ב"ה
הנדסה גנטית
הקדמה:
הנדסה גנטית היא תהליך של שינוי גנים ביצורים חיים באופן מלאכותי על ידי האדם ובכך שינוי תכונותיהם, היום עם התפתחות הטכנולוגיה יש אפשרויות רבות לשנות דברים בטבע שברא הקב"ה.
בחקלאות ניתן ליצור זנים בעלי ערכים תזונתיים משופרים או עמידים למחלות, מזיקים או תנאים קיצוניים. לייצר מינים חדשים של פירות וירקות.
לאחרונה הושלם "פרוייקט הגנום האנושי". הוא השם שניתן למאמץ למפות ולגלות את סדר מערך החומר הגנטי המלא בכרומוזומים של בני האדם – 100,000 גנים המורכבים מכשלושה מיליארד זוגות בסיסיים של נוקלאוטידים המרכיבים את ה-ד.נ.א. האנושי.
מגמת המדע בהנדסה הגנטית היא למצוא מענה לבעיות קשות שאין להם כרגע פיתרון אחר. לדוגמא, השתלת אברים. מדובר למשל על ייצור בעלי חיים כאלו שהמבנה הגנטי שלהם יתאים מבחינת רקמותיהם לגוף האנושי, ושישמשו מאגר להשתלת אברים. (בזמנו גם להפריה חוץ גופית קראו הנדסה גנטית), יש היום כלים כדי ל"תקן" גנים פגומים, על ידי כך למנוע מחלות תורשתיות, בחירת מן העובר, ומעל הכל, מדובר היום על אפשרות "לשבט" בני אדם – כלומר להצליח להפרות תא שלקוח רק מגבר או רק מאשה. ההנחה היא שהאדם שיווצר יהיה כפיל של "אביו" או "אימו". תהליך זה נעשה כבר כששבטו את הכבשה דולי[1]. שיבוטה של דולי חולל סערה ביואתית, כשרבים הביעו חששם מפני שיבוט קרוב של בני אדם. שיבוטה של דולי העלה את הנושא לסדר היום במקומות רבים, ובכמה מדינות, כולל ישראל, חוקקו חוקים נגד שיבוטים.
הסכנה שבהנדסה גנטית, כיום לא צריך להאריך, הנזקים שנגגרמו מהמעבדה בוואן בסין שם כנראה יוצר וירוס הקוביד בטכנולוגיות של הנדסה גנטית, הם ברורים, ודאי אם יהיה מדובר בשכפול אדם מעין אותו שכפול של הכבשה "דולי" שזה עלול לעורר הרבה שאלות אתיות.
אבל יש כאן גם שאלות אתיות, וגם שאלות הלכתיות. האם בכלל יש לנו רשות להתערב בטבע ולשנות אותו? כותב רמב"ן ויקרא יט, יט
את חקותי תשמרו – ואלו הן "בהמתך לא תרביע כלאים" וגו', חקים אלו גזרות מלך שאין טעם לדבר, לשון רש"י. ולא הזכירו רבותינו שיהיה הטעם נעלם ושיהיו יצר הרע ואומות העולם משיבים עליהם, אלא בלבישת שעטנז, לא בכלאי הבהמה:
…המרכיב שני מינין, משנה ומכחיש במעשה בראשית, כאילו יחשוב שלא השלים הקדוש ברוך הוא בעולמו כל הצורך ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם להוסיף בו בריות. והמינים בבעלי חיים לא יולידו מין משאינו מינו, וגם הקרובים בטבע שיולדו מהם כגון הפרדים יכרת זרעם כי הם לא יולידו. והנה מצד שני הדברים האלה, פעולת ההרכבה במינים דבר נמאס ובטל
וגם הצמחים אשר יתרכבו מין בשאינו מינו אין פרים צומח אחרי כן, ויהיו באיסורם שני טעמים הנזכרים, וזה טעם "שדך לא תזרע כלאים" שהוא בהרכבה על דעת רבותינו (קידושין לט א). ואסר אף כלאי זרעים, מפני שישתנו בטבעם גם בצורתם בהיותם יונקים זה מזה, ויהיה כל גרעין ממנו כאילו הורכב משני מינין. ואסור לחרוש בשור ובחמור, מפני שדרך כל עובד אדמתו להביא צמדו ברפת אחת ויבאו לידי הרכבה:
…
והנה המרכיב כלאים או זורען בכדי שינקו זה מזה מבטל חקות שמים, ולכך אמר בהם את חקותי תשמורו, כי הם חקות שמים, וכך אמר רבי חנינא משום רבי פנחס משום חקים שחקקתי בהם את עולמי (ירושלמי כלאים פ"א ה"ז):
וכבר כתבתי בסדר בראשית (א יא) שהצמחים כולם יסודותם בעליונים ומשם צוה להם השם את הברכה חיים עד העולם, והנה המערב כלאים מכחיש ומערב מעשה בראשית:
דברי הרמב"ן הובאו בספר החינוך מצוות סב, רמד. אמנם הרמב"ן מדבר על איסור כלאיים, ולאיסור כלאיים יש גדרים ברורים. אך האם ניתן מכאן להבין עקרונות על הגבולות שאנו יכולים לשנות מעשה בראשית?
בגור אריה שם חולק על דברי הרמב"ן:
אלא שקשה לי על טעם זה שנתן הרמב"ן, כי המרביעים כאילו אומרים שהקב"ה לא השלים עולמו, דמה בכך, דהא אמרו חכמים (ב"ר יא, ו) כל דבר שהקב"ה ברא בששת ימי בראשית צריך תיקון, כמו החטין לטחון ולאפות, ולא אמרינן בזה שהקב"ה לא השלים עולמו. וכמו שאמרו (תנחומא תזריע ה) על המילה, שלא נברא עם האדם, והושלם על ידי בשר ודם. ואם כן, מה שייך בזה שנראה כאילו אומר שהקב"ה לא השלים עולמו.
במדרש תנחומא מובא:
שאל טורנוסרופוס הרשע את ר' עקיבא: איזה מעשים נאים? של הקב"ה או של בשר ודם? א"ל: של בשר ודם נאים.
א"ל טורנוסרופוס הרשע: הרי השמים והארץ, יכול אתה לעשות כהם? א"ל ר' עקיבא: לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות, שאין שולטין בהן, אלא בדברים שהן מצויין בבני אדם.
א"ל: למה אתם מולים? א"ל: אף אני הייתי יודע שאתה עתיד לומר לי כן, לכך הקדמתי ואמרתי לך: מעשה בשר ודם הם נאים משל הקב"ה. הביאו לי שבולים וגלוסקאות. א"ל: אלו מעשה הקב"ה ואלו מעשה בשר ודם, אין אלו נאים?
א"ל טורנוסרופוס: הואיל והוא חפץ במילה, למה אינו יוצא מהול ממעי אמו? א"ל ר' עקיבא: ולמה שוררו [=טבורו] יוצא בו, לא תחתוך אמו שוררו? ולמה אינו יוצא מהול? לפי שלא נתן הקב"ה לישראל את המִּצות אלא כדי לִצָּרֵף בהן. לכך אמר דוד: (כל) אמרת (אלוה) [ה'] צרופה וגו' (תהלים יח, לא).
המהר"ל מסביר את תשובתו של ר' עקיבא לטורנוסרופוס, כי טורנוסרופוס היה סבור כי מעשה האדם פחותים ממעשה הטבע, במה שהטבע פועַל אלקי, לכן אמר שהמילה פחותה מהערלה, שהיא מעשה הטבע, פועַל השם יתברך, והמילה מעשה אדם. והשיב לו [ר' עקיבא] שאין הדבר כן, כי מעשה אדם, במה שהוא בעל שכל, יותר במדרגה מן הטבע.
אמנם מובא בגמ' סנה' סה ע"ב ו-סז ע"ב, שרבא ברא גברא ורב זירא אמר לו "שוב לעפרך" (באחד המאמרים העוסקים בהנדסה גנטית טוען שזה מחלוקת בין רבא ורבי זירא…) וכן שם על רבי חנינא ורב אושעיא שבראו עיגלא תילתא ואכלי ליה. באחרונים גם כן מוזכרת אפשריות של בריאת אדם[2] לדוגמה: שו"ת חכם צבי סימן צג
נסתפקתי אדם הנוצר ע"י ספר יצירה כאותה שאמרו בסנהדרין רבא ברא גברא וכן העידו על זקני הגאון מוהר"ר אליהו אבדק"ק חעלם מי מצטרף לעשרה לדברים הצריכין עשרה כגון קדיש וקדושה מי אמרינן כיון דכתיב ונתקדשתי בתוך בני ישראל לא מיצטרף או דילמא …כיון שמעשה ידיהם של צדיקי' הוא הו"ל בכלל בנ"י שמע"י של צדיקי' הן הן תולדותם.
אבל שם מדובר על בריאה יש מאין ולא על שינוי טבע שכבר קיים.
מדהימים דברי המאירי בבית הבחירה סנהדרין סז ע"ב:
כל שהוא נעשה בפעולה טבעית אינו בכלל כשפים אפילו ידעו לברא בריות יפות שלא מזווג המין כמו שנודע בספרי הטבע שאין הדבר נמנע רשאים לעשות שכל שהוא טבעי אינו בכלל הכשוף ודומה לזה שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי.
כתב בתפארת ישראל [יכין] ידים פ"ד מ"ג[3]
שכל דבר שלא נדע טעם לאסרו, מותר הוא בלי טעם, דלא הזכירה התורה דברים המותרים כולן, רק דברים האסורין:
לכן יש אחרונים שדנים היום על שיבוט אדם, על הסכנות שבכך, והאם הדבר בכלל מותר על פי ההלכה.
אין מחלוקת שאם עוסקים בהנדסה גנטית לשם רפואה, לא כל דבר אסור, מקובל שבדיקות גנטיות, תרפיה גנית ויישומים אחרים של הנדסה גנטית מותרים על פי ההלכה כאשר השימוש בהם נועד למטרות טיפול, ריפוי או מניעת מחלות. התערבות גנטית מסוג זה איננה נחשבת עבירה על חוקי הטבע הא-לוהי, אלא יישום לגיטימי של הציווי לרפא. אם מחלת טיי-זקס, מחלת הסכרת, המופיליה, ציסטיק פיברוזיס, מחלת הנטינגטון או מחלות גנטיות אחרות ניתנות לריפוי או למניעה באמצעות טיפולים גניים ניתוחיים, אזי ודאי שהתערבות מסוג זה מותרת על פי ההלכה.
על פי ההלכה, מותר לייצר הורמונים כגון אינסולין וכן אנטיביוטיקות וחומרים תרפיים אחרים בעזרת טכנולוגיית ד.נ.א. מכיוון שייצור זה מהווה שימוש נאות בטבע לצורך טיפול במחלות וריפוים. כמו כן מקובל היום שימוש בהפריה מלאכותית כדי לאפשר לזוגות חשוכי ילדים להביא צאצא לעולם. לא רק שיש מצוה לרפא, אלא לפי הרמב"ם שמצות השבת אבדה מתייחסת גם לחובה להחזיר לחולה את בריאותו האבודה (פיהמ"ש נדרים פ"ד מ"ד).
אלא שעל הטענה שכל דבר שלא כתוב שאסור, הוא מותר, הרי יש הרבה דברים שלא כתובים בתורה, ובכל זאת הם בעייתיים. ע' דור רביעי בפתיחה למסכת חולין (כ"ו ע"ב בדפי הספר) שכתב "דכל המתועב בעיני אדם כלל האנושי אע"פ שאין על הדבר אזהרה מפורשת בתורה, אסור עלינו יותר מאיסורי התורה, ולא מצד חלול ה' לבד כמו שכתב החכ"צ ז"ל הנ"ל, אלא משום שדמה שנאסר לב"נ א"א להיות שרי לנו מטעם מי איכא מידי, ולכן בשר אדם או נבילה סרוחה ודאי חמור מחלב וטבל לענין חשיב"ס, ומה דאמרו ביומא פ"ג ע"א דטבל ונבילה מאכילין אותו נבילה, נבלה שנתנבלה ע"י שחיטה פסולה קאמר אבל לא המתה אליה שעונשין על אכילו מצד חוק הנימוס והמוסר הכללי…" לדעת הרמב"ן, אדם חייב במזונות בניו ובנותיו הקטנים אף שזה לא כתוב, וכן אדם חייב לחנך את בניו אף שאין ציווי בתורה לכך. וכן לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' על אשר לא קדמו אתכם בלחם ומים, אף שאין ציווי כזה לבני נח.
וכן כתב הר"ן גאון בפתיחת הש"ס: "כל המצות שהן תלויין בסברא ובאובנתא דליבא הכל מתחייבים בהם מן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ עליו ועל זרעו אחריו לדורים דורים.
אלא שכתב הרב יעקב אריאל במאמר בתחומין:
אין בסמכותנו לגזור גזירות שלא גזרה התורה. ולכן אין להקיש מכלאיים על כל יצירה מלאכותית. אולם יש לראות בכלאיים דגם להשראה. מותר לפתח ולקדם את הציוויליזציה האנושית, ואף רצוי לעשות כן; אולם הדבר צריך להיעשות עם יד על הדופק, בשליטה ובקרה, תוך זהירות מפני התפרצויות מסוכנות. כי לא כל מלאכותי וחדש הוא גם בטוח ומועיל
הדבר שבו דנים הרבה מבחינה הלכתית, הוא ההנדסה הגנטית בצמחים. דוגמה לכך הייתה המקרה הראשון של יצירת מוצר מצמח טרנסגני – עגבנייה בעלת חיי מדף ארוכים יותר על ידי כך שהופסק ייצור חלבון מסוים – האחראי לייצור אתילן – הורמון ההבשלה. על ידי שינויים גנטיים "מיצרים" גידול שעמיד למזיקים, או עמיד לבצורת וכיוצא בזה.
בהנדסה גנטית מתבצעת למעשה העברה של מקטע זעיר מן הדנ"א של הצמח התורם, חלק שאינו מסוגל כשהוא לעצמו להתפתח לצמח שלם וכך נוצר מין משופר או מין חדש.
אף שיש איסור הרכבה בתורה, והרי ההרכבה לא גורמת שום שינוי במין, ובכל זאת נאסרה. אבל הכלאה של אבקנים ממין אחד עם מין אחר, שיוצרת מין חדש, ודאי שלא נאסר.
בספר "כשרות ארבעת המינים" ע' קפב מביא המחבר, הרב י"מ שטרן, הערה ששמע מפי דודו, הגאון ר' שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל. לדעתו אין העברת אבקת פרחים (=האבקה) מפרחי מין אחד לפרחי מין אחר בגדר הרכבה (ואם כי הנידון שם הוא לעניין אתרוג המורכב מסתבר שכן הוא גם לעניין איסור הרכבת כלאים):
ישנם אילנות ובתוכם עץ הלימון שבתוך פרחיהם ישנה אבקה הדבורים המוצצות את צוף הפרח מעבירות ברגליהן את אותה אבקה מפרח הלימון אל פרח האתרוג ועל ידי זה מתפתחים הזרעים של החלק המופרה בעץ האתרוג הפירות הגדלים מכך אינם שווים בתכונתם לאמם לעץ שעליו התפתחו הזרעים ודודי הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך שליט"א העירני הערה נפלאה שאין בכה"ג דין מורכב והטעם כי מורכב שמצינו בחז"ל הוא שמרכיב יחור מסוג אחד על יחור מסוג שני ויש בכחו של כל יחור בפני עצמו להצמיח אם נשתול אותו באדמה ואיסור ההרכבה או פעולת ההרכבה הוא באופן שמרכיב שני מינים כאלו יחד משא"כ אם מין מסויים אינו ראוי להצמיח בפני עצמו אין כאן איסור ומושג הרכבה שהרי אין אלו שני מינים ולכן אותה אבקה שהדבורה מעבירה הרי אין בשום פנים ואופן כח באבקה לבד להצמיח וא"כ אין לה שם מין ולכן הרכבתה עם האתרוג אינה נחשבת הרכבת שני מינים
טעמו הוא שאיסור הרכבה הוא רק כאשר מרכיבים ייחור מסוג אחד על ייחור מסוג אחר ויש בכוחו של כל ייחור בפני עצמו להתפתח לצמח שלם. לעומת זאת, אם אחד מן השותפים להרכבה אינו מסוגל להצמיח בפני עצמו אין כאן משום הרכבה. ולכן, הואיל ואבקת פרחים אין בכוחה להתפתח לצמח שלם אין העברתה לפרחי מין אחר משום הרכבה.
לעומת זה בשו"ת מנחת שלמה לגרש"ז אויערבאך זצ"ל, חלק ב' סי' צז אות כז, ובו התייחסות מפורשת לשאלת ההנדסה הגנטית וז"ל:
בענין שאלתו בדבר הנדסה גנטית, שמכניסים חלקיקי תאים מבריה אחת לשניה ועי"ז משנים את תכונותיה של השניה, … בהרכבת עצים נראה דשפיר אסור אף אם ההרכבה היא רק ע"י זריקה של מיץ אשר אם היה זורע את המיץ באדמה לא היה צומח כלל, כי סוף סוף "השדה" זרועה משני מינים….
אמנם הוא לא מרחיב שם הרבה, אבל ידוע לי מחמי ר' שמעון בודנהיימר ז"ל, שיש לגרש"ז אוירבך
ראיה מהמשנה בפסחים נה ע"ב:
משנה. ששה דברים עשו אנשי יריחו, על שלשה מיחו בידם ועל שלשה לא מיחו בידם. ואלו הן שלא מיחו בידם: מרכיבין דקלים כל היום, וכורכין את שמע, וקוצרין וגודשין לפני העומר.
בגמרא ובמפרשים אנו מוצאים שלושה הסברים:
רב יהודה: ההרכבה היא השקיית לב הדקל בעזרת תערובת שהופקה מצמחים שונים.
רב אחא: לשיטת רש"י הרכבה היא, במובן המקובל היום, כלומר איחוי של שני טיפוסי דקל זה בזה. הוא מציע שני צמדים של טיפוסי דקל: צעיר ובוגר או זכר ונקבה.
לשיטת ה"ערוך" ההרכבה היא למעשה האבקה של עצי נקבה בעזרת עצי זכר (ייתכן והפירוש השני ברש"י זהה לפירוש ה"ערוך").
כותב משה רענן בפורטל הדף היומי בפסחים שם:
פירוש ה"ערוך" מתאים לידע הביולוגי שברשותינו משום שהפירוש שמדובר בהרכבה, במובן המקובל היום, בלתי אפשרי שהרי אין אפשרות לאחות טיפוסי דקל שונים. הדקל השייך לחד-פסיגיים חסר קמביום מתחת לקליפתו והתאים המתחלקים ממוקמים ב"קור" בלבד הנמצא בצמרת. אם ה"הרכבת הדקלים" היא האבקה הרי שהיא הותרה משום שמשך הזמן שפרחי הנקבה חיוניים קצר ואם הם לא יואבקו במועד לא יתפתח פרי ויגרם נזק גדול למטעי יריחו המשובחים.[4]
טוען הגרש"ז אוירבך, שגם האבקה של אבקה זכרית לפרחים נקבה, אם הם בשאינם מינם, זה נקרא הרכבה, וממילא חלים עליה הדינים של איסורי כלאיים, שהרי גם זה הרכבה.
החזו"א כלאים ב, טז גם הוא עוסק בענין זה, וכותב:
נראה דאין חילוק בהרכבה בין מרכיב גוף למרכיב שרף שאם נוטל שרף ונותנו בסדק והוא חוזר ועושה ענף מאותו השרף הרי זה מרכיב גמור שאין בדומם חילוק בין העב להנוזל וכיון שיש בשרף כח ההולדה חשיב הרכבה.
ראה שם גם בהמשך דברי החזון איש, ויש לדון בכוונתו בענין זה. מה תהיה דעתו של החזון איש בהכלאה על ידי האבקה, ראה במאמר "הנדסה גנטית בצמחים רקע מדעי והיבטים הלכתיים, פרופ' אליעזר גולדשמידט ד"ר אריה מעוז אסיא, חוברת ס"ה-ס"ו, אלול תשנ"ט (ספטמבר 1999)).
כמובן יש לדון עד כמה ניתן לדון מדברים אלו למצב של טכנולוגיה של השתלת מקטעי גנים, על ידי חיידקים, או הפגזת הגנים בשיטות שונות. וכן צריך לדון עד כמה מה שנוצר הוא המקור עם שינויים, או מין חדש?
הגדרה נוספת לגבי הרכבה בוטנית, מצאנו בשו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן רפז שם נשאל על "במה שנוהגי' היתר בנטיעת ענפי אהל ושושני' וכדומה ע"י שעושים סדק בשולי הענף ההיא ותוחבין בו חטה ונוטעי' בארץ וע"י החטה משרישים הענפים בקרקע":
דנלע"ד דלא שייך הרכבה אלא בשני המינים מגודלים למעלה מהקרקע או לכל הפחות שעתידים שניהם לעלות מהקרקע משא"כ הכא שהחטה הזאת הנתחבת בסדקי הענף כלה ובלה בארץ ואינה עתידה לראות פני תבל רק גורמת שתשרש השושנה בארץ זה לא מקרי הרכבת אילן בירק וטעמא נ"ל דהא כל עצמו לא ילפי' איסור הרכבה בפ"ק דקדושין ל"ח ע"א אלא מדכתיב בפ' קדושי' שדך לא תזרע כלאים בהמתך לא תרביע כלאים מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה ומה בהמתך בין בארץ בין בח"ל דה"ל חובת הגוף הה"נ הרכבה נאסר בין בארץ בין בח"ל יע"ש א"כ אף אנו נאמר מה בהמתך בהרבעה שני המינים מגולים לפנינו בעולם זה נקרא הרבעה הה"נ שדך בהרכבה ששני המינים גדלים למעלה להקרקע ולא כשמין א' כלה ובלה בארץ אין זה הרכבה.
הרי שלדעתו צריך להיות שאין חשש של הרכבה במה שעושים בגנים שלא ניכרים.
יש להדגיש שדברים אלו לגבי שינויים בצמחים, הן שאלות הלכתיות בהלכות כלאיים, אבל עיקר דיונינו היה על הצד האתי, המוסרי וההלכתי של גבולות השינויים
שאלות נוספות עלולות להתעורר בקשר לאפשרות ששינוי תכונותיו של מין ע"י הנדסה גנטית (גם ללא החדרת גן ממין זר) יכולה לשנות את סימני הכשרות שלו, לדוגמא בדגים, ליצור לדג סנפיר או קשקשת (כתב על זה הרב ד"ר ישראל מאיר לוינגר, בספר 'שינוי תכונות בדגים לענין כשרותם') או להפכו מירק לעץ וכו'. ראה על כך שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' צז, אות כז, שו"ת שבט הלוי ח"ז סי'ק כא; הרב מ. הרשלר, רפואה והלכה, א, תש"מ, עמ' שז ואילך.
[1] הכבשה דולי (5 ביולי 1996 – 14 בפברואר 2003) הייתה תוצר השיבוט הגנטי (שיבוט הוא תהליך מלאכותי לשכפול יצור חי) הראשון בעולם של יונק הנוצר מתא בוגר. הכבשה חייה שש שנים.
[2] וראה בשו"ת חכם צבי סי' צג צויין במ"ב סי' נה ס"ק ד, שו"ת יעב"ץ ח"ב סי' פב ובפ"ת יו"ד סי' סב ס"ק ב בשם השל"ה, שדנים בהשלכות ההלכתיות של אותו אדם שנברא ע"י ספר יצירה. ברכ"י או"ח סי' נה אות ד.
[3] "בו ביום אמרו עמון ומואב מה הן בשביעית גזר ר"ט מעשר עני וגזר ר"א בן עזריה מעשר שני א"ר ישמעאל אלעזר בן עזריה עליך ראיה ללמד שאתה מחמיר שכל המחמיר עליו ראיה ללמד אמר לו ר"א בן עזריה ישמעאל אחי אני לא שניתי מסדר השנים טרפון אחי שינה ועליו ראיה ללמד".
[4] וראה מפרסומת של חברת "הדקל": כידוע, לכל דבר צומח, בדיוק כמו שלכל דבר חי יש זכר ויש נקבה.
כל צמח היוצר פרי דרוש לו הפריה של הצד הנקבי עם הצד הזכרי, כל זאת על מנת ליצור "ילד" או תוצר שהוא בסופו הפרי של העץ, דבר שלעצמו מרתק ומקסים!
כידוע, עץ התמר מניב את הפרי ששמו תמר, פרי עסיסי ומזין הדורש מגוון מיומנויות לניהול וטיפול כמו לכל עץ יש את הצד הנקבי ויש את הצד הזכרי.
לנו ב"הדקל" ניסיון רב בתמצות והפקה של אבקת ההפריה של עץ התמר אשר ממצים אותה מהעץ הזיכרי של התמר, כל זאת על מנת לבצע האבקה ידנית של עץ הנקבה במטרה ליצור את הפרי.
תהליך ה"האבקה" או העיבור של עץ הנקבה מתחיל בכך באיסוף האבקה מהעץ הזיכרי, לקיחת האבקה לעץ הניקבי וניעור האבקה מעל התפרחת של העץ הניקבי, בשיטה זו, ניתן להאביק עד כמאה וחמישים עצים נקביים מעץ זיכרי אחד… דבר שחוסך המון מקום במטע שמוביל לפרודקטיביות יעילה וניצול מקום, ולא לשכוח גם חיסכון בכסף וזמן.