ב"ה
הגנת סייבר בשבת
מערך הסייבר של שירות הביטחון הכללי מגן בין השאר על תשתיות אזרחיות חיוניות למדינת ישראל, בהן בנק ישראל, מקורות, חברת החשמל, חברות התקשורת, חברות האנרגיה הגדולות, המוסד לביטוח לאומי, רשות מקרקעי ישראל ורכבת ישראל. פגיעה במרחב הקיברנטי של גופים אלו עשויה להוביל לפגיעה קשה בתפקודה של מדינת ישראל. גופים אלו מאוימים לאורך כל שעות היממה ובכל ימות השבוע, ולפיכך מערך הסייבר פועל להגנתם באופן רציף, גם בשבת. (הרב אורי סדן, אמונת עתיך 138 "הפעלת מערך סייבר להגנה על תשתיות אזרחיות בשבת").
גם מלחמה בין מדינות, אינה חייבת לעבור דרך חרבות או חומרי נפץ. אפשר בהחלט להשתמש במרשתת ולפגוע אנושות באויב. פרסומים שונים מהשנים האחרונות מלמדים על גניבת מל"ט (מטוס ללא טייס) בעזרת השתלטות על מערכת ההפעלה שלו, נזק לאתרי גרעין אירניים, ניסיון פגיעה במי השתייה בישראל ע"י מינון כלור קטלני, פגיעה במפעלי נפט, פגיעה במערכת המחשוב של מערכת הבריאות בבריטניה, פגיעה באתרים של משרדי הממשלה, בבית החולים 'הלל יפה' בחדרה, השפעה על הטיית בחירות לפרלמנט של מדינת אויב, ועוד נזקים רבים שנגרמו על ידי מתקפות סייבר. נכסי סייבר, בדגש על תשתיות קריטיות, נעשו מטרה נחשקת לתקיפות, מספר המטרות וסוגיהן גדל והולך, ועקב כך גם הסכנה הנשקפת לפרטים, לארגונים, למגזרים ולמדינות. (תחומין מב תשפ"ב, הרב מנחם פרל, הגנת סייבר בשבת)
הבעיה היא לא רק בבפגיעה במטרות בטחוניות, אלא גם חשש לפגיעה במטרות כלכליות. הנזק יכול להיות גדול מאד, גם באירגונים ציבוריים וגם באירגונים פרטיים.
לכאורה שאלה זו נוגעת למעשה רק למלאכות האסורות מדרבנן ולא למלאכות האסורות מן התורה. אמנם לעיתים נדירות יתכן גם צורך לאיסורי דאורייתא. אם יש צורך להזעיק מומחה סייבר לפריצה, כשאינו יכול לעשות זאת מן הבית, או שצריך לנתק פיזית את השרתים או המחשבים מן הרשת.
לענייננו נצא מנקודת הנחה, שכל מה שקשור לפעילות במחשבים, המדובר הוא על איסור דרבנן ולא על איסור תורה, גם לדעת החזון איש שבחיבור חשמלי יש איסור בונה.
האם שייכים כאן המושגים כגון גויים שבאו על עסקי תבן וקש? מה גדר "חולה לפנינו" בסוגיה זו, "הפסד מרובה", אמירה לגוי בנדון כזה וכיו"ב.
היתר איסור דרבנן משום הפסד:
לגבי האפשרות להתיר איסור דרבנן משום הפסד, מצאנו בזה דיון גם לגבי חולה שאין בו סכנה, וההלכה בזה ע' משנה ברורה שכח ס"ק נז, שאם הוא חולי כל הגוף מותר לעשות איסור דרבנן בשינוי. אלא שזה לגבי חולה, וצריך עיון האם ניתן לדמות מצב של הפסד מרובה לחולה[1]. בפשטות דיני חולה שונים.
האם יש להתחשב בכך שכשיש פריצה לסייבר זה נחשב כהפסד מרובה, האם זה סיבה להתיר באופן כל שהוא?:
יש דברים שחז"ל התירו במקום הפסד ויש מקומות שלא התירו. הדבר נדון בראשונים, ע' ר"ן שדן על הדין של צינור שעלו בו קשקשין שממעכן ברגלו בצנעה, ר"ן (על הרי"ף) שבת סא ע"א:
ובמקום פסידא לא גזור רבנן. וא"ת א"כ למה אסרו לכבות דליקה בשבת והא מלאכה שאינה צריכה לגופה היא שלא לפחמים הוא צריך אלא להצלת ביתו ולא מיתסר אלא מדרבנן… י"ל שאני כבוי דכיון דאם היה צריך לגופו היה אסור מן התורה ואין הכל בקיאין לחלוק בין מלאכה הצריכה לגופה לשאינה צריכה מש"ה אסרי רבנן אפי' במקום פסידא ואפילו ע"י נכרי נמי אסרו לפי שמתוך שאדם בהול על ממונו אי שרית ליה ע"י נכרי אתי לכבויי איהו גופי' אי נמי שאני הכי שהוא שבות כלאחר יד שממעכין ברגליו וחמיר טפי משבות דשבת הנעשה כדרכו דהיינו על ידי נכרי.
אלא שלגבי היתר איסור דרבנן משום הפסד, על זה נאמר שאין מדמים בשבותים כפי שכתב מגן אברהם סימן שז ס"ק ז:
ודע שאין מדמין דבר לדבר בעניני השבותים ואין לך בם להתיר אלא מה שאמרו חכמים דלגבי מילה לא התירו שבות כמ"ש סי' של"א ס"ו וגבי לוקח בית בא"י מותר כמ"ש סי' ש"י סי"ד עכ"ד
ובמאמר שכתבתי במקום אחר לבסס את דברי הרב עובדיה יוסף שבתרי דרבנן כן מדמים בשבותים
אבל בחד דרבנן אין מדמים. מכל מקום לא התירו איסור דרבנן במקום הפסד, ובתרי דרבנן מחלוקת הפוסקים, עיין מלכים אומניך עמוד קנ"ו, פרק ו' הערה י'.
אפשרות נוספת היא לעשות על ידי שינוי, ע' שו"ע הרב סימן ש"א סעיף לח שיש אומרים שכל שבות שהוא שינוי מדרך החול לא גזרו עליו במקום הפסד מרובה. ובסימן ש"ז סעיף יב כתב בשו"ע הגר"ז בעל התניא:
אבל דבר שמשנה בעשייתו מדרך החול אף ע"פ שהוא שבות גמור מותר לעשותו אפי' ע"י ישראל במקום צער כמ"ש בסימן שכ"ח וי"א שהוא הדין במקום הפסד ויש לסמוך ע"ד במקום הפסד גדול, ואכמ"ל.
אפשרות נוספת היא לעשות על ידי גוי, המגן אברהם מתיר בהפסד מרובה על ידי נוכרי סימן שז ס"ק ז (באותו ס"ק שמדבר על דימוי בשבותים):
נ"ל דבמקום הפסד גדול יש להתיר שבות ע"י עכו"ם אפי' כדרכו ושבות ע"י ישראל שלא כדרכו אבל בלא"ה אין להקל כלל.
בענין היתר משום פיקוח נפש:
לכן בנדון הגנת סייבר צריך להכנס כאן להתרי פיקוח נפש. אלא שצריך עיון בגדר חולה לפנינו. אחת ההגדרות הידועות לגדר ספק פיקוח נפש, היא של הנודע ביהודה שכתב בנוגע לניתוחי מתים, שפיקוח נפש נחשב רק כשיש חולה לפנינו. נודע ביהודה מהדורא תניינא יו"ד סי' ר"י בנוגע לניתוח מת כדי ללמוד:
ואמנם, כל זה ביש ספק סכנת נפשות לפנינו, כגון חולה או נפילת גל… אבל בנידון דידן אין כאן שום חולה הצריך לזה, רק שרוצים ללמוד חוכמה זו, אולי יזדמן חולה שיהיה צריך לזה; ודאי לא דחינן משום חששא קלה זו שום איסור תורה או אפילו איסור דרבנן. שאם אתה קורא לחששא זו ספק נפשות, אם כן יהיה כל מלאכת הרפואות – שחיקת ובישול סמנים, והכנת כלי איזמל להקזה – מותר בשבת, שמא יזדמן היום או בלילה חולה שיהיה צורך לזה; ולחלק בין חששא לזמן קרוב לחששא לזמן רחוק קשה לחלק.[2]
יש להדגיש שגדר "חולה לפנינו" שכותב הנודע ביהודה, הוא מושג שלא נכתב לפניו. הנודע ביהודה כתב את זה מסברא, ולכן צריך עיון האם כוונתו לחולה לפנינו כפשוטו ואין היתר פיקוח נפש לצורך עתידי, או שזה גדר של סבירות שחילול השבת או ניבול המת יהיה בר תועלת וכשיש חולה לפנינו יש סבירות שזה יועיל למטרת פיקוח נפש לפי זה "חולה לפנינו" הוא רק דוגמה.
כיוצא בזה כתב הרב נויבירט בשש"כ פרק לב, ע' תקכ במהדורה שלישית, הערה ב בשם בנין ציון:
ועיין שו"ת בנין ציון סי' לז, דכל שעתה אין כאן פקו"נ, רק שיש לחוש לסכנה העלולה לבא – בזה אזלינן בתר רובא כמו לענין איסורא.
הרב נויבירט זצ"ל בשמירת שבת כהלכתה גם הוא נקט שכוונת הנודע ביהודה היא שתלוי בשכיח ולכן כתב בפרק מ' סעיף מו בהערה, שם מזכיר בדרך אגב שאמבולנס מותר לו לחזור לתחנתו (שהובא שם לעיל סעיף עט וסעיף פ). וכתב בהערה קפ"ט שם:
ולק"מ מהא דשו"ת נו"ב מה"ת יו"ד סוסי' רי ושו"ת ח"ס יו"ד סי' של"ו ושו"ת בנין ציון מ"ק סי' קע וקע"א, די"ל דשאני התם שאין החושיב"ס לפנינו, ולכן אין זה בכלל הצלת נפשות, ע"ש, משא"כ לענין אמבולנס שיודעים בבירור, שבעיר גדולה נמצאים כמה וכמה חושיב"ס שיש להעבירם לביה"ח, הוה כאילו הם לפנינו, ואים לא יחזור האמבולנס למקומו, לא ידעו איפה למצוא אותו לשעת הצורך… ואה"נ דיל"ע בדין של הנו"ב וח"ס, בזה"ז שמעיבירים ידיעות רפואיות ממקום אחד למשנהו, ובודאי נמצאים עוד חולים כעין זה, האם ישתנה הדין, ואכמ"ל…
וכן החזון איש, אהלות ס" כ"ב, אות ל"ב הסביר את דברי הנודע ביהודה כך:
אין החילוק בין איתא קמן לליתא קמן אלא אם מצוי הדבר דבזמן שמתריעין עלה [אף שאין בשעה זו חולה קמן] משום חולי מהלכת הו"ל כאויבים שצרו בעיר הסמוכה לספר וכדאמר עירובין מ"ה א' ובתענית כ"א ב' מיהו בשעת שלום לא חשבינן ליה פיקוח נפש, אע"ג דשכיח בזמן מן הזמנים שיצטרכו לזה כמו שאין עושין כלי זיין בשבת בשעת שלום דא"כ בטלת כל המצות אלא לא מקרי ספק פיקוח נפש בדברים עתידים שבהוה אין להם כל זכר, ובאמת שאין אנו בקיאים בעתידות ופעמים שמה שחשבונם להצלה מתהפך לרועץ והלכך אין דנים בשביל עתידות רחוקות וגם משום צורך רבים אפשר דלא הוחר אלא כשמזיק את הרבים וכמש"כ לעיל ס"ק כ"ו.
וראה מה שהרחבנו בזה בשיעור בספרית קדושת החיים, בנושא ספק פיקוח נפש.
בפיקוח נפש של ציבור מצאנו שהקילו עוד יותר אף שהדבר אינו לפנינו, אבל כיון שמדובר בציבור, יש יותר חשש, אם מבחינת שכיחות המקרה שתלוי ברוב, או מבחינה זו שכשהחשש לציבור יש לחשוש לחששות יותר מעטים (כדוגמא רכב ציבורי שיש לו יותר חובות בטיחות מאשר לרכב פרטי). שאלה זו נדונה הרבה בספרות זמנינו[3] ואכן בפיקוח נפש ציבורי מצינו קולות מיוחדות.
מקום נוסף שמצאנו קולה מיוחדת בחשש לנזק לציבור, בשו"ע או"ח סימן שלד סעיף כז:
גחלת המונחת במקום שרבים ניזוקים בה יכול לכבותה, בין אם היא של מתכת בין אם היא של עץ, והרמב"ם אוסר בשל עץ.
הטעם שהרמב"ם אוסר בשל עץ הוא משום שהוא סובר שמלאכה שאין צריכה לגופה חייב עליה, וכיבוי של עץ שיוצר פחם, היא מלאכה שאין צריכה לגופה, מה שאין כן כיבוי של מתכת.
מקור הדין בסוגיה בשבת דף מב, ושם כתב הר"ן על הרי"ף:
ומהא שמעינן דשרינן שבות דרבנן במקום שהיזק הרבים מצוי והרב בעל הלכות ז"ל התיר עוד אפילו איסורא דאורייתא שהוא ז"ל כתב דהא דמפלגינן בין גחלת של עץ לשל מתכת משום דבשל עץ כמה דלא כביא אית ביה סומקא וחזו לה ולא אתו לאתזוקי בה אבל של מתכת אף על גב דאזיל סומקא לא כביא ואתו לאתזוקי בה משמע דס"ל ז"ל דבתרוייהו איכא איסורא דאורייתא ועל כרחין בשל מתכת היינו משום צירוף דאילו משום כבוי דאורייתא ודאי לית בה… ודברי תימה הם שהיאך יתיר שמואל מלאכה דאורייתא שלא במקום סכנת נפשות אלא שנראה שהרב ז"ל סובר דנזקא דרבים כסכנת נפשות חשיב לן ולדבריו הא דמסקי' הלכך קוץ ברשות הרבים מוליכו פחות פחות מארבע אמות ולא שרינן ארבע אמות כאחת משום דכמה דאפשר לשנויי משנינן:
הרי שגם נזק לרבים לגבי גחלת נחשב כסכנת נפשות. כמו כן מצאנו לגבי דליקה שבגלל הסכנה המרובה חששו לספק רחוק של פיקוח נפש, הרמ"א בשו"ע הל' שבת סימן שלד סעיף כו פוסק:
"כל הדינים הנזכרים בדיני הדליקה הני מילי בימיהם, אבל בזמן הזה אותן השרויין בין עכו"ם והוא חשש סכנת נפשות, כתבו הראשונים והאחרונים ז"ל שמותר לכבות דליקתם בשבת משום שיש בה סכנת נפשות והזריז ה"ז משובח. ומ"מ הכל לפי הענין, אם היו בטוחים בודאי שלא תהיה להם סכנה בדבר אסור לכבות אבל בחשש סכנת ספק מותר לכבות אפילו הדליקה בביתו של עכו"ם".
היתר נוסף הקשור לציבור נאמר בקשר לשמיטה, בסנהדרין כ"ו ע"א:
משרבו האנסין, ומאי נינהו? ארנונא, כדמכריז רבי ינאי: פוקו וזרעו בשביעית משום ארנונא.
והקשו בתוס' שם:
וא"ת משום ארנונא התירו לחרוש ולזרוע דהוא איסורא מדאורייתא? וי"ל … דפיקוח נפש הוא ששואל להם המלך מס ואין להם מה יפרענו ומתים בתפיסת המלך. והכי איתמר בירושלמי: משום חיי נפש[4].
אלא שכאן לגבי סייבר, כיון שהגורמים שרוצים לגרום נזק בדרך כלל הם אויבים שמחוץ לארץ נראה שיש כאן דין נכרים שצרו שמותר לצאת עליהם אפילו אם באים על עסקי תבן וקש. עירובין (מ"ה ע"א):
נכרים שצרו על עיירות ישראל אין יוצאין עליהם בכלי זיינן ואין מחללין עליהן את השבת. במה דברים אמורים, כשבאו על עסקי ממון. אבל באו על עסקי נפשות יוצאין ומחללין עליהם את השבת. ובעיר הסמוכה לספר אפי' לא באו אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהם בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת… ובבל כעיר הסמובה לספר.
וברור שהמדובר שם משום פיקוח נפש ולא ענין של ישוב הארץ, שהרי הסוגיה התירה גם בבבל שם שייך רק נדון פיקוח נפש.
יתר על כן, לגבי נכרים שצרו נפסק בשו"ע סי' שכט ס"ו ברמ"א בשם אור זרוע: "ואפי' לא באו עדיין אלא רוצים לבוא".
ומסתבר לומר שהגנת סייבר דינה כמו באים על עסקי תבן וקש, ואפילו יותר מכך. וזה ודאי נדון כמו שאנו יודעים שהם רוצים לבא שמותר לחלל שבת עבור כך.
אלא שכל זה רק בהגנת סייבר על אתרים אסטרטגיים של המדינה כמו צה"ל, מקורות, חברת חשמל, מפעלי זיקוק וכיוצא בהם. לגבי מים, יש בזה גם היתר של פיקוח נפש, שהרי אפשר על ידי הוראה ממחשב להכניס יותר כלור למים.[5]
מה לגבי אתרים אחרים? לכאורה נצטרך להתיר אותם רק בעבודה על ידי גוי או על ידי שינוי כמו שנאמר לעיל.
וע' תחומין מב, במאמר מהרב מנחם פרל על הגנת סייבר בשבת, שם חילק את הצרכים להגנת הסייבר לשלשה מצבי אירוע: שגרת הגנה, איום ממשי, פגיעת ליבה. וחילק בין רמה א': תשתיות מדינה קריטיות, מקורות, חברת חשמל, בנק הדם. רמה ב': בנקים גדולים וחברות שיווק מזון. רמה ג': נמצאים עסקים בינוניים רבים, המהווים כ-70% מהמשק בישראל.
בשגרת הגנה, התיר רק אבטחה על בסיס תוכנות אוטומטיות להגנת סייבר. כשיש איום ממשי: ברמה הראשונה יידון כדין פיקוח נפש. וברמה ב' רק על בסיס היתרים כמו שינוי ואמירה לעכו"ם. וברמה שלישית, אין היתר חילול שבת. ואם יש פגיעת ליבה, ברמה ראשונה כדין פיקוח נפש, ברמה שניה כדין ספק פיקוח נפש, וברמה שלישית אין היתר לחלל שבת.
וראה הגם מאמרו של הרב אורי סדן בכתב העת אמונת עתיך 138 תשפ"ג "הפעלת מערך סייבר להגנה על תשתיות אזרחיות בשבת.
אמנם אם אנו מדמים את זה לנכרים שבאו על עסקי תבן וקש שבעיר הסמוכה לספר מחללים את השבת, ומסתבר שלגבי סייבר כל הארץ היא עיר הסמוכה לספר, שהרי לנכרים יש נגישות, אם מצליחים, לכל מקום ואין קשר כאן לספר דוקא, הרי יתכן שיש יותר מקום להקל.[6]
[1] אם ניתן לדמות, הרי לדעת הרמב"ם איסור דרבנן עושים לחולה בלא שינוי, ע' רמב"ם הלכות שבת פרק ב' הלכה י'. כן משמע בטור סי' שכח, ועל דברי המחבר בשו"ע או"ח שכח, י"ז: "ולחלל עליו ישראל באיסור דרבנן בידים, יש מתירים אפילו אין בו סכנת אבר", כתב משנה ברורה סימן שכח ס"ק נ: "באיסור דרבנן – היינו כל השבותים ואפילו בלא שינוי ומטעם דס"ל דבמקום חולי לא גזרו". אם יכולנו לדמות, היינו אומרים שבנדון הסייבר שיכול להגיע לסיכונים גדולים, במקום פסידא לא גזור. דוגמה נוספת שמצאנו היתר דרבנן הוא בשבת מב ע"א בכיבוי גחלת של מתכת שם כתב הר"ן על הרי"ף "ומהא שמעינן דשרינן שבות דרבנן במקום שהיזק הרבים מצוי". אלא שאין מדמים בשבותים (ואף שכתבתי במקום אחר לבסס את דברי הרב עובדיה יוסף שבתרי דרבנן מדמים בשבותים, כאן הנדון הוא להתיר חד דרבנן, ואין מדמים), וכידוע, דיני חולה שונים משאר השאלות על הפסד מרובה. ומצאנו שמגן אברהם סימן שלח ס"ק א כתב: "כיון דלחולה שרי כ"ש לדבר מצוה". אם כן מדמה לחולה. מכל מקום לא ידוע לי משהו שמתיר בהפסד מרובה לעשות בידים איסור דרבנן. ומגן אברהם בעצמו בתחילת סימן של"ח כתב שמשמיע קול מותר במקום מצוה דהוי כ"ש מחולה בעירובין ק"ד ע"א שמטיפין לו מיארק, היינו שמשמעים לו קול. הרי שדימה כל דבר מצוה לחולה. וצריך עיון לגבי ההשוואה לגחלת של מתכת שם התירה בידים איסור דרבנן משום נזק של רבים. וראה מאמרי "אין מדמין בשבותים האמנם?" בהמעין תשרי תש"פ. וראה בשיעור על המבוא להלכות שבת של הרב נויבירט, שיעור 37, בנושא סוגי שבותים ודימוי בשבותים.
[2] כיוצא בזה כתב גם בשו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן שלו, ודברי הנודע ביהודה והחתם סופר הובאו בפתחי תשובה יו"ד שס"ג ס"ק ה'.
[3] ע' תחומין כט, יצחק ברט, גדרי פיקוח נפש ציבורי: הרש"ז אוירבך, הר"ש ישראלי והרב גורן;
[4] ראה הרחבה בכל זה במאמרו של הרב ישראל רוזן בתחומין ח"ב "השבת במשטרה".
[5] ולגבי מים, ע' מאמרו של הרב מנחם פרל בתחומין כב, שדן על פי הסוגיה בנדרים דף פ' ע"ב בשיטתו של רבי יוסי שצרכי כביסה של עיר קודמת לשתיית עיר אחרת.
[6] וראה בשיעור של הרב אביהוד שורץ, שיעור מספר 44 "התקפה והגנה במרחב הקיברנטי בשבת".