ב"ה
חיוב מזוזה במרפסת
בסוגיה תמיד בית שער אכסדרה ומרפסת הולכים יחד. וכן כתב הרמב"ם בפרק ו' הלכה ז':
… בית שער אכסדרה ומרפסת והגינה והדיר פטורין מן המזוזה מפני שאינם עשויין לדירה, אם היו בתים החייבין במזוזה פתוחין למקומות אלו חייבין במזוזה…
במנחות לג ע"ב הגמרא מביאה ברייתא, "בית שער אכסדרה ומרפסת חייבים במזוזה" ורש"י פירש "מרפסת – אלואיירא" ובלעזי רש"י כתב: "תרגום: מעבר, טיילת, מרפסת". אבל הטור בסימן רפ"ו כתב:
מרפסת שהיא דרך לעלות בה לעליות ובית שער והגינה פטורין ואם בית פתוח לאחד מאלו חייב אף במקום שנכנסין לו מרה"ר חוץ מהמקום שנכנסין לו מהבית ור"י פי' דבית שער חייב מדרבנן אפי' אין בית פתוח לו.
שתי הדעות האם חייבים רק כשפתוחים לבתים זה תלוי בשני התירוצים בתוספות מנחות שם ד"ה אכסדרא:
אכסדרה ומרפסת חייבין במזוזה – וכן משמע בפ"ק דסוכה (דף ח:) דבית שער חייב במזוזה גבי שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו דפריך ותיהוי חיצונה בית שער לפנימית ותתחייב במזוזה ותימה דבפ"ק דיומא (דף יא.) תניא יכול שאני מרבה אף בית שער אכסדרה ומרפסת תלמוד לומר בית כו' וי"ל דהתם מדאורייתא והכא מדרבנן והר"ר יצחק אלפס תירץ דהכא בפתוחה לבית, מ"ר.
שתי הדעות בטור הן גם שתי דעות בשו"ע רפ"ו סעיף ו':
מרפסת, שהיא דרך לעלות בה לעליות, ובית שער והגנה, פטורים. ואם בית פתוח לאחד מאלו, חייבים. ויש אומרים שבית שער חייב אפילו אין בית פתוח לו (טור והפוסקים בשם ר"י).
מכל מקום לדעת הטור, מרפסת היא מקום שעולים בה לדירות בקומה עליונה. דבר שאפשר לראות בירושלים בבתים ישנים שאין חדר מדרגות אלא מדרגות המובילות למרפסת חיצונית שממנה עולים לבתים. ולעניינו זה חדר מדרגות של כל בית משותף.
אם כן כיון שהבתים פתוחים לתוכו, חדר המדרגות חייב במזוזה. ולענין זה בית שער ומרפסת הם היינו הך. אלא שיש לדון כשאין שם רוחב של ד' אמות. ולכאורה נכנסנו למחלוקת הרמב"ם והרא"ש שם די בשטח של ד' על ד' גם באופן שאין רוחב ד' אלא האורך משלים.
אבל כתב בספר אגור באהלך, שאין לצרף את המדרגות כיון שאין בכל מדרגה ד' טפחים, ואם כן זה נדון כשיפוע, וכיון שמגיעים לגובה של עשרה טפחים תוך ד' אמות, הרי דינם כמחיצה. מכל מקום אין כאן מקום לחייב במזוזה את המדרגות. ולכן יקבע בלא ברכה (אלא אם כן יש גם גם 'לובי' לפני העליה במדרגות).
יש לדון במה שאנו קוראים מרפסת שהיא מקום שנחים בו משחקים בו ולפעמים אוכלים בו, אבל אינו מקום דירה רגיל. ראשית יש להדגיש שהמדובר הוא במרפסת שיש לה תקרה, שאם לא כן היא פטורה לגמרי ממזוזה כמ"ש הרמב"ם וכן שו"ע סימן רפ"ו סעיף יד. אלא שיש לדון גם כשאין לה תקרה אם תתחייב כמו חצר, לדוגמה: כשיש יציאה על ידי מדרגות לגג הבית.
מרפסת שאין בה ד' אמות על ד' אמות. נושא זה נתברר בשעור הקודם, דעת הרע"א, וכפי שמפורש גם בשלטי גיבורים וכן הבנת החזון איש, הרי הפתח נדון ככניסה לחדר הגדול ויש לשים את המזוזה כמי שנכנס מבחוץ פנימה. והבאנו את דעת החמודי דניאל, שחדר שראוי לתשמישו שמיועד לו בגודל כזה חייב במזוזה, ועי"ש שיש לזה ראיה מגמ' סוכה ג' ע"ב ע' רש"ש שם. ונפ"מ בין חמודי דניאל ובין רע"א, שלפי החמודי דניאל צריך לשים את המזוזה בימין הנכנס למרפסת, ולפי רע"א צריך לשים בצד השני, כשנכנס מבחוץ לחדר, בצד ימין מבחוץ. והבאנו את הרב ניסים קרליץ ועוד שכתבו שדברי החמודי דניאל לא מקובלים, מה גם שלכאורה גם מרע"א מוכח של כדבריו.[1] אבל דברי רע"א מקובלים.
אם זה מקום דירה רגיל, ברור ששמים את המזוזה בצד ימין של הנכנס לחדר פנימי, ואם כן הוא הדין במרפסת. אבל נחלקו בזה בספר חובת הדר והחזון איש. כתב החזון איש סימן קסח אות ז':
בית הפתוח למרפסת (טרס"א בלע"ז) כדין בית הפתוח לחצר, דהטרסא משמשת כדירת חצר לישיבה ולטיול ולאכילת עראי ולשינת עראי, וקובעין בימין כניסת בית אף שהטרסא סתומה ויש בתוכה דע"ד. ומיהו כל שהיא סתומה נראה דלא יברך בין שיש בה דע"ד בין שאין בה דע"ד. אבל אם יש לה פתח לרה"ר אפשר לברך אף שהדלת נפתתת לטרסא
ראה חובת הדר פ"ח ח"א הערה ו' שחלק על החזון איש:
החזו"א בהלכות מזוזה יו"ד סימן קסח סק"ו העלה להלכה אפילו בחצר סתם ואפילו במרפסות שלנו שאין להם דין חצר שבימיהם לחייבם קובע בימין הנכנס לבית אפילו כשהחצר או המרפסת סתומה וצ"ע מדוע לא יהא למרפסות שלנו דין דירה גמורה כיון שמשתמש שם תשמיש דירה ואפילו כשאינו משתמש שם כי אם לאויר וטיול גם זה בכלל תשמיש דירה הוא וכמו שכתבתי בפרק ב הערה א בשם האחרונים דכל החדרים ביחד שדרכם להיות בבית דירה הרי הם בכלל דירתו של אדם.
ואם דינה כחדר, לכאורה ודאי שצריך לשים בכניסה לחדר ולא בכניסה ממנה לבית, אם יש בה ד' על ד'.
ואם ננקוט כחזון איש שדינה לא כבית, אלא מבחינת ההלכה יותר דומה לחצר. הרי דעתו של החזון איש שקובעים את המזוזה בימין הנכנס ממרפסת לבית.
בענין זה ראה סיכום של הדברים בפניני הלכה על ש"ס מתיבתא סוכה ג' ע"ב:
נחלקו הפוסקים בדין מרפסת שיש בה ד' אמות על ד' אמות אם צריך לתת את המזוזה בימין הנכנס למרפסת או בימין הנכנס מהמרפסת לבית עיקר המחלוקת היא לענין חצר שדעת הבית מאיר יו"ד סי' רפט ס"ג שמקום המזוזה הוא בימין הנכנס מחצר לבית וראייתו היא מלשון בני האדם שכאשר הולכים לחצר הם אומרים הריני יוצא לחצר ואינם אומרים הריני נכנס לחצר ואם כן מוכח שהחצר אינה חדר פנימי אלא חדר חיצוני וממנה נכנסים לבית ולא להיפך אך דעת הט"ז שם סק"ד ומהרי"ל שגם חצר הרי היא כחדר פנימי מחמת תשמישיה שאינם כתשמישי רשות הרבים ומקום קביעת המזוזה הוא בימין הנכנס מהבית לחצר וכן נוגעת מחלוקתם לענין מרפסת דדעת החזו"א יו"ד סי' קסח ס"ק ה ו היא שצריך לקבוע את המזוזה בימין הנכנס מהמרפסת לבית כדעת הבית מאיר אך דעת רוב הפוסקים ראה חובת הדר פ"ח ס"ק ו מנחת יצחק ח"א סי' ח ומנחת אלעזר ח"ב סי' מ להכריע כדעת הט"ז שמקום המזוזה הוא בימין הכניסה מהבית למרפסת
ונפרט: בבית יוסף סימן רפ"ט כתב:
וכתוב בתשובות אשכנזיות (שו"ת מהרי"ל סימן צ"ד)… וכתוב עוד שם פתח שבין בית לחצר אם יש לחצר פתח אחר לרשות הרבים אז אית לן למיזל בתר היכר ציר אבל אם אין לחצר פתח לרשות הרבים אז יש לקבוע בימין כניסה מבית לחצר עכ"ל:
וע' ט"ז ס"ק ד' שהסביר את דברי מהרי"ל. מכל מקום ודאי שלדברי מהרי"ל מקום המזוזה הוא בימין הכניסה מבית אל החצר. אבל הבית מאיר כתב בסימן רפ"ט:
ואם שאיני כדאי לחלוק על המהרי"ל תורה היא וללמוד אני צריך כי לדעתי תמוה הוא. דהא לדעתי דין חצר וגנה אחת הם ששניהם בפני עצמם פטורים ואינם חייבם במזוזה אלא מפני שבתים פתוחים לתוכו כדמבואר בהרמב"ם סוף הלכות מזוזה הל' ז' והלכה ח'. וכן הוא בפרישה סי' רפ"ו בשם רבנו מנוח דלולא שסתם חצירות בתים פוחחם לתוכו אף הם היו פטורים מפני שאינם מקורים כמו גינה.
וראיתו מהדין המובא בשו"ע רפ"ו סעיף ט':
בית שער העומד בין הגנה לבית, חייב בשתי מזוזות, אחת במקום שפתוח לבית ואחת במקום שפתוח לגנה.
דין זה הוא בגמרא מנחות לג ע"ב שם מחלוקת רב ושמואל עם רבה ורב יוסף, ותמצית ומסקנת הסוגיה בבית יוסף:
תנו רבנן בית שער הפתוח לגנה ולקיטונית רבי יוסי אומר נידון כקיטונית וחכמים אומרים נידון כבית שער רב ושמואל דאמרי תרוייהו מגנה לבית כולי עלמא לא פליגי דחייב כי פליגי מבית לגנה מר סבר קיטונית עיקר ומר סבר גנה עיקר.
פי' מגנה לבית. אם כשהוא פותח מגנה לבית כלומר דיש היכר ציר בבית חייב במזוזה: מבית לגנה. כלומר שהכר ציר הוי בגנה: קיטונית עיקר. ואף על גב דציר סובב על גנה דכי אמרינן הלך אחר הכר ציר (לג.) הני מילי דבין תרי בתי דתרוייהו עיקר אבל הכא קיטונית עיקר וחייב. ואסיקנא בגמרא (לד.) דהלכתא כרב ושמואל לחומרא ופירש רש"י דצריך מזוזה לתרוייהו דהלכה כרבי יוסי.
וע' רש"י שפירש שמגנה לבית, היינו אותו פתח שבין הגינה לבית שער, וזה לכ"ע חייב.
הרי שלענין השאלה אם חייב במזוזה או לא, לא הולכים אחר היכר ציר שהוא לגינה ופוטרים ממזוזה, אלא קיטונית עיקר וחייב משום שזה כניסה לקיטונית. ואם כן, טוען הבית מאיר ודאי לענין הצד שצריך לשים את המזוזה, הוא משום שזה כניסה לבית וצריך לשים מצד ימין כשנכנס מהחצר לבית. ולכן הבית מאיר חולק על מהרי"ל. ועוד כתב שם, שאפילו אם נאמר שהחצר חייבת מצד עצמה, מכל מקום ודאי שתשמיש הבית עיקר והפתח הוא כניסה לבית. והוסיף שם בבית מאיר:
הדברים הנ"ל הובאו ע"פ מעשה ליד חתן בן אחותי החריף המופלג מוה' יעקב מליסא. והשיב אלי בזה הלשון, וע"ד אשר כתב אדמו"ר בדין מזוזה שבין בית לחצר לחלוק על סברת מהרי"ל תיתי לי דקיימתי מסברא דנפשאי וב"ה שכונתי לדעת הגדול.
וכן מסקנת החזון איש ביו"ד קס"ח אות ה':
ולפי זה נקטין לדינא דבית הפתוח לחצר בין שהחצר סתומה ובין שיש לה פתת לרה"ר לעולם קובעין המזוזה לימין כניסת בית ואי אפשר לן להקל כמהרי"ל.
ולכאורה שאלה זו תלויה שאלה האם החיוב של חצר הוא משום שהוא כניסה לבית או שחייבת מצד עצמה. ולעיל בשעור ז' שאלנו: לדעת הרמב"ם שיש צורך בתקרה לשם מזוזה, קשה, הרי גם שער החצר חייב במזוזה, והרי בחצר אין תקרה? שאלה זו הביא הבית יוסף סימן רפ"ז בשם המרדכי:
וכתב המרדכי (הלכות קטנות סי' תתקסא) פירש רש"י שאין הבית מקורה וקשה דכי גרע מן חצר ואין סברא לחלק בין סופו להיות מקורה ובין אין סופו להיות מקורה עכ"ל ולעיל (סי' רפו רלא. דיבור ראשון) כתבתי בשם ה"ר מנוח ליישב זה.
ושם כתב בשם רבנו מנוח:
וה"ר מנוח כתב ואף על גב דשערי חצרות חייבים התם שבתים מקורה פתוחים לחצרות.
ואם החצר חייבת רק משום הפתיחה לבית, אם כן המזוזה תהיה מימין לנכנס מחצר לבית.
אבל הרא"ש הסביר אחרת: הרא"ש בסימן יא בהלכות מזוזה כתב (והובא קודם בב"י):
ומה שפרש"י בלישנא אחרינא דלית להו תיקרה שאין הבית מקורה קשה דמי גרע משערי חצרות דחייבין במזוזה כדאיתא בפ"ק דיומא (דף יא א) וי"ל דאין ראיה מחצר לבית. דחצר דרכו להיות כך ומשמש לדירת הבתים. אבל בית אינו ראוי לבית דירה כשאינו מקורה וכ"כ הרמב"ם ז"ל דבית שאין לו תיקרה פטור מהמזוזה:
אם כן זה חייב מצד עצמו.
אבל צריך עיון האם מרפסת מקורה גם היא חייבת רק משום שהיא פתוחה לבית וגרע מבית האוצר, או שהיא חייבת מצד עצמה, כי יש לה שימושים של דירה.
וע' יחווה דעת חלק ד' סימן נא, שהעיר שמחלוקת מהרי"ל ובית מאיר היא מחלוקת תנאים בבריתא מסכת מזוזה פרק ב' הלכה ו:
אכסדרה שהיא לפנים מן הבתים ואין לה יציאה ממקום אחר, נותן דרך יציאתו מן האכסדרה לבתים, רבי יוסי אומר דרך כניסתו מבתים לאכסדרה.
לרבי יוסי אכסדרא דירה גמורה וחייבת במזוזה מצד עצמה. ולרבנן פטורה ורק משום הכניסה לבתים חייבת. ודין בית שער אכסדרא וחצר שווה, שהם חייבים רק משום שהם פתוחים לבית. וע' רמב"ם שהבאנו לעיל … בית שער אכסדרה ומרפסת והגינה והדיר פטורין מן המזוזה מפני שאינם עשויין לדירה, אם היו בתים החייבין במזוזה פתוחין למקומות אלו חייבין במזוזה…
אם כן החיוב הוא משום הבית, ואם כן זו מחלוקת תנאים גם בחצר כמו במרפסת. והרי הכלל הוא שהלכה כרבי יוסי מחברו, ואם כן הלכה כבית מאיר. וכתב ביחווה דעת שם:
ומכל מקום נראה שאין לנו להסתמך במיוחד על דברי הברייתא דמסכת מזוזה הנ"ל, שאפשר שלא היתה שנויה בבית מדרשם של רבי חייא ורבי אושעיא.
מחלוקת זו האם לשים מזוזה מהפנימי לכיון החיצוני או ההיפך, היא גם מחלוקת, לדעת הסוברים שמעלית חייבת במזוזה, האם לשים בכניסה למעלית או ביציאה ממעלית.
ע' אגורה באהליך פרק לז
ע' חידושי ר' אריה לייב סימן יז
אגרות משה יו"ד ח"א קפא.
- ע' המזוזה, פרק יב סעיף טו, שמרפסת קטנה הראויה לתשמישה, יש הסוברים לשים מימין לכניסה: מנחת יצחק א, ח, שו"ת חלקת יעקב ג' קסב, אבן ישראל ז' לד, אור לציון יו"ד יד. ↑