ז. חיישנים בשבת

ב"ה

חיישנים בשבת

קיימים כיום בשוק חיישנים שונים המפעילים מערכות חשמליות. לדוגמא:

א. חיישני נפח המפעילים מערכת חשמלית עם כניסת גוף לשדה החישה שלהם, כגון: מנורות תאורה, דלתות (גלאי נפח פנימי מכיל חיישן אינפרא אדום שתפקידו לגלות שינויי טמפרטורה בטווח הגילוי שלו, שזה 15 מטר בזוית של 90 מעלות. כאשר אדם נכנס לשטח הגילוי של הגלאי, חיישן האינפרא אדום מזהה תנועה של גוף חם בשטח הגילוי שלו, ושולח אות אזעקה לרכזת).

ב. חיישני טמפרטורה המפעילים מקרר, מזגן וכדו'.

ב. חיישני קול המפעילים מערכות חשמליות בהישמע קול, כגון: הדלקת אור ע"י מחיאת כף, דלת מוסך המתרוממת עם צפצוף המכונית וכדומה.

ג. חיישנים אופטיים.

השאלה היא: האם מותר לאדם להיות מעורב בפעולה חשמלית מעין זו בשבת, או שמא יש בזה איסור, דרבנן או דאורייתא?

להלן דוגמאות לשאלות נפוצות, וכמותן רבות נוספות:

א. בבית שיש בו מנגנון אזעקה, ובכל עת שאדם עובר מול אחד החיישנים נדלקת נורה במערכת, האם מותר להתהלך בבית כזה בשבת?

ב. האם מותר לעבור ברחוב בו נדלקות נורות הרחוב ע"י גלאי נפח?

ג. האם מותר להיכנס לבנין עם דלתות אוטומטיות?

ד. האם מותר להשתמש במעלית אוטומטית בה הדלתות נפתחות כאשר האדם חוצה קרן אור?

(מתוך מאמרו של הרב אלישיב קנוהל תחומין כג)

הרב אשר וייס במנחת אשר או"ח לב המובא להלן, מדבר על אזיקים אלקטרוניים המזהים היכן האדם נמצא ורושמים, על מכשירי הנשמה המשמשים בבית למי שמתקשה לנשום בלילה, ורושם את כל מה שקורה, פלאפון שנושא על עצמו איש כוננות, וה-GPS שבו רושם אלקטרונית היכן הוא נמצא, האם צריך להגביל את עצמו בשבת מחמת כך? כמו כן יש מדי מים עם צגים אלקטרוניים הכותבים את הצריכה, יש מכולות אשפה עם מכשיר המשדר למוקד כשהם מלאות, ועוד ועוד.

האם יש משמעות הלכתית להבנה איך הפעולה הפנימית של החיישנים (הרב דרור פיקסלר במאמרו על הפעלת חיישנים בשבת נכנס לזה[1]). לכאורה לפי המקובל על מכון צומת, על פי פסק הגרש"ז אוירבך, אם אין מדובר על חיבור זרם אלא רק על שינוי זרם הדבר מותר, אם כן צריך אכן להבין את המערכת הפנימית של המכשיר המופעל על ידי חיישן[2]. ואולי יתכן שבמקרים מסויימים הפעלת החיישן תחשב לגרמא.

האם זה גרמא או מעשה בידים? ראה מבוא לשש"כ פרק א' סעיף כה:

"מעשה" – אין אדם חייב על עשיית המלאכה אלא אם כן הוא עושה פעולה שממנה ישירות המלאכה תיעשה, אבל אם אינו עושה את הפעולה אלא רק גורם שהמלאכה תיעשה כתוצאה ממעשהו הראשון הרי זה "גרמא" ופטור מן התורה ואסור מדרבנן, ובמקום פסידא התירוה חכמים.

לכאורה הרי על פי מה שבארנו בכמה שיעורים את יסוד "זורה ורוח מסייעתו", הרי לכאורה כל שזו דרך ההפעלה, גם בגרמא יהיה אסור כמו זורה ורוח מסייעתו שחייב אף שזה גרמא לכאורה. ואכן לכן יש פוסקים שכתבו שאין שום היתר במכשירי גרמא. אבל אנו מקובלים לא כך.

מלבד מה שלפחות לאשכנזים, גרמא בשבת אסור לכתחילה ורק בדיעבד מותר כמ"ש הרמ"א

הגדרת גרמא, היא כפי שהסביר באופן בהיר הרב רוזן במאמרו בתחומין (לו במאמר "חיישנים אלקטלרוניים בשבת"):

טעות רווחת היא שאם ההפעלה מתרחשת בתהליך שרשרת מתוחכם, ובו הרבה שלבים מכניים או אלקטרוניים – היא נחשבת 'גרמא'. ולא היא! לכל היותר אפשר להחשיב הפעלה כזאת 'כח כוחו', אך לדעתי היא דומה יותר ליריית חץ ו'גירי דיליה', שנחשבים 'כוחו' ממש.

אם האדם מתחיל תהליך, גם אם מדובר בפעולת שרשרת רבת שלבים – כולו נחשב מעשה האדם בידיים, כיריית חץ, ולא 'גרמא'. פעולה ב'גרמא' מותרת בשבת מדאורייתא (ואסרוה הראשונים, פרט ל'מקום פסידא'; שו"ע הל' שבת סי' שלד סע' כב), ובמקור היא נזכרה בנוגע להצבת כדי מים סביב אש או 'כסות שאחז בה האור'. המים יכבו את האש רק כשהאש תגיע אל המים.

הגדרת פעולה שתיחשב דרך 'גרמא' מותנית בשני תנאים: (1) האדם עושה פעולה 'מתה', ולא מתחיל שום תהליך. למשל, מסיט מתג בקיר בשעה ששעון השבת במצב 'הפסקה', כדי שאחר כך, בשעה ששעון שבת יהיה במצב 'הפעלה', יידלק האור בחדר נוסף. (2) מעורב בפעולה גורם אחר, בלתי תלוי בפעולת האדם (כמו האש שלא האדם הדליק, או שעון השבת שכבר מהלֵך מערב שבת). ה'גורם האחר' יגלה אחר כך שהאדם עשה פעולה כלשהי קודם לכן, ואו-אז תתרחש התוצאה: הדלקת האור בחדר כשיגיע מועד השעון, כיבוי האש כשיתנפצו הכדים וכדומה.

בכל מקרה, בפעולת 'גרמא' חייב להיות מרכיב של 'אחר כך', דהיינו חייב להיות פער זמן בין עשיית הפעולה על ידי האדם לתוצאה שתיגרם על ידי גורם 'אחר כך' (לפחות פער של כמה שניות). למעשה הזמן המדויק הוא אקראי ולא סתם פיגור של קוצב-זמן.

לכאורה גרמא פירושה שנעשה לאחר זמן. ע' הר צבי קעג שאולי כל הפעלת מתג היא גרמא

האם ניתן ללמוד מרחיים של מים – ע' קנוהל

האם זה דבר שאינו מכוין בפסיק רישא, ואז יש לדון על פסיק רישא שלא ניחא ליה, או לא אכפת לו לעומת מקום שניחא ליה כגון תאורה בחדר מדרגות או מסדרון של מלון.

האם יש משמעות לכך שמפעיל על ידי גופו?

האם זו מלאכה, האם הבעיה היא רק הפעלה חשמלית? הפעלת מכשיר חשמלי, האם אני רק עובר על איסור של חיבור חשמלי, או שאני עובר גם על מה שמתבצע כגון כביסה במכונת כביסה

האם זה מעשה בכלל? בהלכה יש "דורסו לפי תומו" בגמ' שבת קכא ע"ב:

בעו מיניה מרבי ינאי: מהו להרוג נחשים ועקרבים בשבת? אמר להו: צירעה אני הורג, נחש ועקרב לא כל שכן? – דילמא לפי תומו. דאמר רב יהודה: רוק – דורסו לפי תומו. ואמר רב ששת: נחש דורסו לפי תומו. ואמר רב קטינא: עקרב – דורסו לפי תומו.

רש"י שם:

דילמא לפי תומו – לא שיעמוד עליו ויהרגנו להדיא, אלא כשהוא הולך לתומו, ונחש או עקרב בפניו – אין צריך לישמט ממנו, אלא דורכו והולך, ואם מת בדריכתו – ימות, הואיל ולא נתכוין, דדבר שאין מתכוין לר' יהודה מדרבנן הוא, ולענין מזיקין לא גזור.

רוק דורסו לפי תומו – שאין מתכוין למרח ולאשוויי גומות, דאף על גב דממילא ממרח הוא, כי לא מיכוין – שרי, משום מאיסותא.

לרש"י זה שייך לדבר שאינו מתכוין, ולרבי יהודה שבשבת אסור מדרבנן לא גזרו בנחש וכן במקום מיאוס לא גזרו.

אבל הרמב"ן בחידושים כתב שם: "ומסקנא דשמעתא – נחש דורסו לפי ולמו ופירוש אפילו במתכוין", וכן כתב במלחמות (מה, ב בדפי הרי"ף):

…ואל ישיאך לבך לומר דורסו לפי תומו הוא כשאינו מתכוין להריגה וכר"ש ושזהו טעות גדולה חדא דדורסו קאמר ובמתכוין לכתחלה הוא וא"ת דורסו כדרכו ואם נהרג נהרג קאמר אכתי קשיא דקאמר רבי ינאי צרעה אני הורג נחשים ועקרבים לא כל שכן דמשמע במתכוין היה הורגן ולקולא פשט להו…

ומכאן כתבו הרב אלי רייף והרב דרור פיקסלר[3] שיש מצבים שבהם הליכה לפי תומו מותרת אף שודאי תעשה מלאכה.

אבל בפשטות נראה שגם לרמב"ן שמותר לכתחילה להרוג לפי תומו, זה היתר משום נזק ומשום מיאוס ולא רק משום שאין זה גדר של עשית מלאכה. ומוכרחים לומר כך, משום שאם לפי תומו אינו מלאכה, מה ההבדל שבין מהלך אדם על גבי עשבים שאם זה פסיק רישא זה אסור ובין דורס נחש, ע"כ שזה משום צער ומיאוס שהתירו. וממילא אי אפשר להסיק מזה לגבי מצבים אחרים.

הרב רייף והרב פיקסלר שם מצרפים גם את דעת תרומת הדשן שכתב בסימן ס"ד בתוך דבריו שפסיק רישא בדרבנן מותר:

אבל בשאין מתכוין, נוכל לומר אפי' אי פסיק רישיה הוא שרי, דבאיסור דרבנן יש לחלק בין מתכוין גמור, לפסיק רישיה, כדאיתא בתשובת מור"ם במרדכי פ' הזורק.

אבל למעשה פסיק רישא באיסור דרבנן, רק הרב עובדיה יוסף ביביע אומר ח"ד לד סומך עליו ומתיר אבל האשכנזים מחמירים ולא סומכים על שיטה זו, וכן הגר"א מוכיח שאין הלכה כך שהרי גם גרירת כסא ושולחן אם עושים חריץ זה רק דרבנן משום שזה כלאחר יד והרי בפסיק רישא אסור. כך שלא ניתן לסמוך על דעה זו (ויש הטוענים שתרומת הדשן חזר בו).

אמנם הרב רבינוביץ במאמר "הפעלה חשמלית בשבת ע"י חיישנים, דיבור או מחשבה" בתחומין לו כן נקט שיש דברים שאין עליהם שם מלאכה כלל ויהיו מותרים בתנאי שאינם באיסור תורה. ולכן לדעתו התיר להתקרב לדלת שנפתחת על ידי חיישן.

ולגבי חיישנים שלא עושים מלאכה שנראית, כמו מצלמות, מכשיר חמצן למי שמתקשה לנשום בשינה, שרושם את כל שינויי הנשימה ואחוזי החמצן, שעוני מים ביתיים המודדים אלקטרונית את המים ורושמים, אזיקים אלקטרוניים המכילים GPS ומשדרים את המיקום שלהם או שעון כיוצא בזה לחולי אלדסהיימר,  וכיוצא באלו כותב הרב אשר וייס במנחת אשר או"ח סי' לב[4]:

והנה נתבאר לעיל (סימן ל) דבסגירת מעגל חשמלי יש חשש מלאכה אם מלאכת בונה להבנת החזו"א ואם מלאכת מכה בפטיש כדרכנו.

אמנם נראה דאין זה אלא בסגירת מעגל חשמלי שיש בה תועלת ותוצאה גלויה הנראית לעיניים או לשאר חושי האדם וככלים החשמליים השונים שהאדם מפעיל לצרכו ולהנאתו אבל מצוי מאוד שהאדם מפעיל מערכות אלקטרוניות שונות ללא משים וגורם לשינויים אלקטרוניים שאין תועלתם ותוצאתן גלויה ובכל אלה לענ"ד אין סרך מלאכה ואין ואין בהם מלאכת מחשבת…

ויש לברר האם כאשר האדם גורם ללא כונה לשינויים בזרימה חשמלית ולרישום אלקטרוני שיש בהם סגירת מעגלים זעירים שאין האדם יכול אחריהם לעקוב כלל ובמאית של שניה משתנים לפעמים אותות אלה בתדירות האם יש באלה גדר מלאכה.

ולענ"ד אין זה כלל בגדר מלאכה בשבת אם משום דאין בזה גדר מלאכה כלל ואם משום דלא הוי מלאכת מחשבת.

הרב ווזנר קובץ מבית לוי סי' סא הובא בתחומין כג, דן בשאלה זו ומתיר לעבור ברחוב ליד פנס שנדלק, ע"פ חידוש שלו בהבנת מחלוקת הרשב"א והר"ן על המשנה בפרק הבונה.

הרב ווזנר מביא מחלוקת הרשב"א והר"ן[5] – ע' לשון הר"ן  שבת קו ע"ב (על הרי"ף לח א):

והרשב"א ז"ל כתב בלשון הזה ובירושלמי נראה שהתירו לנעול בתחלה ביתו ולשמור ביתו וצבי שבתוכו וכיון שהוא צריך לשמור ביתו אף על פי שע"י כך ניצוד הצבי ממילא מותר ובלבד שלא יתכוין לשמור את הצבי בלבד דהכי גרסינן בירושלמי [הלכה ו] רבי יוסי בר בון בשם ר' חנינא היה צבי רץ כדרכו ונתכוין לנעול בעדו ונעל בעדו ובעד הצבי מותר ראה תינוק מבעבע בנהר ונתכוין להעלותו ולהעלות נחילה של דגים עמו מותר רבי יוסי ברבי בון בשם רבי הונא היה מפקח בגל ונתכוין להעלותו ולהעלות צרור של זהובים עמו מותר ולפי זה הא דאמר נתכוין לנעול בעדו לא בעדו בלבד דוקא קאמר אלא אם נתכוין לנעול אף בעדו קאמר ולומר שאילו צריך לנעול בעדו מותר אף על פי שמתכוין שיהא הצבי נצוד בתוכו עכ"ל ז"ל ודבריו תמוהים בעיני הרבה היאך אפשר שאפילו במתכוין לנעול בעדו ובעד הצבי יהא מותר וכי מפני שהוא צריך לנעול ביתו נתיר לו לעשות מלאכה בשבת ולא עוד אלא שאני אומר שאפי' שאינו מתכוין לנעול בעד הצבי כל שהוא ידוע שהצבי בתוכו ושאי אפשר לו שלא יהא הצבי ניצוד בתוכו אסור והיינו דאמרינן בכולה מכלתין [דף עה. וכ"מ] דמודה ר' שמעון בפסיק רישיה ולא ימות וזו שאמרו בירושלמי ענין אחר הוא לומר שאם נתכוין לנעול את ביתו ולא נתכוין לצבי כלל אף על פי שאח"כ מצא הצבי שמור בתוכו מותר כלומר שאינו מחויב שיפתח את ביתו וסמכו לזו תינוק מבעבע בנהר ומפקח בגל ולא שיהו דומות ממש בענינם לפי שבענין פקוח נפש אפילו מתכוין למלאכת הרשות עם אותה מלאכה של פקוח נפש מותר

וביאור דברי הרשב"א כתב שו"ת שבט הלוי חלק ג סימן מא

ולעמוד על דעת קדושים רבינו הרשב"א, הנה יסוד גדול באיסור מלאכת שבת דבעינן ב' תנאים שתהי' פעולת מלאכה שאנו יכולים ליחסה לאחד מל"ט אבות מלאכות או תולדות, ושנית שתהי' מלאכת מחשבת ע"ד שקבלו חז"ל לר' יהודה כדאית לי' ולר"ש כדאית לי', אבל לא יתכן לחייב על תוצאה של מלאכה לבד דהיינו שעלה לו מטרת המלאכה בלי שעשה הפעולה של האב המתיחס לאותה מלאכה… וזה יסוד היתר דבר שאינו מתכוין בשבת אליבא דר"ש דכיון דעצם הפעולה היא פעולת היתר כגרירת מטה וספסל אף שיתכן מאד שעם פעולת הגרירה תעשה עוד פעולת חורש וחורץ, מ"מ כיון שאינו פס"ר ואינו בהכרח גמור שתעשה שוב אין פעולת הגרירה שהיא עיקר כוונת עשייתו מתיחסת לתוצאה של גרירה דהיינו חורש וחורץ ונשאר התוצאה של חורש וחורץ בלי פעולת מלאכת איסור מאב דחורש (ובכה"ג מדרבנן) והגרירה נשארה פעולת גרירה גרידא שאין לה למלאכה כלום, אבל היכא דהו"ל פס"ר כיון שבהכרח יעשה עם הפעולה של היתר גם התוצאה של מלאכה שוב גם פעולת ההיתר נחשבת אב או תולדה דמלאכת שבת.

וכ"ז בשאר מלאכות אבל במלאכת צידה בענין נעילת דלת יש בה דבר מחודש לחייב שלא מצינו במק"א דבכל מלאכה או עושה הפעולה המיוחדת למלאכת איסור כחורש או שעושה פעולת היתר שעושה עמה גם חורש כגרירת ספסל וכדומה, וכן צידה בידים או במצודה היא פעולה מיוחדת לצדיה, אבל נעילת דלת היא פעולה מובהקת של היתר שעושים בין אם צבי בבית בין אין צבי בבית ואין היות צבי בבית מוסיף תוספת מלאכה על נעילת ההיתר כלום, וע"כ יש חידוש בזה שנעילת דלת מתיחסת לענין צידה בכלל לכן ס"ל להרשב"א דדוקא כשידע שהצבי בבית ונעל ביתו לשם צידה דאז החשיב נעילת דלת לפעולת צידה לבד, אבל כל שכיון לנעילת דלת באמת נעילה הרגילה שוב גם אם ידע שיש צבי וכיון גם לזה, מ"מ כיון שכיון לנעילת דלת של היתר שוב אין הנעילה מתיחסת כלל לצידה כיון דתוספת המחשבה של צידה רק תוספת מחשבה לבד, לא תוספת מלאכה כלל, ונשאר התוצאה של צידה, תוצאת איסור בלי מלאכת איסור, וע"ז לא חייבה תורה כנ"ל, ואינו דומה לשאר פס"ר דמלאכת ההיתר עושה גם פעולת האיסור ואנו יכולים ליחס ההיתר כפעולת איסור להקרא אב או תולדה, משא"כ נעילת דלת דנעשה רק ע"י אחשבה לבד, זהו דעת הרשב"א והר"ן חולק בזה ולדבריו נעילת דלת לענין צידה ככל שאר מלאכות שבשבת שבפס"ר גרידא נחשב כעושה מעשה צידה בידים[6].

וכותב הרב ווזנר במאמר הנ"ל:

והר"ן חולק בזה, כיון דסו"ס עושה מעשה צידה מובהק אנו מצרפים מעשה הנעילה ע"י הדלת להכרח של פס"ר, כאילו כיון אליו כשאר מלאכת שבת בפועל, ובזה יש לדון אם דברי הרשב"א הלכה הם או לא[7].

אבל לא כן כשאדם אינו עושה כלום ממש, והולך לדרכו לפי תומו, ואינו מוסיף אף תנועה אחת למען מלאכה, אף שבגרמתו נדלק אור או דבר כיו"ב. בזה פשיטא, שכל זמן שאינו חושב ממש ללכת למען הדליק וכיו"ב, שאין אנו מצרפים הליכתו הרגילה לתוצאה הנ"ל, ואין כאן פעולה של מלאכה.

מקובל עלי הסיכום של הרב איתם הנקין בחוברת אמונת עתיך 105, תשרי תשע"ה בסוף מאמרו:

מן הדברים שנתבררו לעיל ראינו כי יש כמה מדרגות לעניין איסורי שבת במנגנונים חשמליים שהפעלתם נעשית באמצעות חיישנים למיניהם:

א. דבר שהאדם אינו מתכוון לעשות ולא אכפת לו כלל מן התוצאה כגון הליכה ברחוב שיש בו מצלמות מותרת לרוב הפוסקים.

ב. דבר שהאדם אינו מתכוון לעשות אבל נהנה מן התוצאה כגון תאורה הנדלקת בעוברו במקום חשוך מקצת פוסקים מתירים ורבים אוסרים בפרט כשהתאורה נעשית לתועלת ולא רק לנוי

ג. דבר שהאדם מתכוון במישרין לעשותו וליהנות מן התוצאה כגון הליכה לעבר דלת חשמלית או קירוב הידיים לברז חשמלי אסור לכולי עלמא ודעת היחיד המתיר בדלת צריך עיון גדול

לפי זה מובן גם השיטות שמקילות במעלית שבת אף בירידה[8]. וכן לפי זה יש להכריע להיתר בנדון שכתב בשש"כ פרק י' סעיף יד:

מקרר שיש בו צג דיגיטלי המציג את תכונות המקרר ומצבו משתנה ע"י פתיחת דלת המקרר וסגירתו יש לעשות שאלת חכם באשר לשימוש במקרר זה בשבת.

ולפי האמור צריך להיות מותר.

[1] ועל זה כתב הרב רוזן בתחומין לו במאמר "חיישנים אלקטרוניים בשבת": "מוקד האיסור במכשור חשמלי היא התוצאה שהאדם גרם לה, דהיינו התרחשות ההפעלה של מכשיר חשמלי כלשהו על ידי אדם לצורכו. הדגש איננו על הפעילות האלקטרונית הפנימית, ומה מתרחש בתוככי החיישן וגלגולי הנסיבות הפנימיות. אם אדם הסיט מתג, או עבר ליד חיישן שקלט אותו, אין להתרחשות הפנימית משמעות בנוגע לאיסור, אלא יש משמעות לתוצאה: אם מכשיר הופעל – נכנסנו לגדרי האיסור, המפורטים לעיל סעיף א. הרב ד"ר דרור פיקסלר דן במאמריו במהות התהליכים האלקטרוניים והדיגיטליים הפנימיים בתוך חיישנים ואלמנטים אלקטרוניים אחרים. כל הדיון הזה מיותר לטעמנו, שכן הוא עוסק בניתוח פיסיקלי של התהליך הפנימי, ולדידן העיקר התוצאה."

[2] וכתב הרב רוזן בתחומין שם: "אם תוצאת החיישן היא רק שינוי זרם (מתח או תדר) בלבד, ולא הפעלה או ניתוק, אנו מתירים עקרונית את הפעלתו לכתחילה. ראו מאמרי 'שינוי זרם חשמלי בשבת – עיקרון ויישומיו' (תחומין כרך כו, ובספרי בחצוצרות-בית-ה' עמ' 40) ובמקורות המובאים שם. אכן, אם אין צורך חשוב רצוי להימנע מהפעלתו, כ'מדיניות הלכתית' בלבד מתוך חשש ל'מדרון חלקלק'."

[3] אמונת עתיך 104.

[4] הובא גם בהערה אצל הרב דרור פיקסלר באמונת עתיך 104 הערה 40

[5] שבת קו ע"ב: "צבי שנכנס לבית ונעל אחד בפניו – חייב, נעלו שנים – פטורין; לא יכול אחד לנעול ונעלו שנים – חייבין, ורבי שמעון פוטר".

[6] ובביאור דברי הרשב"א, ע' גם נתיבות שלום סימן ט' אות ח:

ונראה שעיקר הנקודה שבה שונה המקרה של הרשב"א משאר מקרים של פ"ר דאסרינן הוא בזה שמעשה הצידה אינו נעשה באופן ישיר בגוף הצבי אלא ע"י נעילת הדלת ונעילת הדלת עצמה נעשית בעיקרה לצורך המותר ונמצא שלצורך המלאכה של הצידה לא נעשה שום מעשה בפ"ע ואין זה דומה לגורר מטה כבדה אשר רגלי' עושות תריץ בקרקע דהתם התריץ נעשה ע"י רגלי המטה החוקקות בקרקע ולתקיקה זו אין שום צורך היתר וא"א כלל לנתק את מעשה החקיקה ממעשה של מלאכת עשיית תריץ וליתן לה שם אתר וא"כ נמצא שיתד עם העברת המטה הרי הוא חורץ בקרקע משא"כ הכא לגבי צידה סובר הרשב"א דכיון שלגבי צידת הצבי אין כאן מעשה מיוחד בפ"ע וגם אין כאן מעשה ישיר בגופו של הצבי ממילא קל לנתק את מעשה הנעילה של הבית משם צידה וכל עיקר שם המעשה נקרא ע"ש נעילת הבית ועוד שלגבי שמירת הבית מעשה הנעילה היא מעשה מובהק של שמירת הבית דכן דרך בנ"א לשמור את ביתם ואילו הצידה היא רק דבר המזדמן במקרה לכן כיון שאין שום פעולה מיוחדת לשם הצידה נקרא המעשה רק ע"ש שמירת הבית.

כתב שם שיתכן שאלו דברי שלטי גיבורים ס"פ האורג שכתב וז"ל "דאף דקיי"ל דפ"ר אסור היינו דוקא שבאותו מעשה דעביד הפ"ר אינו מתכוין ואינו עושה שום דבר היתר עמו אבל אם באותו הפ"ר שעושה עושה ג"כ דבר היתר עמו ויתכוין גם לדבר היתר אז אפילו עביד הפ"ר ומכוין גם לו שרי עכ"ל" וע' מרכבת המשנה על רמב"ם בקונטרס על דשא"מ ומשאצ"ל.

[7] בבית יוסף סימן שט"ז כתב שאין להקל כרשב"א.

[8] שמירת שבת כהלכתה פרק כג סעיף נח: השיטות האוסרות להשתמש במעלית-שבת לצורך ירידה, מפני שכאשר יורדים בה הרבה אנשים בבת-אחת, כי אז גם הירידה עצמה וגם הדלקת הנורות שבכל עצירה נעשית על-ידי כוח היורדים, ולא על-ידי החשמל. ועוד, יש שבמעליות הגדולות היורדים מייצרים בעצמם בכובד גופם, זרם נגדי, המוחזר לרשת החשמל, ואותו הזרם מגיע למכשירי החשמל והתאורה שבקירוב מקום המעלית, במקום הזרם מרשת החשמל המזינה אותם כרגיל. לכן יש חוששין בירידה במעלית אוטומאטית כזו לאיסור תורה(קסח). ויש מגדולי הפוסקים שאינם חוששים בזה לאיסור תורה, וכדלעיל.