ב"ה
בדין רופא שהרג בשוגג בעת טיפולו
בשעורים קודמים נדונה שאלת רופא המזיק בזמן הטיפול. וכן נדונה שאלת אחריות לגרימת מוות. להלן נדון באופן מיוחד ברופא שריפא חולה והחולה מת. יתכנו כמה מקרים: תתכן טעות באבחנה שגורמת מוות, תתכן טעות בטיפול כירורגי שגורמת מוות, נתינת תרופה לא מתאימה כתוצאה מטעות או כתוצאה משיקול דעת לא נכון. האם יש הבדלים בין המקרים גם לגבי החומרה שבאחריות מן הבחינה ההלכתית?
משנה מכות ח' ע"א "…אבא שאול אומר מה חטיבת עצים רשות":
זרק את האבן לחצרו והרג, אם יש רשות לניזק ליכנס לשם – גולה, ואם לאו – אינו גולה, שנאמר: +דברים י"ט+ ואשר יבא את רעהו ביער, מה היער רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם, אף כל רשות לניזק ולמזיק להכנס לשם, יצא חצר בעל הבית – שאין רשות לניזק ולמזיק( ליכנס לשם. אבא שאול אומר: מה חטבת עצים רשות אף כל רשות, יצא האב המכה את בנו, והרב הרודה את תלמידו, ושליח ב"ד.
דין רופא לא נאמר
האם משום שרופא חמור יותר או משום שרופא קל יותר?
למעשה, לכאורה תתכן שאלת גלות רק ברופא שהרג בניתוח באופן מיידי, ע' רמב"ם הלכות רוצח פרק ה' הלכה ב' והדבר תלוי במחלוקת הרמב"ם והראב"ד:
אין הרוצח בשגגה גולה אלא אם כן מת הנהרג מיד אבל אם חבל בו בשגגה אע"פ שאמדוהו למיתה וחלה ומת אינו גולה שמא הוא קירב את מיתת עצמו או הרוח נכנסה בחבורתו והרגתהו, אפילו שחט בו כל שני הסימנים ועמד מעט אינו גולה על ידו, לפיכך אם לא פרכס כלל או ששחטו במקום שאין הרוח מנשבת בו כגון בית סתום של שיש הרי זה גולה, וכן כל כיוצא בזה. +/השגת הראב"ד/ אבל אם חבל בו בשגגה אע"פ שאמדוהו למיתה וכו' שמא הוא קירב את מיתת עצמו. א"א נמצא לדבריו מה שאמרו )כתובות לג( חובשין אותו דאי מיית קטלינן ליה לא אמרו אלא במכה שאין בה חבורה ולא מחוור כלל, ואומר אני שלא אמרו הרוח בלבלתו או פרכוסו הרגתו אלא בששחט בו שנים או רוב שנים אבל חבורה אחרת אין הרוח ופרכוס מקרבין את מיתתו.+
ע' תוספתא ב"ק ו,יז:
רופא אומן שריפה ברשות בית דין והזיק פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים המחתך את העובר במעי אשה ברשות בית דין והזיק פטור מדיני אדם ודינו מסור לשמים.
ובתוספתא מסכת מכות פרק ב' תוספתא ה':
שליח בית דין שהיכה ברשות בית דין הרי זה גולה רופא אומן שריפא ברשות בית דין הרי זה גולה המחתך את העובר במעי עשה ברשות בית דין והרג הרי זה גולה.
הכל נפסק להלכה:
ע' רמב"ם הלכות רוצח פרק ה' הלכה ו'. ושם הביא את הדרשה: "לחטוב עצים לדברי הרשות, יצא הא המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח בית דין שהרי שגגו והרגו בשעת עשיית המצוות".
לגבי רופא: כן נפסק בשו"ע יו"ד סימן של"ו סעיף א' (וע' שם בט"ז אם זו מצוה לרפא כמו שכתוב בשו"ע או שרק נתנה רשות לרפא). ואלו הדברים הובאו בדברי הרמב"ן בתורת האדם שם:
נתנה התורה רשות לרופא לרפאות. ומצוה היא. ובכלל פיקוח נפש הוא. ואם מונע עצמו, הרי זה שופך דמים, ואפילו יש לו מי שירפאנו, שלא מן הכל אדם זוכה להתרפאות. ומיהו לא יתעסק ברפואה אא"כ הוא בקי, ולא יהא שם גדול ממנו, שאם לא כן, הרי זה שופך דמים. ואם ריפא שלא ברשות בית דין, חייב בתשלומין, אפילו אם הוא בקי. ואם ריפא ברשות ב"ד, וטעה והזיק, פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. ואם המית, ונודע לו ששגג, גולה על ידו.
אבל קשה: מה ההבדל שבין הרב הרודה את תלמידו ושליח בית דין, לבין רופא שמרפא ברשות?
וזו כבר קושית התשב"ץ בתשובה חג ענין פב.
בדעת הרמב"ן יתכן לומר שהבין על פי תוספתא שיש מחלוקת במשנה בין אבא שאול לת"ק ופסק כת"ק ואכן אף רב המכה ושליח בית דין גולים. אבל לא מצאתי בראשונים מי שפוסק כך.
סיוע לדבר: תוספתא מכות שמונה את כל המקרים יחד: שליח בית דין ורופא.
עיין ערוך השלחן סימן של"ו סעיף ב' שכתב שאכן אין הבדל, והא דרופא חייב הוא כשיש לו לתלות שהדבר בא על ידי התרשלותו או שלא עיין יפה, אבל בלא זה פטור.
בשעור בענין רשלנות רפואית הבאנו תוספתא חזון יחזקאל בגיטין שכתב ההבדל, שאם הרופא לא ריפא אלא הרג הרי לא עשה מצוה אלא הרי זה כמו בשליח בית דין שהוסיף לו רצועה אחת ומת שחייב.
אלא שזה תלוי במחלוקת הרמב"ם והראב"ד מה פירוש שליח בית דין שהרג, ע' רש"י במשנה שמכה את הארבעים, וברמב"ם:
וכן הרב המכה את תלמידו או שליח בית דין שהכה את בעל דין הנמנע מלבוא לדין והמיתו בשגגה פטורין מן הגלות שנ' לחטוב עצים, לדברי הרשות, יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח בית דין שהרי שגגו והרגו בשעת עשיית המצוה.
השגת הראב"ד: וכן הרב המכה תלמידו או שליח בית דין שהכה את בעל דין הנמנע מלבא בדין וכו'. א"א זו לא שמענו מעולם אלא שליח ב"ד שהוא מלקה ממה שאמדוהו ב"ד ומת תחת ידו והא דאמרינן )מ"ק טז( דכפתינן ואסרינן ועבדינן הרדפה הנהו לבעלי עבירות עד שיחזרו בהן.
לדעת הראב"ד אפשר לומר את החילוק של חזון יחזקאל, ששליח בית דין עשה את המחוייב, ורופא איגלאי מילתא שלא היה צריך לעשות. אבל לדעת הרמב"ם נראה שהמכות אינם דוקא דברים שבית דין מחייב, ואם כן ניתן לומר שאיגלאי מלתא שלא היה צריך לעשותם, ואם כן לא יתכן לקבל תירוץ החזון יחזקאל שגם רופא לא היה צריך לעשות וחייב גלות.
מסקנת התשב"ץ בענין זה:
ונראה כי פי' רופא אומן הוא רופא החבורות במלאכת היד ששגגתו וזדונו היא חבלה ורציח' בברזל שהעיד' התורה שאפי' מחט אינו צריך אומד כמו שנז' בגמרא (סנהדרין ע"ו ע"ב ע"ש) והיא דברזיה מברז ולשון אומן הוא המחתך בברזל כמו המל שנקרא אומן בגמרא כדאמרי' שבת קל"ג ע"ב( האי אומנא דלא מייץ אבל רופא חולים במשקים ובמשלשליות ובמרקחות ובמרחצאו' והנחות אינו נקרא רופא אומן אלא רופא סתם ואינו בכלל זה שאינו בא לידי חבלה להתחייב בניזקין ואם שגג או הזיד והמית או הוסיף מכאוב על מכאובי החולי ונתכוון לרפאת ולא נתכוון להזיק פטור הוא אף מדיני שמים שאין לו אלא מה שעיניו רואות אלא שאין לו לדבר בפני מי שגדול ממנו בחכמה כדין דין ולא לסמוך על נסיונותיו וע"ז אמרו (קדושין פ"ב ע"א) טוב שברופאים לגיהנם כמ"ש (שם) טוב שבטבחים שותפו של עמלק וכ"כ הרמב"ן ז"ל אבל אם נהג כראוי וכשורה שכרו מרובה לשמים שאומנותו אומנות לסטים ונזהר בה כך נ"ל:
הסבר הדבר יש לומר כמ"ש הנצי"ב בפירושו עמק הנצי"ב לספרי, והובא אצל ווין עמ' עיי"ש. שברופא דרך רפואות אין זה דרך מכה, אבל חיוב גלות יתכן רק אם הדבר בא בדרך של מכה.
אבל יתכן לומר הסבר אחר: הפטור של שליח בית דין ורב, אינו משום שהם עוסקים במצוה. אלא שכיון שהם מצווים לעשות כן הם נחשבים לאנוסים. אבל רופא הרי ודאי שאינו אנוס כיון שהוא אכן חושב על הסיכונים, אלא שלעיתים לוקח על עצמו סיכונים. ולכן זה שוגג המחייב קרבן משום שאינו קרוב לאונס.
יש להוסיף בדעת הרמב"ם,ע' הלכות רוצח פרק ה' הלכה ו':
וכן הרב המכה את תלמידו או שליח בית דין שהכה את בעל דין הנמנע מלבוא לדין והמיתו בשגגה פטורין מן הגלות שנ' לחטוב עצים, לדברי הרשות, יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח בית דין שהרי שגגו והרגו בשעת עשיית המצוה. +/השגת הראב"ד/ וכן הרב המכה תלמידו או שליח בית דין שהכה את בעל דין הנמנע מלבא בדין וכו'. א"א זו לא שמענו מעולם אלא שליח ב"ד שהוא מלקה ממה שאמדוהו ב"ד ומת תחת ידו והא דאמרינן )מ"ק טז( דכפתינן
ואסרינן ועבדינן הרדפה הנהו לבעלי עבירות עד שיחזרו בהן.+
הרמב"ם כתב מפני שהם שוגגים בשעת עשיית המצוות, ואם נגדיר מעשה של רופא כמצוה, הרי גם כאן יהיה פטור משום שעושה מצוה. אלא אם כן נגדיר את הרופא שהמצוה היא רק במטרה ולא בהכשר המעשה.
האם בהכשר גם כן פטור מגלות?
ע' סוגיה ח' ע"א מחטיבת עצים. מה המסקנה?
מקורות:
חקרי הלכה, הרב ווין עמ' שעור לעיל בענין רשלנות רפואית ושעור בענין אחריות לגורם לאסון.
אנצקלופדיה הלכתית רפואית, ערך רשלנות רפואית הערה