ב"ה
הדפסת סת"ם
סוגיה אחת יש בגיטין כ ע"א, הנוגעת לאופן יצירת האותיות:
תנו רבנן: וכתב – ולא חקק. למימרא, דחקיקה לאו כתיבה היא, ורמינהו: עבד שיצא בכתב שעל גבי טבלא ופינקס – יצא לחירות, אבל לא בכתב שעל גבי כיפא ואנדוכתרי! אמר עולא אמר רבי אלעזר, לא קשיא: הא דחק תוכות, הא דחק יריכות. ותוכות לא? ורמינהו: לא היה כתבו שוקע, אלא בולט כדינרי זהב; והא דינרי זהב תוכות הן! כדינרי זהב ולא כדינרי זהב, כדינרי זהב – דבולט, ולא כדינרי זהב – דאילו התם תוכות, הכא יריכות.
רש"י:
הא דחק תוכות – של אותיות וצידיהן והאותיות בולטות אינו כתב לפי שלא צייר את האותיות אלא חקק סביבותיהם והעץ נשאר כמו שהיה בדפוס האותיות מאיליה.
הא דחק ירכותיהן – של אותיות דהיינו הן ממש שישקע הכתב זו היא כתיבה.
לא היה כתבו – של ציץ שוקע אלא בולט כצורות של דינרי זהב.
והא דינרי זהב תוכות הוא – דקא סלקא דעתיה כשהוא מכה בקורנס חותם המטבע על הדינר תוכות וסביבות צורת החותם שהיא שוקעת והם מלאים דוחקין את תוכו וסביבות צורת הדינר וכנגד שקיעת רושם החותם אין הדינר של זהב נדחק ומאיליה הצורה עומדת במקומה וגבי ציץ כתיב (שמות לט) מכתב פתוחי חותם אלמא כתיבה היא.
ואילו הכא יריכות – שהיה הציץ דק כעין טס וצר האותיות מעבר האחד ודוחק ירכותיהן והן בולטות מעבר השני כמו שמציירים כסף וזהב העשוי ליקבע בכלי עץ ששותים בהם יין.
לכן כתב בספר אור זרוע חלק א – הלכות גיטין סימן תשטו:
מיכן פסק רבי' יצחק בר שמואל זצ"ל מי שכתב גט ונפלה לו טיפת דיו מן הקולמוס בתוך חלל האות כגון בתוך חלל האות בית ונעשית פ' או באות אחרת כיוצא בה שאין עתה שמה עליה ומחק הטיפה מתוך האות זהו חק תוכות שנעשית האות ע"י מחיקת תוכה ופסול
יש לדון באופנים השונים של הדפוס האם דומים לחק תוכות או לחק יריכות. כמו כן יש לדון האם דין זה שייך רק רק לגיטין או גם לשבת ולסת"ם.
לגבי שבת אומרת הגמרא בשבת קד ע"ב
תנא: הגיה אות אחת – חייב. השתא כתב אות אחת – פטור, הגיה אות אחת חייב? אמר רב ששת: הכא במאי עסקינן – כגון שנטלו לגגו של חי"ת ועשאו שני זיינין. רבא אמר: כגון שנטלו לתגו של דל"ת ועשאו רי"ש.
ולכתב בחדושי הרשב"א שם:
מהא דאמרינן הכא במאי עסקינן כגון שנטל לגגו של חי"ת ועשאו שני זייני"ן, שמעינן דכהאי גוונא לא מיקרי חק תוכות שאינו אלא כמפריד בין שני אותיות דבוקות, וכן שנטלו לגגו של דלי"ת ועשאו רי"ש ואינו אלא כדיו שנפל על גבי האות ומעבירו.
זאת אומרת שגם בשבת היה צריך לפטור חק תוכות. ואם כן ודאי גם בסת"ם חק תוכות אין זה כתב.
אבל דעת האור זרוע שם שאם נטל גגו של חית ועשאו שני זיינין, זה כן נחשב לחק תוכות, ולכן כתב:
דחק תוכות מיקרי כתיבה להתחייב בשבת כההיא דפ' הבונה נטלו לגגו של חית ועשאו שני זיינין חייב שאני התם דמלאכת מחשבת אסרה תורה.
אם כן יש מחלוקת בין הראשונים לגבי שבת אם חק תוכות פטור או שנחשב לכתיבה משום מלאכת מחשבת.
לגבי סתם כתב ט"ז יורה דעה סימן רעא ס"ק ח:
…שמצינו בסדר גטין של מהר"י מרגליות שכתב שאין לכתוב בקנה של ברזל דהוה כמו חקיקה ואף על גב דחק ירכות כשר מכל מקום כל כמה שאפשר לעשות בלא שום חקיקה עדיף כו'
כלומר שגם סת"ם אין לעשות באופן של חק תוכות וגם לא חק יריכות.
וכתב הט"ז שם לגבי חקיקה בסת"ם:
וחקיקה הואיל ואתא לידן נימא ביה מילתא לפי ששמעתי אומרים שאין בספרים הנדפסים קדושה כמו הנכתבים בכתב ולי נראה שאין חילוק בזה דאפילו אם נאמר דהוה חקיקה מ"מ הוה כמו כתב דהא גם גבי גט אשה כשר בחקיקות ירכות כמו שכתוב בא"ע סי' קכ"ה אף על גב דכתיב אצלה וכתב ולא וחקק:
ועוד נראה לי ראיה ברורה מפרק עגלה ערופה דף מ"ח אבנים הללו של אפוד וחושן אין כותבין אותם בדיו שנאמר פתוחי חותם משמע חקיקה ואין מסרטין עליהן באיזמל שנאמר במלואתם שיהיו שלמות שלא יחסור מהם כלום אלא כותב עליהם בדיו ומראה להם שמיר מבחוץ על פני הדיו בחריץ האות והן נבקעות מאליהם ואם איתא דמעשה הדפוס הוה חקיקה קשה מנא לן דהיה על ידי שמיר שהוא דבר שאינו מצוי דילמא היה על ידי הדפוס ובדיו כדפוס שלנו ונמצא שפיר מתקיים פתוחי חותם אלא ברור הוא דמעשה הדפוס מקרי כתיבה ממש ולא חקיקה כלל:
ושוב ראיתי בתשובת שאלות למה"ר בנימין ז"ל שכתב ג"כ שמעשה הדפוס הוא קודש ככתב מטעם דגם חקיקה היא קודש והביא ראיה ג"כ מאפוד אבל לפי עניות דעתי אין צריכין לזה כי הוה כתיבה ממש ואין כאן חקיקה דמה לי שדוחק את העט על הנייר או הנייר על האותיות של עופרת אידי ואידי כתיבה היא ומ"מ לענין גט ודאי אין לעשות בדפוס כיון שקצת דומה לחקיקה אבל לענין קדושת הספרים כל המיקל עתיד ליתן את הדין:
הרי שאם נאמר שדפוס הוא חקיקה, מכל מקום זה חק יריכות שצריך להיות כשר. אבל ברכי יוסף אורח חיים סימן תרצא ס"ק א כתב לגבי הדפסת מגילות שדפוס הוא חק תוכות:
זה היה מעשה שהדפיסו מגילות על קלף ועלה לב אדם להכשירן, ומהר"ם פרובינצא"ל מרבנן קשישאי שבעיר מנטובה, בתשובותיו כ"י סי' ע"ג, הוא הצ'ד צדדין וצידי צדדין, וזהו הלכה למשה דפסולות, דמעשה הדפוס הוי כחק תוכות, ואלו יגנזו.
אלא שכותב הט"ז הנ"ל שדפוס בכלל אינו חקיקה. ואם כן אין נפ"מ אם זה חק תוכות או חק יריכות.
אלא שהט"ז עוסק כאן בשאלת קדושת הספרים, האם רק לענין איבוד ובזיון או גם לענין קריאה בס"ת הנדפס או גם מזוזה הנדפסת?
בשו"ת רמ"ע מפאנו סימן צג דן בשאלה האם גט כשר בדפוס או לא. וכתב:
תשובה, ישראל הבקי לשמה יעשנו בדפוס ויקבענו היטב על הספר בדיו ובכל דבר שהוא רושם אפי' לכתחלה, והעדים גם הם כל אחד רשאי לחתום שמו ע"י עצמו באופן זה ושפיר דמי. וכבר שמענו מן החברים מי שפסל אפי' בדיעבד ואמר שהנייר או הקלף הנכבש בחזקה בשעת ההדפסה כחקיקה דמי – ואנן בקיאינן באומנות זו ששכרנו בה פועלים הרבה ועמדנו עליהם ונתברר לנו שאין ממש בדברים הללו לא מסוגיית ההלכה ולא מעצמה של מלאכה, כי אפי' היו האותיות חקוקות בגופו של נייר ונקראות בו בלא דיו כה"ג הוי חק ירכות וכשר בגטי נשים ובשחרורי עבדים כדאיתא בפרק המביא תנין כ' ע"א.
לכאורה דפוס היה צריך להיות כשר לסת"ם לפי דבריו, אלא שכתב שלגבי ספר תורה כתב שבזה גם חק יריכות פסול:
שכל שהוא מעשה בגוף האות, בעינין ביה כתיבה ולא חקיקה… אבל ס"ת שאינו כשר אלא על העור ובדיו הרי הם ב' גולמים ואפי' בחקיקת ירכות אין דרך כתיבה בכך.
אבל היעב"ץ בספר מור וקציעה סימן לב כתב בפשיטות שדפוס הוא כשר:
ופשוט ג"כ שמעשה הדפוס כתיבה מעלייתא היא וכשרה ע"י אומן ישראל, וכן כתבו אחרונים. אלא שמכל מקום יש לחוש בתפלין למה שכתב במג"א [ס"ק נז] שאי אפשר לצמצם שיהיו כתובים כסדרם.
אלא שענין זה של כתיבה כסדרה, אפשר לפתור בקלות היום במדפסת מזרקת דיו, שאפשר לבנות תוכנית מחשב שמקליד כמו שמקליד במכונת כתיבה, וזה מדפיס אות אחר אות, אלא שאם יעשה טעות זה לא ידפיס אלא יצפצף וכד'
לפני מספר שנים שאלתי את הרב צבי שכטר שליט"א, כיון שיש הרבה מוסדות שזקוקים למזוזות רבות, ויש הרבה תקלות במזוזות, האם אפשר להדפיס מזוזות שאמנם לא יהיו מהדרין אבל יפתרו הרבה בעיות של כשרות? תשובתו היתה "היוניון [האיגוד] של הסופרים לא יתן". האם אמנם יש אפשרות להתיר?
אם נאמר שזה לא דרך כתיבה, לכאורה זה לא דרך כתיבה כשהכתב נעשה בבבת אחת, (כמו נטל לגגו של ח' ועשאו שני זינין). אבל אם כן, במדפסת מזרקת דיו שהכתב יהיה אות אחר אות לכאורה זה כן דרך כתיבה. או שנאמר שדרך כתיבה זה רק בקולמוס או במכשיר כתיבה הנתון ביד האדם, וכל שאינו כן אינו דרך כתיבה ואז לא תועיל מזרקת דיו (וע' דעת כהן סי' קס ד"ה ועל דבר תורה, שכתב שיתכן שאם זה לא אות אחר אות זה נחשב שאינו דרך כתיבה).
אלא שלגבי מדפסת מזרקת דיו, יש בעיה אחרת. שלכאורה כעין זה כתב חדושי הרשב"א שבת קד ע"ב:
ירושלמי וכתב ולא המטיף רבי יודן בר שלום ור' מתנא חד אמר בשלא עירב נקודות וחורנא אמר אפילו עירב נקודות וכתב לא השופך.
לפי זה גם המטיף אינו כתב לגבי גט, ואם כן גם לא לגבי שבת ולא לגבי סת"ם, ולכאורה מדפסת דיו היינו הטפה. אמנם כתב ערוך השולחן אבן העזר סימן קכה סעיף י:
והנה דין חקיקה כתבו הפוסקים וכן דין שופך שהרי כתבו כמה דינים כה"ג שצריך שיהא ניכר הכתב אבל דין מטיף לא הזכירו כלל ותמיהני שהרי אין חולק מפורש בש"ס שלנו בזה ואפשר דס"ל כיון דהש"ס מביא ברייתא דוכתב ולא וחקק [כ' א] ולא הביאה הך דמטיף דבירושלמי בחדא ברייתא היא ש"מ דהש"ס לא ס"ל כן.
ובנוגע לחק תוכות, ע' שו"ת דעת כהן (ענייני יורה דעה) סימן קס, כתב שכל החקיקה זה משום שנעשה מאליו, אבל דפוס זה מעשה אדם, ולדבריו אם זה על ידי מכונה הרי זה כמו שאלת מצת מכונה וציצית מכונה.
ומש"כ כת"ר מספרי התשובות המחולקים בענין דפוס אם חשוב כתיבה. ע"פ הסברא לכאורה אין כאן מקום ספק, דעיקר טעמא דחק תוכות פסול הוא משום שע"י חקיקת התוך נמצאו האותיות מאליהן בלא פעולה, והתורה שאמרה וכתב או כתבו היינו כמו תעשו, והוא מענין אחד כמעט עם תעשה ולמ"ה. ולפ"ז פשוט, דבחותם נקרא כתיבה, והוא הדין בדפוס, שהוא עושה את הפעולה בידים, חוץ ממה שיש להפריש בדפוסים שע"י מכונות בין כח ראשון לכח שני, אבל מה שבא בבירור ע"י כחו אין בו לכאורה מקום ספק. ובד' הראשונים י"ל שדפוס שלהם הי' כמו דפוס הגבינות, שהיו עושים על שעוה, וזהו רושמא דקיי"ל מיחריץ חריץ בגיטין כ' ע"א, והוי חק תוכות.
שאלה בנוגע לדפוס התעוררה כבר בנוגע לשי"ן של התפילין, איך לייצר את הבית, שו"ע או"ח לב, מ"ב:
שי"ן של תפילין, הלכה למשה מסיני שיעשה בעור הבתים של ראש כמין שי"ן בולטת מקמטי העור, אחד מימינו ואחד משמאלו. של ימין המניח…
וכותב מגן אברהם סימן לב ס"ק נז
ז"ל ד"מ בשם הג"ה בב"ש אין לשנות מנהג זקנים שהיו עושין בקמט של עור ומיהו אם עשאם בדפוס או כתבם בדיו על הבית לבן אין בידינו לפוסלן עכ"ל ובגיטין דף כ' משמע דכשדוחק בצד השני בדפוס מקרי חק ירכות וכשר וכ"ה בא"ע סי' קכ"ה ס"ד וכן נהגו לעשות השיני"ן בדפוס.
מיהו י"ל דדוקא בטס של מתכות אבל עור שהוא רך נדחה גם סביביו וה"ל חק תוכות ומ"ע כתב בתשו' סי' צ"ג דבס"ת תפילין ומזוזות אפי' חק יריכות פסול ומשמע מדבריו דהמדפיס בדיו כשר דזה מקרי כתיבה אלא שלא רצה לאומרו למעשה ע"ש ול"נ דבתפילין ומזוזות פסול משום דא"א לצמצם ופעמים שנדפס האות השני קודם לראשון וה"ל שלא כסדרן, וט"ז בי"ד סי' רע"א כתב דאפי' גט לא יעשה בדפוס דדמי לחקיקה ובגיטין משמע בתוס' דילפינן מלוחות דחקיקה כשר בס"ת כדאשכחן בלוחות אך לכתחלה יש ליזהר וכן נהגו:
הרי שהמגן אברהם מצא פסול בדפוס לגבי מזוזות משום שאינן כסדרן. ואם כן, אם נפתור את בעית כסדרן על ידי מסדפסת מזרקת דיו שמדפיסה אות אחר אות, יהיה כשר. אלא שכיון שהמ"א לא דיבר למעשה, יתכן שיש עוד פסולים שלא רצה להאריך בהם.
הרב עובדיה יוסף דן על כך, שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן נז, וסברתו לפסול היא משום הצורך בשרטוט שהוא מעכב, ואין לומר שזה רק כדי לכתוב מיושר משום שלא דרשינן טעמא דקרא ולא טעמא דהלכה למשה מסיני. וכן משום הצורך לקדש כל אזכרה ובדפוס זה נעשה בבת אחת (בעיה זו נפתרה במזרקת דיו).
שאלה: מזוזות שנעשו בדפוס, או בצילום פוטוגרפי, האם כשרות הן לפי ההלכה?
…ולכאורה יש להעיר עוד לגבי ספרי תורה ומזוזות ומגילה, לפי המבואר במנחות (לב:) שצריך לשרטט המזוזה, ושרטוט זה מהלכה למשה מסיני, כמו שכתבו הרמב"ן והרשב"א והריטב"א בחידושיהם לגיטין (ו:), והר"ן והמאירי במגילה (יח:). ואף בדיעבד אם לא שירטט המזוזה פסולה, כמו שפסק הרמב"ם (בפרק ה' מהלכות תפילין הלכה ג'). וכן כתבו בספר האשכול חלק ב' (עמוד עד), והר"א ממיץ בספר יראים (סימן יח). וכן פסקו הטור והשלחן ערוך יורה דעה (סימן רפח סעיף ח'). ועיין לרבינו ישעיה הראשון בספר המכריע (סימן פה), שהשרטוט צריך להיות בכל שיטה ושיטה. וכן כתב הרשב"ץ בתשובה חלק א' (סימן ב'). ואף בדיעבד יש לפסול אם לא שירטט בכל שיטה ושיטה, כמו שכתבו מרן החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סימן צא), והגאון רבי יצחק טייב בספר ווי העמודים (דף כו ע"א), ועוד. לפיכך מזוזה שהיא בדפוס או בצילום שאין שם שירטוט פסולה, אף להט"ז הנ"ל.
ובאמת שאף על פי שהתוספות (גיטין ו:) בשם רבינו תם כתבו שאין ספר תורה צריך שרטוט, ודינו כתפילין שאינם צריכים שרטוט, להלכה נקטינן שגם הספר תורה צריך שירטוט לעיכובא, ואם לא שירטט פסול, כמבואר ברמב"ם (פרק י' מהלכות ספר תורה הלכה א'), ובטור ושלחן ערוך יורה דעה (סימן רעא סעיף ה') ובאחרונים שם. ואם כן גם לגבי ספר תורה יש לפסול כתיבה בדפוס או בצילום, מפני שחסר שירטוט. והוא הדין לגבי מגילה, דקיימא לן (מגילה טז:) שצריכה שרטוט כאמתה של תורה. וכן פסקו הטור והשלחן ערוך /או"ח/ (סימן תרצא). ע"ש. ואין לומר שהשרטוט אינו אלא כדי ליישר הכתב, ובדפוס או צילום אין צורך בכך, זה אינו, דלא דרשינן טעמא דקרא או של הלכה למשה מסיני לחדש דין להקל.
(וראה עוד בשו"ת אגרות משה כרך ו' חלק אורח חיים סימן מ' אות י'). ועוד יש לדון מצד שצריך לקדש כל אזכרה ואזכרה לשם קדושת ה', וכאן הכל נעשה בפעם אחת, ואפילו אם לפני ההדפסה של כל מזוזה יאמר לשם קדושת מזוזה והאזכרות שבה, נראה דלא מהני. וצ"ע. ושוב ראיתי בשו"ת חלק לוי (חלק אורח חיים סימן כו) שהעיר כן לגבי ספר תורה, שהרי צריך לקדש כל אזכרה שבספר תורה. ע"ש. ועיין בקול יעקב (סימן רעד סק"ד) שכתב, דלרוב הפוסקים לא מהני מה שאומר לקדש האזכרות בתחלת הכתיבה, ורק הט"ז מכשיר, (ולכן הכשיר ספר תורה שבדפוס לשיטתיה). אבל מדברי ספר האשכול (ריש סימן יג) מוכח להקל בזה.
ויש להוסיף שאפילו להט"ז וסיעתו דוקא בדפוסים של הדורות שלפנינו, שהיו מדפיסים בידים, הכשירו, מה שאין כן בדפוסים שלנו שהם אוטומאטיים על ידי חשמל, בודאי שלא נחשב כתיבה בידים…
לסיכום: בסברא קשה לומר שדפוס הוא כמו חקיקה. לגבי שאלת כסדרן, אפשר לפתור על ידי מזרקת דיו. ואולי אפשר לפתור גם בעית השרטוט על ידי מדפסת שיש בה עין אלקטרונית שיודעת להדפיס ליד הקו של השרטוט. השאלה היא על כח האדם, ובזה יש לדמות למצת מכונה, ואם מתירים מצת מכונה אם כן הוא הדין במדפסת. ודאי שזה לכאורה נחשב ככח ראשון ולא גרמא, וגם לגבי שבת יחשב ככתיבה. וע' פתחי תשובה יורה דעה סימן רעא ס"ק כ
ועיין בט"ז דמשמע מדבריו דהדפוס הוא ככתיבה ממש וכשר לכתחלה לכתוב ס"ת ע"י דפוס. אכן (בתשובת חות יאיר סימן קפ"ד) פוסל ועיין בספר בני יונה שהאריך בזה והעלה דהדין עמו ויש לפסול אפי' דיעבד אפילו רק אות אחת בדפוס ואפילו אם רוצה לכבוש הדפוס על הקלף ע"ש.
אלא שצריך עוד לדון בשאלה האם בעית חק תוכות היא משום שצריך דרך כתיבה, ומה שאינו בדרך כתיבה פסול לסת"ם ואם כן הרי שכל שאינו כתיבה ביד ממש יהיה שאינו בדרך כתיבה. ואכמ"ל.
ראה עוד בתחומין כרך טז, תשנ"ו מהרב שמואל שפירא, "כתיבת סת"ם במדפסת הזרקה". ובכרך כב מהרבנים אברהם שטראוס ויואל קטן "הדפסת ספרי תורה תפילין ומזוזות". ובכרכי "מלילות".