כ. דוד שמש בהלכה

ב"ה

כ. דוד שמש בהלכה

האם מותר להשתמש בדוד שמש בשבת? שתי שאלות טעונות בירור: א. האם מותר להוציא מים מהדוד כיון שמים קרים נכנסים במקומם, וזו הבעיה גם לגבי דודי חשמל. ב. אם מותר להוציא מים מדוד שמש, האם מותר להשתמש בהם לרחיצה, שזה איסור נפרד שחז"ל גזרו על שימוש במים חמים. הרבה נכתב בפוסקים על דוד שמש, להתיר מטעמים שונים או לאסור מטעמים שונים, אלא שלא תמיד התיאור של הדוד הוא נכון. אחת הטעויות היא שחלק מן הפוסקים הבינו שהמים החדשים הבאים במקום מים שיוצאים מן הדוד נכנסים ישירות לקולטים, וראה להלן.

תיאור הדוד:

הקולטים כל הזמן מעבירים מים אל הדוד וממנו, משום שמים חמים עולים למעלה. כשמוציאיםמים מהדוד, מוציאים מצינור שיוצא מראש הדוד, שם המים הרותחים, והמים נכנסים לתחתית הדוד (בדבר זה טעו כמה מהאחרונים שכתבו שהמים נכנסים ישר לקולטים ולכן זה חימום בחמה לדעתם).

שלש גישות עיקריות בפוסקים:

א. הגרש"ז אוירבך – בישול על גג לוהט כדעת הסוברים שלכ"ע זה מותר.

ב. המים שנכנסים מתבשלים בחמה ולא בתולדות חמה – לפי הבנה שמים נכנסים לקולטים, וזה כאמור, טעות. או משום שמים שבדוד דינם ככלי שני ולא ככלי ראשון.

ג. גדרי גרמא ופסיק רישא – בבישול המים הנכנסים המתערבים במים החמים.

א. גישת הגרש"ז, מובאת בהערה רק במהדורה הראשונה של ספר שמירת שבת כהלכתה, פרק א' סעיף כט, הערה סז:

שמעתי מפי גדול אחד, וסברתו עמו, כי מה טעם אסרו תולדות החמה, סי' שי"ח סע' ג', גזירה אטו תולדות האור, זה שייך בשאר דברים כמו סודר או חמי טבריה, ושם יכולים העולם לחשוב שנתחממו באור, ולכן אתי לאחלופי, ומשו"ה גזרו, אבל הכא שדוד השמש מיוחד אך וררק למים שמתחממים בשמש או מתולדותיה, אין הגזירה של אתי לאחלופי[1]. וב"ה מצאתי במאירי בסוגיא לט א שהוא פוסק כרשב"ג דמגלגלין ביצה ע,ג גג רותח, והמאירי יסביר את הגזירה דאטו תולדות האור כפרש"י, דמאן דחזי סבר דתולדות האור נינהו וזה לא שייך בגג רותח…

מה שכותב "שמעתי מגדול אחד" והכוונה לגרש"ז אוירבך[2].

טעמו של הגרש"ז, משום שחז"ל אמנם אסרו תולדות חמה, ע' שו"ע שיח סעיף ג':

כשם שאסור לבשל באור כך אסור לבשל בתולדת האור, כגון: ליתן ביצה בצד קדרה או לשברה על סודר שהוחם באור כדי שתצלה; ואפילו בתולדת חמה, כגון: בסודר שהוחם בחמה, אסור גזירה אטו תולדת האור, וכן אסור להטמינה בחול או באבק דרכים שהוחמו מכח חמה; אבל בחמה עצמה, כגון: ליתן ביצה בחמה או ליתן מים בחמה כדי שיוחמו, מותר.

הגזירה היא משום דאתי לאחלופי, וכתב רש"י שבת לט ע"א:

תולדות חמה – שהוחם הסודר בחמה.

אטו תולדות האור – דמאן דחזי סבר דתולדות האור נינהו

וכתב שרק סודר או חמי טבריה יכולים העולם לחשוב שנתחממו באור, ולכן אתי לאחלופי וגזרו, אבל דוד שמש שמיוחד רק למים חמים משמש, אין גזירה של אתי לאחלופי[3].

ובלשונו של הרב קאפח בפירושו על הרמב"ם הלכות שבת פרק כב הלכה ט' (והם ממה שכתב בספר זכרון 'הראל'), הסבור גם כן שלא שייך גזירת אתי לאחלופי בדוד:

…כי חול ואבק דרכים כיון שאפשר להכניסו לחדרי חדרים ולבשל בו ביצה מיחלף בתולדות האש מה שאין כן צנורות הללו של דוד השמש שהמים מתחממים בזרמם בהם הלוך וחזור פעמים רבות אם תזיזם ממקומם או אם תצל עליהם כרגע, וחלו והיו כאחד הצנורות שבמחסני הגרוטאות לא יועילו ולא יצילו לא יחמו ולא ילהיטו.

ואכן בסוגיה מוכח שבמקום שלא שייכת הגזירה דאתי לאחלופי, מותר גם תולדות חמה. שבת לט ע"א:

ולא יטמיננה בחול. וליפלוג נמי רבי יוסי בהא! – רבה אמר: גזרה שמא יטמין ברמץ. רב יוסף אמר: מפני שמזיז עפר ממקומו. מאי בינייהו? – איכא בינייהו: עפר תיחוח, מיתיבי, רבן שמעון בן גמליאל אומר: מגלגלין ביצה על גבי גג רותח, ואין מגלגלין ביצה על גבי סיד רותח. בשלמא למאן דאמר גזרה שמא יטמין ברמץ – ליכא למיגזר. אלא למאן דאמר מפני שמזיז עפר ממקומו – ליגזר! – סתם גג לית ביה עפר.

המהרש"ל בשו"ת סי' ס"א האריך להוכיח שלהלכה מותר לגלגל ביצה ע"ג גג, רותח לכו"ע וכרשב"ג. והסוגיה שנימקה האיסור חול ובאבק דרכים שמא יטמין ומפני שמזיו עפר, אליבא דכו"ע היא ולא רק אליבא דר' יוסי.

ולדעתו של המהרש"ל, גם הרמב"ם הרי"ף והרא"ש סוברים כך. וטעם הדבר דלא אסרינן בתולדות חמה בה"ג מפני שהכל יודעים שגג וכן חול ואבק לא הוחמו באור ואין חשש לגזירת הרואין כמו שפרש רש"י  לענין סודר דמאן דחזי סבר דתולדות האור נינהו.

אמנם הגרש"ז שם מציין למגן אברהם שי"ח ס"ק י' שחולק וכן במ"ב ס"ק כ', וז"ל המשנה ברורה סימן שיח ס"ק כ:

(כ) בחול – ואפילו אם לא יטמין אלא יגלגלה בשבת ע"ג חול החם כדי שתצלה נמי אסור דגזירה אטו תולדת האור וע"כ אסור לצלות ביצה על גג רותח מחמה.

ובכל זאת כתב להקל בצירוף טעמים נוספים. משום שגם גם לשיטת הרשב"א הסבור שהגזרה היא כללית ושייכת גם בגג רותח, משום שאם יתירו תולדות חמה במקום זה יתירו תולדות האור אף במקום אחר, במקרה דידן השימוש לשיטת הרשב"א עצמו מותר והוא אף לא פס"ר בדומה לנועל ביתו ונמצא צבי בתוכו[4]. (אלא ששיטה זו אינה מקובלת על הפוסקים, ואכ"מ להאריך).

וכתב הגרש"ז שדוד שמש עדיף על גג רותח, משום שבגלל שבגג עושה מעשה בידים לחמם על הגג ולכן גזרו, מה שאין כן בדוד שמש. שכוונתו להוציא מים ואף שהוי פסיק רישא שיכנסו מים קרים ויתחממו מהמים החמים, מי יימר שזה בכלל הגזירה. והוי גם פסיק רישא בדרבנן שהרבה פוסקים מתירים.

ועוד, כאשר משתמש במים בשעות היום הרי זה פסיק רישא דלא אכפת ליה, שהרי המים יתחממו בהמשך בחמה. וכאשר משתמש בלילה הרי זה ספק פסי"ר שלא מן הנמנע שלא הוציאו קצת מים מלפני שבת, וא"כ כבר נוצרה שכבה של מים קרים המפסיקה מערב שבת בין המים החמים לבין אלו שיכנסו אחר זה (דבר זה יצא לי לבדוק בעצמי, כאשר רוקנתי דוד חשמל וניתקתי את הכניסה ואת היציאה, המים שיוצאים הרי יוצאים מצינור הכניסה שהוא מחובר לתחתית הדוד, ובדקות הראשונות יצאו מים קרים ממש, לאחר מכן יצאו כמה דקות מים פושרים, ולבסוף עוד כמה דקות מים רותחים ממש).

במהדורה ראשונה של ספר שמירת שבת כהלכתה (תשכ"ה) פ"א סעיף כט, כתב:

מותר להוציא מים חמים מדוד שמש, גם אם המים נתחממו בו בשבת, ואפילו אם נכנסים במקומם מים קרים לדוד ומתחממים על ידי החמים.

וטעמי ההיתר מובאים רק במהודרה זו של השש"כ ולא מובאים במהדורות הבאות. אמנם יש הבדל בין הפסקים במהדורות השונות.

במהדורה חדשה מתוקנת מורחבת תשל"ט פרק א' סעיף מה כתב:

טוב להימנע מלהוציא בשבת מים חמים מדוד השמש אם נכנסים במקומם לדוד מים קרים והם מתחממים על ידי החמים.

ובמהדורה האחרונה "מחודשת" (תש"ע) כתב כמו במהדורה הקודמת, והוסיף:

בימות החורף כאשר הימים מעוננים, ורגילים לחמם את המים שבדוד השמש בכוח חשמל, אסור להשתמש במים מדוד זה, גם אם נתחממו בשבת, כי הרי קיים חשש שיבוא להחליף מים שנתחממו על ידי חשמל עם מים שנתממו על ידי השמש.

במהדורה אמצעית, כתב ש"טוב להמנע" ולא הגביל את זה לימות החורף, וכתב בהערה:

שמעתי מהגרש"ז אויערבך שליט"א, ונימוקו עמו, דמכיון שיש מקומות שהמיתקן מופעל ברח החשמל בימים המעוננים, חיישינן שמא יבוא להוציא מים מדוד השמש גם בזמן שהוא מופעל בחשמל, אע"ג שבשעת הדחק יש להקל מכמה טעמים, מ"מ לכתחילה טוב להימנע מזה עכ"ל.

ואילו במהדורה האחרונה אסר בימי הגשמים, ומשמע אבל בימות החמה רק צריך להמנע.

הדגשה זו היא משמעותית, משום היה ניתן להבין, שהגרש"ז חזר בו במהדורה הראשונה מהדימוי לגג רותח ולכן כתב שראוי להמנע, בגלל ספק בדימוי לגג רותח לשיטת מהרש"ל, וסובר שגם בזה יש מקום להחמיר שיש בו חשש לאחלופי בתולדות האש ולא דומה לגג רותח לשיטת המקילים. אבל ממה שכתב במהדורה אחרונה שבימות הגשמים אסור ובימות החמה יש להמנע, מוכח שבעיקרון סובר שאין כאן גזירה, וכמו שכתב בהערה למהדורה הראשונה באריכות. אלא שסובר שיש כאן מקום להחמיר משום שלפעמים זה מופעל בחשמל, ויבואו להתיר את זה. וזה גזירה חדשה שחוששים "שמא יבא להוציא מים מדוד השמש גם בזמן שהוא מופעל בחשמל" (שולחן שלמה רנג אות ג),  ואז החשש הוא דאוריתא ובשולחן שלמה שם כתב "ואפשר שגם זה בכלל הגזירה דאתי לאחלופי תולדו השמש בתולדות האש".

וע' תחומין שהרב נויבירט כתב שאפשר לסמוך בענין זה על מהדורה ראשונה – כך מובא בשם הרב שי יעקובוביץ וכן שמעתי ממנו.

גישת הרב פרנק, בתשובה, הר צבי קפח, שיש להקל בהוצאת מים מדוד שמש, משום שמה שהמים שנכנסים מתחממים על ידי מים שהם תולדות חמה, זה פסיק רישא בדרבנן שיש מקילים (וכן הרב עובדיה יוסף ביביע אומר ביסס את ההיתר על שיטה זו). והוסיף:

אולם נראה שבנ"ד יש להקל משום שיש בזה עוד קולא שכל הבישול כאן הוא רק גרמא שכניסת המים הקרים לתוך הדוד אין זה כח ראשון כי בכח ראשון יוצאים תחילה המים החמים ובמקומם נכנסים מים קרים, ומכיון דלא הוי כח ראשון אלא כח שני הוי גרמא[5], כדאיתא בחולין האי מאן דאשקיל אחברי' בידקא דמיא ומית חייב מ"ט דגירי דידיה הוא וה"מ בכח ראשון אבל כח שני גרמא בעלמא הוא, ופרש"י שם בל"א שהמים היוצאים אח"כ הוי כח שני.

ואף שמבואר במג"א או"ח (סי' קנט) שהחילוק בין כח ראשון לכח שני הוא רק במקום שלא עשה מעשה בגוף המים אלא בהסרת המניעה שהסיר הברזא המונעת לצאת וכו' אבל בעושה מעשה בגוף המים גם כח שני לא הוי גרמא, ממ גם בנ"ד כניסת המים הקרים לא רק שזה כתוצאה מהסרת מניעה אלא זה תוצאה מהסרת מניעה אחת שבאה מתוך הסרת מניעה שניה.

וכן כתב באור לציון ח"ב סי' ל' ב שכניסת המים לדוד היא בגרמא, וגרמא בתרי דרבנן שרי[6].  ומוסיף שתתאה גבר.

וכן הרב קאפח בפירושו על הרמב"ם פכ"ב ה"ט (וקודם נדפס בספר זכרון 'הראל') שיש לבסס את ההיתר על פסיק רישא דרבנן, וגם שזה פסיק רישא דלא ניחא ליה משום שלא רוצה שהמים יקררו את המים העליונים (וכעין זה כתב גם הגרש"ז אוירבך במהדורה הראשונה של שש"כ, שלא אכפת ליה מחימום המים כיון שבסופו של דבר הכל יעבור דרך הקולטים ויתחמם).

ועוד כתב הרב קאפח שם שהדוד הוא כלי שני ורק הקולטים הם כלי ראשון, ולכן לא חוששים לחמום המים הנכנסים, ב'שמירת שבת כהלכתה' פ"א סעי' מז, לכאורה כתב שלא כן:

כל המים החמים היוצאים ממיתקנים כנ"ל (סעיפים מה-מו), יש לחשוש לגביהם ולומר שדינם כמים הבאים מכלי ראשון, גם אם הם עוברים דרך צינורות ארוכים, אם אמנם הם חמים כדי שהיד תהא סולדת בהם.

ואם כן, הקולטים הם כלי ראשון, הרי הצינורות המחוברים אליהם יהיו גם הם כלי ראשון (ומטעם זה הרב ישראל רוזן לא קיבל את פסקו של הרב ליאור להתיר הוצאת מים מדוד שמערכת החימום נמצאת מחוץ לדוד בדוד נפרד ומשם מגיעים לדוד הראשי, כיון שהכל נחשב לכלי ראשון.

יש אחרונים שחששו בכניסת המים החמים להטמנה, כפי שיש בסוגיה בדף לח ע"ב במשנה לגבי אנשי טבריה:

מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין, אמרו להם חכמים: אם בשבת – כחמין שהוחמו בשבת, ואסורין ברחיצה ובשתיה.

ואומרת הגמרא לט ע"א:

אמר רב חסדא ממעשה שעשו אנשי טבריא ואסרי להו רבנן – בטלה הטמנה בדבר המוסיף הבל, ואפילו מבעוד יום. אמר עולא: הלכה כאנשי טבריא. אמר ליה רב נחמן: כבר תברינהו אנשי טבריא לסילונייהו.

אבל כתבו התוספות שבת לט ע"א ד"ה מעשה והביאו, שאין הטמנה כשהמים מתערבים במים:

ולר"י נראה דמה שהיו מתערבין צונן בחמין לא הוה דמי להטמנה וליכא למילף מינה דאיכא למימר דאסרי להו מפני שמבשל המים צוננין ונראה לו דסילון לא היה מתערב בחמין כי היה מוקף מחיצות מכל צד והיו מתחממין המים צוננים שבסילון מחמת חמי טבריא ולא היו רוחצות בחמי טבריא עצמן לפי שריחן רע והשתא דמיא להטמנה שמים צוננין היו נטמנין בתוך החמין להתחמם.

וראה יביע אומר ח"ד לד אות מ" שדן בזה. וע' שלחן שלמה רנג כט,ג.

דבר נוסף הוא ענין הרחיצה שלא קשור בסברת ההיתר, יש איסור לרחוץ במים את גופו בשבת. ראה שו"ע או"ח שכו, א':

אסור לרחוץ כל גופו, אפי' כל אבר ואבר לבד, אפילו במים שהוחמו מערב שבת, בין אם הם בכלי בין אם הם בקרקע; ואפילו לשפוך המים על גופו ולהשתטף, אסור; אבל מותר לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו. הגה: או שאר איברים, כל שאינו רוחץ כל גופו (ב"י בשם הרא"ש.

כך שגם אם מותר להשתמש בדוד שמש, וגם אם יהיה דין המים שהתחממו בהיתר כמו מים שהוחמו מערב שבת, עדיין לרחוץ בהם אסור. וראה גם בשמירת שבת כהלכתה, פרק יד סעיף א' שם כתב את הנ"ל. ובסעיף ו' כתב בפירוש שגם מים שהתחממו בדוד שמש דינם כך.

דעת הרב קאפח שכיון שדוד השמש הוחם בחמה, לא מצאנו איסור רחיצה בחמי חמה. במאמרו על דוד שמש בספר הזכרון 'הראל', והובא בספר "הלכות שבת ויום טוב על פי משנתו ההלכתית של הרב יוסף קאפח" בעריכת הרב חננאל סרי, ע' 135:

לא גזרו חכמינו גזירת מרחץ אלא על חמי האור, וכאן המים מתחממים מהשמש עצמה ואין לצינורות חום אגור דיו כדי לבשל בעצמם. לכ אין כאן תולדות חמה, ואם יחשוש מישהו להתחממות מים קרים הנכנסים לדוד מהמים החמים שבו אין הדבר דומה לדוד חשמלי מכיווון שכאן החימום לא היה בדוד זה ולכן אין דינו אלא כדין כלי שני ולא כדין כלי ראשון שמבשל. ועיין כל חקירתו בעמ' תעט, טז.

ובסוף דבריו בפירושו על הרמב"ם ע' תעט, כתב:

זיעת חמי חמה לא שמענו כלל שגזרו בהא מאן ספין ומאן רקיע לגזור גזרות חדשות קצרו של דבר לדעתי מותר גמור לרחוץ כל גופו בשבת בחמין שהוחמו בדוד שמש ובסבון ויש בדבר גם מצוה דבכלל עונג שבת הוא.

אבל זה חידושו של הרב קאפח, ובשמירת שבת כהלכתה, כאמור, לא פסק כך לגבי רחצה.

נספח:

שיטות הפוסקים, ראה הרב ישראל רוזן, שנה בשנה תשל"ט.

[1] ז"ל בשו"ת מנחת שלמה חלק א סימן יב: "וגם ידוע דיש סוברים דבכה"ג שניכר לכל אדם שהיא תולדת חמה וליכא כלל למיטעי שיבואו לאיחלופי בתולדת אור מותר לבשל גם לכתחלה אפי' מדרבנן /הערת המחבר/".

[2] וכן כתב הגרש"ז במכתב המובא בספר מאורי אש השלם ע' תצז "ובמהדורה ראשונה הובא בשמי להקל".

[3] ומכאן הסיק הרב זלמן קורן במאורי האור השלם, שבזמן שהדברים נכתבו לא היתה אפשרות לחמם ע"י חשמל את הדוד. אבל זה נסתר מהערה בשולי הסעיף המסומנת בכוכבית, שבימים שבהם המתקן פועל על ידי חשמל, יש להזהר.

[4] וז"ל שלטי הגיבורים בדעת הרשב"א:

והשתא לדברי הרשב"א נמצינו למדין דאע"ג דקי"ל דפסיק רישיה אסור היינו דוקא שבאותו מעשה דעביד הפסיק רישיה אינו מתכוין ואינו עושה דבר היתר עמו, אבל אם באותו הפסיק רישיה שעושה עושה ג"כ דבר היתר עמו ויתכוין גם לדבר היתר אז אפילו עביד פסיק רישיה ומכוין גם לו שרי. ובאמת כי קולא היא זו.

ואני כתבתי בחדושי דכל מעשה שאפשר לעשות זולת הפסיק רישיה אז אפילו עביד אותו מעשה אפי' בפסיק רישיה שרי כי לא מתכוין לעשות בפסיק רישיה, והארכתי שם ומדברי הרשב"א סיוע גדול לדברי כי ק"ו הם דברי מדבריו.

[5] ובמנחת שלמה (ח"א סימן י ו) כתב שפסיק רישא בגרמא מותר, אף בלא הפסד, ולכן התיר לפתוח מקרר בשבת, אף שגורם שיכנס חום לתוך המקרר, ולאחר מכן המקרר מתחיל לפעול. אך יש חולקין עליו.

[6] שער הציון סימן שטז ס"ק יח: "משום דהוי תרי דרבנן, משום הכי מותר באינו מכוון אף על גב דהוי פסיק רישיה [פרי מגדים]".