ב"ה
ו. ברכה ללן עם הציצית
שו"ע או"ח ח, ט"ז:
הלן בטליתו בלילה, צריך לברך עליו בבוקר, אף אם לא פשטו. וטוב למשמש בו בשעת ברכה. וכן יעשה מי שלובש טליתו קודם שיאיר היום (הגהו' מיימוני בשם ס' התרומה; סמ"ג וסמ"ק ומרדכי בהלכות תפלין).
המחבר פסק שלא כדעת הטור. בטור אורח חיים הלכות ציצית סימן ח כתב: "והישן בטליתו בלילה אין צריך לברך עליו בבוקר", וכתב בית יוסף אורח חיים סימן ח:
והישן בטליתו בלילה אין צריך לברך עליו בבוקר. נראה שטעמו מפני שהוא סובר כדעת הרא"ש (ציצית סי' א) דכסות המיוחד ליום חייב בציצית אפילו אם לובשו בלילה ויש לברך עליו דהא דקיימא לן (מנחות מג.) לילה לאו זמן ציצית הוא היינו דוקא בכסות המיוחד ללילה וכמו שכתב בסימן י"ח וכיון דגם בלילה חייב בציצית בכסות יום וגם חייב לברך עליו לא הויא לילה הפסק בין יום ליום אלא כיומא אריכתא דמי
זה תלוי בהבנת הסוגיה במנחות מג ע"א:
רב יהודה רמי תכילתא לפרזומא דאינשי ביתיה ומברך כל צפרא להתעטף בציצית מדרמי קסבר מצות עשה שלא הזמן גרמא הוא אמאי מברך כל צפרא וצפרא כרבי דתניא תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן דברי רבי אי הכי כל שעתא נמי רב יהודה איניש צניעא הוה ולא שרי ליה לגלימיה כוליה יומא ומאי שנא מצפרא כי משני מכסות לילה לכסות יום.
רש"י מנחות מג ע"א
רב יהודה רמי ליה תכילתא לפורזימא דאינשי ביתיה – היה מטיל ציצית לבגד שמתכסה בו אשתו.
ומברך כל צפרא – ועוד עושה דבר זה כשמתעטף בטליתו בכל בוקר ובוקר היה מברך.
מדרמי – תכילתא לכסות אשתו קסבר נשים חייבות בה אלמא קסבר מצות עשה שלא הזמן גרמא היא דזמנה בין ביום ובין בלילה דאי זמן גרמא נשים פטורות.
אם כן דלילה זמנה אמאי מברך – אלא פעם ראשון כשנתעטף כשהיתה חדשה ה"ל לברך הא מכאן ואילך יומא אריכא דמי דהא אין לילה מפסיקו.
ולא הוה שרי לה כל יומא – אלא בלילה והלכך לא מברך אלא בצפרא ולעולם כרבי.
ומאי שנא מצפרא – לבריך כשהוא עומד ומתעטף בה באשמורת קודם היום לגירסיה.
ומשני כי משני מכסות לילה לכסות יום – שני טליתות מצוייצות היו אחת ליום ואחת ללילה.
דברי רבי, הם בסוגיה סוכה מו ע"א. בגמ' שם מה ע"ב דעת ר' יוחנן שלולב מברך עליו רק ביום ראשון שהוא דאורייתא, וסוכה מברך עליה כל יום משום שכל יום היא דאוריתא (בניגוד לרב יהודה אמר שמואל שאומר הפוך עיי"ש). והגמ' מקשה:
מיתיבי, העושה לולב לעצמו אומר ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה נטלו לצאת בו אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב ואף על פי שבירך עליו יום ראשון חוזר ומברך כל שבעה העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו וקיימנו כו' נכנס לישב בה אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה וכיון שבירך יום ראשון שוב אינו מברך קשיא לולב אלולב קשיא סוכה אסוכה בשלמא לולב אלולב לא קשיא כאן בזמן שבית המקדש קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים אלא סוכה אסוכה קשיא תנאי היא דתניא תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן דברי רבי וחכמים אומרים אינו מברך אלא שחרית בלבד.
לדעת רבי מברך על הלולב כל יום, אף על פי שמעיקר הדין לילה זמן תפילין הוא. בכל זאת מברך כל בוקר מחדש. ולכן מברך כל בוקר על הטלית אף שלילה זמן תפילין הוא.
לפי פירוש רש"י רב יהודה היה פושט את הטלית בלילה. ואף על פי כן כיון שלילה זמן ציצית רצתה הגמרא לומר שאין צריך לברך אלא בפעם ראשונה כשהיה מתעטף בה, ואין הלילה הפסק אף שפושט.
ואם כן אם לא היה פושט את הטלית, ודאי שלא היה צריך לברך למ"ד לילה זמן ציצית. ומה יהיה הדין למ"ד דלאו לאו זמן ציצית, האם היה צריך לברך בבוקר כשלבוש?
זה תלוי, שהרי הוא לבוש כסות יום. ולשיטת הרא"ש שכסות יום חייבת בלילה, אם כן לא צריך לברך. אבל לשיטת הרמב"ם שבלילה פטור מציצית, אם כן צריך לברך בבוקר, ולא גרע ממ"ד לילה זמן ציצית שמברך בבוקר אם פשט.
ובשיטת רש"י אמרנו בשיעור הקודם שרש"י סותר את עצמו אם סובר כרמב"ם או כרא"ש. ואכמ"ל וצ"ע אם יש ראיה מכאן איך רש"י סובר.
אבל אם כן יש סתירה בדברי הרא"ש שמתוך דברי הרא"ש בתשובה שפסק שצריך לברך, ראה שו"ת הרא"ש כלל ב סימן יג
וששאלת הלן בטליתו בלילה כשעומד בבוקר אם הוא חייב לסלקו מעליו ולהחזירו לברך עליו או די לו למשמש בו ולברך, י"ל שאין צריך לסלקו מעליו,
וכן מוכח במנחות פ' התכלת (מג), דגרסי' התם רב יהודה רמא תכלת לפרזומא דאינשי ביתיה ומברך בכל צפרא להתעטף בציצית. ופריך מדרמא שמע מינה מצות עשה שלא הזמן גרמא הוא אמאי מברך, פירוש כיון דלילה זמן ציצית הוא אמאי היה מברך בבוקר כיון שלא עבר עליו זמן פטור, ומשני כר', דתניא תפילין כל זמן שמניחם מברך עליהם דברי רבי.
פירוש בלילה היה פושטן ובבוקר כשהיה חוזר ולובשן היה מברך, ופריך אי הכי כל שעתא נמי, פירוש כשהיה פושט ביום וחוזר ולובש היה צריך לברך, ומשני רב יהודה איניש צנוע הוה ולא הוה שדי ליה לגלימא כולי יומא. ומשמע דמעיקרא היה סבור שלא היה פושטו בלילה ולכך הקשה כיון דסבר דלילה זמן ציצית אמאי היה מברך, דאם היה פושטו בלילה מאי קשה ליה אם מברך בבוקר כשחוזר ולובשו, אלמא לדידן דקיי"ל לילה לאו זמן ציצית הוא יש לברך בבוקר אף אם לא יפשוט טליתו. ולכאורה טוב למשמש בציצית בשעת ברכה. ושלום אשר בן הר' יחיאל ז"ל.
והרי אמרנו, שאם כדעת הרא"ש הרי בלילה היה לבוש וקיים מצות ציצית, ואין צריך לברך בבוקר. רק לפי הרמב"ם שבלילה לא קיים מצות ציצית, צריך לברך. ואם כן הרא"ש סותר את עצמו. כאן מוכח שסובר כרמב"ם ולא כשיטתו?
יש לשים לב להבדל בין הסבר רש"י בסוגיה והסבר הרא"ש. לשיטת רש"י היה פושט טליתו ומתעטף בבוקר. לרא"ש לה"א של הגמרא לא היה פושט ולכן שואלת הגמרא מדוע הוא מברך בבוקר. אבל אם היה פושט, היה צריך לברך אפילו אם לילה זמן ציצית. ולכן כותב הרא"ש:
ומשמע דמעיקרא היה סבור שלא היה פושטו בלילה ולכך הקשה כיון דסבר דלילה זמן ציצית אמאי היה מברך, דאם היה פושטו בלילה מאי קשה ליה אם מברך בבוקר כשחוזר ולובשו, אלמא לדידן דקיי"ל לילה לאו זמן ציצית הוא יש לברך בבוקר אף אם לא יפשוט טליתו.
מסקנת הרא"ש מהסוגיה: שאלת הגמרא בנויה על כך שפשט ולילה זמן ציצית. אם לא פשט, ודאי שמברך בבוקר. ולדידן שלילה לאו זמן ציצית, יש לברך בבוקר אף אם לא פשט, שהרי אינו מקיים מצות ציצית, כיון שזה לילה ואין חיוב ציצית.
אלא שזה כאמור נכון רק לשיטת הרמב"ם ולא לשיטת הרא"ש עצמו שחייב בלילה בציצית בבגד שלובש. ולרא"ש אין צריך לברך. ואם כן יש סתירה ברא"ש לכאורה.
אלא שכתב הבית יוסף בסימן ח', שאין סתירה:
משמע דסבירא ליה דאף על גב דכסות המיוחד ליום חייב בציצית ומברכין עליו כיון דלילה לאו זמן ציצית היא שהרי גורם לפטור כסות המיוחד ללילה אפילו אם לובשו ביום הוי הפסק בין יום ליום וצריך לחזור ולברך. ולדעת הרמב"ם (ציצית פ"ג ה"ז) דלילה לאו זמן ציצית הוא כלל דבר פשוט הוא שצריך לברך עליו בבוקר.
לדעתו גם לרא"ש כיון שלילה לאו זמן ציצית, זה הפסק גם לגבי מה שלובש, ואף שלבוש בגד שחייב בציצית. ואם כן אף לשיטת הרא"ש שהבגד חייב בלילה, הלילה הוא הפסק. זו דעת הבית יוסף.
המגן אברהם קיבל גישה זו של הבית יוסף וכתב בסימן ח ס"ק כא:
(כא) צריך לברך. דקי"ל לילה לאו זמן ציצית הוא והוי הפסק, וב"ח פסק דא"צ לברך וטוב לפטור אותה בטלית גדול:
אבל יש לומר שאין מחלוקת בין שיטת הרא"ש בכסות יום ובין שיטת הרא"ש בתשובה, אם נאמר שהרא"ש סובר כר"ת אבל באופן אחר ממה שלמדנו עד עכשיו שהבגד ממש חייב בלילה, אלא שבעצם אין חיוב לכסות יום בלילה אלא שאין איסור ללכת עם בגד של כלאיים בלילה, משום שכלאיים בציצית הם בגדר הותרה, כיון שהתורה התירה כלאייים בציצית לכן התירה אף לאשה שאינה חייבת בציצית ואף בטלית שאולה. ולכאורה נראה שזה גדר של הותרה[1] ע' רא"ש בהלכות קטנות סי' א' וע' תוספות דף מ' ע"ב ד"ה תכלת:
ואור"ת דהכא נמי אשמעינן דאפילו בלילה אין בה משום כלאים אף על גב דלאו זמן ציצית היא דלגמרי התיר הכתוב כלאים של ציצית והא דגזרינן לעיל משום כסות לילה היינו כסות שאינו מיוחד רק ללילה (ור"ת סותר פירוש שלמעלה) דכסות יום חייב אפילו בלילה וכן פרק קמא דקדושין (דף לד.) ותדע דאמרינן לקמן (דף מד.) טלית שאולה כל ל' יום פטורה מן הציצית מכאן ואילך חייבת ואפי' של כלאים ואף על גב דפטור מדאורייתא דאין לחלק כיון דלגבי גברא דהוי דידיה ליכא כלאים וכן לנשים.
ועיין בהמשך. אבל שאר הראשונים הביאו את שיטתו של ר"ת שכל כסות יום בלילה חייב ממש[2]. (וכן לכאורה משמע בתוספות באותו עמוד ד"ה תכלת, וע' רא"ש עצמו שעמד על הסתירה בדברי ר"ת בהלכות קטנות ציצית סי' א') ויתכן שכך הבין הרא"ש בתשובה את דעת ר"ת, שזה רק היתר לכלאיים אבל אין מצוה בלילה, ולכן פסק שיברך.
ויש לומר שכך סבר הרא"ש בתשובה, ואם כן הרא"ש לא חזר בו, אלא כך סובר בדעת ר"ת.
מאידך גיסא, ע' במשכנות יעקב לאחיו של בעל קרן אורה, שסובר שגם לשיטת הרמב"ם (ולדעתו זו שיטת רש"י) אין צריך לברך אם הוא לבוש בציצית. (ולכן גם רש"י הוכח לפרש שרב יהודה פשט את הציצית בלילה, משום שאם היה לבוש, אין צריך לברך גם אם לילה לאו זמן ציצית). והטעם הוא:
לרש"י ז"ל בתפילין מברך עליהן בכל בוקר מחמת הפסק לילה בשינה שאסורה בתפילין ועיקר חיוב תפילין הוא חובת הגוף ובשעת שינה הוא פטור ממנה ואסור ולכן חייב לברך בבקר.
משא"כ בציצית היא חובת הבגד אף למ"ד חובת גברא היינו לקולא שאינו חייב עד שיתעטף אבל אינו חייב לקנות טלית בת ד' כנפות והכסות כיון שנתחייב ביוס שוב אין הפסק לילה מפסקתה כ"כ ומצותה נמשכת אף בלילה ג"כ לגבי הטלית ולהכי גם גבי ברכת התורה ס"ל לשמואל דמברך בכל בוקר דבשעת שינה פסקה מצותו לגמרי ופטור מעסק התורה אף דבסוכה פטר שמואל מלברך בכל יום. והנה רש"י ז"ל כתב במנחות גבי גזירה משום כסות לילה שמא יתכסה בה בלילה משמע דס"ל דכסות המיוחד ליום ג"כ פטור בלילה כדעת הרמב"ם, ואפי"ה משמע הכא דס"ל דאין צריך לברך בבוקר כשלא פשטו בלילה.
לדבריו יש חידוש, שגם אם ציצית חובת גברא, יש קיום בחפצא של הטלית, ומשום כך אם היה לבוש בטלית בלילה אין צריך לברך בבוקר אף לשיטת הרמב"ם.
נספח:
וסברא זו כמו משכנות יעקב, כתב הרב סולוביצ'יק בשיעורים לזכר אבא מארי, כלאיים בציצית אות ב' וכן בשיעורים על ציצית, בדעת רבנו תם. ושם שאל ח"א ע' רלב:
עתה נחזור לדון בשיטת ר"ת בנוגע לכלאים בציצית כפי שראינו ר"ת קבע מסמרים להלכה כי כלאים בציצית הותרו ולא הודחו וע"כ גמ שלא במקום מצוה שרי לכאורה דבריו אינם מובנים מה ענין הותרו או הורחו לשלא במקום מצוה אפילו אם נניח כי כלאים הותרו בציצית מ"מ יש לשאול מה הוא המתיר התשובה ברורה היא כי ההיתר מבוסס על מצות ציצית אבל במקום דליכא מצוה חסר המתיר ולמה אם כן יופקע האיסור הלא אשת אח ביבום בודאי הותרה ואעפ"כ שלא במקום מצוה חייב כרת עבודה בשבת הותרה כמבואר ביומא מז ב, ומ"מ לא הותרה בזר.
ע' רל"ג שם:
…ושכל דינו של ר"ת שכסות יום חייבת בלילה שייך רק לחובת החפצא ויסוד הדין הוא כי הטלית מתחייבת בציצית אף בלילה בתורת חובת מנא ברם ביחס לחובת הגברא לפעולת המצוה ולקיומה כמצוה בגופו לילה מופקע מציצית כמו שפטור מנטילת לולב לאמיתו של דבר אם אנו דנים על דין חובת מנא צריכים אנו לומר כדברי ר"ת שהדבר תלוי ביחוד הכסות שהרי ודאי קשה לומר כי גם ביחס לחובת מנא ביום חייבים להטיל ציצית ובלילה פטורים כל חילוקי יומ ולילה נאמרו בחובות הגברא ולא בחלות החפצא ובכן מסתבר שבהלכות חובת מנא נקבע כדעת רבינו תם כי כסות לילה פטורה וכסות יום חייבת ברם אם בשאלת חובת הגברא עסקינן כמובן זמן מעשה המצוה קובע עטיפה ביום חייבת בציצית עטיפת לילה פטורה נמצא כי תמיד אנו מעוניינים בשתי בחינות בנוגע ליום ולילה מפאת בחינת חובת הגברא וקיומו אנו קובעים מסמרים להלכה כי יום חייב ולילה פטור ברם מבחינת חובת הטלית משתנית ההלכה מזמן יום לכסות יום ומזמן לילה לכסות לילה לפיכך כסות לילה ביום פטורה אי אפשר לגברא להתחייב ולקיים מצות ציצית אם הטלית עצמה פטורה וכפי שכתבנו למעלה כי המחייב אף למ"ד חובת גברא הוא הטלית וחובת הטלית יסודית היא ותנאי קודם למעשה בנוגע לחיוב הגברא אם הטלית פטורה מן הציצית אינה מחייבת את האדם ואין הוא יכול לקיים מצוה זו תחילה צריך לחול שם ציצית בבגד עצמו ברם כסות יום חייבת בלילה בנוגע לקיום ציצית בטלית עצמו ולחובת מנא שבה פעולת העטיפה המחייבת את הטלית בציצית משום שעל ידה היא נעשית בגד בר הכי של ציצית יכולה להתקיים גם בלילה כלומ אין לבישת לילה קרויה לבישה כמו שכלי קופסא המיוחדים ליום חייבים בלילה לדעת שמואל כמו כן כלימ שלובשים אותם בלילה מתחייבים בציצית אם הם בגדי יום משום שהלבישה לא באה בתורת קיום מצוה וחובה שנוכל לומר כי אין הלילה מחייב. כל עצמה לא באה אלא לחדש שם בגד בחפצא וזה יכול להתקיים גס בלילה אולם ביחס לחובת הגברא ולקיום מצוה שבגופו לילה פטור אף אס הכטות מיוחד ליום נמצא כי כסות יום חייבת בלילה רק בתורת חובת מנא אבל לא בתור חובת גברא כדי שהאדם יקיים את שתי החובות א מצות עטיפה כחובת גברא ב ומצות ציוץ החפצא כחובת מנא בעינן כסות יום שמתעטף בו ביום כסות יום בלילה מתחייבת בתורת טלית אבל אין חיוב גברא מתחדש על ידה ואשר לכסות לילה ביום כיון שהטלית פטורה ממילא אין הגברא מתחייב בה כלל לכן שפיר אנו אומרים כי לילה לאו זמן ציצית כי הלא ביחס למצות עטיפה אי אפשר לקיימה בלילה אפילו בכסות המיוחדת ליום.