ב"ה
תרשים דירה, דירות אמנה בנריה – דירת משפחת דובי ואפרת שחור
א.
לבית יש פתח ראשי, המכניס לחדר המגורים – הסלון. ועוד פתח אחורי שממנו נכנסים לחדר שרות, לחדר השרות יש כניסה לאמבטיה הפתוחה לבית, כך שמי שנכנס לבית מפתח זה עובר דרך השירותים. השאלה היא האם חדר השרות חייב במזוזה מדין בית שער.
לגבי בית שער. הבעיה היא שהוא מוביל לשירותים והם הפתוחים לבית, האם יש בית שער לשרותים, ואולי יש לחשב את זה כבית שער לכל הבית כיון שמהשרותים נכנסים לתוך הבית. ואם כך, לכאורה גם הפתח לשרותים יתחייב במזוזה
יש לומר שזה תלוי האם חיוב בית שער הוא מחמת עצמו או מחמת המקום שאליו מוביל, וזה תלוי במחלוקת לגבי סוכות היוצרים שכבר עסקנו בה כמה פעמים. אם פטור סוכה חיצונית הוא רק משום שאינה קבועה ולכן אינה בית שער, כאן הרי זה קבוע. אבל אם החיצונית פטורה כיון שהפנימית אינה קבועה, אם כן כאן שהפנימית הוא מקום פטור משום שזה בית הכסא, נראה לפטור את החיצונית מדין בית שער.
ובית שער למקום מגונה מוסכם על האחרונים שאינו בית שער, ראה בספר אגור באהליך פרק לו סעיף כב שכתב:
בית שער שלפני מקום גנאי פטור, ואסור לקבוע בו מזוזה, ואם אם נכנסים מהחדר של הגנאי לבית של כבוד פטור. ואם בבית שער עצמו יש גנאי, ראה בפרק לב מסעיף כ'.
אלא כשיש לדון בזה מדין בית שער לכל הבית[1] שאחרי בית הכסא. נראה שקשה לראות את זה כבית שער לכל הבית, שהרי לא נכנסים לבית מפתח זה כיון שהוא מוביל לשירותים.
ואם כן הרי אולי נחשיב את הפתח לבית הכסא ככניסה לחדר בבית והוא עצמו יתחייב במזוזה.
שאלה זו שואל החזון איש לגבי שיטת רע"א בחדר שאין בו ד' על ד' שהפתח חייב במזוזה מצד השני מדין כניסה לחדר הגדול, וכפי שמפורש גם בשלטי גיבורים וכן הבנת החזון איש, הרי הפתח נדון ככניסה לחדר הגדול ויש לשים את המזוזה כמי שנכנס מבחוץ פנימה.
ז"ל רע"א סימן רפ"ו סעיף יג:
ד"א על ד"א פטור. דהיינו דמצד עצמותו פטור ממזוזה אבל בחדר שלפנים מחדר (שקורין קעמערכי) שיוצאים מחדר הגדול לחדר הקעמערכי הפתח ההוא חייב במזוזה מצד הגדול שיוצאים ממנו דרך פתח זו לחדר קטן ויהא נידון חדר קטן כאויר דמ"מ חייב כאלו יוצא מפתח זו לשוק כנלע"ד בעזה"י:
כלומר, החדר הקטן הוא כמו אויר, ומקום שממנו נכנסים לחדר הגדול, וחייבים משום כניסה לחדר הגדול (ע' שעור ח') ואם כן לכאורה ישים מזוזה מצד ימין של הנכנס לחדר הגדול מצד החדר הפטור.
וכן כתב בשלטי גיבורים על הרי"ף סוף הלכות מזוזה:
וכן נראה בעיני שאם היה בית גדול פתוח לבית קטן שאין בו ארבע אמות בין שהיה היכר ציר לצד הבית הגדול בין שהיה היכר ציר לצד הבית הקטן חייב במזוזה שפתחו של גדול הוא נחשב והרי הוא כבית הפתוח לרשות הרבים או לגינה שהוא חייב במזוזה ואפילו אם היה היכר ציר מבחוץ כמבואר בקונטרס הראיות.
וז"ל החזון איש בסימן קס"ט אות ב' על דברי רע"א:
יש לקיים דינו של הגרע"א ולומר דבית שיש בו דע"ד חשיב טפי ושדינן לה להאי פתחא בתר חדר החיצון החשוב, אבל בחדר ביה"כ אין הדין כן שהרי שימוש ביה"כ חשיב דירה כדמוכח יומא י"א ב' דב"ש ממעט משום שאינן דירה וביה"כ ממעט מפני שאין עשוי לכבוד אבל דירה הוא וכיון דדירתו חשובה הפתח מתיחס אליו ולא לבית החיצון ולא דמי לגינה וגם אין מפסיד מה שאין בו דע"ד כיון דראוי לתשמישו והלכך לעולם פתת ביה"כ פטור מן המזוזה.
לדברי החזון איש בבית הכסא, כיון שהוא בית דירה לעולם הפתח מתייחס אליו. אבל בנדון שלנו הרי הוא משמש גם כניסה לבית דרך הפתח האחורי, ואם כן יש לדון האם פתח בית הכסא יחשב ככניסה לחדר שבבית. וקשה לקבל דבר זה. מוכרחים לומר שחדר השרות לא יחשב לבית שער. מה גם שנוכל לצרף את הדעות שבית שער שאין בו ד' על ד' אינו נחשב לבית שער. זה לכאורה רק חומרא של אחרונים ולא מובא בראשונים, ע' פתחי תשובה יורה דעה סימן רפו
ד' אמות בס' חמודי דניאל כ"י נראה דוקא בית דירה צריך דוקא שיהא ד"א על ד"א אבל בית שער ומרפסת וגינה אפי' לית בהו ד' על ד' חייבין
ויש לצרף כאן גם את שיטת רש"י לגבי הכלל " במזוזה הלך אחר הרגיל", הסוגיה מנחות לג ע"א:
אמר רב יהודה אמר רב עשאה כמין נגר פסולה איני והא כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר כולהו מזוזתא דבי רבי כמין נגר הוו עבידן וההיא פיתחא דעייל ביה רבי לבי מדרשא לא הוה לה מזוזה לא קשיא הא דעבידא כסיכתא הא דעבידא כאיסתוירא איני והא ההוא פיתחא דהוה עייל בה רב הונא לבי מדרשא והויא לה מזוזה ההוא רגיל הוה דאמר רב יהודה אמר רב במזוזה הלך אחר הרגיל.
וכתב רש"י:
רגיל הוה – רוב הנכנסין לבית המדרש באותו פתח.
הלך אחר הרגיל – אם יש ב' פתחים לחדר א' באותו פתח שרגיל לצאת ולבא יותר יניח המזוזה.
ובדף לד ע"א שם מבואר שכל הפתחים חייבים במזוזה אף על גב דרגיל בחד, כתב רש"י:
ופרש"י:
אף על גב דרגיל בחד – מינייהו טפי דהא דאמרן לעיל הלך אחר הרגיל ה"מ כגון תרי בבי ורגיל בחד בטילה אידך לגביה אבל תלתא לגבי חד לא בטלי
ל"א מתשובת הגאונים הלך אחר הרגיל שהיה רגיל שבני אדם רגילים לצאת ולבא בו ולמעוטי פתחא דרבי שאינו עשוי אלא לו לבדו ולאיתויי פתחא דרב הונא שהיה רגיל אף לאחרים אבל ב' פתחים או ג' לחדר אחד וכולן נעשו לביאת כל בני הבית שהיו מרובין ותשמיש אחד בחדר תדיר והוצרכו לו פתחים הרבה כולן חייבין במזוזה ואף על פי שנתמעט תשמיש ואינן צריכין עכשיו לכולן אלא לאחד מהן.
ובפתח המיועד לחדר שרות, לכאורה לפי שני פירושי רש"י זה פטור. לפי פירוש ראשון אם יש שני פתחים ואינו רגיל באחד פטור. ולפי פירוש הגאונים אם יש פתח שמיועד לאחד לבדו אינו פתח. ואם כן פתח חדר שירות שמיועד רק כדי לצאת לתליית כביסה אינו חייב במזוזה, לשיטת רש"י.
אלא ששיטת רש"י לא הובאה להלכה. אבל מרמב"ם פרק ו' הלכות מזוזה מוכח שאין אפשרות שיהיה פתח אחד שלא יהיה חייב, וז"ל בהלכה י':
בית שיש לו פתחים הרבה אף על פי שאינו רגיל לצאת ולבא אלא באחת מהן חייב לעשות מזוזה בכל פתח ופתח, פתח קטן שבין בית לעליה חייב במזוזה, חדר שבבית אפילו חדר בחדר חייב לעשות מזוזה על שער החדר הפנימי ועל שער החדר החיצון ועל שער הבית שכולן עשויין לדירה וקבועין.
וע' שו"ע סי' רפ"ו סעיפים יז יח, ואכמ"ל.
לכן יש לצרף כל זה כדי לומר שאין לחדר שרות דין של בית שער.
ב.
אבל יש לדון האם יש כאן דין חצר שחייבת במזוזה, וכשיטת המהרי"ל שחייבת במזוזה ביציאה לחצר. אלא שאם מדין חצר יש לשאול האם החצרות שלנו הם כמו חצרות שלהם? הם היו משתמשים בחצר לתשמישים שונים כפי שמוכח במסכת בבא בתרא, שם עמד התנור, שם עשו כביסה וכו'. שהרי גינה פטורה מן המזוזה, ע' מנחות לג ע"ב.
ע' חזון איש עירובין א, וחזון איש לגבי נר חנוכה אכן סובר שחצירות שלנו אינם חצרות שלהם, וחדר מדרגות אינו חצר אלא מבוי. מה הדין לגבי מזוזה. וכן ע' דרכי משה רפ"ו אות ד' שדחה סברא כזו לחלק (ודחה הסוברים שדי במזוזה אחת לבית, ובחצר פטרו מטעם זה) שם הביא מתשובות מהרי"ל סימן צד, וז"ל דרכי משה:
כתב מהרי"ל בתשובה על ששאלו אותו אי מיחזי כיוהרא מאן דמרבה במזוזות בביתו כיון שנתפשט המנהג דרוב העולם סומכים על מזוזה אחת בפתח בתיהם. והשיב מי יתן והיה זה לבבם להסיר המכשול הזה שעוברים אדאורייתא ואדרבנן ולא נודע מאין הרגלם שממעטין במזוזות כל כך במדינות הללו אולי הואיל ובכל בית אין בו אלא בעל הבית אחד ולא דרים בשאר חדרים וסומכים בבית החורף אקישוט הנשים וטינוף הילדים ובחדרי משכבות סומכים אמוהר"ם דסבר דמקום שאיש ואשתו ישינים פטור ובמרתפות סומכים ארמב"ם (פ"ו ה"ז) דפוטר אוצרות, וחצירות שלנו אחורי הבתים חשיבא להו מוקצה דחשיב ליה התלמוד פרק ב' דעירובין (כד א) לא הוקף לדירה וכל הטעמים האילו לאו דסמכא נינהו אלא כולהו חייבים ומשום יוהרא ליתא וכן כתב מוהר"ם דאין יוהרא מי שנותן מתנות כהונה אף על פי שהמנהג שלא ליתן ולכן טוב לקבוע מזוזות בכל החדרים וכן נוהגים בשאר ארצות ואשרי מי שיקיים מצוה זו כתקנה עכ"ל:
כתב החזו"א (יו"ד סימן קס"ח אות ו') דאין זה אלא בחצירות שלהם שעשו בהם הרבה תשמישי בית אבל בחצירות שלנו יש לקבוע מזוזה בימין הכניסה מן החצר לבית, עי"ש אם כן לדעתו אכן חצר שלנו אינה חייב מצד עצמה ומשום שאין לה שימושים של חצר.
אלא שנחלקו הראשונים בגדר חיוב חצר, אם חיובה מחמת עצמה או שחיובה מחמת שהיא כניסה לבית. וכבר הארכנו בזה בדברי הרא"ש ורבנו מנוח בטעם שחצר לא צריכה תקרה. לדעת הרא"ש מפני שזה שימושה כך בלא תקרה, ולדעת רבנו מנוח משום שהיא פתוחה לבית. ואם נאמר שחיוב החצר הוא מדין עצמאי, יש לדון האם חצרות שלנו הם כמו חצרות שלהם. מכל מקום הכרעת המהרי"ל המובא בדרכי משה, שאין להבדיל בין החצרות. והחצר חייבת. ואם כן למעשה ישים מזוזה בצד היציאה החוצה.
ג. שאלת הכניסה הראשית, האם היא חייבת במזוזה:
השאלה היא משום שיש שם רק עמוד בצד ימין ובצד שמאל אין מזוזה אלא קיר שהוא חלק מהבית, ובעצם זה קיר של החדר שמאחוריו. וכן אין שם משקוף למעלה, האם פתח כזה חייב במזוזה?
לגבי שאלת המשקוף, הרמב"ם בתחילת פרק ו' הלכות מזוזה כתב מעשרה תנאים של חיוב מזוזה שיהיה לו משקוף, ויהיה לו מזוזות.
אלא שמצאנו בסוגיה שראשי הכתלים יכולים להחשב למזוזה: במנחות הרי זה הפשט בגמרא שם לד ע"א:
אמר אמימר האי פיתחא דאקרנא חייב במזוזה אמר ליה רב אשי לאמימר והא לית ליה פצימין א"ל עדי פצימי
וכתב רש"י שם:
דאקרנא – בקרן זוית של בית.
והא אין לה פצימין – מזוזות אלא ראשי הכתלים.
עדי – הרי כלומר אלו ראשי הכתלים הן הן פצימין.
אבל יש לומר שפתחא דאקרנא, מדובר שהפתח "אוכל" משני הצדדים והוא בקרן זוית, כך שהפתח הוא ראש הכותל הצר, כמו בציור הסמוך. מה שאין כן באכסדרה, המזוזות הם שטח האורך של הכותל.
כך ביאר רש"י ד"ה דאקרנא שפתחא דאקרנא הוא פתח בקרן זוית והחידוש הוא שהיינו אומרים שכיון שראשי הכתלים אינם מכוונים זה כנגד זה אלא כל אחד מהם יש כנגדו אויר אינם נחשבים פצימין וחידש אמימר שאף על פי כן זה נחשב צורת הפתח. כן כתב החזון איש סי' קע"ב אות ב'.
אולם הרא"ש הל' מזוזה סי' יד ביאר שפתחא דאקרנא היינו שהפתח ממלא את כל הצד המזרחי ומגיע מצפון לדרום והחידוש הוא שהכתלים בצפון ובדרום משמשים כפצימין אף על פי שאינם נראים כפצימין אלא נראה שכותלי הבית נמשכים עד שם כלומר שסוף הקיר נחשב פצים.
וז"ל הרא"ש שם:
פיתחא דאקרנא כגון שהפתח ממלא כל מזרח ומגיע מצפון לדרום. והא לית ליה פצימין אלא כותלי הבית של צפון ודרום. עדי פצימין באמת אף על פי שאין נראין כפצימין אלא כותלי הבית שנמשכין עד שם מכל מקום פצימין הן.
וכתב על זה החזון איש הלכות מזוזה קעב אות ב':
ויש לתמוה על מה שכתוב ברא"ש ה' מזוזה סי' י"ד כגון שהפתח ממלא כל מזרח ומגיע מצפון לדרום כו' ודין זה תמוה מאד, ואין דרכו של הרא"ש לחלוק על פרש"י ולא לבאר למה נטה מפרש"י ולא לבאר למה נטה מפרש"י, ואולי כוונתו ג"כ בפתח הקרן וכמו שפרש"י וזהו לשון דאקרנתא.
מכל מקום, כל זה כשראש הכותל, כלומר החלק הצר של הכותל נמצא מול העומד לפני הכניסה. אבל האם כותל שנמשך הצידה יכול להחשב לראשי כתלים שהם כמזוזה?
מרש"י משמע שגם זה יחשב לראשי כתלים, וכן מוכח מהסבר רש"י בהסבר פתחי שימאי בגמ' מנחות לג ע"ב
ואמר רבא הני פיתחי שימאי פטורין מן המזוזה מאי פיתחי שימאי פליגי בה רב ריחומי ואבא יוסי חד אמר דלית להו תקרה וחד אמר דלית להו שקופי
רש"י שם:
פיתחי שימאי – מקולקלין ואשמים כמו זקן אשמאי דאמרינן בקדושין (דף לב:).
תקרה – אסקופה עליונה.
שקפי – מזוזות ל"א תקרה שאין הבית מקורה, שקפי אסקופה עליונה.
פצימין – עמודים.
ובמסכת עירובין דף יא ע"א, שם מובאת מימרא זו, כתב רש"י:
פיתחי שימאי – פתחין שוממין, לישנא אחרינא: פתחים מקולקלין שמחוסרין תיקון, כמו זקן אשמאי חסר מתורה.
שיקפי – מזוזות שנחלצו אבניהם מכאן ומכאן, אבן יוצאת ואבן נכנסת, ואין זו צורת פתח.
תיקרה – שאין כלום בנין למעלה מן הפתח, אלא כל הכותל חלוק כפתחה עד ראשו /בדפוס וילנא יש במקום זה שרטוט/, וצורת פתח שאמרו – קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן.
אלא שכתב בספר המזוזה פרק ז' סעיף יז:
אם כתלים שבצדדים נעשו לשם חדר אחר, אין ראשי הכתלים נחשבים למזוזות. למשל, שהיו שני חדרים וביניהם שטח פנוי המגודר משני צדדיו על ידי כתלי החדרים שבצדדיו, והוסיפו קיר נוסף המשוך מחדר אחד לחברו וכתוצאה מכך נוצר בתווך חדר בעל שלשה כתלים, אין ראשי הכתלים של שני חדרים נחשבים כמזוזות החדר האמצעי, לפי שלא נעשו בשבילו.
וע"ש במקורותיו.
אלא שבנדון דידן כיון שהחלק הבולט הוא מצד ימין, יתכן שזה מספיק. ואם יש מזוזה רק בצד אחד ובצד שני יש כותל, האם חייב במזוזה? בגמ' מנחות לד ע"א:
רב פפא איקלע לבי מר שמואל חזא ההוא פיתחא דלא הוה ליה אלא פצים אחד משמאלא ועבידא ליה מזוזה א"ל כמאן כר"מ אימר דאמר ר"מ מימין משמאל מי אמר
גם דין זה לא הובא בשו"ע אלא הובא בטור סימן רפ"ז:
פתח שאין בו אלא מזוזה א' כגון שמצד האחד עובר הכותל להלאה מהפתח כזה אם המזוזה מצד ימיני חייב ואם היא מצד שמאלי פטור ואם הפתח ממלא כל הריוח כזה חייב שכותלי הבית שמן הצדדין חשובין כמזוזות.
וע' ש"ך סימן רפ"ז ס"ק א' שהביא את דעת הרא"ש וטור דאפילו אין לא אלא מזוזה אחת בצד ימין, חייבת, אלא שכתב שנראה שיקבענה בלא ברכה.
אלא שיש לשאול האם העמוד נעשה לשם פתח או נעשה רק לחיזוק הבנין. ע' רמב"ם פרק ו' הלכה ג':
אכסדרה והוא המקום שיש לו שלשה כתלים ותקרה אף על פי שיש לה שני פצימין ברוח רביעית פטורה מן המזוזה, מפני שהפצימין להעמיד התקרה הם עשויים ולא משום מזוזות נעשו, וכן התקרה שאין לה כתלים אלא עומדת על עמודים מכאן ומכאן אף על פי שהיא כתבנית בית פטורה לפי שאין לה מזוזות, שאלו העמודים להעמיד התקרה הן עשויין.
אבל כאן נוספה שאלה נוספת שאין כאן משקוף בפשטות, אם למעלה יש רק תקרה לפני ואחרי הדלת ואין משקוף, אינו חייב במזוזה כיון שאין משקוף. ע' טור סימן רפ"ז משמע שצריך שיהיה שם דבר שהדלת שוקפת עליו כשהיא סגורה:
אין הפתח חייב במזוזה אפילו הוא עומד במקום החיוב אא"כ עשוי כתיקונו כיצד שתהא לו שתי מזוזות ומשקוף על גביהם ואם אין המשקוף שהדלת שוקף עליו למעלה ישר אלא אבן נכנס ואבן יוצא או שאין המזוזה ישר אלא אבן נכנס ואבן יוצא פטור
מקור הדין במנחות דף לג ע"ב כתוב:
ואמר רבא הני פיתחי שימאי פטורין מן המזוזה מאי פיתחי שימאי פליגי בה רב ריחומי ואבא יוסי חד אמר דלית להו תקרה וחד אמר דלית להו שקופי
ורש"י שם פירש:
פיתחי שימאי – מקולקלין ואשמים כמו זקן אשמאי דאמרינן בקדושין (דף לב:).
תקרה – אסקופה עליונה.
שקפי – מזוזות ל"א תקרה שאין הבית מקורה, שקפי אסקופה עליונה.
לפי רש"י בפירוש ראשון, אכן אם אין אסקופה עליונה – והיא התקרה שמדובר עליה, פטורה ממזוזה. ואם כן כשלמעלה יש תקרה חלקה, פטור. ולפי פירוש שני אין תקרה בכלל, ולכאורה יתכן לומר שלפי זה אם יש תקרה, אע"פ שאין קורה למעלה, חייב במזוזה.
ע' בספר המזוזה סעיף טז:
אף המחמירים להחשיב את ראשי הכתלים כמזוזות, יש אומרים שזה רק באופן שיש בפתת משקוף בולט מראש כותל אחד לחברו אך אם אין בפתח משקוף בולט, אפילו אם תקרת הבית מסתיימת מעל הפתח, או אף אם יש משקוף בולט אלא שאין ראשי הכתלים מגיעים עד המשקוף ממש, אינם נחשבים למזוזות. ויש מחמירים בכל אופן להחשיב את ראשי הכתלים כמזוזות גם כשאין משקוף בולט.
וע' אגור באהליך פרק כא סעיף יא. שפוטר.
וכמובן כאן נוספה דעת הרמב"ם שפתח בלא דלת אינו חייב במזוזה, ואמנם המחבר הביא בסימן רפ"ו סעיף טו מחלוקת בזה, והדעה הראשונה היא לחייב. מכל מקום אפשר לצרף דעה זו כנגד מי שמחמיר ומחשיב את ראש הכותל בכה"ג גם למשקוף.
לכן למעשה אין לשים מזוזה בפתח זה.
-
בלשון הרמב"ם בפרק ו' הלכה ח':
לפיכך אחד שערי חצרות ואחד שערי מבואות ואחד שערי מדינות ועיירות הכל חייבים במזוזה שהרי הבתים החייבין במזוזה פתוחין לתוכן, אפילו עשרה בתים זה פתוח לזה וזה פתוח לזה הואיל והפנימי חייב במזוזה כולן חייבין, ומפני זה אמרו שער הפתוח מן הגינה לחצר חייב במזוזה.
אכן משמע ברמב"ם שגם השער של המדינה והעיר, ועשרה בתים, חיובם במזוזה משום שהפנימי חייב במזוזה. והרי שער המבוי עצמו אינו פתוח לבית דירה אלא פתוח לחצר שבה יש בית דירה. ובכל זאת מתחייב משום בית הדירה הפנימי. ואם כן יש לשאול גם בנדון שלנו, האם חדר השרות יהיה נדון כמו בית שער לכל הבית. ↑