ב"ה
כח. בית חכם – עשיית מלאכה בקול.
הקדמה:
בית חכם, הוא מבנה בעל מערכת שליטה ממוחשבת במערכות הבניין, ובכללן: תאורה, תריסים ווילונות; חימום המים ומיזוג האוויר; מכשירי מטבח [קומקום, תנור, מדיח כלים] ומכשירי חשמל ביתיים [מכונת כביסה וייבוש]; דלתות ושערים [לאדם ולרכב]; מערכת האזעקה ואבטחת הבית [מצלמות, גלאי תנועה] ועוד. את מערכות הבית החכם ניתן להפעיל באמצעות דיבור אל מחשב המותקן בבית, או אל מכשיר טלפון נייד, ללא צורך בלחיצה על מקש כלשהו. במקביל, יש אפשרות לשלוט על הבית החכם גם ממרחק, על ידי מכשיר טלפון נייד – לחמם מים או להדליק את מיזוג האויר, זמן רב קודם שמגיעים לבית.
מערכת הבית החכם המצויה כיום היא 'אלקסה' ( (Alexa) של חברת 'אמזון', במערכת זו מותקנים שני מיקרופונים. הראשון מיועד לזיהוי המילה 'אלקסה' הנאמרת בחלל החדר. לאחר הזיהוי נפתח מיקרופון שני המאזין למה שנאמר לו. מכשיר זה “מקשיב” לכל הנעשה בבית, ומגיב לפקודה שנאמרת לו. לדוגמא, אדם אשר יגיד “אלקסה תדליקי את האור” יגרום שהאור יידלק. מכשיר אלקסה יכול לנגן אין ספור שירים, להקריא חדשות, להציג את תחזית מזג אוויר, לומר מה השעה, לשמש כשעון מעורר ועוד.בעיקרון המכשיר יכול לעשות אין-ספור פעולות, הכל תלוי בשאלה למה הוא מחובר וְלמה תיכנתו אותו. (הרבנים רייזמן ופיקסלר קופיאצקי הובאו בהערה)[1]
מלבד מערכת של בית חכם, יש היום מפסקים שמדליקים את החשמל על ידי מחיאת כף[2]. האם דברים אלו מותרים בשבת. יש מחזיקי מפתחות שמגיבים למחיאת כף בניגון כדי למצא את המפתחות וכיו"ב. ודאי שהיה מועיל לו אפשר היה להפעיל את המחשב עם פרויקט השו"ת בשבת על ידי דיבור.
הבעיות שצריך לדון עליהן, ראשית לגבי עצם השימוש במקרופון, האם אמירה למקרופון נחשב לאיסור שבת. והשאלה העיקרית היא לגבי מלאכה שנגרמת על ידי קול, האם זה נחשב למעשה גמור, או לגרמא שמותרת רק במקום פסידא, או שיתכן שיש דבר שהוא פחות מגרמא.
השאלה היא, כיון שמערכת אלקסה בנויה משני מקרופונים שאחד במצב המתנה כל הזמן וכשאומרים לו "אלקסה" הוא מפעיל מקרופון נוסף, והפעלה של השני זה הדלקה מחדש, ותלוי בנ"ל.
א. הפעלת המקרופון[3] שבמכשיר:
כתבו הרב קטן והרב פיקסלר:
מבחינת מלאכת מבעיר אין במכשיר ה"אקו" בעיה משום שאין בו שום גורם שמתלבן. כמו כן משום בונה גם אין בעיה משום שמדובר על מכשיר שתמיד מופעל ואין בהפעלתו סגירת מעגל חשמלי. ואין להקשות שישנם מעגלים אלקטרוניים זעירים שמתחברים ונפתחים בחלקיקי שניות, מפני שכבר כתב על כך בשו"ת מנחת אשר (חלק א סימן לב): "אין בהם כל נפ"מ ותוצאה חשובה וניכרת, ואין זה דומה לבונה כלל". ואף משום מכה בפטיש אין לאסור הפעלת מכשיר שתמיד מופעל ורק מתחברים ומתפרקים בו מעגלים זעירים ואף נדלקות בו נורות לד למיניהן שאין בהן צורך כלל למפעיל, כדוגמת נורות לד במכשיר סלולרי שמופעלות לצורך הצגת רמת הקליטה של הפלאפון, כפי שכתב במנחת אשר (שם):
נראה פשוט דבכל הנ"ל אין מכה בפטיש. ובאמת אם מצד מכה בפטיש באנו עליו, מובן ביותר דאין גדר מלאכה כלל במה שנעשה כאילו מאליו ללא כוונה וללא מעשה מסויים ואין בו כל קיום ותוחלת.
גרש"ז אוירבך זצ"ל בתחומין טז, "שידור רדיו בשבת" לגבי הפעלת מקרופון בשבת:
ועתה נפן לבאר בע"ה דין השידור בשבת דרך המקרופון שמשתמשים בו כהיום בתחנת הרדיו שבארצנו, ששכלולו הוא על אופן זה שנדנודי הקול לא רק משנים עוצמה של זרם שזורם שם כל הזמן למהר או לפגר, אלא שרק בזמן שמדברים זורם זרם במיקרופון ואחרי כל הברה והברה מפסיק הזרם לגמרי. ואותו זרם משתנה גורם לשנות את תנופת הגלים האלקטרו-מגנטיים היוצאים מהמשדר, באופן שגורם לבסוף שתנודות הממברנה של המקלט יהיו כאלה שיוצרות גלי קול. ונמצא לפי"ז שהאיש העומד ומדבר לפני המקרופון, הרי הוא פותח וסוגר כמה פעמים לסירוגין את הזרם.
וממילא פשוט הוא, שכל הגה היוצא מפי המדבר חשוב לענין שבת כלחיצת אצבע ע"ג כפתור חשמלי שפותח או סוגר זרם. כי לדינא אין שום נפקא מינה אם החבור עם הזרם נעשה ע"י לחיצה באצבע ע"ג כפתור, או שהוא נעשה ע"י הברת קול המדבר. שהרי המלבה את האש ברוח פיו או מכבהו, חייב משום מבעיר ומכבה. וה"נ גם כאן – כיון שהזרימה או הפסקתה נעשה אך ורק ע"י נדנודי הקול הבאים מכחו של האדם, ודאי דכמאן דעביד ליה איהו בידים דמי.
המדובר הוא על מקרופון ששימש בתחנת שידור, שהוא מייצר חשמל. כנראה זה מיקרופון דינמי.
אבל אם מדובר על מקרופון קיבולי או פחמי שזורם בו זרם כל הזמן, וכל הזמן הוא ממתין לסיגנל, הרי זה רק מגביר זרם קיים, ובזה עסקנו כבר בשיעור, וכתבנו שהגרש"ז אוירבך כותב שאין בזה חשש גם לא לדעת החזון איש הסובר שיש איסור בונה בחשמל. אל לפי זה אין להשתמש במיקרופון דינמי (היוצר זרם) אלא במיקרופון קיבולי (או פחמי) המשנה את עצמת הזרם בלבד (כן מסקנת הרב רוזן בתחומין טו).
ראה תחומין כרך כו, תשס"ו, הרב ישראל רוזן שינוי זרם חשמלי בשבת – עקרון הלכטכני ויישומיו. שם הסביר את היתרו של הגרש"ז להגביר זרם (להבדיל מ'דימר' שמעמעם נורת להט או הלוגן שזה ממש מוסיף שמן בנר). שאין שום חשש שיש ממה שיש בהפעלה חשמלית, לא מוליד, כיון שמותר להוסיף ריח ואין חשש מוליד, וכן אין חשש לדעתו לפי חזון איש שיש בונה, שהרי כאן כבר מחובר.
אמנם כתב הרב ישראל רוזן בנוגע לשינוי זרם, בשם הגרש"ז:
כדי שמשהו ייחשב 'שינוי זרם', צריך שבמצב ההתחלתי יהיה זרם המורגש בחושי בני אדם, ולא מספיק זרם הניכר רק במיכשור מעבדתי. לכן, כדי להפעיל בעגלת הנכים את העקרון של 'שינוי זרם' היא צריכה 'לזחול' בפועל כאשר הידית במצב 'אפס', והזחילה צריכה להיות מורגשת וניכרת בחושי האדם. בפועל אנו מווסתים את פיקוד העגלה כך שהיא תנוע מאליה על משטח חלק (ריצפה רגילה), ותיעצר ע"י חיכוך והכבדה של משקל אדם כבד, מול קיר או באמצעות מנוף בלם מיכני המתגבר על דחף המנוע.
ולכן גם אם מדובר על מקרופון שיש בו זרם כל הזמן, אי אפשר להתיר מסברא זו. אמנם הגרש"ז אוירבך התיר לאימו להשתמש במכשירי שמיעה אלא שבזה מעיקר הדין הגרש"ז אוירבך מתיר את שני סוגי המקרופונים, ע' מאורי אש השלם מהד' טבת תש"ע, ח"ב תשובות ומאמרים, שער רביעי סימן א' ענף ב' אות ז' ע' תקע"א (וכן מנחת שלמה קמא ח"א סי' ט' אות ז'):
מסקנה להלכה כיון שכן נלענ"ד שמותר לדבר בשבת עם אנשים אשר אזנם כבדה משמוע ולא מיבעיא אם הם משתמשים במכשיר כזה שאין הזרם בא מבחוץ אשר המדבר מול המכשיר רק גורם שינויים קלים בעצמת הזרם אלא אפילו נגד מכשיר כזה אשר בשעה שהוא נח לא זורם בו שום זרם ורק מחמת קול המדבר נוצר ומתחדש כל פעם זרם אשר לכאורה יש לחשוש שהמדבר חשיב כפותח וסוגר לסירוגין כמה פעמים ברוח פיו את הזרם אפי"ה נלענ"ד דשרי ואין המדבר חשיב כלל כעושה בנין לשעה וגם לא אסור משום מוליד.
הגרש"ז אוירבך זצ"ל להשתמש במכשירי השמיעה[4], כך פסק הר"י נויבירט (שמירת שבת כהלכתה לד,כח) בשם הרש"ז אוירבך:
מכשיר חשמלי בשבת לכבדי שמיעה מותר להם להשתמש בו בשבת, ובתנאי שהמכשיר יהיה מופעל מבעוד יום. ומותר לשנות בשבת את עצמת המכשיר.
הרשז"א כתב כן להדיא לענין דיבור בשבת במיקרופון, וכן הסביר שביצור הזרם אין בו משום איסור מוליד:
אבל נראה דכיון שאיסור מוליד הוא רק מפני שנראה כעושה דבר חדש, לכן מסתבר דדווקא אם באמת נעשה דבר חדש, כמו הוצאת אש שהניצוץ היוצר הוא לגמרי דבר חדש, או אפי' ריסוק שלג שאף גם זה נראה ממש כדבר חדש שמתחלה היה שלג ועכשו מים… (וכן) סחופי כסא אשיראי, דמה שנראה כדבר חדש הוא רק מפני השינוי שהבגד נשתנה והתחיל פתאום ליתן ריח…
משא"כ בדבר שהזרם מתחדש בו ונפסק ק' פעמים ביום, וכיון שכן גם כאן המגנטיות והתנודות והולכת הקול לא דבר חדש הוא כלל.
וכן כתב הר"ע יוסף (יביע-אומר ח"א או"ח סי' יט):
דברתי בזה עם ידידי הרב הגאון המפורסם כמהר"ר שלמה זלמן אוירבך, ובבקיאותו הרבה בענינים אלו הודיעני באופן ברור, כי דברי הרב עצי-הלבנון וילקוט-הגרשוני בזה אינם נכונים במציאות, ושאין הדיבור והבל הפה מעוררים זיקי אש וניצוצי אור חשמלי, רק הגברת הזרם שאין בו שום חשש של הבערה וכבוי, וכל דברי המומחים בזה הוא רק על הגברת הזרם החשמלי, אבל אין האור מוסיף ומתמעט כלל, והזרם עצמו אינו אש, וממילא אין חשש בדיבור הטלפון לכלום (רק מצד הגבהת השפופרת). כמו כן הרם-קול אין בו חשש מצד זה כלל. מתוך זה יש ללמוד אודות אנשים שכבדה אזנם משמוע, ומניחים באזנם מכונה חשמלית הקולטת את הדיבור ועי"ז שומעים, לפי האמור יש להתיר אם מכינים אותה מע"ש, שאין לחוש בהגברת הזרם לכלום.
אם אמנם יתכן היתר לדבר למקרופון, כשאין רמקול, כל השאלה תהיה מה זה מפעיל. לכן יש לדון על עשיית מלאכה על ידי קול.
ב. מלאכה על ידי קול:
השאלה היא האם עשיה על ידי קול לא תחשב למעשה כלל, או לפחות עשיה על ידי שינוי.
ישנן כמה סוגיות הנוגעות לכך, סוגית חסימה בקול, סוגית מגדף וסוגית מחמר בשבת[5].
בבא מציעא צ ע"ב
איתמר, חסמה בקול והנהיגה בקול, רבי יוחנן אמר: חייב, ריש לקיש אמר: פטור. רבי יוחנן אמר: חייב, עקימת פיו הויא מעשה. ריש לקיש אמר: פטור, קלא לא הוי מעשה. איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: לא שאדם רשאי להמיר, אלא שאם המיר – מומר, וסופג את הארבעים. – אמר ליה: הא מני – רבי יהודה היא, דאמר: לאו שאין בו מעשה לוקין עליו.
לרבי יוחנן עקימת שפתיו הוי מעשה, ולכאורה הוא הדין בנדון שלנו, עקימת שפתיו או מחיאת כף שלו תהיה מעשה. סיוע יש מדברי תוספות בבא מציעא צ ע"ב ד"ה רבי יוחנן
תימה דבפ' ג' דשבועות (דף כא.) אמר רבי יוחנן אומר היה רבי יהודה משום ר' יוסי הגלילי כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם והלא רבי יוחנן גופיה קאמר הכא דעקימת שפתיו הוי מעשה א"כ נשבע ומימר ומקלל חבירו בשם אמאי מחשיב אותן לאו שאין בו מעשה וי"ל דלא קאמר רבי יוחנן דעקימת פיו הוי מעשה אלא הכא משום דבדיבוריה קעביד מעשה שהולכת ודשה בלא אכילה.
הרי שבמקום שהדיבור שלו עושה מעשה, הדיבור נחשב למעשה, והוא הדין לנדון שלנו לגבי שבת, דיבור או מחיאת כף תהיה מעשה.
[ובסוגיה בכריתות דף ג' ע"ב, אומרת הגמרא, שהמשנה בכריתות שמונה שלשים ושש כריתות, ומונה בעל אוב ולא מונה ידעוני, לרבי יוחנן הטעם שלא מונה ידעוני הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו, (דברים יח, (י) לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף: (יא) וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים). וריש לקיש אומר שהמשנה לא אומרת ידעוני משום שהוא לאו שאין בו מעשה. ואומרת הגמרא שאמנם המשנה כרבי עקיבא הסובר שלאו שאין בו מעשה לוקים עליו, אבל מעשה זוטא בעי:
ור"ל? נהי דר"ע לא בעי מעשה רבה, מעשה זוטא בעי. בעל אוב מאי מעשה אית ביה? הקשת זרועותיו הוי מעשה. מגדף מאי מעשה אית ביה? עקימת שפתיו הוי מעשה.
הרי שעקימת שפתיו זה מעשה כמו הקשת זרועותיו. ובסוף הסוגיה אומרת שלרבי יוחנן שסובר שכפיפת קומתו הוי מעשה לגבי משתחוה, גם עקימת שפתיו הוי מעשה, ובמגדף פטור לרבנן במשנה בכריתות הואיל וישנו בלב. ועדים זוממין לא לוקים על לאו של לא תענה אף שיש עקימת שפתיו, משום שישנן בראיה, ופרש"י שעיקר עדותן הוא על ידי ראיה ואין בה מעשה. מכל מקום מסקנת הסוגיה בכריתות שדיבור נחשב למעשה.]
מאידך בסוגית מחמר אחר בהמה בשבת, מצאנו ההיפך, שבת קנג ע"ב:
אמר רמי בר חמא: המחמר אחר בהמתו בשבת, בשוגג – חייב חטאת, במזיד – חייב סקילה. מאי טעמא? – אמר רבא: דאמר קרא לא תעשה כל מלאכה אתה ובהמתך בהמתו דומיא דידיה, מה הוא – בשוגג חייב חטאת, במזיד חייב סקילה, אף בהמתו נמי, בשוגג – חייב חטאת, במזיד – חייב סקילה. – אמר רבא: שתי תשובות בדבר; חדא: דכתיב תורה אחת יהיה לכם לעשה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה הוקשה כל התורה כולה לעבודה זרה, מה עבודה זרה – דעביד מעשה בגופיה, הכא נמי – עד דעביד מעשה בגופיה.
מדוע מחמר נחשב שלא עביד מעשה בגופיה? ע' רש"י שבת קנג ע"ב:
חדא דכתיב תורה אחת יהיה לכם וגו' עד דעביד מעשה בגופיה – כדכתיב לעושה בשגגה, והכא לא קא עביד מלאכה אלא דבור בעלמא, שמנהיג בקול – הרי דבשוגג אינו חייב קרבן.
הרי שמחמר בשבת פטור משום שזה אינו נחשב למעשה[6]. בניגוד למה שאמרנו לעיל שעקימת שפתיו הוי מעשה?
ועיין רבי עקיבא איגר שבת קנד ע"א, שהקשה שאלה זו:
א"ר יוחנן המחמר אחר בהמתו בשבת פטור, דהוקשה כל התורה כולה לע"ז דעד דעביד מעשה בגופה. תמוה לי, הא ר"י לשיטתי' דאית ליה בסנהדרין (דף נד) דלר"ע לא בעי מעשה כלל בע"ז ולרבנן מהני מעשה זוטא כמו משתחוה לע"ז, וה"ה עקימת שפתיו במגדף פטור לרבנן כיון דהוי בלב, ולהתוס' שם במגדף כיון דדבורו לא אהני מידי, מבואר שם היכא דאיתא בקול ודבורו מהני כמו הנהיגה בקול בכלאים הוי מעשה לענין חטאת כמו משתחוה, א"כ ה"נ דבקולו מחמר והבהמה הולכת עי"ז הוי מעשה לחיובי עליו חטאת, וצ"ע.
וע' רש"ש (שבת שם) שתירץ, שיש הבדל בין חיוב מלקות לחיוב חטאת, משום שלגבי חיוב חטאת ישנה גזה"כ מפורשת – "לעושה בשגגה" – המצריכה מעשה בידיים ולכן צריך בה מעשה גמור, משא"כ לגבי מלקות שדי בייחוס מהמעשה לעושה. אבל מכל מקום עדיין צריך עיון האם עשית מלאכה על ידי קול או מחיאת כף, האם דומה לחסימה בקול והנהגה בקול שחייב או למחמר שפטור משום שזה על ידי קול. אמנם במחמר יש איסור דאוריתא גם על ידי קול, ורק עונש אין ולכן מסתבר שלעניננו ודאי שאסור בשבת.
ואכן כך כתב שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן קעג:
ואם יש מכונה כזו שבדבור נעשה מלאכה ע"י המכונה וכן במה שבצלו שנופל על מכונה כזו שנעשה ע"י זה מלאכה ודאי אסור לעשות זה בשבת ויו"ט. ואף בלא מתכוין אם הוא פסיק רישיה אסור. ידידו, משה פיינשטיין
אמנם הגרמ"פ לא הסביר את טעמו, אבל לאמור הרי זה מבואר שהדבר אסור.
אמנם הרב נחום רבינוביץ כתב שזה אסור רק מדרבנן. הגרנ"א רבינוביץ' זצ"ל (במאמרו 'הפעלה חשמלית בשבת ע"י חיישנים, דיבור או מחשבה' תחומין לו עמ' 146), שדן בשאלתנו וכתב:
ברם יש כבר היום תוכנות שניתן להפעילן בדיבור. המפעיל אומר בקול רם מילים מסוימות למחשב ועל ידי כך התוכנה שכבר הוכנסה למחשב מופעלת… יש לדון האם שייך לומר גם על דיבור שזו דרך עשיית מלאכה.
והביא מתשובתו לשואל (שיח נחום סי' כה) שאסר הפעלת מחשב על ידי דיבור משום ודבר דבר, שכתב הרמב"ם הלכות שבת פרק כד ה"א:
יש דברים שהן אסורין בשבת אף על פי שאינם דומין למלאכה ואינן מביאין לידי מלאכה. ומפני מה נאסרו? משום שנאמר: "אם תשיב משבת רגליך עשות חפציך ביום קדשי", ונאמר: "וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך וְדַבֵּר דָּבָר" (ישעיה יח, יג). לפיכך, אסור לאדם להלך בחפציו בשבת, ואפילו לדבר בהן, כגון שידבר עם שותפו מה ימכור למחר או מה יקנה, או היאך יבנה בית זה, ובאי זו סחורה ילך למקום פלוני – כל זה וכיוצא בו אסור, שנאמר "וְדַבֵּר דבר" – דיבור אסור והרהור מותר.
ולכן מסקנתו שם "מעתה דיבור המורה למחשב להפעיל מלאכות שונות לא יהא פחות מדיבור של חפצי חול שאסור". וכך סובר גם הרב דוב ליאור, בדבריו שהובאו ב"המעין" הנ"ל, שזה רק דרבנן, כי אי אפשר לדמות שבת שצריך מלאכת מחשבת לדברים אחרים, והרי יש מקומות שגם מחשבה נחשבת למעשה כמו לגבי ירדית טומאה, מפגל, לשמה ועוד, ולא נאמר שגם בשבת יהיה אותו הדין.
נספחים:
ע' עוד אצל הרב רייזמן, פיקסלר ועוד שדנו על אמירה כזו בדומה לאמירה לעכו"ם ואמירה לבהמה ואכמ"ל.
האחרונים מביאים ראיה נוספת מגמ' סנהדרין קא, א:
“ולוחשין לחישת נחשים ועקרבים בשבת”. כן פסק להלכה השולחן ערוך (אורח חיים סימן שכח סעיף מה). ומבאר הלבוש (שם) שאף על פי שהלחישה גורמת לשיתוק הנחש כך שהוא לא יכול לזוז, והיה מקום לאסור משום מלאכת צידה, הדבר מותר מפני שאין זו הדרך בו צדים. מדבריו ניתן לדייק שלא עצם עשיית המלאכה בפה היא הפוטרת, אלא שאין דרך עשיית המלאכה בפה. עולה מדבריו שאם עשיית המלאכה בפה הייתה הדרך בה עושים את המלאכה הדבר היה אסור. לעומת זאת המשנה ברורה (סימן שכח ס”ק קמג) מפרש את טעם ההיתר משום שאין זה צידה טבעית אלא על ידי כישוף, אך אם הדיבור הוא מעשה טבעי יתחייב במלאכה.[7]
ע' תחומין טו תשנ"ה במאמר על מקרופון ורמקול בשבת, מהרב ישראל רוזן ז"ל:
…ברם לענ"ד נ"ל להציע ולומר כי יש מקום להחשיב הבל פה, ואולי גם דיבור, כמעשה האדם דווקא אם אחז בחפצא (בנד"ד אם יחזיק את המיקרופון ביד מול פיו), אך לא אם דיבר בעלמא והקול נקלט במיקרופון שבסביבה. וחילי מהא דמצינו לענין נזיקין בחו"מ סי' תכ,כה: "צעק באזנו וחרשו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. אחזו ותקע באזנו וחרשו נותן לו דמי כולו." ולהלן שם סעיף לב: "המבעית את חברו אעפ"י שחלה מהפחד פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, והוא שלא נגע בו כגון שצעק לו מאחוריו… אחזו ותקע לו באזנו חייב."
… עוד עלה בדעתי לחדש שכל מה שהובא לעיל ע"י האחרונים לאסור במלאכות שבת אם נופח בפיו או מלבה אש או צועק בקול גדול כסוס שצנף וחמור שנער, היינו כשעושה פעולה אקטיבית, מיוחדת, להפיח רוח או גלי קול וכיו"ב. אבל אם רק מדבר כדרכו, ללא נשיפה בכח, לבי אומר לי שאין בהרעדת האויר וביצירת גלי קול משום מעשה לענין דנימא "כוחו כגופו" לחיוב באיסורי שבת. אמנם לא מצאתי לי ראיה אך, כאמור, נראה לי מסברא לחלק בהכי. לענ"ד יש להחשיב את גלי הדיבור כמו חום הנפלט מהגוף או אנרגיות אחרות הנלוות לפעולות שונות של האדם, ומעולם לא שמענו שהוא חייב בגינן.
חשוקי חמד שבת קנג ע"ב
מבואר במושב זקנים (במדבר יא ח) שהמן במדבר היה מתבשל על פי דיבור, וז"ל: ותימה הא כתיב 'והכינו את אשר יביאו את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ואת כל העודף', אלמא היה נאפה (המן) ומתבשל. ואין לומר לאו דוקא אפו אלא תחשבו עליו, ולדבר המתבשל למה היה אסור בשבת לחשוב עליו שיש בו טעם תבשיל? וי"ל דכיון דלא היה מתהפך אלא על פי דיבורו לתבשיל, חשוב תיקון, עכ"ל. משמע שאסור מהתורה לבשל את המן על ידי דיבורו, ואולי אף חייב חטאת על הדיבור, שעל פיו היה מתבשל בשבת. והוא חידוש גדול שיש במחשבה איסור תורה. ובדרך אמונה (שמיטה ויובל פרק א ס"ז ביאור ההלכה ד"ה סוקרין) כתב: ויש לעיין איזה מתקן זה, הרי אין זה תיקון טבעי? ואולי מתהפך טבעו והוי כעושה מעשה, עכ"ל.
שם חשוקי חמד שבת קנג ע"ב
טלפון שמדברים אליו והוא מטלפן ומחייג
שאלה. טלפון שאין צורך לחייג בו את המספרים, אלא מדברים אליו והוא מחייג, האם הוא קל יותר מטלפון רגיל שמחייגים, כיון דיתכן שאינו אלא גרמא ולא מפעילו בידים, ולכן במקום פיקוח נפש [כגון לטלפן לרופא במקום סכנה], אולי יש להעדיף טלפון כזה?
תשובה. אפשר גם לעבור איסורי תורה ברוח שבפיו, כגון המכבה אש בנשיפה כדי לעשות פחמים, הרי שבהבל שבפיו חטא, וכן מצאנו בכלאים שהמנהיג בקול עובר על איסור כלאים, וז"ל השו"ע (יו"ד סימן רצז סעיף יא): "הנהיגם באחד ואפילו בקול חייב [משום כלאים], עובד כוכבים המנהיג בכלאים מותר לישראל לפרוס לו שלום, או לדבר עמו בקול רם, דלא חיישינן שמא ילכו הבהמות משום קולו, דבכל האיסורים דבר שאינו מתכוין מותר, אם אינו פסיק רישיה, אבל אם הישראל הולך עם העכו"ם בדרך ומשא של הישראל על העגלה של עכו"ם שמנהיגם כלאים, לא ילך הישראל בסמוך לעגלה, דלפעמים העגלה נכבשת והוא יצעק ואסור משום מנהיג כלאים", עכ"ל. וכן הצועק על בהמה, והיא הולכת עם משא, כתב המשנ"ב (סימן רסו סק"א) שהוא עובר על מחמר.
אולם בעניננו יש מקום לומר שאין בזה חיוב תורה, כיון שהאיסור של הטלפון הוא משום מלאכת בונה, ולא מצאנו בונה בקול, ובמשכן ודאי לא היה בונה בקול, ואולי הוי רק גרמא בעלמא, וצ"ע.
[1] ראה המעין 242 תמוז תשפ"ב, האם יש מקום לשימוש במכשיר ”אמזון אֵקו“ ודומיו בשבת? / הרב איתן קופיאצקי
נספח: מכתב הרב דוב ליאור; תחומין מ, "בית חכם", הרב צבי רייזמן; אמונת עתיך 30 תשפ"א, אמירה למכונה בשבת – הפעלת עוזר וירטואלי באמצעות דיבור בלבד, הרב אריאל קטן והרב פרופ' דרור פיקסלר; אמונת עתיך 132 תשפ"א הרב מנחם פרל, תגובה ותגובה לתגובה;
[2] אחד המכשירים נקרא "קלאפר", למכשיר ישנן שתי אופציות, שני מחיאות כף או שלוש, כאשר עם שני מחיאות כף אתם יכולים להדליק את המכשיר ועם שלוש מחיאות תוכלו לכבות. דוגמה נוספת, נורה זו בעלת חיישן אור ורעש.כאשר ישנו אור בסביבת הנורה הנורה אינה תדלק. כאשר ישנו חושך הנורה תדלק ברעש (מחיאת כף ,דיבור חזק וכו…) ותכבה לאחר 40-60 שניות.
[3] ע' מ"ש הרב משה פיינשטיין בשתי תשובות (אגרו"מ או"ח ח"ג סי' נה וח"ד סי' פד) שמפרט את החששות בשימוש בשבת במיקרופון. וע' ציץ-אליעזר (ח"ד סי' כו) וע' תחומין טו מהרב ישראל רוזן "מקרופון ורמקול בשבת.
[4] ע' תחומין כרך כו מאמר מהרב ישראל רוזן, שינוי זרם חשמלי בשבת – עקרון הלכטכני ויישומיו.
[5] וראה אצל הרב צבי רייזמן בתחומין מ "בית חכם בשבת" דימוי לעניינים נוספים.
[6] ע' אבני נזר (חלק אורח חיים סימן נז אות א) שדן בזה ביחס למכבה ומבעיר ברוח פיו שחייב.
[7] וע' ביביע אומר ח"א סי' יט אות ח'