י. בית מדרש ודין הלך אחר הרגיל

ב”ה

י. דין מזוזה בבית המדרש ודין “במזוזה הלך אחר הרגיל”

א.
מחלוקת בבריתא יומא יא ע”א אם בית המדרש חייב במזוזה או פטור ממזוזה:

בית הכנסת שיש בה בית דירה לחזן הכנסת חייב במזוזה ושאין בה בית דירה רבי מאיר מחייב וחכמים פוטרין

ובהמשך הגמרא שם הגמרא מחלקת בין בית כנסת של כפרים ובית כנסת של כרכים. והביא את זה הרי”ף, וכן הרמב”ם בפרק ו’ הלכה ו’ כתב:

הר הבית הלשכות והעזרות ובתי כנסיות ובתי מדרשות שאין בהן בית דירה פטורין לפי שהן קדש, בית הכנסת של כפרים שהאורחין דרין בו חייב במזוזה, וכן בית הכנסת של כרכין אם היה בו בית דירה חייב.

הרמב”ם כאן כלל בית כנסת עם בית המדרש, אבל ההבדל שבין כפרים וכרכים, ע’ רש”י ביומא יב ע”א, שם מחלקת הגמרא לגבי הסתירה בין ברייתות אם בית הכנסת מטמא בנגעים או לא מטמא, ואומרת הגמרא “ואי בעית ימא הא והא דלית בה בית דירה והא דרכים והא דכפרים:

דכרכים – שהוא מקום שווקים, ומתקבצים שם ממקומות הרבה, והיא עשויה לכל הבא להתפלל, ואין לה בעלים מיוחדים.

דכפרים – כל בעליו ניכרים, והרי הוא כבית השותפין.

ולכאורה ההבדל הזה לא שייך לגבי מזוזה אלא לגבי נגעים. ואם כן אין מקום לחלק לגבי מזוזה בין בית כנסת של כרכים וכפרים. אבל לפי מה שכתב הרמב”ם הנ”ל שהבדל הוא בין אם יש בו בית דירה או אין בו בית דירה, אולי זה גם החילוק לגבי נגעים. ואכן כך כתב הרמב”ם בהלכות טומאת צרעת פרק יד הלכה יד:

בית האשה בית השותפין בית הכנסת או בית המדרש שיש בהן דירה לחזנין או לתלמידים מטמאין בנגעים.

לרמב”ם החילוק של הגמרא מתאים גם לנגעים וגם למזוזה. אבל ברש”י לכאורה זה מתאים רק לנגעים, שהרי לגבי מזוזה לרבנן פטור. וזה אם נאמר שלגבי מזוזה אין דין ביתך המיוחד, ותלוי בדין השוכר אם חייב מן התורה, (ע’ דבר אברהם ח”א סימן לז אות ו’)^[1].

וכתב הרא”ש בהלכות קטנות הלכות מזוזה סימן י’ שבית המדרש צריך מזוזה, וכתב שכן משמע פשטות הגמרא בברכות מז ע”א שאין צריך מזוזה:

רבין ואביי הוו קא אזלי באורחא קדמיה חמריה דרבין לדאביי ולא אמר ליה ניזיל מר אמר מדסליק האי מרבנן ממערבא גס ליה דעתיה כי מטא לפתחא דבי כנישתא אמר ליה ניעל מר אמר ליה ועד השתא לאו מר אנא אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אין מכבדין אלא בפתח שיש בה מזוזה דאית בה מזוזה אין דלית בה מזוזה לא אלא מעתה בית הכנסת ובית המדרש דלית בהו מזוזה הכי נמי דאין מכבדין אלא אימא בפתח הראוי למזוזה

והוסיף הרא”ש שם (וכן התוספות יומא יא ב):

ובירושלמי דפ’ בתרא דמגילה משמע דבי מדרשא דרב חנינא היה בו מזוזה ומונחת בין כתיפו של אדם. וכן בית מדרשו של מהר”ם מרוטנבור”ק ז”ל היה בו מזוזה ואמר כשהיה ישן שינת צהרים בבה”מ היה רוח רע מבעתו עד שתיקן מזוזה בפתח:

ולכן כתב בשו”ע סימן רפ”ו סעיף י’:

בית המדרש פטור מהמזוזה. ואם יש בו פתח שרגיל לצאת בו לביתו, חייב במזוזה באותו פתח. וי”א שבית המדרש חייב במזוזה, ונכון לחוש לדבריהם, אבל לא יברך עליה.

אבל לגבי בית הכנסת הביא המחבר קודם בסעיף ג’, ולא כתב שיש אומרים לשים מזוזה:

בית הכנסת, אם יש בו דירה לשום אדם, חייב במזוזה. הגה: ואם בית דירה בעזרה שלפני בית הכנסת, העזרה חייבת ובית הכנסת פטור. (ב”י בשם רבינו ירוחם).

לגבי בית מדרש הובאו בשו”ע סימן רפ”ו סעיף י’ שתי דעות:

בית המדרש פטור מהמזוזה. ואם יש בו פתח שרגיל לצאת בו לביתו, חייב במזוזה באותו פתח. וי”א שבית המדרש חייב במזוזה, ונכון לחוש לדבריהם, אבל לא יברך עליה.

וכתב הש”ך שם בס”ק יט:

ולא דמי לבהכ”נ לעיל סעיף ג’ דאינו חייב במזוזה אא”כ יש בו בית דירה דבית המדרש כיון שהתלמידים יושבים בו מהבקר ועד ערב דומה לדירה.

ב.

“במזוזה הלך אחר הרגיל”, הסוגיה מנחות לג ע”א:

אמר רב יהודה אמר רב עשאה כמין נגר פסולה איני והא כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר כולהו מזוזתא דבי רבי כמין נגר הוו עבידן וההיא פיתחא דעייל ביה רבי לבי מדרשא לא הוה לה מזוזה לא קשיא הא דעבידא כסיכתא הא דעבידא כאיסתוירא איני והא ההוא פיתחא דהוה עייל בה רב הונא לבי מדרשא והויא לה מזוזה ההוא רגיל הוה דאמר רב יהודה אמר רב במזוזה הלך אחר הרגיל.

רש”י שם:

ההוא פתחא דעייל ביה רבי לבי מדרשא – פתח קטן היה לו לרבי אצל מקומו ונכנס ויצא בו כדי שלא יטריח תלמידיו לעמוד בפניו אם יעבור לפניהם.

איסתוירא – היינו מקום חיבור השוק והרגל ומעומד הוא כזה כשירה.

עבידא כסיכתא – נגר כשל אומנים כזה פסול – ל”א איסתוירא כי היכי דמקום חיבור השוק והרגל הוי השוק זקוף מלמעלה והרגל שוכב כזה /במקור יש במקום זה שרטוט/ כך הניחה למזוזה כשירה הואיל וראשה אחד זקוף.

רגיל הוה – רוב הנכנסין לבית המדרש באותו פתח.

הלך אחר הרגיל – אם יש ב’ פתחים לחדר א’ באותו פתח שרגיל לצאת ולבא יותר יניח המזוזה.

מרש”י כאן למדנו שהולכים אחר הרגיל, פירושו שכשיש שני פתחים יש אפשרות שאחד מהם פטור ממזוזה ומניח המזוזה רק בפתח אחד מהם. צ”ע האם זה נכון גם כשיש כמה פתחים ואחד עיקרי האם נלך אחר הרגיל. זה מבואר בגמרא להלן לד ע”א וברש”י שם, ולכאורה בגמ’ לד ע”א מבואר שלא מתחשבים אחר הרגיל:

איתמר לול פתוח מן הבית לעלייה אמר רב הונא אם יש לו פתח אחד חייב במזוזה אחת אם יש לו ב’ פתחין חייב בשתי מזוזות אמר רב פפא שמע מינה מדרב הונא האי אינדרונא דאית ליה ארבעה באבי חייב בארבע מזוזות פשיטא לא צריכא אף על גב דרגיל בחד

ופרש”י:

אף על גב דרגיל בחד – מינייהו טפי דהא דאמרן לעיל הלך אחר הרגיל ה”מ כגון תרי בבי ורגיל בחד בטילה אידך לגביה אבל תלתא לגבי חד לא בטלי

ל”א מתשובת הגאונים הלך אחר הרגיל שהיה רגיל שבני אדם רגילים לצאת ולבא בו ולמעוטי פתחא דרבי שאינו עשוי אלא לו לבדו ולאיתויי פתחא דרב הונא שהיה רגיל אף לאחרים אבל ב’ פתחים או ג’ לחדר אחד וכולן נעשו לביאת כל בני הבית שהיו מרובין ותשמיש אחד בחדר תדיר והוצרכו לו פתחים הרבה כולן חייבין במזוזה ואף על פי שנתמעט תשמיש ואינן צריכין עכשיו לכולן אלא לאחד מהן.

לפי פירוש ראשון, החידוש הוא שאף אינדורנא דאית ליה ארבעה באבי חייב בארבעתן ולא אומרים ששלשה בטלים לאחד, ורק בשנים אפשר לחייב רק אחד. ולפי פירוש שני, יש רגיל רק לו. ויש רגיל גם לאחרים, ויש שגם אחרים כשהם רבים משתמשים יותר בפתחים אחרים, אבל משתמשים גם בזה, כולם חייבים. ורק בפתח שמיוחד לאדם אחד, הולכים אחר הרגיל. וכן הנימוקי יוסף סובר כרש”י:

אחר הרגיל. ואם יש ב’ פתחים לחדר אחד בפתח שרגילין לצאת ולבא יותר בו יניח המזוזה:

מכל מקום מבואר ברש”י שדין זה שהולכים אחר הרגיל, הוא רק בשנים ולא כשיש כמה פתחים, וכן לא כשיש כמה בני אדם שמשתמשים בפתח, לפי שני הפירושים שברש”י שם.

אבל מרמב”ם פרק ו’ הלכות מזוזה מוכח שאין אפשרות שיהיה פתח אחד שלא יהיה חייב, וז”ל בהלכה י’:

בית שיש לו פתחים הרבה אף על פי שאינו רגיל לצאת ולבא אלא באחת מהן חייב לעשות מזוזה בכל פתח ופתח, פתח קטן שבין בית לעליה חייב במזוזה, חדר שבבית אפילו חדר בחדר חייב לעשות מזוזה על שער החדר הפנימי ועל שער החדר החיצון ועל שער הבית שכולן עשויין לדירה וקבועין.

ובדין היוצא מהסוגיה כתב הרמב”ם בהלכה יא:

פתח שבין בית המדרש או בין בית הכנסת וביתו אם רגיל לצאת ולבוא באותו הפתח חייב במזוזה, פתח שבין שני בתים הולכין אחר הציר של דלת מקום שהציר נראה עמו שם קובעים את המזוזה.

ונראה שיש מחלוקת בין רש”י והרמב”ם. לרש”י יתכן שיש פתחים ללא מזוזה לרמב”ם לא. ונראה שההבדל בין רש”י והרמב”ם נובע מחמת המחלוקת אם לפי סוגייתנו בית מדרש חייב במזוזה או אינו חייב במזוזה

לרמב”ם בהלכה י’ כל הפתחים חייבים, ואם כן לא יתכן לפרש שפתח שאינו רגיל פטור. אלא הסיבה לפטור כיון שזו כניסה לבית המדרש והוא פטור. ואם כן כשרגיל הרי זה חייב משום שבפתח כזה גם פתח בית המדרש חייב.

אבל לרש”י יש אפשרות לפטור פתח אם לא משתמשים בו, ואם כן לרש”י יש לומר שמצד בית המדרש יש חיוב במזוזה, וע”כ הצד לפטור הוא משום שזה פתח שלא משתמשים בו.

וע’ בית יוסף רפ”ו שדייק באופן אחר שדרך רש”י היא שבית המדרש חייב במזוזה:

ומדברי רש”י בההיא דרבי ורב הונא משמע דבית המדרש חייב במזוזה שפירש ההוא פתחא דעייל ביה לבי מדרשא פתח קטן היה לו לרבי אצל מקומו ונכנס ויוצא בו כדי שלא יטריח תלמידיו לעמוד בפניו אם יעבור לפניהם: רגיל הוה. רוב הנכנסים לבית המדרש באותו פתח עכ”ל.

אבל בדעת הרא”ש כתב הבית יוסף אחרת, וכפי שפרשנו בדעת הרמב”ם:

וכתב הרא”ש (שם סי’ י) לישנא דפתחא דהוה עייל ביה לבי מדרשא משמע דהיינו פתח הבית שהיה יוצא ממנו ליכנס לבית המדרש וכן הא דקאמר פתחא דהוה נפיק ביה רבי לבי מדרשא שהיה יוצא מן הבית ללכת לבית המדרש אבל פתח בית המדרש עצמו לא בעי מזוזה.

ונפ”מ בין רש”י והרמב”ם באופן שהולכים אחר הרגיל בכניסה לבית המדרש, לרש”י כיון שבית המדרש חייב מצד עצמו, לכן הדיון הוא על פתח בבית אם חייב או לא כשיש כמה פתחים. ואם חייב הרי זה כניסה לבית. אבל לרמב”ם שבית המדרש פטור ממזוזה, וכשרגיל בפתח הוא חייב מצד בית המדרש, לכן ישים את המזוזה בימין הכניסה לבית המדרש, כן היה נראה לכאורה (אבל ע’ חוט השני סימן רפ”ו סעיף י’ אות יא שכתב שיש לקבוע את המזוזה בימין הכניסה לבית ולא בימין הכניסה לבית הכנסת). וכן על פי הבנת הרב רבינוביץ שליט”א ביד פשוטה על הרמב”ם הלכה יא עולה שגם לרמב”ם ישים את המזוזה מצד ימין של הכניסה לבית:

רבינו מפרש שאם הוא רגיל לצאת ולבוא באותו פתח על כרחך להחשיב אותו פתח הבית שהרי עיקר כניסתו לבית היא דרך פתח זה לפיכך חייב אבל אם אינו רגיל בפתח זה ומובן שיש לו לבית פתה אחר אין פתח זה אלא פתחו של בית הכנסת שהרי לגבי ביתו ודאי בית הכנסת נחשב עיקר ופתח בית הכנסת פטור ממזוזה.

לפי זה צריך לומר שהסברא של רגיל לדעת הרמב”ם זה עושה את זה לכניסה לבית אף שזה פתח שמיועד לבית הכנסת. ולכן כל זה רק בפתח שבין בית המדרש לבית, ואם רגיל קובע אם יהיה כניסה לבית או כניסה לבית המדרש.

ובשו”ע פסק את הדינים העולים מרש”י בדף לד בענין שהולכים אחר הרגיל וגם פסק כרמב”ם שאין פתח שפטור משום הרגיל, עיין שו”ע סימן רפ”ו סעיפים יז יח:

סעיף יז

אם יש בבית הרבה פתחים פתוחים לחצר או לרשות הרבים, ונעשו כולם לכניסת ויציאת בני הבית, כולם חייבים אפילו נתמעטו הדיורים שאין רגילין עתה לצאת ולבא אלא באחד מהם.

סעיף יח

בית שיש לו פתחים הרבה, אף על פי שאינו רגיל לצאת ולבא אלא באחת מהם, חייב לעשות מזוזה בכל פתח ופתח. הגה: הואיל ונעשו לכניסה ויציאה (משמעות הטור)…

ובבאר הגולה שם על סעיף יז כתב: “לשון הטור ממימרא דרב פפא וכו’ שם דף לד ע”א וכפי’ השני שברש”י בשם תשו’ הגאונים”. ועל סעיף יח כתב: “לשון הרמב”ם שם בפ”י ממימרא דרב פפא וכפירוש ראשון שברש”י”.

אם כן המחבר פסק כמו שני פירושי רש”י. אבל שני פירושי רש”י באו ליישב לשיטת רש”י את הגמרא לעיל שאומרת שהולכים אחר הרגיל וכפירוש רש”י שיתכן שרק פתח אחד חייב במזוזה. ולפי’ ראשון של רש”י כשיש שנים הולכים לחייב רק ברגיל. ולפי’ שני אם הפתח משמש רק אדם אחד, חייב רק במזוזה בפתח הרגיל לו. שני דינים אלו לא הביא השו”ע, אלא סבירא ליה כפירוש הרמב”ם שכתבנו לעיל, שהולכים אחר הרגיל רק בפתח בין בית המדרש לבית. ונראה שזו כוונת הגר”א על סעיף יח עמ”ש הרמ”א “הואיל ונעשו לכניסה ויציאה”:

(יז) הואיל כו’. לפי’ השני שברש”י הנ”ל שבסי”ז אבל ש”ע העתיק לשון הרמב”ם שמפרש מש”ש הלך אחר הרגיל היינו בפתח שבינו לבין בה”מ וע”ש:

ונראה שכוונתו, שהמחבר הביא כאן את פירושי רש”י באופנים שחייב בכל הפתחים. אבל בעיקר הדין אם ניתן ללכת אחר הרגיל ולפטור פתח אחד, הולך המחבר אחר הרמב”ם.

ומצאנו גם “הלך אחר הרגיל” כדי לקבוע את עיקר השימוש אם הכיוון הוא מצד אחד או מצד שני, ראה ערוך השלחן רפט ח:

וכלל הדברים לפי מנהג בתים שלנו יפלו כמה ספיקות בהפתחים איזה הוא ימין הכניסה וע”פ רוב כשיש פתח לרחוב בצד מזרחי ופתח לחצר בצד אחר וממילא ישתנו כל החדרים דאם נחשוב הכניסה מהרחוב יהיה צד זה צד ימין ואם נחשוב מהחצר יהיה להיפך וכן כשיש שני פתחים מהבית לחצר כמנהג הרבה בתים שלנו שפתח אחד הולך מהבית ופתח אחד מבית המבשלות שקורין קוכני”א אם הם בשני רוחות ישתנו הימין והשמאל וגם בבית עצמו בחדרים הרבה ישתנו הימין והשמאל והיכר ציר אינו סימן תמידי כמ”ש יש להתבונן הרבה בזה וא”א לבאר פרטי הדברים בזה רק בכלל כן הוא שממקום שההילוך הוא יותר רגיל משם יחשבו הכניסה ובמקום שההילוך שוה ילכו אחר היכר ציר ויותר מזה א”א לבאר כמובן:

וזה ממש מצב של דלת הכניסה למטבח אצלינו. שאם נכנסים לבית בדלת הראשית, הרי צריך לשים מימין הכניסה למטבח. אבל אם נחשוב את הכניסה המעשית העיקרית שאנו נכנסים באחורי המטבח, הרי דלת המטבח משמשת כניסה לסלון וישים מזוזה בצד ימין לנכנס.

מקורות נוספים:

ע’ חוט השני רפ”ו י’, ובסעיף יח; ע’ אהלי יעקב וע’ חוקת הפתח; ע’ חלקת יעקב ח”ב סימן נט; מנחת יצחק א’ פט; מתיבתא מנחות לג, אוצר עיונים יח. עמ’ 229-230 ובהערה ע’ 229; ע’ שאילת יעב”ץ סי’ ע’; ע”ע מ”ש הגר”ח קנייבסקי במסכת מזוזה, פרק ב’ בפרשה סדורה אות מג; אגרות משה יו”ד ד’ מג, אם קביעת מזוזה היא לפי רוב כניסות לחדר, לפי רוב תשמישי החדר או לפי היכר ציר; תשובה מאהבה ח”א תשובה סא שרגיל הוא עדיף מהיכר ציר.

בענין פתח שאינו רגיל כלל ע’ להלן שיעור כד.

1. וע’ תוספות רא”ש יומא יא ע”ב דרך אחרת: “דהא דמדמינן הכא מזוזה לנגעים היינו לענין זה דקאמר דבית הכנסת ובית המדרש אין מטמאין בנגעים משום דכתיב ובא אשר לו הבית ומוקי לה מי שמיוחד ביתו לו ולא אלו שהן של שותפין ומוקי לה כרבנן דפטרי בית הכנסת ממזוזה משום דכתיב ביתך ודרשינן ביתך ולא ביתכם” ↑