ב"ה ב' תמוז תשע"ח
יג. מזוזה בסוכה
סוכה פטורה ממזוזה, אך האם סוכה שמתוכה נכנסים לבית תהיה חייבת במזוזה מדין בית שער, שלדעת כמה פוסקים חייב במזוזה אפילו אם אין לו ד' אמות על ד' אמות, חייב משום שהוא פתח לבית. אם כן האם סוכה כזו תתחייב מדין בית שער?
המשנה ברורה בסימן תרכ"ו בס"ק כא כותב:
כתב הפמ"ג בס"ס תרמ"ג מזוזה בסוכה פטור ומשמע חדר של כל השנה שדר בו תמיד ובסוכה מסיר הגג אפ"ה בסוכות פטורה דבשבעה ימים לאו קבע מקרי. ומי שיש לו שני חדרים זה לפנים מזה אם הולך מחדרו לסוכה פתח הסוכה צריך מזוזה משום חדרו ואם הולך מסוכה לחדרו בענין שהפתח הוא מחדר הסוכה י"ל שחייב הוא במזוזה בפתח בסוכה הפתוח לר"ה וכדומה דהוי כבית שער:
לפי דברי המשנה ברורה יוצא לכאורה שכל מי שעושה סוכה על פתח ביתו צריך לקבוע מזוזה על פתח הסוכה, מדין בית שער, אף שהסוכה מצד עצמה היא פטורה. והרי מנהג העולם אינו כן, וגם אצלי בסוכה מעולם לא עלה על דעתי לשים מזוזה.
כתב בפסקי תשובות כאן בשם ס' מקדש מעט הל' מזוזה סי' רפ"ו סקל"ז:
אין הדברים אמורים אלא שחדר הסוכה קיים וקבוע ובכל ימות השנה משמש כבית שער וכניסה לחדר פנימי, אבל אם מקימים אותו רק לצורך חג הסוכות אינו חייב במזוזה, ולכן מובן מנהג העולם כשעושים סוכה בצמוד לפתח הבית (או צמוד לפתח אחורי שבבית) אף שבכל משך ימי חג הסוכות הכניסה לבית היא דרך הסוכה אין קובעים מזוזה בפתח הסוכה, ומנהג נכון הוא (שו"ת שלמת חיים סי' רמ"ב, ס' הסוכה השלם בפסקים מאת הגרש"ז אויערבך זצ"ל אות י"ד).
האם המדובר כאן הוא בלימוד זכות גרידא או שהחילוק הוא מבוסס? כמובן זה תלוי בהבנת גדר בית שער. ע' קונטרס דרכי הוראה מהרב אשר וייס, קובץ ו'.
בעצם זו שאלת הגמרא בסוכה דף ח' ע"ב:
אמר רבי לוי משום רבי מאיר שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו הפנימית אינה סוכה וחייבת במזוזה והחיצונה סוכה ופטורה מן המזוזה ואמאי תהוי חיצונה כבית שער הפנימית ותתחייב במזוזה משום דלא קביע.
לכאורה זו ממש השאלה שפתחנו בה, בסוכה שנמצאת על פתח הבית.
אלא שזה תלוי בהבנת רש"י בסוגיה:
החיצונה סוכה – ויוצא בה ידי חובתו, ואין צריך לסותרה ולעשותה לשם חג, כבית הלל, ומשום היכירא דמצוה ליכא למיסר, דכיון דכולה שתא לאו הכא דייר, והשתא דייר בה – איכא היכירא.
ופטורה מן המזוזה – לעולם, דלאו דירה היא, שאינה עשויה אלא לצאת ולבא דרך שם, ולהכניס שם תגרים.
ותיהוי כבית שער הפנימית – דקיימא לן במנחות בהקומץ רבה (לג, ב) דחייב במזוזה מדרבנן, בית שער – פירק"א בלעז, שלפני הבית.
משום דלא קביע – לא זו ולא זו דבר קבוע, ואין הפנימית חשובה להיות לה בית שער.
לרש"י הטעם שאין החיצונית נחשבת לבית שער הוא משום שלא זו ולא זו דבר קבוע, ובית שער שאינו קבוע לסוכה שאינה קבועה אינו בית שער החייב במזוזה. בנדון שלנו, החדר הפנימי או הבית שנכנסים אליו מן הסוכה ודאי קבוע. האם די במה שהסוכה-בית שער, אינו קבוע?
המאירי בסוכה הבין הביא דבר זה כשתי שיטות:
ושמא תאמר תהא כבית שער לפנימית ותהא קרויה דירה מצד הפנימית ותתחייב במזוזה טעם הדבר משום דלא קביעא כלומר שאף הפנימית אינה קבועה כל כך שתהא ראויה להיות לה בית שער וי"מ על החיצונה אלא שזה עיקר:
כלומר העיקר לדעתו תלוי במה שהפנימית אינה קבועה. לדבריו יקשה הסוכות שלנו שאין להם מזוזה.
אבל בחידושי הרא"ה בסוכה נקט עיקר כדרך השניה:
אמאי ותהוי החיצונה בית שער לפנימית ותתחייב במזוזה, משום דלא קביעה, חיצונה.
ויש להעיר: לכאורה צריך להביא בחשבון את המחלוקת המובאת בראשונים בסוכה וביומא, לגבי הסתירה בין הסוגיות, שבסוגיה אחת כתוב שבית שער חייב ובאחרת כתוב שבית שער פטור. ולתירוץ אחד בראשונים, פטור מן התורה וחייב מדרבנן, ואם כן כל שאלתנו היא ברמה דרבנן. אבל לתירוץ אחר של הראשונים, שזה תלוי אם פתוחה לבית או לגינה, שאם פתוחה לבית חייב מן התורה. אם כן כאן השאל היא ברמה דאורייתא וכן הוא ברמב"ם פרק ו' הלכה ז'.
ואכן שיטת פסקי הרי"ד שהסברות הנ"ל מובנות משום שבית שער חייב מדרבנן:
ותיהוי חיצונה בית שער לפנימית ותתחייב במזוזה, משום דלא קביעא. פי' גם הפנימית אינה קבועה תמיד לדירתו שיש לו בית אחר, אלא [ב]עבור להכניס שם כליו עשאה, ולפעמ' שישן שם כשעושה מלאכתו, הילכך לא חשיבה שיהא בית שער, שהבית שער אינו חייב אלא מדרבנן כדאמ' בהקומץ.
לפי הראשונים שבית שער חייב מן התורה, צריך להסביר את הסברות של 'לא קביע' ברמה דאורייתא.
הרמב"ם בהלכות מזוזה פרק ו' הלכה ט' כתב:
שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו החיצונה פטורה מן המזוזה לפי שאינה קבועה, החנויות שבשוקים פטורין מפני שאינן קבועים לדירה.
השגת הראב"ד: שתי סוכות של יוצרים כו' עד לפי שאין לה קבע. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ אף הפנימית אין לה קבע.
הרי לדעת הרמב"ם, וכן היא הבנת הראב"ד החיצונה היא אינה קבועה. ולפי זה לדעת הרמב"ם אכן הטעם הוא משום החיצונה, ולדעת הרמב"ם די במה שהחיצונה אינה קבועה כדי לפטור.
כל זה אף שלדעת הרמב"ם חיוב בית שער לכאורה הוא מן התורה, שהרי הוא כתב בפרק ו' הלכות מזוזה הלכה ז':
… בית שער אכסדרה ומרפסת והגינה והדיר פטורין מן המזוזה מפני שאינם עשויין לדירה, אם היו בתים החייבין במזוזה פתוחין למקומות אלו חייבין במזוזה.
לפי תירוץ זה לכאורה חובת המזוזה בבית שער הוא מן התורה. ובכל זאת אם לא קביע המקום בחוץ, אינו חייב במזוזה.
ובכסף משנה על הרמב"ם בהלכה ט' כתב:
וטעם רבינו דכיון דאמרו בגמרא משום דלא קבועה משמע ליה דלא קאי אלא אחיצונה וה"ק פנימית כיון דנעשית לשם דירת קבע חייבת אבל חיצונה שלא נעשית לשם דירת קבע אין לחייבה אפילו מטעם בית שער דהו"ל כסוכה שהיא בית שער לבית דלא מיחייבא כנ"ל:
הרי שזה פשוט לו שסוכת מצוה אינה יכולה להיות בית שער. אמנם בראשון לציון של בעל אור החיים כתב שהוא תמיה מנין לו.
וכתב הראשון לציון:
ודוקא לס' רש"י ודעמיה הוא דמצי לחלק בין הדירה לבית שער ואגלה סוד הדבר. דע דאיכא פלוגתא בין הרי"ף ורמב"ם ורבוותי בתראי בדין חיוב בית שער כו' דלהרי"ף ורמב"ם סוברים דהוי דאורייתא ורש"י והתו' ודקאי בשיטתייהו סוברים דלא הוי אלא מדרבנן כמו שאבאר בסמוך ולהכי לרש"י ותו' דסוברים דלא הוי אלא מדרבנן מצו לפרושי הש"ס דכיון דפנימית אינה קבועה הקלו חכמים בבית שער דילה ופטורה הם אמרו והם אמרו אבל להרי"ף והרמב"ם דסברי בית שער כו' חייבין במזוזה מדאורייתא לא מצו לפרושי בדברי רש"י ותוספו' משום דכיון דפנימית חייבת בית שער דידה נמי חייב דבר תורה ומה לי קבוע פנימי או לא קבוע ולזה פי' דפטור' דחיצונה הוא משום שאין בית שער זה קבוע אלא לפעמים כשגומר מלאכה שעושה בה הוא נוטשה ואין כאן בית שער בעולם. ולדרכו של הרב כ"מ קשה מנ"ל לחלק בין הבית לבית שער וכדכתיבנא עיקר:
לדבריו אכן משום שלרמב"ם בית שער חייב מן התורה, לכן יש הכרח לומר שהפטור הוא רק משום שהחיצונית אינה קבועה ולא תלוי בפנימית בכלל.
ויש להוסיף הסבר, על פי מחלוקת הראשונים בטעם מדוע שער החצר חייב במזוזה אף שאין לו תקרה. כתב הבית יוסף בסימן רפ"ו בענין הגמרא במנחות האומר שבית שלית ליה שיקפי פטור:
ופירש רש"י (מנחות שם ד"ה תקרה וד"ה שקפי) תקרה אסקופה עליונה לשון אחר שאין הבית מקורה. וכתב הרא"ש (שם סי' יא) ללישנא אחרינא קשה דמי גרע משערי חצרות דחייבים במזוזה ונראה לי דאין ראיה מחצר לבית דחצר דרכו להיות כך ומשמש לדירת הבתים אבל בית אינו ראוי לבית דירה כשאינו מקורה וכן כתב הרמב"ם (שם ה"ה) דבית שאין לו תקרה פטור מן המזוזה עכ"ל. וה"ר מנוח כתב ואף על גב דשערי חצרות חייבים התם שבתים מקורה פתוחים לחצרות. וכתב רבינו ירוחם (נתיב כא חלק ז, קפ ע"א) על דברי הרמב"ם דכן מסתבר דאינו ראוי לדירה אם לא יהיה מקורה עכ"ל.[1]
וכותב הרב אשר וייס שליט"א (דרכי הוראה קובץ ו'):
ונראה דנחלקו בגדר חיוב בית שער במזוזה דהרא"ש ס"ל דהוי חיוב עצמי דשימוש של בית שער ה"ז תשמיש המחייב במזוזה ולכך הקשה מ"ט חצר חייבת במזוזה הא אין לה תקרה שהוא מתנאי חיוב מזוזה ולא ניחא ליה בדברי רבינו מנוח משום דאף לבית שער בעינן תנאי חיוב מזוזה ולכך הוצרך לחדש דהיכא דדרך תשמישו ללא תיקרה אין חיסרון כמה שאינו מקורה ורבינו מנוח ס"ל דחיוב בית שער הוא מחיובי הבית הפנימי דחשוב פתח של הבית הפנימי מכיון שדרכו נכנסים לפנימי ואי"ז חיוב עצמי ולכך לא בעינן בזה תנאי חיוב מזווה דרק בבית המחייב בעינן תנאי חיוב מזווה וכיון שהבית הפנימי מקורה מתחייב בית שער דידיה במזוזה.
ונראה דבזה נחלקו הרמב"ם והראב"ד בטעמא דסוכת היוצרים החיצונה פטורה ממזוזה דהרמב"ם כתב משום שאינה קבועה ס"ל דדין בית שער הוא חיוב עצמי ולכך בעינן תנאי חיוב מזוזה וכיון שאינה קבועה פטורה ממזוזה והראב"ד ורש"י ס"ל דחיוב בית שער אינו חיוב עצמי רק משום דחשוב פתח הפנימי ואי"צ בו תנאי חיוב מזוזה וטעם פטור החיצונה הוא משום דהפנימית לא חשיבא להיות לה בית שער והיינו דבית שהוא מקום קבוע וחשוב כל השערים המובילים אליו ומשמשים אותו חייבים במזוזה מרין משמשי הבית אבל סוכת היוצרים הפנימית אינה חשובה וקבועה לחייב בית שער המשמש לה ואף שהיא עצמה חייבת במזוזה אין בית שער שלה חייב במוודה
ומסתבר ששני ההסברים שכתבנו, ההסבר של הראשון לציון והאחרון של ר"א וייס, הם אחד. שאם החיוב הוא מן התורה הוא חיוב עצמי של בית השער. ואם החיוב הוא מדרבנן אז החיוב הוא משום הפנימי שחייב במזוזה, והנ"פ היא האם הטעם ש"לא קביע" קאי על הפנימי או על החיצוני.
אם כן, לדעת הרמב"ם די במה שהסוכה החיצונית אינה קבועה, ולכן אין צריך לשים מזוזה בסוכה שהיא בית שער. ויש אחרונים שאומרים שאפילו לשיטות שצריך פנימי שאינו קבוע, אבל בית שער שאינו קבוע כלל כמו סוכה פטור לכ"ע.
מכל מקום, הדין של המשנה ברורה נכון רק אם מדובר בסוכה שהיא חדר שהורידו את התקרה ממנו, ויש בו קבע הוא אכן חייב במזוזה כמ"ש הפמ"ג. אבל יש לשאול, שאם החיוב של החדר הוא עכשיו משום שהסוכה היא הכניסה לחדר הפנימי, אם כן צ"ע מקום המזוזה.
וכותב הר"י עטלינגר בשו"ת בנין ציון צט,
נ"ל ג"כ בנדון של הפרי מגדים בחדר פתוח לסוכה שאף שכל ימות השנה שהסוכה ג"כ חייבת במזוזה צריך לקבוע המזוזה בימין הפתח שמן החדר לסוכה כיון שדרך הכניסה היא מן החדר לסוכה וכל שכן אם היכר ציר ג"כ הוא בסוכה מכ"מ בימי הסוכות שהסוכה פטורה והחדר לבד חייב וחיוב הפתח במזוזה הוא בשביל החדר צריך להפוך מקום המזוזה לקבעה בשמאל הנכנס מן החדר לסוכה שהיא הימין של הנכנס מן הסוכה לחדר בין שהיכר ציר בסוכה בין שהוא בחדר
וכן כתב בבכורי יעקב, בתוספת ביכורים לסימן תרכ"ה אות ד':
צריך מזוזה משום חדרו אם כל השנה הי' המזוזה לימין פתח הסוכה אחר היכר ציר צריך אז לקבעה בשמאל הפתח כיון דמשום סוכה לא צריך רק משום חדר שנכנס בו כששב מהסוכה א"כ צריך לקבוע בימין הכניסה לחדר, כן העליתי בשו"ת.
אף על פי כן כתב בבבית ברוך קונטרס המזוזה רפ"ו קמא, והביאו הרב אשר וייס שם בהערה:
מציון שנה ג' חוברת ג' והסתמך ע"ז לעניינים אחרים ונראה דלמעשה אין לנהוג כן דהא הרבה אחרונים ס"ל דלא נפטר כלל בימי סוכות וכדלעיל ס"ק קל"ט וגם עיקר הדבר לקבוע בימין לחיצוני החייב אינו ברור מיהו אף באין פנימי וחיצוני אלא שקבע משום היכר ציר דברור הדין לקבוע בימין לחייב נגד היכר ציר אפ"ה בנודע דירן שהרבה אחרונים כתבו דלא נפטר בימי הסוכות אין לנו כח להוריד המזוזה ושב ואל תעשה עדיף.
לפי סברה זו יש לדון גם לגבי מעלית, אם חייבת מדין בית שער, שהרי המעלית אינה קבועה כל הזמן במקוםאחד.
ע"ע שבט הלוי ב' קנ"ו, רפ"ו יא על הגליון, בצל החכמה ח"ג סי' פ' ושם לגבי מעלית.
- ושייך לענין זה של גדר החיוב בחצר, ע' בשיעור על חיוב מזוזה במרפסת מפניני הלכה על ש"ס מתיבתא סוכה ג' ע"ב: "נחלקו הפוסקים בדין מרפסת שיש בה ד' אמות על ד' אמות אם צריך לתת את המזוזה בימין הנכנס למרפסת או בימין הנכנס מהמרפסת לבית עיקר המחלוקת היא לענין חצר שדעת הבית מאיר יו"ד סי' רפט ס"ג שמקום המזוזה הוא בימין הנכנס מחצר לבית וראייתו היא מלשון בני האדם שכאשר הולכים לחצר הם אומרים הריני יוצא לחצר ואינם אומרים הריני נכנס לחצר ואם כן מוכח שהחצר אינה חדר פנימי אלא חדר חיצוני וממנה נכנסים לבית ולא להיפך אך דעת הט"ז שם סק"ד ומהרי"ל שגם חצר הרי היא כחדר פנימי מחמת תשמישיה שאינם כתשמישי רשות הרבים ומקום קביעת המזוזה הוא בימין הנכנס מהבית לחצר וכן נוגעת מחלוקתם לענין מרפסת דדעת החזו"א יו"ד סי' קסח ס"ק ה ו היא שצריך לקבוע את המזוזה בימין הנכנס מהמרפסת לבית כדעת הבית מאיר אך דעת רוב הפוסקים ראה חובת הדר פ"ח ס"ק ו מנחת יצחק ח"א סי' ח ומנחת אלעזר ח"ב סי' מ להכריע כדעת הט"ז שמקום המזוזה הוא בימין הכניסה מהבית למרפסת" ↑