ב"ה
ג. בית שער – מזוזה במעלית
א. שעור המקום החייב במזוזה.
בגמרא סוכה ג' ע"א שנינו "בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המזוזה". והטעם כתוב שם שזה משום שזה אינו בית.
בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המזוזה ונחלקו הראשונים באופן שאין בו ריבוע של ארבע אמות על ארבע אמות אלא שהוא קצר וארוך באופן שאפשר לרבע בו שטח של ארבע אמות על ארבע אמות
דעת הרמב"ם פרק ו' הלכות מזוזה ה"ב:
בית שאין לו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המזוזה, ואם יש בו כדי לרבע ארבע אמות על ארבע אמות בשוה אף על פי שהוא עגול או בעל חמש זויות ואין צריך לומר שאם היה ארכו יתר על רחבו הואיל ויש בו לרבע ארבע אמות על ארבע אמות חייב במזוזה.
משמעות הרמב"ם שצריך שטח של 16 אמות מרובעות, ולאו דוקא ד' על ד'. כתב בראשון לציון כאן שדייק זאת הרמב"ם מלשון הברייתא שכתבה בית שאין בו' ולא כתבה בית שאינו ד"א על ד"א. אבל הרא"ש כתב בהלכות מזוזה סי' טז:
גרסינן בסוכה (דף ג א) ת"ר בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המזוזה ומן המעקה וכו'. אף על פי שבכל הספרים אין כתיב כן אלא בית שאין בו ארבע אמות. רב אלפס גרס שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות. דמסתבר דלא חזי לדירה בענין אחר ודלא כמו שכ' הרמב"ם ז"ל שאם היה ארכו יותר על רחבו הואיל ויש בו לרבע ארבע אמות על ארבע אמות חייב במזוזה דארבע אמות על ד' אמות בעינן לכל הנהו דקחשיב בברייתא בפ"ק דסוכה:
ובשו"ע סימן רפ"ו סעיף יג כתב המחבר כרמב"ם, והטעם כפי שכתב בבית יוסף הוא משום שהרא"ש היחיד שחולק על הרמב"ם:
בית שאין בה ד' אמות על ד' אמות, פטור. ואם יש בו כדי לרבע ד' אמות על ד' אמות בשוה, אף על פי שארכו יתר על רחבו או שהוא עגול או בעל ה' זויות, חייב (רמב"ם שם ד"ב).
אבל הט"ז בהלכות סוכה סימן תרל"ד סעיף ב' כתב שגם הרמב"ם לא חולק וצריך דוקא ד' על ד':
… ותמהתי הרב' על כסות עינים שראיתי לרבותינו בזה היאך הבינו הרא"ש ואחריו הטור וב"י מדברי הרמב"ם שא"צ שיהיה ד' ברוחב וד' באורך דאם כן מ"ש מסוכ' כאן דבעינן ריבוע ממש כמ"ש מדברי ב"י עצמו כאן שנתן שיעור כ"ט טפחים כמ"ש ותו מאי בשוה דנקט רמב"ם שהוא שלא לצורך לפי הבנתם ותו למה כתב רמב"ם ואצ"ל שאם היה ארכו כו' מאי פשיטותיה דזה טפי מדקמאי והדבר ברור שגם הרמב"ם ס"ל דבעינן דוקא בריבוע ממש ד' על ד' לענין מזוזה והיינו דנקט לשון בשוה נזהר שלא יבינו מדבריו דלא בעינן ריבוע ממש אלא שיש בו בעיגול כל כך שתוכל לצרף ולעשות ריבוע אלא דוקא בעינן שיהיה בעיגול באמת רבוע ד' על ד' בלי צירוף אלא שלא תקשה דא"כ פשיטא דחייב במזוזה להכי כתב אף על פי שאין לו זוית ולאפוקי מדעת אחרים דבגמרא פ"ק דסוכה דס"ל דבעגולה פסולה הסוכה כיון שאין לה זוית אף על פי שיש בה רבוע כשיעור קמ"ל דלא קיי"ל כן אלא כיון שיש בה רבוע ממש בשוה לא איכפת לן בזוית… נמצא שלדברי הרמב"ם הוה הדין ג"כ כמו דס"ל להרא"ש דבעי' רבוע ממש ד' על ד' אלא דבמחילה מכבוד מאור עינינו הרא"ש והנמשכים אחריו שלא נתכוונו בהבנת דברי הרמב"ם אלא הבינו מדבריו שלא צריך כלל רבוע ממש אלא אפילו אם האורך או הרוחב פחות מכשיעור דכשר וזה לא עלה על דעתו.
וכתב החזון איש בסימן קס"ט אות ה' שעיקר כדברי הט"ז.
גם שער חייב במזוזה, כמבואר ביומא יא ע"א:
תנו רבנן בשעריך אחד שערי בתים ואחד שערי חצירות ואחד שערי מדינות ואחד שערי עיירות יש בהן חובת מצוה למקום משום שנאמר וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך אמר ליה אביי לרב ספרא הני אבולי דמחוזא מאי טעמא לא עבדו להו רבנן מזוזה אמר ליה הנהו חזוק לאקרא דכובי הוא דעבידי אמר ליה ואקרא דכובי גופה תבעי מזוזה דהא אית בה דירה לשומר בית האסורין דהא תניא בית הכנסת שיש בו בית דירה לחזן הכנסת חייבת במזוזה אלא אמר אביי משום סכנה דתניא מזוזת יחיד נבדקת פעמים בשבוע ושל רבים פעמים ביובל ואמר רבי יהודה מעשה בארטבין אחד שהיה בודק מזוזות בשוק העליון של צפורי ומצאו קסדור אחד ונטל ממנו אלף זוז והאמר רבי אלעזר שלוחי מצוה אין ניזוקין היכא דקביע היזקא שאני דכתיב ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר ה' עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבח לה' באתי.
ופרש רש"י שם:
אחד שערי מדינות – יש מדינה מוקפת הרים ויערים בכמה פרסאות ואין יוצאין ממנה אלא דרך שערים כגון ארץ הגר.
אבולי דמחוזא – שערי עיר ששמה מחוזא והיו רובן ישראל.
לאקרא דכובי – בנין בנוי עליהן ונקרא כובי, והשערים תחתיו עשויין ככיפה ובניין הבנוי על גבי כיפין חזק יותר.
ואקרא דכובי גופה – משום אותו בנין עצמו תבעי השער מזוזה שדרך אותו השער נכנסין לו.
משום סכנה – שלא יאמר המלך כשפים עשיתם בשערי עירי.
לפי זה שערים חייבים מצד עצמם ולאו דוקא אם הם פתוחים לבית. שיטת רש"י ותוספות במנחות לג ע"ב שהם חייבים מדאורייתא ודעת הריטב"א שזה רק מדרבנן והלימוד הוא אסמכתא בעלמא.
אבל צריך עיון האם שערים חייבים רק כשפתוחים למקום שיש בו ד' על ד', או גם אם פתוחים למקום שאין בו ד' על ד' כמו חדרי מדרגות. (אלא שיש לדון בהם משום בית שער, ע' להלן).
האם לפי זה צריך לשים מזוזה על עמודי העירוב? כתב החזון איש יו"ד קע"ב ס"ק ג':
מן האמור נלמד דעמודי התלגרף והחוט שעל גביהן אפשר לסמון עליהן משום צו"ה אע"ג דלא נעשו לכן וגם עכשו אין עיקר תשמישן לכך מ"מ כיון דאיכא דיורין דניתא להו לשמש בהן צו"ה להתר טלטול שפיר חשיב פתח ואע"ג דאין כאן מחשבת בעלים רק מחשבת אחרים מ"מ כיון דע"כ הן נעשין מחיצה לאחרים שפר חשיב צו"ה, וחייבין במזוזה, ואין קובעין מזוזה משום שאין המזוזה משתמרת ולפעמים יש כאן שותפות נכרי.
אבל בשו"ת שבט הלוי ח"ז תשובה קע כתב על זה שפטור, על פי פסק החוות דעת בתיקון עירובין (נדפס בסוף מקור חיים על הלכות פסח):
יקרתו קבלתי ואשר שאל אותי למעשה בענין צורת הפתח להיתר טלטול אם חייב במזוזה, היות כי מרן הגאון החזון איש כ' ביו"ד סי' קע"ב אות ג' דאפילו צוה"פ דלא נעשה לשם כך דחשיב שפיר צוה"פ וחייב במזוזה, ואין קובעין מזוזה משום שאין המזוזה משתמרת ולפעמים יש כאן שותפות נכרי ע"כ, ולפ"ז שאל דלמה אין קובעין מזוזות בעירנו ובשכונות חרדיות שאין חשש שאין משתמרות ואין שותפות גוי, והעיר ממש"כ בס' שו"ת מנחת יצחק ח"ז סי' י"ב דחשש לדברי החזון איש למעשה.
ובתשובת הדבר אומר בעניי דודאי אין המנהג כן כאשר מעידים גדולי אחרונים ובראשם רבינו החוות דעת בתיקון עירובין שלו דיש הבדל בין מזוזה דבעינן פתח ממש לצוה"פ דעירובין דצוה"פ בעינן פתח לא בעינן, כאשר הוכיח למישור מדברי הריטב"א עירובין י"א ומג"א סי' שס"ג ס"ק כ"ח, ובמנחת יצחק הרגיש בדברי החוו"ד הנ"ל.
ב. דין בית שער החייב במזוזה
כתב בשו"ע סימן רפ"ו סעיף ז':
מרפסת, שהיא דרך לעלות בה לעליות, ובית שער והגנה, פטורים. ואם בית פתוח לאחד מאלו, חייבים. ויש אומרים שבית שער חייב אפילו אין בית פתוח לו (טור והפוסקים בשם ר"י).
ומקור הדברים בסוגיה, כתב בית יוסף:
מרפסת שהיא דרך לעלות בה לעליות ובית שער והגנה פטורים ואם בית פתוח לאחד מאלו חייב וכו'. בפרק קמא דיומא (יא סוע"א) תניא יכול שאני מרבה בית שער אכסדרה ומרפסת תלמוד לומר בית מה בית מיוחד לדירה יצאו אלו שאין מיוחדים לדירה ובפרק הקומץ (לג:) תניא בית שער אכסדרה ומרפסת חייבים במזוזה. ותירץ הרי"ף בהלכות מזוזה (ו:) דלא קשיא דהתם כשבתים פתוחים לתוכן. והרא"ש כתב (הל' מזוזה סי' טו) שר"י תירץ דחייבים מדרבנן קאמר.
וכן כתבו רש"י והתוספות בפרק קמא דסוכה (ח: ד"ה ותיהוי) ובפרק קמא דיומא (יא. תוס' ד"ה יכול) וכתבו עוד (תוס' ביומא שם) אי נמי הכא מיירי בבית שער של אכסדרה ובית שער של מרפסת. והרמב"ם (שם ה"ז) כתב כדברי הרי"ף ז"ל: ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם מסכימים לדעת אחת הכי נקיטינן ומכל מקום נכון לחוש לדברי ר"י ורש"י.
ונפ"מ משיטת הררא"ש שחייבים מדרבנן, שחייבים גם כשאינם פתוחים לבית דירה, וכ"כ בשו"ע סימן רפ"ו סעיף ז' בשם יש אומרים:
מרפסת, שהיא דרך לעלות בה לעליות, ובית שער והגנה, פטורים. ואם בית פתוח לאחד מאלו, חייבים. ויש אומרים שבית שער חייב אפילו אין בית פתוח לו (טור והפוסקים בשם ר"י).
בית שער הוא כל מקום שנכנסים דרכו לבית. ע' סוכה ח' ע"ב:
אמר רבי לוי משום רבי מאיר שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו הפנימית אינה סוכה וחייבת במזוזה והחיצונה סוכה ופטורה מן המזוזה ואמאי תהוי חיצונה כבית שער הפנימית ותתחייב במזוזה משום דלא קביע.
ופרש"י שם:
שתי סוכות של יוצרים – כך היה דרך של יוצרי כלי חרס בימיהן: עושין להם שתי סוכות זו לפנים מזו, בפנימית הוא דר ומצניע קדרותיו, ובחיצונה הוא עושה מלאכתו, ומוציא קדרותיו למכור.
פנימית אינה סוכה – אם בא לישב בתוכה בחג לשם סוכה, ואף על גב דלא בעינן סוכה לשם חג, דהא כבית הלל קיימא לן, דמכשרי סוכה ישנה במתניתין (ט, א) – הכא אינה סוכה, דלא מינכרא מלתא דלשם סוכה הוא דר בו, דהא כל ימות השנה דייר התם, ורוב תשמישו וסעודתו ושינתו שם.
וחייבת במזוזה – לעולם, משום דכל דירתו בה.
החיצונה סוכה – ויוצא בה ידי חובתו, ואין צריך לסותרה ולעשותה לשם חג, כבית הלל, ומשום היכירא דמצוה ליכא למיסר, דכיון דכולה שתא לאו הכא דייר, והשתא דייר בה – איכא היכירא.
ופטורה מן המזוזה – לעולם, דלאו דירה היא, שאינה עשויה אלא לצאת ולבא דרך שם, ולהכניס שם תגרים.
ותיהוי כבית שער הפנימית – דקיימא לן במנחות בהקומץ רבה (לג, ב) דחייב במזוזה מדרבנן, בית שער – פירק"א בלעז, שלפני הבית.
משום דלא קביע – לא זו ולא זו דבר קבוע, ואין הפנימית חשובה להיות לה בית שער.
האם סוכה בכניסה לבית חייבת במזוזה מדין בית שער?
ע' ספר המזוזה, פרק יא סעיף לו שכתב שחייבת, וציין לפרי מגדים במ"ז תרמ"ג אות ד', בכורי יעקב או"ח תרכ"ה ד', משנה ברורה תרכ"ו כא, וע' בשבט הלוי ב' קנ"ו, רפ"ו יא על הגליון.) וז"ל המשנה ברורה שם:
כתב הפמ"ג בס"ס תרמ"ג מזוזה בסוכה פטור ומשמע חדר של כל השנה שדר בו תמיד ובסוכה מסיר הגג אפ"ה בסוכות פטורה דבשבעה ימים לאו קבע מקרי. ומי שיש לו שני חדרים זה לפנים מזה אם הולך מחדרו לסוכה פתח הסוכה צריך מזוזה משום חדרו ואם הולך מסוכה לחדרו בענין שהפתח הוא מחדר הסוכה י"ל שחייב הוא במזוזה בפתח בסוכה הפתוח לר"ה וכדומה דהוי כבית שער:
אבל לא נוהגים כך. ובפסקי תשובות מובא בשם ספר מקדש מעט הל' מזוזה סי' רפ"ו ס"ק לז:
אין הדברים אמורים אלא שחדר הסוכה קיים וקבוע ובכל ימות השנה משמש כבית שער וכניסה לחדר פנימי, אבל אם מקימים אותו רק לצורך חג הסוכות אינו חייב במזוזה, ולכן מובן מנהג העולם כשעושים סוכה בצמוד לפתח הבית (או צמוד לפתח אחורי שבבית) אף שבכל משך ימי חג הסוכות הכניסה לבית היא דרך הסוכה אין קובעים מזוזה בפתח הסוכה, ומנהג נכון הוא (שו"ת שלמת חיים סי' רמ"ב, ס' הסוכה השלם בפסקים מאת הגרש"ז אויערבך זצ"ל אות י"ד).
וראה בירחון האוצר, תשרי תשע"ח, מר' דוד שטרן שעסק בזה. וטעם הדבר שאין הדברים אמורים אלא במקום שחדר הסוכה הוא קיים וקבוע הוא מדין סוכת היוצרים בסוכה ח' ע"ב:
אמר רבי לוי משום רבי מאיר שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו הפנימית אינה סוכה וחייבת במזוזה והחיצונה סוכה ופטורה מן המזוזה ואמאי תהוי חיצונה כבית שער הפנימית ותתחייב במזוזה משום דלא קביע
וכתב הרמב"ם בהלכות מזוזה פרק ו' הלכה ט' שהטעם שחיצונה פטורה היא משום שהחיצונה אינה קבועה (שלא כרש"י וראב"ד):
…שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו החיצונה פטורה מן המזוזה לפי שאינה קבועה…
ולכן הסוכה שבכניסה לבית אינה חייבת במזוזה.
ג. האם מעלית נדונת כבית שער
לכאורה דומה למה שמובא במנחות לד ע"א (חובת הדר פ"ה סי"א):
איתמר לול פתוח מן הבית לעלייה אמר רב הונא אם יש לו פתח אחד חייב במזוזה אחת אם יש לו ב' פתחין חייב בשתי מזוזות.
וכותב רש"י:
לול הפתוח מן הבית לעלייה – זהו דרכן ארובה באמצע העלייה ועולין לה מן הבית במעלות ועושין ד' מחיצות סביב המעלות למטה כדי שלא ירד אדם מן העלייה לבית כי אם ברשות בעליה ועושין פתח במחיצות וכן עושין בני עליה ד' מחיצות סביב הארובה למעלה ובהן פתח.
אם יש לו ב' פתחים – אחד בבית ואחד בעלייה כדפירשתי.
ולכאורה הכניסה למעלית היא כמו כניסה לחדר מדרגות, שלפי האמור ברש"י זה חייב במזוזה.
אבל המעלית עצמה כתב בחובת הדר שם שהיא ודאי פטורה כיון שהיא אוהל ארעי. אבל מצאתי בספר דעת קדושים, והובא במנחת יצחק, תחילת סימן רפ"ו שכתב:
א המקומות שחייבין כו' אהל זרוק בעת עמדו על הארץ חייב לכ"ע במזוזה אך גם בעת שמטולטל ולגבי בעה"ב שהחיוב עליו בהרף עין לאפוקי שוכר דחיובו רק בל' יום כל שגוף המחיצות יכולות לעמוד ברוח שאינה מצויה י"ל דחייב ע' עוד לקמן.
ולפי שיטתו צריך לשים מזוזה במעלית עצמה.
אבל נראה לכאורה שיש לדון מצד נוסף: הרי הכניסה למעלית נחשב כניסה רק כשהמעלית עומדת מולה. וכן המעלית תחשב לבית שער רק כשדלת המעלית פתוחה ולא כשהיא בין הקומות. ואם כן לכאורה, הרי זה כמו בסוגיה יומא י' ע"א ששאר לשכות שהיו במקדש, אע"פ ששומרים ישנים שם, כיון שאינו עשוי ליום וללילה, אינם חייבים במזוזה (ע' תוספות ע"ב ד"ה רבנן, ותוספות רא"ש, וז"ל:
והלשכות שהיו שומרים בהם אף על פי שהיו שומרים בהם בימות החמה והגשמים כיון שאינו אלא ללילה ולא ליום אינו דירה כך ס"ל לר' יהודה, ורבנן סברי כל דירה שהיא ליום וללילה אף על פי שאינה לכל השנה אלא לז' ימים בשנה כגון לשכת פרהדרין שמה דירה אבל דירה שאינה אלא ללילה לא שמה דירה.
אם כן כיון שיש זמנים שזה לא נחשב לדירה, לכאורה לא יכול לחשב לדירה. והלשכות שהיו שומרים בהם אף על פי שהיו שומרים בהם בימות החמה והגשמים כיון שאינו אלא ללילה ולא ליום אינו דירה כך ס"ל לר' יהודה, ורבנן סברי כל דירה שהיא ליום וללילה אף על פי שאינה לכל השנה אלא לז' ימים בשנה כגון לשכת פרהדרין שמה דירה אבל דירה שאינה אלא ללילה לא שמה דירה. אמנם האחרונים כתבו גם בכה"ג שדרים רק בלילה לשים מזוזה בלא ברכה. (המזוזה פרק יא הערה ז').
לרוב הפוסקים מעלית חייבת במזוזה, ע' מביצת לוי יו"ד מזוזה יז, שו"ת אבן ישראל ט' ק', שות להורות נתן ג' עב, חובת הדר ה, יא. חוט השני רפ"ו יט עמ' צז.
אם חייבת, הרי לכאורה בקומה תחתונה ישים בכניסה למעלית, ובקומות העליונות ישים ביציאה מהמעלית לחדר המדרגות.
ואם חייבת במזוזה, האם שמים על פתח המעלית עצמה או על דלת המעלית המחוברת לבנין?
ויש הפוטרים: שו"ת בצל החכמה ג, פ והלאה. באר משה ב, פח וצ'. וכן מעיקר הדין נקט במנחת שלמה תניינא ק' ה'. אגור באהלך עמ' תסא. שם בהערה, שמנחת יצחק ח"ד צג כתב שקובע על פתח המעלית עצמה, ושם כתב ששם מזוזה על פתח הבנין. ושם בהערה שהמעלית אינה בית אלא אוהל זרוק. ושם בהערה האם יש דין בית שער מפנימי לחיצון, וע"ש פכ"ח סעיף כו.
מנחת שלמה תניינא סי' ק':
ה. מזוזה בפתח מעלית
יתכן שאין חיוב במזוזה לא בכניסה ולא ביציאה של פתח חדר המדרגות אשר דרכו נכנסים למעלית ויוצאים ממנה, וגם לא בפתח המעלית עצמה כי אין כאן פתח וכניסה, כי המעלית עוברת ממקום למקום ואינה עשויה לבית וממילא פטורה אף על פי שיש בה ד' על ד', וגם הפרוזדור או חדר המדרגות פטורים כי אין שם פתח אלא בור פתוח שאי אפשר לצאת ולבוא דרך אותו פתח אלא אך ורק ע"י המעלית (שהיא כמו סבל שמעלה ומוריד את האדם) שמסתלקת תיכף מהפתח, ושוב נשאר בור פתוח ולכן אפשר שאין זה נחשב לפתח ואינו קבוע כסולם לעליה דחשיב כמדרגות, רק רואים את המעלית שעוברת ע"י חשמל כסוס שנושא תיבה זו והסוס צמוד ועומד לרשותו של בעה"ב לכניסה ויציאה מהבית בכל עת ובכל שעה שהוא רוצה. אך אעפ"כ הואיל ובתורה כתוב מזוזת ביתך ולא נזכר פתח, ומכיון שבזמננו כך רגילים ליכנס ולצאת מהבית, טוב לקבוע מזוזה בימין הכניסה לפרוזדור בלי ברכה.