ב"ה
לב. חימום בשבת על גבי פלטה חשמלית, דבר יבש שהתבשל בכיריים אינדקוציה
הקדמה:
א. בשו"ת מעשה חושב חלק ח' סי' ד' כתב הרב הלפרין פשוט שבישול על כיריים כאלו, דינם כמו בישול בחמה. ועיי"ש שציין לספרו כשרות ושבת במטבח המודרני (שבת וחג ח"ב פ"ט) שאפילו אם דרך לבשל בכיריים כאלו, זה כמו בישול בחמה ע"פ מ"ש האגלי טל משום השינוי בנפעל שאיכות המבושל שונה. ולדעתו אסור רק מדרבנן כמו תולדות חמה. זו גם דעתו של הרב נחום רבינוביץ במאמר בתחומין (לג, בישול בשבת ויו"ט בכיריים אינדוקציה).
ב. לגבי לשים על פלטה דבר מבושל לחמם בשבת, צריך להקפיד על דיני חזרה, דהיינו, ההיתר הוא רק להחזיר בתנאים המותרים, דהיינו שיהיה מבושל כל צרכו, חם, ולא הניח על גבי קרקע ודעתו להחזיר.
לחמם דבר יבש קר שאין בו משום בישול אחר בישול, מותר רק על גבי קדירה ובאופן שלא רק שאין בו בישול אלא גם אין בו מיחזי כמבשל ולא חשש חתיה בגחלים. ולדעת הרב עובדיה יוסף בפלטה לא שייך מיחזי כמבשל ומותר לשים עליה דבר יבש מבושל (ילקוט יוסף רנג, סעיף ט).
ג. בישול בשבת נאסר מן התורה דווקא באור ובתולדות האור, ואילו בחמה מותר לכתחילה, ובתולדות חמה הוא אסור מדרבנן, כמבואר ברמב"ם הל' שבת ט,ב: "שהמבשל בתולדות האור כמבשל באור עצמה". ושם הלכה ג: "שתולדת חמה אינה כתולדת האש, אבל גזרו עליהן מפני תולדות האור". ולהלן שם כב,ט: "מותר לחמם בחמה אע"פ שאסור להחם בתולדות החמה, שאינו בא לטעות מחמה לאש". וכתב בקרית ספר להמבי"ט (שבת פט): "דבישול לא הוי אלא באור ובתולדותיו, דהכי נמי בסממני המשכן". ולדעת הגרש"ז אויבך זצ"ל גם חשמל אינו נחשב לאש לענין בישול[1].
יש מקום להסתפק, האם לאחר בישול באופן שהוא דרבנן, האם יתחייב אם מבשל שוב באופן שהוא בישול דאורייתא?
ראה פרי מגדים אורח חיים משבצות זהב סימן שיח ס"ק ו שהסתפק בזה:
נסתפקתי, בישל בחמי טבריא ותולדת חמה אם מבשל אח"כ בחמי אור אם חייב, ויראה דפטור הוא, דכבר נתפעל בבישולו, ואפשר מותר לגמרי. עיין מה שאכתוב אי"ה באות שאחר זה.
ומשמעות דבריו נוטה להקל, כך כתבו פוסקי זמנינו.
וכן הסתפק בזה במנחת חינוך פרשת בא מצוה ז אות ב:
ואני מסופק בשבת דפסקינן אין בישול אחר בישול וכן בב"ח ע' כו"פ סי' פ"ז וגבי שבת יש סוברים דאפילו צלי אחר בישול ובישול אחר צלי' אינו חייב עס"י שי"ח אם בשלו בחמי טברי' ואח"כ בשלו באור אם חייב מי נימא דמ"מ נתבשל אך היא גזה"כ דאינו חייב על תולדות חמה אבל מ"מ לענין זה ה"ל נתבשל דהבישול אחר אינו נחשב כלל ופטור או כיון דל"ה מבשל לענין שבת א"כ לא הוי בישול וחייב אח"כ בין בשבת בין בב"ח… שוב האיר השי"ת את עיני וראיתי בפמ"ג או"ח שי"ח סק"ו נסתפק בזה לענין שבת אם בישלו בח"ט ואח"ז בישלו באור אם חייב ודעתו נוטה שפטור ומותר לגמרי.
אמנם מצד עצם דין בישול בשבת בדבר שכבר ראוי לאכילה, לכאורה לפי הגדרת הרמב"ם הל' שבת פ"ט הלכה ה"ו, נראה שאין זה איסור דאורייתא של מבשל:
כללו של דבר בין שריפה גוף קשה באש או שהקשה גוף רך הרי זה חייב משום מבשל.
אמנם נראה שיש הסוברים שבישול בדבר זה שראוי כבר לאכילה יהיה רק דרבנן. ברמב"ם הלכות שבת פרק ט' הלכה ג' כתב:
…המבשל על האור דבר שהיה מבושל כל צרכו או דבר שאינו צריך בישול כלל פטור.
משמע ברמב"ם שהמבשל דבר שאינו צריך בישול, פטור, אבל יש איסור. ואם כן למרות שהדבר מבושל באינדוקציה ומוכן לאכילה, עדיין יש איסור דרבנן לבשל אותו באור.
הרמ"א בסימן שי"ח סעיף יד כתב שאסור לשים שעה קלה במקום חם דבר שנאכל כמות שהוא חי, וכתב משנה ברורה סימן שיח ס"ק צא:
וה"ה בפירות – היינו שאסור להניחן במקום החום להפיג צינתן פן ישכח עד שיצלו ואף שנאכלין כמות שהן חיין ג"כ אסור דשייך בהן שם בישול שהם משתבחין עי"ז.
ובשער הציון סימן שיח ס"ק קיד כתב:
הנה ברמב"ם פרק ט הלכה ג כתב דהמבשל דבר שמבשל כל צרכו או שאין צריך בישול כלל פטור, ופשוט לעניות דעתי דהיינו דבר שאינו משתבח כלל על ידי הבשול, ולאפוקי פירות וכהאי גוונא שהוא משתבח על ידי הבשול, ותדע, דהלא מוכח בגמרא בשבת [מ' ע"ב] דמים יש בו משום בישול, והרי מים גם כן שותה אותו כשהוא חי.
אכן ברבי עקיבא איגר אורח חיים סימן רנד סעיף ד, סובר שזה דרבנן לדעת הרמב"ם:
דהכא הוי רק דרבנן כיון דנאכלים חיים וא"צ בשול כמ"ש הרמב"ם פ"ט הל' ג' אבל עכ"פ הבשול הוי בשול מעליא דבעלמא כה"ג חייב.
ודעת רוב האחרונים שבפירות שמשתבחים זה בישול דאוריתא. מכל מקום לכ"ע יש איסור לפחות מדרבנן גם בדבר הראוי לאכילה. אבל הספק של הפרי מגדים לגבי בישול בחמי טבריה ומבשל בחמה, האם חייב כשמבשל אחר כך באש, וכתב הפרי מגדים שאולי פטור לגמרי.
השאלה היא בנדון דבר המבושל באינדוקציה, האם מותר לחממו על פלטה, היא האם היתר מבשל בחמה הוא בגלל שזה שינוי בצורת הבישול או שזה שינוי בתוצאה[2] כיון שהתוצאה היא שונה מאשר בישול על האש. אם זה משום שיש הבדל בתוצאה אם כן אם יבשל אחר כך באור יהיה מבושל בטעם אחר וזה יהיה בישול מן התורה. ואולי יש הבדל בין בישול בחמה ובין בישול באינדוקציה, שזה בישול גמור, על פי דברי המשנה ברורה, שתלוי אם הטעם משתנה ש"משתבחין עי"ז".
כסברא זו שתלוי אם הטעם משתבח כתב בשו"ת אבני נזר חלק אורח חיים סימן קכט אות ב:
מה שכתב על מה שכתבתי בס"ק כ' דיש בישול בבשר מלוח משום שינוי הטעם שאין טעם המוכשר לאכילה על ידי מליחה כמוכשר על ידי בישול. והקשה על מה שכתבתי דהמבשל באור את המבושל בחמי טבריא פטור והא אין טעם המבושל במה שאינו תולדות אור כמבושל על ידי האור [עי' אג"ט אופה ס"ק מ"ד אות ד']. אינו דמיון. דמליח ובישול התחלפות הטעמים לגמרי. וכעין שכתב באור זרוע [הל' שבת סי' ס"ב] בבישל תפוחים הנאכלין חיין. מכל מקום אסור לבשלם משום שנשתנה לטעם אחר. אבל מה שבאור יותר טוב אין זה התחלפות הטעמים. ובודאי קצת שינוי בין השלוק למבושל. מכל מקום שולק את המבושל פטור ובישול וצלי מחלוקת. הרא"ם סבירא לי' דחשיב טעמים הפכיים וחייב. ופוסקים אחרים סבירא להו כיון שזה וזה על ידי חום לא חשיב טעם אחר לגמרי.
צדדי הספק הם כמ"ש, משום שלכאורה בישול באינדוקציה הוא כמו בישול בחמה ואינו בישול מן התורה, וכ"כ בשו"ת מעשה חושב חלק ח' סימן ד'. ובחלק א' סימן טו החמיר שיש בישול אחר בישול אם בראשונה התבשל בחמה. וכפי שהבאנו לעיל, ומאידך הפרי מגדים והמנחת חינוך הסתפקו בזה ונטו להקל.
אלא שזה תלוי גם בטעם ההיתר לבשל בחמה, רש"י כתב על בישול בחמה, רש"י שבת לט ע"א ד"ה דשרי:
דאין דרך בישולו בכך, וחמה באור לא מיחלפא דליגזר הא אטו הא.
לכאורה כוונת רש"י היא שמעשה הבישול נעשה שלא כדרכו, ולא שזה שינוי בתוצאה. ולפי זה אף אם בישול בחמה אין דרכו בכך, הרי הדבר המתבשל הוא מבושל לגמרי ואין בישול אחר בישול.
ואם כן אולי יש לומר שכיון שבישול באינדוקציה היום דרך בישול בכך, הרי זה ממש בישול גם לענין המלאכה ולא וגם לענין זה שאין בישול אחר בישול.
אבל גם אם כן נאמר שהמבשל באינדוקציה פטור משום שאין זה דרך בישול, בגלל שזה שינוי מחמת שינוי מבחינת הפעולה ולא שינוי מבחינת הנפעל (ע' הקדמת אגלי טל), הרי מה שנתבשל הוא מבושל גמור. ולכן גם אם בבישול בחמה נאמר שיש שינוי בנפעל ומשום כך יהיה אסור לבשל באש את המבושל בחמה, מכל מקום בדבר המבושל באינדוקציה נאמר אין בישול אחר בישול לכ"ע גם מדרבנן.
אותה שאלה עלתה באחרונים לגבי בישול במקרוגל. לרוב האחרונים נראה שבישול בקרני המיקרוגל אינו אסור מדאורייתא (שהרי אין במיקרוגל שום אש), ואולי יתכן שאינו אסור אף מדרבנן, כיוון שהמיקרוגל אינו נחשב ל"תולדות חמה" שגזרו אטו תולדות האש.
שאלה כזו לענין מקרוגל נשאל שו"ת שבט הלוי חלק י סימן סב
אשר שאל בענין בשול מקרוגל בנתבשל ע"י זה מע"ש אי נחשב כבשול גמור ואין בשול אחר בשול בדבר יבש ויהי' מותר לשפוך מים חמים ע"י עירוי מכלי ראשון או להשים אותו על הקדרה על האש באופן שאין איסור חזרה, או דעתי רק לחומרא מש"כ בשבט הלוי ח"ח סי' קפ"ה לענין בשול עכו"ם דבשול מקרוגל הו"ל כבשול גמור לענין איסור דבשול עכו"ם אבל לא להקל כה"ג.
…אין דבריו נראים בזה, דודאי מקרוגל נקרא בשול ע"י האש, ואעפ"י שאין כולם משתמשים בזה מטעמם הם, אבל אין לדמותו לבשול בחמה משום זה לבד שאין דומה למציאות בשול באש רגיל ויש כאלו שינוי בהנפעל במתבשל, ועוד כי דברי רש"י מתפרשים פשוט יותר לפי מה דהעתיק כבודו מהגאון אגר"מ או"ח ח"ג סי' נ"ב, וכך רגילים לפרשה דאין זה דרך בשול כפשוטו… אבל בשול המקרו לא זו דמיחלף בבשול סתם, אלא דלענ"ד לא גרע מתולדת אור דחייב מה"ת ונקרא לענין מציאותו דרכו בכך.
… ומ"מ לענין אין בשול אחרי בשול יש להסתפק, בפרט לשיטת הר"א ממיץ בשו"ע שי"ח ס"ה דיש בשול אחרי אפי' וצליה אעפ"י שחייב על אפי' וצלי' משום מלאכת מבשל מה"ת מכ"מ כיון שיש הבדל במהות בשול שלהם ואנו מחמירים לכתחלה כמש"כ שם ברמ"א, ואינו דומה למש"כ פמ"ג במ"ז שם ס"ק ו' שהעתיק כבודו, דיתכן שאין בשול בבשול אור אחרי בשול בחמה דסו"ס כבר נגמר בשולו ע"י חמה ונתפעל לגמרי בבשול הראשון דהתם בשול ובשול הוא, אבל הכא יתכן דנהי דודאי בשול הוא מכ"מ אופן הבשול ע"י הגלים אחר לגמרי ואין הגלים נותנים במתבשל הזה אותו הפעולה שניתן לו ע"י בשול רגיל, מכ"מ גם זה לא ברור לנו. ע"כ ודאי לענין בשול אחרי בשול יש מקום להחמיר עכ"פ.
כלומר שהצד להחמיר לפי שבט הלוי הוא שהטעם הוא אחר ולכן הבישול השני משנה את הטעם ונחשב לבישול.
ב'הלכה ברורה' (לרב דוד יוסף) על סי' שיח עמ' 180 – 181 פסק שבישול במקורגל הוא בישול רגיל:
שעינינו הרואות שדבר שנתבשל ע"י מיקרוגל הרי הוא בישול גמור מצד טעמו, וכמעט שאין ניכר הבדל בטעם בין בישול כזה לבין בישול ע"י האש. וכל שכן בנידון דידן, שאני מניח שלא מרגישים שום הבדל בטעם בין בישול זה לבישול רגיל.
אלא שרש"י כתב שבישול בחמה מותר משום שאינו דרך בישול, ויתכן שמיקרוגל יחשב כדרך בישול, ואם כן יתחייב. כך סובר שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן נב
וא"כ בהמייקר – וייו אווען (תנור מיקרוגל) שטוב לבשל בו כמו באש ממש ואלו שיש להם תנור כזה משתמשים בו יותר מבשול דבאש ומה שלא נתפשטו תנורים אלו עדיין הוא משום דלא מצוי עדיין הרבה תנורים וכשיהיו מצויין ודאי ישתמשו בהם כו"ע דהא הוא יותר טוב, ודאי יש למילף מבשול דאור דהיה במשכן בחשיבות תולדה שהוא לכל הדינים כהאב דבשול ע"י האור לאיסור ולחיוב סקילה וחטאת…
על זה העיר הגרש"ז אוירבך (במנחת שלמה ח"א סי' י"ב הע' ד) וחלק על דברי ה"אגרות משה", והסביר את דבריו באופן אחר: כאשר רש"י כתב ש"אין דרך בישול בכך", כוונתו הייתה שבישול בחמה אינו נחשב בישול כיוון שבמשכן לא בישלו כך, ואיסורי השבת נלמדים ממלאכות המשכן. לדעתו, אם כן, בישול במיקרוגל אינו נחשב לבישול כיוון שבמשכן לא בישלו בצורה כזו.
ולפי סברא זו ודאי שאין בישול אחר בישול גם בבישול בחמה.
הרב מנשה צימרמן, צומת, כתב באמונת עתיך 138:
ראוי לציין שעל הפלטה בשבת מותר להניח דברים שבושלו על כירות אינדוקצייה, ואין לחשוש שיש בכך בישול אחר בישול, אף שהבישול הראשון היה רק מדרבנן. הסיבה לכך היא שכאשר למעשה המאכל מבושל לגמרי, אפילו באופן בישול דרבנן , כגון בישול בחמה, שוב אין בו בעיה של בישול.
ובהערה 16 שם[3] כתב בין השאר:
בפגישה של רבני המכון [צומת] עם הרב אשר וייס (י' בכסלו התשפ"ג) הוא הסכים שמותר להניח תבשילים שבושלו באינדוקצייה על פלטה. ברם, לדעתו סיבת ההיתר היא שיש לראות את הסיר כמו אש ולא כמו תולדות חמה, היות שהוא מסוגל לעשות כל מה שאש עושה.
וכן פסק במנוחת אהבה ח"ב פרק י' הערה 34:
ודע שדבר שהתבשל כל צרכו בחמה או בתולדות חמה או בחמי טבריא אין בו כבר איסור בישול בשבת אפי' כשמבשלו ע"ג האור, שאע"פ שאין איסור בישול מן התורה בחמה ובתולדות חמה ובחמי טבריא אין זה משום שאין בכח הדברים הללו לבשל אלא משום שאין דרך בישול בכך, שבמשכן לא בישלו אלא באור או בתולדות האור, אבל בודאי שבכח הדברים הללו לבשל. והא קמן שנעשה התבשיל מבושל כל צרכו וכיון שמבושל כ"צ אין בו כבר משום בישול, ולא גרע מדבר שא"צ בישול כלל שאין בו איסור בישול וכמ"ש הרמב"ם פ"ט מהל' שבת הל' ג וברור, ומצאתי שכ"כ הפמ"ג (מש"ז סימן שיח אות ו).
[1] וראה מנחת שלמה ח"א סימן יב: "מוצא אני לנכון להודיע שבהיותי פעם אצל מרן בעל החזון איש זצ"ל אמרתי לו שהמרתיח מים בשבת ע"י מזלג חשמלי ששני קצותיו מרוחקים והמעגל נוצר רק ע"י המים אשר על כן הם מתחממים ורותחים, שלדעתי איסורו רק מדרבנן. דכיון שזרם איננו אש ממילא הו"ל כמבשל בתולדת חמה דפטור מחטאת. ואמרתי שלדעתי רצוי לפרסם דבר זה לבתי חולים וכדומה. והשיב לי בפשיטות דכמו שהמבשל במים חמים שהם "תולדה" מאש חייב חטאת, כך גם המבשל בזרם של חשמל הואיל ובדרך כלל הוא תהליך היוצר אש הו"ל כעין "עיבור" של אש, וכמו שחייבין על תולדה כך גם על עיבור, הואיל ובדרך כלל הוא עתיד להיות אש, אע"ג שלמעשה רק חימם מים ולא נוצר שום אש. מאד התפלאתי לשמוע דבר זה… אולם גם היום זה תמוה מאד בעיני, ובפרט שהזרם עצמו רק במרוצתו משפשף ומחמם את החוט שמתנגד לו עד שהוא נהפך לאור ושורף ונקרא אש, אבל לגבי הזרם עצמו לא שייך כלל לומר שהוא אש לא בתחילה ולא בסוף."
[2] וראה באגלי טל בפתיחת הספר באות ג' שכתב שיש לחלק בין שינוי בצורת הפעולה, ובין שינוי שיוצר שינוי בתוצאה, ושינוי שהיא רק באופן הפעולה הוא דין מיוחד בשבת משום מלאכת מחשבת. ועיין גם אגלי טל באורים מלאכת האופה אות יט שהאריך בדין בישול בדבר הנאכל כמות שהוא חי.
[3] פרי מגדים , משב"ז, סי' שיח ס"ק ו ; נראה שהכריע להקל בסוף דבריו, וראו אמרי יושר ב, סי' קכט ס"ק ב; מנחת חינוך, מצוה ז, ד"ה ואני מסופק, וד"ה שוב האיר; וכן כתבו למעשה במנוחת אהבה ב, סי' י הערה 34; עמק ההלכה ב, סי' יט. נוסף על כך נראה שגם המחמירים בכך – חוט שני ב, סי' כט אות ו ע"ש; שבט הלוי י, סי' סב; וראו הליכות עולם ד עמ' מג; וילקוט יוסף, סי' שיח סעי' יט שהסתפקו – אסרו דווקא בישול באש לאחר בישול במיקרוגל , שהוא בעל אופי שונה מהאש (והשפעת הבישול מורגשת בטעמו של המאכל), ראו דברי הרב זאב לב, מערכי לב עמ' תכה-תכו (קרינה ומיקרו-גל בהלכה ו), 4 שלא כמו במיקרוגל, בבישול על פלטה לאחר אינדוקצייה – אין שום תוספת טעם בתבשיל. יש השפעה זהה של ' 'אש הנוצרת על ידי גוף חימום (מסוג גחלת של מתכת) כגון פלטה, ובסופו של דבר היא מחממת סיר, ובין סיר ההופך להיות גוף חימום, כתוצאה מהאינדוקצייה ( ורק איננו נחשב ל' 'אש מבחינה הלכתית, משום שאינו מתאדם . ) אף על פי כן יש החוששים לכך גם באינדוקצייה , ראו: הרב אברהם משה הלפרין, באספקלריא גיליון כג טבת תשפ"א עמ' 19; וכן משמעות דברי השבת כהלכה א,ג,ל (ובהערות שם). ראו עוד שמירת שבת כהלכתה, פרק א סעי' נא והערה קמז, שנראה שמחמיר מספק (ואולי יש לחלק בין מים לתבשיל או בין חמה לאינדוקצייה). בדברי המנחת חינוך, שם, וכן כתב בספר מאור השבת, ח"א עמ' שט-שיב ועוד רבים, משמע שקישר זאת לשאלה מה הסברה שבישול בחמה מותר – אם זה משום שהתוצאה שונה מבישול באש (כמשמעות האגלי טל) – יהיה אסור. ואולם לפי הטעם שאין זו דרך בישול, ולפי השיטות המחשיבות כל בישול באמצעי שכיח כבישול מן התורה (ראו אגרות משה או"ח ג, סי' נב, וראו ערך משאבות חום) – כאן יהיה אפשר להקל. ברם יש להעיר על כך, שבאבני נזר, או"ח סי' קכט ס"ק ב, כתב במפורש שגם לשיטתו, באגלי טל, יהיה פטור כי אין הטעם מורגש, אך ראה באבנ"ז שם אות כב; אומנם משמע שיהיה אסור מדרבנן במקרה שיש מעט שינוי בטעם, משא"כ כאן כנ"ל. בנוגע לבשר וחלב, נפסק במפורש , שו"ע , או"ח סי' תנב סעי' , ה שאין להגעיל במים שהתבשלו בתולדות חמה, ולכן אין להשתמש באינדוקצייה לחימום מים עבור כלים החייבים הגעלה. אומנם כלים שנטרפו על ידי אינדוקצייה – אפשר להגעילם במים שחוממו באינדוקצייה, שהרי כבולעו כך פולטו (רמ"א שם). כמו כן יש לדון במקרה ש בו חיוב ההגעלה אינו מן הדין. בפגישה של רבני המכון עם הרב אשר וייס (י' בכס לו התשפ"ג) הוא הסכים שמותר להניח תבשילים שבושלו באינדוקצייה על פלטה. ברם, לדעתו סיבת ההיתר היא שיש לראות את הסיר כמו אש ולא כמו תולדות חמה, היות שהוא מסוגל לעשות כל מה שאש עושה. לפי זה לכא' גם יהיה אפשר להגעיל בעזרת מים שחוממו באינדוקצייה. שיטה זו דומה לשי טת הרב שמואל אהרון יודלביץ (החשמל לאור ההלכה, סי' א סעיף ט), אך נראה שרוב הפוסקים לא נקטו כך, והצריכו דווקא התאדמות. ראו למשל בספר כשרות המטבח המודרני, שבת וחג, חלק ב פרק ט ; וכן בפוסקים שדנו בהגדרת חוט להט כאש – בית יצחק , יו"ד סימן קכ ; מחזה אברהם (שטיין ברג), או"ח סי' ;מא נחלת שמעון, סי' ;טו אחיעזר ג, סי' ; ס חזו"א, או"ח סי' ג ס"ק ;ט מנחת שלמה ב, סי' ;יט יביע אומר , או"ח א סי' יט אות ;יד ואין כאן המקום להאריך.