ב"ה
בענין קדימויות בצדקה
יש לדון לגבי קדימה בצדקה, גם בקדימה בגברא, איש או אשה קודמת, האם עדיף קרוב, או עדיף תלמיד חכם, ויש גם לדון בקדימה בצרכים, מבחינת הצרכים מה קודם למה, כסות למזון, בנין בית כנסת, תלמוד תורה וכיו"ב.
הסעיף הראשון שנמצא בשו"ע לגבי קדימה לצדקה הוא בסימן רמ"ט סעיף טז:
יש מי שאומר שמצות בית הכנסת עדיפא ממצות צדקה, ומצות צדקה לנערים ללמוד תורה או לחולים עניים, עדיף ממצות בית הכנסת.
וזה לגבי קדימה בצרכים. מקור הדין במהרי"ק שורש קכ"ח שהביא בשם התשבץ להוכיח מהירושלמי דבנין ביהכ"נ עדיף מצדקה לעניים, בסוף פאה:
ר' חמא בר חנינא ור' הושעיא הוון מטיילו באילין כנישתא דלוד א"ר חמא בר חנינא לר' הושעיא כמה ממון שיקעו אבותי כאן א"ל כמה נפשות שקעו אבותיך כאן לא הוון בני נשא דילעון באורייתא.
לפי גרסה זו, עדיפה צדקה ללימוד תורה מאשר לבנין בית הכנסת. ועדיין אין מקור מכאן שבית כנסת עדיף על צדקה, אלא שבבית יוסף סימן רמט הביא בשם התשב"ץ גרסה בירושלמי, עם תוספת:
ובשורש קכ"ח (ענף ג, ד) כתב שמתוך מה שכתב התשב"ץ (תשב"ץ קטן סי' תקלג) בשם הר' שמואל מתוך הירושלמי דזרעים (פאה פ"ח ה"ח) יש להוכיח דמצות בית הכנסת עדיפא ממצות צדקה דגרסינן שם אחזי לרב תרעא דבי כנישתא וכו' וכי לית תמן בר נש למילף אורייתא או חולים המוטלים באשפה וקרא עליו (הושע ח יד) וישכח ישראל [את] עושהו ויבן היכלות מכאן אומר הר' שמואל שטוב ליתן צדקה לנערים ללמוד תורה או לחולים עניים מליתן לבית הכנסת עכ"ל מדקאמר בירושלמי חולים המוטלים באשפה וכן הר' שמואל אומר חולים עניים ולא קאמר עניים סתם משמע דאם לא היו חולים כי אם עניים דטוב יותר ליתן לבית הכנסת.
בביאור הגר"א כתב שהדיוק הזה אינו מוכרח, ודאי לפי גרסתנו, ועוד הוכיח הגר"א מבבא בתרא ט' ע"א שצדקה חשובה יותר מבית הכנסת, שם בגמרא נאמר:
אמר רב אסי לעולם אל ימנע אדם עצמו [מלתת] שלישית השקל בשנה שנא' והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלהינו ואמר רב אסי שקולה צדקה כנגד כל המצות שנאמר והעמדנו עלינו מצות וגו' מצוה אין כתיב כאן אלא מצות.
ואומרים התוספות שם, שאף על פי שהפסוק הזה מדבר על בדק הבית של עולי בבל, "כ"ש צדקה", הרי שפשוט שצדקה עדיפה על בדק הבית של בית כנסת.
גם בחקרי לב יו"ד ח"ג סי' קי"ד חלק על המהרי"ק בזה דאפשר דעדיף מיניה פריך, וכי לית תמן בר איניש למילף אורייתא, אך באמת גם צדקה לעניים קודם לבנין ביהכ"נ. (ועיין ירושלמי נזיר כ"ג ע"א "כאיניש דאית ליה תרי טעמא ומתיב חד מנהון" הרי דזה דרך הירושלמי, – הרב אשר וייס).
ואגב בירושלמי הנ"ל משמע לפי גרסה זו שתלמוד תורה וחולים נחשבים באותו מדרגה. וע' תשובת הרב אשר וייס.
והטעם שיש מעלה לחולים משום שיש בזה גם משום השבת אבידה, בנוסף לצדקה כשאינם יכולים לשלם את הרפואה. ועיין נדרים מ"א ע"ב דכל ריפוי חולה מצוה היא ובר"ן שם דאין לך השבת אבידה גדולה מזו.
וכתב בחכמת אדם כלל קמה סעיף ז':
לפרנס עניים החולים ונראה לי דהוא הדין מחוסרי לחם אף על פי שהם בריאים בזמן הרעב (כדאיתא בפסוק (מלכים – א ז', נ"א) ויבא שלמה את קדשי דוד וגו') הוא קודם לכל הצדקות.
ואם אין בסכנת מות אלא ליתן לעניים כדי צורכם וגם צריכין לבנות בית הכנסת או לשאר צורכי בית הכנסת עדיף טפי ליתן לבית הכנסת אם אין בידם להספיק שניהם.
ולהספקת נערים ללמוד תורה וכל שכן ליושבי בית המדרש כדי שילמדו וכל צורכי בית המדרש קודם לבית הכנסת (ועיין בבית יוסף סימן רמ"ט בשם תשובת מהרי"ק).
ולהשיא בתולות עניות וכל שכן יתומות עדיף טפי ליתן לעניים (ומשמע במהרי"ק סוף סימן קכ"ג דעדיף טפי מבנין בית הכנסת דסתם צדקה לעניים עיין שם) (סימן רמ"ט סעיף ט"ו וט"ז):
ובסימן רנ"א סעיף ג' יש קדימה לגברא, לקרוב, לעניי עירו, עניי עיר אחרת ויושבי ארץ ישראל קודמים לעניים חוץ לארץ:
הנותן לבניו ובנותיו הגדולים, שאינו חייב במזונותיהם, כדי ללמד את הבנים תורה ולהנהיג הבנות בדרך ישרה, וכן הנותן מתנות לאביו והם צריכים להם, הרי זה בכלל צדקה.
ולא עוד אלא שצריך להקדימו לאחרים. ואפילו אינו בנו ולא אביו, אלא קרובו, צריך להקדימו לכל אדם. ואחיו מאביו, קודם לאחיו מאמו.
ועניי ביתו קודמין לעניי עירו, ועניי עירו קודמין לעניי עיר אחרת (כ"מ בסמ"ג וסמ"ק וטור). הגה: והקבועים בעיר קרויים עניי העיר, והם קודמין לעניים אחרים הבאים לשם ממקומות אחרים (טור דלא כר"י בר ברוך). ויושבי ארץ ישראל קודמין ליושבי חוצה לארץ.
הגה: פרנסת עצמו קודמת לכל אדם, ואינו חייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו ואח"כ יקדים פרנסת אביו ואמו, אם הם עניים, והם קודמים לפרנסת בניו. ואחר כך בניו, והם קודמים לאחיו, והם קודמים לשאר קרובים, והקרובים קודמים לשכיניו, ושכיניו לאנשי עירו, ואנשי עירו לעיר אחרת. והוא הדין אם היו שבוים וצריך לפדותן. (הכל בטור).
מה שכתב הרמ"א שפרנסתו קודמת, כתב הטור בסימן רנ"א, שהוא עצמו קודם לאחרים (וראה מה שכתבנו בשעור על מעשר כספים בשם ר"ב קונשטט זצ"ל):
כתב ה"ר סעדיה חייב אדם להקדים פרנסתו לכל אדם ואינו חייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו שנאמר וחי אחיך עמך חייך קודמין לחיי אחיך וכן אמרה הצרפית לאליהו ועשיתי לי ולבני תחילה לי ואח"כ לבני והודה לה אליהו ואמר לה לך ולבנך תעשה באחרונה.
אלא שיש לברר ממה שמצאנו במשנה בהוריות עוד דיני קדימה, סוף הוריות יג ע"א:
האיש קודם לאשה להחיות ולהשב אבדה והאשה קודמת לאיש לכסות ולהוציא מבית השבי. בזמן ששניהם עומדים בקלקלה האיש קודם לאשה: כהן קודם ללוי לוי לישראל ישראל לממזר וממזר לנתין ונתין לגר וגר לעבד משוחרר. אימתי בזמן שכולם שוים אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ.
נפסק ברמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ח' הלכות טו, יז:
הלכה טו: האשה קודמת לאיש להאכיל ולכסות ולהוציא מבית השבי, מפני שהאיש דרכו לחזר לא האשה ובושתה מרובה, ואם היו שניהם בשביה ונתבעו שניהן לדבר עבירה האיש קודם לפדות לפי שאין דרכו לכך.
הלכה טז: יתום ויתומה שבאו להשיא אותן משיאין האשה קודם לאיש מפני שבושתה של אשה מרובה, ולא יפחתו לה ממשקל ששה דינרים ורביע דינר של כסף טהור, ואם יש בכיס של צדקה נותנין לה לפי כבודה.
הלכה יז: היו לפנינו עניים הרבה או שבויים הרבה ואין בכיס כדי לפרנס או כדי לכסות או כדי לפדות את כולן, מקדימין את הכהן ללוי, ולוי לישראל, וישראל לחלל, וחלל לשתוקי, ושתוקי לאסופי, ואסופי לממזר, וממזר לנתין, ונתין לגר, שהנתין גדל עמנו בקדושה, וגר קודם לעבד משוחרר, לפי שהיה בכלל ארור. וכן כתב החפץ חיים
מה שכתב הרמב"ם שאשה קודמת אף שבמשנה בהוריות כתוב שאיש קודם להחיות, מקורו בכתובות סז ע"א:
ת"ר יתום ויתומה שבאו להתפרנס מפרנסין את היתומה ואחר כך מפרנסין את היתום מפני שהאיש דרכו לחזור על הפתחים ואין אשה דרכה לחזור יתום ויתומה שבאו לינשא משיאין את היתומה ואחר כך משיאין את היתום מפני שבושתה של אשה מרובה משל איש.
הרי שאשה קודמת לגבי פרנסה.
וכתב בית יוסף בסימן רנא, כדי ליישב את הסוגיה בכתובות:
והא דתנן בסוף הוריות (יג.) האיש קודם לאשה להחיות ולהשיב אבדה והאשה קודמת לאיש לכסות ולהוציאה מבית השבי צ"ל דלהחיות היינו להצילם אם הם טובעים בנהר וכיוצא אבל אכילה לאו בכלל להחיות הוא אלא דינה כדין הכסות ותנא כסות והוא הדין לאכילה דחד טעמא הוא כדאמרן.
וכן משמע בתוספות נזיר מז ע"ב ד"ה והתניא.
בספר אהבת חסד חלק א' פרק ו' סעיף ו' שהוא הדין לגבי מצות הלואה לעני, שיש לנהוג בסדר זה.
מסתבר לומר כמו שכתב החתם סופר בתשובה יו"ד רל"ד לגבי השאלה למי לתת צדקה לארץ ישראל:
שמעתי טענ' השליח הרב מהר"ז שפירא אומר שאנשי ירושלים עטופים ברעבם וגם נתונים בתוא מכמר בסכנות נפשות וכפי מכתב רבני צפת הם הם הנתוני' בצרה ולא הם ואם שניהם שוים יש קדימה לאנשי ירושלי' ואם אינם שוים פשוט שמקדמין מי שצריך יותר.
כלומר כל דיני הקדימה זה כשהצרכים שווים, אבל ודאי שיש להעדיף לתת למי שנמצא ברעב.
לכן מסתבר לומר, שגם הקדימה שבמשנה בהוריות היא כשאין סיבה אחרת להקדים, שהרי לפי המשנה, הרי גם בהגשת עזרה ראשונה נוותר על הכללים של הגשת עזרה ונלך למיוחסים יותר?
ע"כ שזה כשכולם שוים. אבל כשאין שוים מסיבה מסויימת היא לא תדחה מפני הקדימה של כהן ללוי וכו'.
לפי זה צריך לדון אם לתור יש משמעות בהלכה, וכשיש תור לא יהיה צורך לדיני הקדימה.
אם כן יש עוד קדימה. אלא שיש לחלק בין קדימה של גברא, ולבין קדימה בצרכים.
והטור שם הוסיף עוד דיני קדימה שהבאנו לפני המשנה בהוריות:
וחייב להקדים להאכיל הרעב מלכסות הערום שלא ימות הרעב ברעב ומקדימין האשה לאיש בין להאכילה בין לכסותה מפני שמתביישת לשאול וכן באו שניהם להשיא מקדימין אותה להשיאה. כתב הרמב"ם היו לפנינו עניים הרבה ואין בכיס לפרנס או לכסות או לפדות כולן מקדימין הכהן ללוי והלוי לישראל והישראל לחלל והחלל לשתוקי והשתוקי לאסופי והאסופי לממזר והממזר לנתין והנתין לגר והגר לעבד משוחרר בד"א בזמן שהם שוין לחכמה אבל אם היה כ"ג עם הארץ וממזר ת"ח ת"ח קודם וכל הקודם בחכמה קודם לחבירו ואם היה אחד מהם רבו או אביו אף על פי שיש שם גדול מהם בחכמה רבו או אביו שהוא ת"ח קודם לזה שהוא גדול ממנו.
והדברים הובאו בשו"ע סימן רנ"א סעיף ט. אם כן להלכה לא מדובר בהוריות רק על הצלה ממות אלא גם על צדקה, ואם כן קשה ממשנה קודמת שם נאמר שאיש קודם לאשה, והיינו אם כן גם לצדקה, וזה שלא כדברי הבית יוסף לכאורה.
אלא שהמשנה בהוריות מדברת כשמבחינת הצרכים כלם שוים. אבל צריך להקדים את הרעב אף אם יש כהן, ואת האשה אם צריכה לכסות יקדימו לכהן וכו'.
ואולי צריך לומר שהמשנה הראשונה "האיש קודם לאשה להחיות" אינו מענין המשנה שלאחריה "כהן קודם ללוי…" ודוחק. או שגם היא מדברת על הצלה, אלא שהטור למד מכאן לצדקה, מה שאין כן למזון וכסות שפסק כגמ' כתובות.
אלא שלפי האמור, אם כן יש שלש מדרגות (מלבד מה שמנה הרמב"ם שמנה מדרגות באופן הנתינה): א' סדר קדימה בין גדרי הצדקה השונים, כגון פקו"נ, ת"ת, צדקה לעניים וכדו'. ב' קדימה בין האישים כגון ת"ח, קרובי משפחה, עניי עירך, וכדו'. ג' קדימה בין הצרכים השונים. מאכל, כסות וכדו'.
רמב"ם פרק י' מהלכות מתנות עניים:
הלכה ז
שמנה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו, מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול, ועל זה נאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך כלומר החזק בו עד שלא יפול ויצטרך.
הלכה ח
פחות מזה הנותן צדקה לעניים ולא ידע למי נתן ולא ידע העני ממי לקח, שהרי זו מצוה לשמה, כגון לשכת חשאים שהיתה במקדש, שהיו הצדיקים נותנין בה בחשאי והעניים בני טובים מתפרנסין ממנה בחשאי, וקרוב לזה הנותן לתוך קופה של צדקה, ולא יתן אדם לתוך קופה של צדקה אלא אם כן יודע שהממונה נאמן וחכם ויודע להנהיג כשורה כר' חנניה בן תרדיון.
הלכה ט: פחות מזה שידע הנותן למי יתן ולא ידע העני ממי לקח, כגון גדולי החכמים שהיו הולכין בסתר ומשליכין המעות בפתחי העניים, וכזה ראוי לעשות ומעלה טובה היא אם אין הממונין בצדקה נוהגין כשורה.
הלכה י: פחות מזה שידע העני ממי נטל ולא ידע הנותן, כגון גדולי החכמים שהיו צוררים המעות בסדיניהן ומפשילין לאחוריהן ובאין העניים ונוטלין כדי שלא יהיה להן בושה.
הלכה יא: פחות מזה שיתן לו בידו קודם שישאל.
הלכה יב: פחות מזה שיתן לו אחר שישאל.
הלכה יג: פחות מזה שיתן לו פחות מן הראוי בסבר פנים יפות.
הלכה יד: פחות מזה שיתן לו בעצב.
הלכה טו: גדולי החכמים היו נותנין פרוטה לעני קודם כל תפלה ואחר כך מתפללין שנאמר אני בצדק אחזה פניך.
הלכה טז: הנותן מזונות לבניו ולבנותיו הגדולים שאינו חייב במזונותיהן כדי ללמד הזכרים תורה ולהנהיג הבנות בדרך ישרה ולא יהיו מבוזות, וכן הנותן מזונות לאביו ולאמו הרי זה בכלל הצדקה, וצדקה גדולה היא שהקרוב קודם, וכל המאכיל ומשקה עניים ויתומים על שלחנו הרי זה קורא אל ה' ויענהו ומתענג שנאמר אז תקרא וה' יענה.
והוסיף הרב אשר וייס:
לענ"ד ברור ופשוט דאף דהמעלה הגדולה ביותר היא ליתן לצורך ת"ת אין זה אלא כשיש לפניו שתי המצוות ואין מעותיו מספיקין אלא או לעניים או לת"ת אבל המפריש כל מעותיו להחזקת התורה בלבד ואינו נותן דבר לעניים עושה שלא כהוגן דאטו יבטל לגמרי מצות צדקה משום מצות החזקת התורה וכי מצוה אחת דוחה חברתה והלא מצות הצדקה בפשטותה צדקה לעניים הוא
ועוד חידש שם:
והנה אף שנתנו הפוסקים דיני קדימה בצדקה יש להתבונן במצב המציאות לפי המקום והזמן, דהנה ברור לענ"ד דאף שאמרו חז"ל עניי עירך קודמין אין זה אלא בימיהם שבני העיר הם שדאגו לעניי עירם ואין זולתם מי שידאג להם, אבל בזמנינו בעידן התחבורה והתקשורת ההמונית אם עני נוסע ברחבי העולם לאסוף תרומות או אם ועדות רבנים וגופי צדקה אוספים למענו בפרסום גדול החוצה גבולות ומרחקים שוב אין הוא בכלל עניי עירך.
סיכום הרב אשר וייס:
ומתוך כל הנ"ל נתבאר סדר הקדימה כלהלן:
א. כל דבר שיש בו פקו"נ כגון חושיב"ס או שאר פקו"נ כמבואר בסי' רנ"א סעיף י"ד וכן פדיון שבויים שדינו כפקו"נ כמבואר בסי' רנ"ב, וזה קודם לכל דבר ומותר אפילו לשנות מצדקה אחרת לצורך פקו"נ ופדיון שבוים והן קודמין אפילו לת"ת כמבואר שם בט"ז ס"ק ו'.
ב. החזקת ת"ת, וזה כולל כל הנצרך לתת כגון ביהמ"ד וספרים וכדו' כמבואר בפשטות המהרי"ק והשו"ע וכך כתב החכמ"א שם.
ג. חולים עניים, ולכאורה משמע דלא רק לצורך ריפוי אלא אף לצורך סיעוד וכדו' כנ"ל.
ד. בנין ביהכ"נ, אך הגר"א ועוד אחרונים פקפקו בקדימה זו כנ"ל.
ה. נישואי יתום ויתומה, ואפשר דבזמנינו שהוצאות הנישואין עצומות ואין ביד האדם לשאת בהם לבדו הוי כל הכנסת כלה בכלל זה.
ו. שאר עניי ישראל לפי סדר הקדימה בסי' רמ"ט וסי' רנ"א.
כתבתי את הנלענ"ד לפום רהיטא וברכתי למע"כ שיראה סימן ברכה במעשיו הגדולים בכלל ובפרט ויה"ר שנזכה במהרה להגשמת דברי הנביא "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".