לה. הדלקת נר שבת על ידי חשמל

ב"ה

הדלקת נר שבת על ידי חשמל

האחרונים דנו אם יוצאים ידי חובה בהדלקת נורה חשמלית במקום נר[1]. השאלה היא כפולה: האם אפשר לברך על הדלקת נר שבת כשמדליקים נורה חשמלית, ומאידך, אם יוצאים ידי חובה בחשמל, אם כן לא יתכן להדליק נר שבת ולברך כשיש בבית אור חשמל דלוק.

בשמירת שבת כהלכתה ח"ב פרק מג סעיף ד' כתב הרב נויבירט זצ"ל:

והמדליק נרות שבת ויו"ט בנורות חשמל יש לו על מי לסמׂוך וגם יברך על הדלקה זו ובלבד שידליק לכבוד שבת.

בהערה כב כתב כך בשם הרבה אחרונים. לגבי הדלקת נר חנוכה, שם ודאי יש ענין בעצם ההדלקה. והרי דעת המהר"ל בנר מצוה, וכן הביא המשנה ברורה שער הציון סימן תרעג ס"ק ד

והנה דעת מהר"ל מפרא"ג בספרו נר מצוה שלא להדליק כלל בנר שעוה וחלב אלא דוקא בשמן מפני שהנס נעשה בשמן, אבל אין נוהגין כוותיה.

אלא שהמשנה ברורה לא דייק בטעם המהר"ל, ראה ספר נר מצוה חלק ב – עניני חנוכה:

מה שרוב עולם נוהגין לעשות נרות של שעוה להדליק בו, חוץ מן אותם המדקדקים להדליק בשמן זית, מפני שהוא זכר לנס שנעשה בבית המקדש. כי לפי הנראה שהוא פסול לנר חנוכה לגמרי, דלא נקרא 'נר' כלל. רק זה נקרא 'נר', שנותנין השמן בכלי, ומניחים שם הפתילה, שזה נקרא 'נר', לא כאשר כורכין השעוה על הפתילה. וכן חלב שכורכין על הפתילה, לאו נר הוא, רק אבוקה, ואבוקה נראה דפסול לנר חנוכה.

המהר"ל פוסל לנר חנוכה נר של שעוה משום שזה אינו נר, ולא משום שצריך דומיא דמקדש. ולדבריו יתכן שגם בנר שבת יהיה הדין שצריך להיות נר וכך התקנה, ולא רק תקנה שיהיה אור.

מעין זה כתב הרב קוק מצוות ראיה תרעג:

ולענין נר הגאז והעלעקטרי שנתחדש בימינו… העירני אחי רד"ב שי' מפני ששם נר לא יונח כ"א על פתילה ואבוקה הנתלה בה, והו"ל כמדורה שאין יוצאים בה מפני שאינה נקראת נר. ולפ"ז צ"ע ג"כ אנר שבת אם יוצאים בהם, אע"ג דטעמא מפני שלום בית… תזקיק הברכה שתהי' המצוה כצורתה, ה"נ כיון שמברכין להדליק נר ש"ש תזקיק הברכה שיהי' דוקא נר.

ראיה שיש ענין להדליק נר שבת ולא רק שיהיה מודלק, ע' רמ"א בשו"ע או"ח רסג, ד':

ואם היה הנר דלוק מבעוד היום גדול, יכבנו ויחזור וידליקנו לצורך שבת (טור).

הרי שלא די שהנר יהיה דלוק אלא צריך להדליק את הנר. כלומר התקנה היתה להדליק, ואם כן יתכן שזה דוקא בנר כמו נר חנוכה.

ובאליה רבה סימן רסג השווה את נר שבת לנר חנוכה לעוד ענין:

יכבנו וכו'. כתב בדרשות מהר"ש [סי' שסט] שמיחה בנשים שבבית שלא להדליק [נר] של שבת או יום טוב בעודה בידה אלא יניחו תחלה מידי דהוה אנר דחנוכה (מלבושי יום טוב סק"ב), ועיין סעיף י'. וזה לשון אגודה [פ"ב דשבת סימן לו], אין להדליק נר חנוכה או שבת ויו"ט ולהשימם במקומות אחרי הדלקה, אך תחלה ישימם במקומם ואח"כ ידליקם ע"כ, ועיין לקמן סימן תרע"ה [א"ר] סק"ד:

וברמ"א שו"ע או"ח רסג, י':

וצריך להניח הנרות במקום שמדליקין, לא להדליק במקום זה ולהניח במקום אחר (מרדכי פ' ב"מ).

וכתב על זה משנה ברורה סימן רסג ס"ק מח:

היינו שאסור להדליק במקום שאין משתמשין בו ולהניח הנר במקום שמשתמשין בו משום דקי"ל הדלקה עושה מצוה וכיון שהדליק במקום שאין משתמשין בו שאינו מקום חיובא לא מהני הדלקתו כלום אף שמניח אח"כ במקום חיובא וצריך לכבות ולחזור ולהדליק אבל אם הדליק בבית במקום שמשתמשין בו מותר לטלטלם אח"כ ולהניח במקום אחר דכל הבית הוי מקומם. והלבוש מחמיר אף בזה ובמקום הצורך יש להקל.

אם "הדלקה עושה מצוה" גם בנרות שבת, יש לדון על נרות חשמל, האם יש בזה מעשה הדלקה ואם יש בזה חפצא שדולק.

לכאורה דבר זה, האם צריך מעשה הדלקה בכלל, הוא מחלוקת הראשונים, שנחלקו אם נר שבת הוא משום כבוד שבת או משום עונג שבת:

במסכת שבת (כה,ב) כתוב: "הדלקת נר בשבת חובה", ובתוס' שם (ד"ה הדלקת) ביארו את דברי הגמרא: "הדלקת נר בשבת חובה – פירוש במקום סעודה, דחובה היא שיסעד במקום הנר משום עונג".

וכן גם ברמב"ם הלכות שבת ה,א:

הדלקת נר בשבת אינה רשות אם רצה מדליק ואם רצה אינו מדליק. ולא מצוה שאינו חייב לרדוף אחריה עד שיעשנה כגון עירובי חצרות או נטילת ידים לאכילה, אלא חובה. ואחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהן נר דלוק בשבת, אפילו אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר שזה בכלל עונג שבת.

כך מובא גם במדרש תנחומא (נח,א): "נר השבת מנין, שנאמר 'וקראת לשבת עונג' (ישעיה נח,יג)". וכן נפסק בשו"ע (או"ח רסג,ב):

אחד האנשים ואחד הנשים, חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת; אפי' אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ו לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום גדול שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת.מדליק את הנר, שזה בכלל עונג שבת הוא.

לפי זה טעם הדלקת הנר הוא משום עונג שבת. אבל יש ראשונים שכתבו שטעם הנר הוא משום כבוד שבת: בשאילתות דרב אחאי גאון (תצוה שאילתא עב):

"דמחייבין דבית ישראל לאדלוקי שרגא ליקרא דשבתא… נר כבוד בעלמא הוא…"

וכן סמ"ג (עשה ל): "הדלקת נר נאה הוא עיקר הכיבוד".

וברמב"ם שבת פרק ל' הלכה ה':

וצריך לתקן ביתו מבעוד יום מפני כבוד השבת, ויהיה נר דלוק ושולחן ערוך ומטה מוצעת שכל אלו לכבוד שבת הן.

וכן בשו"ע סימן רסג סעיף ד':

לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום גדול שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת.

והנה, בביאור הגר"א לשו"ע או"ח סי' תקכט ס"ד כתב:

עונג הוא בשבת עצמו וכבוד הוא בערב שבת.

ואם כן, אם נר שבת הוא משום כבוד שבת, הרי שזו תקנה לדברים שנעשים מערב שבת, אם כן המצוה היא להדליק. אבל אם המצוה היא משום עונג, הרי זה רק בשבת עצמה ויש לומר שהמצוה היא שיהיה נר דלוק, ולאו דוקא להדליק.

אלא שכאמור, גם השו"ע וגם הרמב"ם נקטו גם לשון עונג שבת וגם לשון כבוד שבת לגבי הנר, ומאידך גם ברור שעיקר התקנה היא משום שלום בית, ולכן נר ביתו קודם לנר חנוכה. כמ"ש הרמב"ם חנוכה ד' יד:

היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה או נר ביתו וקדוש היום נר ביתו קודם משום שלום ביתו.

אמנם היחס בין טעם שלום בית לטעמי כבוד שבת ועונג שבת, כתב הרב אשר וייס במנחת אשר חלק שלישי סימן טז:

והנראה בשיטת הרמב"ם לענ"ד דס"ל דאין שלום בית טעם כלל למצוות נר שבת, ובאמת לא מצינו בשום מקום שתיקנו נר שבת משום שלום בית, דבמה שאני ליל שבת מכל הלילות, דהלא בכל יום ויום גדול השלום… ומצוות הדלקת נר שבת אינה אלא משום כבוד או עונג שבת. אלא שלעניין דין קדימה אמרו חכמים דכיוון דמ"מ יש שלום בית על ידי נר שבת ואם לא ידליק את הנר יבטל שלום ביתו, נר שבת קודם לנר חנוכה. ואף שאין נר שבת משום שלום בית מ"מ כיון דעל ידו יש בפועל שלום בית הוא קודם לנר חנוכה…

ואף אם נאמר שעיקר התקנה היא שיהיה הנר דלוק משום עונג שבת, מסתבר מה שכתב הרב נויבירט בהערה שם בשם הגרש"ז:

ושמעתי מהגרש"ז אויערבך שליט"א דמסתבר שאין לברך על הסרת כיסוי מאפיל מע"ג נר חשמל דא"כ תוכל לכרך גם כשבת בלילה כמו בליל יו"ט ע"י הסרת הכיסוי ולא מסתבר שיהא אפשר לברך להדליק בזמן שאסור להדליק וגם לא נזכרת בשום מקום עצה זו שתכסה את האור כשבת ותחזור ותגלה

דעת רוב האחרונים שנורת להט נחשבת כאש[2] ולפי זה יש לומר שיש בזה מעשה של הדלקה של חומר הבוער ויש קיום מצות הדלקת נר שבת.

אכן כך כתבו כמה אחרונים, הראשון הוא שו"ת בית יצחק יורה דעה א סימן קכ:

ובדבר אם יכול לברך על גאס ליכט [נורת גז] או על עלעקטערישעס ליכט להדליק נר של שבת נלפע"ד דיכול לברך ויוצא ידי חובת המצוה. ולדעתי יכול לומר להדליק נר דכל מאור הדבוק בשמן או בפתילה מיקרי נר וכאן ג"כ המאור דבוק בהכלי ובהפלאטינען דראטה [חוט התיל] בגליהליכט או בפחמים בבאגענליכט ואין לומר דהוה דבר שאין בו ממש בעין שכ' הברכ"י סי' רט"ז בשם תלמיד הרשב"א במשמש באתרוג ונשאר הריח בבגד או ביד אין מברך על אותו הריח שאין בו עיקר דכאן העלעקטריציטעט וכ"ש הגאז יש לו עיקר. אך לענין הדלקת נר חנוכה אינו יוצא לא בעלעקטרישעס ליכט ולא בגאסליכט חדא ששמן זית מצוה מן המובחר ועוד כיון שנעשים להדליק בכל ימות השנה לא הוי פרסומא ניסא

אבל בשו"ת אור לציון חלק ב פרק יח – דיני הדלקת הנרות בערב שבת אות יב:

תשובה. נורת חשמל הדולקת על ידי סוללה (בטריה) או מצבר, אפשר לקיים בה מצות הדלקת הנרות עם ברכה, אבל נורה הדולקת על ידי זרם החשמל הכללי אין יוצאים בה ידי חובת הדלקה.

סברא זו מביא גם בשמירת שבת כהלכתה הנ"ל בהערה כב בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל וכותב שבאופן זה "שפיר מסתבר שיכולים גם לברך".

אבל בשו"ת לבושי מרדכי אורח חיים מהדורה תליתאי סימן נט סובר שלא יוצא חובה בנר חשמלי לא לנר חנוכה וגם לא לנר שבת:

ולענ"ד דבר פשוט שאינו יוצא, דאם כי יוצא בכל השמנים ורק שמן זית מצוה מן המובחר בין לנר שבת ובין לנר חנוכה, אך עכ"פ צריך להיות דומיא דשמן, דהיינו שיש בו שמנונית דהשמנונית עצמו גורם שידלק, ואפי' נר שעוה וחלב ידוע דרק השמנונית גורם הדלק והאורה, אבל דבר שהוא דולק אפי' יפה אבל לא מכח שמנונית, וכי ס"ד מי שמדליק עצים דקים וקסמין שיוצא ידי נר שבת או חנוכה, וכמוה העלעקטע"ר שאינו רק כח האש הנטמן בתוכה, אבל אין בו שמנונית אם אין זכר לשמן כלל ולא שום רמז.

ובשו"ת יחווה דעת חלק ה' סימן כד חלק עליו הרב עובדיה יוסף, וכתב שאפשר להדליק בנר שבת, וסיים:

וכן פסק הגאון רבי חיים עוזר גרודזינסקי בשו"ת אחיעזר חלק ג' (סימן ס'), והחזון איש (סימן ג' אות ט'). וכן כתב הגאון רבי שלמה יוסף זוין בספר סופרים וספרים (בחלק התשובות עמוד שטז) בשם הגאון הרגאצ'ובי. ע"ש. ועוד אחרונים. ובשו"ת נחלת שמעון (סימן טו) העיד, שהגאון רבי חיים מבריסק היה נוהג לברך במוצאי שבת בורא מאורי האש על אור החשמל, כדי להוציא מלב הטועים שחושבים שאין החשמל בכלל איסור הבערת אש בשבת מן התורה. ע"ש.

אמנם אחת הראיות של הרב עובדיה יוסף זצ"ל, אפשר להתווכח איתה, שניסה להוכיח מביתו של רבי חנינא בן דוסא, בתענית כה ע"ב:

חד בי שמשי חזייה לברתיה דהוות עציבא, אמר לה: בתי למאי עציבת? – אמרה ליה: כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן, והדלקתי ממנו אור לשבת. – אמר לה: בתי, מאי אכפת לך? מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק. תנא: היה דולק והולך כל היום כולו, עד שהביאו ממנו אור להבדלה.

וכתב הרב עובדיה יוסף, שאם הברכה נתקנה דוקא על נר של שמן או שעוה, הרי ודאי שעדיין היא מצטערת משום ברכה לבטלה? אלא ודאי כיון שהדבר דלק, אפילו אם זה לא נר, התקיימה מצות נר שבת ולכן יצא ידי חובה.

[1] ראה דיון והדעות השונות בזה, תחומין לה, הרב ישראל רוזן, "פמוט חשמלי בשבת בבתי מלון ובבתי חולים".

[2] חזו"א ג,ט; הרב זוין, סופרים-וספרים, חלק התשובות עמ' שטז בשם הרוגוצ'ובי; מנחת-שלמה ח"ב סי' יט; שו"ת יביע-אומר ח"א יט,יד שקיבץ את דעות האחרונים בדין זה.