ז. דין המשקוף

ב”ה יז אייר תשע”ח

ז. דין המשקוף

רמב”ם, פ”ו ה”א, אחד מעשרה דברים הוא המשקוף, וצריך לברר כמה נקודות בנוגע לכך. א. בכלל לגבי הצורך בתקרה, כפי שכתב הרמב”ם שזה אחד התנאים לחיוב, והרי גם שער חצר חייב במזוזה, ואם כן מדוע בית חייב רק כשיש בו תקרה. ב. האם כשיש למעלה תקרה אך איך משקוף בולט, האם זה נחשב כמשקוף? ג. מה הדין בתקרה שמסתיימת עם הפתח, כמו שעסקנו בשעור קודם לגבי ראשי כתלים, וכשעומד מבחוץ רואה את רוחב התקרה, האם זה נחשב למשקוף.

נפ”מ בכמה פתחים שיש בבית לעיתים בכניסה למסדרון, שיש מזוזות אך איך משקוף, האם יתחייב במזוזה, (ועוד נדון גם בשאלה מה הדין במסדרון כזה שאין בו ד’ על ד’, ואם חייב באיזה צד חייב במזוזה).

בפשטות, אם למעלה יש רק תקרה לפני ואחרי הדלת ואין משקוף, אינו חייב במזוזה כיון שאין משקוף. ע’ טור סימן רפ”ז משמע שצריך שיהיה שם דבר שהדלת שוקפת עליו כשהיא סגורה:

אין הפתח חייב במזוזה אפילו הוא עומד במקום החיוב אא”כ עשוי כתיקונו כיצד שתהא לו שתי מזוזות ומשקוף על גביהם ואם אין המשקוף שהדלת שוקף עליו למעלה ישר אלא אבן נכנס ואבן יוצא או שאין המזוזה ישר אלא אבן נכנס ואבן יוצא פטור

מקור הדין במנחות דף לג ע”ב כתוב:

ואמר רבא הני פיתחי שימאי פטורין מן המזוזה מאי פיתחי שימאי פליגי בה רב ריחומי ואבא יוסי חד אמר דלית להו תקרה וחד אמר דלית להו שקופי

ורש”י שם פירש:

פיתחי שימאי – מקולקלין ואשמים כמו זקן אשמאי דאמרינן בקדושין (דף לב:).

תקרה – אסקופה עליונה.

שקפי – מזוזות ל”א תקרה שאין הבית מקורה, שקפי אסקופה עליונה.

לפי רש”י בפירוש ראשון, אכן אם אין אסקופה עליונה – והיא התקרה שמדובר עליה, פטורה ממזוזה. ואם כן כשלמעלה יש תקרה חלקה, פטור. ולפי פירוש שני אין תקרה בכלל, ולכאורה יתכן לומר שלפי זה אם יש תקרה, אע”פ שאין קורה למעלה, חייב במזוזה.

וכרש”י בפירוש שני, כ”כ הרמב”ם בהלכות מזוזה פרק ו’ הלכה ה’, שבית שאין לו תקרה פטור 1ממזוזה. אלא שהרמב”ם גם כתב שאם אין משקוף פטור ממזוזה, ולא כמו שכתבתי בדעת רש”י.

כפירוש הטור בסוגיה פרשו התוספות והרא”ש סי’ יא. ובבית יוסף שם כתב על דברי הטור:

וסתם רבינו דבריו כדברי התוספות והרא”ש וה”ל לכתוב שרש”י והרמב”ם לא פירשו כן שרש”י פירש דלית ליה תקרה אסקופה עליונה שיקפי מזוזות. לשון אחר דלית להו תקרה שאין הבית מקורה. שקפי אסקופה עליונה. והרמב”ם (הל’ מזוזה פ”ו ה”ה) כתב כפירוש אחרון. וכתב המרדכי (הלכות קטנות סי’ תתקסא) פירש רש”י שאין הבית מקורה וקשה דכי גרע מן (הצד) [חצר] ואין סברא לחלק בין סופו להיות מקורה ובין אין סופו להיות מקורה עכ”ל.

וע’ שבט הלוי ח”ב סי’ קנ שהעלה אפשרות שדין זה של משקוף תלוי בשאלה אם צריך דלתות, שמשקוף צריך רק כדי שהדלת שוקפת עלי, ולראשונים שלא צריך דלת, לא צריך גם משקוף:

וגם אין לומר דהרמב”ם שכתב דבעינן משקוף היינו משום דלדידי’ בעינן גם דלתות לתנאי חיוב מזוזה, והקדמונים כתבו דמשקוף היינו מקום שהדלת שוקף עליו, וכיון דבעינן דלת בעינן גם משקוף, אבל להראב”ד ולהרא”ש ודעמי’ דגם בלי דלת חייב במזוזה הה”ד בלי משקוף, הנה גם זה אינו אמת דהא בסי’ רפ”ו פסק הטור כהרא”ש דגם בלי דלת חייב במזוזה וגם בשו”ע סי’ רפ”ו שם הביא דעת הרמב”ם רק בשם י”א, ואלו בסי’ רפ”ז פסק הטור ושו”ע בפשיטות בזה כהרמב”ם דבעינן משקוף, וכן הראב”ד חולק בדלתות ומודה במשקוף,

וע’ חזון איש יו”ד קע”ב ס”ק ג’ שכתב שקנה העליון צריך להיות בולט למטה מכל שטח התקרה. אבל התקרה עצמה אינה נחשבת לקנה עליון מצורת הפתח. והביא ממ”א הלכות סוכה תר”ל ס”ק ב’:

בשו”ע הלכות סוכה סימן תר”ל ס”ק ב’ כתב המחבר:

… ויעשה לה צורת פתח שיעמיד קנה עליו ועל הטפח, וכשרה אף על פי שהקנה שעל גביהן אינו נוגע בהן. הגה: ואם הטפח והדופן מגיע לסכך, אין צריך קנה על גביהן (מרדכי הגה”מ פ”ד)…

וכתב על זה המגן אברהם ס”ק ב’:

ומ”מ צ”ע דבירושלמי איתא פיאה [פי’ קליעת הזמור’ המתוחה מאילן לאילן] מצלת בסוכה ואין סוף סכך מצלת מה בין זה לזה זה נעשה לכך וזה לא נעשה לכך ע”כ א”כ היאך מתיר המרדכי והג”מ אף על פי שלא נעשה לכך וצ”ע ולכן יש להחמיר ועיין בטור ס”ז וסי’ שס”ג סכ”ו:

לפי זה תקרה עצמה אינה נחשבת למשקוף. אלא שלגבי סוכה זו חומרא, ולגבי מזוזה זו קולא ולכאורה למעשה צריך לשים בלא ברכה כשקצה הגג או התקרה הם המשקוף. ולכאורה הרי הגמרא משווה לגבי פתחי שימאי, בעירובין יא ע”א ובמנחות לג ע”ב, את דין שבת לדין מזוזה, ואם כן ה”ה לגבי סוכה.

גם אם נאמר שצריך משקוף, אבל צריך עיון האם צריך שיעשה לשם משקוף. נפ”מ לבתים משותפים שיש חלק בקומת הכניסה שבנוי על עמודים, האם יש שם צורך במזוזות?

לגבי מזוזות, נאמר בגמרא שאם לחיזוק הם עשויים אין חיוב במזוזה, ע’ מנחות לג ע”ב:

אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא אכסדרה פטורה מן המזוזה לפי שאין לה פצימין הא יש לה פצימין חייב לחיזוק תקרה הוא דעבידי הכי קאמר אף על פי שיש לה פצימין פטורה שאין עשויין אלא לחיזוק לתקרה

ולכאורה ממה שהגמרא אומרת שמה שעשוי לחיזוק תקרה אינו נחשב, ומסתבר שגם משקוף צריך להיות עשוי לפתח ולא לחיזוק תקרה, וע’ להלן. ולכאורה משמע שהמשקוף צריך להיות לשם פתח. וע’ מראי מקומות להלן.

אבל הגר”א גם הוא דן בדברי הרמ”א בהלכות סוכה, אם התקרה יכולה לשמש כקנה של צורת הפתח, וכתב בסימן תר”ל ס”ק ב’:

ואם הטפח והקנה כו’. כצ”ל אבל בירושל’ פ”א דסוכה הלכה א’ וספ”ק דעירובין איתא דאינו מתיר משום דלא נעשה לכך ועמ”א וי”ל דס”ל דגמ’ דידן פליג על הירושלמי דאמרינן בפ”ק דעירובין דוקא בפתחי שימאי ולא משני בשלא נעשו ועוד שם במחיצות דכ”ע ל”פ כו’ וע”ל סי’ שס”ב ס”ג וצ”ה לכ”ע משום מחיצה.

לדעת הגר”א הבבלי חולק על ירושלמי שסובר שצריך שיעשה לשם צורת הפתח. ומוכיח מגמ’ עירובין יא ע”ב, ממה שהוצרכה הגמרא להעמיד בפתחי שימאי ולא העמידה שמיירי כשלא נעשה לשם צורת הפתח, משמע שלבבלי אין נפ”מ אם נעשה לשם כך או לא. וכן מוכיח מעירובין טו ע”ב ממה שנפסק שלחי העומד מאליו כשר, וע’ שו”ע שס”ב ס”ג שכך נפסק.

א”כ לגבי סוכה לרמ”א מועיל כשלא נעשה לכך, ומ”א חולק, ומ”ב ס”ק יג כתב שהסומך על הרמ”א לא הפסיד.

ועל הראיה מפצימין שעשויים לחיזוק התקרה, שמשמע שצריך שיהיה לשם צורת הפתח, יישב החזון איש שכשזה עשוי לחיזוק התקרה, לא נוח לו בכלל בסתימה שזה סותם. אבל בסתם אין צריך שזה יהיה לצורך צורת הפתח.

ואם יש תקרה שאינה בולטת אבל כוונתו היתה לשם צורת הפתח, ע’ בחזון איש שם שכתב שלפי דברי הגר”א אם התכוין יועיל. אבל החזון איש כתב שאפילו אם יתכוון אינו מועיל לעשות את התקרה לצורת הפתח. ולכן התיר החזון איש להשתמש בחוטי טלגרף לשם צורת הפתח, משום שאין צריך שיעשה לשם צורת הפתח. ואם כן הוא הדין במזוזה אין צורך שהמשקוף יעשה לשם צורת הפתח.

בענין הצורך בתקרה: לדעת הרמב”ם שיש צורך בתקרה לשם מזוזה, קשה, הרי גם שער החצר חייב במזוזה, והרי בחצר אין תקרה? שאלה זו הביא הבית יוסף סימן רפ”ז בשם המרדכי:

וכתב המרדכי (הלכות קטנות סי’ תתקסא) פירש רש”י שאין הבית מקורה וקשה דכי גרע מן חצר ואין סברא לחלק בין סופו להיות מקורה ובין אין סופו להיות מקורה עכ”ל ולעיל (סי’ רפו רלא. דיבור ראשון) כתבתי בשם ה”ר מנוח ליישב זה.

ושם כתב בשם רבנו מנוח:

וה”ר מנוח כתב ואף על גב דשערי חצרות חייבים התם שבתים מקורה פתוחים לחצרות.

ונפ”מ לפי זה אם החצר אינה פתוח לבית, האם יתכן מצב שתהיה חייבת במזוזה.

והרא”ש סימן יא בהלכות מזוזה כתב (והובא קודם בב”י):

ומה שפרש”י בלישנא אחרינא דלית להו תיקרה שאין הבית מקורה קשה דמי גרע משערי חצרות דחייבין במזוזה כדאיתא בפ”ק דיומא (דף יא א) וי”ל דאין ראיה מחצר לבית. דחצר דרכו להיות כך ומשמש לדירת הבתים. אבל בית אינו ראוי לבית דירה כשאינו מקורה וכ”כ הרמב”ם ז”ל דבית שאין לו תיקרה פטור מהמזוזה:

אם כן ישנם כמה הסברים: א. רבנו מנוח שזה משום הבתים שהם פתוחים לחצרות ולכן הכניסה לחצר היא גם הכניסה לבית. ב. הרא”ש שכתב שחצר דרכה להיות כך, מה שאין כן בבית שללא תקרה אינו ראוי לדירה.

לגבי המשקוף, האם תקרת הבית יכולה להחשב למשקוף:

בקובץ מבית לוי, בענייני יו”ד מבית מדרשו של בעל שבט הלוי, על פי שבט הלוי ח”ב סימן קנ, כתבו “אין הפתח חייב במזוזה אא”כ יש לו שתי מזוזות ומשקוף. ותקרת החדר אינה נחשבת למשקוף אם אין משקוף בולט מן התקרה“. וע’ בחזו”א קע”ב ס”ק ג’ ובשבט הלוי שם סימן קנז.

ולכאורה יש לדון בזה מכמה מקומות, ראשית יש להוכיח לכאורה מרש”י במסכת עירובין יא ע”ב שגם התקרה יכולה להיות המשקוף. בסוגיה שם דנים האם בצורת הפתח, הקנה העליון צריך לגעת או אינו צריך לגעת בקנים שמהצדדים. ואומרת הגמרא בעירובין יא ע”ב:

אשכחיה רב ששת לרבה בר שמואל אמר ליה תני מר מידי בצורת הפתח אמר ליה אין תנינא כיפה רבי מאיר מחייב במזוזה וחכמים פוטרין ושוין שאם יש ברגליה עשרה שהיא חייבת

(וע”ש בהמשך הגמ’ “אמר אביי… ביש ברגליה שלשה וגבוהה עשרה ואין רחבה ארבעה ויש בה לחוק להשלימה לארבעה רבי מאיר סבר חוקקין להשלים ורבנן סברי אין חוקקין להשלים”)

ופרש”י שם:

ושוין שאם יש ברגליה עשרה – גובה, קודם שיתחיל לעגל.

חייבת – דהא יש בה עשרה גובה ברוחב ארבעה, ואפילו כל העיגול סתום – נשאר שם שיעור פתח כשר, אלמא: אין צריכין ליגע, דהא הכשירה דפתח ברגליה היא, והעיגול מפסיק בין תקרה העליונה למזוזות, וקתני חייבת.

משמע שהמשקוף הוא התקרה העליונה, והחידוש הוא שאין הפסק. וכן כתב בשבט הלוי ב’ קנז:

והנה משיטת רש”י שם ד”ה חייבת מוכח דאין הכיפה עצמה נחשבת משקוף אלא הכותל הישרה שלמעלה מן הכיפה, והיינו כמש”כ ג”כ בתשובת אבני נזר או”ח סי’ רס”ד דכיון דבעינן מזוזה ומשקוף, ולרש”י הרי הכל עגול אחד א”כ הי מפקית וכעין שכ’ הט”ז ס”ק ג’, לכן אמרינן דהכל נחשב מזוזה, והמשקוף הוא התקרה שלמעלה מן הכיפה, ולפ”ז אין חיוב מזוזה בכה”ג אלא א”כ יש כותל גם למעלה מן הכיפה.

אבל כבר כתב החזון איש ביו”ד סימן קע ס”ק ג’:

ועיקר דינא שלפרש”י שאין כיפה חייבת במזוזה אף ביש ברגליה י’, אלא א”כ הכותל מרובע דהכשירא דפתח בתקרה עליונה ולא בעיגול, לא משמע כן ברמב”ם וטוש”ע סי’ רפ”ז אלא כל שיש ברגלי’ י’ תשיב פתח בתקרה עגולה אף בעגולה מבחוץ ג”כ וע”כ שהעיגול תשיב תקרה

וכן הפשטות שהקנה העליון הוא העיגול עצמו ולא התקרה שלמעלה (ובנוגע לקשיים בפשט הסוגיה שם, ע’ בחזון איש. וע’ בשבט הלוי ח”ב סימן קנז, שהכריע בזה, אם יש כיפה בלא תקרה למעעלה, לשים בלא ברכה). ועוד יתכן שגם לרש”י בכיפה התקרה היא המשקוף כיון שמדובר בסוף המשקוף.

ולכאורה אם כן בציור של פתח שבבית לפרוזדור שאין לו משקוף אלא גובה התקרה אין צריך מזוזה כיון שאין לו משקוף. אבל לכאורה יש לפקפק על זה ממה שכתב ערוך השלחן סימן רפ”ו סעיף כג:

סעיף כג

ודע דבשני דינים אלו באין בו ד’ אמות ואין לו תקרה נראה דזהו בחדר יחידי או בהפתח שיוצאין בו לחוץ אבל אם נכנסין מחדר זה לחדר גדול ומקורה בוודאי הפתח של הקטן או אינו מקורה הנכנס להגדול או להמקורה חייב במזוזה מצד החדר השני שהוא לו מקום יציאה וכן הורה גדול אחד [עי’ בחדושי הגרע”א שכתב כן בדין ד’ אמות וה”ה במקורה] ובהכרח לומר כן דדל הקטן או האינו מקורה מכאן והגדול המקורה חייב בפתח שיוצאין ממנו או שנכנסין אליו:

ומקור הדברים ברע”א על שו”ע סימן רפ”ו סעיף יג שכתב המחבר שבית שאין בו ד’ אמות על ד’ אמות פטור ממזוזה. וכתב רע”א:

ד”א על ד”א פטור. דהיינו דמצד עצמותו פטור ממזוזה אבל בחדר שלפנים מחדר (שקורין קעמערכי) שיוצאים מחדר הגדול לחדר הקעמערכי הפתח ההוא חייב במזוזה מצד הגדול שיוצאים ממנו דרך פתח זו לחדר קטן ויהא נידון חדר קטן כאויר דמ”מ חייב כאלו יוצא מפתח זו לשוק כנלע”ד בעזה”י:

וחידש ערוך השלחן, שהוא הדין אם אין לו תקרה. וכתב החזון איש בסימן קס”ט ב’ שבכה”ג ישים את המזוזה בימין היציאה מהחדר הקטן שהוא ימין הכניסה לחדר הגדול. הובא בספר המזוזה פרק י’ סעיף לד, עמ’ קפג.

אבל מכל מקום נראה שעדיין צריך שיהיה לו משקוף, וללא משקוף לא יתחייב גם לדעת ערוך השלחן. ודי לחידושו של ערוך השלחן לגבי הצורך בתקרה, ולא מסתבר שנוסיף את החידוש של ערוך השלחן גם על מצב שאין משקוף.

אבל יש עוד לדון, האם התקרה יכולה להיות משקוף, כשהיא כמו ראשי כתלים, כלומר שיש כאן תקרה וזה קצה הבית ורואים מבחוץ את עובי התקרה. ובכיו”ב כתב המשנה ברורה לגבי שבת, בסימן שמ”ו ס”ק לא, על מה שכתב הרמ”א שם בסוף הסימן “וכן בגגין שלנו הבולטין לפני הבתים דינם כרשות שלפניהם”:

וכן בגגין וכו’ – כתב הט”ז בכאן מבואר הספק שמסתפקין בו הרבה אנשים בענין הבית שיש לפניו לצד הרחוב גג בולט לרחוב שקורין בל”א פי”ר ליב”ן מה דינם אם יוכל לטלטל לשם מן הבית והרבה טועים לומר תקרה הבולט לרחוב יורד וסותם והוי כאלו בנוי עד למטה בארץ ומכאן משמע להדיא דדרך שתחת הגג כרשות שלפניהם ע”ש וכ”כ כל האחרונים. ומה תיקונם שאם יש לבליטת הגג עמודים לצד הרחוב יעמיד מכוון כנגדם גם קנים לצד הבתים ויהיה להגג שעליהם דין צורת הפתח ונמצא שיש צורת הפתח מכל הג’ צדדים ואם הם של בתים רבים שעומדים זה אצל זה א”צ לעשות לכל בית ובית אלא יעשה תיקון זה בשני בתים שעומדים בסוף מקצה מזה ומקצה מזה אך צריכין לערוב עירובי חצירות ואז מותר להכניס ולהוציא מן הבתים לתחת הגגין וכן להיפך [אחרונים]

סיכום:

ע’ ספר אגור באהלך פרק כא סעיף כב:

כב. פתח שיש בו שתי מזוזות בולטות ואין על גבם משקוף אלא תקרה, חייב. וי”א שרק תחילת התקרה דינה כמשקוף ולא אמצע תקרה. אך י”א שאף תחילת תקרה אינה נדונת כמשקוף. ולכן כל שאין משקוף בולט יקבע בלא ברכה.

וע”ש בהערות

לברר:

בספר אגור באהלך עמ’ רס”ה הערה כג הביא בשם משנה ברורה שאם יש מזוזות גמורות, התקרה נדונית כמשקוף. ורק כשסומכים על ראשי כתלים, אז צריך משקוף בולט (נראה לי מחודש)

מקורות נוספים.

אם תקרה דינה כמשקוף, ע’ אגור באהלך עמ’ רס”ה, פכ”א סעיף כב. חובת הדר עמ’ נב, פ”ז סעיף ה’. שם פרק כג סעיף ו’ עמ’ רפ”ז ובהערות, על משקוף שלא נעשה לסתימה.

דין פצימים שעשויים לחזק את התקרה, מה הגדר? ע’ חובת הדר ע’ נג פ”ז ס”ט על עמודים של קומת כניסה לבנין.

ע’ עמק ברכה ו’ בשם הגר”ח. אג”מ או”ח ד’ סי’ קה אות ב’. אבני נזר אור”ח סי’ רסד.