ב"ה
יב. תעשה ולא מן העשוי במזוזה
בגמרא מנחות לג ע"א:
ריש גלותא בנא ביתא אמר ליה לרב נחמן קבע לי מזוזתא א"ר נחמן תלי דשי ברישא
ופרש"י שם:
תלי דשי ברישא – העמיד הסיפא בבנין תחלה ואח"כ קבעינהו המזוזות דגמרינן מציצית דכתיב בה תעשה ולא מן העשוי ואי קבענא תחילה המזוזה בסיפא והדר הסיפא בבנין הוה ליה עשוי המזוזה קוד' שתבא לידי מצוה.
לרש"י כאן מקור תעשה ולא מן העשוי במזוזה הוא מציצית. ובסוגיה בסוכה יא ע"א משווה הגמרא סוכה וציצית, לגבי השאלה אם הדלת עליה את הגפן וקצצה, ואומרת הגמרא שצריך לנענע, ופרש"י:
ואומר שם רש"י:
אבל צריך הוא לנענע קצת אותם שהוסככו במחובר לאחר קציצתן, דתהוי להו הך כעשייה, דאי לא – פסולה משום תעשה ולא מן העשוי, דהכי משמע סוכות תעשה – כשאתה עושה אותה תהא ראויה לסוכה, ולא מן העשוי בפסול, שאינו ראוי לסוכה, ואתה מתקנו בתיקון מועט כי האי, דמכשר לה בקציצה, ולא הדר סתר לה, ומיהו, נענוע קרוב לסתירה הוא, שמגביה כל אחד לבדו ומניחו, וחוזר ומגביה את חבירו ומניחו.
משמע מרש"י שיש לימוד מיוחד לסוכה משום שכתוב חג הסוכות תעשה לך, לכן יש פסול של תעשה ולא מן העשוי.
ודנה שם הגמרא האם הקציצה נחשבת לעשיה, ומדמה הגמרא לעושה ציצית ולא פסק ראשי חוטין, שאמר רב מפסיקן והן כשרין, אלמא פסיקתן זו היא עשייתן.
ובסוכה טו ע"א שהחוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה. והטעם, שצריך שהסכך יהיה עשוי לשם סכך, ולא שעשוי מאליו. וכן לולב אם צריך אגד והוא אגד הדס שענביו מרובים ואחר כך מיעט – לגבי כולם דנים על פסול תעשה ולא מן העשוי.
ביראים סי' ת' משמע שדין תעשה ולא מהעשוי במזוזה הוא לימוד מפרשת המזוזה עצמה:
תניא [ל"ג ב'] העמיד לה מלבן של קנים חותך שפופרת ומניחה אמר רב אחאי בריה דרבא ל"ש אלא שהעמיד ולבסוף חתך אבל חתך והניחה ולבסוף העמיד פסולה משום תעשה ולא מן העשוי פי' וכתבתם על מזוזות ולא שכבר כתוב ומונח.
לדעת הרמב"ם אין הפירוש בגמרא במנחות להעמיד את הסיפא בבנין אלא את הדלתות ולכן לגבי בית שאין לו דלתות, לדעת הרמב"ם פטור ממזוזה, והכרעת השו"ע סימן רפ"ו סעיף טו שחייב במזוזה, ואת דעת הרמב"ם הביא כ"יש מי שפוטר". וכתב הש"ך ס"ק כה:
ויש מי שפוטר. ואם קבעה קודם תליית הדלת לא יצא ידי חובתו כשנותן הדלת אח"כ דהוי תעשה ולא מן העשוי עכ"ל עט"ז ולצאת ידי שניהם יתלה בה הדלת מיד ויקבענה ואם אי אפשר לתלותה מיד יקבענה בלא ברכה או יברך מתחלה גם על אחרת ויהא דעתו גם על זו וכשיתלה בה הדלת יטלנה ויחזור ויקבענה בלא ברכה או יברך על אחרת ויהא דעתו גם אזו ובזה יוצא ידי כולם ודו"ק:
ולכאורה לדעת הרמב"ם, אמנם בלא דלתות הבית פטור, אבל מדוע לא יוכשר אחרי ששם את הדלתות? אלא שגם לדעת הרמב"ם טעם הדין הוא משום תעשה ולא מן העשוי.
אם כן יש לשאול על דבר יותר מצוי, לעיתים יש צורך להוריד את הדלת, לצורך צביעה, או למעבר מכשיר חשמלי רחב וכד': לדעת הרמב"ם כשהורדתי את הדלת, הרי עכשיו פטור ממזוזה, ואם אני מחזיר את הדלת זה תעשה ולא מן העשוי?
זה דומה לשאלת גג נפתח בסוכה, האם כשסוגרים את הגג בגלל גשמים, מדוע הסוכה לא תהיה תעשה ולא מן העשוי כשאחר כך פותח את הגג? נפסק בשו"ע סימן תרכו סעיף ג':
העושה סוכה למטה בבית, תחת הגג שהסירו הרעפים, אף על פי שנשארו עדיין העצים הדקים שהרעפים מונחים עליהם, כשרה. הגה: וכן מותר לעשות הסוכה תחת הגגות העשויות לפתוח ולסגור, ומותר לסגרן מפני הגשמים ולחזור ולפתחן (מהרי"ל); ואפילו ביום טוב שרי לסגרן ולפתחן (אגודה דיומא ומהרי"ו) אם יש להם צירים (ד"ע) שסוגר ופותח בהן, ואין בזה לא משום סתירה ובנין אהל בי"ט, ולא משום תעשה ולא מן העשוי; רק שיזהר שלא ישב תחתיהן כשהן סגורין, שאז הסוכה פסולה.
האם כשחסרה דלת זה דומה לגג שנפתח מעל סכך שאין בו משום תעשה ולא מן העשוי?
ובשערי תשובה סימן תרכ"ו ס"ק ז' כתב מקרה זה לגבי מזוזה בסוכה:
ובשו"ת ארבעה טורי אבן סי' י"ד שהשיב להגאון פר"ח ז"ל שדעתו בחדרים מקורים עם מזוזות ובסוכות פותחים הקירוי ומסככים בענפים והמזוזה קבוע בדלת ואחר הסוכות חוזרים ומקרין בקירוי והמזוזה כדקאי קאי וכתב הפר"ח בתשו' דיש בזה משום תולמ"ה וצריך ליקח המזוזה ולקבוע אותה מחדש ולברך עליו כו'
והגאון מוהר"א ז"ל בעל המחבר השיב לו שאין בזה משום תולמ"ה שנעשה תחלה בהכשר וראי' מסי' ט"ו מדברי הלבוש והאחרונים בסי' זה אך באמת א"צ לזה דמוכח דסובר שבימי החג פטורה ולענ"ד פשוט שמעולם לא יצא' מידי חיוב מזוזה אף בחג מאחר שהוא דירת קבע כל השנה ע"ש
וביתר אריכות בפתחי תשובה ליו"ד רפ"ו ס"ק יג:
ועיין בשו"ת ארבעה טורי אבן סי' י"ד לענין מה שיש ברוב מקומות חדרים מקורים עם מזוזה ובסוכות פותחין הקירוי ומסככין בענפים והמזוזה קבועה בדלת ואחר הסוכות משליכין הסכך ומקרין עם הקירוי כמקדם והמזוזה כדקאי קאי אם יפה הם עושים או לא. ודעת גדול אחד דיש בזה משום תעשה ולא מן העשוי ע"כ צריך אח"כ ליקח משם המזוזה ולקבוע אותה מחדש ולברך עליה וכן העלה שיש להחמיר אם נשברה הדלת ונתנו אותה לאומן לתקנו. כשחוזר וקובע אותה בהשער שצריך להוציא המזוזה ולקבוע אותה מחדש משום תולמ"ה.
והרב בעל המחבר חולק עליו חדא דמעולם לא יצא הסוכה הנ"ל מידי חיוב מזוזה דאי משום דסוכה דירת עראי הרי חדר זה דירת קבע כל השנה וע"כ לא פטרינן סוכת החג אלא כשעושה לשם חג אף כשעושה אותה דירת קבע פטורה דמקרי דירת עראי אבל בחדר זה שהוא דירת קבע כל השנה ודאי גם בימי סוכות לא נפטרה. ואין לפוטרה בשביל שאינו מקורה הרי דרכו בכך והוי כמו חצר.
ועוד דפסול תולמ"ה לא הוי אלא כשמתחלה נעשה בפסול אבל אם מתחלה נעשה בהכשר בחדר שחייב במזוזה אף שנפטר החדר אח"כ ממזוזה כגון שמסירין הקירוי וכדומה לזה מ"מ כשנתקן אח"כ כשירה ואין בזה משום תולמ"ה ע"ש באורך:
לדעת הפרי חדש אמנם אם עוקר את הדלת ומחזיר אותה, אף שהמשקוף קיים, צריך לקבוע מחדש את המזוזה משום תעשה ולא מן העשוי.
ובמנחת חינוך מצוה תכג הסתפק:
ויש לחקור בשכר בית ותוך למ"ד יום שפטור ממזוזה קבע בה מזוזה אם יוצא בה לאחר ל' יום דאפשר ה"ל תעשה ולא מן העשוי בפטור דאז היה פטור ואפשר כיון דהוא רק מח"ז אינו מקרי מן העשוי. והאחרונים חקרו בציצית הנעשים בלילה ע' בדבריהם וגם בסוכה דין זה תעש' וכו' ויש לחקור בזה וא"י להאריך והדברים ארוכים וצריך קונטרס בפ"ע ובאתי רק להזכיר.
אבל האחרונים כתבו כמ"ש הפתחי תשובה בטעם השלישי, שאם בתחילה נעשה בהכשר אין כאן תעשה ולא מן העשוי אף אם היה זמן של פטור. וכתבו את זה לגבי גג של סוכה, שאפשר לסגור בסוכות, ואחר כך לפתוח ואין בזה משום תעשה ולא מן העשוי. לפי זה גם אין מקום לספיקו של המלבי"ם בספר ארצות החיים סוף סימן ח' אם מפקיר את טליתו וחזר וזכה בה, האם הציציות נפסלו משום תעשה ולא מן העשוי.
וראיה לזה מהסוגיה בסוכה ג' ע"ב – ד' ע"א:
היתה גבוהה מעשרים אמה ובא למעטה בכרים וכסתות לא הוי מיעוט ואף על גב דבטלינהו [לכולהו] משום דבטלה דעתו אצל כל אדם תבן ובטלו הוי מיעוט וכל שכן עפר ובטלו.
ושאל שם המאירי, מדוע אין חסרון של תעשה ולא מן העשוי כשמגביה את הקרקע ועל ידי זה מכשיר את התקרה, ותירץ
שכל שעשה הסכך כתקנו מחמת עצמו לשם סוכה ואח"כ עושה מעשה להכשיר את הפסול הבא לו מצד אחר אף על פי שאינו עושה מעשה בגוף הסכך אין בו משום תעשה ולא מן העשוי… ואף על פי שבהדס שענביו מרובין מעליו ומיעטן לאחר האגד לדעת האומר לולב צריך אגד נפסל מדין תעשה ולא מן העשוי בזה הואיל ולולב צריך אגד ולא נאגד כתקנו אין זה כלום שמעולם אין תורת אגד עליו אבל בסוכה הרי הסכך נעשה הוא כתקנו שאינו צריך להיותו אחד עם הדפנות אלא יעשה הוא כתקנו ואח"כ יכשיר את הפסול הבא מצד אחר לכשירצה והכשרו עולה לו וקצת גדולי הדורות כתבו בה הפך הדברים ולא נתברר לי דבריהם.
בדרך כלל "גדולי הדורות" שבמאירי זה בעל "ההשלמה" (הוא זקנו של המאירי , אבל כאן בעל ההשלמה אומר כמו המאירי ולכן לא ידוע מי הם גדולי הדורות כאן. ואם כן מוכח מגמרא סוכה כסברת האחרונים שאם הפסול הוא אינו בגוף הדבר אלא פסול צדדי, כשמוריד את הפסול אינו נפסל משום תעשה ולא מן העשוי.
וכן זה נכון לגבי שאלת מזוזה בחדר שהורידו את הגג ועשו שם סוכה, כשמחזירים את הגג אין שאלה של תעשה ולא מן העשוי לגבי מזוזה. וע' הר צבי תשובה ז' בנוגע לשאלה שנשאל:
שאלתי מח"א, ע"ד טלית – קטן שכתוצאה מהכביסה נעשו בו חוטי הציצית מעורבין ומסובכין כ"כ עד שקשה עליו פרידתן ולכן מצא עצה ותיקון לזה שקודם הכביסה הוא כופל כל אחת מהציצית על הכנף שלו ותופר כפילות הכנף באופן שהציציות נבלעים בתוך כפילות הכנף ואחרי הכביסה מתיר את התפירות והציציות חוזרות כל אחת על מקומה כמשפטם הראשון ועומד ושואל אם יש פסול על ציצית הללו משום תעשה ולא מן העשוי.
והביא מחלוקת הרמ"א והב"ח:
בסימן תרכו מסיק הרמ"א דמותר לעשות הסוכה תחת הגגות העשויות לפתוח ולסגור, ומותר לסוגרן מפני הגשמים ולחזור ולפותחן, והב"ח מחמיר שקודם שמסכך צריך לפתוח דלתות הגג ומכיון שנעשה בהכשר אף שאח"כ סגר את הגג כשרה וכ"ז שהגג סגור הסוכה פסולה, מ"מ כשחוזר ופותח את הגג הסכך כשר ולא חשיב תולמ"ה. וכן נראה לענין ציצית. שמכיון שעשייתן היה בהכשר אף שתפרן אח"כ ובשעה שהיו מובלעין ומכוסין בתפירה נפסלו, מ"מ כשמוציאן חוזרין לכשרותן של שעת עשייתן.
וכן כשמורידים את הדלת ואחר כך מחזירים, המזוזה מתחילתה נעשית בהכשר ואין זה תולמ"ה. אבל בנדון המנחת חינוך לכאורה לא נעשה בהכשר.
אבל בכל זאת יש להתסתפק לדעת הרמב"ם אם הוריד את הדלת והחזיר, אף שתחילתו בכשרות, אבל כשהפסול בגופו כתבו האחרונים שיש להחמיר. כן כתב מגן אברהם סימן כג ס"ק א על דברי השו"ע שם בסעיף ב':
יש נוהגים לקשור שני ציציות שבשני כנפים זה עם זה כשנכנסים לבית הקברות, ולא הועילו כלום בתקנתן.
וכתב המג"א:
דאע"פ שקושרין אותן לא נתבטל מצות ציצית כמ"ש סי' י' ועוד לפי דעתם שסוברים שנתבטלו הציצית בקשירתן א"כ כשחוזרין ומתירים אותם ה"ל תולמ"ה [ב"י] והלבוש כ' דלית בזה משום תולמ"ה כמ"ש סס"י תרכ"ו דאם מסיר הגג שעל הסוכה לא הוי תולמ"ה ע"ש ול"נ דל"ד דהתם אין הפסול בגוף הסוכה רק בד"א המונעו לכן כשמסירו כשר אבל הכא הפסול בגופו וכ"מ סי' י' ס"ו ע"ש
הרי שלדעת המגן אברהם, אם הפסול בגוף הדבר, יש חסרון של תעשה ולא מן העשוי. ואם כן צריך לדון האם חסרון הדלת נחשב חסרון בגוף חיוב המזוזה או חסרון מבחינת המגורים, שהבית אינו ראוי למגורים בלא דלת, אבל הדלת מצד עצמה יש לה תנאים של חיוב במזוזה.
אבל דעת הקרן אורה מנחות לג ע"א ד"ה אמר רב נחמן, שגם לרמב"ם בלא דלתות אין שאלה של תעשה ולא מן העשוי:
והי' נראה קצת דפסול תעשה כו' גם לדברי הרמב"ם ז"ל לא איתמר אלא קודם עשיית מזוזת הפתח, אבל קודם עשיית דלת, נהי דמצוה לעשותה אחר תליית הדלת, וכדאמר ר"נ תלא דשא ברישא, אבל אם קבעה קודם הדלת לא מיפסיל, כיון דאיכא מזוזת הפתח, והיינו דס"ד דריש גלותא לעשות המזוזה קודם הדלת, דאטו לא ידע דרשא דתעשה ולא מן העשוי, ועיין בלשונו ז"ל בתשובתו הנ"ל הובא בכ"מ (שם) ועי' מגדול עוז שם.
ע"ש ראייתו מרמב"ם הלכות מזוזה פרק ה' הלכה ח':
… חתך קנה והכניס בו מזוזה ואחר כך חיבר הקנה אל קנים אחרים והעמיד מן הכל מזוזת הפתח פסולה מפני שקדמה קביעת המזוזה לעשיית מזוזת הפתח.
וקשה, הרי אפילו קבע את המזוזה כשכבר הכל מחובר לפתח, עדיין פסול משום שאין עליו דלתות, ומכאן הוכיח שלרמב"ם הדלתות אין זה גורם לתעשה ולא מן העשוי, וזה נחשב כדבר חיצוני.
אם כן שאלה זו של נתינת מזוזה לפי שימת הדלתות, תלויה בשאלה האם הדלת היא רק תנאי חיצוני לחיוב מזוזה או שזה שייך להגדרת השער. אם זה שייך להגדר השער, אין מקום לומר שאין בעיה של תעשה ולא מן העשוי. אבל אם זה רק תנאי בדירה, אם כן זה דבר חיצוני ואין פוסל משום תעשה ולא מן העשוי.
אלא שבדעת הרמב"ם, כבר הבאנו את דברי הרמב"ם בתשובה (רל"ה, והביאה הכסף משנה פ"ו הלכות מזוזה, ובברכת אברהם לר"א בן הרמב"ם סימן מא) שם ברור שלדעתו בלא דלת אין זה אלא פתח ולא שער ואינו חייב במזוזה:
והדבר ידוע שהשער הן הדלתות וכך אמרו חכמים ע"ה אחד שערי בתים ואחד שערי דלתות ולא אמרו אחד פתחי בתים שכל פתח שאין בו דלתות פתח איקרי שער לא איקרי ולא יסתפק דבר זה לחכם שבעולם לא דין החיוב תלוי אלא בשער בית כפשטיה דקרא וריש גלותא שאמר לרב נחמן לקבוע לו מזוזה על פתח שלא היו בה דלתות לא למימרא שהיה סבור שחיוב המזוזה על הפתח לבד אלא כיון שהעמיד המזוזות אמר לרב נחמן להניח המזוזה על הפתח ואחר כך יעמיד הדלתות.
ולכן אם שם מזוזה כשאין דלתות ואחר כך שם דלתות הרי זה תעשה ולא מן העשוי. ויתר על כן, לכאורה אם נאמר שכדי שלא יהיה תעשה ולא מן העשוי לא די שתחילתו תהיה בכשרות, אלא צריך שלא יהיה פסול בגופו, ואם כן לפי דברי הרמב"ם בתשובה זה פסול בגוף, הרי לכאורה אם מוציא את הדלת ומחזירה לגבי המזוזה זה תעשה ולא מן העשוי! וצ"ע.
אבל צריך עיון, מדוע כל פעם שיוצא מן הבית, והבית לכאורה פטור מן המזוזה, הרי כשחוזר הביתה זה תעשה ולא מן העשוי. וע' רע"א תשובה סב שדן מדוע לא מברכים כל פעם שחוזר מן השוק. אלא שלגבי זה ודאי מה שנעשה בהכשר מוציא את זה מידי תעשה ולא מן העשוי. ויתר על כן, מסתבר שלא כרע"א, אלא שאם מגוריו בבית, חייב במזוזה גם כשאינו בבית, ואכמ"ל. וע' אבני נזר יו"ד שפ"א ס"ק ד' ומ"ש בשיעור על חובת הדר.
וע' מתיבתא מנחות אוצר עיונים יז