ב"ה
ז. דרישת תשלום מהבת לאחים עבור חתימה על ויתור
במקרים בהם קיים חוק מדינה דינא דמלכותא הקובע את סדרי הירושה שלא על פי דין תורה אסור לאלו שאינם זכאים לירושה על פי דין תורה לתבוע מכספי הירושה כפי שמזכה אותם חוק המדינה כיון שתביעה זו הינה תביעה לממון שאינו שלהם על פי ההלכה וכיון שהם יורשים על פי החוק מוטלת עליהם חובה לותר על חלקם בירושה כדי שלא יחזיקו בידם ממון שאינו שלהם על פי דין. (שטרן, ירושת משפט עמ' 344)
כתב בית יוסף חושן משפט סימן כו בשם רשב"א:
כתב הרשב"א (ח"ו סי' רנד) שנשאל על אחד שמתה בתו ותבע את חתנו בערכאות הגוים שיחזיר לו כל הנדוניא בטענה שאף על פי שבדיני ישראל הבעל יורש את אשתו (ב"ב קח.) כיון שהכל יודעים שהם הולכים בדיני הגוים הרי כל הנושא אשה שם כאלו התנה כן וכמו שאמרו (כתובות סז.) גמלי דערביא אשה גובה פורנא מהן לפי שסומכת עליהם.
והשיב כל דבר שבממון תנאו קיים (כתובות נו.) ובאמת אמרו (ירושלמי כתובות פ"ט ה"א) שמתנין בכענין זה אבל לנהוג כן מפני שהוא משפט הגוים באמת נראה לי דאסור לפי שהוא מחקה את הגוים וזהו שהזהירה התורה לפניהם ולא לפני גוים ואף על פי ששניהם רוצים בכך והוא דבר שבממון שלא הניחה תורה את העם שהוא לנחלה לו על רצונם שייקרו חוקות הגוים ודיניהם ולא אפילו לעמוד לפניהם לדין אפילו בדבר שדיניהם כדיני ישראל והמביא ראיה לזה מגמלי דערביא טועה דכתובה מן הדין היה לגבות ממטלטלי דמיניה ואפילו מגלימא דאכתפיה אלא ששמו רבנן שאין סמיכת האשה עליהם משום שגבייתה לזמן מרובה ובערביא שכל עסקיהם בגמלים סמיכתה עליהם אבל ללמוד מזה לילך בדרכי הגוים ומשפטיהם חס ושלום לעם קדוש לנהוג ככה וכל שכן אם עתה יוסיפו לחטוא לעקור נחלה הסומך על משענת קנה הרצוץ הזה ועושה אלה מפיל חומות התורה ועוקר שרש וענף והתורה מידו תבקש.
ואומר אני שכל הסומך בזה לומר שמותר משום דינא דמלכותא טועה וגזלן הוא ואפילו גזלה ישיב רשע מקרי כדאיתא בפרק הכונס (ב"ק ס:) ובכלל עוקר כל דיני התורה השלימה ומה לנו לספרי הקודש המקודשים שחברו לנו רבי ואחריו רבינא ורב אשי ילמדו את בניהם דיני הגוים ויבנו להם במות טלואות בבית מדרסי הגוים חלילה לא תהא כזאת בישראל חס ושלום שמא תחגור התורה שק עליהם עכ"ל
עיקר השאלה בקרקע שאע"פ שאין הבת יורשת, ואף אינה תובעת חלק בירושה, מ"מ הרישום בקרקע מתנהל בערכאותיהם, ובדיניהם הבת יורשת, אא"כ נותנת כתב ויתור על חלקה, או כתב מכירה וכיוצא בהם, שאין הערכאות מכיר בדיני ישראל, וכן בכסף המופקד בבנק, שאין הבנק נותן אלא למי שבידו צו ירושה חוקי, אבל במטלטלין שאין אצלם רישום, בדרך כלל אין צורך בכתב ויתור, שאם היא ציתית דינא נותנת המטלטלין לאחיה, וע"ז דנו הפוסקים כשהיורשים צריכים לחתימתה, האם יכולה לתבוע שכר עבור זה. (פתחי החושן פרק א' הערה יז).
אותה שאלה גם לגבי ירושת הבעל, שבדיניהם יורש את אשתו, והם רוצים לעשות כדין תורה אבל האבא נדרש לחתום על ויתור משום שאחרת הרכוש נרשם על שמו. וכן בירושת האשה כלפי הבנים שעל פי החוק הם יורשים רק חצי והיא חצי, אם הם רוצים שיהיה כדין תורה, ולכן דורשים ממנה לא רק לוותר, אלא לחתום על ויתור, האם יכולה לדרוש תשלום על ויתור?
בקדמונים מובאת מחלוקת מהר"י בסאן ומהרי"ט בשאלה זו. דעת המהר"י בסאן שאין הבנות חייבות לחתום, ואם רוצה חתימה כדי לסלקה מדיניהם, צריך לפייס אותה בכסף, ודעת המהרי"ט שהבת מחויבת לתת שטר סילוק מהירושה חינם מדין השבת אבידה.
וז"ל מהרי"א הלוי ח"א סימן ד' שהביא את מחלוקת מהר"י בסאן ומהרי"ט:
תמול הגיעני מכתב שאלתו במה שנסתפק מעכ"ת בהא דאמרי' במקום ברא ברתא לא תירות מכל מקום אם צריכין חתימת הבת לענין דיניהם אם יכולה הבת לעכב מליתן חתימה שלה עד שיתן לה אחיה סך מסוים בעד החתימה או אם כופין אותה בדינינו ליתן חתימתה בחנם. הנה בדבר הראיות שהביא חכם אחד שכופין את הבת לחתום בחנם. יפה כתב מעכ"ת לדחות אותם. אמנם בגוף הדין מצאתי בשו"ת פני משה בנבנשתי ח"ב סי' ס"ו שנחלקו בזה רבותינו הגאוני' מוה' יחיאל באסאן והמהרי"ט שדעת מהר"י באסאן דאין הבנות מחויבות לכתוב שטר סילוק מהירושה בדיניהם וצריך הבן לפייס את אחותו שתתן לו פטורין והמהרי"ט נחלק עליו כי מחויבת הבת ליתן שטר סילוק מהירושה חנם אין כסף מדין השבת אבדה. וכפי הנראה דעת הפני משה שם נוטה לדעת מהר"י באסאן ומאחר שגם המכתב מאליהו סי' ט"ו סובר כן שאין לכוף את הבת ליתן פטורין נראה לדעתי העני' שאין יכולין לכוף את הבת מספק ומחויב הבן לכשר עמה כפי ראות עיני הדיין עד שתתן לו שטר סילוק. ומחמת כי האידנא יומא דחושבנא וגם אנכי מוטרד מאוד לא יכולתי להאריך. דברי ידידו.
לדעת מהר"י בסאן צריך הבן לפייס את אחותו שתחתום על ויתור ולדעת המהרי"ט היא מחוייבת לחתום על הויתור מדין השבת אבידה.
אלא שצריך להסביר מדוע יש כאן השבת אבידה ולא השבת גזילה, שהרי היא מחזיקה בנכסים שאינם שלה? ונראה שהמדובר במצב שהנכסים נמצאים אצל היורשים לפי החוק, כך שאין צורך להוציא מידיהם. וכיון שהחתימה שלה דרושה רק פורמלית, וזה יעלה את ערך הנכס אם יהיה רשום על שמם, אבל לא ישנה באשר לשימוש, לכן זו רק השבת אבידה. המדובר הוא רק במניעה של הרישום של הנכס כל זמן שלא תקבל סכום מסויים ולא בלקיחה של הנכס כל זמן שהאחים לא נותנים לה.
אמנם יש לומר שאפילו אם הנכס הגיע לידי האשה, אין זה מוגדר כגניבה או גזילה, אלא כאבידה, על פי מה שכתב הקצות בסימן כה ס"ק א':
לפי מה שנראה מבואר מש"ס (ב"ק כו, ב) לא אמרו אדם מועד לעולם ולרבות שוגג כמזיד אלא דוקא גבי מזיק ומשום ריבוי דקרא דכתיב (שמות כא, כה) פצע תחת פצע, אבל בגניבה וגזילה לא מרבינן שוגג כמזיד וכגון שלקח חפץ של חבירו ונתנו לאחר כסבור של אחר הוא, וכמ"ש תוס' בפרק מרובה (ב"ק עט, א ד"ה נתנו) ובנימוקי יוסף שם (כט, א בדפי הרי"ף)
ולפי דבריו כתב הרב רפאל שטרן, ירושת משפט עמ' 347 שזה יהיה בגדר אבידה ולה דיני השבת אבידה, ואם כן אפילו אם בטעות הנכס נמצא ביד האשה, יש לזה דין של אבידה והשבת אבידה.
לגבי כספים שהם בבנק שהאשה מקבלת חלקה על פי חוק, או אולי גם בחסכון שהיא המוטבת שלו, יש לדון האם מה שאדם מפקיד בבנק, האם זה פקדון או הלואה. שאם זה פקדון ודאי שמי שקיבל את הכסף מן הבנק חייב לתת ליורשים. אבל אם זו הלואה הרי יתכן שיש תנאי בפרעון ההלואה שיתן לפלוני ואף אם אין הוא יורש, הבנק חייב על פי ההלכה לתת למי שהותנה מראש שהפרעון יהיה אליו. ע' ירושת משפט ע' 345 בשם חידושי ר' שלמה היימן.
האחרונים הביאו ראיה משו"ע חו"מ סימן ס' סעיף ט' שם:
ראובן הלוה מנה ללוי, ובשעת הלואה אמר ללוי שיכתבו השטר על שם שמעון, אך שיתנו השטר ליד ראובן, וכשתבע ראובן מלוי בזמנו, טוען: לאו בעל דברים דידי את, הדין עם ראובן. ואם תבע ראובן לשמעון שיעשה לו שטר מכר מהשטר הזה שנכתב על שמו, אין כופין אותו.
הרי כאן, המלוה הוא ראובן אבל השטר כתוב כאילו שמעון הוא המלוה. וראובן מבקש משמעון שיכתוב לו שטר מכירה של השטר, ואין כופין אותו. הטעם שאין כופין, מבואר באחרונים, וע' ערוך השלחן שם סעיף יז "אין כופין את שמעון שיעשה כן אם אומר איזה טעם כגון שבזיון הוא לו למכור שטר וכיוצא בזה". ויש אחרונים שלמדו מדין זה שגם על האשה אין לכפות לחתום על כתב ויתור (דברי השואל בשו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סי' קכז).
ובהמשך מביא השואל ראיה נוספת, ולהלן לשונו המובא בפתחי החושן הלכות ירושה פרק א' הערה ה' שם הרחיב בנושא זה:
ודן שם בהוכחת השואל מהא דסוף פ' מי שהיה נשוי (כתובות דף צד ע"ב) גבי הנהו תרי שטרי דאתו לקמיה דרב יוסף וכו', ואמרו בגמרא מאי תקנתיה ליכתבו הרשאה להדדי, וכתב הש"ג שם שאינו יכול לכוף את חבירו שיכתוב לו הרשאה, וכתב דהתם אפשר דאתי לידי פסידא,
ועוד כתב דעיקר הטעם שכופין אותו לכתוב שטר הוא משום כופין עמ"ס, ולפי מ"ש בנ"י (בפ' כיצד הרגל) דלענין להשתמש בשל חבירו לא אמרינן כופין עמ"ס , וא"כ איך יכוף אותו לכתוב הרשאה, והרי יתכן שיש לו זכות בזה, משא"כ בהך דסימן ס דודאי אין לו זכות בשדה, וכן בהך דירושה, שפיר כופין עמ"ס, וסיים דמ"מ אינו רוצה לעשות מעשה נגד דעת הר"י באסאן וסייעתו,
אמנם בנ"ד באב ובנו שחייב לכבדו, עכ"פ משל אב, כופין אותו, ואף על גב שאין כופין על מ"ע שמתן שכרה בצדה, מ"מ אם רצו הב"ד כופין, כמ"ש הרמ"א (סימן צז סעיף טז), ובש"ך (ריש סימן קמ), ומכ"ש שאין האב חייב לתת לו תביעותיו עד שיקיים מצות כיבוד אב ויחתום בדיניהם, עיין שם, ובד"ג (כלל ע סימן י) לאחר שהביא דברי המהרי"א הלוי ציין לדברי הפת"ש (חו"מ סימן יב) בשם הב"ח שפסק כדעת הי"א שברמ"א (שם סעיף ב) שכופין על לפנים משוה"ד, והביא בשם שו"ת השיב משה (סוף סימן מח) שכתב שדברי הב"ח תורה כניתנו מסיני.
מקרה נוסף שדנו בו האחרונים שצריך לכתוב שטר לחברו (מתוך ההערה שם בפתחי החושן):
ובד"ג (כלל קב סימן מג) הביא ג"כ מחלוקת הפוסקים דלעיל במי שמכר קרקע לחבירו בדיני ישראל ומת, ותובע הקונה מיורשי המוכר שיתנו שטר הודאה בפני הערכאות שהקרקע הוא של הקונה, והביא בשם ספר ערך השלחן (סימן ס) דכופין אותם, ומה שאמרו בשו"ע (שם) שאין כופין לכתוב שטר מכר, היינו משום דאיכא זילותא שמוכר שדותיו, אבל לכתוב שטר הודאה שקנה עבור חבירו, ליכא זילותא, וכ"כ בספר תורת חסד (סימן קנג) דכופין, והביא גם בשם הר"ן דס"ל כן, אמנם בשם הב"ח בתשובה (סימן לו) כתב דאין כופין, וכן נראה דעת הריב"ש (סימן רנ), עיין שם.
שו"ת ציץ אליעזר חלק טו סימן ס
אם באים לדרוש מהם לחתום על ויתור חלקם בנכס המגיע להם לפי החק, לזכות ולטובת הבנים המגיע להם לפי דין תורה, וזאת אפילו אם במקרה שאין להם כל זכויות בנכס עפ"י הדין, בכל זאת דעת הרבה מגדולי הפוסקים היא שרשאים ויכולים לדרוש תמורת זה פיצוי כספי הגון, אחרים קובעים שיקבלו תמורת החתימה להויתור עשרה למאה מהנכס לכל מוותרת, ואחרים קובעים עוד יותר מזה, (יעוין ארוכות דברים בזה בשו"ת פני משה (בנבנשתי) ח"ב סי' ט"ו, שו"ת שואל ומשיב מהדו"ת ח"א סימן א' וח"ג סי' ק"י בסוף הסימן, וספר חוקות החיים להגר"ח פלאג'י ז"ל סי' ע"ג, ושו"ת מהרי"א הלוי ח"א סימן ד', וספר משפט שלום להגאון המהרש"ם ז"ל סי' קפ"ד, ושו"ת רב פעלים ח"ב חחו"מ סימן ט"ו, ועוד, יעו"ש), וכך נוהגים למעשה בהרבה מקרים כי הבנים מעניקים לבנות פיצוי כספי הגון תמורת חתימתם על ויתור בירושה לטובתם.