ב"ה
ט. הפעלת מכשירים חשמליים בשבת על ידי שעון מערב שבת
השימוש בשעון שבת היום מקובל ופשוט. אמנם יש דיונים לגבי פעולות מסויימות שיש בהם משום אוושא מילתא וזלזול בשבת, אבל עקרונית מקובל שאין בזה איסור. אבל מעקב אחרי הדיונים ההלכתיים מראה שאין הדבר פשוט.
האם מותר להפעיל על ידי שעון שבת מכונה לאפית לחם? האם מותר להפעיל מדיח כלים על ידי שעון שבת? מערכת השקאה? אנו רגילים להפעיל הסקה ביתית עם שעון שבת. בבתי מלון קיימים ארונות חימום, שהאוכל נמצא שם בקירור, ובשעה מסויימת מתחיל חימום, האם יהיה מותר להשאיר בהם גם דברים לא מבושלים בכלל?
שבת יז ע"ב במשנה:
בית שמאי אומרים: אין פורסין מצודות חיה ועופות ודגים אלא כדי שיצודו מבעוד יום, ובית הלל מתירין.
ובגמרא אומר רב יוסף שמחלוקתם היא אם יש איסור שביתת כלים. בית שמאי סוברים, שכשם שאדם מוזהר על שביתת בהמתו כך הוא מוזהר על שביתת כליו, כלומר שגם הכלים צריכים לשבות ממלאכה בשבת, ואסור שכלי של ישראל יעשה מלאכה בשבת, אף על פי שתוקן לכך עוד לפני כניסת השבת. לכן, לדעתם, אסור להעמיד מצודה בערב שבת, כדי שתצוד חיה או עוף בשבת; אסור שמכונה של ישראל תפעל בשבת וכל כיוצא בזה.
ובשו"ע או"ח רנב, א'
מותר להתחיל במלאכה בע"ש סמוך לחשיכה, אף על פי שאינו יכול לגומרה מבעוד יום והיא נגמרה מאליה בשבת, כגון: לשרות דיו וסממנים במים והם נשרים כל השבת, ולתת אונין (פי' אגודות) של פשתן לתנור כדי שיתלבנו… ומותר לפרוס מצודות חיה ועופות ודגים והם נצודים בשבת;
ואם כן, אם אין שביתת כלים בשבת, ודאי מותר לגרום להפעלת מכשיר בשבת, אף אם גורם לזה מערב שבת. אבל בשו"ת שו"ת תורה לשמה[1] סימן עז נשאל:
שאלה אחד מכר חפץ או קרקע לחבירו ומתנה שלא יחול הקנין אלא עד יום שלושים והנה יום שלושים הוא שבת אם מותר לו לעשות כן לכתחילה מאחר דאינו זוכר בפיו שבת וגם אינו עושה קניין בשבת אלא הוא עושה בחול והקנין חל מאיליו בשבת או"ד כיון דהקנין נגמר בשבת אסור דחשיב כאילו עושה הקניין בשבת. יורינו המורה לצדקה ושכמ"ה.
והביא את דברי נימוקי יוסף בבא קמא י ע"א
אשו משום חציו. כאילו בידיו הבעירו כדאמרן. ואי קשיא לך א"כ היכי שרינן עם חשיכה להדליק את הנרות והדלקתה הולכת ונגמרת בשבת וכן מאחיזין את האור במדורה והולכת ונגמרת הדלקתה בשבת ולפי זה הרי הוא כאילו הבעירה הוא בעצמו בשבת וכל שכן הוא דאילו הכא לא נתכוון להבעיר גדיש של חבירו כלל והכא עיקר כוונתו היא שתדלק ותלך בשבת ועם כל זה תנן [שבת דף יט ב] משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד ומעשים בכל יום וכדאמרן כי נעיין במילתא שפיר לא קשיא לן שהרי חיובו משום חציו כזורק החץ שבשעה שיצא החץ מתחת ידו באותה שעה נעשה הכל ולא חשבינן ליה מעשה דמכאן ולהבא דאי חשבינן ליה הוה לן למפטריה דאנוס הוא שאין בידו להחזירה וה"נ אילו מת קודם שהספיק להדליק הגדיש ודאי משתלם ניזק מאחריות נכסים דידיה דהא קרי כאן כי תצא אש שלם ישלם ואמאי מחייב הרי מת ומת לאו בר חיובא הוא אלא לאו ש"מ דלאו כמאן דאדליק השתא בידים חשבינן ליה אלא כמאן דאדליק מעיקרא משעת פשיעה חשבינן ליה וכן הדין לענין שבת דכי אתחיל מערב שבת אתחיל וכמאן דאגמריה בידים בההוא עידנא דלית ביה איסור חשיב.
ולכאורה לפי דברי הנימוקי יוסף צריך להיות מותר גם לעשות בערב שבת מעשה שתתחיל מלאכה בשבת. אבל בתורה לשמה מסיק אחרת:
והשתא לפ"ז הכא הפעולה התחלתה בשבת יען כי הוא מתנה בפירוש שלא יחול הקנין שהוא הפעולה אלא מיום שלושים שהוא שבת נמצא אין כאן התחלת פעולה קודם שבת אפילו במקצת אלא גם ההתחלה נעשה בשבת ואינו דומה לנר שהפעולה שהיא ההדלקה מתחלת מע"ש והולכת ונמשכת גם בשבת.
לדבריו בכל מה שלא מתחיל בערב שבת אסור לעשות שיתחיל בשבת. אבל שואל ממצודה שלא מתחילה מערב שבת, וכותב על זה שלגבי מצודה שונה כיון שאינו ברור שיצוד בשבת, וגם הוא מעדיף שיצוד עוד לפני שבת. ולכן כתב:
ולכן כל היכא דפרש המצודה מבע"י אין לנו לחוש על הצידה שתהיה בשבת אף על פי שלא התחילה פעולת הצידה מבע"י =מבעוד יום= משא"כ הכא דהקנין מוכרח שיחול בשבת ולא יהיה לו התחלה בחול להכי הו"ל כקונה בשבת ואסור.
סברא למחמירים על פי נימוקי יוסף, כתב הרב גדעון פרל במאמר על מדיח כלים בתחומין יא, שהנימוקי יוסףך לא תירץ על שאלתו איך מדליקים מערב שבת נר למ"ד אישו משום חיציו, שהאיסור בשבת הוא שגופו של האדם יעשה את המלאכה, אבל אם נעשית מאליה מותר. מתוך שנזקק לחדש, שמעשה המלאכה נגמר בע"ש, משמע שהתורה אסרה עשית עצם המלאכה בשבת, אפילו כשהאדם עצמו אינו עושה אותה בפועל. לפיכך בכל מלאכה שהתחילה בע"ש, וישראל גמר בכך את מעשיו, י"ל כנמו"י, שהמלאכה נגמרה כבר בע"ש. משא"כ כשהמלאכה לא התחילה בע"ש, אלא עתידה להתחיל בשבת עצמה, ע"י שיחובר זרם החשמל אל המכשיר המכוון מע"ש, אי אפשר לומר שהמלאכה נגמרה בע"ש.*12
ובשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן ס
הנה בדבר שע"י חשמל (ענין העלעקטרי) אפשר ע"י מורה שעות הנעשה לכך שיעמידנו בע"ש =בערב שבת= באופן שיתחיל לבשל למחר ביום השבת כשעה לפני זמן האכילה, אשר אחיך נכדי היקר אהרן ברוך שליט"א שואל, הנה לענ"ד פשוט שאסור להתיר זה דהרי ע"י מורה שעות כזה יכולים לעשות כל המלאכות בשבת ובכל בתי החרושת (פעקטעריס) ואין לך זלזול גדול לשבת מזה, וברור שאם היה זה בזמן התנאים והאמוראים היו אוסרין זה, כמו שאסרו אמירה לעכו"ם מטעם זה, וגם אולי הוא ממילא בכלל איסור זה דאסרו אמירה לעכו"ם, דאסרו כל מלאכה הנעשית בשביל ישראל מצד אמירת הישראל וכ"ש מצד מעשה הישראל. ול"ד למה שמותר להעמיד קדרה ע"ג האש אפילו רגע אחת קודם השבת שיתבשל בשבת ולא אסרו רבנן כשליכא חשש חתוי בשבת דף י"ח ע"ב, דהוא משום דכל מלאכה דעושה האדם במלאכת בשול הוא העמדת הקדרה ע"ג האש דבעצם הבשול אינו עושה האדם, ולכן בהעמדתו הקדרה ע"ג האש בע"ש הוא כגמר האדם כל מעשיו במלאכה זו דבשול ולא שייך לאסור על מה שעושה שוב האש, אבל היכא שעדיין לא שייך להחשיב כנעשה המלאכה כהא דהעמיד בע"ש את המורה שעות שיותחל המלאכה דוקא בשעה פלונית בשבת זה הרי לא נעשה בהמלאכה עדיין כלום מבע"ש, שאין להתיר מצד זה.
ואם ישאל השואל, הכיצד נהגו העולם להתיר כיבוי והדלקת אור באמצעות שעון-שבת, ןהרי לפי כל הנזכר לעיל יש לאסור – על כך השיב באג"מ הנ"ל, שעוד קודם להמצאת שעון השבת פשט הנוהג שנוכרים כיבו והדליקו נרות בבתי הכנסת ובבתי המדרש לצורך לימוד ואמירת תהילים, לתפילת נעילה ביום כיפור ולצורך הסעודה בשבת (עי' רמ"א רעו,ב; נודע-ביהודה מהדו"ק או"ח סי' לג). ממילא אין בכך עוד משום זילותא דשבת, ולכן גם לצורך תאורה חשמלית מותר להפעיל שעון שבת. אבל לגבי בישול או מלאכות אחרות יש לאסור. (הרב גדעון פרל בתחומין יא במאמר על מדיח כלים)
אבל בשו"ת שואל ומשיב מהדורה תניינא חלק א סימן ה, הוכיח דוקא ההיפך מגמרא זו:
חשתי ולא התמהמהתי למען כבודו ולמען למודו להשיב על אתר אשר שאל בכלי שעות שנעשה מחדש באופן שיש בו וועקיר וגם מדליק מאליו נר העומד מצדו אם רשאין להעמידו בע"ש שבשבת באשמורת תדליק את הנר..
הרי מבואר דבשבת לא אסרה תורה רק עשי' ממש אבל מה שבא בכחו שרי כמ"ש הנמוק"י וכפי אשר כתבתי פירושו דאינו רק גרמא אף למ"ד אשו משום חיציו וא"כ נתבאר מזה דל"מ מע"ש לתקן הכלי שעות ומדליק נר העומד מצדו מאליו דודאי שרי מידי דהוה אם מדליק נר בע"ש אלא אף אם מתקן כלי השעות בשבת והוא מדליק מאליו אח"כ הנר שעומד בצדו אינו רק גרמא בעלמא ושרי והתורה לא אסרה רק עשי' ממש ולא גרמא אלא שאפשר לומר דכיון שנעשה הכלי כך שבעת שמתקן ומעמיד הכלי הוא מדלקת הנר אפשר דהוה כבא בב"א והוא מדליק ממש הנר ואסור אבל בע"ש ודאי מותר מידי דהוי אם מדליק נר בע"ש כדי שתדלק בשבת וה"ה כאן ואף אם בשבת תדלק הנר ע"י תקון הכלי בע"ש ג"כ שרי והרי זה ודאי אינו רק גרמא בעלמא ושרי
וכן כתב גם המהר"ם שיק שו"ת או"ח סי' קנז והביא שהסכים עמו גם השואל ומשיב וטעמו משום שאף בהעמדת השעון בשבת עצמה כדי שידליק את האור לאחר זמן אין איסור תורה כמו שכתבו התוספות סנהדרין עז ד"ה סוף חמה שכשארס הנחש אינו בעולם בשעת מעשיו אין חיוב אשו משום חיציו' וכאן בשעה שמעריך ומכוון את השעון אין האש הנדלקת בעין אלא נולדת אחר כך ואין מעשה ההדלקה מתייחס אליו ואינו אלא גרמא שאינה אסורה מן התורה ולכן מותר לכתחילה להעריך השעון מערב שבת ואין לגזור שמא יעריכנו בשבת כמו שאסרו ליתן מים תחת הנר בערב שבת כדי שיכבה את הניצוצות שמא יתנו בשבת לקמן מז כיון שכאן גם אם יעשנו בשבת לא יבוא לידי איסור תורה. (מתיבתא, פניני הלכה שבת יז ע"ב)
אלא שיש לדון מדין השמעת קול, ע' שבת יח ע"א
אין נותנין חטין לתוך הריחים של מים אלא בכדי שיטחנו מבעוד יום. מאי טעמא? – אמר רבה: מפני שמשמעת קול.
ולהלכה כתב שו"ע או"ח רנב, ה'
ומותר לתת חטים לתוך רחיים של מים, סמוך לחשיכה. הגה: ולא חיישינן להשמעת קול, שיאמרו רחיים של פלוני טוחנות בשבת. ויש אוסרים ברחיים ובכל מקום שיש לחוש להשמעת קול (טור ותוספות והרא"ש פ"ק דשבת, וסמ"ג וסמ"ק וסה"ת והגה"מ פ"ו ותשובת מהרי"ו סימן ק"ל ואגור) והכי נהוג לכתחלה, מיהו במקום פסידא יש להקל כמו שנתבאר לעיל סוף סימן רמ"ד. ומותר להעמיד כלי משקולת שקורין זייגע"ר מערב שבת, אף על פי שמשמיע קול להודיע השעות בשבת, כי הכל יודעים שדרכן להעמידו מאתמול (טור, ועיין לקמן סימן של"ח).
ולכאורה דברים שרגילים היום להפעיל, כמו מדיח כלים, צריך להיות מותר כמו הזייגע"ר – השעון.
וב שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן ס
אבל יש טעם גדול לאסור מטעם אחר דהא זילותא דשבת ואף זילותא דיו"ט הא אסרו בכמה דברים וכיון שברור שאיכא זילותא דשבת הוא בכלל איסור זה ממילא אף שלא אסרו זה ביחוד דכל ענין זילותא הוא האיסור. וגם פשוט לע"ד דעושה דבר שהוא זילותא לשבת הוא עובר בידים על חיוב הכבוד שמשמע שהוא ג"כ חיוב התורה שנתפרשו ע"י הנביאים שכתב הרמב"ם ריש פרק שלשים מהלכות שבת ד' דברים נאמרו בשבת שנים מה"ת… וכן הוא חיוב הכבוד לשבת שהוא מהלכה ונתפרשו ע"י הנביאים בקרא, והרמב"ם שם ה"ב פירש המעשים המחוייבים לעשות לכבוד השבת, וממילא מובן דהדברים שעשייתן הוא זילותא לשבת הוא ג"כ עובר על מצוה זו דכבוד שבת ועוד גרוע דהרי עובר זה במעשה, שלכן אף שנימא שאינו בכלל הגזירות דחכמים, אבל גם בלא צורך הוא עובר במעשה על חיוב כבוד השבת, וזה שהוא זילותא הוא דבר שמובן לכל, שלכן מסתבר לע"ד שאסור להעמיד בע"ש ע"י מורה שעות שיעשה העלעקטרי למחר מלאכה.
ולמעשה מתיר דבר שיש בו משום זילותא אם לא נהגו ורגילים בזה, ולכן התיר שעון שבת להדלקת התאורה בחשמל. אבל הוסיף:
אבל הבו דלא לוסיף עלה להתיר גם לבשול ומלאכות אחרות ויש לאסור. זקנך אוהבך, בלו"נ, משה פיינשטיין.
בשמירת שבת כהלכתה פרק יב סעיף לז העלה טענה נוספת על שימוש במדיח כלים:
אסור להשתמש בשבת במדיח-כלים, גם כאשר הוא מופעל באמצעות שעון-שבת המכוון מבעוד יום לשטוף הכלים בשבת(ק). וביו"ט מותר להשתמש במדיח-כלים, אם אמנם הוא זקוק לכלים שנית בו ביום, וכדלעיל סעיף א, והמכונה מופעלת באמצעות שעון-שבת.
וכל זה כשהמדיח אינו מרעיש בזמן פעולתו, אך אם בזמן פעולתו נשמע רעש המכונה, יש לאסור מפני שאין זה כבוד היו"ט(ק*).
ובהערות כתב:
(ק) כי הרי עם סגירת דלת המדיח הוא עושה מעשה שבעקבותיו המים יכולים להיכנס למכונה ולהתחמם עם הפעלת המדיח באמצעות שעון-השבת, ויש בזה משום אחד נותן הקדירה וכו', סי' רנג במ"ב ס"ק ק, וע"ע שו"ת משמרת חיים או"ח סי' ב, וביו"ט שרינן בכה"ג.
(ק*) עי' בסי' רנב סוף סע' ה ובמ"ב ס"ק מח, ועיין גם בשלחן שלמה סי' רנב ס"ק יג.
המקור הוא תוספתא (שבת יב,ד) המובאת בגמ' ביצה לד,א:
אחד מביא את האור, ואחד מביא את העצים, ואחד שופת את הקדרה, ואחד מביא את המים, ואחד נותן בתוכו תבלין, ואחד מגיס – כולן חייבים.
ומבואר בגמרא שם, אם קודם הובערה האש, ואחר-כך באו האחרים עם עצים, קדירה, מים וכו', כולם חייבים. אולם אם האש הובערה בסוף אז רק המביא את האור חייב, והשאר פטורים. פטורים ומשמע, שעכ"פ מדרבנן הדבר אסור.
וברמב"ם הל' שבת פ"ט הלכה ה"ד:
אחד נתן את האור ואחד נתן את העצים ואחד נתן את הקדרה ואחד נתן את המים ואחד נתן את הבשר ואחד נתן את התבלין ובא אחר והגיס כולם חייבים משום מבשל, שכל העושה דבר מצרכי הבישול הרי זה מבשל, אבל אם שפת אחד את הקדרה תחילה ובא אחר ונתן את המים ובא אחר ונתן את הבשר ובא אחר ונתן את התבלין ובא אחר ונתן את האור ובא אחר ונתן עצים על האור ובא אחר והגיס, שנים האחרונים בלבד חייבין משום מבשל.
ע' במאמרו של הרב יחיאל פאוסט בתחומין יא, שם דן בנושא, ודעתו אין איסור של אחד נותן את הקדירה וכו' במקום שהדבר נעשה בגרמא.
ראיה לכך, משש"כ פרק יג סעיף לג:
… ובשעת צורך גדול מותר אף להכניס את התקע לשקע, וכמובן כלאחר יד, וכדלעיל, כדי שהאור יידלק עם חיבור זרם החשמל(קטו). עם זאת יש לשאול שאלת חכם הבקי בדינים אלה.
ובהערה קטו כתב:
ככל גרמא שמותר לעשותו במקום הפסד וצורך גדול, ולא דמי להא דסי' רנג סע' ה ברמ"א ובמ"ב ס"ק ק, דשאני התם שמביא ממש את התבשיל, משא"כ הכא דקעביד רק גרמא בעלמא, והר"ז דומה להא דסי' תקיד סע' ג ברמ"א ובמ"ב ס"ק כה וסי' רעז במ"ב ס"ק ג, שמעתי מהגרש"ז אויערבך זצ"ל. וע"ע שו"ת חלקת יעקב ח"ב סי' מה, ועיין גם לעיל פ"א סע' לב ובהערה פז.
מה שרמז לסימן רנ"ג שו"ע או"ח רנג, ה', ז"ל השו"ע:
לכן נוהגין שהאינם יהודים מוציאין הקדירות מן התנורים שמטמינים בהן ומושיבין אותן אצל תנור בית החורף או עליו ומבערת השפחה אח"כ התנור ההוא וע"י זה הקדירות חוזרים ונרתחים. אבל ע"י ישראל, אסור
וכתב משנה ברורה ס"ק ק':
אסור בכי האי גוונא – ר"ל להושיב הקדרות אצל תנור בית החורף או עליו אפילו קודם ההיסק דהו"ל כאחד נותן הקדרה ואחד האש דהראשון פטור אבל אסור.
הרי שבגרמא אין דין של אחד נותן את הקדירה וכו'. וע' שם. מכל מקום כשמנתק את הדלת מהמערכת, ויש התקן כזה למכון מדעי טכנולוגי, כיום מתירים להשתמש במדיח כלים.
[1] תורה לשמה: רבי יוסף חיים בן אליהו אל – חכם (מהרי"ח) נולד בבגדד בשנת ה"א תקצ"ה (1835) בעל "בן איש חי"
ותשובות רב פעלים, שו"ת 'תורה לשמה', משום – מה חתם את התשובות בשם 'יחזקאל כחלי', וגם כתב בתחילת הספר שהתשובות נכתבו כמאתיים שנה קודם זמנו.