יח. הנאה מחשמל שיוצר בשבת

ב"ה

 

יח. הנאה מחשמל שיוצר בשבת

 

חשמל שיוצר בשבת על ידי חילול שבת, הרי דינו הוא כמבואר בשו"ע סימן שי"ח ס"א

המבשל בשבת, (או שעשה אחת משאר מלאכות), (טור), במזיד, אסור לו לעולם ולאחרים מותר למוצאי שבת מיד; ובשוגג, אסור בו ביום גם לאחרים, ולערב מותר גם לו מיד;

אמנם במשנה ברורה מביא את הגר"א שמיקל לענין שוגג, משנה ברורה סימן שיח ס"ק ז

הנה בגמרא פליגי בענין שוגג ומזיד ר"מ ור' יהודה ודעת השו"ע הוא דעת ר' יהודה שכן הסכימו הרי"ף והרמב"ם והגאונים והגר"א הסכים בבאורו לשיטת התוספות וסייעתם דפסקו כר' מאיר דבמזיד אסור בין לו בין לאחרים עד מו"ש ובשוגג מותר גם לו מיד. ובמקום הצורך יש לסמוך על זה בבשול בשוגג:

אבל כאן הרי זה מזיד. ואמנם אם נחשוב את העובדים בחשמל ל"אומר מותר" שהוא שוגג, ע' בשער הציון רנ"ט אות כד כתב שהאומר מותר הוא שוגג. (ע' אורחות שבת ח"ג שפסק כשער הציון) חזון עובדיה, שבת עמ' תל"ב שהוי כשוגג, ובשוגג מותר לאחרים. אבל כאן יש חומרא מצד שהוא עושה בשבילי ובקביעות, ואכמ"ל.

 

מתוך מאמרו של הרב רוזן בתחומין טז:

הנחה ראשונית היא שאספקת חשמל למדינה עקרונית היא בגדר פיקו"נ הדוחה שבת. פיקוח הנפש איננו רק בקשר לאספקת חשמל לבתי חולים, למגן דוד אדום, לצה"ל ולכל כוחות הבטחון,- אלא יש מקום לטעון כי גם חשמל למתקני קירור למזון של המדינה (בשר) ואפי' לתאורת רחוב נחשבים פיקו"נ או ספק פיקו"נ. תארו לעצמכם ליל שבת במדינה שבה כל אורות הרחוב חשוכים; הבריונות והפשיעה ישגו, ובודאי תפחת רמת הבטחון כלפי מחבלים ועוינים. מקרים אלו של "ספק פיקו"נ" מפוזרים בכל המדינה ואי אפשר להפריד ולהפנות את החשמל רק לקוי פיקוח הנפש, שכן כל תחנות הכח בארץ "מזרימות" לקו ארצי אחד.

עובדה נוספת היא שאין לעובד בתחנת הכח – ואפי' לא להנהלת חברת החשמל – כל שליטה על הצריכה. כל החפץ להשתמש בחשמל בשבת אין כל אפשרות למנוע בעדו. גם אם היינו רוצים להגביל את השימוש לצרכים חיוניים בלבד, ועי"כ לחסוך פעולות מיותרות, אולי, בתחנות הכח – אין כל סיכוי שישמעו לנו.

עובדות אלו הן בגדר נתוני יסוד והנחות בסיסיות. ובכן, נשאלת השאלה: במציאות עובדתית זו מה דינו של היחיד – העובד בתחנה או הצרכן בבית – בקשר לשימוש ולאספקת חשמל בשבת[1]?

לכן חברת החשמל חייבת לדאוג לאספקת החשמל גם בשבת, ובשעת הצורך גם לתקן תקלות בחשמל כיון שלא ידוע היכן יש חולה שכרגע זקוק למכשיר כמו מחולל חמצן או מכשיר הנשמה וכיוצא באלו. וברור שבציבור כללי זה נחשב כחולה לפנינו (ואפילו לגבי אמבולנס התיר בשש"כ לחזור לתחנה כיון שבעיר גדולה ודאי יש חולים וזה כמו חולה לפנינו).

דעתו של החזון איש זצ"ל וההולכים בעקבותיו היתה כי מאחר והשבת מתחללת בחברת החשמל אין להשתמש בחשמל המיוצר שם, ולכן רבים רבים בציבור החרדי רוכשים בכסף רב גנרטור שכונתי בכדי להפיק חשמל כשר לשימוש לימי שבת וחג. וכך כתב (או"ח לח,ד):

אבל אם נעשה בתחנת החשמל בשבת ע"י ישראל שאינו משמר שבתו, אסור ליהנות ממנו. ואף אם הוא באופן שיש היתר בשימושו מן הדין, אסור להשתמש בו מפני שיש בשימושו איסור חילול השם שאינו חס לכבוד שמים, כיון שהוא שימוש ציבורי והעובד בשבת הוא עושה במרד ר"ל, והנהנה ממעשיו מעיד ח"ו שאין לבו כואב על חילול שבת. ויהא רעוא שישובו בתשובה שלימה במהרה.

מאידך יש לשים לב שלכאורה הטעם שהחזון איש אסר הוא משום חילול השם ולא משום מעשה שבת ושמא ירבה.

 

בגליון פרי חיים (גליון רכט, אלול תשע"ג, מובא בספר "החשמל בשבת" מהרב ישראל מאיר מורגנשטרן) מתוארים הוראות הגראי"ל שטיינמן זצ"ל בנושא החשמל בשבת:

"שאלו ממקום תורה חדש שעדיין לא הצליחו להתקין שם גנרטור לשבת, האם בינתיים ילמדו  לאור החשמל הארצי בשבת, ואמר שאין היתר, ואף להדליק את המזגנים לחוד אמר שאין  היתר". וכששאלו הרי יגרום בכך ביטול תורה. אמר: "מה אפשר לעשות. וכי שמעתם פעם  שהותר לגנוב בשביל ביטול תורה?"  

הנחת הרב ישראל רוזן, במאמר תחנת כח חשמלית – מבט הלכתי, בתחומין ט"ז שנת תשנ"ו, שהכל אוטמטי כל זמן שהצריכה קבועה, ובמצב זה אין חשש הנאה ממעשה שבת. ולכן השאלה היא במצב של תיקון תקלות, או במצב שיש שינויים בצריכה (הגורמים גם לצורך בתיאום מהירות הסיבוב של המנועים לזרם חילופין ולשמור על רמת מתח קבועה)  ולכן נעשות מלאכות שאם לא היו נעשות, לא יכולתי ליהנות.

כאמור מאמרו של הרב רוזן הוא משנת תשנ"ו, אופן ייצור החשמל עבר בשנים האחרונות תמורות רבות, המרכזית שבהם הינה כניסת יצרנים  פרטיים למשק החשמל[2], ומעבר לייצור ע"י גז עד שכיום כחצי מייצור החשמל הארצי הינו באמצעות גז. כפי שיוסבר בהמשך, מדובר בגט"ן – גז טבעי נוזלי המופק ממאגר 'תמר' וממאגר 'לוויתן'. עם זאת, גם עדיין שימוש רב בייצור חשמל ע"י חומר 'פחם' בתחנות כח  פחמיות ב'אורות רבין' בחדרה, וב'רוטנברג' באשקלון. נכון לשנת תשפ"א, 2021, כ 30% מייצור החשמל נעשה על ידי יצרנים פרטיים והשאר ע"י חח"י. ע"פ רפורמת החשמל בשנים הקרובות יצור החשמל של הייצרנים הפרטיים יהיה 61%. בשנה הנ"ל, רוב הייצור נעשה על ידי גז טבעי (66%). כ 3% על ידי אנרגיה מתחדשת, דהיינו קולטים סולאריים.

משמעות הדבר היא שמדובר בהמוני יצרנים (חוץ מ-17 תחנות כח הפזורות בארץ שחלקן כבר נמכרו לפרטיים) שצריך לתאם ביניהם, כשאחד מדליק ואחד מכבה, דבר שנעשה ממרכז השליטה של חח"י.

בטורבינות הגז הגז מיוצר בפחות חילול שבת מאשר בטורבינות הפחם, אבל מאידך, ההפעלה של טורבינות הגז נעשית ידנית ולא אוטומטית, במרכז השליטה.

במצב כזה שאלת השימוש בחשמל חוזרת להיתר העיקרי שהוא היתר פיקוח נפש עבור החולים.

 

שאלה ראשונה היא האם יש כאן איסור הנאה ממעשה שבת אם נעשה בשביל חולים, כיון שלגבי המבשל לחולה אסור גם לבריא שמא ירבה בשבילו ע' שו"ע או"ח שיח, ב':

השוחט בשבת לחולה, בין שחלה מאתמול בין שחלה היום, מותר הבריא לאכול ממנו חי (בשבת); אבל המבשל, (או עשה שאר מלאכה), לחולה, אסור (בשבת) לבריא או לחולה שאין בו סכנה, דחיישינן שמא ירבה בשבילו.

כך שגם אם אנו מניחים שלעובדים בחברת החשמל מותר לטפל באחזקה של החשמל בדברים שיש בהם הכרח בשבת, ולגם לתקן את התקלות, עדיין אין זה מתיר לבריאים גם כן ליהנות, בפרט כאן שודאי מרבה בשביל כולם. שהרי אם רק הצריכים חשמל לפיקוח נפש היו משתמשים בחשמל, ודאי שלא היה צורך באחזקה של כל המערכת. 

 

הרב גורן בספר משיב מלחמה ח"א, ע' שנ"ו מחלק בין היצרן לצרכן, היצרן מייצר בהיתר אבל לצרכן שצורך לא מפאת פיקוח נפש אסור להשתמש, וכתב:

אבל לצרכנים אסור ליהנות מן הזרם בשבת כל עוד שידוע שהפקתו כרוכה עם חילול שבת ולו אפי' בהיתר לצורך פיקוח נפש מטעם שמא ירבה בשבילו וכאן ודאי מרבים עבור הצריכה האזרחית כמו שנתפרש אין לומר שמאחר ונתברר שהפקת כל הזרם גם הנחוץ לצריכה האזרחית ניתרת בגלל הזרם הנחוץ למטרות של פיקוח נפש שאם לא נספק לכולם לא נוכל להבטיח גם למקרים אלה של פיקוח נפש וכו' אין זה נקרא מרבה באיסור אלא בהיתר אין הדבר כן משום שגם במקרה שאינו מרבה בשביל הבריא ג"כ אסור לו לבריא לאכול מהתבשיל שנתבשל בשבת לחולה מחשש שמא ירבה בשבילו ובנדון שלנו לאחר שנתברר שקיימת אפשרות של ריבוי מתוך כוונה לחלל את השבת לצריכה השוטפת וגם ליותר מזה אם כי אין זה ודאי שמרבים באיסור עבור הבריאים כנ"ל יש עכ"פ לאסור את השימוש בזרם שלא לצורך פיקוח נפש מטעם שמא

ובמסקנתו בנושא זה מסכם שלצרכן אסור להשתמש בחשמל משום שמא ירבה, וכותב:

… השימוש בחשמל שלא למטרות פיקוח נפש בבתים היתה אסורה בשבת על אף האמור ביחס להיתר הפקת הזרם בתחנה האיסור הוא מדרבנן מטעם שמא ירבה בשבילו

… כל האמור כאן היה כחו יפה בשנות תשי"ח תש"ך בטרם הנהיגו את המיכשור האוטומטי המלא בתחנות הכח אבל כעת שאין מחליפים את המבעירים בידים ולא מכוונים את האש באופן מיכני אלא הכל מבוצע במיכשור אלקטרוני ע"י מחשבים דרך רשת טלויזיה אע"פ שעדיין מבוצעים עבודות שיש בהן חילולי שבת רבים אין בכוחן לאסור עלינו את השימוש בחשמל.

וכאמור, צריך לבדוק את הדברים לפי המצב היום, שכנראה נעשות מלאכות דאוריתא בהחלפת התחנות שמייצרות את החשמל.

 

ובענין זה של שמא ירבה, מביא הרב הררי בספר קדושת השבת בנספחים י' תשובת הרב אלישיב שאם הגנרטור של שבת התקלקל והחשמל התחבר אוטומטית לזרם של חברת החשמל, מותר להשתמש משום שלא הוסיפו שום דבר בשבילו (אמנם יש לדון, כיון שאם יבחינו בעומס יתר, הרי יפעילו עוד טורבינות גז), וכן שאל לגבי דיעבד:

שאלתי את הגרי"ש אלישיב שליט"א הנכון שלדעתו בענין הנאה בשבת מרשת החשמל הארצית יש לדאוג לפני שבת שלא יצטרכו ליהנות מהחשמל אך אם לא דאג לבך לפני שבת מותר בדיעבד ליהנות מהחשמל הזה בשבת והסכים לכך הגריש"א ואמר שאם לא דאג לבך לפני שבת מותר בכל אופן ליהנות מכך בשבת עצמה כי לא מוסיפים עוד חשמל בשבילך משום שחברת החשמל לא מייצרת חשמל בשביל האדם הבודד אדם אחד זה לא משמעותי עבורם עכת"ד וראה תשובה הבאה.

הרי שמעיקר הדין מעשה חברת חשמל לדעתו זה נעשה לצורך חולה שיש בו סכנה, אלא שהחשש שמא ירבה, ובכה"ג שלא הוסיפו בשבילו זה מותר (אמנם גם זה צריך עיון, ויש בזה חידוש בהלכה זו של שמא ירבה). וכן כתבנו לעיל בשם החזון איש, שמשמע ממנו שעיקר הטעם היה משום חילול השם ולא משום מעשה שבת או שמא ירבה.  

לעומת זה כתב הגרש"ז אוירבך בתשובה המובאת בספר החשמל בהלכה, וסיכמה הרב ישראל רוזן במאמרו הנ"ל:

לעומתו הגרש"ז אוירבך חלוק עליו במציאות העובדתית האם בעניננו שייך "שמא ירבה בשבילו", או שמא המציאות דומה יותר לשוחט בהמה לחולה שמותר לבריא כי "אי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה", וכן המדליק נר לחולה מותר לבריא ליהנות לאורו כי "נר לאחד נר למאה". טעם הדבר ד"צבת בצבת עשויה", ואם נחליט שמותר לעובד תחנת הכח לעבוד בשבת ולספק את כל התצרוכת הנדרשת, שהרי איננו יכול להפריד בין זו המכוונת לפיקו"נ לבין השאר- ממילא כפועל יוצא נחליט כי מותר לצרכן הרגיל להשתמש לכל צרכיו שהרי אין כאן הוספה בשבילו שהרי הכל מותר לעובד לעשות מלכתחילה.

ומביא שם תשובת הגרש"ז בכת"י ובתוכה כתב:

מ נלענ"ד דכיון שאי אפשר כלל להוסיף עבור החולים אלא א"כ מוסיף גם עבור הבריאים, ה"ז חשיב כשוחט בשבת לחולה דמותר לבריא, משום דאי אפשר לכזית בשר בלי שחיטה. ומסתבר שאין לחלק כלל בין אם עיקר מחשבתו לחולים או שמחשב גם לצורך כל העיר כיון שאי אפשר לזה בלי זה.

כיוצא בזה כתב בשש"כ פרק לב סעיף סט:

אור שהודלק בשבת בשביל החולה שבסכנה, מותר לכל אדם ליהנות ממנו, שכן "נר לאחד – נר למאה", כלומר, אותו האור שהודלק לחולה אחד – טוב גם למאה בריאים ואין סיבה לחשוש שיוסיף אור להם(קפא). ומותר ליהנות מן האור גם כאשר הודלק באמצעות המתג הראשי, שעל-ידיו נדלקים כל האורות שבדירה, אם לא היתה אפשרות לסגור תחילה את המתגים שביתר החדרים (כנדרש לעיל סעיף סו).

כלומר שאין חשש שמא ירבה כשנדלקו כל האורות שבדירה, אלא שבעצם ההדלקה צריך למעט באיסור משום ריבוי בשיעורין. אבל לענין הנאה, לא חוששים שמא ירבה. וראה שש"כ פל"ב הערה צב.

 

אבל יש הטוענים נגד זה טענה נוספת: אין זה נחשב פעולה לפיקוח נפש, כיון שמי שעושה אותה בשבת עושה אותה משום שמקבל משכורת כפולה וכיו"ב, וכה"ג לא נחשב לאונס. כ"כ בית הלוי שמות ב, כה:

טענת אונס לא שייך רק היכא דאם לא היה האונס לא היה עושה אותו דבר והאונס הביאו לעשות ואז נחשב כאילו לא עשאו. אבל היכא דגם אם לא היה האונס היה עושהו הגם דעתה הוא אנוס בכה"ג לא מקרי אנוס כלל… ומזה יצא דמי שהוא פרוץ באחת ממצות ה', אף על גב דלפעמים נתרחש לו אונס שלא יכול לקיימה מ"מ לא מקרי אונס, וכמו בשמירת שבת וכדומה דלפעמים אנוס הוא לעשות מלאכה או עבור חולה ר"ל וכדומה מ"מ לא מקרי אונס רק לאותם שהיו שומרים אותו אם לא היה האונס, אבל המחלל שבת כשאינו אנוס, גם במלאכה שהוא אנוס מקרי מחלל, וכן הוא בכל האיסורים. וכן גדר השוגג אינו רק באופן שאם לא היה שוגג לא הי' עושהו, אבל מי דגם אם היה ידוע לו זה החטא מ"מ היה עושה אותו אף על גב דהשתא שגג בו לא מקרי שוגג.

והדברים הובאו בספר שמירת שבת כהלכתה פרק לב הערה קל, שאף שפסק שאפשר לפנות בשבת לרופא שאינו שומר שבת אם הוא יותר מומחה, כתב בהערה שעדיף לעשות המלאכה על ידי רופא שומר שבת כיון שכוונתו למצוה, ומביא שם את בית הלוי הנ"ל. אמנם שם הוא טוען טענה אחרת, שזה כמו נתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה שצריך תשובה, ויש על זה לפני עור, עיי"ש.

 

אבל יש להעיר על זה, מגמרא מנחות סד ע"א:

שמע שטבע תינוק בים, ופרש מצודה להעלות דגים והעלה דגים – חייב, להעלות דגים והעלה תינוק ודגים – רבה אמר: פטור, ורבא אמר: חייב; רבה אמר פטור, זיל בתר מעשיו; ורבא אמר חייב, זיל בתר מחשבתו.

הרי שלרבה, אף שהוא רוצה לחלל שבת, כיון שלמעשה הציל תינוק, אין זה חילול שבת, אמנם לרבא הולכים אחר מחשבתו. ופסק רמב"ם הל' שבת פ"ב הלכה הט"ז:

נתכוין להעלות דגים והעלה דגים ותינוק פטור אפילו לא שמע שטבע הואיל והעלה תינוק עם הדגים פטור.

הרי שפסק לקולא, שאפילו לא שמע שטבע הואיל והעלה תינוק הרי פטור. ואם כן אין זה חילול שבת גם אם כוונתם לא היתה בשביל חולים שיש בהם סכנה, וכן מעצם הדין שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה הרי פטור אף שצריך תשובה, הרי שמעיקר הדין אם עשה היתר אינו מחלל שבת.  

 

מה הדין לגבי תיקון של מערכת חשמל כשנעשה בשבת על ידי חברת החשמל? כתב הרב נויבירט בפרק לב בהערה קפב (על מה שהובא לעיל משש"כ, שאם אין אפשרות לסגור את המתגים בבית ביתר החדרים מותר ליהנות מהאור, וכתב בהערה שלא חוששים שמא ירבה משום שכל נורה היא בפני עצמה ולא מדובר להרבות בכמות כמו בתבשיל שמבשל לחולה, ומביא שם בשם הגרש"ז אוירבך:

לפ"ז נ"ל לכאורה, שכאשר יש הפסקה בזרם החשמל בשל איזה קלקול וכדו' בתחנת-כוח, וטכנאים יהודים מתקנים את הקלקול, דמותר ליהנות מן המאור, דכיון שבזמן שמתקנים, מתקנים גם עבור החושיב"ס שבעיר, וא"א לתקן את המיתקן רק עבורם.

וכיון שאין המתקן חייב לילך מבית לבית למנוע את ההדלקות שאין בהם צורך, הר"ז חשיב כפורס מצודה להעלות תינוק מן הנהר וצד דגים עמו, דמבואר סי' שכח בשעה"צ ס"ק יז, שאם אינו עושה שום פעולה כדי לצוד את הדגים, רבו הסוברים שמותר לכוין לצוד אותם, משום דחשיב ככוונה גרידא בלא שום מעשה, וכיון שכן גם נראה, דאף אם יש אחד שיכול למנוע צידת הדגים, מ"מ מעיקר הדין אינו חייב לעשות כן, כיון שאין הצד עושה שום עבירה, וה"נ גם כאן, אין בעה"ב חייב מעיקר הדין לעשות בביתו מעשה כדי למנוע את ההדלקה, ובפרט דיתכן שכוונת המתקן היא רק לאפשר להדליק לכל מי שרוצה בכך, אבל עצם ההדלקה אפשר דשפיר חשיב לגבי המתקן כפ"ר דלא איכפת ליה. והה"נ דלפ"ז גם אם נמצאת קדירה מלאה על הכיריים החשמליים שבבית, שמותר להשהותה על הכיריים, ומותר ליהנות מן האוכל שהוחם אחר התיקון, ואינו מחוייב להוריד קדירתו מן הכיריים עם חידוש הזרם. וכיון דמצינו בגיטין ח ב תוד"ה אע"ג, דמשום שמחת יו"ט התירו חכמים להרבות, מסתבר דהה"נ דבכדי שיהיה לו מה לאכול, אינו חייב לעשות מעשה ולשנות את מצב הכפתור החשמלי שהוא מוקצה (וגם יש לחשוש דשמא יעשה כיבוי גמור בשעה שמתעסק עם הכפתור), כיון דנתבאר שאין הטכנאי עושה שום עבירה בהדלקה זו, ועיין חזו"א סי' לז ס"ק כא ד"ה ולהאמור. כל זה שמעתי מהגרש"ז זצ"ל

בענין לפני עור משום שהשימוש גורם ליתר עומס ופעולות בתחנת הכח, בתחנות פחם גורם עוד הבערות, או להדליק עוד טורבינות גז, ראה שו"ת מנחת שלמה תניינא (ב – ג) סימן כד:

המכונות שהודלקו מערב שבת הרי הם מוכנים ועומדים בשביל כל הצרכנים להשתמש בהם בשבת כדרך שרגילין להשתמש בחול, וכיון שכן אפשר שאין בני העיר חייבים למנוע עצמם מלהשתמש בחשמל בשבת כדי שהפועלים לא יצטרכו אח"כ להוסיף נפט כיון דבשעה שמוסיפים בהיתר הם עושים משום הצלת נפשות כדי שלא יכלו הנרות של בתי חולים וכדומה, וכמו שאם צריכים להדליק נר לחולה אין אחר חייב ליתן את הנר שיש לו בתוך ביתו ה"נ גם כאן.

 

[1] וז"ל הרב מלמד בפניני הלכה פי"ז הלכה ה': "ישנו הכרח לספק חשמל לכל רחבי מדינת ישראל בכל ימות השבוע כולל שבת, וכל פגיעה באספקת החשמל כרוכה בסיכון נפשות. שכן בבתי החולים ישנם מכשירים רפואיים רבים שתלויים באספקת החשמל, וגם בבתים פרטיים ישנם חולים מסוכנים הנזקקים למכשירים חשמליים להצלת חייהם. וכן כוחות הביטחון נעזרים במכשירים חשמליים, שאם לא יעמדו לרשותם, לא יוכלו להגיב כראוי במצבי חירום. ובימים קרים, רבים מחממים את הבית בעזרת מכשירים חשמליים, ואם תיפסק אספקת החשמל, עלולים תינוקות וחולים להסתכן. ואף בימים חמים מאוד, קיימת סכנה מסוימת לגבי חולים הזקוקים למיזוג אויר בנוסף לכך, הואיל וכיום רגילים לאחסן אוכל למשך ימים רבים במקררים ומקפיאים, אם יפסק החשמל, המאכלים עלולים להתקלקל, ומתוך קבוצה גדולה של

אנשים יהיו כאלה שיחלו עקב כך בהרעלת קיבה ויסכנו את נפשם."

[2] "רפורמת החשמל" שעיקריה הם: ניהול מערכת החשמל הארצית יימכר מחברת החשמל לחברה ממשלתית עצמאית.

חברת החשמל תמכור בהדרגה כמחצית מהיקף תחנות ייצור החשמל בגז. רשת ההולכה והחלוקה, שהיא מונופול טבעי, תישאר בידי חברת החשמל והחברה מתחייבת להשקיע לא פחות מ-3 מיליארד שקלים בשנה לפיתוח. חברת החשמל תקים שתי יחידות ייצור חדישות באמצעות גז טבעי בתחנת הכוח אורות רבין בחדרה. וכו', ראה ויקיפדיה.

נספח:

 לגבי ההיתר המעשי ובעית ריבוי בשיעורין, הרב רוזן בתחומין שם כתב: "נקודה זו של ריבוי בשיעורין ראויה לדיון מעמיק ומקיף, ברם כיום מרבית החשמל מיוצר בתחנות כח חדישות, ואילו הישנות משמשות לרזרבה בלבד או שחדלו מלפעול. בתחנות החדשות האוטומטיזציה כמעט מלאה, וכל התמונה משתנה וכדלהלן." וכן כתב הרב דוד יוסףך בספר הלכה ברורה הלכות מעשה שבת סימן כט, ובבירור הלכה, שעיקר האסמכתא היא על כך שהתחנות אוטומטיות. אבל לפי האמור לעיל, כיום כשרוב השימוש הוא בטורבינות גז, הויסות וההפעלה של התחנות נעשה באופן ידני, וחוזר ההיתר רק לדבר שנעשה עבור חולים שיש בהם סכנה.