ב”ה
יב. מכשירי גרמא בשבת
עיקר דין גרמא:
משנה (שבת קכ,ב) מצאנו היתר לכבות דליקה בדרך גרמא:
רבי שמעון בן ננס אומר… שידה תיבה ומגדל שאחז בהן את האוּר… עושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין ריקנים בשביל שלא תעבור הדליקה. רבי יוסי אוסר בכלי חרש חדשים מלאין מים, לפי שאין יכולין לקבל את האוּר והן מתבקעין ומכבין את הדליקה [=וחכמים מתירים כי הכיבוי אינו ישיר].
גמ’ שם גם לעניין מחיקת השם:
הרי שהיה שֵׁם כתוב לו על בשרו הרי זה לא ירחוץ… נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליה גמי ויורד וטובל. רבי יוסי אומר: לעולם יורד וטובל כדרכו, ובלבד שלא ישפשף דאמר קרא (דברים יב) “ואִבדתם את שמם מן המקום ההוא לא תעשון כן לה’ אלהיכם” – עשייה הוא דאסור גרמא שרי. אי הכי, הכא נמי: כתיב (שמות כ) “לא תעשה כל מלאכה” – עשייה הוא דאסור, גרמא שרי [ומדוע אסר רבי יוסי לכבות דליקה בגרמא]? מתוך שאדם בהול על ממונו, אי שרית ליה אתי לכבויי [וחכמים מתירים מפני שאינם חוששים לכך].
גרמא לא תלויה בכך שזה ספק יקרה, אלא אפילו אם ודאי יקרה, זה יחשב לגרמא: שו”ע או”ח שלד, כ”ב
תיבה שאחז בה האור, יכול לפרוס עור של גדי מצדה האחר שלא תשרף; ועושים מחיצה בכל הכלים להפסיק בין הדליקה, אפילו כלי חרס חדשים מלאים מים שודאי יתבקעו כשתגיע להם הדליקה, דגרם כיבוי מותר. הגה: במקום פסידא (מרדכי פרק כ”כ).
הרי שאפילו אם ודאי יתבקעו מותר. וראה באור הלכה סימן שלד סעיף כב:
שודאי יתבקעו – שאין להם כח לקבל האור מפני שחדשים הם ומשמע בגמרא דאפילו אם מכוין לזה [והוא מדף מ”ז ע”ב דאמר שם מתחלה קודם דמתרץ מפני שמקרב את כיבויו דלרבנן מותר בניצוצות אפילו בשבת אף דהוא מכוין שיכבה עי”ז] ג”כ שרי כיון דהוא אינו אלא גרמא וכן מוכח שם גם בדף ק”כ ע”ב דמפיק דגרמא שרי מדכתיב לא תעשה בו מלאכה עשייה הוא דאסור גרמא שרי ודומיא דעשייה שרינן בגרמא:
* דגרם כיבוי מותר – לאו דוקא כיבוי דהוא מלאכה שאינה צריכה לגופה דאפילו בכל מלאכות הדין כן וכנ”ל:
ההלכה בגרמא:
שו”ע או”ח שלד, כ”ב:
…ועושים מחיצה בכל הכלים להפסיק בין הדליקה, אפילו כלי חרס חדשים מלאים מים שודאי יתבקעו כשתגיע להם הדליקה, דגרם כיבוי מותר. הגה: במקום פסידא (מרדכי פרק כ”כ).
באור הלכה סימן שלד סעיף כב ד”ה * דגרם כיבוי
דגרם כיבוי מותר – לאו דוקא כיבוי דהוא מלאכה שאינה צריכה לגופה דאפילו בכל מלאכות הדין כן וכנ”ל:
כיון שגרם כיבוי מתיר הרמ”א רק במקום פסידא לכן כל היתירי מכשירי הגרמא מותרים רק לצורך חולה או לצורך גדול.
הרב ישראל רוזן, אמונת עיתך 102:
הגדרת פעולה שתיחשב דרך ‘גרמא’ מותנית בשני תנאים (1): האדם עשה פעולה ‘מתה’ ולא התחיל שום תהליך. למשל, הסטת מתג בקיר בשעה ששעון השבת במצב ‘הפסקה’, כדי שאחר כך, בשעה ששעון שבת יהיה במצב ‘הפעלה’, יידלק האור בחדר נוסף. (2) מעורב בפעולה גורם אחר, בלתי תלוי בפעולת האדם (כמו האש שלא האדם הדליק, או שעון השבת שכבר מהלֵך מערב שבת). גורם זה ‘יגלה’ אחר כך שהאדם עשה פעולה כלשהי קודם לכן, ואו אז תתרחש התוצאה: הדלקת האור בחדר כשיגיע מועד השעון, כיבוי האש כשיתנפצו הכדים וכדומה. בכל מקרה בפעולת ‘גרמא’ חייב להיות מרכיב של ‘אחר כך’, דהיינו חייב להיות פער זמן בין עשיית הפעולה על ידי האדם לתוצאתה שתיגרם על ידי גורם ‘אחר’ (לפחות פער של כמה שניות), ולמעשה הזמן המדויק הוא אקראי ולא סתם פיגור של קוצב זמן.
הרב רוזן בתחומין לד:
חיקוי אלקטרוני לשעון השבת הוא לב מנגנון ה’גרמא’ שפותח במכון ‘צומת’. במנגנון זה קיים מעגל אלקטרוני השולח פולס בדיקה קצרצר (אלפית שנייה) מדי 10 שניות, למשל. אדם המסיט מתג או לוחץ על לחצן איננו עושה דבר, ואיננו מתחיל שום תהליך. המתג או הלחצן הם ‘מתים’, ושני החוטים שלהם נמצאים ‘באוויר’, דהיינו לשניהם אותו מתח (פוטנציאל זהה: אפס, למשל, או 12 וולט וכדו’). הלחצן, כמו המתג, איננו לחצן קפיצי (כמקובל בלחיצי מקלדת או טלפון) אלא לחצן יציב, כמו לחצן הפעלת מנורת לילה, או לחצן הפעלת מכשיר טלוויזיה וכדו’. כאמור, האדם שינה רק את המצב המכני של המתג או הלחצן, אך שום התרחשות לא אירעה, גם לא במעגל האלקטרוני עצמו. בהגיע הפולס האלקטרוני המחזורי, בעתו ובזמנו, הוא ‘יגלה’ שהמתג הוסט, או שהלחצן שינה את מצבו, ואו-אז תתרחש התוצאה והמכשיר יופעל. יש לציין כי קיימת הבטחה אלקטרונית פנימית שאם האדם יפגע בדיוק באלפית השנייה של שליחת הפולס (והלכתית לא חיישינן לאלפית שנייה מתוך כמה שניות) – אזי התוצאה תידחה לפולס הבא.
מנגנון גרמא כזה מופעל בעשרות רבות של לחצנים ומתגים חשמליים הקשורים במרחבי הרפואה והביטחון. להלן רשימה חלקית:
אינטרקום דלת ולחצן פתיחה / לחצן מצוקה / שקע להפעלת חימום אוכל בבתי חולים / לחצני איתות חולה-אחות קריאה וביטול / לחצני מחסומים ושערים נגררים במחנות צה”ל וביישובים / מקשי טלפון גרמא / לחצן בעכבר מקלדת למדפסת / לחצני שינוע נכים / מתג לשקע למכשיר רפואי / לחצן ביטול אזעקות חירום / לחצן הנעת ג’יפ פטרול / מתג הפעלה לעגלת נכים / מתג ביטול מתח לחילוץ תקלות / ועוד ועוד.
מכשירי גרמא לפי מכון הלכתי טכנולוגי:
לדעת הרב הלפרין, מותר מעיקר הדין לעשות מלאכה דאורייתא באופן שהוא קורא לו: ‘מניעת המונע’. הוא משתמש באפשרות זו כדי לפתור גם את בעיה הגרמא לשיטת החזון איש שיש איסור בונה במעגל חשמלי, ולדעתו אם כן יש איסור לסגור מעגל גם כשאין חשמל במערכת.
לדעתו למשל, אפשר לייצר ‘מתג גרמא’, שבתוכו מנגנון המאיר על קולט ומונע ממנו לפעול. ובשעה שלוחצים על המתג, מורידים מסך שמסתיר את האור מן הקולט, וברגע שהקולט אינו מואר, הוא פועל את פעולתו המקורית ומפעיל את המערכת. באופן כזה מייצר המכון, בין השאר, טלפון-שבת עבור בתי חולים. ואף שמעיקר הדין הוא סבור שאין בכך איסור כלל, למעשה כתב שאין להקל בזה לכתחילה, אלא להחשיבו כ’גרמא’. אלא שבמקום צורך שבו ‘גרמא’ מותרת ממילא, יש להעדיף אופן זה של ‘גרמא’ על פני אופנים אחרים (כשרות ושבת במטבח המודרני עמ’ רפא ועוד). (הרב מלמד בהרחבות לפניני הלכה שבת).
תיאור הגרמא במילים אחרות, (מאתר הרבנות הצבאית)
מניעת המונע: כפי שהוזכר לעיל, מותר לסגור דלת הממוקמת כנגד המדורה, למרות שהדבר ימנע את המשך ליבוי האש, לפי שאינו עושה דבר אלא רק עוצר את הרוח, והאש דועכת מאליה.
ע”פ עיקרון זה פותח ‘מפסק מניעת המונע’ המורכב משני מתקנים שהופעלו קודם השבת, האחד מטעין קָבַּל בכדי לאפשר לו לבצע באמצעותו פעולה חשמלית נדרשת (כגון פתיחת שער), ואילו השני מייצר פולסי אור מידי מספר שניות ושולחם לעבר חיישן פוטו-אלקטרי הגורם לפריקת הקָבַּל ובכך בולם את המתקן מביצוע הפעולה, לחיצה בשבת על המתג מציבה באופן מכני גרידא תריס בין מתקן הפולסים לבין החיישן, וע”י כך נמנעת המניעה מהמתקן הראשון לבצע את פעולתו[8].
[8] יש לציין שהנוקטים בשיטה זו, מקילים עקרונית גם כשהתוצאה מתרחשת לאלתר, שהרי סוף סוף פעולת האדם אינה יוצרת דבר, ולשיטתם תיתכן מציאות של גרמא כשהתוצאה מתקבלת מיד. אכן למעשה אף מנגנון זה תוכנן, לרווחא דמילתא, כך שלעולם לא תתרחש התוצאה תוך כדי לחיצת האדם, אלא רק לאחר שיעור זמן מוחשי.
ולהיתר זה קרא: ‘מניעת המונע’, היינו שמניעת הדבר שהפריע לפעולה להתחולל – איננה נחשבת מלאכה. וראייתו משו”ע רעז, א:
נר שמונח אחורי הדלת, אסור לפתוח הדלת כדרכו שמא יכבנו הרוח. אבל לנעול הדלת כנגדו, מותר”.
לדעתו בדרך זו שיפר את ההיתר גם לדעת החזון איש שיש איסור בונה ראה כשרות ושבת במטבח המודרני, ע’ רעט:
ובדרך זו גם שיפרנו בהרבה גם ביחס לבעיה האמורה לעיל לענין איסור בונה לדעת החזון איש שלכאורה י”ל שגם מה שהובא לעיל בשם הגר”ח גריינימן שליט”א דאף בסגירת מעגל ללא מתח יש בזה משום השש בונה הוא דוקא כשעומד המתח להגיע מעצמו רהואיל והכין את הדבר למתח שיגיע לאחר מכן יש בזה משום תיקון ובונה אמנם אם מצד עצמו לא יגיע המתח הרי שאין שום משמעות בפעולה זו הואיל ובכדי לקבל זרם צריך עוד למעשה אחר של בן אדם וכשהוא מחברו הוא עושה מעשה זה ואם כנים אנו בדברינו אלו הרי שבמקרה זה לא יגיע מתח לתקע ולמעגל שבעגלה אם לא יעשה מעשה שני היינו ההפרדה בין פולסי האור לבין המיתקן החשמלי והפעולה השניה בודאי שאין בזה אלא משום גרמא ואולי בדין הגרמא המותרת כנ”ל
ובשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן רעז סעיף א כתב שמותר לנעול דלת כדי שלא יכבה:
אבל אם הדלת פתוחה כבר מותר לנעלה בשביל שלא יכבה הנר ואין בזה משום גרם הבערה וכן החלון שכנגד נר שעל השלחן מותר לנועלו ואסור לפתחו אם הנר קרוב אליו קצת:
ומזה הוכיח שמניעת הדבר שהפריע לפעולה להתחולל – איננה נחשבת מלאכה. וזה לשונו של הרב הלפרין בשו”ת מעשה חושב סימן ג:
הרוח הנושבת על הנר גורמת ע”י הרחקת הלהבה מהפתילה להקטנת האש כאשר נבחין בפעולת סוגר החלון נראה כי אינו נוגע ברוח שכבר נשבה אלא מונע כניסת רוח חדשה שבאה להמשיך בהקטנת הלהבה. הסגירה מותרת משום שאין האדם גורם להגדלת הלהבה לא באופן ישיר ולא בצורת עקיפה חיובית רק בצורת עקיפה ושלילית, היינו שאינו גורם ע”י תוספת חומר בעירה או חמצן וכדומה לבעירה שכן נתוני החומר לבעירה קיימים מכבר הרוח אינה אלא מונעת מהבעירה ויכולתה לעשות מלאכתה. האדם בסגירת החלון אינו אלא מונע מהרוח מלבוא למנוע את מעשה הבעירה הנעשית כאילו בכחות עצמה בלבד הוא הדין גם כשהבעירה אינה דולקת מכבר רק ישנו חומר דליק במקום חם שמטבעו הוא שהחומר יידלק רק שמגיע מרחוק אויר קר המונע מאותו חומר להידלק אין במניעת הגעת האויר הקר משום מעשה הדלקה ואינו אלא כמונע מניעה בלבד.[1]
הרב רוזן בתחומין לד חולק על הרב הלפרין וכותב:
טענתנו היא שפתיחת הדלת ע”י המנוע החשמלי היא תוצאה ישירה, מיידית או תהליכית, מחיתוך הקרן ע”י האדם, ולא אכפת לנו שאופן הפעולה הוא ע”י חציצת קרן (‘מניעה’) ועי”כ מתאפשרת פעולה הנמצאת דרוכה ומזומנת ‘על הסף’.
וכן הרב אשר וייס במנחת אשר שמות סימן סה, פרשת ויקהל, כתב שאין ראיה מנעילת החלון שבצד הרוח, (שו”ע סי’ רע”ז א) וכתב שאם האש מתייצבת על ידי סגירת החלון מול האש, אין זה מבעיר בכלל. ומה שהביא ראיה מסעיף ב’ שם שמותר לסגור הדלת אף אם גורם כיבוי על ידי מניעת ליבוי האש, ההיתר הוא משום “שאינו עושה כלום אלא עוצר הרוח ואם תכבה תכבה”. ולא משום שאינו מכוין, והוסיף שם:
ועוד חוכך אני בכל ענין זה דכמו שכתבו גדולי האחרונים לגבי כמה וכמה סוגיות בהלכה רכל שאין העין הבלחי מזויינת יכולה לראות כאילו אינו קיים כלל לגבי דיני תורה וכתבו כן לגבי תולעים מראות הדם דין הדר באתרוג וכדו’ והדברים ידועים לבי אומר לי דגם לגבי דין גרמא כל שאין העין מבחינה בסיבה ומסובב על ידו דכל אלה הם אותות אלקטרו מגנטיים ופולסים חשמליים בלתי נראים לעין ועינינו רואות שהאדם לוחץ על מתג והמנוע מתחיל לפעול הרי זה כמעשיו ולא כגרמא ואף שאין סברא זו מוחלטת בעיני מ”מ בהלכות שבת שהם כהררים התלויים בשערה ולפעמים חוט השערה מפרידה בין היתר לכתחלה לאיסור תורה למיאש מיהא בעי.
ועוד כתב בפרשת ויקהל:
ואף אם נקבל את עצם ההנחה דהסרת המונע גרע מגרמא הלא אף גרמא אינו כמעשה ואעפ”כ אם נעשית מחשבתו חייב וא”כ מהי”ת לחלק בין דין לדין ועוד דלא מצאתי ראיה גמורה לחדש דמניעת מניעה גרע מגרמא והלא זורק חץ ע”י קשת לכאורה הוי הסרת מונע דאינו אלא משחרר את היתר המתוח וממילא נזרק החץ ופשוט דהזורק חץ חייב אף אם היתר נמתח ע”י אחר וכמדומני שכבר הוכיח הרמ”ה בסנהדרין ע”ח מזורק חץ דהסרת המונע הוי ככחו ממש הרי דבדבר שזה דרכו הוי הסרת המונע כמעשה גמור וע”כ דקשה לדמות בזה מילתא למילתא ועדיין צ”ע
לכאורה צריך להיות אסור למנוע את המונע משום שזה דומה לבדקא דמיא, בסנהדרין עז ע”ב:
אמר רב פפא: האי מאן דכפתיה לחבריה ואשקיל עליה בידקא דמיא – גירי דידיה הוא, ומיחייב. הני מילי – בכח ראשון, אבל בכח שני – גרמא בעלמא הוא.
וכתב רש”י שם:
דכפתיה – קשר ידיו ורגליו על שפת הים.
ואשקיל עליה בידקא דמיא – הפנה את מרוצת המים עליו.
גיריה דידיה הוא – הן הן חציו, והרי הוא כזורק בו חץ וכדמפרש ואזיל שהמים באים בכח ראשון עליו מיד, כגון שהניחו סמוך לשפת הים והשפה מדרון.
בכח ראשון – כשפינה להם דרך לצד זה מיד נפלו עליו דהוי כחו.
אבל בכח שני – שהניחו רחוק קצת ולא נפלו המים מיד בצאתו מגדרותיהן עליו, אלא לאחר מכאן הלכו על המקום שהוא שם, גרמא הוא ולא מכחו.
אם כן הסרת המונע נחשב לכוחו, והאחרונים דנו על שיטתו גם מענין זה של בידקא דמיא, מכל מקום הטענה העיקרית נגד הרב הלפרין היא שסגירת הדלת היא דבר שאינו מיכוין, מה שאין כן כאן הוא עושה מתוך כוונה לפעול את המלאכה.
תיאור מכשירי הגרמא של מכון צומת, מתוך הרחבות של פניני הלכה:
יח,ד – מכון צומ”ת – ‘גרמא’
למכון צומ”ת ישנם שלושה פיתוחים לשימוש במכשירי חשמל בשבת. הראשון הוא מכשיר ‘גרמא’, והוא מכשיר שמותקן בו מנגנון עם שעון פנימי, שסורק בכל כמה שניות את מצבו של כפתור ההפעלה. אם הכפתור נמצא על מצב כיבוי – לא יקרה דבר. אבל אם האדם לחץ על הכפתור, בסריקה הבאה יגלה המנגנון שהכפתור לחוץ – ויתחיל בפעולה. היתרון במנגנון כזה, שבעת הלחיצה האדם אינו עושה שום דבר אסור בשבת (“פעולה יבשה”), ורק בעתיד, תיגרם פעולת המכשיר. היישום הידוע ביותר לעקרון הזה, הוא עריכת שינויים בשעון השבת (כמבואר יז, ו). גם שם, מבוסס ההיתר על כך שהורדת ה’שיניים’ של השעון איננה פעולה חשמלית, ורק לאחר שהשעון יגיע מעצמו למקום החדש, הוא יושפע מפעולת האדם.
רבים ממכשירי מכון צומ”ת מבוססים על עיקרון זה. למשל, ישנו חיישן נשימות לתינוק, המופעל רק כעבור מספר שניות מהסטת האדם את המתג. וכן ישנה מקלדת, שקולטת את לחיצת האדם רק כעבור מספר שניות. ועל כולם – ‘שקע גרמא אוניברסלי’, שהוא למעשה שקע עם מתג, שבעקבות הסטתו מגיע מתח למכשיר לאחר כחמש עשרה שניות, ובעזרתו ניתן בעצם לגרום להפעלת כל מכשיר חשמלי בשבת.
יח,ה – מכון צומ”ת – המשכת מצב מלאכותית
בתחומין כז, עמ’ 63 והלאה ביאר הרב ישראל רוזן עיקרון זה ויישומיו: מכשיר כבוי נידלק למשך שנייה או שתיים בכל מספר שניות או דקות ומיד נכבה שנית, וחוזר חלילה. וכשאדם לוחץ על מתג מסוים, אז בפעם הבאה שהמכשיר נדלק, הוא לא יכבה כרגיל כעבור שנייה, אלא ימשיך לפעול. למשל, ייצרו דוד חשמלי שבו גוף החימום מתחיל לפעול מעצמו כל כעשר דקות למשך מספר שניות. כאשר האדם משתמש במים החמים, וגורם לכניסת מים קרים תחתיהם, יורדת הטמפרטורה של המים. לכן, בפעם הבאה שגוף החימום יידלק, הוא לא יכבה כעבור מספר שניות אלא ימשיך לפעול (עד לטמפרטורה של ארבעים מעלות שאין היד סולדת בה).
הרב רוזן שם מדמה שיטה זו להמשכת מצב בשעון שבת (כמבואר לעיל יז, ו), שמותרת לכתחילה גם שלא בשעת הדחק, כי איננה נחשבת אפילו כ’גרמא’. אלא שבאמת נראה, שגם באופן זה הוא ‘גרמא’, שכן ההיתר של שעון שבת שהתיר רשז”א שעליו נסמכו, הוא דווקא כאשר המכשיר דולק בפועל, גם אם התוספת תתבצע לאחר שייכבה ויידלק שוב. אבל להוסיף שעות הדלקה כאשר המכשיר כבוי – הוא ‘גרמא’ לכל דבר. ואין יתרון בכך שהמכשיר נידלק לכמה שניות, כי סוף סוף בשעה שהאדם לוחץ על הכפתור – המכשיר כבוי. ואי אפשר לומר שזו ‘המשכת המצב’, מפני שהיא נעשית לפני שהמצב בכלל התחיל.[4]
יח,ו – מכון צומ”ת – הוספת זרם חשמלי
חלק מהמכשירים של מכון צומ”ת מבוססים על עיקרון ‘הוספת זרם חשמלי’, על פיו השימוש במכשיר אינו בונה מעגל חשמלי חדש, אלא רק מגביר את עוצמת הזרם במעגל חשמלי קיים (עיין לדוגמא בתחומין כו, עמ’ 83). למשל, הנהיגה בקלנועית מבוססת על כך שבהפעלת הדוושה, מתגבר או נחלש הזרם החשמלי שבמנוע, וכך משתנה המהירות, אך המעגל אף פעם לא נסגר או נפתח (מלבד בהתנעה ובכיבוי, שעדיין נעשים ב’גרמא’).
וההיתר, מפני שלדעתם, הסיבה היחידה לאסור חשמל בשבת, היא לפי דעת רשז”א לחשוש לדעת הבית יצחק יו”ד לא, בהשמטות, ולדעת החזו”א שבת נ, ט. ולחזו”א שחשש לאיסור בונה ברור שאין איסור הוספה של זרם הואיל ואין נוצר בזה מעגל חשמלי. והבית יצחק דימה את השימוש בחשמל לאיסור מוליד ריח, ומבואר בגמרא (ביצה כג, א) שלהוליד ריח חדש אסור, אבל להוסיף ריח בבגד שכבר יש בו ריח – מותר.
אלא שלדעת מרן הרב קוק ודעימיה, איסור חשמל הוא משום מבעיר ומכבה (כמבואר בהלכה ב ובהרחבות). ולדעה זו, הוספת זרם חשמלי למעגל מחובר, הריהי כהוספת עצים למדורה בוערת. ולכן אין להשתמש במכשירים המבוססים על עיקרון של שינוי זרם חשמלי, אלא במקום פיקוח נפש, שאז טוב למעט באיסור לדעת המתירים. וכן במקום שאין פיקוח נפש אבל השימוש נעשה בדרך של שינוי, שאז גם לסוברים חשמל אסור מהתורה, כיוון שהופעל בשינוי איסורו מדרבנן, ובספק דרבנן, אפשר לסמוך על המקילים שחשמל אסור מדרבנן, ולהחשיבו כשבות דשבות.
יש הרבה פוסקים שאוסרים מכשיר גרמא בכלל, כיון שהוא מתוכנן לך הרי זה כזורה ורוח מסייעתו. אלא שזה תלוי בהסברים השונים לגבי זורה ורוח מסייעתו, ע’ בסיכום דברי הרב אשר וייס בשיעורו בפרשת ויקהל, מנחת אשר סימן סה.
ולפי זה אם המכשיר עובד כדרכו, אין נפ”מ כמה תהליכים פנימיים הוא עובר עד שזה עובד, וניתן להקל רק אם יש גם שיהוי של “זמן משמעותי” (הרב מלמד בפניני הלכה, הרחבות שבת).
ע’ אורחות שבת חלק ג’ פרק כט סעיף כז, עמ’ רמ”ג:
בענין השימוש במכשירים המכונים בשם מכשירי גרסא נתפרסמה דעת גדולי ישראל שאין להשתמש בהם בשבת אף לא במקום מצוה או חולי שאין בו סכנה והיינו אף מכשירים הבנויים על עקרון של מניעת המניעה או המשכת מצב קיים וכיוצ”ב וראה הערה
ההסתייגות ממכשירי גרמא עולה מתוך הסוגיה בב”ק דף ס’ ע”א:
ת”ר ליבה ולבתה הרוח אם יש בלבויו כדי ללבותה חייב ואם לאו פטור אמאי ליהוי כזורה ורוח מסייעתו… רב אשי אמר כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו ה”מ לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל הכא גרמא בעלמא הוא וגרמא בנזקין פטור.
ופרש רש”י:
ליהוי כזורה – דחייב משום מלאכה בשבת אף על פי שהרוח מסייעתו כשהוא מגביה התבואה ברחת שקורין פליי”א….
מלאכת מחשבת – נתקיימה מחשבתו דניחא ליה ברוח מסייעתו.
משמע שכיון שניחא ליה ונתקיימה מחשבתו, הרי זו מלאכה לגבי שבת. האם כוונתו של רש”י שמשום כך חייב על גרמא בשבת שניחא ליה וכך מחשבתו? לפי זה אין אפשרות לכל מכשירי גרמא בשבת.
אבל קשה אם כן מקנקנים שיכול למלא כדי שיכבו את הדליקה, וגם כאן ניחא ליה ונתקיימה מחשבתו? שאלה זו מצאתי ששאל באבני נזר או”ח סימן ר”ל אות ג’. וכתב האבני נזר, שבקנקנים ודליקה הרי לא נוח לו שתגיע הדליקה. וכוונתו היא שאם תגיע, שתכבה מחמת ביקוע הקנקנים. ולכן נחשב שלא נוח לו ולכן זה גרמא.
אלא שיש שם הסבר של הרא”ש שמשמע שזה דוקא דין במלאכת זורה ולא משום שנתקיימה מחשבתו. רא”ש מסכת בבא קמא פרק ו סימן יא
ת”ר המלבה ולבתו הרוח אם יש בליבויו כדי ללבות חייב. והוא שאין ברוח כדי ללבות דאי יש ברוח כדי ללבות אפילו יש בליבויו כדי ללבות פטור דמאי קעביד בלאו איהו נמי תתלבה ותזיק. ואם אין בליבויו כדי ללבות וגם לא ברוח כדי ללבות ונצטרפו יחד וליבו פטור. ולא אמרינן [אף על פי] שסייעו הרוח בעשיית האש הוי כאילו הוא עשהו לבדו מידי דהוה אזורה ורוח מסייעתו דחשבי’ ליה כאילו עשה המלאכה לבדו. דהתם מלאכת מחשבת אסרה תורה אף על פי דלא הוי אלא גרמא בעלמא בהכי חייבה תורה כיון דמלאכה זו עיקר עשייתה ע”י רוח. אבל הכא גרמא בעלמא וגרמא בנזקין פטור:
בשו”ת זרע אמת ח”א סימן מד (הובא במנחת אשר סימן ס”ה) וכדבריו כתב בבית יצחק או”ח סימן נז שהחילוק בין גרמא בכיבוי ובין זורה ורוח מסייעתו, אינו בגלל שזורה זו המלאכה, אלא משום שבכיבוי המלאכה היא נעשית לאחר זמן.[2]
שו”ת אחיעזר חלק ג סימן ס
ונראה בדעתם דמה שאמרו בזורה ורוח מסייעתו מלאכת מחשבת אסרה תורה ולא אמרו שזהו עצם המלאכה, היינו דכל שהוא מלאכת מחשבת והמלאכה מתעביד באופן זה חשוב מלאכת מחשבת ועל כן גם בנותן חטים ברחיים של מים, שזהו דרך הטחינה אף שבאפשרי לעשות ע”י טחינה ביד מ”מ זוהי מלאכת מחשבת שאסרה תורה. ולא דמי להא דשבת ק”כ בגרם כבוי שהוא בא במקרה ובכה”ג אמרינן לא תעשה כל מלאכה, דגרמא שרי דבכה”ג לא חשוב מלאכה, אבל באופן שהמלאכה היא תמיד ע”י גרמא זהו חשוב מלאכת מחשבת.
[1] לכאורה לפי דעתו יהיה מותר בשבת לעבור במקום שיש חיישנים החוצצים קרן או ומפעילים דלת, או מים בשירותים וכיו”ב. אבל הוא שיכלל את מכשיר הגרמא באופן כזה, ראה שם בשו”ת מעשה חושב ג’:
בתוך מתג הגרמא פועל מלפני השבת מעגל אלקטרוני שתפקידו לבצע תהליך פנימי המתמשך לאורך זמן מסוים וכשייגמר התהליך יפעיל מעגל שני המבצע פעולה חיצונית הדרושה לאדם המעגל העורך את התהליך מצויד במנגנון החזרה אלקטרונית אשר אם יופעל לפני גמר התהליך יחזיר אותו להתחלתו מעגל נוסף במתג הגרמא יוצר אימפולסים קצרצרים של אור אחת לכל כמה שניות כאשר אימפולס אור נקלט ע”י תא פוטו חשמלי הנמצא בקרבת מקום מופעל מעגל ההחזרה הנ”ל והתהליך חוזר לתחילתו הזמן בין אימפלוסי האור קצר מאורך הזמן שמתמשך התהליך כך שתמיד מוחזר התהליך להתחלתו טרם הספיק להיגמר
[2] וע’ תוספת שבת יז ע”ב ד”ה אין פורסין וחזו”א או”ח לח ס”ק א’ וחזו”א ב”ק סי’ יד ס”ק יב שאין כוונת התוספות לחלק בין מיד ולאחר זמן. וע’ להלן.