אחשביה".
שו"ת מנחת שלמה תניינא (ב – ג) סימן ק:
בענין שאלתו בדבר הנדסה גנטית, שמכניסים חלקיקי תאים מבריה אחת לשניה, ובזה משנים את תכונותיה של השניה, ועי"ז להתיר איסור כלאים מכיון שאין חלקיקים אלו נראים לעין האדם, כיון שאנשים מטפלים בחלקיקים האלה ומעבירים אותם ממין אחד לשני הרי זה חשיב ממש כנראה לעינים ולא דמי כלל לתולעים שאינם נראים.
אחת השאלות שדנו בה, האם ניתן לראות את התא הראשוני שממנו מתפתח השאר, כהתפתחות העובר. אם כן, הרי זה דומה לעובר במעי אימו שבארבעים יום הראשונים דינו כמיא בעלמא, שכשם שבארבעים יום הראשונים העובר במעי אמו נחשב למיא בעלמא, ואינו פוסל את אמו (בת כהן שהתאלמנה מבעלה ישראל) מתרומה (יבמות סט,ב) – ה"ה לעניין אבר מן החי אינו נחשב לבשר (ולא לאבר), אלא מיא בעלמא, ואין איסור אבר מן החי חל עליו[3].
כותב הרב אריאל:
אין לך מיא בעלמא מובהק יותר באשר ביצה לפני שאפרוח החל להתרקם בה. ועם זאת, שאלו התוס' (חולין סד,א ד"ה שאם) מנין לנו שביצת עוף טהור מותרת באכילה, הרי היא יצאה מאבר מן החי? והשיבו דביצת עוף טהור נפקא לן דשרי מדדרשינן (חולין קמ,א) גבי שלוח הקן "תקח לך – ולא לכלביך", דממעטינן מיניה עוף טהור רובץ על ביצי עוף טמא. ואלמלא חידוש זה שחידשה התורה היינו אוסרים ביצה משום אבהמ"ח, ולא היינו מתירים אותה משום מיא בעלמא[4].
מכאן מוכח, שאין ללמוד מהלכות הנוגעות למעמדו של עובר אנושי לבשרם של כל העוברים. לא מצינו גדר זה של מיא בעלמא אלא בהלכות מיוחדות בגדר אדם, כגון פסילת אמו מלאכול בתרומה (יבמות שם), וכן המפלת עד ארבעים יום אינה חוששת לוולד (נדה ל,א), ופירש"י שלא נגמר יצירתו עד שיכלו ארבעים יום. כלומר, עד מ' יום אין בו עדיין צורת אדם. אולם רק באדם צורתו קובעת את גדרו, ולא מצינו זאת בבע"ח אחרים.
נוסף על כך – עצם ההשוואה בין עובר לבשר מתורבת אינה מדויקת. התהליך של התרבות הבשר שונה מתהליך התפתחות העובר. עובר מתחיל מתא ראשוני שאינו אלא כמיא בעלמא, ואח"כ מתפתחים התאים, מתרבים ומתמיינים לאברים שונים, ורק לאחר ארבעים יום מתחילה להיווצר צורת אדם. לכן כל עוד לא נגמר תהליך ההתמיינות ולא ניכרה הצורה, זו איכות אחרת. אך בשר מתורבת לקוח מתאי שריר מפותחים, שצורתם גמורה, ומבשר זה מתרבה הבשר המתורבת כולו בכמות בלבד, וצורתו נשארת כפי שהייתה (ואין הבדל בתהליך זה בין ארבעים הימים הראשונים ימים שלאחר מכן).
מסקנתנו היא שאם מייצרים בשר זה על בסיס של בשר אסור גם הבשר שהתרבה אסור. הפתרון הוא להשתמש בבשר כשר ובתוספות כשרות.
אבל ראה הערה ממאמרו של הרב סתיו בתחומין מב, שכיון הייצור אינו לקוח מתאי שריר מפותחים אלא מתאים שנלקחים מרקמת חיבור של טרום עובר[5].
ראה במאמרו של הרב סתיו, בתחומין מב, את מעמדו ההלכתי של טרום-עובר (בלסטוציסט) שנלקח מבהמה כשרה בחייה.'בלסטוציסט' הוא טרום-עובר בגודל של 0.1-0.2 מילימטר, העשוי מצבר תאי גזע וממעטפת חיצונית, והוא נשטף מן החצוצרות של הבהמה קודם שהשתרש ברחם. את מעמדו בוחן הרב סתיו שם, מתוך שתי נקודות מבט: ראשית, האם הוא עצמו נחשב כבעל חיים שאסור באכילה; ושנית, האם יש פגם בכך שנלקח מבהמה חיה האסורה עדיין באכילה.
למסקנתו הבלסטוציסט הוא פירשה בעלמא:
סיכום: מעמדה ההלכתי של ביצת תרנגולת מופרית ב-72 השעות הראשונות מן ההטלה הוא "כשר פרווה", ונראה שהוא הדין לטרום־עובר הנלקח מן הפרה. משום כך, מוצרים המבוססים על תאים אלו וגדלים על מצע צמחי – מעמדם הוא "כשר פרווה", גם אם מדובר בתאים זהים, בהרכבם ובתכונותיהם, לתאי שומן או שריר הגדלים בטבע.
ג. הכלל שכל היוצא מהטמא הוא טמא.
במשנה במסכת בכורות (א,ב) נאמר:
בהמה טמאה שילדה כמין בהמה טהורה, אסור באכילה, שהיוצא מהטמא – טמא, והיוצא מן הטהור טהור.
וכך פסק הרמב"ם (הל' מאכלות אסורות ג,א)
כל מאכל היוצא ממין מן המינים האסורים שלוקים על אכילתם, הרי אותו המאכל אסור באכילה מן התורה. בלפי זה, תא גזע שנלקח מבהמה האסורה באכילה, נאסר גם הוא באכילה מדין "היוצא מן הטמא".
לכן צריך לדון גם כאן על השאלה האם זה נחשב היוצא מן הטמא[6]. הרב סתיו טוען שזה כמו "יאלי דחמורתא" המובא בבית יוסף יורה דעה סימן פא:
יאלי דיחמורתא מותרין. בפרק קמא דבכורות (ז:) וקאמר התם דזרעא דאילא הוא דאזל בתר אילתא ואיידי דרחמה צר לא מזדקקא ואזיל בתר יחמורתא ונתר. ופירש רש"י ונתר. שופך זרע הרבה ונקרש. ומשמע דטעמא דשרי משום דהוא פירשא בעלמא:
ד. האם ניתן לדמות את זה לבשר שנעשה על ידי נס?
בגמ' ובמפרשים מצאנו דיון מעין זה. סנהדרין נט ע"ב
היה רבי יהודה בן תימא אומר: אדם הראשון מיסב בגן עדן היה, והיו מלאכי השרת צולין לו בשר, ומסננין לו יין. הציץ בו נחש וראה בכבודו, ונתקנא בו! – התם בבשר היורד מן השמים. – מי איכא בשר היורד מן השמים? – אין, כי הא דרבי שמעון בן חלפתא הוה קאזיל באורחא, פגעו בו הנך אריותא דהוו קא נהמי לאפיה, אמר: הכפירים שאגים לטרף. נחיתו ליה תרתי אטמתא, חדא אכלוה וחדא שבקוה. איתיה ואתא לבי מדרשא, בעי עלה: דבר טמא הוא זה או דבר טהור? – אמרו ליה: אין דבר טמא יורד מן השמים. בעי מיניה רבי זירא מרבי אבהו: ירדה לו דמות חמור מהו? – אמר ליה יארוד נאלא! הא אמרי ליה: אין דבר טמא יורד מן השמים.
רש"י סנהדרין נט ע"ב, יארוד נאלא הוא תנין שוטה, וע' ד"ה הא אמרו: ודבר שאינו הוא, ואם ישנו – טהור הוא.
במקום אחר מספרת הגמרא על רבי חנינא ורב אושעיא שהיו עוסקים בהלכות יצירה ובראו עגל משולש (סנהדרין סז,ב).
האם הבשר שנוצר באופן של נס נחשב כבשר?
יצירת בשר במעבדה מתא גזע אינה "נס", אך ברור שהבשר לא נוצר בדרך הרגילה, שבה נבראו כל בעלי החיים. זו מציאות חדשה של "יצירה" הנעשית על ידי התערבות ידי אדם, ויש לדמותה לבריאה ע"י ספר יצירה.
המלבי"ם (בראשית יח,ו) כתב שבשר של בהמה שנבראה באמצעות הסודות שבספר יצירה אינו נחשב כבשר ומותר לאוכלו עם חלב. כך גם הסביר המלבי"ם כיצד היה אברהם אבינו רשאי להאכיל את המלאכים שבאו לבקרו בשר בחלב: "שהיה בשר שנברא על ידי ספר יצירה, שאין לו דין בשר. וזהו שנאמר שלקח חמאה וחלב ובן הבקר 'אשר עשה' – רצונו לומר יען שעשאו על ידי ספר יצירה, היו יכולים לאכלו עם חלב". דברי המלבי"ם הובאו בדרכי-תשובה (יו"ד פז,כט), שהוסיף בשם חידושי החשק-שלמה (נדפס ביו"ד סוף הלכות עכו"ם), "דהוא הדין חלב שנחלב מבהמה שנבראת על ידי ספר יצירה, אין לה דין חלב ומותר לבשלו עם בשר".
יסוד זה מפורש גם בשל"ה הקדוש (פרשת וישב, צאן-יוסף, דף ל,א), בביאור דברי חז"ל (ב"ר ד,ז) שיוסף "היה מגיד לאביו [על אחיו] שאוכלים אבר מן החי". והסביר השל"ה: "ובודאי זה הנברא על פי השמות ולא מצד התולדה אין צריך שחיטה, וניתר לאוכלו בעודו חי, וכך עשו השבטים. ויוסף לא ידע, והיה סבור שהוא הנולד מאב ואם". וביאר הר"נ גשטטנר (שו"ת להורות-נתן ח"ז או"ח סי' יא) את דברי השל"ה:
ולכאורה מאין קאמר בפשיטות דבהמה שנבראה ע״י ספר יצירה אין בה דין שחיטה? ושמא דינה כשאר בהמות הטעונות שחיטה? ועל כרחך דפשיטא להשל"ה דדיני התורה לא נאמרו אלא בכדרכה, ועל כן בהמה שנוצרה ע״י ספר יצירה, שאין זו דרך יצירת בהמה – לא נאמרו בה דיני התורה.[10]
החזון-איש (יו"ד נדה קי -ס) כתב בעניין מפלת כמין חיה ועוף:
נראה דכל דיני בשר אין דינם תלוי בתכונת חומרם וצורתם. ואם נברא חתיכה של בשר איננה נבילה ולא אינה זבוחה, ואפשר דמותרת אף בחלב. אלא כל דיני הבשר הוא בבשר החיים.
מאידך, אמרו חז"ל במסכת מנחות (סט,ב) כי "חיטים שירדו בעבים" אינן כשרות להבאת מנחות וקרבן שתי הלחם, מפני שהם לא "ממושבותיכם". ופירשו התוס' (שם): "נראה לי דעל ידי נס ירדו בעבים". והקשה מסוגיה זו בשו"ת להורות-נתן (שם) על דברי השל"ה, שהרי מפורש בגמרא שכל הסיבה שבגללה אין להקריב חיטים שנבראו בנס היא מחמת שאינן "ממושבותיכם", ולא בגלל שנבראו בנס. ואילו לפי השל"ה לכאורה היה צריך להיות "שהתורה לא דיברה אלא מלחם טבעי הבא מן הקמח שגדל בדרך הטבע כמנהג העולם, אבל אם ירדו בדרך נס – מנלן שהוא בגדר לחם חיטה בכלל?". ומוכח אפוא ש"אף דבר שנברא בדרך נס, הוי גם כן בגדר דיני התורה".
וכן קשה מדברי הרמב"ם (הל' תמידין ח,ג), שכתב ש"חטים שירדו בעבים" פסולים למנחות רק לכתחילה, אבל אם הביא מהם מנחות – כשרות. ומוכח שגם מה שנברא בנס, כשר כדבר טבעי. וכך סיכם בשו"ת ארץ-הצבי (ח"ב סי' ט):
מבואר שהדבר שנתהווה ע"י הנס הוי דינו כמי שנהווה ע"פ סדר הטבע, וחיטים שירדו בעבים במעשה ניסים כשר למנחות כמו חיטים הגדלים מן הארץ. וממילא אפשר לומר דבהמה הנבראת על ידי ספר יצירה הוי מין בהמה כמו בהמה הנולדה בסדר הטבע, ואפשר דעורו כשר לכתיבת סת"ם.
דעת הרב צבי שכטר הביא אותה בהמעיין הנ"ל:
בשיחה עמו בכ"ב באדר תשע"ב הבהיר הרב שכטר שלדעתו בשר הוא רק דבר שמקורו מבעל חיים שנולד מאם בדרך הטבע. כל בשר שמיוצר בדרך אחרת – אינו בשר לעניינים הלכתיים [אמנם הרב שכטר לא ביאר את כוונתו בנוגע לשכפול תאים, אם נידון כבשר שמקורו בטבע או לא].
אלא שלכאורה בשר מתורבת הוא בשר שנוצר בדרך הטבע ואופן ייצורו ידוע לנו (ראה הרב סתייו הערה 50).
ה. האם ניכאן תן לדמות את זה לדבר שנשתנה, כמו ג'לטין שנחלקו בו הפוסקים אם הוא מותר או אסור.
מסתבר שלא דומה שהרי כאן לא עבר שום שינוי, אלא רק גדל, ולא דומה לג'לטין שהוא עצמו נפסל מאכילת כלב תוך כדי תהליך.
אמנם דעת הרב ליאור בסרטון שהתפרסם ביוטיוב (ושוכתב כאן), סובר שבשר מתורבת הריהו 'פנים חדשות באו לכאן', ולכן הוא נחשב לפרווה. על אחת כמה וכמה כאשר החומר שממנו יוצרים את התרבית הינו מקרוסקופי ולא ניתן לאבחנה בעין:
אני חושב שהוא כשר, והוא לא יהיה בשרי. כל חומר שבעולם, אם הוא נשתנה ונהפך לדבר אחר, בלשון ההלכה זה נקרא 'פנים חדשות באו לכאן', האם הוא שומר על זהותו הקודמת או לא – דבר שנשתנה הוא איבד את מהותו הקודמת, וזה 'פנים חדשות', זה לא בשרי. ומה גם, פה הרי מלכתחילה כתבת במכתבך שמשתמשים עם דברים מיקרוסקופיים בכלל, לא לוקחים דבר ממשי פה, זה מלכתחילה לא נחשב בשר מכיוון שזה דבר מיקרוסופי. בצורה מלאכותית אתה מרבה אותו, איך שעושים את זה, ואפילו זה היה ממש בשר, היות וזה שינה את הצורה שלו, פנים חדשות באו לכאן ואין על זה גדר בשר, ברור שזה פרווה.
ו. שאלת מקור התא, גם אם הוא מבהמה כשרה, הרי התא הבודד לא "הוכשר" כדין הכשרת בשר.
הרב אריאל שם דן באפשרויות לקחת מבהמה שתהיה כשירה:
כאמור, התהליך חייב להתבסס על בשר מן החי והוא אסור באכילה. הפתרון לכך הוא ליטול תאים מבע"ח כשר לאחר שחיטתו כהלכה בעודו מפרכס וכמבואר בחולין לג,א:
הרוצה לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה, חותך כזית בשר מבית השחיטה ומולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה, וממתין לה עד שתצא נפשה ואוכלו, אחד עובד כוכבים ואחד ישראל מותרין בו.
אלא שלפי הגמ' הנ"ל צריך למולחו יפה יפה. גם אם נניח שאפשר למלוח חלקיק מיקרוסקופי הרי נראה שהזמן הדרוש לכך והמליחה לא יאפשרו את התרבותו של החלקיק. אך בשבת קכח,א מבואר שאומצא, דהיינו בשר חי, מותר גם ללא מליחה, וכך גם נפסק בשו"ע (יו"ד סז,ב):
לפיכך מותר לאכול בשר חי בהדחה בלא מליחה, ובלבד שלא יהא בו מהחוטין שדם בהם, שהדם שבחוטין הוא ככנוס ועומד בכלי.
ניתן אפוא ליטול תאים מבשר חי שאין בהם חוטי דם מיד לאחר שחיטה ולהשתמש בהם לצורך ייצור בשר מתורבת. הרב יהודה שפיץ בסוף מאמרו מביא מידע חדש, שאת התאים הראשוניים שמהם מייצרים את הבשר המתורבת יש להשרות בדם מעת לעת. וא"כ בשר זה כבוש בדם וכמבושל בו.
ועוד, אם בבדיקה הנהוגה לאחר השחיטה יתברר שבעה"ח טרף, צריך להפסיק את הייצור וליטול מבע"ח אחר שלא יימצא טרף.
ז. וכן יש לדון על שאלת מראית עין:
מחשש מראית עין, האם מותר לאכול את בשר בחלב, האם יהיה מותר לעשות צ'יזבורגר מבשר כזה?
לעיתים אסרו חז"ל דברים מסויימים מחשש מראית עין. ומביאה הגמרא (שבת קמו,ב): "אמר רב יהודה אמר רב: כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין, אפילו בחדרי חדרים אסור". התוס' (כתובות ס,א ד"ה ממעכן) כתבו שדברים אלו נאמרו רק כאשר יש מראית עין לאיסור דאורייתא, אולם חז"ל לא גזרו לאסור בחדרי חדרים דברים שיש בהם מראית עין לאיסור דרבנן, וכן פסק המשנה-ברורה (שא,קסה).
אף בהלכות בשר בחלב מצאנו איסור משום מראית עין, כפסק הרמ"א (יו"ד פז,ג):
ונהגו לעשות חלב משקדים, ומניחים בה בשר עוף הואיל ואינו רק מדרבנן. אבל בשר בהמה – יש להניח אצל החלב שקדים משום מראית העין.
ואכמ"ל
סיכום על פי פניני הלכה כשרות ב' פרק לז סעיף יא:
בשנים האחרונות מדענים הצליחו לפתח בשר באופן מלאכותי באמצעות שכפול של תאי גזע (תאים שלא סיימו להתמיין) שנלקחו מבשר בעלי חיים. אם פיתוח זה יצליח באופן מסחרי, עשויה להתחולל מהפכה בשוק הבשר: יפסיקו לגדל מיליארדי פרות ותרנגולים ולשוחטם, מחיר הבשר ירד, והזיהום הכרוך בגידול בעלי החיים ייפסק.
יש אומרים שדין בשר שכזה יהיה זהה לדין תא הגזע שממנו התפתח, הואיל והכל נמשך ממנו. שאם הוא יילקח מבשר חזיר – דינו יהיה כבשר חזיר. ואם יילקח מבשר בהמה או עוף שנשחט כדין – דינו יהיה כבשר כשר שמותר לאוכלו אך אסור לערבו עם חלב. ויש אומרים, שהואיל והתא הראשוני הוא זעיר וחסר חשיבות, הוא בטל למיליארדי התאים שהתפתחו ממנו, והם נחשבים כ'פנים חדשות' לחלוטין, ולכן גם אם התא הראשון היה מחזיר הוא כשר, וגם אם היה מעגל דינו כמאכל פרווה. ונראה כדעה הראשונה, שמהות המאכל נקבעת לפי התא הראשון שחולל אותו.[12]
הסתרת הערות
[12]. בין המקילים: הרב רייזמן תחומין לד; הרב דב ליאור, הרב זאב וייטמן תחומין לו. בין המחמירים: הרב יהודה שפיץ תחומין לה; הרב יעקב אריאל תחומין לו; הרב ד"ר חנוך קאהן המעין טבת תשע"ו. ויתכן שגם לסברת המקילים, כל עוד הבשר הטבעי מבעלי חיים יהיה נפוץ והבשר המלאכותי יידמה לו, יש מקום לאוסרו עם חלב משום מראית עין (עי' שו"ע סו, ט-י; פז, ד).
[1] שיעור זה בנוי מקטעים של מאמרים שנתפרסמו בנושא זה, הראשון הוא הרב צבי רייזמן בתחומין לד, "בשר מתאי גזע"; להלן תיאור השאלה, הבעיות ההלכתיות, וחלק מן הסברות שנאמרו לקוחות מהמאמרים הנ"ל. סיכום דעות פוסקי זמננו ראה באתר הר ברכה, מהרב יאיר וייץ, בשר מתורבת.
[2] ויקיפדיה: תאי גזע הם תאים בגופם של יצורים רב-תאיים, הנבדלים מתאים אחרים בכך שעדיין לא עברו תהליכי התמיינות סופיים לסוג רקמה. תאים אלו יכולים להתמיין ולהפוך לתאים ספציפיים או להמשיך ולהתחלק כתאי גזע.
תאי גזע מסווגים בהתאם ליכולת ההתמיינות שלהם וניתן למצוא תאי גזע שיכולים להתמיין לכל תא בגוף (פלוריפוטנטיים) או להתמיין למספר מצומצם של סוגי תאים. בנוסף, ניתן לסווג את תאי הגזע בהתאם למקורם – אדם בוגר (תאי גזע סומטיים) או עובר (תאי גזע עובריים). תאי גזע עובריים הם התאים הראשונים של הבלסטוציסט* אשר מהם מתמיינים כל תאי הגוף השונים במהלך ההתפתחות העוברית. תאי גזע סומטיים נמצאים ברקמות שונות בגוף, ומשמשים מקור להתחדשות הרקמה במקרה של נזק כלשהו.
*בבני אדם, הבלסטוציסט נוצרת כ-5 ימים לאחר ההפריה, כאשר חלל נוצר במורולה, השלב הראשוני ביצירת העובר, המורכב מ-16 תאים. לבלסטוציסט קוטר של כ-0.1–0.2 מילימטר, והיא מורכבת מכ-200–300 תאים, ולאחר מכן עוברים התאים תהליך התחלקות מהיר. כשבעה ימים מאוחר יותר עוברת הבלסטוציסט השרשה, כאשר היא משתרשת אל דופן הרחם, ממשיכה בהתפתחותה, כולל תהליך הגסטרולציה.
[3] בגמרא (בכורות ז,א) הובאה מחלוקת בשאלה האם מֵי רגליים של חמור אסורים בשתייה, ונחלקו בדבר הראשונים: הרא"ש (בכורות פ"א סי' ז) כתב שהם אסורים מדאורייתא, ואילו הרמב"ם (הל' מאכלות אסורות ד,כ) התירם. להלכה פסק הבית-יוסף (יו"ד סי' פא) כדברי הרא"ש לאסור, ובשו"ע (יו"ד פא,א) הביא את שתי הדעות
[4] משום שזהו חידוש שחידשה התורה לישראל רצה החת"ס (יו"ד סי' יט) לאסור מכירת ביצים לנוכרים משום אבמה"ח, כי להם לא התירה התורה ביצה, יעוי"ש. (וראה שדי-חמד ח"א עמוד 362 ור' מש"כ ב'באהלה של תורה' ח"ד סי' כד הע' 17).
[5] ההנחה שהייצור נעשה מתאי שריר, מתברר שאינה עדכנית. ראה מאמרו של הרב סתיו בתחומין מב: "בשיטה אחת המוצר מופק מתאים (פיברובלסטים) המהווים חלק מרקמת החיבור של טרום-עובר (בלסטוציסט) שנוצר בביצה מופרית. כאשר משרים את התאים בתרחיף, גורמים לחלק מהם להשתכפל ולחלק מהם להתמיין לתאי שומן. המוצר הסופי הוא אוסף של תאי שומן ותאי רקמת-חיבור, הזהים במידה רבה מאד לתאים מקבילים שבעופות.
בשיטה אחרת, עובר בהמה נשטף מן החצוצרות (וליתר דיוק מ'קרני הרחם'), כאשר הוא נמצא בשלב ה'בלסטוציסט', בגודל של 0.1-0.2 מילימטר, ועשוי מתאי גזע (שמהם עתיד להתפתח העובר) וממעטפת חיצונית (שממנה תתפתח השליה).[2] בעוד שהמכלול כולו נראה בקושי לעין, גרעין תאי הגזע, שממנו מיוצר המוצר, נראה רק במיקרוסקופ. בשלב זה העובר טרם השתרש ברחם, ואין כיום אפשרות לגרום לו להתפתח מחוץ לרחם".
[6] בגמרא (בכורות ז,א) הובאה מחלוקת בשאלה האם מֵי רגליים של חמור אסורים בשתייה, ונחלקו בדבר הראשונים: הרא"ש (בכורות פ"א סי' ז) כתב שהם אסורים מדאורייתא, ואילו הרמב"ם (הל' מאכלות אסורות ד,כ) התירם. להלכה פסק הבית-יוסף (יו"ד סי' פא) כדברי הרא"ש לאסור, ובשו"ע (יו"ד פא,א) הביא את שתי הדעות (רייזמן שם)