ב”ה
כשרות מכונות הגילוח[1]
איסור גילוח פאת הזקן מופיע בתורה בשני מקומות: בפרשת קדושים לכלל ישראל (ויקרא י”ט, כז): וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ. ובפרשת אמור לכוהנים (ויקרא כ”א, ה): וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ
בישראל נאמר שאסור להשחית, ולגבי כוהנים נאמר איסור גילוח, הגמרא לומדת משני הציוויים זה על זה ולכן אומרת המשנה במכות בפרק ג’ במשנה ה’:
הַקּוֹרֵחַ קָרְחָה בְּראשׁוֹ, וְהַמַּקִּיף פְּאַת ראשׁוֹ, וְהַמַּשְׁחִית פְּאַת זְקָנוֹ, וְהַשּׂוֹרֵט שְרִיטָה אַחַת עַל הַמֵּת – חַיָּב.. וְאֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיִּטְּלֶנּוּ בְּתַעַר; רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֲפִלּוּ לִקְּטוֹ בְּמַלְקֵט אוֹ בִּרְהִיטְנִי – חַיָּב.
הסיבה שהחיוב הוא רק אם נטל בתער היא שהתורה אסרה רק גילוח דרך השחתה, כפי שנאמר באיסור לישראל בפרשת קדושים. ומבואר בסוגיה מכות כא ע”א:
ואינו חייב עד שיטלנו בתער ת”ר (ויקרא כ”א) ופאת זקנם לא יגלחו יכול אפי’ גלחו במספרים יהא חייב ת”ל (ויקרא י”ט) לא תשחית אי לא תשחית יכול אם לקטו במלקט ורהיטני יהא חייב תלמוד לומר לא יגלחו הא כיצד גילוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער
רבי אליעזר אומר אפילו לקטו במלקט ורהיטני (יהא) חייב מה נפשך אי גמיר גזירה שוה ליבעי תער אי לא גמיר ג”ש מספרים נמי [לא] לעולם גמיר ג”ש וקסבר הני נמי גילוח עבדי.
ויש לדון האם ההיתר של מספרים הוא משום שמספרים לא משחיתים, או שגם מספרים משחיתים, אבל ההיתר הוא משום שהחיתוך נעשה באופן אחר, של מספרים שהשערה נחתכת בין שני להבים ולא כתוצאה מהתנגדות העור ללהב התער.
נפ”מ איך אנו מתייחסים למכונת הגילוח. האם היתר המכונה מתבסס על כך שאין איסור במספרים, ואם כן אם נגדיר את המכונה כמספרים אין שום איסור בשום שיטה של חיתוך כיון שהחיתוך נעשה בין שני להבים: בין הרשת לסכין. או שהיתר המכונה מתבסס על כך שאין זו השחתה.[2]
לפי האפשרות הראשונה, כל מכונה שמתברר לנו שהסכינים חותכים רק כתוצאה של פעולת מספרים, הלהב והרשת, אין בה שום איסור. לאפשרות זו צריך לבדוק כל מכונה באופן שנוריד את הרשת ונבדוק האם הסכינים יכולים להסיר שיער גם בלא הרשת. ואם יתברר שאינה יכולה להוריד הרי המכונה כשירה.[3] אם זה ענין השחתה: נגיעת הלהב בעור, זו היא השמועה בשם החזו”א שטען כי מכונת הגילוח מסירה כתם דיו מן העור. ויש לפקפק בדבר מבחינה מציאותית, ומי שינסה בעצמו (ע”ג היד או הרגל) ספק רב האם יאשר מסקנת שמועה זו.
לפי השיטה השניה, יתכן שמכונת גילוח שמורידה את השער לגמרי יש בה השחתה ובודאי במכונה בעלת שיטת[4] lift and cut system . ושמעתי שהרב מרדכי אליהו שליט”א בודק מכונה בגילוח על היד, ולפי זה מחליט אם הוא אסורה או מותרת. ופרושו של דבר שהוא בודק אם המכונה משחיתה או אינה משחיתה, וכנראה הוא סבור שאם היא משחיתה אסור לגלח בה.
בשו”ע יו”ד סימן קפ”א סעיף י’ כתב המחבר:
אינו חייב על השחתת פאת הזקן אלא בתער, אבל במספרים מותר, אפילו כעין תער. הגה: ומ”מ נזהרים כשמסתפרין במספרים שיעשה היקף הגילוח בחלק העליון מן המספרות ולא בתחתון, פן יעשה הכל עם חלק התחתון והוי כתער (ת”ה סימן רצ”ה). מיהו נראה דתחת הגרון אין לחוש בזה, הואיל ואינו עיקר מקום הפאות (ד”ע).
וע’ הגדרת התוספות בנזיר דף מ’ ע”א ד”ה ובתער: “כעין תער, שעוקר השיער ומשחיתו מעיקרא” וכן לשון הטור סימן קפ”א “אינו חייב עד שישחית בתער, וכן בש”ך ביו”ד שם ס”ק ב’. ומשמע שלא די שיהיה משחית אלא צריך שההשחתה תהיה בתער.
אלא שדעת החתם סופר היא להחמיר גם במספרים. והדבר קשור למחלוקתו עם הנודע ביהודה בנדון פסק ה”בשמים ראש”.
בשו”ת בשמים-ראש, שהיו שיחסוהו לרא”ש,[5] בסי’ יח, התיר לאדם המצטער, והזקוק לגילוח זקנו בתער, להתגלח בתער, על ידי צירוף שני היתרים. האחד, שיתגלח על ידי גוי, והשני שקודם יתגלח במספרים, עד שלא ישאיר שערות שיש בהם כדי לכוף ראשן לעיקרן,[6] ואחר כך יתגלח בתער.[7]
וכתב על זה הנודע ביהודה מה”ת יו”ד סימן פ הביא את ההיתר הזה וחלק עליו, אבל משום שלדעתו אין שיעור לגודל השיער. וכתב:
א”ו שלא קיבלו חז”ל שיעור זה (של ניטלת הזוג) רק בפרה ונגעים ובן ובת ובכולהו נזכר בהו שתי שערות אבל בפאות הזקן שלא שייך בהו מנין הזקן לא קיבלו שיעור זה כלל. ודי בזה לדחות ראיות שלו להקל באיסור תורה ולא יוסיף לדבר בו בזה כי לא אשיב יותר מטעם אשר עמדי. ומעתה יראה למחות שם בהמקילים ולגעור בהם עד מקום שידו מגעת אחרי שנדחו כל הראיות שלו. ולא עוד אלא אפילו אם היו ראיותיו כראי מוצקות יש בזה הריסה גדולה ונתת דבריך לשיעורים היום מגלחים במספרים עד העיקר ולמחר יגלחו גילוח כל דהו אחר שהם סומכים על התער המשחית הבא אח”כ וישאר שערות שיש בהם כדי נטילת הזוג וגם ישארו קצת שערות שלא הגיע שם המספרים וישחיתו בתער במה שאסור אפי’ לפי דעתו. דברי ידידו הד”ש:
והנה, הנודע ביהודה (מה”ק או”ח סימן יג, התיר להתגלח בחול המועד על ידי פועל עני שאין לו ממה להתפרנס:
ולכן נלפע”ד שעכ”פ אם גילח בערב הרגל שכבר יש לנו עמוד של ברזל לסמוך על רבינו תם [הסובר שמי שגילח בערב הרגל יכול לגלח ברגל] ואף שחלקו עליו הפוסקים כולם מ”מ ע”י פועל שאין לו מה יאכל נלע”ד להתיר. ובפרט למי שהולך ובא אצל השרים ודוכסים ורגיל לספר בכל עת שצער גדול הוא לו בגופו לגדל שער וגם ללעג ולקלס בעיני השרים. שמותר לאיש כזה לסמוך על היתר הנ”ל.
וכתב על זה החתם סופר בתשובה חא”ח סימן קנד:
והנה בנב”י תנינא סי’ צ”ט ק’ ק”א נראה שהרגיש בחולשת הלכה זו וכתב שלא רצה להדפיסו רק מטעם הכמוס, ואני הולך רכיל ומגלה סוד, כי בעו”ה רבו המשחיתים בעם בתער ואם יגדל זקנם בחול המועד יהיה כדי לכוף ראש לעיקר ושוב אחר י”ט ישחיתוהו בתער ועוברים על כמה לאוין דאורייתא, ע”כ טוב להתיר איסור דרבנן בחה”מ שלא יצמחו השערות כ”כ, ולטעמיה אזיל שלא מצא תשובה מספקת להשואל בסי’ פ’ הנ”ל ודחאו כמבואר למעיין שם.
לפי דברי החתם סופר, מעיקר הדין סובר הנודע ביהודה שיש שיעור לאיסור הגילוח. והחתם סופר חולק על הנודע ביהודה משני טעמים (לקוח ממאמרו של ר”ש רפופורט):
האחת: אין זה מקובל על כל הפוסקים ששיעור השיער הקטן שבכולם הוא כדי שינטל בזוג, כדעת הרמב”ם. במס’ נידה נב,ב פירש רש”י שהשיעור הקטן שבכולם הוא כדי לקרוץ בציפורן.
במשנה-למלך (הל’ אישות ב,טו) תמה איך יתכן שהרמב”ם ורש”י חלקו במחלוקת שניתן לבררה על ידי נסוי – אם קריצת הצפורן היא השיעור הקטן יותר; או זה שניתן לנטלו בזוג. “החתם סופר” תירץ שהשאלה אינה האם נטילת השיער במספרים מצריכה שיער ארוך יותר, או קצר יותר מזה הראוי להאחז בצפרניים, אלא בהגדרת שיער שניתן “לקרוץ בציפורן”. לדעת הרמב”ם קריצת השיער בציפורן היא אחיזתו בין שתי צפרניים, ולכן שיער שניתן לאחיזה כזו ארוך יותר משיער שאפשר ליטלו במספריים. נמצא ששיעור השיער הנזכר במשנה בנידה, שהוא ליטול בזוג, הוא השיעור הקצר שבכולם. אבל לדעת רש”י קריצת הציפורן עניינה דומה לחגירת הציפורן האמורה לגבי פגימת סכין של שחיטה בחולין יז,ב, והיינו שהציפורן מרגישה בשיער ונאחזת בו. שיעור זה קטן הרבה יותר ממה שאפשר ליטול במספריים, שכן גם לאחר גילוח במספריים, עדיין נשארים זיפי זקן שהציפורן נאחזת בהם ומרגישה בהם. לכן כתב רש”י ששיעור קריצת הציפורן הוא השיעור הקטן ביותר מבין שלושת השיעורים שבמשנה, שלא כדברי הרמב”ם בהלכות אישות, מחמת שהגדיר אחרת את ענין קריצת הציפורן.
אם כן, אין אפשרות להתיר גילוח בשלבים, כיון שגם אחרי הגילוח במספריים, עדיין נשארות שערות הראויות “לקרוץ בציפורן” כדעת רש”י, והחשובות לשערות ששייך בהן עדיין גילוח. המשחיתן בתער עושה גילוח והשחתה כאחת, ולכן עבר באיסור תורה.
טענה שניה אומר החתם-סופר: לא נאמר תער בתורה אלא השחתה. גם לדעת הרמב”ם, שהשיעור הקטן שבכולם הוא כדי שינטל בזוג, בין אם שיעור זה מתייחס גם לפאת הזקן, או לא (כדעת ה”נודע ביהודה”), הנה לא נזכר בתורה תער בענין איסור גילוח הזקן, אלא “השחתה”. חז”ל הם שפירשו שצריך גילוח שיש בו השחתה. אם כן ממה נפשך, אי נימא דשערות הנשארות אחר גילוח הזוג הוי כמאן דליתנייהו, הרי השחית. והיינו בתער, ולא במספריים כעין תער, אלא תער ממש, שהרי גילח והשחית. אלא על כרחך צריך לומר מה שנשאר אחר כך שם שיער עליו, והוי (הגילוח במספריים) גילוח בלי השחתה, אם כן המשחית אחריו חייב. כוונת “החתם סופר” לומר שגם מספריים המקצרות את השיער לכדי כך שאינו נחשב עוד שיער, נחשבות כמשחיתות, שהרי השיער הנשאר אינו חשוב לכלום. ממילא אין שום היתר לגילוח בשלבים.
לאור טענתו האחרונה של “החתם סופר” הנה נאסר, מספק, להתגלח במספריים כלל, שאולי המספריים משחיתות, כיוון שהן מקצרות את השיער עד כדי כך שאינו חשוב עוד שיער להלכה. (ע”כ ממאמרו של הרב שבתאי רפופורט).
עוד פוסק שכתב שאסור להתגלח במכונה, הוא המשנה ברורה בספרו ליקוטי הלכות על מסכת מכות כא ע”א (בליקוטי הלכות דף יד ע”ב), על דברי הגמרא “גילוח שיש בו השחתה”, כתב בעין משפט לבעל המשנה ברורה:
פירש רש”י שדרך לגלח בו ומשחית, והיינו תער אבל רהיטני משחית ואין דרך לגלח בו. והנה לפי זה המאשינקע החדשה מספרין בם (היינו מה שקורין אל וכ”ש חצי אל) שמגלחין כתער ממש ותולש השער לגמרי ולא נשאר מאומה המספר בם את זקנו לכאורה עובר על מה שכתוב ופאת זקנם לא יגלחו ושומר נפשו ירחק מזה מאד.
ונראה שלפי דעתו ההיתר במספרים הוא משום שאינו משחית. ואם כן דעתו כדעת החתם סופר שאסור לגלח במספרים כשהן משחיתות.
אלא שבפשטות, שו”ע והרמ”א לא פסקו כן שהרי לשיטתם מותר במספרים ורק האיסור הוא כשמשתמש רק בצד אחד של הזוג. ואם כן לדעת השו”ע מותר להשתמש במספרים. והשאלה לגבי מכונה האם זה תער או מספרים.
דברי הרב פראנק בשו”ת הר-צבי (יו”ד קמג):
לענין גילוח הזקן יש לדון מכיון דעצם הסכין אינו פוגע ולא נוגע בבשר מפני שיש הפסק דק ביניהם, א”כ אין דינו אלא כמספריים כעין תער.
וזה היה יכול להיות היתר לכל מכונות הגילוח. אבל בשו”ת חלקת-יעקב (יו”ד סי’ צ) הביאו וטען כי “הדר תבר לגזיזיה” במכתב שכתב אליו הרצפ”פ בי”ח תמוז תשי”ב וז”ל:
בזמן האחרון הובא לפני מכונות גילוח משוכללים וראיתי שיש ביניהם שהמתגלחים יצאו נקיים באופן שהבשר חלק לגמרי שלא נשאר עליהם שום רושם של שיער. השבתי לשואלים כי גילוח כזה דין תער יש לו, וכמ”ש הרמ”א: ‘ומ”מ נזהרים כשמסתפרים במספרים שיעשה היקף הגילוח בחלק העליון מן המספרים וכו’ פן יעשה הכל עם חלק התחתון והוי כתער’. ולפי”ז במכונה שהניסיון הורה שמגלח למשעי י”ל דהיינו תער. ולכן אני אומר לכל שואל שיזהר שלא להדק המכונה להבשר, דמתוך ההידוק יבא לידי גילוח ממש, אבל כשאינו מהדק כ”כ אז אינו בגדר פסי”ר ושריא.
להלן שם מעיר החלקת-יעקב שלא הבין את הדמיון לדין הרמ”א “דבשם יש החשש פן יעשה הכל עם חלק התחתון והוי ממש כתער, אבל במכונה שיש הפסק, זה הרשת, בין העור להסכין – אין חשש זה”. מ”מ סיכם את שיטת הרצפ”פ דהכל תליא בתוצאה ואם מגולח חלק למשעי ה”ז תער, דמוכח שהעור נכנס לנקבים והלהב פגע בו.
הסבר המלמד להועיל, וחידושו של ר”ש רפופורט. ראה בתחומין יג.
עבודת מכון צומת:
בתחילה בדקו האם המכונות יכולו להוריד שער גם ללא הרשת. משום שהחיתוך על ידי הרשת יוצר מצב של מספרים. וכתב הרב ישראל רוזן בתשובה לשאלה:
הקריטריון התבאר ב’תחומין’ יג (עמ’ 200). לפיו בדקנו האם להבי המכונה מסוגלים לחתוך שערות גם ללא הרשת (ה’ראש’). הוצאנו אישור-כשרות אם למראה עינים, בתנאי ניסוי פשוטים, הלהבים לא נצפו כחותכים שיער ללא הרשת. בדגמי 6000 ומעלה של ‘פיליפס’ נראה כי הלהבים מסוגלים (אם כי יתכן שהרשת בכ”ז שותפה לפעולה, כמספריים).
במרוצת חורף תשס”ב הצענו החלפת להבים, והפעלת דגמי 6000 בלהבים ‘קודמים’ מסידרה יחודית שענתה גם על הדרישות המכניות. בדיקה מדוקדקת בתצלומי תקריב ערערה הנחה זו. במאמר שהתפרסם ב’תחומין’ כ”ב (אייר תשס”ב) פרסתי את היריעה כיכולתי, כולל מצגת וידאו על שלבי הגילוח. המסקנה: לא ניתן להגדיר הבדל משמעותי, מן הבחינה ההלכתית, בין להבי הדגמים השונים.
ולכן כתב שמה שנראה הוא שכל המכונות אותו דבר, או שכולם אסורות או שכולם מותרות. ועדיין צ”ע אם מסקנתו מהצילומים היא נכונה,
לסיכום, נראה לי שודאי עדיף לא להשתמש במכונת גילוח במקומות שהם מוגדרים כפאת הזקן. ואם מגלח על ידי מכונה – אף שהרב רוזן אומר שאם מותר הכל מותר – וכך נוהגים, יש להעדיף מכונה שאינה מסוג של ליפט אנד קט. (לאחר שנתברר לי שבמכונה רגילה, פיליפס, אין זה השחתה, ממעשה שהיה).
מתוך מכתב של הרב רובין על מעליות בשבת, התפרסם בניסן תשפ”ג, נמצא בספרית מעלית בשבת, לא שלי, טכנולוגיה והלכה:
והנה ידוע ברבים גם לענין גילוח במכונה, שדעת גדולי ישראל שבארץ ישראל היתה שאין להשתמש במכונות גילוח והמשתמש בהן נלכד בחמשה לאוין, ואילו דעתו של הגר”מ פיינשטין זצ”ל היתה שאין חשש הלכתי בשימוש במכונה כפי אשר העידו תלמידיו הקרובים, וכן רבים שאלו אותו אודות כך, וכשנשאל הגרמ”פ זצ”ל אמאי אין בכל חלקי שו”ת אגרות משה אפילו תשובה אחת להתיר מכונות גילוח, ענה ואמר “צורת פניו של יהודי היא זקן” ואינני רוצה שתהיה תשובה בספריי שמתירה לאדם לשנות מצורת הפנים של יהודי.
[2] ו”מעשה רב” שראיתי, לפני שנים אצל הספר יעקב כהן מרחוב עזה בירושלים, שעקרונית אינו מספר בתער. נכנס אדם למספרה ובקש להתגלח בתער. הספר שכנע אותו לגלח במכונה, ולאחר הגילוח הוא לא רצה לשלם כי טען שאין זה גילוח.
[3] וזו הבדיקה שעשו בזמנו אנישי צומת. ובתשובה כתב הרב ישראל רוזן:
הקריטריון התבאר ב’תחומין’ יג (עמ’ 200). לפיו בדקנו האם להבי המכונה מסוגלים לחתוך שערות גם ללא הרשת (ה’ראש’). הוצאנו אישור-כשרות אם למראה עינים, בתנאי ניסוי פשוטים, הלהבים לא נצפו כחותכים שיער ללא הרשת. בדגמי 6000 ומעלה של ‘פיליפס’ נראה כי הלהבים מסוגלים (אם כי יתכן שהרשת בכ”ז שותפה לפעולה, כמספריים).
ג. במרוצת חורף תשס”ב הצענו החלפת להבים, והפעלת דגמי 6000 בלהבים ‘קודמים’ מסידרה יחודית שענתה גם על הדרישות המכניות.
ד. בדיקה מדוקדקת בתצלומי תקריב ערערה הנחה זו. במאמר שהתפרסם ב’תחומין’ כ”ב (אייר תשס”ב) פרסתי את היריעה כיכולתי, כולל מצגת וידאו על שלבי הגילוח. המסקנה: לא ניתן להגדיר הבדל משמעותי, מן הבחינה ההלכתית, בין להבי הדגמים השונים.
[4] מתחומין כרך יג, מאמרו של הרב שבתאי רפופורט:
אציין כאן את מכתבו של מנהל הייצור בחברת “פיליפס”, מר פורריי, אל מו”ח הגאון רמ”ד טנדלר שליט”א, מיום 28 במאי 92, המתאר את אופן פעולתה של מכונת הגילוח המגלחת ב”שליפה וחיתוך” (system cut and lift) לדבריו, כל ראש גילוח מורכב מחמשה עשר זוגות להבים. כל זוג להבים מורכב מלהב קדמי גמיש דמוי קפיץ, ולהב אחורי קשיח. כאשר הלהב הקדמי פוגש שערה, הוא מתחיל לחתוך אותה; מאחר שהקפיץ חלש מכדי לסיים את החיתוך אל מול התנגדות העור, הוא נרתע לאחוריו. הלהב הקדמי בנוי כך שאין לו דרך להרתע לאחור, ורתיעתו מסתכמת בתנועה מאונכת מן הפנים אל תוך המכונה. הלהב הקדמי הזה אוחז בשערה, ושולפה מן העור יחד אתו, בתאוצה של 8000 G. מיד אחריו מגיע הלהב המוצק החותך את השערה במקום קרוב יותר לעור מאשר היה החתך הראשון, שכבר נרתע אל תוך המכונה, כאמור.
היתרון של השיטה הזאת אמור להיות בכך שמיד לאחר החיתוך חוזר זיף הזקן הנחתך אל תחת העור, והתוצאה היא גילוח ללא שארית שער ניכרת. אמנם עיין במאמרו של הרב שבתי רפופורט בתחומין כרך יג שחידש שגם זה אינו נחשב להשחתה משום שהשחתה נחשב להשחתת הרבה שערות ביחד, ודבריו מחודשים.
[5] וביביע אומר ח”ב יו”ד סימן כד כתב עליו:
ישנם כמה דברים זרים ומוזרים בשו”ת בשמים ראש, אשר לא יאומן כי יסופר שיצאו מפ”ק של רבותינו הראשונים כמלאכים. וכבר לעזה כל המדינה (או המדינות) על הרב המו”ל ר’ שאול ברלין ז”ל בזה. וכן האריך הרחיב הגאון מהר”ם בנעט זצ”ל בשו”ת פרשת מרדכי (חאו”ח סי’ ה), וערך תשובה נמרצת לאבי המו”ל הוא הגאון ר’ צבי הירש ברלין זצ”ל. והתמרמר מאד נגד הס’ בשמים ראש ועורכו, באף ובחמה ובקצף גדול. ע”ש. וכן ראיתי בספר הברית ח”ב ח”ב /תיבה זו כפולה בטעות/ (דק”ו ע”ב) שכ’, בדורות הללו פסו אמונים מבני אדם, ודרכי הפילוסופיא נתחזקה בידם וכו’, וחוקקים דבריהם בעט ברזל בדפוס, פעם בפירוש ופעם ברמז, וכותבים בסו”ד והמשכיל יבין וכו’. ולפעמים תולים דבריהם באילן גדול וכו’, בכתבם דבריהם בשם איזה קדמון בפנים, ועושים פירוש על דבריו, ובאמת רפאים ישבו בה לפנים, והוא הוא בעצמו הפנימי והחיצון, כספר בשמים ראש שחיבר בעל כסא דהרסנא ולא הרא”ש. וזקני ישראל תופסי התורה, יעלו על ראשם מורא, וכובשים את פניהם בקרקע וכו’. עכת”ד. ובטח הגיעה השמועה אל גאון עוז החת”ס, ולכן חרץ משפט עליו גם מזה. ורגלים לדבר.
אבל בשו”ת מלמד להועיל חלק ב (יו”ד) סימן סד כתב ללמד זכות:
והנה החתם סופר בתשו’ הנ”ל כינה לתשובה זאת כזבי הרא”ש ונראה דעתו שאחד מן האחרונים תלה בוקי סריקי ברבנו הרא”ש, והנה מלבד שהרב הגאון מו”ה צבי אב”ד דק”ק בערלין העיד בעדות ברורה שראה הכתב יד של בנו והגאון חיד”א בספרו שם הגדולים כתב ואהני לי’ (לס’ בשמים ראש) סהדותא דפום בדתא דליקו בבחירתא, מלבד כל זאת מוכח מתוכה של תשובה הנ”ל שאחד מן הראשונים כתבה ואלו הסימנים המוכיחים: א. שמביא דבר בשם מורי רבנו מאיר, ב. מביא פירוש בשם הגאון (כנראה הוא רב האי גאון) למתני’ דפ”ב דנגעים, ג. מביא פירוש בשם רבנו יצחק בתוס’ נזיר שלא נמצא בתוס’ שלפנינו כמו שהעיר עליו ר’ יצחק די מולינא (שהיה חי בימי ב”י ובידו היה הכ”י של בשמים ראש), ד. מה שכתבו תוס’ בשבועות דף ג’ ע”א בסתם מובא בתשובה זאת בשם ריב”ן ובאריכות יותר באופן שמתורץ מה שהקשו כמה אחרונים על התוס’ הנ”ל האיך כתבו דהמצורע יגלח ע”י נכרי הא מפורש בת”כ דבעי גילוח ע”י כהן. וקשה להאמין שכל הנ”ל נעשה ע”י זיוף. וכיון דגם הנ”י הביא יש שהיו מתירין ע”י נכרי אין לנו טעם להחזיק בשקר אם נמצא כתוב דיעה זו עוד בשם קדמון.
[6] משנה בנידה (נב ע”ב): “שתי שערות האמורות בפרה ובנגעים והאמורות בכל מקום – כדי לכוף ראשן לעיקרן, דברי רבי ישמעאל. רבי אליעזר אומר: כדי לקרוץ בציפורן. ר’ עקיבא אומר: כדי שיהו ניטלות בזוג.” ואומרת הגמרא: “אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: הלכה כדברי כולן להחמיר.” נראה שהשיעור הארוך ביותר המובא במשנה הוא “לכוף ראשו לעיקרו”. בשאלה מהו השיעור הקצר ביותר נחלקו רש”י והרמב”ם: הרמב”ם אומר ש”ניטל בזוג” הוא הקצר ביותר, ורש”י מסביר ש”כדי לקרוץ בציפורן קצר יותר”. בכל אופן, הגמרא פוסקת שצריך להחמיר כשלוש השיטות.
[7] כיוצא בזה נשאר בשו”ת מלמד להועיל חלק ב (יו”ד) סימן סד
נשאלתי על אודות איש אחד אשר יש לו חולי ספחת בזקנו שקורין בארטפלעכטע ויש לו צער גדול זה יותר משנה תמימה ואמר לו רופא שיכול לרפאות אותו חולי אם יתגלח בתער בכל יום ויום, והאיש ההוא שאל את פי מורה מופלג, ואמר לו שיכול להתיר לו אם ינטל השער תחלה במספרים (שקורין צוויקקען) עד שלא ישאר כשיעור? /סימן השאלה מוקף בסוגריים/ ואח”כ יתגלח בתער; אמנם באשר שהאיש ההוא ירא אלקים מאוד לא רצה לסמוך על פסק מורה אחד עד שיתיר לו עוד מורה אחר, ואז רוצה בכל פעם להתגלח בתער בסוד כדי שלא יבואו אחרים למכשול ע”י היתר זה. ושאלת פי לחוות דעתי גם אני.
ולמעשה קיבל הרד”צ הופמן את היתר הבשמים ראש.