ב"ה ראה בבא בתרא תשע"ג
שינוי בצדקה
הקדמה, עיין רמב"ם הלכות מתנות עניים פ"ז הלכות א-ג, פרק ט' הלכה א', פרק י' הלכות א-ב
גמרא בבא בתרא ח' ע"ב
תמחוי בכל יום, קופה מערב שבת לערב שבת; תמחוי לעניי עולם, קופה לעניי העיר, ורשאים בני העיר לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה ולשנותה לכל מה שירצו.
(רמב"ם מתנות עניים ט, ו-ז)
התמחוי נגבה בכל יום והקופה מערב שבת לערב שבת, והתמחוי לעניי עולם, והקופה לעניי אותה העיר בל
בד.
רשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה ולשנותן לכל מה שירצו מצרכי צבור, ואף על פי שלא התנו כן בשעה שגבו. ואם היה במדינה חכם גדול שהכל גובין על דעתו והוא יחלק לעניים כפי מה שיראה – הרי זה רשאי לשנותן לכל מה שיראה לו מצרכי צבור.
שו"ע יו"ד סימן רנ"ו סעיף ד'
התמחוי נגבה בכל יום והקופה מערב שבת לערב שבת; התמחוי לעניי עולם והקופה לעניי אותה העיר בלבד. רשאים בני העיר לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה ולשנותם לכל מה שירצו מצרכי צבור, ואף על פי שלא התנו כן בשעה שגבו. ואם היה במדינה חכם גדול שהכל גובים על דעתו והוא יחלק לעניים כפי מה שיראה – הרי זה יכול לשנותו לכל מה שיראה לו מצרכי צבור.
הגה. והוא הדין לגבי הממונה מבני העיר, והוא הדין ביחיד שהתנדב צדקה ונתנה לגבאי. אבל אם מינה בעצמו גבאים – אין בני העיר יכולים לשנותה, דלא על דעתם התנדב, וכן אם פירש הנותן ואמר שיתנו לעניי העיר או לעני פלוני – אין להם לשנות אפילו לתלמוד תורה. וכו'.
האם השינוי שבני העיר יכולים לשנות, זה מכוחם של שבעת טובי העיר ואם זה מכוחם הרי שיכולים לשנות בכל צדקה שהציבור גובה ולא רק בקופה ובתמחוי, או שיכולים לשנות דוקא בקופה ותמחוי? מה דין צדקה שהציבור גובה?
בני העיר יכולים לשנות לכל מה שירצו. ונחלקו הראשונים בסוגיה למה יכולים לשנות ומה לא.
שיטת רבנו תם בתוספות ד"ה לשנותה:
ולשנות' לכל מה שירצו – נראה לר"ת דיכולים לשנותו אף לדבר הרשות אף על גב דאמרינן בערכין בפ"ק (דף ו: ושם) האי מאן דנדב שרגא לבי כנשתא אסור לשנותה לדבר הרשות ואמר נמי התם האומר פרוטה זו לצדקה עד שלא באה ליד הגבאי מותר לשנותה משבאה ליד הגבאי אסור לשנותה לדבר הרשות הכא שבני העיר משנים אותה שאני לפיכך מותר לשנותה אפילו לדבר הרשות ואפילו באה ליד הגבאי וכן היה ר"ת נוהג לתת מעות הקופה לשומרי העיר לפי שעל דעת בני העיר נותנים אותם.
אם כן הייחוד של שינוי הקופה הוא משום שזה שייך לבני העיר ולהם מותר לשנות. וזה החילוק בין הסוגיה בבבא בתרא ובין הסוגיה בערכין.
וזה מה שנפסק ברמב"ם ובשו"ע. אבל דעת הר"י מגאש שמותר לשנות רק לצרכי עניים. ע' ברא"ש שם סימן כט:
וה"ר יוסף הלוי ז"ל כתב דהא דקאמר ולשנותן לכל מה שירצו דוקא לדבר שהוא צורך עניים כגון כסות ובית לינה וקבורה אף על פי דקופה ותמחוי מזון הן יכולין לשנותן לדברים אחרים ובלבד שהוא לצורך עניים אבל לדברים שאין צורך עניים אין להם רשות לשנותן דהוה ליה כגוזל עניים.
לדעת הר"י מגאש מותר לשנות את הקופה רק לצורך עניים ולא לדבר רשות.
ראית הר"י מגאש היא ממשנה בשקלים פרק יב משנה ה':
מותר עניים לעניים מותר עני לאותו עני מותר שבוים לשבוים מותר שבוי לאותו שבוי מותר המתים למתים מותר המת ליורשיו רבי מאיר אומר מותר המת יהא מונח עד שיבא אליהו רבי נתן אומר מותר המת בונין לו נפש על קברו:
והרא"ש דחה ראיה זו:
ונ"ל דאין ראיה ממה שהביא מההיא דשקלים דהתם לא איירי במעות של קופה אלא ע"י מקרה שהוצרכו לגבות מעות לצורך עניים כגון מלבושים או שבאו שם עניים הרבה דומיא דשבויים ובהא הוא דאמר דמה שהגבו לשמם לא ישנוה ליתנו לעניים אחרים. אבל בני העיר שעשו קופה בסתם לדעתם עשאוה. ולשנותן לכל מה שירצו ולכשיצטרכו מעות לעניי עירם יגבו פעם אחרת. כן משמע לישנא דלכל מה שירצו.
הרא"ש מחלק בין שני סוגי צדקה: בין הקופה ובין דבר שגבו לצורך עניים ממש. ובקופה יכול לשנות לכל מה שירצו.
מה ההבדל בין שני סוגי הצדקה הללו, בין קופה שנגבית כל יום ובין צורך שגבו לעניים חד פעמי?
מהרא"ש משמע שזה משום שקופה עשו לדעת הגבאים: "אבל בני העיר שעשו קופה בסתם לדעתם עשאוה. ולשנותן לכל מה שירצו ולכשיצטרכו מעות לעניי עירם יגבו פעם אחרת". ומשמע שעל דעת כן עשו ולכן מותר.
אבל בטור משמע טעם שונה קצת, ע' טור סימן רנ"ו שהביא את הדעות, ובדעת רבנו תם כתב:
ומיהו דוקא קופה ותמחוי שהוא דבר קבוע ואם יחסר להם יגבו פעם אחרת אבל אם אירע מקרה שהוצרכו לגבות לצורך עניים כגון שהוצרכו לגבות לצורך כסות או שבאו עניים הרבה וגבו לשמם לא ישנו ליתנו לצורך דבר אחר ולא אפי' לצורך עניים אחרים
ואלו דברי הרא"ש שהבאנו לעיל. לפי זה משמע שעקרונית אין בעיה לשנות את הקופה והתמחוי ואם יחסר יגבו פעם אחרת.
ונראה שהמחלוקת בין ר"ת לר"י מגאש אם צריך לשנות רק לדבר מצוה או אפילו לדבר הרשות, יש לומר שהיא האם הקופה והתמחוי היא בגדר של מס על הקהל, או שזו כמו נתינה מידית לצדקה. וזה פירוש דברי הטור שמותר בקופה "שהוא דבר קבוע ואם יחסר להם יגבו פעם אחרת".
אבל הלכה כאמור היא כר"ת שיכולים לשנות לכל מה שירצו.
אבל בנימוקי יוסף משמע שהגדר אחר, שהרי הוסיף על סברא זו:
ורשאין בני העיר לעשות קופה וכו' ולשנותן לכל מה שירצו. אפילו לדבר שאינו צורך עניים דאע"פ שהגבוהו לעניים וזכו בהם מ"מ הוי הלואה לגבי צבור ואם יצטרכו עניים עילוייהו דידהו רמו וליכא למיחש שמא ירדו מנכסיהם
ומשמע שזה גדר של הלואה שמותר לקחת את מעות הקופה לצורך הלואה. ונראה שדינו כדין האומר סלע זו לצדקה, שעד שלא בא ליד גבאי מותר לשנותה, ולדעת התוספות בערכין ו' ע"ב הכוונה שמותר ללוותה.
ומעין זה כתב הרמב"ן ב"ב. אלא שחילק בין יחיד לבין רבים. וז"ל הרמב"ן:
ומכל מקום יש לפרש לישנא דגמרא כפשטיה לשנותן לכל דבר ולומר דאע"פ שאין היחיד רשאי לשנותה, בני העיר רשאין לשנותה ומשלימין לאחר זמן לעניים, ולשנותן לכל מה שירצו הכי משמע לשנות כרצונם ולשלם, כי ההיא דפרק קמא דערכין, וטעמא דמילתא דכיון דכל בני העיר ושבעה טובים נסכמים לשנותה אין פשיעה מצויה בהן כיחיד,
הסבר נוסף כתב שו"ת הרא"ש כלל יג סימן ה':
וראיתי פי' גאון: הא דקתני: ולשנותה לכל מה שירצו, זהו כגון שאין שם עניים שיצטרכו להם, דמותר להן ללוותן מקופה של צדקה ולהוציאן בצורך אחר שיצטרכו בו הצבור; ומיהו, בתר הכי מיחייב לשלומי, ומסתמא הא ניחא לעניים.
אם כן לדעתם מה שהציבור גובים יש לזה שם צדקה אלא שמותר לקחת את הסכום בהלוואה על מנת לשלם.
ומה הדין לגבי יחיד שנתן צדקה?
הדין מבואר בגמרא בערכין שהביא רבנו תם בתוספות הנ"ל בב"ב. ע' ערכין ו' ע"א:
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: האומר סלע זו לצדקה – מותר לשנותה, בין לעצמו בין לאחר, בין אמר עלי בין אמר הרי זו. ת"ר: סלע זו לצדקה, עד שלא באתה ליד גבאי – מותר לשנותה, משבאתה ליד גבאי – אסור לשנותה.
ופירוש הסוגיה שם, ע' תוספות שם ד"ה עד שלא, שכתבו שמותר רק ללוות:
עד שלא באתה ליד גבאי מותר לשנותה – רבינו ברוך פירש מותר לשנותה ממש למצוה אחרת ואם נדר אדם סלע לצדקה לעניים יכול לעשות ממנו מצוה אחרת כל כמה דלא אתאי ליד גבאי אבל לישנא לשנותה לא משמע כן, כך מצאתי כתוב בתוספות הר"ר משה מאוירא מכתיבת אחיו ופירש לא משמע לשנותה למצוה אחרת דלעיל קאמר מותר לשנותה בין הוא בין אחר היינו ללוותה ותו מדאמר והא רבי ינאי יזיף משמע דללוותה קאמר הילכך נראה לומר דללוותה קאמר אבל לשנותה ודאי אסור כי נמי לא באתה ליד גבאי אבל ללוותה קאמר ומשבאת ליד גבאי אסור ללוותה
אבל ברמב"ם נראה פשט אחר, ע' הלכות מתנות עניים פרק ח' הלכה ד':
אחד האומר סלע זו צדקה או האומר הרי עלי סלע לצדקה והפרישו, אם רצה לשנותו באחר מותר, ואם משהגיע ליד הגבאי אסור לשנותו, ואם רצו הגבאים לצרף המעות ולעשותן דינרין אינן רשאין אלא אם אין שם עניים לחלק מצרפין לאחרים, אבל לא לעצמן.
ומשמע ש"לשנות" פירושו לשנות ולהחליף באחר, ולא להלוות.
אבל ע' ערוך השולחן בסימן רנ"ט סעיף א' שכתב שאין מחלוקת ביניהם:
איתא בערכין [ו' א] האומר סלע זו לצדקה או סלע עלי לצדקה מותר לשנותה בין לעצמו בין לאחר ופירש"י [ד"ה לשנותה] מותר לשנותה לצרכיו ולאחר זמן ישלם וכן מותר להלוותה לאחר שישתמש בה לצרכיו ולאחר זמן לשלם וכפירש"י כתבו גם הטור והש"ע. אבל הרמב"ם בפ"ח דין ד' כתב אחד האומר סלע זו צדקה או האומר הרי עלי סלע לצדקה והפרישו אם רצה לשנותו באחר מותר וכו' עכ"ל ונראה שמפרש לשנותו כפשוטו להחליף סלע זה שהפריש על סלע אחר ובוודאי לא מיירי שהסלע של צדקה שוה יותר דא"כ היכי רשאי להפסיד לצדקה אלא שאינו שוה יותר רק שזה צריך לו מפני איזה טעם ואינו מתיישב לפ"ז מה שאמרו בין לעצמו בין לאחר [ב"י]. אך י"ל שמפרש דבין הוא יכול להחליפו על אחר ובין אחר יכול להחליפו ברצון הנותן והרמב"ם והטור השמיטו זה משום דאין בזה שום רבותא דמה לי הוא ומה לי אחר ולדינא נראה ג"כ דלא פליגי וגם הרמב"ם מודה דרשאי ללוותו וליפרע אח"כ וגם רש"י מודה דרשאי לשנותו באחר דהכל חד טעמא הוא דקודם שבא ליד גבאי לא חלה קדושת הצדקה דווקא על סלע זה אלא שחייב ליתן סלע לצדקה:
ומה הדין לרמב"ם אם מפריש לעני מסויים? וכתב על זה בדרך אמונה בביאור ההלכה שם:
לכאו' נראה שאם אמר לעני מיוחד או לעניי מקום פלוני אסור להלוותו ולשנותו לפני שבא ליד גבאי וכמ"ש הרמ"א ביו"ד סי' רנ"ו ס"ד לענין לשנות לדבר אחר ע"י טובי העיר דעני מיוחד כבר זכה בו וכאילו בא הממון לידם וכמו שהביאו מב"ק ס"פ החובל וא"כ ה"נ דכוותי' אך צ"ע א"כ מה דנו השבו"י והבית אפרים (שהביא הפ"ת בסי' רנ"ט סק"ב) הרי שם הי' עני מיוחד, שו"ר בבית אפרים בהתשובה שכ' באמת סברא זו ע"ש:
ואם כן משמע שלעני פלוני אסור לשנות.
וזה תלוי גם בשאלה האם אומרים בצדקה "אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט". ואכן כך כתב בחידושי הגרי"ז בערכין ו' שזה הטעם שעד שבא ליד גבאי מותר לשנותה:
שם, בגמ' סלע זו לצדקה עד שלא באתה ליד גבאי מותר לשנות משבאתה ליד גבאי אסור לשנותה, אפ"ל הביאור בזה לפי"מ שכתב הגר"ח בספרא דיליה בהלכות מכירה (פכ"ב הלי"ז) דדינא דבפיך זו צדקה אינו אלא דין התפסה של צדקה על החפצא, אבל לא נעשה הדבר בדיני ממונות של עניים, א"כ עד שלא בא ליד גבאי, שאין אנו דנין על דיני הממונות דעדיין הוא הבעלים, [וכמו דחזינן דאית דסברי דאף למצוה אחרת מותר לשנות, ואם דזה קשה דהא יש כאן נדר של צדקה, אבל עכ"פ הא מבואר מזה דאכתי הוא בעלים], ורק אנו דנין כאן מדין הלכות צדקה, ולהכי מותר לשנותו, משא"כ משבא ליד גבאי דכבר זכו עניים ונעשה בדיני ממונות שלהם, והרי כבר אנו דנין על הדיני ממונות שכבר אינו בעלים.
וע' עוד באהבת צדקה לרב אבידן במילואים לפרק יא. ולמעשה נפסק שמותר רק ללוותה:
שו"ע יו"ד רנ"ט סעיף א'
האומר: סלע זו לצדקה, או שאומר: הרי עלי סלע לצדקה, והפרישו, עד שלא בא ליד הגבאי יכול לשנותו, בין ללוותו לעצמו בין ללוותו לחבירו, ויפרע אחר תחתיו. הגה: וכן אם הקדיש כלים, יכול למוכרם לפני ג' בקיאים בשומא, ונותן דמיהם לצדקה. (ב"י בשם הגהות מרדכי דכתובות). משבא ליד גבאי, אסור ללוותו, בין לו בין לאחר בין לגבאי. ואם היה הנאה לעניים בעיכוב המעות ביד הגבאי, כדי לעשות לאחרים ליתן, הרי הגבאי מותר ללוותם ולפרעם. הגה: דאין הצדקה כהקדש, ומותר ליהנות ממנה. (טור). ואין נושאין ונותנין בצדקה העומדת לחלק לעניים, כי אם כסף בכסף וכיוצא בו, שמא יבאו עניים ולא יהיה להם מעות לחלק. אבל צדקה שאינה עומדת לחלק, רק הקרן יהא קיים ויאכלו הפירות, שרי. (ב"י בשם סה"ת והגהות מיימוני). וכן נוהגין.