ב”ה
יד. כתיבה והדפסה במחשב בשבת ובחול המועד
בענין כתיבה בשבת, יש לדון האם כתיבה כזו נחשבת לכתיבה מן התורה, או מדרבנן, ואם כתיבה על מסך אסורה, אם כן גם שימוש בטלפון הרושם על המסך יהיה מותר רק אם זה לצורך המועד, לכאורה. וגם לצורך המועד יש לדון האם כתיבה במחשב קלה יותר מאשר כתיבה ביד. וכן יש לדון על הדפסה במדפסת בחול המועד.
ויש כאן כמה ספיקות: א. האם יש לומר שזה אינו דרך כתיבה? ב. האם זה דבר המתקיים או דבר שאינו מתקיים, וכן האם הדפסה במדפסת נחשב ככתיבה בגרמא? לגבי כתיבה על מסך מחשב נחלק הגרש”ז אוירבך זצ”ל עם הרב אלישיב זצ”ל.
כתב הגרש”ז אוירבך בשולחן שלמה סימן שמ ס”ק י’ שזה אינו נחשב ככתב:
…ואף דלגבי תקתוק אותיות על מסך של מחשב אמרינן דאין זה חשיב כתיבה דאורייתא כיון דאין דרך כתיבה ע”י ירי של אלקטרונים…
וכן הביא בנשמת אברהם על סימן שמ:
לכאורה אין כאן איסור דאורייתא של כתיבה במה שמתקתקים ומופיעים אותיות ומילים על מסך המחשב, כי האותיות מופיעות על המסך על ידי “ירי” של אלקטרונים על חומר זרחני אשר מרוח על הדופן הפנימית של המסך ומאיר בצורה של אותיות.
אבל באורחות שבת פט”ו הערה נה הביא בשם הגרשי”א שכתיבה על מסך נחשבת לכתיבה, ובשו”ת שבט הלוי חלק ו סימן לז כתב:
ולדידי בעניי לענין שבת לא זו דאסור אלא גם חיובא דאורייתא איכא, ושני ריעותות דאיכא כאן לכאורה היינו שאין מלאכתו מתקיימת, ושהוא רק דרך גרמא באמת אינה סבה לפוטרו מכותב דאורייתא בנ”ד, דמטעם אין מלאכתו מתקיימת כיון דמתקיים בשעתו ועושה פעולה הנצרכת בשלמותה דהיינו כתיבה המבוקשת זה כבר בגדר המתקיים, וכמו הכותב על בשרו בשבת ק”ד ע”ב דחייב וכלשון הרמב”ם כי”א משבת הט”ז דאע”פ שעובר לאחר זמן ה”ז ככתב שנמחק וה”נ נעשה פעולה חדשה למחקו מיד, אבל מעצם הכתיבה ה”ז מתקיים נקרא, ומה שצריך לו נעשה בשלמות
לגבי מלאכה המתקיימת כתב בחוט שני פרק עשרים:
דלענין מתקיים י”ל דאינו בכלל אינו מתקיים דאסור רק מדרבנן אלא דחשיב מתקיים כמו שביארנו לעיל דגדר מתקיים הוא אינו דוקא שיהיה מתקיים זמן רב כדרך כתיבת ספרים וכדו’ אלא סגי בקיום במשך זמן שדרך בני אדם להצטרך לו לצורך אותו הדבר שכותב וזה מיקרי מתקיים[1].
ומאידך שו”ת יביע אומר חלק ח – אורח חיים סימן מח, דן בשאלה אם כתיבה על ידי מחשב לצורך המועד נחשבת מעשה אומן או מעשה הדיוט ומותר, ובתוך דבריו כתב שזה נחשב לדבר שאינו מתקיים:
ונראה לע”ד שיש להקל גם לגבי כתיבה על ידי מחשב אלקטרוני בחוה”מ שאם עיקר הכתיבה מותרת כגון חידושי תורה או אגרת שלומים מותר לעשות כן בחוה”מ ע”י המחשב הנ”ל דחשיב כמעשה הדיוט. וכ”כ לצדד בזה בשו”ת שבט הלוי חלק ו’ (סי’ לז, בסוף ד”ה ואף). ע”ש. ולדעתי ההקלדה של המחשב בודאי שאין בה שום חשש איסור, כיון שאין האותיות מודפסות על דבר המתקיים, אלא שנראים על מסך המחשב בלבד. וגם השלב השני של ההדפסה אינו אלא מעשה הדיוט.
אולם הרב נויבירט בשמירת שבת כהלכתה ח”ב בפרק סו סעיף נה:
מותר לכתוב בחוה”מ כתב שאינו של קיימא כגון לכתוב אותיות או ציורים על שמשה המכוסה אדים או לכתוב בגיר על גבי הלוח או בחול ובאבק רי ואף מותר לעשות חשבונות במחשב כיס שהכתב המופיע בו אינו עומד להתקיים וכל זה מותר אפילו שלא לצורך המועד ובלבד שהמספרים או האותיות לא יודפסו על נייר.
ובהערה ריא כתב:
ואולם הזנת מחשב בנתונים אשר נרשמים על הדיסקט אסורה בחוה”מ אם אינה לצורך המועד או דבר האבד כיון שלפי דעת הגרש”ז אויערבך שליט”א יש בה משום איסור בונה כיון שדיסקט רגיל אין לו כל ערך ורק עם רישום האותיות האלקטרוניות נבנה הדיסקט ועיין להלן פס”ז הערה קו ופס”ח הערה קכד וכ”ש שאסור להדפיס כמדפסת אם אין בכך צורך המועד או דבר האבד כי ע”י לחיצת הכפתור הרי הוא עושה מעשה ממש עיין חזו”א סי’ לו ד”ה החורש.
והביאו בנשמת אברהם סי’ תקמ”ה בהערה 6. אלא שלכאורה דבר הגרש”ז נכונים בדיסקט שאינו מפורמט, או אפילו מפורמט אבל שאינו מכיל נתונים שיש בו איסור בונה, אבל אם יש כבר נתונים הרי הוא כלי גמור ואינו מוסיף בגדר כלי אם מוסיף נתונים. ואכן לגבי שמירה של החומר על הדיסק, כתב בחוט שני שבת פרק עשרים שזה לא נחשב לכתיבה:
ועכ”פ מה שנשמר בזכרון של המחשב אף בזמן שהמחשב אינו פועל זה פשיטא שאין זה מיקרי כלל כתב שהרי נוצר דבר אחר לגמרי מן האותיות.
ב. לגבי ההדפסה במדפסת, לכאורה הרי רק לוחץ על כפתור וזה מודפס, האם זה אסור משום כתיבה בשבת או שזה רק הפעלה של מכשיר חשמלי? הרב נויבירט בהערה הנ”ל ציין לדברי החזון איש. החזון איש מדבר על חרישה על ידי טרקטור, חזו”א שבת לו ס”ק א’:
החורש או זורע בשבת במכונה המתוקנת לכך והאדם לוחץ לחיצה הראשונה ועי”ז מוציא כח חום הגורם לאדים שיבואו ויניעו את הגלגל ותנועת הגלגל ממשכת יצירת האדים וכן חוזר חלילה נראה דכל החרישה והזריעה חשיבא גירא דילי’ ומעשיו וכמו שכתב הנ”י באש דכל ההמשך הוא מעשיו אלא שמלאכת הכל נעשה בשעה ראשונה ואם מסיר את המונע אפשר דדוקא כח ראשון הוא מעשיו ואפשר דגם כח שני חשיב מעשיו וכמש”כ לעיל ועוד דעיקר חרישה וזריעה נעשה ע”י שור ואין האדם רק הנועץ את יתד המחרישה ומחזיקו ומבואר מכות כ”א ב’ דחורש בשור חייב משוס יו”ט ומשום שביעית ואם החרישה מכסה את הזרעים חייב משום זורע אע”ג דעיקר המלאכה נעשה בכח השור המושך דכיון דדרכו בכך זהו עיקר המלאכה.
דבר זה הוא מחלוקת אבן העוזר ומגן אברהם בסימן רנב ובסימן שכח לגבי רחיים של מים ולגבי העמדת עלוקה בשבת. המגן אברהם סימן רנב ס”ק כ’ כתב שמי שנותן חיטים לרחיים של מים זה רק איסור דרבנן. לדעתו מן התורה יש איסור רק בטוחן ברחיים של יד. ומשמע שברחיים של מים זה משום שזה גרמא ואינו מעשה שלו ממש.
חלק עליו אבן העוזר בסימן שכח, וסובר שלטחון חטים ברחיים של מים בשבת אף שהמים טוחנים אסור מן התורה לשים חיטים בתוך הרחיים, וכתב שאפילו בנזיקין כי האי גוונא בזורק של חברו לרחיים וניזק חייב דהוי כזורק לתוך האש וק”ו בשבת
ולדעת אבן העוזר גם אם שם עלוקה על הגוף למצוץ דם הוא איסור תורה כמו שכתב המגן אברהם בסימן שכ”ח וכתב אבן העוזר:
תו ראיה מדין צידה דסי’ שט”ז דפסק הרמב”ם אם הבהיל האדם את הצבי ועמד בפניו עד שהגיע הכלב ותפסו הכלב הוי צידה וחייב עכ”ל הרי אף דלא צדו האדם רק הכלב חייב וע”כ משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה והיינו כדפי’.
ומזה ראיה דלטחון חטים בריחיים של מים בשבת אף שהמים טוחנין אעפ”כ אסור ליחן חטים לתוך הריחים מן התורה דהא אפילו בנזקין כי האי גוונא בזורק של חבירו לרחיים וניזק חייב דהוי כזורק לתוך האש וק”ו בשבת וזה דלא כמ”א סי’ רנ”ב שכתב שם דלא אסר רק מדרבנן וע”ש זה אינו דלכ”ע חייב מדאורייתא כטוחן ממש מידי דהוי אזורה ורוח מסייעתו דמלאכת מחשבת אסרה תורה ק”ו בנותן לרחיים דאפי’ בנזקין חייב כדפרישית וכו’ העולה מזה להעמיד עלוקה בשבת אסור מן התורה וכן לטחון בריחיים של מים גם כן מן התורה הוא אסור והן אבות מלאכות עד כאן מהגאון אבן העוזר
לכאורה לדברי החזון איש זה כמו גירי דילה וכמו נימוקי יוסף לגבי נר מערב שבת שזה מעשה שלו, וצ”ע אם זה יותר מאשר זורה ורוח מסייעתו.
ובנשמת אברהם סימן שמ כתב בשם הרב נויבירט שהדפסה במדפסת בשבת היא איסור תורה:
אמר לי מו”ר הגרי”י נויבירט שליט”א שהדפסה אסורה מן התורה, אך אם הדבר נחוץ יבקש מעכו”ם להדפיס מהמחשב ואם אין עכו”ם בנמצא ומחוייבים להדפיס מהמחשב עבור המשך טיפול של החולה שיש בו סכנה יקיש על המקלדת עם גב אצבעו.
אבל לגבי חול המועד יש לדון[2] בסברא נוספת: האם בכלל מלאכות קלות אסורות או אינן אסורות. האם יש בחול המועד איסור מלאכה כמו בשבת או שהטרחא היא עצמה הגדרת המלאכות האסורות בחול המועד, ולכן אסרו טרחא גם בדברים שאין בהם משום מלאכה.[3] פשטות הגמרא מועד קטן ב ע”ב
תנן: משקין בית השלחין במועד ובשביעית. בשלמא מועד משום טירחא הוא, ובמקום פסידא שרו רבנן.
וכתב רש”י שם: “לא אסרו בשום מלאכה אלא משום טרחא”. לכאורה השאלה אם אכן מלאכות חוה”מ נאסרו עפ”י גדרי ל”ט מלאכות שנאסרו בשבת ויו”ט, תלויה, באופן פשוט, בשאלה אם מלאכת חוה”מ אסורה מן התורה או מדרבנן. אם האיסור הוא מן התורה, מסתבר שכל מה שנאסר מן התורה בשבת וביו”ט נאסר גם בחוה”מ, שהוא “מועד קטן”, למעט מה שחז”ל התירו בפירוש. אך אם נאמר שהאיסור הוא מדרבנן, יתכן שהגדרות היסוד שלו הן שונות לחלוטין.
ואם משום טרחא מובן מה שמותר בחול המועד להוציא דברים מרשות היחיד לרשות הרבים אפילו שלא לצורך כלל, אם אנו לא אומרים מתוך שלא לצורך כלל, ואכ”מ. או לקטוף עלה תוך כדי הליכה וכיו”ב. אלא שזה לא יכול לשמש היתר לכתיבה, כי מצאנו חומרא בכתיבה שהרי אפילו להגיה אות אחת אסור. ע’ שו”ע או”ח תקמה, א’
אסור לכתוב בחו”ה; ואפילו להגיה אות אחת בספר, אסור. הגה: ולצורך רבים יש אוסרים כל שאינו לצורך המועד (ת”ה סימן פ”ה), ויש מתירין (כל בו וב”י). ונהגו להקל בכתב שלנו שאינו מעשה אומן.
לגבי חול המועד יש לדון על הדפסה במדפסת מצד נוסף, שהרי אינו מדפיס וכותב בידיו אלא לוחץ על כפתור והמכונה מדפיסה. ולכאורה תלוי אם האיסור בשבת הוא כמו הנותן ברחיים של מים שזה משום זורה ורוח מסייעתו, הרי שזה משום מלאכת מחשבת כפי שאומרת הגמרא בב”ק ס’ ע”א לגבי ליבה ולבתו הרוח:
רב אשי אמר: כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו – ה”מ לענין שבת, דמלאכת מחשבת אסרה תורה, אבל הכא גרמא בעלמא הוא, וגרמא בנזקין פטור.
הרי שלולא מלאכת מחשבת דבר זה נחשב רק גרמא, והרי בחול המועד אין דין מלאכת מחשבת. לכן יש לדון האם גרמא מותרת בחול המועד? כתב הרב עזריה אריאל (אמונת עתיך – עלון מס’ 28, במאמר על השקיה בחול המועד):
בשבת הותרה גרמא רק במקום הפסד[1]; וביו”ט נחלקו אם הותרה גם שלא במקום הפסד[2]. ועפ”י זה יש לומר שגרמא מותרת בחוה”מ גם שלא במקום הפסד. אמנם הגרש”ז אויערבך זצ”ל[3] הורה שביו”ט אין היתר לעשות מלאכה בגרמא אלא באקראי ולא בקביעות. אך יתכן שאין הדברים אמורים בחוה”מ. וכך הורה לי הרה”ג יהושע נויבירט שליט”א.
[1] שו”ע (או”ח סי’ שלד סעי’ כב בהג”ה).
[2] עי’ משנ”ב (סי’ תקיד, שעה”צ ס”ק לא) שכתב שגרמא הותרה ביו”ט גם שלא במקום הפסד. ולעומת זאת בשש”כ (פרק יג סעי’ יג והע’ נח) כתב עפ”י המג”א (סי’ תקיד ס”ק ה) שלא התירו גרמא ביו”ט אלא במקום הפסד. ועי’ שו”ת יביע אומר (ח”ג סי’ ל אות ז).
ולכאורה לפי הנ”ל, גם אם נאמר שבחול המועד מה שנאסר הוא המלאכה ולא רק הטרחא (ומה שמוזכר בסוגיה טרחא, הוא עדיין בגדר מלאכות שבת) הרי מה שמופעל על ידי כפתור שלוחצים עליו, הוא בגדר זורה ורוח מסייעתו שאסור משום מלאכת מחשבת, וזה לא נאסר בחול המועד. לכן לא נראה שיש כאן איסור כתיבה.
יש להעיר שלגבי חול המועד יש לכאורה לדון, כיון שהטרחה אסורה, הרי מאי נפ”מ בין מתקיים לאינו מתקיים, הרי זה אותה מלאכה? וע’ בהערה למבוא לשש”כ פרק א’ סעיף יח בהערה כתב הרב נויבירט זצ”ל שיש לומר שהטעם שצריך מלאכה המתקיימת הוא משום שצריך להיות מלאכת מחשבת. ואכן ברש”י על תחילת פרק ואילו קשרים, קי”א ע”ב כתב בד”ה ואלו קשרים:
ואלו קשרים – המנוין באבות מלאכות, דקתני הקושר והמתיר קשר של קיימא שאינו מתירו לעולם, דומיא דקושרי חוטי יריעות הנפסקות.
היינו שמה שצריך קשר של קיימא, נלמד קושרי יריעות במשכן. וזהו בעצם דין מלאכת מחשבת. וכן כתב באבני נזר או”ח סימן ר”ט אות י’. וזה נכון אם נאמר שמה שנאסר בחול המועד הוא טרחא ולא מלאכה, ואם יש טרחא לכאורה אין אכן נפ”מ בין קיימא ולא של קיימא.
היתר כתיבה משום דבר האבד, שו”ע או”ח תקמה, ז’ – ט’
סעיף ז: כל הדברים שמותר לכתוב, אפילו בלא שינוי מותר; וכל מה שאסור לכתוב, אפי’ ע”י שינוי אסור. הגה: ובלוחות של שעוה מותר לכתוב, לפי שאינו כתב המתקיים (ב”י בשם א”ח).
סעיף ח: מי ששלחו לשאול ממנו שאלה ואין השליח רוצה להתעכב עד אחר המועד, מותר לכתבה; וכן מותר להעתיקה, מפני שחשוב דבר האבד.
סעיף ט: ואם שמע דבר חידוש, מותר לכתבו כדי שלא ישכח; וכן אם ראה ספר מחודש, מותר להעתיקו אם לא ימצא להעתיקו לאחר המועד.
וברור שגם להדפיס מותר משום דבר האבד, אבל לא מצאתי מי שיאמר כפי שרציתי לומר, שאין איסור בחול המועד להדפיס במדפסת.
הרב שאול בטאט הי”ו אמר לי שיתכן שלחיצה על על מפסק חשמלי שמפעיל מכשיר כמו מכונת כביסה אינו גרמא וזורה ורוח מסייעתו, וגם למגן אברהם שרחיים של מים לא נחשב למלאכה דאוריתא, זה משום שמנצל כח של מים שזורמים. אבל בהפעלת מכשיר חשמלי, זה מעשה ממש, וכמו שנראה מהחזון איש לגבי חרישה שזה אישו משום חיציו.
אלא שסברתו תלויה במחלוקת האחרונים לגבי גדר לשמה במכונה והאם יוצאים ידי חובה במצת מצוה כשאוכל מצת מכונה. האוסרים טוענים שלאחר ההפעלה המכונה עובדת בכח שני שהוא גרמא, והמכשירים מצת מכונה למצוה משום שההפעלה היא עושה הכל (או משום גדר שמורה, ואם כן אין לזה קשר לעינינו).
[1] ובעיקר דין מלאכה המתקיימת, ראה שיעור על מבוא לשש”כ שיעור טז. מתוך אתר צומת: מהו זמן הקיום שבו (או פחות ממנו) לא נאסרה כתיבה מהתורה-ישנן שתי דעות בדברי הפוסקים. בשו”ת מנחת יצחק ח”ז סי י”ג-ט”ו למד מדברי הרמב”ם שכתב שכל מלאכה המתקיימת בשבת אסורה מן התורה -שכתיבה המתקיימת במשך כל השבת אסורה מן התורה, ודעת הגרש”ז אוירבך זצ”ל (שו”ת מנחת שלמה ח”א סי צ”א ס”ק י”א), שגם כתיבה המחזיקה שלשה ארבעה ימים אסורה מדרבנן ולא נחשבת דבר המתקיים (כך מבואר בחידושי הרשב”א שבת קט”ו,ב והוכיח שכך גם דעת הרמב”ם) וכשיטה זו נראה שהכריע גם בביאור הלכה לסי ש”מ ד”ה במשקין. ע”כ.
ובמנחת שלמה סימן צא אות יא הוכיח שיום אחד אינו מספיק להחשב דבר של קיימא:
“גם הכותב בדיו על עלה של בצל וחזרין דתניא דפטור מפני שאינו מתקיים חושבני דיכול שפיר להתקיים יום אחד ואולי גם ג’ או ד’ ימים ואפי”ה פטור. גם פסק השו”ע שם סעי’ ה’ שמותר לרשום בצפורן על קלף מפני שאינו מתקיים אף שעינינו רואות דביום אחד ודאי יכול להתקיים”.
[2] קושי מיוחד קיים בבירור הלכות חול המועד, “הלכות מועד עקורות הן ואין למידות זו מזו”, מו”ק י”ב ע”א וברש”י. ועיין ספר החינוך מצוה שכ”ג שכתב: “וכלל זה יהיה בידך שהלכות מועד כהלכות שבותי שבת, שאין לך לדמות ולהוציא בהן דבר מדבר, כי פעמים תמצא לרבותנו זכרונם לברכה מתירין מלאכה כבדה בענין אחד ופעמים יחמירו על הקלה בענין אחר. ואל תתמה על הדבר עם ההקדמה שהקדמתי, כי התורה לא אסרה ולא התירה בחלו של מועד אלא במה שיסכימו הם.”
[3] ע’ שש”כ פרק סח הערה פג. ושם העיר שמדברי חיי אדם כלל קז משמע שכל איסורי מלאכה בחול המועד תלויים בגדרי ל”ט מלאכות שבת. ומאידך הביא את הגמרא הנ”ל ורש”י שמשמע שהאיסור הוא משום טרחא, עיי”ש באריכות.