ד. לילה לאו זמן ציצית

ב”ה

ד לילה לאו זמן ציצית

נחלקו הראשונים, האם הכלל לילה לאו זמן ציצית, פירושו שבלילה פטורים מציצית, או שבגד המיוחד לילה פטור מציצית. נברר את מחלוקת הראשונים, והאם יש קשר בין שאלה זו לבין שאלת טלית חובת גברא או חובת טלית. לכאורה אין קשר, שהרי השו”ע פסק שטלית חובת גברא, ובכל זאת הביא את שתי הדעות, ע’ להלן.

בזה תלוי פירוש הגמרא מדוע חז”ל בטלו מצות ציצית בסדין, הגמ’ אומרת במנחות דף מ’ ע”ב שזה גזירה משום כסות לילה. ופרש”י שם:

ה”ג ר’ זירא אמר גזירה משום כסות לילה – שמא יתכסה בו בלילה דפטור מציצית שנאמר וראיתם אותו וזכרתם פרט לכסות לילה ונמצא נהנה מכלאים שלא בשעת מצוה.

להסבר רש”י בלילה פטור גם בכסות יום, ולכן יש חשש שמא יתכסה בו בלילה – בכסות יום, ואינו מקיים מצוה אלא עובר על כלאיים. אם כן הכל תלוי בזמן: ביום חייב ובלילה פטור, ולא משנה איזו כסות.

אבל רש”י סותר את עצמו ובמסכת שבת דף כה ע”ב כתב:

גזור בהו משום כסות לילה, שמא יהא לו כסות שמיוחד ללילות, ויטיל בו ציצית, ונמצא לובש כלאים שלא במקום מצוה, דכסות לילה לא מיחייב בציצית, דכתיב וראיתם אותו

לפי הסבר זה החשש הוא שיטיל ציצית בכסות המיוחדת ללילה שבו פטור מציצית, אבל אם ילך עם כסות יום בלילה, חייב בציצית. ולהלן נסביר את פשר הסתירה שבין דיבורי רש”י. וזו מחלוקת בין רש”י לבין רבנו תם.

כתב השולחן ערוך (או”ח סימן יח ס”א):

לילה לאו זמן ציצית הוא, דאמעיט מוראיתם אותו (במדבר טו, לט), להרמב”ם כל מה שלובש בלילה פטור אפילו הוא מיוחד ליום, ומה שלובש ביום חייב אפילו מיוחד ללילה. ולהרא”ש כסות המיוחד ללילה פטור אפילו לובשו ביום, וכסות המיוחד ליום ולילה חייב אפילו לובשו בלילה.

מה שכתב המחבר בשיטת הרמב”ם דבגד המיוחד ליום פטור אם לובשו בלילה למד מלשונו בהלכות ציצית (פרק ג ה”ז):

כסות של פשתן אין מטילין בה תכלת אלא עושין הלבן בלבד של חוטי פשתן, לא מפני שהציצית נדחית מפני השעטנז אלא גזירה מדבריהם שמא יתכסה בה בלילה שאינה זמן חיוב ציצית ונמצא עובר על לא תעשה בעת שאין שם מצות עשה, שחובת הציצית ביום ולא בלילה שנאמר וראיתם אותו בשעת ראייה, וסומא חייב בציצית אע”פ שאינו רואה אחרים רואין אותו.

כתב הכסף משנה שמדברי הרמב”ם שכתב שהגזירה היא שמא יתכסה בה בלילה, ולא כתב שהגזירה היא משום כסות לילה, מוכח שבלילה פטור גם בכסות יום. החילוק בין כסות יום לבין כסות לילה לא נמצא ברמב”ם אלא רק החילוק בין יום לבין לילה.

אלא שמה שכותב המחבר בשם הרמב”ם שהלובש ביום חייב אפילו בבגד המיוחד ללילה, דבר זה אינו מפורש ברמב”ם^[1], אלא מכיון שהרמב”ם אינו מזכיר פטור של כסות לילה, משמע שלדעתו הכל תלוי בלבישה, ואם כן אין הבדל בין כסות המיוחדת ליום או כסות המיוחדת ללילה.

וכדעת הרמב”ם מוכח מברכות יג ע”א בענין סדר הפרשיות של קריאת שמע שאומרת המשנה:

והיה אם שמוע לויאמר – שוהיה אם שמוע נוהג בין ביום ובין בלילה, ויאמר אינו נוהג אלא ביום בלבד.

ומשמע שתלוי ביום ואין מצב של קיום המצוה בלילה, ולדעת ר”ת הרי יש חיוב בלילה לבגד של יום.

אבל הרא”ש בהלכות ציצית סי’ א’ הביא את דעת ר”ת שזה תלוי בכסות ולא ביום ולילה, וכתב:

היה אור”ת הא דקאמר הכא פרט לכסות לילה היינו כסות המיוחד ללילה אבל כסות המיוחד ליום אין בו משום כלאים [אפילו אם לובשו בלילה]…

אלא שיש שם שתי אפשרויות מדוע כסות יום אין בו משום כלאיים אף שלובשו בלילה, או משום שאכן יש חיוב ציצית בלילה בבגד יום^[2], או משום שכלאיים בציצית היא גדר הותרה^[3] ולכן אין בעית כלאיים אף בלילה ואף באשה שלובשת ציצית (וכן תוספות מ ע”ב ד”ה תכלת). והוסיף:

וכן משמע מהא דקאמר (מנחות דף מ א) גבי סדין בציצית גזירה משום כסות לילה ולא קאמר גזירה שמא יתכסה בו בלילה.

אבל צריך עיון לדעת ר”ת שתלוי בכסות, מהו הלשון “לילה לאו זמן ציצית” שמזה משמע שתלוי בזמן.

עיין תוספות בקידושין (דף לד ע”א ד”ה ותפילין) שסוברים כרבנו תם:

ותימה היכי חשיב ציצית מ”ע שהזמן גרמא למ”ד (מנחות דף מא ע”א) ציצית חובת טלית היא כיון דכלי קופסא חייבין בציצית והתם ליכא זמן גרמא כלל דבין ביום בין בלילה חייבין ואפילו למ”ד (שם) ציצית חובת גברא הוא קשה דכמו דכסות לילה פטורה כשהוא לובשה ביום ה”נ כסות יום חייבת כשלובש בלילה דהכי אמרינן בירושלמי כסות יום שלבשה בלילה חייבת בציצית וא”כ היכי חשיב לה זמן גרמא כיון שחייבת בין ביום ובין בלילה ואומר ר”י כיון שחיובו תלי במה שהזמן גרם לבישתה ביום יש לה ליחשב זמן גרמא שזמן לבישתה גורם החיוב.

הרי שלתוספות כסות לילה ביום פטורה וכסות יום בלילה חייבת.

הנה, בברכות (במשנה דף יג ע”א) שנינו “למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח”כ מקבל עליו עול מצות. והיה אם שמוע לויאמר שוהיה אם שמוע נוהג בין ביום בין בלילה ויאמר אינו נוהג אלא ביום בלבד”, וכתבו התוספות (דף יד ע”ב ד”ה ויאמר):

ויאמר אינה נוהגת אלא ביום – מכאן משמע כר’ שמעון דאמר בפ’ התכלת דציצי’ מ”ע שהזמן גרמא וכן איתא בקדושין דקאמר ציצית מצות עשה שהזמן גרמא וא”ת א”כ למ”ד ציצית חובת טלית הוא ואפילו מונחת בקופסא אפ”ה חייבת בציצית היכי אשכחן שיהא הזמן גרמא. וי”ל דאם היה כסות המיוחד ללילה פטור והכי איתא בירושלמי דקדושין אמר להם ר”ש אי אתם מודים לי דציצית מ”ע שהזמן גרמא שהרי כסות לילה פטור מן הציצית א”ר אילא טעמא דרבנן שאם היה מיוחד ליום ולילה שחייב בציצית.

ויש לשאול מדוע התוספות בברכות דנים למה ציצית היא מצות עשה הזמן גרמא רק למאן דאמר ציצית חובת טלית, ואילו התוספות בקידושין שואלים גם למ”ד ציצית חובת טלית וגם למ”ד חובת גברא.

אלא נראה שהתוספות בברכות סוברים כרמב”ם שלמ”ד חובת גברא, ביום חייב ובלילה פטור, ולכן קשה רק למ”ד חובת טלית. אבל התוספות בקידושין סוברים כר”ת שגם למ”ד חובת גברא, כסות המיוחדת ליום חייבת אף בלילה ורק כסות לילה פטורה, וקשה גם למ”ד חובת גברא מדוע ציצית היא מצות עשה שהזמן גרמא.

מתוספות בקידושין משמע, שעיקר השאלה על זמן גרמא היא אם ציצית חובת טלית וכלי קופסה חייבים, ואז ודאי שזה תלוי בבגד ולא ביום ולילה, אלא “ואפילו למ”ד ציצית חובת גברא הוא קשה דכמו דכסות לילה פטורה כשהוא לובשה ביום ה”נ כסות יום חייבת כשלובש בלילה”, כלומר שאם חובת טלית ודאי שזה תלוי בכסות הראויה ליום או ראויה ללילה. אלא אפילו למ”ד חובת גברא זה נכון ולכן קשה.

אכן בבית הבחירה למאירי שבת כה ע”ב, קשר בין שני המושגים:

זה שכתבנו בכסות לילה שפי’ כסות יום שמתכסה בלילה ושזה פטור מן הציצית כך כתבוה גדולי הפוסקים והמחברים ומפני שהם פוסקים בציצית חובת גברא הוא ונמצא שאם יש שם כלאים הרי הן כלאים שלא במקום מצוה

ומ”מ גדולי הצרפתים כתבו כסות לילה כסות המיוחד ללילה הא כסות יום חייב בציצית אף אם היה מביאו בלילה ומפני שהם פוסקי’ חובת מנא הוא ואין להביאו אף בלילה אלא בציצית ואף בתלמוד המערב פירשו שכסות המיוחדת ליום ולילה חייבת ביום ובלילה ומ”מ נראה כדעת ראשון שאם חובת מנא הוא היה לנו לברך לאחר גמר עשייתו שהרי לדעת זה אף כלי קופסא חייבין בציצית והיה לנו לברך אשר קדשנו וכו’ לעשות ציצית שהרי יש גמר מצוה בעשייתה.

ברור שלדעת המחבר בשו”ע אין זה כך, שהרי פסק חובת גברא והביא שתי דעות לגבי ציצית בלילה.

על פי המאירי יש ליישב את הסתירה ברש”י ע’ בגר”א ריש סי’ יח. שעמד בסתירה הנ”ל בבאור הגר”א אורח חיים סימן יח סעיף א: “להרמב”ם. וכן פי’ רש”י במנחות מ’ ב’ ובשבת כ”ה ב’ לא פי’ כן”. שרש”י בשבת כתב בתחילת הסוגיה, שציצית חובת טלית לב”ש, ע’ בגמ’ שהביאה מחלוקת בית שמאי ובית הלל:

תנו רבנן: סדין בציצית – ב”ש פוטרין, וב”ה מחייבין, והלכה כדברי ב”ה. א”ר אליעזר ב”ר צדוק: והלא כל

המטיל תכלת בירושלים אינו אלא מן המתמיהין! אמר רבי: א”כ, למה אסרוה?

וכתב רש”י שם:

ב”ש פוטרין – מן הציצית דלא דרשינן סמוכין למישרי כלאים בציצית האי דנקט לשון פטור וחיוב ולא נקט לשון אוסרין ומתירין משום דציצית חובה הוא לבגד ואפילו אינו לובשה.

הרי שהסוגיה מיירי למ”ד חובת טלית, ולכן רש”י במסקנת הסוגיה בטעם שב”ש פטרו אומר שהטעם הוא משום כסות המיוחדת ללילה. אבל במנחות רש”י פירש אליבא דהלכתא דציצית חובת גברא.

וכן כתב במשכנות יעקב סי’ כג, אחרי שהביא כסברת המאירי (שכמובן לא ראה אותו):

וזו סברא עמוקה ונכונה לענ”ד ובזה יתישבו דברי רש”י ז”ל דמ”ש בשבת שמא יהיה לו כסות המיוחדת ללילה כר היינו למ”ד חובת מנא וכמ”ש רש”י ז”ל שם בהך דב”ש פוטרין, ואע”ג דציצית חובת טלית הוא ואפי מונחת בקופסא כו’ ודייק לשון דפוטרין עיי”ש ובתוס’. וכיון דאפי בקופסא חייבים ע”כ הא דפטרו כסות לילה היינו המיוחדת ללינה אבל דיום מתחלת לקיחתה ועשייתה חייבת ואפי בקופסא.

אבל במנחות פי בהך דר”ז א’ גזירה משוס כסות לילה דיהיב טעמא לד’ (רב) [רבי] דאמר א”כ למה אסרוה ולא אמר פטרוה כלישנא דב”ש. והיינו אליבא דהלכתא דקי”ל חובת גברא ולהכי לא א”ר פטרוה כלישנא דב”ש וזה משוס דלשיטת רש”י ז”ל ס’ ב”ש ציצית חובת מנא ור’ סבר חובת גברא, וכן קיי”ל, ושייך לישנא דאוסרין טפי כמ”ש רש”י ז”ל. ולכן פי שמא יתכסה בה בלילה שאינו זמן ציצית וא”ש לדינא מ”ש הפוסקים בשם רש”י זל כהרמב”ם.

לפי דרך זו יש ליישב מה שמובא בגמרא מא ע”א, גם לדעת הרמב”ם:

אמר שמואל: כלי קופסא חייבין בציצית. ומודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו שפטורה, מ”ט? אשר תכסה בה אמר רחמנא האי לאו לאיכסויי עבידא, בההיא שעתא ודאי רמינן ליה, משום לועג לרש חרף עושהו.

לכאורה משמע שלוי בכסות ולא ביום או בלילה, שאם תלוי בזמן הלבישה, מאי נפ”מ אם זה כסות של מת, והרי לובש מחיים.. אלא הטעם שתלוי בכסות, משום שלדעת שמואל כלי קופסה חייבים, א”כ ע”כ ציצית תלויה בכסות יום ולילה ולא בלבישת יום או לבישת לילה. ואין ואין צריך לומר שזה פטור מיוחד שלאו לכיסוי עבידא, אלא כמו כסות לילה ביום שפטור.

אבל בית יוסף אורח חיים סימן יט עוסק בהשוואה לכסות לילה ביום וכתב שהטעם לפטור הוא משום גזירת הכתוב “אשר תכסה בה”, דוקא המיועד לאדם חי ולא למת:

וכתוב בנמוקי יוסף (יא: ד”ה כל) ואף על פי שלובש אותה לפעמים בחייו כיון שאין עיקר עשייתה לאיכסויי מחיים הוי ליה ככסות לילה שפטורה אפילו ביום עד כאן ואפילו להרמב”ם (שם) שמחייב ציצית לכל כסות שלובש ביום ואף על פי שהוא מיוחד ללילה שאני הכא דכיון דכתיב על ארבע כנפות כסותך משמע דוקא כסות המיוחד לאדם חי יצא זה שאינו מיוחד לכסות אדם חי דהוה ליה כאילו אינו כסות כלל ופטור:

ומה שכתב שאפילו לרמב”ם שמחייב ביום, כאן זה לימוד מיוחד שרק כסות המיועדת לאדם חי. ולדברינו, הרי שמואל פוסק שציצית חובת טלית, ואם כן לשיטתו ודאי זה תלוי בטלית אם היא מיועדת ללילה או ליום, כמ”ש מאירי, ולכן זקן שעשאה לכבודה פטור, אף שכסות לילה ביום חייבת.

בשו”ע או”ח יט, ב’ הביא את הדין: “עשה טלית לצורך תכריכין, אף על פי שלובשו לפעמים בחייו, פטור.” וע”כ צריך להסביר כמו בית יוסף, שהרי המחבר פסק כרמב”ם שתלוי ביום או בלילה, אלא משום ש”כסותך” משמע אדם חי כמ”ש הבית יוסף.

דרך נוספת היא דעת ר”ן (על הרי”ף) קידושין יד ע”ב

ומיהו מקשו הכא היכי הויא ציצית מ”ע שהזמן גרמא דהא כסות שהוא מיוחד ללילה אפי’ לובשו ביום פטור שאם לא תאמר כן חייב הסדין בציצית שהרי אדם מתכסה בהן ביום ומינה דכסות המיוחד ליום חייב אפילו בלילה ונמצא שהכסות שחייב בציצית לעולם מתחייב בו ואפילו בלילה ואין הזמן גורם מצוה זו כלל י”ל דאף על גב דכסות לילה ביום נמי פטור אפ”ה כסות יום בלילה פטור דלעולם לא מחייב עד דאיכא תרתי כסות המיוחד לראיה ובזמן ראיה דקרא דוראיתם הכי משמע ומש”ה כסות לילה כיון שאינו מיוחד לראיה פטור אפילו ביום וכסות יום נמי בלילה דלאו שעת ראיה היא פטור

לדעת הר”ן צריך שני תנאים: גם כסות יום וגם יום^[4]. ועל פי זה כתב בשער המלך ליישב את הסתירה ברש”י שהבאנו לעיל, שער המלך הל’ ציצית פ”ג הלכה ה”ז

ועוד נ”ל ליישב דברי רש”י דלא סתרי אהדדי שדעתו ז”ל כדעת הר”ן שכתב בפ”ק דקידושין דאע”ג דכסות לילה ביום נמי פטור אפ”ה כסות יום בלילה פטור דלעולם לא מחייב עד דאיכא תרתי כסות המיוחד לראיה ובזמן ראיה כו’ יע”ש ומש”ה בזבחים ובפ’ ב”מ פי’ דכסות המיוחד ללילה פטור לעולם מציצית ובמנחות פירש דכסות יום בלילה נמי פטור ולא פליגי.

וכן כתב בקרן אורה לאח המשכנות יעקב, מנחות מ’ ע”ב. ושם הביא גם דעת אחיו שהבאנו לעיל.

1. ובחזון איש ציצית ס”ג ס”ק לו כתב שיתכן שגם הרמב”ם סבר כהר”ן לפטור גם בכסות לילה שלבשה ביום שכל הדיוקים ברמב”ם שכתבנו לעיל הוא שפטר כסות יום בלילה אך שמא פטר גם כסות לילה ביום וכהר”ן אמנם בהגהות מיימוניות וביראים וברוקח כתבו שכסות לילה חייב ביום וכן כתבו הטושו”ע בדעת הרמב”ם ויש לזה סיוע ממה שהשמיט הרמב”ם דין זה שכסות לילה פטור ביום והחוות יאיר במקור חיים כתב לפרש ברמב”ם כמו שכתב החזון איש והפרי מגדים ה סתפק בזה סי’ יח משב”ז סק”ג. (עיונים מתיבתא כה) ↑
2. כן משמע בתוספות מנחות מ’ ע”ב ד”ה משום. ובתוספות ד”ה תכלת, הגיהו מה שכתבו בתוספות “ור”ת סותר פי’ שלמעלה” ומחקו. ולכאורה אכן זה סותר. ↑
3. וכן בתוספות מנחות מ’ ע”ב ד”ה תכלת, כסות יום בלילה זה מגדר הותרה. ויידון בשיעור הבא. וע’ שיעורים לזכר אבא מארי, כלאיים בציצית אות ב’. וביאור גדר הותרה יש לומר כמו לגבי בגדי כהונה שלא נתנה התורה למלאכי השרת לפשוט מיד בצאת הכוכבים, ע’ קידושין נד ע”א ובית הלוי ח”א סי’ ב’, ע’ שאגת אריה סי’ ל’, ובקשר למה שכתב הרב סולוביצ’יק, ע’ משכנות יעקב סי’ ח’ שבתב כן: ” ↑
4. ולכאורה צריך לומר כן בדעת ר”ת על פי המובא ברא”ש שכסות יום בלילה מותר בכלאיים לא משום המצוה אלא משום גדר הותרה, וע’ שעור הבא. ↑